דניאל פרק ג

דניאל פרק ג

(א) נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב (לאחר שמיעת דבריו של דניאל) נבוכדנצר המלך החליט לעשות פסל מזהב,[1] רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין גובהו של הפסל היה שישים אמות,[2] פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת רוחבו של הפסל היה שש אמות,[3] אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל נבוכדנצר הקים את הפסל במקום שנקרא "בקעת דורא" שנמצא במדינת בבל.[4] מטרתו של נבוכדנצר בהעמדת הפסל הייתה להכשיל את בני ישראל בעבודה זרה כדי שהפתרון של דניאל לחלומו לא יתקיים[5]: (ב) וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא שְׁלַח לְמִכְנַשׁ המלך נבוכדנצר שלח שליחים על מנת שיאספו אליו את בעלי התפקידים בממלכתו:[6] 1) לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הדוכסים,[7] 2) סִגְנַיָּא הסגנים, 3) וּפַחֲוָתָא הפחות, שהיו ממונים על איזורים מסוימים,[8] 4) אֲדַרְגָּזְרַיָּא הממונים על הוצאת גזירות המלך,[9] 5) גְדָבְרַיָּא הגזברים,[10] 6) דְּתָבְרַיָּא אלה שדתם קובעת למלך מה לעשות – יועצי המלך,[11] 7) תִּפְתָּיֵא שומרי המפתחות,[12] וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא וכן הזמין נבוכדנצר את כל השליטים במדינתו,[13] לְמֵתֵא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא (נבוכדנצר כינס את כל בעלי התפקידים בממלכתו) על מנת שיבואו ויהיו נוכחים בפעם הראשונה שבה יעבדו את הצלם שהוא הכין[14]: (ג) בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא אז התכנסו האחשדרפנים, הסגנים, הפחות, הממונים על הוצאת גזירות המלך, הגזברים, היועצים ושומרי המפתחות, וכל השליטים במדינת בבל, כדי להשתתף בחנוכת הצלם שהקים נבוכדנצר,[15] וְקָיְמִין לָקֳבֵל צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר והם נעמדו מול הצלם שהקים נבוכדנצר[16]: (ד) וְכָרוֹזָא קָרֵא בְחָיִל ובאותו מעמד, הכרוז קרא בקול רם:[17] לְכוֹן אָמְרִין עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא (הכרוז אמר בקול רם) זהו מה שאנחנו אומרים לכל העמים, האומות והלשונות.[18] העמים נבדלים זה מזה בכך שלכל עם יש שליט אחר. האומות נבדלות זו מזו בכך שיש לכל אומה דת שונה. הלשונות שונות זו מזו בשפה המיוחדת שיש לכל אחת מהן[19]: (ה) בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא כאשר אתם תשמעו את קול השריקה של הקרן,[20] קַתְרוֹס סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא ואתם תשמעו את כלי הנגינה השונים: 1) הקתרוס – כינור, 2) הסבכא – העוגב, 3) הפסנתר – הנבל, 4) הסומפוניה – חליל, וכל מיני כלי נגינה שונים,[21] תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא (כאשר תשמעו את כלי הנגינה) תכרעו ותשתחוו לצלם הזהב שהקים נבוכדנצר המלך[22]: (ו) וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד ומי שלא יכרע ולא ישתחווה,[23] בַּהּ שַׁעֲתָא יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא באותה שעה יופל לתוך כבשן האש הבוער[24]: (ז) כָּל קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ זִמְנָא בגלל זה, בגלל ציווי המלך שהשמיע הכרוז, באותו הזמן (ששמעו העמים אל כלי הנגינה),[25] כְּדִי שָׁמְעִין כָּל עַמְמַיָּא קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קַתְרוֹס שַׂבְּכָא פְּסַנְטֵרִין וְכֹל זְנֵי זְמָרָא כאשר כל העמים שמעו את קול המשרוקית, הכינור, העוגב, הנבל וכל כלי הנגינה האחרים,[26] נָפְלִין כָּל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא סָגְדִין לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא נפלו כל העמים, האומות והלשונות, והשתחוו לצלם הזהב שהקים המלך נבוכדנצר[27]: (ח) כָּל קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ זִמְנָא ובגלל זה (שכל העמים קיימו את ציווי המלך) ובאותו הזמן,[28] קְרִבוּ גֻּבְרִין כַּשְׂדָּאִין וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵא התקרבו אנשים כשדים אל המלך והלשינו על היהודים שלא השתחוו לפסל[29]: (ט) עֲנוֹ וְאָמְרִין לִנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עמו ואמרו למלך בקול רם,[30] מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי המלך לעולם יחיה, המלך יזכה לאריכות ימים[31]: (י) אַנְתְּ מַלְכָּא שָׂמְתָּ טְּעֵם דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִשְׁמַע קָל קַרְנָא מַשְׁרֹקִיתָא קַתְרוֹס שַׂבְּכָא פְסַנְתֵּרִין וְסוּפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד לְצֶלֶם דַּהֲבָא אתה המלך ציווית שכל אדם שישמע את קול המשרוקית, הכינור, העוגב, הנבל והחליל ואת כל שאר כלי הנגינה, יכרע וישתחווה לפסל הזהב[32]: (יא) וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא ומי שלא יכרע וישתחווה יושלך לתוך כבשן האש הבוער[33]: (יב) אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן דִּי מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל יש אנשים משבט יהודה שמינית אותם על מלאכת מדינת בבל,[34] שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ גֻּבְרַיָּא האנשים שמינית הם: שדרך, מישך ועבד נגו (כאמור הכוונה היא לחנניה, מישאל ועזריה). הכשדים לא הזכירו את דניאל משום שהם חששו מתגובת נבוכדנצר, שהרי הוא אהב את דניאל,[35] אִלֵּךְ לָא שָׂמוּ עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם הם לא מצאו לנכון לייעץ לעצמם לקיים את ציווי המלך,[36] לֵאלָהָךְ לָא פָלְחִין הם אינם עובדים את אלוהיך,[37] וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין והם אינם משתחווים לפסל הזהב שהקמת[38]: (יג) בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר בִּרְגַז וַחֲמָה אֲמַר לְהַיְתָיָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ אז, לאחר הלשנת הכשדים, ציווה נבוכדנצר בכעס וחימה להביא לפניו את שדרך, מישך ועבד נגו,[39] בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הֵיתָיוּ קֳדָם מַלְכָּא ואז הובאו האנשים האלה (שדרך, מישך ועבד נגו) לפני המלך[40]: (יד) עָנֵה נְבֻכַדְנֶצַּר וְאָמַר לְהוֹן נבוכדנצר הרים את קולו ואמר להם:[41] הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ שדרך, מישך ועבד נגו! תמוה הדבר: האם הגזירה שלי איננה אומרת לכם דבר?[42] לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְחִין אינכם עובדים לאלוהים שלי,[43] וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימֶת לָא סָגְדִין ולפסל הזהב שהקמתי אינכם משתחווים[44]: (טו) כְּעַן הֵן אִיתֵיכוֹן עֲתִידִין עכשיו אתם עתידים לקבל על עצמכם את הדבר הבא בניגוד לרצונכם,[45] דִּי בְעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קַתְרֹס שַׂבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין וְסוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא כאשר אתם תשמעו את קול המשרוקית, הכינור, העוגב, הנבל והחליל ואת כל שאר כלי הנגינה, תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִי עַבְדֵת אתם תכרעו ותשתחוו לפסל שאני עשיתי,[46] וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן ואם אתם לא תשתחוו, בַּהּ שַׁעֲתָה תִתְרְמוֹן לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא (ואם לא תשתחוו) באותה שעה אתם תושלכו אל כבשן האש,[47] וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי ומיהו האלוה שלכם שיציל אתכם ממני. נבוכדנצר אמר לחנניה, מישאל ועזריה שלא יהיה מי שיציל אותם מכבשן האש אם הם לא ישתחוו לפסל[48]: (טז) עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא שדרך, מישך ועבד נגו ענו ואמרו למלך,[49] נְבוּכַדְנֶצַּר לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָה עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ נבודכנצר! איננו חוששים לענות לך על דבר זה. הפניה אל נבוכדנצר בשמו ולא בתואר "המלך", נועדה להדגיש בפניו שהם אינם מפחדים ממנו[50]: (יז) הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין הרי יש את אלוקינו שאותו אנחנו עובדים,[51] יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא הוא יכול להציל אותנו מכבשן האש הבוער,[52] וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִב והוא גם יכול להציל אותנו ממך[53]: (יח) וְהֵן לָא וגם אם לא, גם אם אלוקינו לא ירצה להציל אותנו ממך,[54] יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא (גם אם אלוקינו לא ירצה להציל אותנו) יהיה ידוע לך המלך,[55] דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד אנחנו לא נעבוד את האלוהים שלך ולא נשתחווה לפסל שעשית[56]: (יט) בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא אז, לאחר שחנניה מישאל ועזריה ענו לו, התמלא נבוכדנצר חימה,[57] וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי (מרוב כעס) צלם פניו השתנה, צורת פניו השתנה,[58] עַל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ (נבוכדנצר התמלא בכעס) על שדרך, מישך ועבד נגו, עָנֵה וְאָמַר לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא נבוכדנצר הרים את קולו וציווה להדליק את כבשן האש ולהתחיל לחמם אותו,[59] חַד שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ (נבוכדנצר ציווה להדליק את כבשן האש) אחד על שבע פעמים שראוי להסיק אותו, פי שבע מהזמן הרגיל שהסיקו אותו[60]: (כ) וּלְגֻבְרִין גִּבָּרֵי חַיִל דִּי בְחַיְלֵהּ ולאנשים הגיבורים שהיו בצבאו,[61] אֲמַר לְכַפָּתָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ (לגיבורים) אמר נבוכדנצר לקשור את שדרך, מישך ועבד נגו,[62] לְמִרְמֵא לְאַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא כדי להשליך אותם לכבשן האש הבוערת[63]: (כא) בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ אז את האנשים האלה, את חנניה, מישאל ועזריה,[64] כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻשֵׁיהוֹן נקשרו כשהם קשורים בסרבלים שלהם – הבגד העליון, הכרבולת שלהם – מעין מעיל או סודר שהיו שמים על הבגד, והלבוש שלהם – שאר הבגדים שלהם. הכוונה היא שחנניה מישאל ועזריה נקשרו יחד עם הלבוש שלהם,[65] וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא והם הושלכו לתוך כבשן האש הבוער[66]: (כב) כָּל קֳבֵל דְּנָה מִן דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה (חנניה, מישאל ועזריה הושלכו לתוך כבשן האש) משום שהיה זה ציווי תקיף מאת המלך,[67] וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָא והכבשן התחמם הרבה,[68] גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ והגיבורים של נבוכדנצר שהשליכו את שדרך, מישך ועבד נגו אל תוך כבשן האש,[69] קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא (הגיבורים שהשליכו את חנניה, מישאל ועזריה לתוך כבשן האש) מתו על ידי ניצוצות אש שיצאו מהכבשן ושרפו אותם[70]: (כג) וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ והאנשים האלה שלושתם: שדרך, מישך ועבד נגו,[71] נְפַלוּ לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא מְכַפְּתִין נפלו לתוך כבשן האש כשהם כפותים[72]: (כד) אֱדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא תְּוַהּ וְקָם בְּהִתְבְּהָלָה אז המלך נבוכדנצר התמלא בחרדה וקם בבהלה,[73] עָנֵה וְאָמַר לְהַדָּבְרוֹהִי נבוכדנצר צווח ואמר ליועציו:[74] הֲלָא גֻבְרִין תְּלָתָא רְמֵינָא לְגוֹא נוּרָא מְכַפְּתִין הרי אנחנו השלכנו לתוך כבשן האש שלושה אנשים כפותים,[75] עָנַיִן וְאָמְרִין לְמַלְכָּא היועצים ענו ואמרו למלך:[76] יַצִּיבָא מַלְכָּא אמת נכון הדבר (שהשלכנו שלושה אנשים כפותים לכבשן האש)[77]: (כה) עָנֵה וְאָמַר נבוכדנצר צווח ואמר: הָא אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא הרי אני רואה ארבעה אנשים שאינם קשורים שהולכים בתוך כבשן האש,[78] וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן ואין בהם חבלה, אין עליהם כוויות,[79] וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין והרביעי נראה כמו מלאך[80]: (כו) בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא אז ניגש נבוכדנצר לשער כבשן האש הבוער,[81] עָנֵה וְאָמַר נבוכדנצר צווח ואמר: שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה שדרך, מישך ועבד נגו העבדים של האל העליון,[82] פֻּקוּ וֶאֱתוֹ צאו מהכבשן ובואו,[83] בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִן גּוֹא נוּרָא אז יצאו מתוך האש שדרך, מישך ועבד נגו[84]: (כז) וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא ולאחר מכן התכנסו האחשדרפנים, הסגנים, הפחות, וכל יועצי המלך,[85] וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי לָא שְׁלֵט נוּרָא בְּגֶשְׁמְהוֹן והם ראו שלא שלטה האש בגופות של האנשים האלה (חנניה, מישאל ועזריה),[86] וּשְׂעַר רֵאשְׁהוֹן לָא הִתְחָרַךְ והשיער שבראשם לא נחרך מהאש,[87] וְסָרְבָּלֵיהוֹן לָא שְׁנוֹ ומראה הבגדים העליונים שעליהם לא השתנה מהאש (כל שכן שלא נשרפו הבגדים התחתונים יותר),[88] וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן וריח האש לא סר לתוכם. חנניה, מישאל ועזריה לא הסריחו מהאש[89]: (כח) עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר נבוכדנצר צווח ואמר:[90] בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ברוך האלוהים של שדרך, מישדך ועבד נגו,[91] דִּי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי ששלח את מלאכו והציל את עבדיו שסמכו עליו,[92] וּמִלַּת מַלְכָּא שַׁנִּיו ואת דבר המלך הם שינו, הם לא קיימו את ציווי המלך להשתחוות לפסל,[93] וִיהַבוּ גֶשְׁמְהוֹן דִּי לָא יִפְלְחוּן וְלָא יִסְגְּדוּן לְכָל אֱלָהּ לָהֵן לֵאלָהֲהוֹן והם מסרו את גופם על מנת שלא להשתחוות לשום אלוה חוץ מהאלוה שלהם. הם סיכנו את גופם בכך שלא השתחוו לעבודה הזרה שציוויתי להשתחוות אליה[94]: (כט) וּמִנִּי שִׂים טְעֵם וממני (נבוכדנצר) יושם החוק,[95] דִּי כָל עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן דִּי יֵאמַר שָׁלֻו עַל אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹא שכל אומה ולשון שיאמרו דברי גנאי על אלוהיהם של שדרך, מישך ועבד נגו,[96] הַדָּמִין יִתְעֲבֵד גופו ייעשה לנתחים,[97] וּבַיְתֵהּ נְוָלִי יִשְׁתַּוֵּה וביתו יושם לאשפה,[98] כָּל קֳבֵל דִּי לָא אִיתַי אֱלָהּ אָחֳרָן דִּי יִכֻּל לְהַצָּלָה כִּדְנָה בגלל שאין עוד אלוה שיכול להציל אדם בהצלה כזו (כמו שה' הציל את חנניה, מישאל ועזריה)[99]: (ל) בֵּאדַיִן מַלְכָּא הַצְלַח לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל אז המלך נבוכדנצר גרם להצלחתם של שדרך, מישך ועבד נגו, על ידי שהוא מינה אותם למושלים במדינת בבל[100]: (לא) נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא נבוכדנצר המלך לכל העמים, האומות והלשונות שגרים בכל הארץ. הכוונה שנבוכדנצר שלח איגרת לכל העמים שהיו תחתיו,[101] שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא יהיה לכם שלום רב[102]: (לב) אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עִלָּאָה האותות והמופתים שעשה איתי האלוה העליון,[103] שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה טוב לי לומר אותם (את האותות והמופתים)[104]: (לג) אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין האותות שלו מאוד גדולים,[105] וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין והמופתים התמוהים שלו מאוד חזקים,[106] מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם המלכות שלו (של ה') היא מלכות לעולם,[107] וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר והשלטון שלו יהיה לאורך כל הדורות[108]:

[1] רש"י. כמו"כ הקשה רש"י: כיצד ייתכן שהפסל היה בגובה של שישים אמות והיה רחב רק שש אמות? אלא שניסו להעמיד את הפסל ובכל פעם נפל עד שהביאו את כל הזהב מירושלים והכינו ממנו בסיס. מלבי"ם: נבוכדנצר הקים את הפסל על מנת לבטל את מימוש החלום על ידי שכולם יקבלו עליהם את מלכות בבל לעולם. לכן הקפיד נבוכדנצר שהפסל יהיה עשוי כולו מזהב, ולא יהיה בו שילוב ממתכות אחרות, בניגוד לפסל בחלום שהיה עשוי גם ממתכות אחרות.

[2] א"ע.

[3] א"ע.

[4] רש"י.

[5] רס"ג וכתב שהקים את הצלם דווקא שם משום ששם נהרגו הרוגי אפרים או משום ששם מתו אנשים מישראל כאשר הכשדים הגלו אותם.

[6] א"ע.

[7] רש"י.

[8] רש"י.

[9] רס"ג. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא לשופטים. רש"י כתב שמכאן ואילך מנויים שמות עבודה זרה. אולם, בפירושו לפסוק כז כתב שמדובר בנציגי עמים שנשרפו באש. א"ע כתב שלא ניתן לזהות את בעלי התפקידים השונים, אך הם נאמרו בסדר זה – מהחשובים אל הפחותים מהם.

[10] רס"ג.

[11] רס"ג.

[12] רס"ג וכתב שהיו ממונים על כבשני האש ששם היו שורפים את מי שמרד במלכות.

[13] מלבי"ם: נבוכדנצר באמת רצה להזמין את כל תושבי העולם למעמד זה, כדי שכולם יקבלו עליהם את שלטון ממלכת בבל. אלא שהדבר לא היה אפשרי מבחינה טכנית ולכן החשיב את כל השליטים כנציגים של כל יושבי תבל וכאילו כולם קיבלו עליהם את שלטונו.

[14] רש"י.

[15] מצודות. הסתמכנו על מה שביארנו בפסוק הקודם לגבי שאר הדברים שמצודות לא פירש.

[16] מצודות.

[17] רש"י.

[18] רש"י.

[19] מלבי"ם.

[20] רש"י.

[21] רס"ג. רלב"ג התלבט לגבי כלי הזמר האם הם סוגים של כלי מיתרים שמנגנים ברוח או שהם כלי הקשה. א"ע כתב שלא ניתן לזהות את הכלים השונים.

[22] רלב"ג. מלבי"ם: היו דווקא שבעה מיני כלים כדי שהנגינה תוריד שפע מאת שבעת המשרתים בכוכבים. כמו כן הסביר שנבוכדנצר הדגיש שהפסל עשוי מזהב משום שהזהב מרמז על מלכות בבל.

[23] רלב"ג.

[24] רלב"ג. רש"י: מדובר על הגומא שבה היו שורפים את הלבנים לסיד. מלבי"ם: ההשלכה לכבשן האש נועדה למחוק כל זכר רוחני של אותו אדם.

[25] מצודות.

[26] מצודות וכתב שהכתוב לא הזכיר את הפסנתר משום שהוא נכלל בשאר הכלים או כדי לתת פתחון פה למי שלא השתחווה אל הפסל כדי לומר שבגלל שלא הביאו את כל הכלים, לא השתחווה. מלבי"ם: בפסוק זה לא הוזכר הסמפוניא משום שמדובר על מעמד אחר נבוכדנצר אסף אליו את ראשי העמים והם השתחוו לפסל שהוא עשה. באותו זמן שנבוכדנצר קיים את הטקס, גם שאר האנשים שלא הגיעו למעמד, השתחוו במקומם בטקס דומה לפסל עשוי מזהב, ובכך הם הראו שהם מקבלים עליהם את שלטונו של נבוכדנצר (והדבר נעשה מיוזמה שלהם או שנבוכדנצר ציווה על כך), אלא שלא היו להם כלי סימפוניא משום שכלים אלו היו יקרים. בשאר הפרטים, הטקס היה זהה לטקס שהיה אצל נבוכדנצר.

[27] מצודות.

[28] רש"י.

[29] רש"י והסביר שנקרא אכילת קורצים משום שהיה נהוג לאכול סעודה לפני שהלשינו. א"ע: נקרא כך משום שכל מי שהולך ומלשין בסתר כאילו אוכל את בשרו.

[30] רש"י.

[31] א"ע.

[32] רלב"ג.

[33] רלב"ג.

[34] רש"י.

[35] א"ע ודחה את השיטה הסוברת שהם היו חבריו של דניאל. מלבי"ם: גזירתו של המלך הייתה רק על השרים, תפקיד אותו מילאו חנניה, מישאל ועזריה. דניאל לא היה שר, אלא רק היה יושב בפתח שער המלך, וממילא גזירתו של המלך לא הייתה שייכת אליו ולא היה ניתן להלשין עליו. כוונת המלשינים הייתה להאשים את כל היהודים, מעין כוונתו של המן.

[36] רש"י.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] רש"י. מלבי"ם: נבוכדנצר לא ציווה מיד להשליך את חנניה, מישאל ועזריה לתוך כבשן האש משום שהוא ידע שהם לא השתחוו לצלם בגלל שהדבר מנוגד לדתם, וזאת בניגוד לשאר עובדי העבודה הזרה בממלכה, שלא תהיה פגיעה בדתם אם הם גם ישתחוו לצלם שעשה נבוכדנצר. נבוכדנצר מלכתחילה לא העביר אף אדם על דתו. אלא לאחר שהובאו חנניה מישאל ועזריה בפני המלך והם בכל זאת סירבו להשתחוות לצלם, היה בדבר משום מרידה במלכות ואז הם התחייבו להישרף באש.

[40] רש"י.

[41] מצודות.

[42] רש"י. רלב"ג: פירש את המילה "הצדא" על דרך שממון ונבוכדנצר שאל את חנניה מישאל ועזריה האם הם מעדיפים את דרך השממון. רס"ג פירש מילה זו מלשון "ודאי". א"ע: פירש מלשון שאלה האם זה אמת.

[43] רש"י.

[44] רש"י.

[45] רש"י. רלב"ג: נבוכדנצר נתן הזדמנות נוספת לחנניה מישאל ועזריה משום מעלתם ומשום קרבתם לדניאל.

[46] מלבי"ם: הדיוק כאן הוא שנבוכדנצר אמר שהוא עשה את הפסל, כיוון שהוא בעצם התכוון לומר שאין בפסל משום עבודה זרה, אלא היא משמשת למעין אנדרטה שהיה מותר לחנניה, מישאל ועזריה להשתחוות בפניו. זאת בניגוד לדבריו כלפי העמים האחרים, שם אמר להם שהפסל מהווה עבודה זרה. עיין אוצר המאמרים שם הרחבנו בעניין הצלם שעשה נבוכדנצר, אם היה בו משום עבודה זרה או לא.

[47] רש"י.

[48] רש"י.

[49] מצודות וכאן לא פירש שהעניה מלשון בקול רם בניגוד לפירוש מילה זו בפסוק ט. כנראה שיש להסביר את השינוי בשני אופנים. א. כאן מדובר בדו שיח ולכן שייך לפרש את האמירה כתשובה. ב. אין זה דרך ארץ לענות למלך בקול רם.

[50] רש"י וכתב שהם אמרו לו שאם הוא מצווה עליהם בענייני מיסים – הרי שהוא מלכם, אבל בדבר זה של עבודה זרה, איננו מלך שלהם.

[51] מצודות.

[52] רש"י.

[53] רש"י.

[54] רש"י.

[55] מצודות.

[56] מצודות. רס"ג: הם נשאו קל וחומר מהצפרדעים שמסרו נפשם על קידוש ה' והשליכו עצמם לתוך התנורים של המצרים למרות שהם לא היו מחויבים בכך, כל שכן שמי שמצווה על כך צריך למסור עצמו לשריפה.

[57] רש"י.

[58] רש"י.

[59] רש"י + מצודות.

[60] רש"י.

[61] רש"י.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות. רש"י: מדובר על בגדי מלכות ולמרות זאת הם לא שינו את הלבוש שלהם ומכאן למדו חז"ל שאפילו בשעת הסכנה אדם לא ישנה מהשררה שלו. רלב"ג פירש שחלק מהבגדים לבשו על רגליהם.

[66] רש"י.

[67] רש"י.

[68] רש"י.

[69] רש"י.

[70] רש"י.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] רש"י.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] רש"י.

[77] רש"י.

[78] רש"י.

[79] רש"י.

[80] רש"י וכתב שהכוונה למלאך שנבוכדנצר ראה כאשר הוא היה עם סנחריב ונשרפו חייליו של סנחריב.

[81] רש"י.

[82] מצודות.

[83] רש"י וכתב שלא אמר להם לעלות מהכבשן משום שנבוכדנצר השווה את הקרקע לגובה הכבשן כדי שיוכלו לצאת.

[84] רש"י וכתב שלמרות שהיו בטוחים בנס שיעשה להם, לא רצו לזלזל במלכות.

[85] עפ"י ביאורנו בפסוק ב. אולם, יש עוד ארבעה בעלי תפקידים שמנויים שם ואינם מנויים בפסוק זה, ומצד שני מנוי בפסוק זה "הדברי מלכא" שאינו מנוי בפסוק ב. ביארנו את "הדברי מלכא כיועצי המלך עפ"י רס"ג. רש"י כתב שבעלי התפקידים שלא נמנו בפסוק זה הוחסרו משום שהם נשרפו על ידי ניצוצות האש.

[86] רש"י.

[87] רש"י.

[88] רש"י.

[89] רש"י.

[90] רש"י.

[91] מצודות.

[92] רש"י.

[93] רש"י.

[94] רש"י.

[95] רש"י.

[96] רש"י. א"ע: הכוונה היא שאם יגידו שהיה זה בשגגה.

[97] רש"י.

[98] רש"י.

[99] רש"י.

[100] רש"י.

[101] רש"י. רלב"ג: איגרת זו מתפרסת על הכתוב בפסוקים עד לפרק ה פסוק א (למרות שנראה שהרבה דברים לא נאמרו על ידי נבוכדנצר).

[102] רש"י.

[103] מצודות.

[104] רש"י.

[105] מצודות.

[106] מצודות.

[107] מצודות.

[108] מצודות.