משלי פרק טו

משלי פרק טו

(א) מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה כאשר אדם כועס על חברו, והחבר עונה לו בנעימות, הכעס של הראשון מתמוסס,[1] וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף אך אם יענה דברי כעס – הוא רק יגביר את כעסו של הראשון[2]: (ב) לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת השפה שבה חכמים מדברים – גורמת להגברת החכמה, משום שהם מקפידים לדבר באופן מדויק וקצר,[3] וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת והפה של הכסילים לא יפסיק להוציא דברי איולת[4]: (ג) בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי ה' עיני ה' רואות את מה שקורה בכל מקום – גם בסתר,[5] צֹפוֹת רָעִים וְטוֹבִים והן רואות גם את המעשים הטובים וגם את המעשים הרעים שעושים בני אדם[6]: (ד) מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים מי שלשונו רפויה, והוא נוהג לדבר בנחת ובנעימות – יזכה לעץ חיים, יזכה לחיים ארוכים, היות והוא יצליח לפייס את כל מי שכועס עליו ולכל מי שמתכוון להזיק לו,[7] וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ אולם מי שידבר בצורה מעוותת ובאופן לא ראוי – יהיה כמו עץ שנשבר ברוח – הוא עתיד להישבר מכך[8]: (ה) אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו שוטה מואס בדברי המוסר של אביו,[9] וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם ומי ששומר על התוכחה של אביו – יזכה להחכים[10]: (ו) בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב ביתו של הצדיק חזק מאוד (בגלל דבקותו בה'),[11] וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת (למרות חוזק בית הצדיק) כאשר הרשע נכנס לאותו בית, הבית עלול להיהרס בגלל שהזכויות של הצדיק הוסרו על ידי הרשע[12]: (ז) שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת שפתי החכמים מפזרים את הדעת, ועל ידי כך מגבירים את האמת בעולם,[13] וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן ואילו לב הכסילים מצייר לעצמו דברי שקר, ונוהג באופן הפוך מהחכמים[14]: (ח) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה' הקרבנות של הרשעים מתועבים ומרוחקים על ידי ה', משום שהם מביאים את הקרבנות שלהם מהגזל,[15] וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ ותפילה של אנשים ישרים היא לרצון לפני ה'[16]: (ט) תּוֹעֲבַת ה' דֶּרֶךְ רָשָׁע ה' מרחיק את מי שהולך בדרך של רשע (משום שהוא עתיד לחטוא),[17] וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב ומי שרודף אחרי עשיית צדקה, בין אם הוא רודף בעצמו לתת צדקה, ובין אן הוא מעודד אחרים לתת צדקה – ה' אוהב אותו[18]: (י) מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח מי שסר מדרכו של ה' – יעברו עליו ייסורים נוראיים,[19] שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת ומי ששונא תוכחה – ימות כשעדיין צריך להוכיח אותו, הוא לא יתקן את דרכיו[20]: (יא) שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד ה' ה' יודע את מה שקורה בקבר ובגיהינום,[21] אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם כל שכן שהוא יודע את מה שאדם חושב בליבו[22]: (יב) לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ הלץ אינו אוהב את דברי התוכחה,[23] אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ ולכן אינו נולך אל חכמים – הוא חושש שהם יוכיחו אותו[24]: (יג) לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים כאשר אדם שמח בליבו, הדבר ניכר על מאור פניו,[25] וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה וכאשר אדם עצוב בליבו – רוחו נשברת[26]: (יד) לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת הלב של אדם חכם יבקש תמיד ללמוד ולהוסיף דעת,[27] וּפִי כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת ואילו הפה של הכסילים יהיה חבר לדברי איולת, הוא תמיד יאמר דברי איולת[28]: (טו) כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים אדם עצוב – כל ימיו רעים,[29] וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד ואדם שתמיד שמח – יהיה שמח כאילו הוא תמיד אוכל ושותה[30]: (טז) טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת ה' מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ עדיף שיהיה לאדם מעט ממון שהוא אגר ביראת ה' – בהקפדה על כל הדינים וביושר, מאוצר גדול ומלא בממון שאנשים צועקים שהוא הושג על ידי גזל ומרמה[31]: (יז) טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם עדיף לאדם לאכול סעודה פשוטה של ירקות במקום שהאהבה שוכנת בין הסועדים,[32] מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ מלאכול שור מפוטם, ארוחה דשנה עם הרבה בשר, במקום שיש שנאה בין הסועדים[33]: (יח) אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן אדם שנוהג לכעוס יעורר הרבה מריבות,[34] וְאֶרֶךְ אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב ואדם סבלן שאינו ממהר לכעוס ימוסס מריבות, כאשר הוא שתוק – המריבה תתמוסס מאליה[35]: (יט) דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק לאדם עצלן נראה שיש בדרכו גדרות מכוסות בקוצים. כאשר אדם מתעצל, הוא ימצא סיבות להימנע מעשיית מעשים, ולתלות את אי עשייתו במכשולים שאינם קיימים במקום להודות בעצלנותו. הכתוב הביא כדוגמה גדר קוצנית, אך הכוונה שהוא מוצא סיבות שונות למניעתו,[36] וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה ומי שישר – דרכו תהיה סלולה ללא מכשולים[37]: (כ) בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב בן חכם ישמח את אביו. אביו ישמח שהוא חכם,[38] וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ ואדם טיפש יגרום לאנשים לבזות את אמא שלו[39]: (כא) אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב כאשר אדם חסר לב יעשה דבר איולת – הדבר יגרום לו לשמחה,[40] וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת ואילו אדם נבון יילך בדרך ישרה וישמח בכך[41]: (כב) הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד כאשר אדם איננו מתייעץ עם אנשים אחרים – המחשבות שלו יופרו, הוא לא יוכל לקיים את מחשבותיו,[42] וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם ומי שמתייעץ עם נשים רבים – עצתו תתקיים[43]: (כג) שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו כאשר אדם מדבר בנחת – יש בכך שמחה גדולה, כיוון שהבריות אוהבות אותו,[44] וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב ולכל דבר ועניין יש זמן מתאים לו[45]: (כד) אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לאדם משכיל יש אורח חיים שתעלה את נשמתו למעלה אל ה', לאחר מיתתו הוא יזכה לעלות למעלה אל ה',[46] לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה וכך נשמתו לא תגיע אל השאול לאחר מיתת האדם[47]: (כה) בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה' ה' יסתור את הבתים של האנשים שמתגאים,[48] וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה והוא יקיים את הגבולות של האלמנות, הוא יעמיד את הגבול של האנשים החלשים ויחזק אותם[49]: (כו) תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת רָע מחשבות של אדם רע מרוחקים מה', ה' אינו אוהב את מחשבותיהם של האנשים הרעים,[50] וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם ומחשבות של בני אדם טהורים – דבריהם נעימים לה'[51]: (כז) עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע מי שגוזל מאחרים או לוקח ממון שאינו שלו (כגון שלוקח שוחד), גורם לביתו להיות עכור, היות והוא מבסס את ביתו על ממון שלא היה ראוי לו לקחת,[52] וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה ומי ששונא לקבל מתנות מאנשים אחרים, יחיה באופן ראוי, משום שהוא יימנע מלקיחת שוחד ויסמוך על ה' שייתן לו את כל צרכו[53]: (כח) לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת הלב של הצדיק יחשוב לפני שהוא עונה תשובה למישהו, כדי שהוא יענה באופן ראוי,[54] וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת ופיהם של הרשעים יוציאו כל הזמן דברים רעים. כשם שהמעיין נובע מים, כך מפי הרשעים נובעים דברים רעים[55]: (כט) רָחוֹק ה' מֵרְשָׁעִים ה' רחוק מלעזור לרשעים ומלקבל את תפילתם,[56] וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע והוא יקבל את תפילתם של הצדיקים[57]: (ל) מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב כאשר אדם רואה בעיניו דברים יפים – ליבו שמח,[58] שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם וכאשר אדם שומע דברים טובים, העצמות שלו כביכול משמינות, השמועות הטובות מועילות לגוף האדם[59]: (לא) אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים אוזן ששומעת דברי תוכה שמביאים לאדם חיים – על ידי שמיעת דברי התוכחה, האדם זוכה לחיים,[60] בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין (אוזן ששומעת דברי תוכחה) תשב בסופו של דבר עם אנשים חכמים. אדם שמקבל דברי תוכחה ימצא את עצמו בחברת אנשים חכמים[61]: (לב) פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ אדם שאינו מקבל דברי מוסר – רוצה להמית את נפשו,[62] וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב ומי שמקבל דברי תוכחה קונה דעת ויראת ה'[63]: (לג) יִרְאַת ה' מוּסַר חָכְמָה יראת ה' היא שגורמת לאדם לקבל את דברי המוסר בחכמה,[64] וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה והענווה של אדם גורמת לכך שאנשים יכבדו אותו[65]:

[1] רלב"ג. אבן עזרא: פסוק זה ממשיך את הפסוקים שבסוף הפרק הקודם, והכתוב אומר שהמלך מעוניין בעבד משכיל שיוכל לשכך את כעסו, והמלך יכעס על עבד שעונה דברי עצב. כמו כן הסביר ש"אף" פירושו כעס, משום שכאשר אדם כועס, ניתן לראות זאת על אפו. רבינו יונה: יש לחלק את הפרק לכמה שערים. פסוקים א – י הם שער הלשון, ומשם ואילך הוא שער תיקון הלב. מאירי: סבור גם הוא שפסוק זה ממשיך את סוף הפרק הקודם, והכתוב אומר שמלך צריך לבחור אנשים שקרובים אליו שיש בהם שתי תכונות. א. שיהיה משכיל ונבון. ב. שיהי הנוח לאנשים.

[2] רלב"ג.

[3] אבן עזרא. רלב"ג: דברי חכמים מיטיבים לאחרים. מאירי: למרות שלחכמה יש מעלה בפני עצמה, האופן שבו מדברים מסייע לדברי החכמה להתקבל יותר על מי ששומע. על דרך הנסתר פירש שהפסוקים עוסקים בה' שהוא מלכו של עולם, והמשכיל הוא השלם ומי שבוש הוא מי שלא זכה להגיע אל השלמות. רבינו יונה כתב גם כן שיש ערך לדברי השכנוע ודברי המליצות שהחכמים מדברים. לאחר מכן דחה פירוש שהכוונה שלשון החכמים תגרום שדעתם של בני אדם תהיה טובה יותר, משום שהצלע הבאה איננה מדברת על ההיפך מכך. רי"ד: החכמים מקפידים לדבר דברי חכמה.

[4] אבן עזרא. רלב"ג: דברי הטיפשים גורמים איולת למי ששומע אותם. ר"י נחמיאש: לשון החכמים תבחר מהדעת הטובה את הדעות הטובות ביותר, והכסיל יעשה ההיפך.

[5] מצודות. אבן עזרא: כתב ש"עיני ה'" פירושו חכמת ה'.

[6] מצודות. רבינו יונה: ה' משלם לרשעים אפילו על דברים שהם אומרים – גם אם הם לא

[7] רלב"ג. רס"ג: מי שאומר דברי אמת – יזכה לעץ החיים, וחילה ההיפך למי שמסך את דבריו. רי"ד: מי שמדבר דברים הגונים, יהיה עץ חיים לכל מי ששומע את דבריו, ומי שמדבר דברים מקולקלים – הדברים יהיו לשבר בפני כל מי ששומע אותם. רבינו יונה: בניגוד לשאר הרפואות בעולם, שלעיתים עוזרות ולעיתים לא, רפואת הדיבור תמיד תסייע, כי מי שמוכיח את חברו באופן ראוי והגון – הדברים יתקבלו על ידו. לליצים – גם אם ידבר דברים נכונים – הדברים לא יתקבלו. באופן נוסף פירש שכל הרפואות נועדו להסיר את החולי, ואילו הדיבור והתוכחה נועדו להצמיח חיים, כיוון שעל ידי התוכחות האדם ימצא חיים. בסוף דבריו כתב פירוש נוסף שמדובר על מי שמפייס את חברו.

[8] רלב"ג. רש"י: מדובר על רוח קדים שמשברת את הרשעים. אבן עזרא: תבוא שבר ברוחו. אבן עזרא מכתב יד: אדם שאינו יודע איך מדברים משום שיש לו עיוות בלשון ואינו מדבר כהוגן עם חבריו – עדיף שלא ידבר, משום שאם הוא ידבר, הוא עתיד להישבר מתגובת חבריו. רבינו יונה: כשם שהדיבור מהווה את הרפואה הטובה ביותר, כך מי שמדבר באופן שאינו ראוי, ממש שופך דמים. מאירי: אפילו דבר קל עלול לשבור אותו.

[9] תרגום. לפי פירושו, "ינאץ" מלשון מאיסה. רס"ג: "ינאץ" מלשון דחיה. רלב"ג: מי שמואס את מוסר אביו – הוא אויל. רבינו יונה: התועלת של מרפא הלשון שנאמר בפסוק הקודם, תהיה רק למי שיקבל דברי תוכחה. אמנם, יש שלוש מדרגות: א. מי שמואס בדברי תוכחה. ב. מי שאינו מואס אבל אינו עובד כדי לקבל את דברי התוכחה. ג. מי שממש מיישם את דברי התוכחה שנאמרו לו. הצלע השניה של הפסוק "שומר תוכחה" אומרת שאין זה מספיק לקבל את דברי התוכחה, אלא צריך גם ליישם אותם על ידי שמירתם. מאירי: הבעיה כאן כפולה. הוא מואס בתוכחה, דבר שמונע ממנו התקדמות במידותיו, ועוד יותר שהוא מואס בתוכחה של אביו שמגדל אותו ומדריך אותו. מי ששומר את התוכחה – אפילו את התוכחה של אנשים זרים (וכל שכן של אביו) – יחכים.

[10] רלב"ג. אבן עזרא: הבן יעשה בחכמה אם ישמור את התוכחות. ר"י נחמיאש: אין לך חכם ממי שמקבל תוכחה.

[11] רלב"ג. רש"י: הכוונה לבית המקדש שדוד הצדיק בנה, שמשמש למקור חוזק לעם ישראל. בעניין דברי חז"ל שהביא רש"י שדוד הוא שבנה את בית המקדש, עיין באוצר לדרך לספר מלכים. אבן עזרא: בבית הצדיק יש אוצרות מלאים בתבואה. אבן עזרא על פי כתב יד כתב שהמילה "בית" חסרה את האות ב שלפניה. כמו כן הסביר את החוסן כממון. רי"ד: ביתו של הצדיק חסון – הוא עומד לעולם. רבינו יונה: ממון הצדיק יתקיים לו ולצאצאיו. מאירי על דרך הנסתר: כאשר יראת האדם קודמת לחכמתו, אמונתו תהיה חזקה.  אולם החכמה של הרשע עכורה, ולכן אינו יכול להגיע לאמונה.

[12] רלב"ג. רש"י: על ידי הכנסת הצלם על ידי מנשה, נגזר על בית המקדש להיחרב. רס"ג: פירש "נעכרת" מלשון כלימה. אבן עזרא: יש תבואה של הרשע שנעכרת. אבן עזרא מכתב יד: פירש "תבואת" מלשון פעולת הרשע. מעשיו של הרשע גורמים לחיסרון הממון. רבינו יונה: פירש בשני אופנים. א. שלוות הרשעים תופר בסוף. ב. אם הבן של הצדיק הופך לרשע, הוא יפסיד את הממון שאביו אסף ביושר.

[13] רלב"ג. רש"י: פירש מלשון "יזרו" מלשון זר, כלומר: החכמים מכתירים את הדעת. אבן עזרא כתב שהוא מלמד את הדעת לפתאים. במהדיר של מוסד הרב קוק כתב שזה סותר את דבריו לעיל (יד,לג) שם כתב שהחכם נמנע מללמד את הפתאים, והציע לחלק בין דעת לחכמה. אבן עזרא מכתב יד: המילה "שפתיים" יכולה להופיע במקרא הן בלשון זכר והן בלשון נקבה. רבינו יונה: "יזרו" מלשון זריה, הפרדת המוץ מהתבן. החכם נמנע מאמירת הבלים בתוך דבריו – גם אם הוא לא התכונן לומר את דבריו מראש. זאת לעומת הכסיל שאיננו מצליח להפריד בין דברים נכונים לדברים שאינם נכונים. מאירי: החכם מצליח לומר דברי חכמה, ואילו הכסיל אינו מצליח אפילו לחשוב על דברים טובים, כל שכם שלא לומר אותם. ר"י נחמיאש כתב בשם התרגום "ממללין ידיעתא", שהם אומרים ידיעות, אך בנוסח שלפנינו כתוב "מודעין מנדעא". לכאורה אין הבדל במשמעות הדברים.

[14] רלב"ג. מצודות: אינם רוצים ללמד כמו שהחכמים רוצים ללמד. מאירי: הכסילים מפזרים דברים שאינם כנים ונכונים. רי"ד: הוא אינו נכון עם הבריות אלא תמיד מקולקל. ר"י נחמיאש: לבם אינו נכון עימם. חוקה: אינו נכון לקבל דברי חכמים, כמו אדם שיש לו הרבה תבואה, אבל אין לו מקום להכניס אליו את כל התבואה.

[15] אבן עזרא. רס"ג: הרשעים מקריבים קרבנות ממה שה' מתעב. רלב"ג: משום שהם מביאים את הקרבנות ללא שהם חוזרים בתשובה. רש"י: הכוונה לקרבנות של בלעם ובלק. רי"ד: אין הכוונה דווקא לקרבנות, אלא כל המעשים הטובים של הרשעים מתועבים בעיני ה', מפני שאינם עושים אותם לשם שמים. חוקה: מעשיהם של הרשעים גורמים לקרבנות שלהם ותפילותיהם להיות מתועבים בעיני ה'. מאירי על דרך הנסתר: "זבח רשעים" פירושו הסיגופים שאנשים עושים, ואינם שומרים על גופם, לעומת "תפילת ישרים" ששומרים על האיזון שבגופם. "תפילה" היא לשון משפט ודין. כל תפילה היא בקשה מה' שלא ידון אותו לחובה.

[16] אבן עזרא. רלב"ג: בניגוד לקרבנות שיש בהם תועלת רק אם חוזרים בתשובה, לתפילה יש גם תועלת עצמית.

[17] תרגום + אבן עזרא. מצודות: ה' שונא את מי שהולך לעשות דבר רע – גם אם הוא עדיין לא עשה אותו.

[18] תרגום + אבן עזרא. רלב"ג: לא מדובר דווקא על צדקה, אלא על הצדק, היושר והמידות. מצודות: מי שרודף לעשות צדקה – גם אם עדיין לא עשה אותה, ה' אוהב אותו.

[19] רש"י. רלב"ג: צריך לייסר את מי שעוזב את דרך ה'. אבן עזרא מכתב יד: הוסיף פירוש שמי שעוזב את דרך ה' אינו יכול לקבל דברי תוכחה ומוסר. רבינו יונה: מי שחוטא בגלל שהיצר שלו התגבר עליו ולא בגלל שהוא שונא את המוסר – ה' ייסר אותו עד שהוא יחזור בתשובה, אך מי ששונא את התוכחה – ה' לא ינסה להחזיר אותו בתשובה. חוקה: מי שעוזב את דרך ה' – המוסר מייגע אותו.

[20] רלב"ג. אבן עזרא: הוא ימות מיד. ר"י נחמיאש: כאשר אדם שונא תוכחה – עדיף לו למות, משום שאין לו שום תקנה.

[21] מצודות. מאירי פירש "שאול ואבדון" מלשון מקומות עמוקים בארץ – גם לשם אדם לא יכול לברוח מאת ה'. רבינו יונה: אם הארץ החומרית גלויה לפני ה', כל שכן שנפשו של אדם שהיא רוחנית גלויה לפניו. חוקה: שאול ואבדון אינם נכללים כחלק מהעולם, וה' יודע מה קורה בהם, כל שכן שיודע במה שנחשב חלק מהעולם.

[22] מצודות.

[23] אבן עזרא.

[24] אבן עזרא. רלב"ג: הלץ אינו אוהב גם דברי חכמה ולכן אינו הולך אל החכמים.

[25] תרגום. אבן עזרא: כאשר אדם שמח, הוא מבקש ללמוד יותר. באופן דומה פירש רלב"ג והביא כדוגמה את אלישע שביקש שיביאו לפניו נגן כדי שיוכל להתנבא. רש"י: אם אדם משמח את ה' על ידי שהוא הולך בדרכיו – ה' ייטיב לו את פניו ויעשה את רצונו. אם אדם יעציב את ה' – ה' יראה לו רוח נכאים. רבינו יונה: שלמה המלך אמר בפסוק זה שהשמחה משפיעה על הגוף כולו. לכן, כאשר אדם שמח במצוות, השמחה משפיעה על הגוף כולו. כאשר אדם חלילה שמח בעבירות, הדבר גם הוא משפיע על הגוף כולו. מאירי: הפסוק אומר שאדם צריך להיות שמח בחלקו, והדבר ישפיע עליו מאוד. על דרך הנסתר כתב שכאשר אדם שמח בלימוד ("פקודי ה' ישרים משמחי לב"), הדבר משפיע עליו מאוד, וחלילה ההיפך למי שאיננו לומד כמו שצריך ומגיע למבוכות בלימוד. חוקה: פירש בשם רס"ג (אינו מופיע בפירוש שלפנינו) שהכוונה לדניאל, חנניה מישאל ועזריה שהיו אוכלים זרעונים במאסרם והיו שמחים בכך, לעומת האחרים שהיו אוכלים אוכל רגיל אך היו עצובים.

[26] תרגום. אבן עזרא: כאשר אדם עצוב – אינו לומד ומתקדם.

[27] תרגום. רבינו יונה: מהבינה אדם מגיע אל הדעת, שהיא שיקול הדעת בדברים מסופקים – יכולת הכרעה. ר"י נחמיאש: כאשר לאדם יש לב נבון, הוא שמח בדעתו ובתורתו.  

[28] מצודות ולפי פירושו "רועה" מלשון רע, חבר. רס"ג: פירש "ופי" מלשון מטרה. מטרת הכסילים היא איולת. רלב"ג פירש "רועה" מלשון רעיה, הנהגה, והכוונה שהאיולת שבלב הכסיל דואגת לצאת מפיו. רי"ד: כל אחד מהכסילים שם פניו כלפי איולת. רבינו יונה פירש "רועה" מלשון הקמה, ביסוס. כאשר הכסיל רואה אדם אחר שנוהג בסכלות, הוא מחזק אותו. מאירי כתב שייתכן לפרש "ירעה" מלשון רצון, או מחשבה מלשון רעיון. כמו כן כתב שהפסוק השתמש בלשון יחיד "נבון", משום שיש מעט נבונים, ואילו בכסיל השתמש בלשון רבים משום שיש כסילים רבים. על דרך הנסתר כתב שהחכם איננו מסתפק בלימוד שטחי, אלא מתבונן ולומד כל דבר לעומק, ולכן הלימוד בפה בלא העמקה איננו מספיק לו. הכסיל מסתפק בלימוד שטחי של אמירה בפה בלי חשיבה מעמיקה. ר"י נחמיאש: בפסוק זה כתוב "פני" משום שהוא המשך לפסוק הקודם. הכסיל אינו כול לזכות להדרת פנים שתבוא מהחכמה.

[29] אבן עזרא ובפירושו על פי כתב היד כתב שהכוונה למי שכועס תמיד. רש"י: הכוונה לעני ממש, והכתוב אומר שגם בימי שבת וחג הוא עצוב, למרות שיש לו אוכל, משום שעצם השינוי בכמות האוכל מהווה בעיה. רלב"ג: אדם שעני בדעתו – כל ימיו רעים. מאירי: הכוונה לאדם שאינו שמח בחלקו, ורע לו בחייו משום שהוא תמיד רוצה יותר ויותר ממון, והוא כל הזמן מתעסק בזה, וכל יום הוא מצטער יותר על מה שאין לו. זאת לעומת מי שמסתפק במועט – הוא שמח כאילו הוא כל הזמן אוכל ושותה, על אף שאינו באמת עושה זאת. על דרך הנסתר כתב שהכוונה למי שעני בדעתו, ימיו רעים משום שהוא אף פעם לא יגיע אל החכמה, וזאת לעומת מי ששלם בדעתו שיזכה לשתות תמיד מנחל עדניו (השאלה אם מדובר על שמחה או על חכמה). ר"י נחמיאש: בפירוש לפסוק טז הביא את מדרש חז"ל ש"ימי העני הרעים" זה מי שיש לו אישה רעה או איסטניס או שדעתו קצרה, ו"טוב לב משתה תמיד" הוא ההיפך.

[30] אבן עזרא. רש"י: אדם שליבו טוב לו בעושרו – כל ימיו דומים כאילו הם ימי משתה, כמו שאמרו חז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו (פירוש דומה לאבן עזרא). רלב"ג: מי שטוב בשכלו כל ימיו – שותה ממעדני הדעות.

[31] רש"י. לפי פירושו, המהומה היא טענות האנשים. אבן עזרא מכתב יד: המהומה היא המעשים הרעים עצמם. רי"ד: המהומה של ה' בגלל שהם גזלו וחמסו. רבינו יונה: כל מי שהוא ירא את ה' ישמח בחלקו. מאירי: עדיף שאדם יסתפק במעט ממון ולא יתבטל מתורה שהיא יראת ה'. המהומה היא ביטול התורה. על דרך הנסתר פירש שטוב מיעוט מחקר עם יראת ה', עם קבלת המסורה, מאשר השגת ידיעות גדולות עם מהומה וכפירה. ר"י נחמיאש: טוב שאדם יהיה שמח בחלקו מאשר שיעשה מהומות וכדי להשיג יותר, היות וגם אם ישיג יותר, לא יהיה שמח בחלקו.

[32] רלב"ג. רס"ג: פירש "ירק" מלשון לפתן. רבינו יונה: הפסוק אומר על דרך המשל כמה חשובה האהבה, והנמשל הוא שאדם צריך למצוא את הדרך להגיע לאהבת ה'.

[33] רלב"ג. רש"י: הכוונה שאובסים את השור כדי להאכיל אותו, והמשל הוא לממון שמושג בדרך לא ראויה, לעומת המעט שיש לעני שהושג בדרך היושר (והוזכר בתחילת הפסוק). בפירוש נוסף כתב שעדיף להאכיל את העני מעט ולעשות זאת בפנים שוחקות מאשר להאכיל אותו הרבה עם פנים חמוצות. חוקה: אם אדם עני והוא אוכל שור מפוטם, הוא אוכל אותו בעין רעה, ולכן עדיף שלא יאכל אותו. הוא מסביר שלא פירש שהכוונה לאכילה בחברת אוהבים ושונאים משום שלפי פירושו הפסוק קשור לפסוקים שלפני פסוק זה העוסקים בהרגשותיו של האדם עצמו ולא בחברתו. מאירי על דרך הנסתר: עדיף מעט לימוד עם אהבת ה' מלימוד רב שיש בו שנאה כלפי ה'. ר"י נחמיאש: עדיפה סעודת מצווה קטנה מסעודת רשות גדולה, ושלמה המלך מזהיר אותנו שאדם לא ירגיל את עצמו בסעודת הרשות, כל שכן אם הוא תלמיד חכם. בשם חז"ל כתב שהכוונה שה' אמר לבלעם שעדיפה הסעודה שבני ישראל אכלו במצרים, שם אכלו מצה ומרור, מהסעודה שאתה מקריב לפני בשנאה למרות שאתה מקריב שוורים. בפירוש נוסף כתב שעדיף לאכול מאכלים בריאים קלים ממאכלים כבדים.

[34] רש"י. רבינו יונה: אם אתה צריך אדם שיפריד בין אנשים שרבים ביניהם – אל תשלח אדם כעסן שיעשה זאת, משום שהוא רק יגביר את המריבה. מאירי על דרך הנסתר: כאשר אדם רוצה להרוס את יסודות התורה, אדם יכול לענות לו במתינות ולהפריך את טענותיו.

[35] רש"י.

[36] רש"י. בשם המדרש כתב שהכוונה לעשיו שהסתבך כמו קוץ שנתפס בקוצים ואיננו יכול לצאת משם, כך אדם אינו יכול לצאת ממצבו בלי ממון. אבן עזרא: העצל הוא רשע, דרכו סבוכה בגדרות קוצים כך שאינו יכול להימנע מהליכה בדרכו ולצאת ממצבו. אבן עזרא מכתב יד: הדרך נראית לעצל כאילו יש בה קוצים רבים, ולכן הוא איננו טורח וגוזל ממון, בעוד שאדם ישר אוכל מיגיעו ואינו גוזל. רלב"ג: העצל מתעצל ללמוד דברים לעומק, ולכן מחשבתו תהיה סבוכה כמו אדם שהולך ליד גדר קוצים. זאת לעומת מי שחוקר ביושר, יחכים ויגיע למסקנות חדות ונכונות. מאירי על דרך הנסתר: אדם עצל שאינו לומד דברי חכמה – מסתבך בדעותיו, בעוד שהחכם שמברר דברים לעומק – הדברים מתבררים אצלו ונהירים לו.

[37] רש"י. רס"ג פירש "סללה" מלשון טהורה.

[38] תרגום. מאירי: הכתוב מייחס את החכמה של האדם להוריו. חוקה: הבן החכם עושה את שליחות אביו כהוגן, ועל ידי כך הוא משמח אותו.

[39] רש"י. רבינו יונה: הכסיל מבזה את כל מי שאיננו ירא, ולכן הוא מבזה את אימו שאיננו ירא ממנה (בניגוד לאב שהוא יותר ירא ממנו). אנשים מתייחסים למי שמבזה את אימו ככסיל, משום שברור לכולם שצריך לכבד גם את האמא.

[40] רש"י. רלב"ג: כאשר אדם חסר שכל, הוא פועל בלי מטרה ברורה. לעומת זאת, אדם נבון יעשה את פעולותיו בחכמה כדי להגיע אל המטרה שלו. רבינו יונה: מי שאין לו לב – השמחה לו היא איולת.

[41] תרגום. רבינו יונה: יש שתי גרסאות בדבריו. בגרסה הכתובה לפנינו, הוא מסביר שגם אדם נבון לא יגיע תמיד אל השמחה בעבודת ה', משום שהוא עדיין צריך לעבוד על מידותיו להגיע לשם. בגרסה נוספת המובאת במהדיר של מוסד הרב קוק כתוב שכל נבון מגיע אל השמחה בעבודת ה'.

[42] רש"י. אבן עזרא מכתב יד: כאשר יש אנשים שחושבים מחשבות, ואחרים באים להפר אותם, ההצלחה להפר את המחשבות נובעת מכך שאין שם אנשי סוד ועצה שחשובים אותם.  רבינו יונה פירש באופן דומה. הפרת המחשבות נובעת מכך שאין מי ששומר על הסודות. ר"י נחמיאש: למרות שצריך הרבה יועצים, צריך לשמור את המחשבות בסוד כדי שהן יתקיימו. בפירוש נוסף פירש ש"סוד" פירושו קבוצת אנשים ששומרת על הסוד ומתייעצת יחד. חוקה: היועצים גורמים להפרת הסודות, משום שאינם שומרים את הדברים בסוד. מאירי על דרך הנסתר: יש להיזהר שלא לגלות את סודות התורה למי שלא ראוי לכך. אם אדם יגלה את סודות התורה לחכמים – ענייני התורה יתקיימו.

[43] תרגום. רבינו יונה: כדי שעצה תתקיים, צריך להתייעץ עם אחרים, למרות שלא יהיה ניתן לשמור את הדבר בסוד.

[44] רש"י. על פי חז"ל כתב שכאשר אדם לומד בקול – לימודו יתקיים והוא ישמח בכך. אבן עזרא: כאשר דברי היועץ מתקיימים, הוא שמח בכך. לפי פירושו, פסוק זה הוא המשך הפסוק הקודם. רלב"ג: כאשר אדם מדבר אל המלך – הוא ישמח מאוד. מאירי: כאשר רב מלמד את תלמידיו בצורה ברורה – הדבר גורם לשמחה. על דרך הנסתר: יש סודות תורה שלא ניתן ללמוד אותם מאחרים, ולכן כאשר אדם מגיע אל התובנות בעצמו – הוא שמח.

[45] רש"י וכתב ששואלים בהלכות הפסח ובהלכות החג בזמנו. מאירי: למרות שתחילת הפסוק דיבר על כך שצריך לדבר בנחת, יש לפעמים שאדם צריך לכעוס או להראות כעס, ואז הוא אינו יכול לדבר בנחת. אדם צריך להתאים את דיבורו לכל מצב. בפירוש נוסף כתב שהרב צריך לדעת איך לדבר אל תלמידיו, ולהתאים את דבריו לכל זמן ועת. רלב"ג: כאשר אדם מדבר אל המלך, הוא צריך לדבר לפי סדר הדברים. ר"י נחמיאש: השמחה של הלומד תהיה כאשר הוא לומד בקול. חוקה: כאשר אדם יתן עצה הגונה – היא תהיה שמחתו. מצודות: גם כאשר העצה של היועץ תתקיים ותתקבל, הדברים צריכים להיות מותאמים לזמן שבו הם נאמרו, כיוון שיש לפעמים מקרים שבהם עצה טובה אינה מתאימה לזמנים מסוימים.

[46] אבן עזרא. לפי פירושו, "למעלה" מתכוון לומר שיעלה אל ה'. אבן עזרא מכתב יד: אם אדם ישכיל בדברי הבורא שנמצא למעלה בשמים – הוא ימצא אורח חיים. רש"י פירש מלשון הכנה, דרכו של המשכיל פרוסה וברורה לפניו. רלב"ג: כאשר אדם משכיל, הוא עולה במעלותיו על ידי חכמתו. רבינו יונה: מי שדר בעיר אחת, לא יסכים לעזוב אותה לפני שהוא מוצא עיר אחרת שהוא יכול לגור בה. מאירי: מי שיתעסק בחכמה יעלה מעלה, והדבר ימנע ממנו מלרדת מטה. בהסבר הירידה מטה כתב שתי אפשרויות: א. אבדן נפשו. ב. העונג החומרי. חוקה: על ידי הלימוד של החכמה, אדם יסור מהשפלות ומהגאווה. בפירוש נוסף כתב שכאשר אדם לומד ומתעלה, הוא מתרחק מהחומריות. ר"י נחמיאש: כל רצונו של האדם החכם הוא לעלות למעלה אל ה' ולהתרחק מהשאול. בשם חז"ל כתב שהכוונה לבני קרח שהסתכלו כלפי ה' ונמלטו מגורל אביהם, ודתן ואבירם שלא הסתכלו ירדו למטה לשאול. כך גם דוד עלה מעלה, ואפילו נבוכדנצר עלה מעלה בגלל שהסתכל לשמים. בהמשך כתב בשם חז"ל שאורח החיים הוא התורה או ייסורים.

[47] אבן עזרא.

[48] תרגום. אבן עזרא מכתב יד: הגאים הם הלוקחים את ממון חבריהם בכח. רבינו יונה: מדובר על אנשים שחושבים שהדבר היחיד שקובע הוא העולם הזה, ולכן הם משקיעים בבתיהם. אדם לא יכול להגיע אל הגאווה העליונה בלי לסור מהעולם העליון.

[49] תרגום. בפירוש המילה "יצב" ביארנו לפי רש"י בפירושו לספר דברים (לב,ח). בעניין ביאורנו שהכוונה לאנשים חלשים ולא רק לאלמנות, מעבר לביאור שקיים פעמים רבות במקרא, התבססנו כאן על פירושי רס"ג ורלב"ג. רבינו יונה: גבול האלמנה, ארץ חרבה, הפכה להיות ארץ מיושבת. מאירי: מדובר על שפלי הרוח שביתם יתחזק ויתבסס. כמו כן הסביר את המילה "יצב" מלשון הצבת הדלתות של הבית – השלב האחרון בבניין. בפירוש נוסף כתב ש"בית גאים" הוא גוף הרשע, "וגבול אלמנה" הוא נפש הצדיק. על דרך הנסתר כתב שתכלית החכמה נקראת "בית" משום שהחכמה היא המדור הנצחי של הנפש, ו"גבול" הוא שדה שקודם בזמן לבית, והוא רמז לשלמות המידות או לידיעות הטבעיות שקודמות להבנות בתורה. המתנגדים לכך נקראים "גאים", משום שהם מתפארים בחכמה שלהם, והאלמנה היא השפלים.

[50] תרגום + אבן עזרא. רלב"ג: מחשבות רעות רעים בעיני ה' משום שהן גורמות לאדם לחטוא בדעות ובמידות. מצודות: מדובר במי שמדבר באופן רך והמחשבות שלו הן לרעה.

[51] אבן עזרא. רס"ג: דברי החכמה טהורים. חוקה: מתועב בעיני ה' מחשבות הגוף, ואילו אמרי הנשמה טהורים. רבינו יונה: לטהורי הלב יש אמרי נועם. ר"י נחמיאש: המחשבות של אנשים טהורים יובילו אותם בסוף אל אמרי נועם, אל התורה.

[52] רש"י. רס"ג: "עוכר" מלשון בושה. אבן עזרא מכתב יד: פסוק זה נאמר על שרים ודיינים שמקבלים שוחד. "בוצע" פירושו גוזל, ו"בצע" פירושו ממון. רבינו יונה: הבוצע בצע הוא מי שהגיע לדרגת החימוד הגבוהה ביותר. מאירי: יש מספר פירושים למילה "בצע": א. גזל. ב. תועלת ("מה בצע כי נהרוג את אחינו"). ג. רדיפת האושר. על דרך האמת פירש שהבית הוא גוף האדם, והכתוב אומר שכאשר אדם משחית את גופו במקום לתת לו את צרכיו החיוניים, הוא פוגע בעבודת ה' שלו. "שונא מתנות יחיה" – הגוף נברא כדי לשרת את הנשמה, ולכן אינו צריך לקבל מתנות.

[53] רש"י + רלב"ג. אבן עזרא: פסוקים אלו מדברים על עיוות הדין, ולכן המתנות המוזכרות בפסוק הם מתנות שוחד. רבינו יונה: שונא המתנות הוא מי שלא חומד בכלל את הממון של אחרים, ורוצה שכל מזונותיו יהיו רק משמים. מידה זו מרחיקה את האדם מחנופה.

[54] רש"י. רלב"ג: לב הרשעים מתעסק כל הזמן בדברים שיש בהם תועלת. רס"ג: לב הצדיק חושב על התשובות שהוא צריך לענות לאפיקורסים. לפי פירוש זה" המילה "לענות" היא לענות לאפיקורוס. אבן עזרא מכתב יד: לב הצדיק חושב על מחשבות שייטיבו בעיני אנשים. רי"ד: לב הצדיק אומר דברי תורה. רבינו יונה: הצדיקים כל הזמן חושבים איך להכניע את עצמם בענווה. לפי פירוש זה, "לענות" כמו "לענות מפני" שנאמר אצל פרעה, שהוא לשון כניעה. מאירי: הצדיק חושב הרבה לפני שהוא פוסק את הדין, ולכן הוא אינו מעוות את הדין. בפירוש נוסף כתב שהצדיק עוסק בצרות הזמן, ומבין שהעולם הזה הוא עולם עראי וריק. לפי פירוש זה, "לענות" פירושו מר. בפירושו על דרך האמת כתב שהצדיק יודע לאזן בן צורכי גופו לצרכי נשמתו. זאת לעומת הרשעים שתמיד אוכלים ומחזקים רק את הצד הגשמי שלהם.

[55] תרגום. אבן עזרא: הם כל הזמן יוציאו דברים רעים כדי להטות את הדין. משום כך ה' רחוק מהם (כפי שכתוב בפסוק הבא). בסוף דבריו דחה פירוש שהכוונה שהצדיקים כל הזמן חושבים על יום המוות שהוא מר כמו לענה (על פי פירוש הדר עזר), משום שפירוש זה איננו מסתדר דקדוקית. אבן עזרא מכתב יד: הרשעים מדברים הרבה דברים בלי לחשוב. רבינו יונה: הרשעים כל הזמן מחפשים להתגאות. מאירי: פירש שהרשע גם מקבל שוחד כדי להטות את הדין, וגם אינו מקפיד כאשר הוא לא מברר מספיק את הדין. בפירוש נוסף כתב שהרשעים מדברים על דברים שבסוף יסבכו אותם בצרות.

[56] רלב"ג. רבינו יונה: ה' רחוק מהרשעים משום שהם מאיימים ומפחידים אנשים אחרים. לעומת זאת הוא מקבל את תפילת הצדיקים שמשתדלים את ליבם, ונותן שכר למי שמתאמץ כאילו הוא היה שלם בעצמו. ר"י נחמיאש: ה' רחוק מהרשעים שאינם עושים תשובה בכלל.

[57] רלב"ג. יש לציין שהתרגום כאן לא פירש את השורש ש.מ.ע כמקביל לשורש ק.ב.ל כפי שמקובל בתרגומים לאורך המקרא. ר"י נחמיאש: תפילת הצדיקים נשמעת כאשר הם מתפללים בציבור. בהערות של המהדיר בוצאת מוסד הרב קוק כתב שיתכן שהכוונה שאפילו תפילת הרשעים נשמעת כאשר הם מתפללים עם הציבור. מאירי: התלבט אם המילה "תפילה" בפסוק נאמרה מלשון דין או מלשון תיפלה לה'.

[58] רש"י. בפירושו על פי הדרש כתב שהכוונה לדברי תורה שאדם יודע, ועונה תשובות לאחרים, והדבר גורם לו לשמחה גדולה. רלב"ג: כאשר אדם יגיע אל הישגים עיוניים, הוא יתענג בהם מאוד. מצודות: כאשר אדם יתיר ספק שהיה בו – הוא ישמח מאוד, כי אין שמחה כהתרת הספקות. רס"ג: כמו שהארת עיניים משמחת את הלב, כך שמועה טובה מדשנת את העצמות. ר"י נחמיאש: כתב בשם המדרש שהתורה משמחת את לב האדם (הוא לא הביא את דברי המדרש כמו רש"י שהכוונה להתרת הספקות). רבינו יונה: לשמועה הטובה יש יתרון על מראות מלבבים, שהוא מחזק גם את העצמות, לעומת המראות שמשמחות רק את הלב. כיוון שכך, יש חשיבות גדולה מאוד לעבוד את ה' על ידי האוזן, ולכן גם הדין שמי שגורם לאדם אחר להיות חרש – הוא חייב לשלם את כל השווי של האדם שפגע בו. מאירי: העיניים מובילות את האדם למקומות שהוא רוצה להגיע אליהם, וכאשר הוא מגיע אל המקומות האלה, יש לו שמחה. מאור העיניים הן המצוות השכליות, שמובילות לחיים חברה תקינים. הצלע הבאה של הפסוק נאמרה על מצוות שאינן מובנות על ידי השכל (שמעיות – מלשון הבנה), ואדם שמבין את המצוות האלה, זוכה לתועלת גדולה באמונתו, עד שהוא יזכה לעונג רב שנמשל בפסוק לדשן העצמות. בפירוש נוסף כתב שהמצוות האלה מורות על עצמיות הדבר, ולכן הכתוב השתמש בלשון "עצם".

[59] תרגום. מצודות: גם כאן מדובר על דברי תורה (בנוסף לאמור בצלע הקודמת כפי שהבאנו מדברי רש"י).

[60] תרגום. אבן עזרא מכתב יד: התלבט אם הכוונה שדברי התוכחה חיים, כלומר: המילה "חיים" היא תואר של דברי התוכחה, או שהכוונה שדברי התוכחה מביאים את האדם לחיים. מאירי: "חיים" המוזכר בפסוק פירושו שלמות המידות. כמו כן הסביר שהכתוב אמנם הזכיר את ה"אזן", אבל הכוונה לכל הגוף, או שצריך להסביר שהכוונה ב"תלין" איננה דווקא ללינה, אלא התמדה בעניין, והכוונה שאדם יתמיד בישיבתו עם החכמים.

[61] תרגום. רלב"ג: התלבט אם הכוונה שאדם שמקבל תוכחה בעצמו יחכים או שיישב בחברת אנשים חכמים. אבן עזרא מכתב יד: אדם מקבל את התוכחות יהיה מכובד כמו האנשים החכמים. רבינו יונה: גם כאשר אדם אינו מגיע למושכלות הגבוהות, כל עוד שהוא מקבל תוכחות, החכמים ישאפו להיות בחברתו, משום שהוא יחכים מהם.

[62] אבן עזרא והסביר שהכתוב השתמש בביטוי "פורע" משום שמי שלומד מוסר ומקבל את הדברים, מסתיר ומצפין אותו, ואילו מי שמתרחק מהמוסר, כביכול מגלה אותו. אבן עזרא מכתב יד: מי שמדבר דברים רעים שהוא ימות בגללם. רלב"ג: אדם שפורע את מוסר המידות – מואס את נפשו, משום שהיא לא תגיע אל השלמות. מאירי: אדם שמשליך את המוסר אחור.

[63] אבן עזרא. רלב"ג: קונה חכמה. מאירי: חכמה ושלמות.

[64] רלב"ג. רס"ג: פירש ההיפך. החכמה מחנכת את האדם להיות ירא ה'. אבן עזרא מכתב יד: החכם מדבר את דבריו באופן חכם ואינו מדבר מתוך כעס. ר"י נחמיאש: יראת ה' באה ממוסר וחכמה. מאירי: שלמות המידות.

[65] רש"י. מאירי: הענווה שנאמרה בפסוק כוללת את כל שלמות המידות, כיוון שהיא הבסיס לכל המידות הטובות. ר"י נחמיאש: הוסיף פירוש, שלמרות שאדם יגיע למעלה של כבוד, הא עדיין צריך להיות עניו כפי שהיה מקודם.