אסתר פרק ו

אסתר פרק ו

להאזנה לפרק לחצו כאן

(א) בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ בלילה שהיה בין המשתה הראשון לבין המשתה השני, נדדה שנתו של אחשוורוש, הואיל והוא לא הבין מדוע אסתר הזמינה את המן והוא חשש שמא אסתר העדיפה את המן על פניו,[1] וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים אחשוורוש ציווה להביא לפניו את ספר הזכרונות שנקרא "ספר דברי הימים". בספר זה כתובים אירועים הקשורים למלך ולמלכותו, ואחשוורוש חשב שאם יקראו לפניו את הכתוב שם הוא יוכל להירדם,[2] וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ויקראו לפני המלך את הכתוב בספר הזכרונות[3]: (ב) וַיִּמָּצֵא כָתוּב נמצא שהיה כתוב בספר הזכרונות,[4] אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף שמרדכי אמר שבגתן ותרש, שניים משרי המלך שהיו שומרים בכניסה לחצר הפנימית של המלך,[5] אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שהם תכננו לרצוח את המלך אחשוורוש[6]: (ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אחשוורוש שאל: מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה מה הכבוד והגדולה שנעשה למרדכי בשכר שהוא הציל אותי. הכבוד הוא הכרזה ברבים וכיבוד מרדכי בפני העם על שהציל את המלך. הגדולה הוא מינוי לשר חשוב,[7] וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו נערי המלך ששירתו את אחשוורוש ענו לו:[8] לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר עד עכשיו לא נעשה עימו דבר, עד עכשיו מרדכי לא קיבל שכר על כך[9]: (ד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אחשוורוש שאל: מִי בֶחָצֵר מי נמצא עכשיו בחצר,[10] וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה והמן נכנס לחצר שהייתה בבית החיצוני של המלך,[11] לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ המן נכנס לחצר כדי לבקש מאחשוורוש לתלות את מרדכי על העץ שהוא הכין לו[12]: (ה) וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הנערים של אחשוורוש אמרו לו: הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר המן הוא שנמצא בחצר,[13] וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא אחשוורוש אמר שהמן ייכנס אליו[14]: (ו) וַיָּבוֹא הָמָן המן נכנס אל המלך,[15] וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אחשוורוש שאל את המן:[16] מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ מה לעשות למי שהמלך רוצה בכבודו, מה לעשות למי שהמלך רוצה לכבד אותו,[17] וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ המן חשב לעצמו:[18] לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי את מי המלך רוצה לכבד יותר ממני? הרי ברור שאין אדם שהמלך רוצה לכבד אותו יותר ממני וממילא הוא שואל מה כדאי לעשות לי[19]: (ז) וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ המן ענה לאחשוורוש: אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ אדם שהמלך רוצה בכבודו[20]: (ח) יָבִיאוּ המשרתים יביאו:[21] 1) לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ לבוש מלכותי שהמלך לבש ביום שהמליכו אותו,[22] 2) וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ ואת הסוס שהמלך רכב עליו ביום שהמליכו אותו,[23] 3) וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ (יביאו את הלבוש ואת הסוס ביום שהמליכו את המלך) וביום ששמו על ראשו של המלך את כתר המלכות[24]: (ט) וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים ויתנו את הלבוש ואת הסוס לאחד משרי המלך החשובים,[25] וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ והשר והמשרתים ילבישו בלבוש המלכותי את האיש שהמלך רוצה בכבודו,[26] וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר והשר והמשרתים גם ירכיבו את האיש שהמלך חפץ ביקרו על הסוס המלכותי ברחובות העיר,[27] וְקָרְאוּ לְפָנָיו והשר והמשתרים יקראו לפני האיש שהמלך חפץ ביקרו בדברי שבח ויאמרו:[28] כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ כך יעשה לאיש שהמלך רוצה בכבודו (ירכיבו אותו על הסוס המלכותי בלבוש מלכותי)[29]: (י) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן אחשוורוש אמר להמן: מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אני מצווה עליך למהר ולקחת את הלבוש ואת הסוס כמו שאמרת שצריך לעשות, ותעשה כן למרדכי היהודי שיושב בשער של ארמון המלך,[30] אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אל תימנע מעשות דבר אחד מכל מה שאמרת (להלביש אותו בלבוש המלכותי, להרכיב אותו על הסוס ולקרוא לפניו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו")[31]: (יא) וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי המן לקח את הלבוש המלכותי ואת הסוס והוא הלביש את מרדכי בבגדי המלכות,[32] וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר המן הרכיב את מרדכי ברחובות העיר שושן,[33] וַיִּקְרָא לְפָנָיו המן קרא לפני מרדכי את דברי השבח:[34] כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ כך ייעשה לאיש שהמלך חפץ בכבודו[35]: (יב) וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ מרדכי חזר אל שער המלך (שם הוא עמד עד עתה לבוש השק והיה בתענית),[36] וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ והמן נכנס אל ביתו בבושת פנים,[37] אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ בכניסתו לביתו, המן היה עצוב, והוא גם כיסה את ראשו מרוב בושה[38]: (יג) וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ המן סיפר את כל מה שקרה לו לזרש אשתו ולשאר האוהבים שלו,[39] וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ החכמים שעמדו לפני המן וזרש אשתו אמרו לו:[40] אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו אם התחלת ליפול לפני מרדכי שהוא מזרע היהודים,[41] לֹא תוּכַל לוֹ אתה לא תוכל להרע לו,[42] כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו אלא אתה תיפול לפניו. אתה לא תצליח לעשות לו דבר רע וההיפך יקרה: סופך יהיה שתיפול לפניו[43]: (יד) עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ בעוד החכמים שעמדו לפני המן וזרש דיברו איתו ואמרו לו שהוא לא יצליח להזיק למרדכי היהודי,[44] וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ השרים החשובים של המלך הגיעו לבית המן,[45] וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר השרים הביאו את המן בבהילות ומהירות אל המשתה שאסתר עשתה[46]:

[1] רש"י. בתחילת דבריו כתב שהיה זה נס. אבן עזרא כתב שיש מדרש האומר שנדדה שנתו של מלכו של עולם היות וה' לא ינום ולא יישן והוא שומר ישראל. בנוסח ב' הדגיש שחלילה לומר על ה' שהוא ישן, אלא כוונת חז"ל הייתה שה' יתברך גרם לכך שאחשוורוש לא יוכל להירדם כדי להציל את ישראל. ר"מ חלאיו: הכוונה ללילה שהמן עשה את העץ. בפירוש נוסף כתב שהכוונה ללילה שהמן אמור לדבר עם המלך בבוקר שלמחרת. ר"א כהן צדק: הלילה "ההוא" הוא לילה שמוזכר במקום אחר והכוונה ללילה שהייתה בו מכת בכורות, דהיינו: ט"ו ניסן. בדבריו הקשה על מדרש זה שהכל נעשה בליל הסדר. מלבי"ם: אחשוורוש הבין מבקשתה של אסתר שהיא מבקשת בקשה מוצדקת, ולכן הוא רצה לברר אם יש אדם שהוא לא החזיר לו טובה משום שייתכן שזו בקשתה של אסתר, ולכן ציווה להביא לפניו את ספר הזכרונות.

רינת יצחק: חז"ל אמרו שנידודי שינה של אחשוורוש היו בדרך נס בגלל המלאכים. על פי זה ניתן להסביר מדוע חג הפורים לא יתבטל לעתיד לבא. רק החגים שקשורים לניסים גלויים יתבטלו היות והניסים בימות המשיח יהיו גדולים יותר. אולם החגים הקשורים לניסים הנסתרים לא יתבטלו. זו גם הסיבה שעם ישראל קיבל את התורה מרצון דווקא לאחר נס פורים, משום שהיה זה נס נסתר, ונס נסתר הבא ממקום נסתר ופנימי גדול יותר מנס גלוי.

[2] ר"מ חלאיו. רש"י בפירושו השני כתב בשם חז"ל שאחשוורוש אמר שלא ייתכן שאין מישהו שיודע מה אסתר זוממת עם המן, אלא שלא אומרים לו משום שפעם כשאמרו לו דבר כלשהו, האומר לא קיבל שכר, ולכן ציווה לבדוק בספר הזכרונות מי לא קיבל שכר. אבן עזרא: אחשוורוש הבין שנידודי השינה שלו נגרמו כתוצאה מעונש ולכן רצה להבין על מה הוא נענש.

מהו ספר הזכרונות? רש"י: הכוונה לספר שהיו בו משלים ושיחות. רי"ד: הייתה רשימה של אנשים שעשו טובה למלך ולא קיבלו את שכרם. רלב"ג: בספר היו כתובים סיפורים שהיו משחמחים את המלך וכך הוא היה יכול להירדם וכן היו כתובים שם דברים שקשורים לאירועים שקרו בעבר כדי שהמלך ילמדאיך לתקן מעשיו. אבן עזרא (נוסח ב'): הפסוק לכאורה חסר מילה וכאילו כתוב "ספר הזכרונות – זכרונות דברי הימים". ר"מ חלאיו: הפסוק לכאורה חסר וכאילו כתוב "ספר הזכורנות הוא ספר דברי הימים". מלבי"ם: היו שני ספרי זכרונות. היה את ספר דברי הימים של כל מלך שבו נכתבו המאורעות שעברו על הממלכה, וספר זה לא היה מצוי בידי המלך אלא ביד סגנו, ובמקרה של אחשוורוש היה זה המן. המן מחקאת שמו של מרדכי וכתב שהוא היה זה שסיפר למלך על התכנית של בגתן ותרש לרצוח אותו. בספר הזכרונות דברי הימים, שהיה ספר נוסף שהיה אישי של המלך, היה כתוב שמרדכי הוא זה שהציל את המלך. מוהר"ם אלשייך: ספר הזכרונות מהווה מעין מפתח למצוא את מה שרוצים בספר דברי הימים, היות וספר דברי הימים היה ספר ארוך מאוד. כמו כן כתב שבספר דברי הימים הצליחו בניו של המן שהיו סופרי המלך למחוק את הצלתו של אחשוורוש על ידי מרדכי, אבל לא הייתה להם גישה לספר הזכרונות ולכן נשאר כתוב שם מעשהו של מרדכי. כמו כן, בספר הזכרונות שבו הדברים היו כתובים בקיצור נמרץ, לא היה כתוב את חלקה של אסתר בהצלתו, רק את חלקו של מרדכי.

[3] ר"מ חלאיו וכתב שתי אפשרויות לכך: או שעל ידי שהמלך ישתעשע הוא יירדם או שהמלך חשב שהוא צריך לעשות איזשהו חסד אם איזה אדם ולכן נדדה שנתו. אבן עזרא (נוסח ב'): לא כתוב שהביאו בפועל את ספר הזכרונות לפני המלך היות וזה מקרא חסר. מוהר"ם אלשייך: אחשוורוש לא בטח במי שקרא בספר הזכרונות, ולכן הוא עקב גם כן אחרי מה שהיה כתוב. לו אחשוורוש לא היה עוקב, הם היו משמיטים את מעשהו של מרדכי.

[4] תרגום.

[5] תרגום ועיין ביאורנו לעיל ב,כא. מלבי"ם: בגלל שבספר הזכרונות היה כתוב שמרדכי היה זה שסיפר למלך על התכנית של בגתן ותרש לרצוח אותו, התברר לאחשוורוש שהוא גידל את המן סתם (לפי פירושו שהוא לא ידע מי אמר לאסתר על תכניתם ולכן הוא גידל את המן שהמליץ לבחור מלכה חדשה וכך נבחרה אסתר, עיין לעיל בהערות בתחילת פרק ג'). מוהר"ם אלשייך: כאשר כתבו בספר הזכרונות, רצו להמעיט בחשיבותו של מרדכי וגם במעשה של בגתן ותרש, ולכן כתבו "בגתן או תרש" כדי לומר שרק אחד מהם ביקש לשלוח יד במלך והשני הזהיר את המלך על כך. אולם, בשמים דאגו להפריד את המילים ולכתוב "בגתנא ותרש" כך שהיה משמע ששניהם רצו להרוג אותו, ומרדכי היה זה שהציל את המלך.

[6] תרגום.

[7] מלבי"ם. כמו כן הדגיש שהשאלה של אחשוורוש הייתה על זה, כלומר: מרדכי כבר מונה לתפקיד חשוב והוא היה יושב בשער המלך, אבל הוא לא מונה לכך בגלל שהוא הציל את המלך אלא בגלל שהוא היה אומן את אסתר, ואחשוורוש רצה למנות אותו לתפקיד חשוב כשכר על הצלתו. אבן עזרא (נוסח ב'): הגדולה הוא העושר. מוהר"ם אלשייך: הדגש בפסוק הוא "על זה", על הצלתו של אחשוורוש, שהרי עצם ישיבתו של מרדכי בשער המלך היה עוד לפני שהוא הציל את אחשוורוש, וממילא לא ניתן לומר שמרדכי כבר קיבל את שכרו בעצם הושבתו בשער המלך. בפירושו לקמן ח,ב הסביר מדוע מרדכי לא קיבל את שכרו מיד לאחר שהוא הציל את אחשוורוש, והסביר שאם מרדכי היה מקבל את שכרו מיד, לא היה מתמרק החטא של עם ישראל על ידי צרתו של המן ואסתר ומרדכי לא היו מקבלים את כל רכושו של המן. בהסבר "יקר וגדולה" כתב המהר"ל שכבוד ניתן באופן זמני לעומת גדולה שניתנת לאורך זמן. הגר"א כתב שיקר, כבוד וגדולה הינו ממון. ועיין לקמן ח,טז בביאור המילה "ויקר" שם.

[8] תרגום. מוהר"ם אלשייך: הדגש הוא שדווקא המשרתים ענו ולא סופרי המלך, היות וסופרי המלך היו בניו של המן, והם לא רצו להיטיב למרדכי.

[9] תרגום. ר"א כהן צדק: אפילו לא דיברו איתו דבר טוב על זה. מוהר"ם אלשייך: "עימו" בא לומר שכאשר אדם מיטיב לאדם אחר ומחזיר לו טובה, שניהם מרוויחים מכך. כמו כן הדגש הוא שלא נעשה עימו, עם מרדכי דבר, אבל המן קיבל שכר על כך, שהרי לאחר הצלת אחשוורוש, אחשוורוש גידל את המן כהוקרה על שיעץ להמליך את אסתר.

[10] תרגום. חכמי צרפת: אחשוורוש חשב שיש בחצר חלק מהיועצים ולכן שאל מי נמצא שם. ר"מ חלאיו: אחשוורוש לא ידע אם יש שם מישהו, אבל ביקש שיבדקו לו. אבן עזרא (נוסח ב'): כל מקום שנאמר "חצר" פירושו לחצר החיצונה. ר"א כהן צדק: אחשוורוש ראה בחלומו את המן עומד עם חרב ורוצה להורגו והוא נבהל ולכן שאל מי בחצר. מוהר"ם אלשייך: אחשוורוש שאל מי אחראי על החצר ולא וידא שהחזירו טובה למרדכי, ובדיוק המן הגיע לחצר ולכן אמרו לו שהמן נמצא שם למרות שלא זו הייתה כוונתו של אחשוורוש בשאלתו. בפירוש נוסף כתב שאחשוורוש שאל מי בחצר – מי קיבל שכר על מעשהו של מרדכי, והמשרתים ענו לו שהמן הוא זה שקיבל את השכר.

[11] תרגום ועיין ביאורנו לעיל ה,א. ר"מ חלאיו: המן בא מוקדם בבוקר בעלות השחר, היות ואין זה מכבוד המלכות לבוא באמצע הלילה. מוהר"ם אלשייך: המן בא דווקא בשעת לילה משום שאז כוחות הטומאה היו יכולים לפעול.

[12] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): הביא מדרש "אשר הכין לו" כוונתו לעצמו, כלומר: לתלות את המן. ר"מ חלאיו: בפסוק כתוב שהמן בא לומר אל המלך ולא לבקש משום שהוא חשב שאחשוורוש יעשה ככל מה הוא יאמר משום מעלתו. רינת יצחק: הביא מחלוקת בין המהר"ל לגר"א בפירוש המדרש שהכוונה לעץ שהמן הכין לעצמו. המהר"ל כתב שמלכתחילה לא הייתה גזירה על כלל ישראל, שהרי לא ניתן להשמיד את עם ישראל, ולכן כבר משעת עשיית העץ היה ברור שמחשבתו של המן לא תתקיים. הגר"א הסביר שהגזירה על עם ישראל הייתה משמים, אלא שעל מרדכי לא הייתה גזירה, ועשיית העץ נועדה לתליית המן.

[13] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): כללי הנימוס היו שמי שהיה בחצר היה עומד לכבוד המלך. ר"מ חלאיו הוסיף פירוש וכתב ששם היו עומדים השופטים.

[14] תרגום. ר"מ חלאיו: היה אסור לאדם להיכנס מהחצר אל הבית ללא רשות מפורשת מאת המלך. כמו כן כתב "כי במה שהוא מכה הוא מרפא". המהדיר של מהדורת מוסד הרב קוק כתב שאולי משפט זה צריך להיות כתוב בפסוק הקודם והכוונה לעץ שהכין המן למרדכי. אולם לעניות דעתי אין מוכרחים לומר כך וניתן לומר שכוונתו לחוק שהיה אסור להיכנס למלך ללא רשותו. חלק מהפרשנים כתבו שממוכן ייעץ למלך לעשות כן וכאן אנו רואים שחוק זה חל גם עליו.

[15] תרגום. ר"מ חלאיו: הכוונה שנכנס לחצר בית המלך הפנימית.

[16] מוהר"ם אלשייך: היה אולי מצופה שאחשוורוש קודם כל ישאל את המן מדוע הוא הגיע אליו בשעת לילה מאוחרת. אלא שהיה זה נס מאת ה' יתברך. אם המן היה מספר לאחשוורוש על העץ, היה אחשוורוש חושב שאסתר והמן עשו קנוניא ביניהם כדי להרוג אותו, ולכן הם רוצים לתלות את מרדכי כדי שלא יגלה את מזימתם כמו שהוא מנע את מזימתם של בגתן ותרש. לכן ה' הוביל שאחשוורוש יהיה הראשון שידבר.

[17] אבן עזרא. רלב"ג: השאלה של אחשוורוש הייתה מה לעשות באיש, כלומר: לעשות משהו בגופו הפיזי, ולא לתת לו מתנה מאת המלך (כגון שדות וכרמים). מלבי"ם: בפסוק ג' שאל אחשוורוש שני דברים: יקר וגדולה, ואילו כאן שאל אחשוורוש את המן רק שאלה אחת: יקר. אחשוורוש רצה בכוונה תחילה להטעות את המן, על מנת שהמן יחשוב שכאשר הוא נשאל מה לעשות במי שהמלך רוצה לכבדו, יחשוב המן שהכוונה אליו. לכן לא שאל אחשוורוש על הגדולה, היות ואם הוא היה שואל על המינוי לתפקיד חשוב, המן לא היה מגיע לכדי טעות והוא היה מבין מיד שאחשוורוש איננו מתכוון אליו, הואיל והוא כבר היה בתפקיד הכי חשוב שניתן להיות בו. לכן שאל אחשוורוש את המן רק לגבי הכבוד מתוך כוונה שבכל מקרה הוא ימנה את מרדכי לתפקידו של המן, מאחר שהמינוי של המן נעשה בטעות, שהרי לא היה לו כל קשר להצלת המלך. באופן דומה הסביר גם הגר"א.

אולם ברינת יצחק שאל עליו: הרי הגר"א כתב שאחשוורוש חשש שאסתר תבוא אליו בטענה שהוא לא נתן למרדכי יקר וגדולה, ואם כן, היות ואחשוורוש עשה עימו רק "יקר", עדיין יש לאסתר המלכה טענה עליו. אולם לא זכיתי להבין את שאלת הרינת יצחק. הרי הגר"א כתב שאחשוורוש אמר רק "יקר" משום שהוא רצה להטעות את המן בדבריו (והוא אכן הצליח בכך) ובאמת המן עשה למרדכי את כל מה שהציע לעשות כשחשב שאחשוורוש מתכוון אליו, אך לאחר ההטעיה אין מניעה לומר שמרדכי קיבל גם "גדולה". הרינת יצחק מסביר באופן אחר: המשרתים מצד אחד שנאו את המן ומצד שני שנאו עוד יותר את מרדכי. לכן הם הציעו "לעשות דבר" (על משקל שהם ענו שלא נעשה עם מרדכי דבר), גהיינו: לתת לו שכר זמני רק כדי להשפיל את המן, אבל לא לגדל את מרדכי.

מוהר"ם אלשייך: אחשוורוש הטעה בכוונה את המן כדי שהמן יחשוב שהכוונה אליו (ולכן לא הזכיר גדולה, כיוון שהמן כבר גודל לפני כן). אחשוורוש גם רצה שהמן יהיה זה שיכבד את מי שהציל אותו, היות והוא חשש שהמן זומם להרוג אותו עם אסתר.

[18] ר"י נחמיאש. אבן עזרא כתב כמה הסברים כיצד היה ניתן לדעת מה חשב המן באותו הזמן. א. המגילה נכתבה ברוח הקודש (וכך כתב למסקנה). ב. ברור שזה מה שעבר בראשו של המן. ג. המן גילה את הדבר לקרוביו. בנוסח ב' הסיק כאפשרות השלישית.

[19] תרגום. מוהר"ם אלשייך: פירוש הפסוק הוא שהמן אמר שלא יהיה מישהו שאחשוורוש ירצה לכבד אותו בכבוד גדול יותר ממה שהוא כיבד את המן עד עתה, ולכן ברור שכוונת אחשוורוש אליו, ולכן הציע לכבד באופן שלא ניתן לכבד אדם יותר מכך.

[20] תרגום. מלבי"ם: עצם זה שהמלך רוצה בכבודו זהו כבר הכבוד הכי גדול שניתן לעשות לאותו אדם, אלא שצריך רק לפרסם את הדבר. מוהר"ם אלשייך: המן התחיל בצלע זו של הפסוק למרות שהיא לכאורה מיותרת משום שהוא רצה להדגיש שהוא האיש שעליו דיבר המלך. בפירוש נוסף הסביר על פי מאמר חז"ל שמרדכי והמן נקראו במגילה "איש" (וכך הסבירו חז"ל במגילה יב,א את הפסוק "לעשות כרצון איש ואיש"), והמן תמה ואמר שלא ייתכן שהכוונה למרדכי, ולכן אמר "למי יחפוץ ...".

[21] אבן עזרא. תרגום: המלך יצווה על כך, אך במשמעות אין הבדל בין פירושו לבין פירוש האבן עזרא.

[22] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב') הסביר שהמילה "בו" היא בעצם תחליף למילה "בעבורו". האדם ייקרא לובש מלבוש בגלל שהוא לובש מלבוש זה, כמו הפסוק "אשר אני רוכב בה", הבהמה הופכת את האדם לרוכב. מוהר"ם אלשייך: המן אמר "בו", משום שהלבוש היה כל כך מכובד, עד שלא רק שהלבוש היה מכובד מאחר שהמלך לבש אותו, אלא גם המלך התכבד לאחר שהוא לבש בגד זה. רינת יצחק: לאחר שהמלך כבר לבש את הבגד, אסור לאף אדם ללבוש אותו שוב, ולכן הציע המן לכבד את האיש דווקא באופן זה. ההיתר שהיה לאחשוורוש לתת לאדם שאיננו מלך להשתמש בבגדו למרות שהדין הוא שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (אלא אם נאמר שמלך גוי יכול למחול על כבודו), משום שעצם הרכת מרדכי הייתה לצורך כבוד המלכות, להראות שמי שהציל את המלך יזכה לכבוד זה.

[23] תרגום.

[24] תרגום. לפי פרשנים רבים (כמו רש"י ואבן עזרא בפירושו הראשון שדחה) מדובר על דבר שלישי שהיו צריכים לשים על האיש. אבן עזרא: על הסוס המלכותי היו שמים כתר כדי שאף אחד לא ירכב עליו חוץ מהמלך ובנוסח ב' כתב שמשום כך לא היו צריכים לכתוב בפסוק י"א שהמן הביא את הכתר ורק הלבוש והסוס מוזכרים. מוהר"םאלשייך כתב שהמן בכוונה אמר משפט דו משמעי. המן באמת התכוון לומר שישימו את כתר המלכות על ראשו של האדם, אך הוא חשש שמא המלך יקפיד על כך, ולכן אמר זאת בלשון שהוא היה יכול לתרץ את עצמו ולומר שהוא התכוון לכתר שעל הסוס. רס"ג פירש שאין הכוונה דווקא ללבוש שהמלך לבש ביום שהמליכו אותו, אלא הכוונה ללבוש שהמלך לבש פעם בעבר, ולסוס שהמלך לבש בעבר ולכתר שהמלך הניח על ראשו בעבר ולכתר שהמלך שם על ראשו בעבר. לפי פירוש האבן עזרא, "ראשו" מוסב על הסוס המוזכר בצלע הקודמת ולפי רס"ג "ראשו" מוסב על המלך. רש"י: המן ראה שעינו של המלך הייתה צרה בעניין הכתר ולכן לא הזכירו שוב. רבינו בחיי כתב שיש אפשרות לפרש כמו האבן עזרא, אך ייתכן גם לומר שאחשוורוש לא הסכים לתת גם את הכתר. רלב"ג: הכתר לא הוזכר כדי לקצר את המאמר וכך כתב גם ר"י נחמיאש והשווה זאת לפסוקים העוסקים במינוי הדיינים על ידי משה רבינו שבשעת המינוי לא מוזכרים כל התכונות שמשה רבינו חיפש.

[25] תרגום. ראה לעיל בהערה הקודמת מדוע לא הוזכר הכתר. בעניין המילה "פרתמים" כתב האבן עזרא בנוסח ב' שהיא מילה פרסית.

[26] תרגום + אבן עזרא (נוסח ב'). מלבי"ם: המן אמר בלשון רבים "והלבישו", "והריכיבוהו" היות והוא רצה שכמה שיותר אנשים יעשו זאת. מוהר"ם אלשייך: המן בכוונה לא אמר שהשר ילביש וירכיב את מרדכי, משום שהמן רצה להדגיש שעיקר הכבוד הוא על שהאדם המתכבד לובש את מלבוש המלך ורוכב על סוסו, ולא על השימוש באחד משרי המלך לצורך הלבשתו והרכבתו.

[27] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב') פירש לשיטתו שהכוונה בעיר לשושן או לעילם. עיין לעיל א,ד בהערות לביאורנו. ר"מ חלאיו: כתוב "הסוס" בה' הידיעה היות ומדובר על הסוס שכבר הוזכר לפני כן. כמו כן כתב שתי אפשרויות לגבי מי ירכיב את האדם שהמלך חפץ ביקרו על הסוס: או השר עם משרתיו (כפי שהסביר בצלע הקודמת לגבי הלבוש) או לשרים החשובים. המהדיר במהדורת מוסד הרב קוק הסביר את השינוי בפירושו בשתי צלעות הפסוקים: לגבי "והלבישו" מוכרחים לומר שמדובר על השר עם המשרתים, אחרת היה צריך להיות כתוב שהלבוש והסוס ניתנו ביד השרים. מכך שהכתוב הזכיר רק "איש משרי המלך", כלומר, שר אחד, משמע שהיו איתו עוד אנשים וכנראה שהכוונה לאנשים בדרגה נמוכה, למשרתים, שאותם לא היה צריך להזכיר בפסוק. אולם "והרכיבוהו" שבו לא מוזכר בכלל מי זה היה, יכול לכלול גם רק שרים.

[28] תרגום + ר"מ חלאיו. אלא שר"מ חלאיו כתב שתי אפשרויות להסביר מיהם הקוראים: או שרי המלך או המשרתים. בביאור המשכנו לבאר לפי ביאור הצלעות הקודמות שמדובר על שר חשוב יחד עם משרתים (על אף שר"מ חלאיו כתב שייתכן לפרש גם את ההרכבה על הסוס רק על שרים ואבן עזרא לא כתב על כך כלום). כמו כן כתב ר"מ חלאיו שמהצעתו של המן רואים שהייתה בו גסות רוח ושהוא רצה למלוך בחיי אחשוורוש, ומחשבתו הייתה הבל ורעות רוח.

[29] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): הפסוק חסר את המילה "הוא" וצריך להיות כתוב "ככה ייעשה לאיש אשר המלך הוא חפץ ביקרו". מוהר"ם אלשייך: יש בדברים האלה מידה כנגד מידה. כנגד מעשהו של מרדכי שלא השפיל את קומתו בפני המן, הוא דרך על המן כאשר הוא עלה על הסוס. כנגד לבוש השק שלבש מרדכי, הלביש אותו המן בבגדי מלכות. כנגד יציאתו של מרדכי לרחוב העיר, הרכיב אותו המן על הסוס ברחובות העיר. כנגד האפר ששם מרדכי בראשו, שם המן את כתר המלכות על ראשו. לעומת הצעקה הגדולה שצעק מרדכי, קרא לפניו המן "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". בפירוש נוסף כתב שהלבשת מרדכי הייתה מידה כנגד מידה על לבישת השק, אך לא מצאנו שה' שילם למרדכי מידה כנגד מידה על קריעת הבגד. לכן פירש שהיה זה כנגד מה שבנימין גרם לשאר השבטים לקרוע את בגדיהם. בדברים האלה הראה ה' יתברך שמי שמבזה את עצמו לכבוד שמים, משם תצמח מעלתו, כפי שמרדכי ביזה את עצמו לכבוד ה' ומשם צמחה מעלתו.

[30] תרגום + אבן עזרא (נוסח ב'). בפירוש נוסף כתב האבן עזרא שאין הכוונה לציווי, אלא שם דבר. ההבדל בין שני הפירושים הוא במילה "קח". אם הכוונה לציווי, יה צריך להיות כתוב "וקח" עם ו'. אולם אם מדובר על שם, לא חסרה האות ו' לפני המילה קח. הסברנו כפירושו הראשון משום שכך משמע מהקשר הפסוקים. ר"מ חלאיו כתב שמכך שהמילה "קח" נאמרה בלשון ציווי, אזי גם המילה "מהר" נאמרה בלשון ציווי. כמו כן כתב שאחשוורוש פירט בפניו שהכוונה למרדכי היושב בשער המלך כדי שהמן לא יבחר מרדכי אחר לעשות לו כן. מלבי"ם: אחשוורוש אמר שראוי שהמן עצמו יעשה זאת למרדכי כיוון שהוא לקח ממרדכי את הכבוד בערמה. מוהר"ם אלשייך: אחשוורוש רצה שהמן יהיה זה שילביש וירכיב את מרדכי ולא המשרתים, כדי שאם המן זומם להורגו, אנשים לא יחששו להלשין עליו בראותם שהוא לא נמצא במעלה גבוהה כל כך כמו שהיה בו עד עתה. כמו כן אחשוורוש הבין את המשפט הדו משמעי לגבי הכתר, ולכן הוא אמר להמן "כאשר דיברת", כלומר: תשים גם את הכתר על ראשו של מרדכי. בהסבר התוספת מילים שמרדכי יושב בשער המלך כתב שאחשוורוש התכוון לומר להמן שלא יחשוב שמרדכי קנוי לו בתור עבד ולכן הוא לא צריך לכבד את מרדכי, לכן הדגיש שמרדכי יושב בשער המלך וממילא אינו קנוי לאף אדם כעבד.

[31] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): הכוונה בצלע זו היא שהמן צריך לקרוא לפני מרדכי "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". שאר הדברים כבר הוזכרו לפני כן בפסוק. מוהר"ם אלשייך: אל תימנע מההכרזה, גם אם אתה חושב שהדבר יבזה את המלכות. בפירוש נוסף כתב שאחשוורוש חשש שהמן יכריז "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו", אך את המילים שהוא יחשוב שמבזות אותו, הוא יאמר יותר בשקט. לכן אחשוורוש ציווה את המן להכריז את כל המשפט בקול גדול.

[32] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): המן הלביש את מרדכי לבדו בלי עזרת המשרתים (בניגוד למה שהוא אמר לאחשוורוש שצריך לעשות). מוהר"ם אלשייך: המן הלביש את מרדכי מיד, אך הוא נמנע מלהרכיב אותו עד שהם הגיעו לרחוב העיר.

[33] תרגום.

[34] תרגום. רס"ג: המן לא קרא את הדברים לבדו אלא היו איתו עוד משרתים.

[35] תרגום.

[36] רש"י. ר"מ חלאיו: מרדכי חזר לשער המלך כדי לשפוט את העם. מלבי"ם: מרדכי חזר אל תפקידו המכובד בשער המלך. מוהר"ם אלשייך: מרדכי נשבע שלא יוריד את שקו עד שייגאלו ישראל, אבל לאחר שהמן הרכיב אותו ונדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, כבר התחילה הגאולה ולכן הוא היה יכול להוריד את שקו ולשוב אל שער המלך.

[37] אבן עזרא. חכמי צרפת: "נדחף" פירושו שנכנס בהול. רי"ד: הכוונה שנכנס מבויש ודחוי. ר"מ חלאיו: המן מיהר להיכנס לביתו כאילו שאחרים דחפו אותו. ר"א כהן צדק: הכוונה שלהמן היה צועה או שהוא הצטרע. בפירוש "אל ביתו" כתב שבגימטריא יוצא "אבל מבתו".

[38] אבן עזרא. רלב"ג: כיסוי הפנים היה מצער ולא מבושה.

[39] רס"ג. מלבי"ם: המן רצה להרגיע את אוהביו שלא יחשבו שהמלך כעס על בקשתו בעניין תליית מרדכי ולכן העניש אותו בהרכבת מרדכי על הסוס, ולכן אמר להם שהוא אפילו עוד לא ביקש את בקשתו מאת המלך.

[40] תרגום. אבן עזרא: כאשר הרשע מתחיל ליפול, לא ינבאו לו אוהביו לטוב. לכן כתוב "חכמיו" ולא אוהביו, למרות שמדובר על אותם אנשים. כאשר הם מנבאים עליו דברים טובים, הם נקראים אוהבים וכאשר הם מנבאים לו דברים רעים הם נקראים חכמים. בנוסח ב' כתב שהמן רצה שאשתו תענה לפני החכמים כמו שאכן היה בפעם הקודמת (לעיל ה,יד), אלא שאשתו חששה לענות לו ולכן החכמים הקדימו אותה וענו. מוהר"ם אלשייך: כאשר המן סיפר לבני ביתו את דבריו, הוזכרה זרש ראשונה, כיוון שהמשתתפים הוזכרו לפי אהבתם את המן. אולם, כאן שענו להמן על פי חכמת האסטרולוגיה, הוזכרו החכמים מבין אוהביו ראשונים.

[41] מלבי"ם וכתב שיש כאן שני עניינים בצלע זו של הפסוק. "החילות", אתה התחלת ליפול בלי שהיהודים עשו שום מעשה של השתדלות, וממילא זה מראה שהקב"ה אוהבם, ואתה הוא שגרמת לכך שהתחלת ליפול על ידי מעשה שלך שהשכמת ללכת לאחשוורוש ולבקש ממנו רשות לתלות את מרדכי. "לפניו" – אתה התחלת ליפול לפני שהוא נפל, ומי שנופל ראשון, ימשיך ליפול. אבן עזרא (נוסח ב'): לכאורה אמור להיות ברור לכולם שמרדכי היה מזרע היהודים, שהרי אמרו להמן לעיל "א מזרע היהודים" (לעיל ה,יג). אבן עזרא ענה שתי תשובות: א. הכוונה מהיהודים שהרגו את אגג, כלומר: משבט בנימין. כפי שראינו לעיל (ב,ה), האבן עזרא אינו מקבל כמובן מאליו את מדרש חז"ל שמרדכי היה משבט בנימין, ולכן התשובה להמן שאם מרדכי משבט בנימין, ששאול היה משבטו ונלחם נגד עמלק, המן לא יצליח להורגו. ב. הם הסתפקו אם מרדכי התגייר או שהוא היה צאצא של יהודים. רלב"ג: מזלם של ישראל תמיד מנצח את עמלק. ר"י נחמיאש: המילה "אם" בפסוק דומה במשמעותה למספר הופעות המילה "אם" בתורה (כמו "אם כסף תלווה את עמי" שאיננה הסתפקות האם הדם ילווה), והכוונה איננה שהם הסתפקו בדבר, אלא שמרדכי באמת היה יהודי. ר"א כהן צדק: חכמיו של המן חשבו שההוראה להוליך את מרדכי על הסוס יצאה מאסתר, ולכן הם אמרו שאם אסתר מזרע היהודים, המן ימשיך ליפול לפני מרדכי. רבינו בחיי: אם המן מזרע היהודים, הוא לא יוכל להשלים עמך, כיוון שהיהודים צוו למחוק את זכר עמלק.

[42] תרגום. רש"י: היהודים נמשלו לכוכבים ולעפר. עאשר הם עולים – הם עולים עד למעלה, וכאשר הם יורדים – הם יורדים עד למטה. מרדכי התחיל לעלות, ולא יהיה ניתן למנוע את עלייתו עד למעלה, ולכן לא תוכל להזיק לו.

[43] תרגום. ר"מ חלאיו: הנפילה תהיה כפולה: בעולם הזה ובעולם הבא. מלבי"ם: הדרך היחידה שניתן להכניע את מרדכי הוא שתיפול לפניו, כלומר: שתכניע את עצמך לפניו ואז הוא יתגאה ותוכל להזיק לו. מוהר"ם אלשייך: הכפילות כאן היא שהוא עצמו ייתלה על ידי אסתר שהיא מזרע שאול, ולאחר מכן יתלו גם את בניו. אלא שהחכמים לא הצליחו לסיים את דבריהם ולהסביר להמן כיצד הוא עתיד ליפול, והיה זה מאת ה' כדי שהמן לא יבקש מאחשוורוש לרחם עליו ולהתנצל שהוא לא ידע שאסתר מזרע היהודים. בפירוש נוסף כתב שהמן התלונן לזרש ואוהביו שכל זה קרה לו בגללם, שאם הם לא היו מייעצים לו לתלות את מרדכי, הוא לא היה נכנס אל אחשוורוש, ואחשוורוש לא היה אומר לו לכבד את מרדכי. החכמים ענו לו שאם מרדכי מזרע היהודים, הוא לא היה יכול להימנע מלכבדו, וגם אם הוא לא היה הולך אל אחשוורש, היה אחשוורוש מצווה עליו לכבד את מרדכי, אלא שהם רצו לסיים א המשפט שאם מרדכי איננו מזרע היהודים, הוא אינו צריך לחשוש, אבל שליחי המלך באו לפני שהם הספיקו לומר את הצד השני.

[44] תרגום. מלבי"ם: גם זה היה נס. השרים שמעו את דברי המן לאוהביו, ואת המשך תוכניותיו לתלות את מרדכי, ועל ידי זה חרבונא ידע שהמן מתכנן לתלות את מרדכי וגם השרים הצטרפו גם הם לדברי אוהביו שלא יתגרה יותר ביהודים.

[45] תרגום.

[46] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): רק לאחר שאסתר ראתה את מפלת המן, היא העזה לומר לאחשוורוש את מבוקשה. לכן היא לא אמרה לו את הדברים במשתה הראשון. מוהר"ם אלשייך: לא כתוב שבאו לקרוא להמן, אלא להביא אותו, היות וכבר לא הייתה לו בחירה בדבר, משום שאין שלטון ביום המוות. ר"א כהן צדק:כתב ויבהילו ללא י', משום שלא הייתה להמן שהות ליטול עצה מעשרת בניו.