משלי פרק ב

משלי פרק ב

(א) בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי בני! אם תקבל את דבריי,[1] וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ ואם אתה תשמור אצלך את המצוות, אם אתה תקיים אותן[2]: (ב) לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ אם אוזניך יקשיבו לחכמה,[3] תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה ואם תפנה את ליבך כדי לשים לב לתבונה[4]: (ג) כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא כאשר אתה תקרא לבינה ותתקרב אליה כמו שאדם קורא לחברו להתקרב אליו, ולא תחשוב שאינך יכול להשיג את הבינה,[5] לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ ואתה תיתן את קולך לבינה. יש בצלע זו חזרה על תוכן הצלע הקודמת[6]: (ד) אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף אם תבקש את התבונה כמו שאדם מבקש כסף. אם ההגעה אל התבונה תהיה כל כך חשובה לך, באותה רמת חשיבות שבני אדם אחרים מייחסים לכסף,[7] וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה ואם תחפש את התבונה כמו אדם שמחפש מטמון, אם תתאמץ למצוא את התבונה כמו שאדם מתאמץ למצוא מטמון[8]: (ה) אָז תָּבִין יִרְאַת ה' (אם תתאמץ) תוכל להבין את העניינים הנצרכים לענייני יראת שמים,[9] וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא (ואם תתאמץ) תוכל למצוא את דעת האלוקים, תוכל להבין את מה שה' רוצה שנדע[10]: (ו) כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה שהרי ה' הוא שנתן חכמה, ולכן יש צורך להתאמץ להשיג חכמה זו,[11] מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה הדעת והתבונה הם מפיו של ה' (ולכן עליך להתאמץ לקנותם)[12]: (ז) יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה שהרי ה' צפן את התורה עד שהגיעו אנשים ישרים ולא נתן את התורה מיד בבריאת העולם. ה' המתין עם נתינת התורה במשך עשרים ושש דורות,[13] מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם והתורה מגנה על מי שהולך בדרך תמימה, למי ששומר על התורה[14]: (ח) לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט התורה גורמת לאדם לשמור את דרך המשפט, את הדרך הראויה שבו הוא יילך,[15] וְדֶרֶךְ חֲסִידָיו יִשְׁמֹר "אורחות המשפט" הן הדרכים שבה הולכים החסידים שעושים את רצון ה'. התורה תגרום לכל אדם ללכת בדרך החסידים שהולכים בדרך ה'[16]: (ט) אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט (אם תתאמץ להבין את חכמת ה') אתה תבין מהו צדק ומהם הדינים,[17] וּמֵישָׁרִים כָּל מַעְגַּל טוֹב ואתה תבין מהי הדרך הטובה ביותר[18]: (י) כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ כאשר תבוא בליבך החכמה,[19] וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם והדעת תבשם את נפשך, הדעת תהיה נעימה לנפשך כמו בשמים[20]: (יא) מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ התורה תשמור עליך מן הזנות,[21] תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה התבונה תשמור עליך (ממחשבות של זנות)[22]: (יב) לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע התורה תשמור עליך מדרך רעה, מדרכם של המינים,[23] מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת והיא תציל אותך מדרכם שהאפיקורסים שהופכים את התורה לרעה[24]: (יג) הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חֹשֶׁךְ המינים והאפיקורסים עוזבים דרכים ישרות כדי ללכת בדרכים חשוכות[25]: (יד) הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע המינים והאפיקורסים שמחים כאשר הם עושים דברים רעים (בניגוד לאדם שמאמין בשכר ועונש שדואג מהעונש כאשר הוא חוטא),[26] יָגִילוּ בְּתַהְפֻּכוֹת רָע והם ישמחו כאשר הם יוכלו להפוך את מחשבתם למחשבה רעה[27]: (טו) אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים האנשים שדרכיהם עקומות משום שדעותיהם אינן נכונות,[28] וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם ובשבילים שלהם הם עקומים. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת[29]: (טז) לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה התורה תשמור עליך גם מאפיקורסות ומינות, שעלולה לפתות אותך להישבות בקסמיה כאישה זרה שעלולה לפתות אותך לעבור איתה עבירה,[30] מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה (התורה תשמור עליך) מאפיקורסות שדומה לאישה נכריה שעל ידי אמירת דברי חלקות עלולה לפתות אותך[31]: (יז) הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ האישה עוזבת את בעלה שהיה לה מנעורים. הכוונה היא שהאפיקורסים עוזבים את ה' שנמשל בפסוק לבעל של אישה מנעוריה. כשם שאישה לא אמורה לעזוב את הבעל שלה מנעוריה, כך האפיקורסים לא אמורים עזוב את ה'. הכתוב אומר שהתורה תגן מפני משיכה אחרי האפיקורסות,[32] וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה והאישה שכחה את הברית שכרתה עם בעלה בברית ה'. ההתחייבות בין האיש לאישה שלא יבגדו זה בזו וההיפך נעשה על ידי שמו של ה'. האישה שבוגדת בבעלה שוכחת את הברית הזו[33]: (יח) כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ שהרי ביתה של האישה הזונה משפילה את האדם עד מוות. כאשר אדם מגיע אל בית האישה הזונה, הוא עתיד להיכשל, וכך האפיקורסות תביא את האדם לידי כפירה. אולם התורה יכולה להציל את האדם מהשפלה זו,[34] וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ והדרך של האישה הזונה מובילה את בני האדם החלשים לידי מוות[35]: (יט) כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן כל מי שנכנס לבית האישה אינו חוזר בו מדרכו הרעה, כיוון שקשה להתנתק מהחטא – כך גם באפיקורסות,[36] וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים וכל מי שנכנס לבית האישה, לא יצליח להשיג בעתיד אורחות חיים – להגיע אל הדרך הטובה בעבודת ה'[37]: (כ) לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים (החכמה תשמור עליך) כדי שתלך בדרך שטובים הולכים בה (במקום ללכת אחרי המינות והאפיקורסות),[38] וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר והיא תשמור את הדרכים של שהצדיקים הולכים בהם. צדיק יוכל ללכת בדרכו הטובה בזכות לימוד החכמה והתורה[39]: (כא) כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ שהרי הצדיקים יזכו לחיי עולם הבא,[40] וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ ורק מי שתמים בלא מום, רק צדיק, יישאר בעולם הבא, בשעה שהרשעים יירדו לגיהינום[41]: (כב) וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ ואילו הרשעים עתידים להיכרת מהעולם הבא,[42] וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּנָּה והבוגדים, הרשעים, ייעקרו ממנה[43]:

[1] תרגום. רש"י: אם אתה תקבל את דבריי – אז אתה תהיה הבן שלי. אבן עזרא: אם תקבל את דבריי – אז תהיה חכם.

[2] תרגום.

[3] תרגום. רש"י: הכוונה לעסוק בתורה. רלב"ג: צלע זו מהווה תנאי לצלע הבאה של הפסוק. אם תקשיב לחכמה ותלמד מאחרים, אז תוכל להגיע גם להשגות עצמיות.

[4] תרגום.

[5] רלב"ג. תרגום: לכאורה משמע מפירושו שצריך לקרוא לבינה בשם "אמא".

[6] רלב"ג.

[7] רלב"ג.

[8] רלב"ג.

[9] תרגום.

[10] תרגום. מצודות: הכוונה לסודות התורה.

[11] רש"י. רלב"ג: ה' נותן חכמה לאדם בשפע ששופע ממנו. מצודות: הכוונה שה' יתן לך את אפשרות ללמוד את סודות התורה בעומק.

[12] על פי רש"י בפירושו לצלע הקודמת. בעניין פירוש חכמה, דעת ותבונה, ראה מילון אוצר מפרשי התנ"ך בערכים אלו.

[13] רש"י. אבן עזרא: "תושיה" מלשון "יש והאות ת' התווספה. הכוונה לחכמה, והיא נקראת כך משום שהיא קיימת לעולם. רלב"ג: הכוונה למושכלות שה' מונע מאדם  רגיל להבין את המציאות, אבל יש ימעט אנשים שרים שהוא נותן להם את האפשרות. יש סכנה כאשר טועים במושכלות ולכן ה' מונע מאדם רגיל להגיע אליהם.

[14] רש"י.

[15] רש"י. רלב"ג: ה' מגן על אותם אנשים ישרים שהוא מאפשר להם להגיע אל המושכלות, וכך הם יכולים להגיע אל משפט האמת (לעומת רוב בני האדם שאינן יכולים).

[16] רש"י. אבן עזרא: ה' הוא ששומר את דרך חסידיו. רלב"ג: ה' ישמור על חסידיו במהלך החקירות העיוניות שהם עושים.

[17] תרגום. רלב"ג: על ידי הבנת תורת ה', ניתן להגיע להבנות במוסר האנושי. הרלב"ג דיבר על הפילוסופיה כמייצגת את המוסר האנושי בתקופתו, אבל כוונתו שכאשר מבינים את דרך התורה, ניתן גם להבין את המוסר האנושי.

[18] מצודות שפירש מעגל מלשון דרך.

[19] אבן עזרא.

[20] תרגום.

[21] רש"י.

[22] רש"י עבודה זרה יז,ב. אבן עזרא: התבונה תשמור עליך מדרכו של איש רע.

[23] מצודות.

[24] רש"י.

[25] מצודות. לפי פירושו, ייתכן שגם הצלע האחרונה מדברת על המינים ולא על האפיקורסים. אמנם יש מכנה משותף ביניהם ששניהם עזבו את תורת ה', אולם מרן הרב צבי יהודה הסביר שהמינים הם הנוצרים, ואילו אפיקורוס הוא יהודי שכופר בתורה.

[26] מצודות.

[27] מצודות. אבן עזרא: הכוונה לתהפוכות של איש רע (לשיטתו לכל אורך הדרך האבן עזרא אומר שמדובר על אדם שנגרר אחרי רשע).

[28] רלב"ג והסביר שהכוונה היא שהכח המדמה מושך את האדם לחטוא. אבן עזרא כתב יד: חסר ב לפני המילה "אורחותיהם, והכוונה שבאורחותיהם הם עיקשים. הדברים מובנים יותר בפירושו של המאירי שכתב שלא יתכן לתאר שם עצם כמילה "אורחות" בפועל כמו עיקש.

[29] רש"י.

[30] רש"י וכתב שלא ייתכן לומר שמדובר על ממש הצלה מחטא עם אישה, משום שהתורה מצילה מכל החטאים ולא רק מניאוף. המיוחס לאבן עזרא הסביר את המילה "זרה" גם מלשון זרע, וכתב שהכוונה שעם ישראל לא למד לעשות מעשים טובים, כאילו היה מזרע זר ונכרי. רי"ד: הכוונה אכן ממש לאישה זרה, אך ברור שהתורה מצילה גם משאר העבירות (ולכם כתב שהיא מצילה גם מאישה זרה).

[31] מצודות.

[32] רלב"ג. בביאור הדברים כתב שהכוונה לעזיבת השכל האנושי שאמור למשול בכוחות שעובדים את ה' ובמקום זאת האדם פונה אל הכח המדמה.

[33] אבן עזרא בפירושו הראשון. בפירושו השני הוסיף את המדרש שאם מסירים את שמו של ה' מאיש ואישה (י-ה), אזי יוצא שיש אש ואש. בפירושו על פי כתבי יד כתב במפורש שהכוונה היא לציווי "לא תנאף". רלב"ג בביאור הדברים כתב שהכוונה היא שאין לכח המדמה חפץ בעבודת ה'.

[34] רש"י. אבן עזרא: הדגיש שהפועל "שחה" מוסב על האישה ולא על הבית (בניגוד לדעת פרשנים אחרים כמו אביו של הרד"ק). בפרשנים יד גם דיון רחב האם ניתן לומר על המילה "בית" לשון נקבה. ראה למשל המאירי.

[35] רש"י. לפי פירושו, "רפאים" מלשון "נרפים". תרגום: התורה מחזקת את הגיבורים. לפי פירושו רפאים הם אנשים גיבורים, וכך משמע בכמה מקומות בתורה. אבן עזרא: הרפאים הם המתים, אותם שתשש כוחם, והכוונה היא שמי שיבוא לבית האישה – יאבד את נפשו.

[36] אבן עזרא.

[37] מצודות.

[38] רש"י. אבן עזרא: כתב שהכוונה היא שה' ייסר דווקא את הצדיקים, כדי שהם ילכו בדרכים טובות.

[39] מצודות.

[40] רש"י. מצודות: משמע שהכוונה לארץ רגילה בעולם הזה.

[41] רש"י.

[42] מאירי.

[43] מצודות. פירוש הצלע נכתב על פי ביאורו, משום שהוא כמעט היחיד שביאר את המילה "יסחו" מלשון עקירה. אמנם, לשיטתו "ממנה" פירושו עקירה מארצם בעולם הזה, בעוד שלפי מה שביארנו בפנים על פי רש"י והמאירי, מדובר על עקירה מהעולם הבא.