איוב פרק ד

איוב פרק ד

(א) וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר אליפז התימני ענה לאיוב ואמר לו[1]: (ב) הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶה האם על ניסיון אחד שה' ניסה אותך בו אתה תישבר? הרי אתה אמור להיות מסוגל לעמוד בפורענויות שה' הביא עליך עד עתה,[2] וַעְצֹר בְּמִלִּין מִי יוּכָל ולכן לא ניתן להימנע מלענות לך. כל כך פשוט שהיית אמור לעמוד בניסיון, עד שכל אחד מחבריך יעיר לך על כך ויאמר לך את הדברים הבאים[3]: (ג) הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים הרי אתה אמרת דברי תוכחה לאנשים רבים שעברו ייסורים,[4] וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק ואתה חיזקת אנשים חלשים בשעה שבאו עליהם ייסורים, והסברת להם שמידת הדין מחייבת שתבוא עליהם הפורענות הזו[5]: (ד) כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ המילים שלך רגילות להקים אדם כושל ונופל,[6] וּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּץ והברכיים שנופלות מרוב ייסורים – מילאת באומץ וחיזקת אותם[7]: (ה) כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא ועכשיו, כשבאה עליך הרעה – נהיית נלאה? אינך יכול להתגבר על הצרות שה' הביא עליך? (לאחר שתמיד היית מעודד את האחרים),[8] תִּגַּע עָדֶיךָ וַתִּבָּהֵל וכאשר הצרות נגעו בך – אתה נבהלת?[9]: (ו) הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ הדבר מוכיח שיראת השמים שלך הגיעה מטפשות ולא הייתה אמתית,[10] תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ גם התקווה שתמיד קיווית וגם הדרך התמה שהלכת בה – הכל היה טיפשות. אליפז אמר לאיוב שהיות והוא היה אומר שאדם צריך לקבל את הייסורים באהבה עד שהייסורים באו עליו – סימן שדבריו לא היו אמתיים[11]: (ז) זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד תזכור עכשיו מיהו הצדיק שנאבד לגמרי. לא ייתכן שצדיק ייאבד לגמרי,[12] וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ ותזכור גם שאין מציאות שבה ישרים ייכחדו לגמרי[13]: (ח) כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן ראיתי שמי שנענש ונאבד הם האנשים שחורשים דברים רעים. הכוונה אנשים שחושבים לעשות דברים רעים, וכך הם מכינים את החטא כמו שאדם שחורש מכין את הקרקע לזריעה,[14] וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ לאחר החרישה – החוטאים זורעים ולאחר מכן קוצרים את גידולי הקרקע. כך מי שמכין את החטא במחשבה ולאחר מכן חוטא בו, קוצר את הפורענות[15]: (ט) מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ על ידי נשימתו של ה' – הם יושמדו,[16] וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ ועל ידי הרוח שכביכול יוצא מאפו של ה' – הם יכלו ויושמדו. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת[17]: (י) שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים גם השאגות של האריות, גם הקולות של השחלים – של האריות בגודל בינוני, וגם השיניים של הכפירים – של התינוקות של האריות,[18] נִתָּעוּ (האריות, השחלים והכפירים) כולם תעו ולא ידעו מה לעשות. הדימוי של האריה הוא למלכים, של השחלים לשרים ושל הכפירים לעבדים, ואליפז אמר שכולם סבלו כאשר חטאו[19]: (יא) לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף הליש, סוג נוסף של אריה, אבד בלי יכולת לטרוף יותר. המנהיגים לא יכלו לחטוא יותר, היות והם איבדו את כוחם,[20] וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ והבנים של הלביא (סוג נוסף של אריה) התפזרו בכל העולם ולכן גם הם כבר לא היו יכולים להמשיך לחטוא[21]: (יב) וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב ועליך נאמר לי דבר נבואה בסתר. הנבואה באה אל אליפז בסתר, היות והוא היה גוי, וגויים מתנבאים בסתר,[22] וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ והאוזן שלי לקחה חלק מההבנה בעניין הנבואה[23]: (יג) בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה (הנבואה באה אליי) במחשבות שראיתי בלילה,[24] בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים כאשר אנשים מתחילים לישון. הנבואה באה אל אליפז בלילה, רגע לפני שנרדם, בעודו חושב על כל מה שאירע לו באותו יום[25]: (יד) פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה מרוח הנבואה, בא אליי פחד ורעדה,[26] וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד ורוב העצמות שלי פחדו בשעה שהתנבאתי[27]: (טו) וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף והמלאך שאמר לי את הנבואה חלף על פניי,[28] תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי וכתוצאה מכך השערות שעל הבשר שלי נעמדו. כאשר אדם מפחד, שערותיו עומדות, כפי שקרה לאליפז בשעה שהתנבא[29]: (טז) יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי המלאך עמד לידי ולא הכרתי אותו, על אף שפניו היו מול עיניי,[30] דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע שמעתי קול שקט מאוד[31]: (יז) הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק האם אדם יכול להיות צודק יותר מאלוקים?[32] אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר והאם אדם יכול להיות טהור יותר ממי שעשה אותו? הנבואה לאליפז הייתה שאיוב לא אמור להתלונן, שהרי ה' צודק, ואם באו על איוב ייסורים, יש לזה סיבה ואיוב לא אמור להתלונן על כך[33]: (יח) הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין ה' אינו נותן אמון מלא בצדיקים שלא יחטאו, ולכן לפעמים הוא מביא עליהם מיתה לפני זמנם כדי שלא יגיעו לחטא,[34] וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה ובשליחים שלו הוא ישים הוללות (כך שהם אינם מושלמים)[35]: (יט) אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם כל שכן שה' אינו נותן אמון בני אדם רגילים שיושבים בבתים עשויים מחימר, שעתידים להיות עפר בקברם,[36] יְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ ומהשמים גורמים להם להיות מדוכאים מפני הרימה בקברם. אנשים אלה הופכים להיות רימה לאחר שגופם נרקב בקבר, ולכן ברור שאינם חשובים יותר מה'[37]: (כ) מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ ביום אחד הם יכולים למות,[38] מִבְּלִי מֵשִׂים (הם ימותו מיד) כהיות ואינם שמים לב למעשיהם ואינם חוזרים בתשובה,[39] לָנֶצַח יֹאבֵדוּ ולכן הם ייאבדו לנצח[40]: (כא) הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם הרי הגאווה שלהם ייבלע בגופם, הם ימותו באופן שאינו מכבד אותם,[41] יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה הם ימותו בלי שחכמתם התגלה (משום שאם הם היו חכמים הם היו חוזרים בתשובה)[42]:

[1] תרגום. לגבי הזיהוי של אליפז, ראה לעיל בהערות לביאורנו (ב,יא). רש"י אצלנו כתב שאליפז הוא בנו של עשיו שהיה חי בארץ תימן שהיה חלק מארץ שעיר, ובזכות שגדל אצל יצחק אבינו זכה לנבואה.

[2] רש"י. רמב"ן: פירוש "הנסה" בפסוק זה דומה לתמיהה "הנסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי". כלומר: בניגוד לפירושו של רש"י שמדובר על תמיהה של דבר שהתקיים, לפי רמב"ן מדובר על תמיהה לדבר שלא התקיים. על פי זה יש לפרש שאליפז אמר לאיוב שה' לא ייסר אותו בייסורים גדולים כל כך, ולכן יש להוכיח אותו על תגובתו. רלב"ג: פירש נסה מלשון נשיאה, כלומר: אם הוא ישא משל לומר לך את הדברים. בפירושו השני פירש כרש"י.

[3] רש"י.

[4] רש"י. רמב"ן הביא פירושים שהכוונה היא שהדברים נאמרו בלשון סגי נהור. איוב גרם לאנשים להיחלש משום שהוא עצמו נשבר תחת הייסורים. אמנם רמב"ן דחה פירוש זה משום שלא ניתן לומר בלשון תמיהה "הנסה" לפי פירוש זה. גם פירושו של רש"י שמסביר שמדובר על תמיהה על דבר שהתקיים איננו מסתדר לפי התמיהה שיש עם הה'. אך לגבי הפירוש של פסוק זה פירש באופן דומה לרש"י.

[5] רש"י.

[6] רש"י. תרגום: הכוונה למי שנכשל בחטא, וכך גם המשך הפסוק.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] רש"י. לפי פירושו, "כסלתך" מלשון טפשות. רמב"ן ואבן עזרא פירשו באופן אחר. כסלתך מלשון משענת, כלומר: יראת השמים של איוב יכולה להיות לו למשענת בשעת הצרות.

[11] רש"י. רלב"ג: הייתה לך תקווה כאשר אמרת שצריך לקבל ייסורים – תקווה שלא יבואו עליך אותם ייסורים, ולכן יכולת לעודד אחרים.

[12] מצודות. תרגום: הכוונה למי שזכאי כמו אברהם אבינו. ספורנו: האבידה מוגדרת כאיבוד הבנים.

[13] מצודות. תרגום: הכוונה למי שישר כמו יצחק ויעקב. ספורנו: "נכחדו" פירושו איבוד הממון.

[14] רש"י. ספורנו: הכוונה לסדום וחברותיה.

[15] רש"י.

[16] רש"י.

[17] רש"י וכתב שהכוונה לדור המבול.

[18] רש"י. תרגום: הפסוק עוסק בכך שעשיו וצאצאיו יושמדו, כאשר הפסוק מחלק בין הגיבורים והשרים שלו לשאר העם (לחלק קורא אריות ולחלק בשמות האחרים). ספורנו: מדובר על דורו של נמרוד. רלב"ג: הדימוי הוא לאנשים שרוצים לזיק לאחרים כמו שהחיות האלו מזיקים.

[19] רש"י. רמב"ן: האריות ששלח ה' הם שיהרגו את החוטאים. אבן עזרא: הדימוי לאופן שבו ה' יהרוג את החוטאים הוא לשאגה של אריה ולשאר בעלי החיים שהוזכרו. רלב"ג: הדימוי של האריות הוא לאנשים רעים שרוצים כל הזמן להזיק לאחרים.

[20] רש"י. כאמור לעיל, רש"י פירש שהכוונה היא לתקופת המבול. תרגום: לאחר שבפסוק הקודם דובר על איבוד עשיו וצאצאיו, בפסוק זה מדובר על איבוד ישמעאל ולפי גרסה נוספת גם על איבוד לוט. ספורנו: נמרוד מת בלי לממש את חלומו לשלוט על העולם כולו על ידי מגדל בבל. רמב"ן: פסוק זה ממשיך לתאר את הצרות שה' שולח על ידי שהוא שולח את האריות השונים כדי לפגוע במי שצריך לפגוע. בסוף דבריו פירש באופן דומה לרש"י. מצודות: לא מדובר על דור מסוים, אלא שאליפז אמר שבטווח הארוך, דווקא הרשעים הם אלה שסבלו יותר, ולו לא היה משפט צדק, הצרות היו צריכות לקרות גם לצדיקים וגם לרשעים.

[21] רש"י וכתב שצלע זו עוסקת בדור הפלגה.

[22] רש"י. לעניין השאלה האם גוי יכול להתנבא, ראה בספרנו אוצר לדרך חלק א, בשער עם ישראל, שם הרחבנו במחלוקת הכוזרי והרמב"ם בעניין זה. רש"י סובר שגויים יכולים להתנבא, ומצד שני חולק על הרמב"ם בנקודות נוספות. ראה אוצר מפרשי התנ"ך לספר במדבר, באוצר המאמרים על פרשת בהעלותך, שם הרחבנו בעניין ההבדלים בין נבואת משה לנבואות שאר הנביאים על פי השיטות השונות. רמב"ן: תוכן הנבואה כאן היא על השאלה האמונית "צדיק ורע לו רשע וטוב לו", אך אליפז זכה להבין רק חלק מהעניין.

[23] רש"י. אבן עזאר: חולק על רוב הפרשנים שפירשו את המילה "שמץ" בתור "מעט" ופירש שהכוונה ל"דבר רע", כלומר, אליפז הצליח לקחת רק את החלקים הפחות טובים בעניין הנבואה.

[24] רש"י.

[25] מצודות.

[26] רש"י.

[27] מצודות.

[28] רש"י.

[29] רש"י. אבן עזרא הוסיף פירוש בשם רב האי גאון והכוונה היא לכאב שדומה למסמרות שפוגעות בעור האדם.

[30] רש"י. ספורנו: כאשר ראיתי את מי שבו תלוי כל העולם, פחדתי, היות ואין לי שום הכרה במציאות כזו. ראיית המלאך או ה' שונה מראייה של כל דבר אחר במציאות, אך רק התמונה של השכל שלי עומד לנגד עיניי.

[31] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהוא שמע את הקול מדממה, אך את הדממה הוא לא שמע, כאשר הדממה היא המלאכים שמשבחים את ה' בחשאי.

[32] רש"י.

[33] רש"י.

[34] רש"י. לפי פירושו, "יאמין" מלשון אמונה. אולם רלב"ג כתב ש"יאמין" פירושו "קיום", והכוונה היא שבעבדים של ה' אין מקור קיום עצמי, וכך גם במלאכים, אלא קיום כל הברואים הוא מאת ה'. לפי פירוש זה, המילה "לא" שבצלע הקודמת, מוסבת גם על צלע זו. ספורנו: אפילו בכוכבים שבשמים, שהם יותר מכובדים מהאדם, ה' אינו נותן אמון באופן שהוא מנהיג אותם באותה צורה לעולם, אלא יש שינויים באופן שבו הוא מנהיג אותם, כל שכן באדם. רמב"ן: ה' אינו בוטח באדם ולכן אינו אומר לו את כל הסודות, אבל המלאכים יודעים את סודותיו. גם אבן עזרא פירש שהעבדים הם העליונים שאין להם גוף.

[35] רש"י. ספורנו: על ידי המלאכים הוא גורם לעבדיו, לבני האדם, קיום.

[36] רש"י. מצודות: ה' חשוב יותר מבני האדם שיושבים בעולם השפל שעשוי מעפר. ספורנו: לא יהיה לבני האדם יכולת קיום, ללא הנהגת כח שכלי.

[37] רש"י. רלב"ג: רוב בני האדם מתים לפני זמנם. אבן עזרא פירש בשני אופנים אחרים. א. שהבתים העשויים מחימר מדכאים את מי שגר בהם, משום שהם כלים כמו העש. ב. "עש" הוא שם של כוכב, והפסוק אומר שלאורך כל הזמן שיתקיים הכוכב, בני האדם ידוכאו.

[38] רש"י. מצודות: כל היום הם מדוכאים בגלל הייסורים שבאים עליהם.

[39] רש"י.

[40] רש"י.

[41] רש"י.

[42] תרגום. רמב"ן: היות והם ימותו בפתאומיות, הם לא יבינו מדוע הם מתו. אבן עזרא: הם היו עסוקים בצבירת ממון במקום ללמוד חכמה. ספורנו: כאשר בבני האדם אין את הכח השכלי, אין להם אפשרות להמשיך לחיות.