משלי פרק יט

משלי פרק יט

(א) טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל עדיף אדם עני שהולך בדרך של תמימות מאדם עשיר שהולך בדרך של טפשות[1]: (ב) גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב כאשר אדם עושה את מעשיו ללא דעת – הוא עושה מעשים לא טובים, משום שהוא לא חושב לפני שהוא עושה אותם,[2] וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא כאשר אדם ממהר לעשות את מעשיו בלי לחשוב עליהם – הוא בסופו של דבר יחטא[3]: (ג) אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ האיוולת של האדם תעקם את דרכו, על ידי שאדם חוטא, הוא נענש, ובאים עליו פורענויות,[4] וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ ובמקום לחזור בתשובה, האדם יכעס על ה' ויחשוב שהפורענות באה עליו בגלל שה' שונא אותו ולא בגלל שמגיע לו[5]: (ד) הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים ממון יוסיף לאדם חברים רבים,[6] וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד והעני שאין לו ממון, ייפרד מחבריו, כיוון שהוא לא יוכל לגרום להם הנאה[7]: (ה) עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה אדם שיעיד עדות שקר – לא יהיה נקי מאת ה', ה' יעניש אותו,[8] וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט ומי שאומר דברי כזב – לא יימלט מעונש שיינתן לו על ידי ה'[9]: (ו) רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב הרבה אנשים יפנו אל הנדיב כדי להשיג נדבה,[10] וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן וכולם הופכים להיות חברים למי שנדיב ונותן מעצמו דברים[11]: (ז) כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ כל הקרובים של העני שונאים אותו,[12] אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ וכל שכן שהחברים והרעים שלו מתרחקים ממנו,[13] מְרַדֵּף אֲמָרִים לוֹ הֵמָּה והוא אומר על אנשים רבים שהם חבריו, אך דבריו אינם נכונים[14]: (ח) קֹנֶה לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ אדם שקונה חכמה, אוהב את נפשו,[15] שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא טוֹב ולאחר שקנה את החכמה, הוא שומר עליה, וכך יוכל למצוא דברים טובים, וזאת לעומת מי שלא קנה את החכמה (כמו עדי שקר) שיסבלו מכך בעתיד[16]: (ט) הכתוב חוזר פעם נוספת על עניין אמירת האמת, בגלל החשיבות הרבה שהוא מייחס לכך:[17] עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה עד שקר לא ינקה מעונש על ידי ה' – גם אם לא יתחייב בדיני אדם (כגון שלא הוזם),[18] וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד ומי שאומר דברי כזב – עתיד להגיע לידי אבדון, משום שהוא יגיע בסופו של דבר לעדות שקר[19]: (י) לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג לא ראוי שהכסיל יתענג ויתפנק,[20] אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹׁל בְּשָׂרִים כל שכן שאין זה ראוי שעבד ימשול על שרים מכובדים ממנו[21]: (יא) שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ כאשר אדם חכם, הוא מאריך אפיים ואיננו כועס בקלות,[22] וְתִפְאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל פָּשַׁע ותפארת האדם היא כאשר הוא מעביר על פשע, הוא אינו אוחז במחלוקת ויכול לסלוח לאחרים על פשעים שהם עשו לו[23]: (יב) נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ הכעס של המלך דומה לשאגות של האריה, למלך יש כוח לעשות מעשים נוראיים כאשר הוא כועס, ולכן עליו לשלוט בעצמו יותר מאדם רגיל,[24] וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ וכאשר המלך מתרצה, הדבר דומה לטל שיורד על עשב ומגדל אותו, יש תועלת גדולה בריצוי המלך[25]: (יג) הַוֹּת לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל בן כסיל גורם לאביו קושי,[26] וְדֶלֶף טֹרֵד מִדְיְנֵי אִשָּׁה ומריבות האישה דומות לדליפת מים בתוך ביתו של אדם. כשם שהדליפה מטרידה אותו, כך גם המריבות עם אשתו מטרידות אותו[27]: (יד) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת אדם יכול לרשת מאבותיו בתים וממון,[28] וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת אך אישה משכילה הוא לא יוכל לרשת מאבותיו, אלא רק ה' יכול לדאוג לו לכך. אמנם גם הירושה נעשית על ידי ה', אבל הירושה טבעית, בניגוד למציאת אשה טובה שצריך לזה סיוע אלוקי גדול יותר[29]: (טו) עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה העצלנות תפיל תרדמה על האדם העצל,[30] וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב ונפשו של אדם רמאי בסופו של דבר תהיה רעבה, משום שהוא יהיה עני[31]: (טז) שֹׁמֵר מִצְוָה שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ כאשר אדם שומר על קיום המצוות, הוא שומר על נשמתו, היות והתורה מיישרת את האדם,[32] בּוֹזֵה דְרָכָיו יָמוּת וכאשר הוא מבזה את דרכי ה' ואינו מקפיד ללכת בדרך המצוות – הוא ימות, משום שבהכרח שיהיו לו מידות רעות וה' יעניש אותו על מעשיו[33]: (יז) מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל כאשר אדם עושה חסד עם העני ונותן לו ממון, הוא בעצם מלווה לה' את כספו, כיוון שהאחריות לפרנסת העניים מוטלת על ה',[34] וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ וה' ישלם לו את שכרו[35]: (יח) יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה תייסר את הבן שלך כאשר הוא עדיין קטן, כיוון שכאשר מייסרים אותו בעודו קטן, יש תקווה שהוא יקבל את הייסורים ויתקן את דרכיו,[36] וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ ואל תתייחס לבכי ולמחאה שלו בשעה שאתה מייסר אותו[37]: (יט) גְּדָל חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ כאשר אדם כועס הרבה, הוא יגיע למצב שהוא ייענש על כעסו,[38] כִּי אִם תַּצִּיל וְעוֹד תּוֹסִף וגם אם לפעמים הכעס תציל אותו, משום שאנשים רעים לא יציקו לו היות והם יפחדו מהתגובה שלו, הוא עדיין ימשיך לכעוס על אחרים גם ללא צורך, ולכן ייענש על כך[39]: (כ) שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ תשמע לעצות ותקבל דברי מוסר מהגדולים ממך, כך תהיה חכם לאורך הימים שיעברו[40]: (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ לאדם יכולות להיות מחשבות רבות שלא יתקיימו,[41] וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם אך רק המחשבות של ה' יתקיימו[42]: (כב) תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ כאשר אנשים מתאווים למישהו, כאשר בני אדם אוהבים מישהו, זה בגלל החסדים שהוא עושה,[43] וְטוֹב רָשׁ מֵאִישׁ כָּזָב ועדיף אדם עני שמקיים את הבטחותיו מאדם עשיר שאיננו מקיים אותן[44]: (כג) יִרְאַת ה' לְחַיִּים יראת ה' תוביל את האדם לחיים נצחיים בעולם הבא,[45] וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע אדם שיש לו יראת שמים יישן כשהוא שבע, כיוון שלא יאונה לו כל רע, והוא לא יתייחס לעניינים החומריים שיפריעו לו את שנתו[46]: (כד) טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת ידיו של העצל כביכול טמונות בצלחת, כך שאיננו יכול לעבוד איתם,[47] גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה ולכן הוא גם לא יצליח להאכיל את עצמו, כך שידו לא תכניס לפיו דברי מאכל[48]: (כה) לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם אם תכה לץ כעונש על חטאיו, הפתי יחכים וילמד לא לחטוא באותם חטאים שבהם חטא הלץ,[49] וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת אך אדם נבון יחכים על ידי דברי תוכחה בלבד, והוא אינו צריך לראות מישהו נענש כדי ללמוד לא לחטוא[50]: (כו) מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם בן שאיננו הגון מצווה על אחרים לגנוב מאביו, ועל ידי זה הוא מבריח את אימו,[51] בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר ועל ידי זה הוא מבייש את אביו (מביש ומחפיר הם פעלים דומים)[52]: (כז) חֲדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת בני! תפסיק לעסוק במאמרי דעת ובמקום זאת תשמע לדברי מוסר. הכתוב אומר שלפעמים הבן מתרץ את חוסר הקשבתו לדברי המוסר בכך שהוא צריך זמן כדי ללמוד דברים מחכימים במקום להקשיב לדברי המוסר. הכתוב אומר שעדיף שישמע לדברי המוסר במקום ללמוד את דברי החכמה[53]: (כח) עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט עד רשע יאמר את דבריו באופן שהם יתקבלו על לב השופט, גם אם יאמר דברים שאינם נכונים,[54] וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן ואת פי הרשעים יכסה האון, הוא תמיד יאמר דברים שיש בהם שקרים ועוולות[55]: (כט) נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים ה' יזמן פורענויות למי שאומר דברים שקריים בעדותו,[56] וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים ומכות חזקות מזומנות לגוף הכסילים[57]:

[1] רלב"ג ולפי פירושו, מדובר על השוואה של עני חכם עם עשיר טיפש. מצודות: העשיר שמעקש את שפתיו מרמה, והכתוב אומר שעדיף עני ישר מעשיר שמשקר וגונב את הבריות. מאירי הוסיף פירוש שעדיף לאדם לעסוק במשא ומתן עם אדם ישר בדרכו מאשר עם אדם שמשקר. בדרך הנסתר פירש שה"רש" הוא השכל העיוני, והוא עדיף ממי שמתחכם בדברים שלא ראויים לו. בפסוק הבא הכתוב אומר שעדיין ראוי לנסות להחכים בענייני אמונה אם זה לא מביא לידי מסקנות עקומות. רבינו יונה: אחרי שהכתוב אמר בפרק הקודם שיש נזקים גם מהעוני וגם מהעשירות, בפסוק זה הכתוב הכריע איזה מהם עדיף, וכתב שעדיף להיות עני גם אם יבזו אותו, ולא להיות עשיר ולחטוא. כמו כן הדגיש שעיקש שפתיים הוא לאו דווקא מי שחוטא בפועל, אלא מי שאומר דברים שאינם ראויים.

[2] רי"ד. אבן עזרא: אין זה טוב שלאדם אין דעת. תרגום הסביר שהכוונה שהוא לא יודע את נפשו שלו. רש"י הסביר שהכוונה שהוא נמצא ללא תורה. מצודות הסביר שהכוונה לאדם שעובר עבירה בלי כוונה, ולמרות שהוא עשה את העבירה בלי דעה, הדבר איננו טוב. רלב"ג: אדם שאין בו דעה, יילך מהר מאוד אחרי תאוותיו. ר"י נחמיאש: מי שאין בו מידות, וגם אם יש בו מידות אלא שאין בו מידות שכליות – הדבר איננו טוב. בשם חז"ל כתב שכאשר אדם חוטא, אפילו בשגגה, הדבר איננו מבשר טובות. כמו כן הביא עוד מדרשי חז"ל האומרים שמדובר בענייני תשמיש של האדם. רבינו יונה הוסיף פירוש שהכוונה שאדם צריך לעשות חשבון נפש לראות אם הוא עובד את ה' כראוי.

[3] רי"ד. אבן עזרא: מדובר על ריצה לגזילה. תרגום: אדם שממהר ברגליו לעשות דברים רעים הוא חוטא. רש"י: החוטא מבזה את החטאים וכביכול רומס אותם בעקביו. בשם חז"ל כתב ש"בלא דעת" פירושו שאדם כופה את אשתו בתשמיש המיטה בניגוד לרצונה, ו"אץ ברגלים חוטא" פירושו שהוא בועל ושונה, ובפירוש נוסף כתב שהכוונה למי שהולך על עשבים בשבת. רלב"ג: מי שממהר ללכת אחרי תאוותיו – חוטא. מאירי: כאשר אדם רץ ברגליו, הוא מתנהג בפזיזות, והדבר מוביל אותו לחטוא.

[4] רש"י. אבן עזרא מכתב יד: הכוונה לאדם שעושה דבריו על ידי שקר. רבינו יונה: כאשר אדם אינו מפשפש במעשיו, הוא חוטא (בהמשך לנאמר בפסוק הקודם).

[5] רש"י. רבינו יונה: אדם זה יבוא בטענות אל ה' משום שהוא לא מבין שהוא חטא, בגלל שהוא לא פשפש במעשיו וחושב שהוא צדיק. מאירי: הפסוק אומר שאדם צריך ללכת בדרך הממוצע בכל ענייניו. על דרך הנסתר פירש שהכתוב מפריך את הטענה שהקב"ה קובע את גורלו של אדם, ולאדם אין אפשרות לשנות את גורלו (הן בעניינים רוחניים והן בעניינים גשמיים), ולכן הוא כועס על ה' כאשר עניין מסויים איננו מסתדר לו. בפירוש נוסף פירש באופן דומה לפרשנים אחרים, שהאיולת שנמצאת בו מצד טבעו, תגרום לו לסלף את דרכו, ולמרות זאת הוא יזעף על ה'.

[6] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה לתורה שאדם למד.

[7] רלב"ג. מאירי: הדל הוא אדם שמתנהג באופן שאיננו ראוי, ולכן בני אדם מתרחקים ממנו. גם לגבי העשיר הוא הדגיש שמדובר על אדם שנוהג בעושרו בדרך הראויה. בדרך הנסתר כתב שהשכל הוא הרש והדל והחומר העשיר ובעל ההון, והחומר דורש הרבה כוחות מהגוף, ואילו השכל דורש רק את מה שהוא ממש צריך. בפירוש נוסף כתב שהאדם השלם ירבה את גבולו בתלמידים (בדומה לרש"י שכתב שמדובר על אדם שלמד הרבה תורה), ואילו מי שדל ייפרד גם מחבריו החכמים שהיו אצלו.

[8] רלב"ג. רבינו יונה: אדם עני יפיח כזבים ועל ידי כך יכחיש שגנב דבר כלשהו וכדומה. הכתוב אומר שאדם זה עתיד להיתפס. מי שמפיח כזבים ייענש בעונש גדול יותר ממי שמשקר בעדותו, היות והשקר יהיה תמידי. כוונת שלמה בפסוק זה לגנות את העצלנות ואת העני שזקוק לתמיכת הבריות. מאירי על דרך הנסתר: הכוונה לאדם שמעיד שקר על ענייני אמונות.

[9] רלב"ג. ר"י נחמיאש: מפיח הכזבים הוא מי שמסתובב ומספר סיפורי שקר לאנשים אחרים, מדובר על דברים בעלמא שאין לשקר שלו השלכה מעשית. עד השקר הוא מי שמשקר בבית דין וגורם להטיית הדין.

[10] רלב"ג. רס"ג פירש ש"יחלו" מלשון התרפסות, בעוד שאבן עזרא מכתב יד פירש שהכוונה ללשון כבוד. רבינו יונה: הנדיב הוא מי שנותן כפי כוחו, וכולם יפנו אליו כדי לבקש את עזרתו. ר"י נחמיאש: איש המתן גדול מהנדיב, כיוון שאיש המתן נותן ממון גם כאשר לא מבקשים ממנו, ואילו הנדיב נותן רק כאשר מהקשים ממנו. משום כך כתוב שרק רבים יפנו אל הנדיב ואילו אל איש המתן כולם יפנו. אמנם ראה לקמן ביאורנו בפסוק הבא, שם הבאנו את פירוש רס"ג שכולם אין הכוונה ממש לכולם, אלא לאנשים רבים.

[11] רש"י וכתב שיש שתי אפשרויות להסביר. א. נותני צדיקה. ב. מרביצי תורה. רי"ד: הוסיף פירוש ש"הרע" אינו מלשון חברות, אלא מלשון רע, ופירוש הפסוק הוא שאדם שזקוק למתנות בני אדם – תבוא עליו כל הרעה. רבינו יונה הסביר שייתכן שהפסוק אומר שצריך להשקיע להרבות ממון כדי יהיה אפשר לעשות דברים טובים עם הממון שנצבר. מאירי על דרך הנסתר: האדם השלם צריך להשפיע על אחרים.

[12] רש"י. רס"ג: אין הכוונה לכולם, אלא רק רובם. אבן עזרא מכתב יד: הפסוק אומר שאין לתמוה אם החברים של העני עוזבים אותו, שהרי אפילו האחים שלו שונאים אותו. רבינו יונה: גם פסוק זה עוסק בגנות העצל שעני בגלל עצלותו. הפסוק גם מחלק בין האחים שממש שונאים אותו, לבין החברים שפשוט עוזבים אותו, אבל אינם שונאים אותו.

[13] רש"י.

[14] רש"י וכתב עוד שיש לפרש שמדובר על אדם רש בתורה ובמעשים טובים שמחפש להורות הלכה, אך אינו יכול לעשות זאת. בשם חז"ל כתב שהכוונה ליוסף שהוציא דיבה על אחיו להנאתו, ובסופו של דבר כל מה שאמר על אחיו חזר אליו (אמר עליהם שאכלו אבר מן החי והכתוב מעיד עליהם שאפילו בשעה שקלקלו שחטו את שעיר העיזים וכו'). רלב"ג: "מרדף אמרים" פירושו שחבריו העלילו עליו דברים שלא קרו. אבן עזרא: הרש מצווה על שליחים לרדוף אחריהם, אבל הם לא מקשיבים לו. אבן עזרא מכתב יד: החבר ממציא דברים כדי להתחמק מחברתו של העני. רי"ד: כאשר העני רודף אחרי אנשים כדי לומר להם שלום, הם בורחים ממנו ועושים עצמם כנכרים. רבינו יונה: העני רודף לומר דברי שקר וחנופה כדי לרצות את חבריו. ר"י נחמיאש: כאשר עשיר מבקש הלוואה, הוא יכול לגשת מיד אל הנקודה. כאשר עני זקוק להלוואה, הוא צריך לפתוח בדברים שונים ולהסתובב סביב הנקודה עד שהוא מגיע אל הבקשה עצמה. בפירוש נוסף כתב שכאשר שואלים את האחים והחברים מדוע הם שונאים אותו, הם עונים שלא ייתכן שלא לשנוא אותו, משום שהוא מייחס את עצמו לאנשים שאינו באמת מיוחס אליהם. מאירי: אחרי שהעני רואה שלא עוזרים לו, הוא מחרף ומגדף את אחיו וקרוביו. בפירוש נוסף כתב שהפסוק עוסק בעשיר קמצן שמסתובב ואומר שהוא יעשה הרבה דברים, אך בפועל אינו עושה דבר. על דרך הנסתר כתב שהשכל הוא העני וכולם בוחרים דווקא את יצר הרע שמפתה יותר.

[15] אבן עזרא. רבינו יונה: הלב פירושו מידות טובות. הכתוב אומר שאדם צריך לקנות מידות טובות, והדרך לעשות זאת כתובה בצלע הבאה של הפסוק "שמר תבונה למצוא טוב", כאשר הוא מוצא אמרה חכמה או הנהגה טובה אצל חבריו, הוא שומר אותה כדי להתקדם בעצמו במידות. מאירי: "קונה לב" מדבר על מי שמקיים את המצוות השכליות, ואילו :שמר תבונה" נאמר על מי שמקיים את המצוות השמעיות.

[16] אבן עזרא.  רלב"ג: על ידי שהוא קונה את השכל, הוא מגיע אל הצלחת הנפש ושומר בליבו את הטוב האמיתי.

[17] רבינו יונה.

[18] מצודות. רלב"ג: הכוונה שמשקר בענייני החכמה ויגרום על ידי כך לאנשים להיכשל בהגעה אל האמת.

[19] מצודות וראה ביאורנו לעיל (פסוק ה). רס"ג: יש בפסוק זה השוואה בין עד השקרים למפיח הכזבים. כשם שברור שעד השקרים לא ינקה, כך יקרה למפיח הכזבים.

[20] תרגום. רלב"ג כתב שזה פשוט לא ראוי לו היות וראוי שהוא יסבול. כמו כן הסביר שהפסוק אומר שאין ראוי שהכוחות הגופניים ימשלו על הכוחות הרוחניים. מצודות כתב שאם הוא יתפנק, הוא ימשיך להיות סכל ולא ילמד דבר. אבן עזרא: יתכן שהכסיל הוא עד שקר.

[21] רש"י. רי"ד: הוסיף פירוש שהכוונה לבשרים. רבינו יונה: התענוגים נועדו להרחבת הדעת, והכסיל משתמש בהם כבהמה בעלמא, ולכן אין זה ראוי. כמו כן כתב שהיה ראוי שהכסיל ישפיל את נפשו, וכל שכן שלא יהיה לו כבוד. מאירי: הכסיל יתגאה כאשר הוא ייהנה ולכן אין זה ראוי שהוא יתענג.

[22] רש"י. רבינו יונה: הכבוד יקר יותר מהתענוגים, ולכן כל שכן שלא ראוי שייתנו כבוד למי שאינו ראוי לו. מאירי: כאשר אדם ראוי שולט, הוא קובע את החוקים בצורה ראויה שייטיבו לעם. כאשר הכסיל שולט, הוא קובע חוקים שמזיקים לכולם. על דרך הנסתר כתב שלא ראוי שיהיה לכסיל את התענוג הנפשי, משום שהוא יפגע באיזון שבין כוחות הנפש.

[23] רש"י. רבינו יונה: ההעברה על המידות היא מידת החסד. מאירי: כתב שפירוש הפסוק כפשוטו, אך הכתוב עוסק באופן כללי בשלמות המידות. ר"י נחמיאש: יש לחלק בין מי שמאריך אפו שעדיין כועס, לבין מי שמעביר על מידותיו שאינו כועס בכלל ולכן הוא משובח ממנו. כמו כן כתב שבדברים שקשורים לעבודת ה', אדם לא אמור להאריך אפו לחבריו, ועל זה אמרו חז"ל שתלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם.

[24] רלב"ג. רש"י: הזעם של המלך הוא כעסו של הקב"ה. גם המאירי פירש כך על דרך הנסתר, וכתב שהפסוק עוסק במי שאינו מקיים את התורה כדבעי. ר"י נחמיאש: הכתוב מזהיר שעל אדם צריך שתהיה אימת מלכות, כל שכן אימת מלכותו של ה'.

[25] רלב"ג. ר"י נחמיאש: הדימוי דווקא לטל ולא לגשם, משום שהטל נסתר יותר, וכך גם רצונו של המלך וטובו נסתרים יותר. לעומת זאת, בדימוי של הזעף הדימוי הוא לשאגה שנשמעת, משום שזעפו של המלך ניכר יותר.

[26] תרגום. אבן עזרא: המאורעות שקורות נקראות "הוות". מאירי" "הוות" פירושו שבר, והבן גורם שבר לאביו.

[27] רש"י. רס"ג: כמו שהבן הכסיל מכה ופוגע בהוריו, כך המריבות עם האישה הן כמו דליפה. אבן עזרא מכתב יד: כשם שאדם בורח מבית דולף, כך המריבות של הבעל עם האישה גורמות לבעל לברוח מהבית כיוון שהוא לא יוכל לסבול את הכעס של האישה. רבינו יונה: המריבות עם האישה חמורות יותר מהמריבות עם בן כסיל, כיוון שהן גורמות לאדם לעזוב את הבית. מאירי: טרדה היא טרחה בלתי פוסקת. בפירושו השני פירש כמו הפרשנים האחרים שהכוונה ללשון גירוש. על דרך הנסתר כתב שכוונת הפסוק לרדיפה אחרי התאוות. ר"י נחמיאש: פירש גם הוא שמדובר בדליפה בלתי פוסקת, וכתב שהכתוב קרא לדליפה "טורד" משום שכל טיפה באה כלפי חברתה.

[28] רלב"ג.

[29] רלב"ג. מצודות: הדגש הוא שהדבר אינו תלוי באבותיו. מאירי: לפעמים אביו יחשוב דברים טובים על אישה, ויתברר בסוף שהיא אינה כזאת. על דרך הנסתר כתב שהאישה המשכלת היא החומר שיכול לקבל את הצורה, או שהכוונה לחכמה. הכתוב אומר שאדם אינו יכול להוריש את חכמתו לבנו.

[30] רש"י וכתב שהכתוב ממשיל את מי שעצל ואינו לומד תורה, וכשבאים לשאול אותו שאלה הוא פתאום "נרדם", לאדם עצל שנופלת עליו תרדמה. אולם, חלק גדול מהפרשנים האחרים כתוב שהפסוק כפשוטו כפי שביארנו בפנים על פי המשל של רש"י. מאירי: התרדמת היא שמביאה את העצלות. הכתוב אומר שצריך להזדרז לעשות דברים, הן גשמיים, ועל דרך הנסתר גם ענייני חכמה.

[31] רש"י וכתב גם על צלע זו שמדובר על משל, שמי שמרמה בתלמודו ולומד באופן שאיננו נכון, סופו שישכח את מה שלמד. רבינו יונה: מי שמתעצל, ירמה בסופו של דבר. מאירי: הרמיה שהוזכרה בפסוק איננה רמאות, אלא עצלנות.

[32] רלב"ג. חוקה: הכוונה למי שזריז במלאכתו.

[33] רלב"ג. אבן עזרא: אם ייוודע בגלוי שהוא ביזה את מצוות ה', בית דין ימיתו אותו. אם לא ייוודע לכולם – הוא יומת בידי שמים. רבינו יונה: גם לאדם חוטא יש תקווה, ואולי הוא יחזור בתשובה. אך כאשר אדם מבזה את דרכי ה', אין שום תקווה שהוא יחזור בתשובה או יבין שהוא צריך להשתנות. המידות הרעות גורמות לדם לחטוא ויש בעיה בעצם מהותן.

[34] רלב"ג. אבן עזרא: מי שיחון את העניים, ה' ילווה לו, כיוון שהעושר הוא רק פיקדון בידי ה'. רבינו יונה: הוא יקבל את שכרו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. ר"י נחמיאש: אסור להתגאות בעשיית מצווה, היות והאדם נברא לכך.

[35] רלב"ג. רש"י: כאשר הוא יחלה ויטה למות, הצדקה תליץ עליו ותשכנע את מידת הדין להשאיר אותו בחיים.

[36] רלב"ג. רבינו יונה: אל תחשוש כאשר תראה שבנך אינו מקבל את המוסר שלך, כיוון שיש תקווה שבעתיד הוא כן יקבל אותו. מאירי על דרך הנסתר: הכוונה שאדם צריך לייסר את יצר הרע (שנקרא בפסוק בן), אך לא להמית אותו כיוון שיש בו צורך לקיום הגוף.

[37] רלב"ג. לפי פירוש זה, "המיתו" מלשון המיה, קולות. מאירי על דרך הנסתר פירש את ההמייה כפיתוי של יצר הרע. רש"י פירש מלשון מיתה. הכתוב אומר לייסר את הבן, אבל לא להגיע איתו למצב שהוא ימות. גם אבן עזרא פירש מלשון מוות, וכתב שהכוונה שימית אחרים, והכתוב אומר שהאבא לא יחיה מהממון שבנו גוזל. בפירוש נוסף כתב שאם אתה יודע שאחרים יהרגו את הבן שלך אם לא תייסר אותו – כדאי שתייסר אותו. אבן עזרא מכתב יד: אל תחשוש שאתה תמית את הבן כאשר תייסר אותו. מאירי: אם לא תייסר את בנך, הוא ימות, לא מוות פיזי, אלא מוות שהוא לא יקיים מצוות.

[38] רלב"ג. מאירי: אם לא תייסר את הבן שלך, הוא יהיה כעסן גדול. ר"י נחמיאש: הכתוב מסייג את דבריו לעיל שקרא לייסר את בניו, ואומר שאסור לעשות זאת מכעס. בפירוש נוסף כתב שאם אדם יכעס מאוד על בנו, הוא יתחייב בכך מוות.

[39] רלב"ג. רש"י:  אם הוא יציל את מי שהוא כועס עליו, הוא יזכה לתוספת של ימים וטובה. אבן עזרא: אל תנסה להציל את הבן הגדול שלך מהעונשים על חטאיו על ידי שתייסר אותו, משום שאם הוא לא ילמד את הלקח פעם אחת ויקבל את העונש, הוא ימשיך לחטוא. מאירי: אם אתה חושב שתוכל להציל את הבן שלך בכל פעם שהוא יחטא (ולכן לא צריך לייסר אותו בקטנותו), עליך לדעת שהוא עתיד להוסיף ולחטוא עוד הרבה פעמים, ולא תוכל למנוע זאת, אלא אם מלכתחילה תייסר אותו.

[40] רלב"ג בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שישמע לעצתו ולדברי המוסר שלו עצמו (של שלמה). מצודות: אתה תחכים בסוף ימיך אם לא תחכים בתחילת ימיך. מאירי: עצה ומוסר הם רמז לשלימות המידות שמובילות לשלימות החכמה. רבינו יונה: הכתוב מזהיר את הנער שישמע לדברי המוסר של אביו, ולא יאמר שכאשר הוא יגדל הוא יתחיל להקשיב לדברי המוסר שנאמרים לו, כיוון שהוא לא יודע אם הוא יזכה להגיע לגיל מבוגר. ר"י נחמיאש: "באחריתך" פירושו שתכלית המוסר להגיע אל החכמה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שעל ידי המוסר, אדם לומד להבין מה יהיו התוצאות של מעשיו, ומה יהיה בעולם הבא אם יחטא.

[41] מצודות. רלב"ג: לפעמים ה' מסבב את מחשבותיו של האדם כדי שהן יובילו אותו לדבר שהוא רוצה שיקרה. לכן, לאדם אין שליטה באמת על מה שקורה לו.

[42] מצודות. אבן עזרא: כל המחשבות הגדולות של האדם אינן יכולות להתקיים ללא עצת ה'. רבינו יונה: פסוק זה מסביר את הכתוב בפסוק הקודם. אדם צריך לדעת שה' עלול להמית אותו בכל יום, ולכן אסור שהוא יחכה שיגדל כדי לשמוע לדברי המוסר. מאירי: הכתוב אומר שאסור לאדם לומר "כחי ועוצם ידי", אלא לתלות את הביטחון שלו בה'. כמובן שהכתוב איננו שולל את ההשתדלות הנצרכת, אלא שצריך שילוב של השתדלות ואמונה בה'. בפירוש נוסף כתב ש"רבות" פירושו שהדבר טוב, טוב שאדם חושב הרבה מחשבות ומתבונן בדרכיו ובמידותיו, ועם כל זה הוא צריך להודות לה' יתברך. על דרך הנסתר כתב שטוב שאדם יחקור בענייני האמונה, אך כאשר הוא יגיע למבוי סתום הוא יידע שהכל מאת ה' ולא יערער על כך. ר"י נחמיאש הביא את מדרש חז"ל שהכוונה לאבשלום שחשב שה' רוצה שהוא ימלוך ולכן לא קיבל את מוסר אביו.

[43] רש"י. אבן עזרא: התאווה של האדם לעשות חסד למי שראוי לעשות עימו את החסד. רי"ד: אם אדם רוצה שיאהבו אותו, הוא צריך לעשות חסדים (באופן דומה לפירוש רש"י). רבינו יונה פירש "תאות" מלשון נוי, הנוי של אדם הוא החסד שהוא עושה. רס"ג: אדם אוהב שעושים עימו חסדים. מאירי על דרך הנסתר: "תאוות" מלשון גבול, מטרה, והמטרה של האדם צריכה להיות השלמות במידות והחכמה. והצלע הבאה אומרת שעדיף אדם שאינו חכם אך מקיים את המצוות, מאדם חכם שהורס את יסודות אמונת התורה. ר"י נחמיאש: תאוותו של האדם היא חרפתו (חסד משלון חרפה).

[44] רש"י. רלב"ג: אדם מתאווה לחומר, ולכן עדיף אדם רש שלא השביע את תאוותיו מאדם עשרי שהשביע אותן. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שאדם יקבל את חסדו של ה', והסביר שאדם עני בדעות רק צריך ללמוד, בעוד אדם שמכזב, צריך לעבוד על מידותיו לפני שיהיה ראוי לחסדו של ה'. אבן עזרא מכתב יד: עדיף אדם רש, שאינו עושה חסדים, מאדם שאומר שהוא עושה חסדים, אך אינו באמת עושה זאת. רבינו יונה: עדיף אדם שאינו עושה חסדים מאדם שגוזל ועושה חסדים עם הכסף שגזל. ר"י נחמיאש: הכזב הוא תאוות העולם שאדם רודף אחריהן.

[45] רלב"ג. אבן עזרא: צריך לירא מה' כדי לזכות בחיים. בהוספה מכתב יד במהדורת מוסד הרב קוק כתוב שהוא הוסיף את המילה "איש" לפני "יראת ה'". ר"י נחמיאש: הירא את ה' אוכל בשביל לחיות, בעוד הכסילים חיים בשביל לאכול.

[46] רלב"ג. רס"ג פירש "ושבע" מלשון ריבוי, והכתוב אומר שאדם שמרבה לידבק ביראת ה' לא יפקד ברע. רש"י: אדם שירא את ה' איננו מפחד מדבר רע. אבן עזרא: אדם ירא את ה' יהיה כל כך שבע מטוב ה', עד שהוא לא יזכור את כל הצרות שעברו עליו. רבינו יונה: אדם שירא את ה', לא יתאווה תאווה, כיוון שאין משמעות לשום דבר חוץ מיראת ה'. מאירי: שלמות המידות נכללות ביראת ה'. כאשר אדם מחזיק את עצמו שבע ואינו רודף אחרי מותרות, לא יקרו לו דברים רעים. כמו כן הסביר את המילה "לינה" מלשון התמדה ולא מלשון שינה. ר"י נחמיאש: הרשעים הולכים לישון מיד אחרי שהם אכלו ועל ידי כך גורמים לעצמם נזק. בפירוש נוסף פירש שצלע זו עוסקת בצדיקים שגם אחרי שהם אוכלים אכילה גסה בסעודת מצווה, לא פוקדים אותם הרהורים רעים.

[47] אבן עזרא. רש"י כתב שני פירושים: א. צלחת חמה שאין בה כבר תבשיל ואינו עובד. ב. הבקעת ידיו מהקור ואז הוא מכניס את ידו לחיקו ואינו עובד (יש פרשנים נוספים שפירשו כפי הפירוש השני). מאירי הקשה על פירושו השני של רש"י שלא מצינו מקום שהמקרא כתב צלחת על כל דבר חוץ מכלי. בסוף פירש שהכתוב מראה שעצל אינו מסיים את מלאכתו, כשם שהוא מכניס את היד לצלחת אבל בסוף לא מאכיל את פיו. רלב"ג: העצל כאילו הכניס את ידו לצלחת עמוקה שהפתח בו קטן, ולכן הוא לא יכול להוציא את ידו משם ולכן אינו עובד.

[48] אבן עזרא. רי"ד: אינו מחזיר את ידו משום שהוא עצל. רבינו יונה: לאורך ספר משלי, הכתוב מזכיר את העצלנות בסמוך לדבריו על יראה או חכמה, כיוון שהחכמה והיראה צריכות זריזות וגבורה. כוונת הפסוק לומר שהעצל אינו מסיים את מעשי המצווה שהוא התחיל.

[49] רלב"ג. רש"י: הביא את דברי חז"ל שמדובר על יתרו שהחכים מהמכות שפרעה ועמלק לקו בהם. רבינו יונה: למרות שאין תועלת ללץ בהכאתו משום שהוא לא ילמד לקח, עדיין צריך להכות אותו כדי שאחרים ילמדו לא לחזור על המעשה שהוא עשה.

[50] רלב"ג. רבינו יונה: הנבון ילמד מדברי התוכחה שלך גם לא להיכשל בדברים אחרים שאינם קשורים למקרה שבו הוא נכשל. מאירי: הנבון לומד מהתוכחות שבהן מוכיחים אנשים אחרים שחטאו. על דרך הנסתר כתב שההכאה נאמרה על החלשת כח הראיות והמופתים. המנוצח הוא לץ, אדם ללא חכמה, והתוכחה מלשון ויכוח.

[51] אבן עזרא. אבן עזרא מכתב יד: האישה עצמה עוזבת את בעלה בעקבות ההתנהגות של בנה. רס"ג: הבן עצמו גונב מאביו ואמו. רש"י: הכוונה לשרה שגירשה את הגר בגלל מעשיו של ישמעאל. רי"ד: גם האבא וגם האמא עוזבים את הבית. רלב"ג: כאשר הבן רודף אחרי התאוות, השודדים שודדים את אביו כדי להתחלק בשלל עם הבן או שהוא לווה מהם ואינו פורע את חובותיו ולכן הם פורעים את החובות על ידי שדידת אביו. לכן צריך לייסר את הבן כשעודו קטן, כדי שלא יגיע למצב זה. רבינו יונה: פסוק זה מתאר את מה שיקרה אם ההורים לא יוכיחו את בנם (כפי שכתוב בפסוקים לעיל). דווקא האמא תברח מהבית כיוון שיש לנשים פחות סבלנות. ר"י נחמיאש: הבן שודד גם מאמו וגם האב יברח מהבית. בפירוש נוסף כתב שהאמא מנסה להגן על בנה מול בעלה, ולכן היא תברח מבעלה בסופו של דבר. מצודות: כאשר הבן מתנהג באופן שאינו הגון, אביו מגרש את אימו בגלל שהיא לא חינכה אותו כמו שצריך.

[52] אבן עזרא.

[53] רש"י. אבן עזרא: תפסיק לשמוע דברי מוסר אם אתה מתכוון להמשיך לשגות במעשיך. אבן עזרא מכתב יד: אם תשמע דברי מוסר שאינם טובים, אתה תגיע למסקנות מוטעות בנושאים שכליים. רלב"ג הסביר באופן הפוך. עדיף שתשקיע את מירב הזמן בלימוד החכמה מאשר במוסר. צריך ללמוד מוסר, אבל לא צריך להעמיק בה. רבינו יונה: יש להתבונן במעשים כדי לא להגיע לכלל טעות. מאירי: כאשר תחדל לשמוע מוסר, אתה תטעה בדרך התורה. ר"י נחמיאש: לימוד התורה הוא העיקר – גם ביחס לדברי מוסר. בפירוש נוסף כתב שפסוק זה ממשיך את הנאמר בפסוק הקודם. "חדל" פירושו שהבן יחדל מלשדד את אביו ומלהבריח את אימו, ובמקום זאת שיבוא לשמוע מוסר. מצודות: לפעמים אדם יחזק טענות כוזבות שלו על ידי שהוא מכניס בהם גם דברים נכונים. הכתוב אומר לבן שלא ינסה לנפות את הטוב מהרע, אלא יתרחק לגמרי מאדם שאומר גם טענות כוזבות.

[54] אבן עזרא בפירושו הראשון, ולפי פירוש זה "יליץ" מלשון מליצה. באופן דומה פירש מצודות. בפירושו השני כתב שהכוונה שהוא הופך את דברי המשפט לליצנות. אבן עזרא מכתב יד: "יליץ משפט" פירושו שהוא מליץ את משפט ה', הוא חושב שה' לא יתנקם בו על עדות השקר שלו. רס"ג: מי שמסדר את הדברים שהוא מעיד במשפט באופן שאינו הגון – הוא אדם בליעל. רש"י: הכוונה שיעידו לרשע את מליצת משפטי המיתה. רלב"ג: בניגוד לעד הרשע שמעיד עדות שקר, ואומר את דבריו, הרשע מכסה תא דבריו כדי שלא יידעו את תכוניותיו. בפירוש נוסף כתב שהעד שמעיד עדות שקר שהוא מאמין בה, ודברי השקר הטעו אותו בענייני אמונות, אבל הרשע טועה בגלל שהוא מלכתחילה לא כיוון אל האמת. רבינו יונה: מליץ הוא אדם שמלמד חובה על בני אדם, והכתוב אומר שאדם שמחפש ללמד חובה על בני אדם, יגיע בסופו של דבר למצב שהוא ישקר ויעוות את מעשיהם, כיוון שהוא אף פעם לא יוכל לדון אותם לכף זכות. ר"י נחמיאש: המשפט מליץ על הרשעים ומברר את אשעותם.

[55] אבן עזרא ולפי פירושו "יבלע" מלשון כיסוי. רש"י פירש "יבלע" מלשון בליעה, אך אין הבדל במשמעות הפסוק בין הפירושים. רבינו יונה: הרשע מסתיר את העדות שלו על מעשים רעים שהוא רואה, משום שהוא חושש שאם הוא יעיד עליהם, יטענו כנגדו גם כן שהוא עושה אותם. מצד זה, שתי צלעות הפסוק הן הפוכות. הצלע הראשונה מדברת על אדם שתמיד מעיד על מעשיהם הרעים של האנשים, והצלע השניה מדברת על רשע שאף פעם איננו מעיד על כך. מאירי: הכתוב מזהיר את הדיין להרבות בחקירות כדי שהרשעים לא יוכלו להסתיר את עדותם. על דרך הנסתר פירש שמדובר על ענייני אמונה ואדם שסותר את ענייני השקר ומעמיד את האמת על מקומה, ימתיק את המשפט של האמונה. ר"י נחמיאש: הרשע עושה כל כך הרבה עוול, עד שבסוף יבולע לו מאוד. בפירוש נוסף כתב שהאון יבלע את פי הרשעים.

[56] אבן עזרא ועל פי פירושו הראשון בפסוק הקודם. לפי פירושו השני הכוונה למי שמתלוצץ על המשפט. רש"י: הכוונה למי שמספר לשון הרע, והייסורים שיבואו עליו הם ייסורי צרעת. רלב"ג: מדובר באנשים שלועגים לאנשים אחרים, ולכן מי שהם לועגים לו ייסר אותם. כמו כן כתב שייתכן שמדובר על אנשים שמספרים סיפורים לא נכונים (כפי שפירש בפסוק הקודם), וגורמים נזקים בדבריהם. רבינו יונה: הכתוב מכריע מי מבין שני האנשים שעליהם הוא דיבר לעיל גרוע יותר: מי שמלמד כל הזמן חובה על בני אדם או רשע שנמנע מלהעיד עדויות על מעשים רעים של בני אדם מחשש שמא גם יעירו לו. הכתוב מכריע שהראשון חמור יותר, כיוון שהוא אומר דברי שקר ואף פעם לא ישנה את דעתו ואת מעשיו – לא ניתן לשנות הרגלים של דיבור, לעומת הרשע שעשוי לחזור בתשובה. הפסוק אומר שהוכן ללצים משפט אצל ה'. "לץ" הוא אדם שאינו שולט בלשונו. ר"י נחמיאש: יש שפטים מסויימים שמוכנים לרשעים, והם מנויים בספר יחזקאל.

[57] מצודות. רבינו יונה: הכתוב אומר שיש תועלת להלום בכסילים, שמא יחזרו בתשובה. מאירי הסתפק אם המכות מזומנות על ידי בני האדם או על ידי ה'.