משלי פרק כא

משלי פרק כא

(א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' לב המלכים נמצאים בידי ה' כמו תעלות המים. כשם שאדם יכול לכוון את המים על ידי בניית תעלות וחריצים, כך ה' יכול לכוון את לב המלך,[1] עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ ה' יכול להטות את לב המלך לכל דבר שהוא ירצה[2]: (ב) כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו בעיני האדם – כל הדרכים שבהן הוא הולך הן ישרות. אדם אינו חושב שהוא עושה טעויות והוא מצדיק את כל מעשיו,[3] וְתֹכֵן לִבּוֹת ה' אך ה' שכביכול נמצא בתוך ליבו יודע אם מעשיו של האדם רעים או לא[4]: (ג) עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה' מִזָּבַח ה' מתרצה באדם שעושה צדקה ומשפט יותר ממה שהוא מתרצה באדם שמביא קרבן.[5] כאשר אדם מתקן את מידותיו, הוא מביא את עצמו לשלימות גדולה יותר, מה שאין כן כאשר הוא מקריב קרבן, הוא אמנם עושה מעשה טוב, אבל זה לא גורם לו להיות אדם שלם יותר[6]: (ד) רוּם עֵינַיִם גסות הרוח,[7] וּרְחַב לֵב ולב רחב לתאוות,[8] נִר רְשָׁעִים חַטָּאת (גסות הרוח והלב הרחב) מהווים את החרישה של הרשעים לחטא. המחשבות של הרשעים שבהם הם מתגאים והולכים אחרי תאוותיהם, מביאים אותם לחטוא[9]: (ה) מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר כאשר אדם מתנהג באופן זריז וישר – הוא ירוויח מכך,[10] וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר ולעומתו מי שדוחק את השעה – יביא את עצמו למחסור[11]: (ו) פֹּעַל אוֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר כאשר אדם מגדיל את ממונו על ידי שקרים,[12] הֶבֶל נִדָּף הממון שלו יהיה הבל והוא יתנדף, לא תהיה לו תועלת בממון כיוון שהממון לא יתקיים בידו,[13] מְבַקְשֵׁי מָוֶת והממון גם יהיה מוקש מוות עבורו. יבואו עליו פורענויות בגלל שהוא אסף את הממון בחוסר ישרות[14]: (ז) שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם יהיה להם פחד מרשעים שישדדו אותם,[15] כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט הפחד מהשודדים הוא תוצאה מסירובם להעמיד מערכת משפט שתשפוט את מי ששודד את הממון של אחרים[16]: (ח) הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר אדם שהוא הפכפך במעשיו, פעם הוא נוהג כראוי ופעם אינו נוהג כראוי, פעם הוא הולך בדרך הנכונה ופעם הוא זר לדרך הנכונה,[17] וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ אבל אדם שהוא זך והולך בדרך הנכונה, יהיה עקבי ויציב בהתנהגותו הטובה[18]: (ט) טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג עדיף לשבת על פינת הגג, על אף שמי שעומד שם חשוף למזג האוויר ולחוסר נוחות,[19] מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר מאשר לשבת עם אישה שכל הזמן מחפשת לריב – גם אם יושבים יחד בבית חברים[20]: (י) נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע הנפש של הרשע מתאווה לעשות רע. הרשע באמת יודע כיצד ראוי להתנהג באופן הראוי, אבל יש לו תאווה לעשות רע,[21] לֹא יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ ולכן חברו הרשע אינו מוצא חן בעיניו, כיוון שהוא יודע שחברו גם חוטא[22]: (יא) בַּעֲנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי כאשר הלץ נענש, גם אם העונש לא מחזק אצלו את ההכרה כיצד ראוי להתנהג, הרי שהפתי שרואה אותו נענש למד מכך, וכתוצאה מעונשו של הלץ הוא מתנהג כראוי,[23] וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת וכאשר החכם למד לעצמו, הוא מוסיף דעת (ואינו צריך ללמוד ממעשיהם של אחרים)[24]: (יב) מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע כאשר הצדיק עומד בבית הרשע, הוא גורם לרשע להצליח. זכויותיו של הצדיק גורמות לרשע להצליח,[25] מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע ודבר זה גורם לרשעים לסלף את דרכם ולעשות רע. הרשעים חושבים שהם זוכים להצלחה בגלל מעשיהם, והם אינם מבינים שהצלחתם נובעת מחיבורם אל הצדיק[26]: (יג) אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל אדם שסותם את אזנו כדי לא לשמוע את הזעקה של אדם מסכן משום שאינו מעוניין לסייע לו,[27] גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה גם הוא יקרא לאלוקיו והוא לא ייענה, מידה כנגד מידה: כשם שהוא לא הקשיב לקול האדם המסכן, כך ה' לא יקשיב לו[28]: (יד) מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף כאשר אדם נותן בסתר לאדם שכועס עליו – הוא יצליח להשתיק את הכעס של האדם שכועס עליו,[29] וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה וכאשר אדם נותן שוחד בחיקו של מישהו, הוא יצליח לבטל את הכעס הגדול שלו. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת[30]: (טו) שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט כאשר מתקיים משפט בארץ, הצדיק שמח, היות והוא נוהג כשורה, ועשיית המשפט מיטיבה עימו,[31] וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן ועשיית המשפט גורמת לשבירה למי שאינו נוהג כשורה, היות והם יבואו על עונשם[32]: (טז) אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל אדם שפורש מהתורה,[33] בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ עתיד לנוח עם האנשים שהולכים לגיהינום[34]: (יז) אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה מי שאוהב תמיד לשמוח על ידי עשיית משתה – יהיה תמיד איש מחסור, כיוון שהוא יבזבז את כל ממונו על המשתאות,[35] אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר ומי שאוהב יין ושמן ומבזבז עליהם את ממונו – לא יהיה אף פעם אדם עשיר[36]: (יח) כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע הרשע מהווה כופר לצדיק. כאשר הצדיק ניצל מפורענות, הפורענות תעבור לרשע במקומו,[37] וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד ואדם בוגד, אדם רשע, יקבל את הפורענות במקום הצדיק. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת[38]: (יט) טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וָכָעַס עדיף לאדם לשבת במדבר ולסבול את החום והקור הקיצוני מאשר לשבת בבית עם אישה שתכעיס אותו[39]: (כ) אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם במגוריו של החכם, נאגרים דברים נחמדים ושמן. הוא אינו מבזבז מיד את כל הדברים הטובים והשמן שלו, אלא שומר אותם לזמנים שהוא באמת צריך אותם,[40] וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ ואילו אדם כסיל יבלע את השמן מיד, הוא לא ישמור או יאגור את הדברים הטובים ובשמן, ולכן כשיש לו צורך אמיתי, לא יהיה לו שמן לשימוש[41]: (כא) רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד מי שיתאמץ מאוד לעשות צדקה וחסד, כביכול רודף אחרי אנשים כדי לעשות אותם, יזכה לשלושה דברים: אריכות ימים, ה' יספק את צרכיו (צדקה) וכבוד מבני אדם[42]: (כב) עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם החכם יכול לעלות לעיר של גיבורים ולנצח אותה, ומכאן שהחכמה עדיפה מגבורה,[43] וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה והוא יכול להוריד את החוזק שעליו בטחו תושבי העיר (למשל חומות העיר)[44]: (כג) שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ אדם שמונע מפיו ולשונו לדבר דברים שאינם ראויים,[45] שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ שומר את נפשו מכל  דבר רע – לא יבואו על נפשו דברים רעים[46]: (כד) זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ אדם גס רוח יתדרדר עד שיהפוך ללץ, אדם שאינו מקבל דברי מוסר וביקורת,[47] עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן והוא עושה את מעשיו בכעס וביהירות[48]: (כה) תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת התאווה של העצל תביא אותו למוות, משום שהוא לא ירצה לעשות מלאכה ולהתפרנס, וכתוצאה מכך הוא ימות ברעב[49]: (כו) כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה העצל מתאווה לאורך כל היום לאכול ולשתות ולעוד פעולות גופניות,[50] וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ והצדיק ייתן לעצל את צרכיו ולא יימנע מלתת לו[51]: (כז) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה קרבן שרשע מקריב הוא מתועב ומרוחק בעיני ה',[52] אַף כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ למרות שהרשעים יביאו את הקרבנות שלהם כדי לכפר על המחשבות שלהם (כמו קרבנות עולה שבאים ככפרה על הרהור) – ה' עדיין יתעב את קרבנותיהם[53]: (כח) עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד עד שהעיד עדות שקר – ייאבד, אפילו אם הוא לא הוזם. בשמים יענישו אדם שמעיד עדות שקר גם אם בית הדין לא תפס אותו,[54] וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר ומי שישמע שהוא אבד – תמיד ידבר עליו ויספר שהוא אבד בגלל שהוא העיד עדות שקר[55]: (כט) הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו כאשר רשע כועס, הוא מראה עזות פנים ואינו יכול להשתלט על כך,[56] וְיָשָׁר הוּא יָבִין דַּרְכּוֹ וזאת לעומת הרשע שמבין את דרכו בכל זמן ואיננו מעיז את פניו[57]: (ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה' אדם איננו יכול להשתמש בחכמה, תבונה או עצה נגד ה'. גם אם אדם חכם מאוד, הוא לא יוכל לעשות דבר נגד רצונו של ה'[58]: (לא) סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַה' הַתְּשׁוּעָה גם אם אדם הכין סוס כדי לנוס עליו במלחמה – הישועה תבוא מה' ולא מהסוס המוכן לו[59]:

[1] אבן עזרא. רלב"ג: הכתוב מדגיש שהמלך הוא רק שליח של ה'. לו המלך היה יכול לעשות ככל רצונו, הוא היה יכול להזיק לעם. רבינו יונה: היות ויש אנשים שתלויים במלך, וה' נתן לו כח להמית ולהחיות, להרע או להיטיב, ה' שומר על ליבו שהוא לא יטה לעשות דברים רעים, ושיעשה את גזירות ה' יתברך. לכן ראוי לאדם להיות ירא מה' ולא להיות ירא מהמלך. לפי פירושו, הפסוק מדבר אל העם שלא יפחד מהמלך. מאירי: הפסוק מדבר אל המלך ולא אל העם, שיידע שאין לו באמת כל כך הרבה כח כמו שהוא חושב. הכתוב הזהיר על זה במיוחד את המלך משום שצריך למנוע ממנו את מידת הגאווה. על דרך הנסתר כתב שהכוונה שלב המלך הוא השכל, וראוי שאדם יתן אותו כפלגי מים ביד ה', ולא יסטה מדרכי התורה. לפי פירוש זה, "פלגי מים" הם תעלות המים שלא אמורות לסטות. בפירוש נוסף כתב שהכוונה למקום הכי עמוק של המים, והחכמה דומה למים עמוקים שקשה להגיע אליו והוא יכול להינתן רק ביד ה'. וחתם שייתכן לפרש כך גם על דרל הנגלה, שאם שכל המלך עמוק ורחב כמו פלגי מים, עליו לתת ממנו קודש לה'.

[2] אבן עזרא.

[3] מצודות. רלב"ג: בכל דרך שבה אדם הולך, יש משהו טוב, אך רק ה' מיישר את לב האדם להגיע אל הטוב האמיתי. אבן עזרא: פסוק זה מחובר לפסוק שלאחריו. ה' רואה את דרכיו של האדם ואת הישרות – את תוכן הלב של האדם לעשות את רצונו, והוא מעוניין במעשים הטובים של האדם יותר מאדם שחוטא ומביא קרבן כדי לכפר על חטאו. רש"י פירש :תוכן" מלשון מניין (וכך פירש בעוד מקומות רבים בתנ"ך).

[4] מצודות. לפי פירושו "תוכן" מלשון "תוך". רש"י פירש "תוכן" מלשון מניין, שה' מונה את מעשיו של האדם. רבינו יונה: ה' עוזר לאדם שרוצה לראות את חסרונותיו ולתקן את דרכיו. לפי פירושו "תכן" מלשון תיקון. הפסוק הקודם ופסוק זה אומרים שאמנם יש לאדם בחירה חופשית, אך לפעמים ה' מתערב בבחירה זו, כמו במקרה של מלך וכמו במקרה של אדם שרוצה לתקן את דרכיו. חוקה: כאשר אדם נכשל, ה' בודק את ליבו. אם בדרך כלל דרכו ישרה, ה' יוותר לו, אך אם בדרך כלל אין דרכו ישרה, ה' לא יוותר לו. מאירי: דרכו של אדם ישרה בעיניו משום שבטבעו הוא נמשך אחרי מה שהוא אוהב. אבל בסופו של דבר ה' יבוא איתו חשבון על כל מה שהוא עושה. על דרך הנסתר פירש "תוכן" מלשון משלים. הצלע הראשונה של הפסוק אומרת שכאשר אדם לומד וחוקר הוא מגיע אל מסקנות טובות, אבל השלמת החכמה יכולה להיות רק באמונה שלמה בה' ולא על ידי אותן חקירות.

[5] תרגום.

[6] רלב"ג. רבינו יונה: פסוק זה סמוך לפסוק הקודם משום שעל ידי עשיית הצדקה והמשפט, ה' יכין את ליבו של האדם להבנת הדרך שבה הוא צריך ללכת ושלא ייכשל בנגיעותיו האישיות. עשיית הצדקה היא אהבת החסד ועשיית המשפט היא אהבת האמת. מאירי: פסוק זה חוזר על דברי הנביאים שלימדו את עם ישראל שה' מעדיף את תיקון המעשים מהקרבת קרבנות. על דרך הנסתר פירש שהכתוב מזהיר שלא להמית את יצר הרע לגמרי, אלא לאזן אותו, ועשיית הצדקה והמשפט הם פעולות שמאזנות את האדם.

[7] רש"י. רלב"ג: כאשר אדם חוקר בדברים שמעל להשגותיו (בענייני אמונה), הוא מגיע לחטאים, היות ומסקנותיו אינן נכונות.

[8] רש"י. אבן עזרא: בנוסח הכתוב ברוב המקראות הגדולות, מובא "שירחיבהו לסבול הצרות וירא מה'", ולכאורה הכוונה שהוא ירא את ה' ובזכות זה הוא סובל מהצרות. מעבר לכך שפירוש זה איננו מסתדר עם שאר פירושו על הפסוק, משום שלפי פירוש זה מדובר על אדם שירא את ה' ואילו בשאר הפסוק מדובר על אדם שאיננו ירא את ה', זה גם סותר את פירושו במקומות נוספים. לכן כתב בספר הדר עזר שהגרסה הנכונה אומרת שבגלל שאינו ירא מה', הוא מסכים לקבל על עצמו את כל הפורענויות שבאות עליו, בלי להבין שהן באות עליו בגלל חטאיו.

[9] רש"י. אבן עזרא: צלע זו עומדת בפני עצמה ומהווה חטא נוסף של הרשע – שהוא גם חורש לעשות חטאות והכוונה כנראה למחשבות לעשות חטאים. ר"י נחמיאש: יש מפרשים שהכוונה שהשלטון (ניר מלשון שלטון) גורם לגאווה ולנפילה של הרשעים. מאירי: חטאת בפסוק זה מלשון חיסרון, והכתוב אומר שהגאווה והרדיפה אחר התענוגות של הרשעים גורמים להם להיות חסרים את הטוב שיש בעולם הזה.

[10] רש"י. אבן עזרא: המילה "אך" נועדה למעט את מעשה הרשעים שלא יראו ברכה במעשיהם. רבינו יונה: המהירות איננה חריצות, אלא אדם צריך להקדים מחשבה למעשה. מאירי: אדם חרוץ עושה את מעשיו במהירות. הכתוב אומר שהן את המעשים של האדם (על פי הנגלה) והן הלימוד (על פי הנסתר), צריך לעשות בחריצות.

[11] רש"י. רלב"ג: הכוונה שכל מי שממהר לעשות את פעולותיו בלי לחשוב יותר מידי – יביא על עצמו צרות. פסוק זה ממשיך את האמור בפסוק הקודם, שם מדובר על רחב הלב שחשב שהוא יכול לעסוק כבר ברעיונות שגדולים עליו, ולכן הוא מגיע למסקנות שגויות.

[12] רש"י. רס"ג: לאו דווקא על ידי שקר, אלא אפילו על ידי הדברים הבטלים. רלב"ג: מדובר על היסודות של המחשבות הכוזבות.

[13] רש"י. אבן עזרא: ההבל הוא האופן שבו הוא אסף את הממון, מעין הקבלה לשקר.

[14] רש"י. אבן עזרא: מי שמעיד שקר מביא על עצמו מוות. רי"ד: בני אדם שמבקשים את חברתו בעצם מבקשים את המוות.

[15] רש"י. לפי פירושו, השורש ג.ר.מ בפסוק הוא מלשון פחד. רס"ג פירש מלשון גרירה, והכוונה שהעושק נגרר אליהם בגלל שלא הקימו מערכת משפט. אבן עזרא פירש שהכוונה ללשון שבירה. רלב"ג: מדובר על רשעים בדעות שכביכול שדדו מהם את המחשבות שיכולים להוביל אותם אל האמת. רבינו יונה: הוסיף פירוש שהפסוק מדבר בבעלי גאווה שאינם ניגשים למשפט היות והם חושבים מה הדין, והם אינם יודעים שהם נוגעים בדבר ואינם יכולים לדעת באמת את הדין. בפירוש נוסף פירש שהשורש ג.ר.מ הוא מלשון מגורים, והכוונה ששוד הרשעים יגור איתם בגלל שאינם עושים משפט, וסיים שלפי פירוש זה אין כל חידוש בפסוק זה. חוקה: פירש שהשורש ג.ר.מ מלשון קיבוץ.

[16] מצודות. רלב"ג: הטעויות בהבנה של העניינים האלוקיים נובעים מאי רצונם לעיין ברצינות בדברים בתחילת לימודם.

[17] מצודות. רש"י: אדם שהוא זר וסר מהמצוות, הולך בדרך הפכפכה. רלב"ג: אדם שאין לו את הבסיס הנכון בחקירותיו העיוניות, בסופו של דבר לא יהיה יציב במסקנות שהוא יגיע אליהן. רי"ד הסתפק לגבי האות ו שלפני המילה :וזר" האם מדובר על ו החיבור, ואז המילה "איש" פירושו איש רשע (וזר) או שמא האות ו היא אות נוספת ללא משמעות, ואז פירוש הפסוק הוא איש זר. רבינו יונה: ההפכפכות נגרמת מכך שאדם יודע איך ראוי להתנהג, והראיה היא שהוא מואס בהתנהגות רעה של אחרים, והוא עדיין מתנהג לפעמים לא כראוי. כמו כן כתב ש"דרך" פירושו מידות האדם.

[18] מצודות.

[19] מצודות. אבן עזרא: פינת הגג היא המקום החזק ביותר על הגג, כך שגם אם הגג יפול, מי שיעמוד על פינת הגג יינצל.

[20] מצודות. רש"י: כתב בתחילה שהכוונה שנכנס לבית חברו כדי לדבר עם אשתו. בהמשך הביא את מדרש חז"ל שהכוונה להסתלקות השכינה מעם ישראל שזה דומה לאשת מדנים, ובית החבר פירושו שהיו מחברים כביכול חברים להקב"ה בבית המקדש על ידי שהיו עובדים עבודה זרה. אבן עזרא: הכוונה לבית שבו הוא יוכל להתחבר עם אשת המדנים. אבן עזרא מכתב יד פירש "בית חבר" כמקום שעושים שם כישופים (מלשון וחובר חבר). מאירי: הכוונה לבית שהאישה אוספת אליו אנשים על ידי שהיא צועקת, והם באים להשתיק אותה. על דרך הנסתר פירש שפנת הגג הוא האמונה בדברים ללא ראיה, אלא רק מצד המסורת, ו"אשת מדנים" פירושו ההוכחות והדברים שלא ניתן להגיע אליהם בהוכחה. הכתוב אומר שעדיף לסמוך על המסורת מאשר על החקירות.

[21] רלב"ג. רס"ג: כאשר הרשע מתאווה לעשות רע, הוא לא מתחשב בשום דבר, ועלול אפילו לפגוע באנשים כדי למלא את תאוותו – גם אם מדובר באוהבו. מאירי: הכתוב רומז שכבר בשלב המחשבה יש בעיה. בפירוש נוסף כתב שיש בעיה בעצם התאווה, גם אם כבש אותה. בשם חז"ל כתב ההיפך, שאדם אמור להתאוות לדברים, אלא שהוא צריך למנוע אותם מעצמו בגלל ציווי ה', וכתב ליישב את הדברים שאדם שמתאווה למצווה שכלית (כמו האיסור לגזול) חוטא, בעוד שאדם שמתאווה למצווה שאיננה שכלית (כאכילת חזיר) אינו חוטא. בדרך הנסתר פירש שהתאוות הן יצר הרע. ר"י נחמיאש: לא רק שאיננו חומל על אהוביו, אלא הוא גם איננו רוצה שאחרים יחמלו עליו.

[22] רלב"ג.

[23] מצודות.

[24] מצודות. רלב"ג: כאשר הפתי יראה שהחכם מצליח בדרכיו, הוא ינסה לחקות אותו. מאירי: יש מי שמסוגל להתקדם על ידי שהוא מוכיח את עצמו ויש מי שמסוגל להתקדם רק אם אחרים מוכיחים אותו (שהוא נקרא בפסוק חכם). על דרך הנסתר פירש שהלץ הוא אדם שאיננו חכם, וכאשר הפתי מתבונן ורואה מה עולה בגורלו בסוף ימיו אחרי שהוא הלך אחרי תאוותיו, הוא מחכים ורואה שאין בהם תועלת.

[25] רלב"ג בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שלפעמים יהיה טוב לרשע בגלל שאחד מאבותיו היה צדיק. רש"י: הצדיק הוא ה' והכוונה שהוא נותן לב להכרית את בית הרשע, כמו שהוא ציווה על מחיית עמלק. אבן עזרא התלבט אם המילה "משכיל" היא פועל עומד או יוצא, כלומר: האם הצדיק מלמד את בני ביתו של הרשע או האם הוא עצמו למד ממעשיהם של הרשעים איך לא להתנהג, וכתב שהפירוש השני הוא הפירוש הנכון.  רי"ד: הצדיק רואה שהקב"ה מחריב את בית הרשע ולומד מכך לא להתנהג כרשע. רס"ג: הצדיק מצליח בחוכמתו להפוך את מה שהרשעים רצו לעשות לו נגדם. ר"י נחמיאש: הצדיק מבין בחכמתו שבית הרשע בנוי על גזל וחמס, ולכן הוא דן אותם לכף חובה.

[26] רלב"ג. אבן עזרא: הצדיק מקלל את הרשע שה' יסלף אותם ויביא עליהם פורענות. רי"ד: הצדיק רואה שהקב"ה מסלף את דרך הרשעים ומדריך אותם לעשות רע, על ידי כך הוא מתחזק בצדקותו. רבינו יונה: הצדיק מסלף את הרשעים. הוא יודע מה הם חושבים ומה הם עושים והוא דן אותם לכף חובה משום שהחובה לדון לכף זכות חלה רק על אדם שרוב מעשיו וכוונותיו לטובה.  אבן עזרא מכתב יד: הצדיק מסביר שהרשעים גורמים לדברים רעים. מאירי: הצדיק במחשבתו מחזיק את הרשעים כמעוותים ונוטים לרע. על דרך הנסתר כתב שיצר הטוב מתגבר על יצר הרע על ומקלקל את מחשבותיהם.

[27] אבן עזרא + תרגום + אבן עזרא מכתב יד. רבינו יונה: מכאן לומדים שאדם צריך לתת כסף לעניים – גם אם כבר נתן לכמה עניים לפני כן. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר דברים אוצר המאמרים שם הרחבנו בעניין שיעור מצוות צדקה. מאירי: לא מדובר דווקא על מצוות צדקה, אלא כל אדם שעושה את עצמו אכזרי שלא לתת לחברו דבר שהוא צריך. על דרך הנסתר פירש שמדובר על מי שמונע מחברו את האפשרות ללמוד את הדברים הראויים לו, שגם הוא לא יצליח להחכים, או שמדובר על ישים את יצר הטוב עם יצר הרע הגדול ממנו בשלוש עשרה שנים, לא יצליח למנוע את מעשיו של יצר הרע.

[28] תרגום. רלב"ג: הוסיף שקודם כל ה' יגרום גם לו להיות מסכן, ואז הוא יקרא אל ה' ולא ייענה. בפירוש נוסף כתב שלא מדובר על כך שיהפוך גם הוא למסכן, אלא בזמן מן הזמנים כאשר יהיה לו דבר שבשבילו הוא יפנה אל ה', ה' לא יקשיב לו. אבן עזרא הסתפק אם הזעקה היא אל ה' או אל בני אדם אחרים.

[29] רלב"ג. רש"י: מדובר על צדקה, וכאשר אדם נותן צדקה, הוא מסטל כעס. אבן עזרא: כאשר לא תועיל לאדם זעקתו, כדאי שיתן שוחד. אבן עזרא מכתב יד פירש בשני אופנים: א. "יכפה אף" נאמר על המושל, כאשר אדם נותן לו מתן בסתר,, הוא מכריח אותו לעשות כרצונו. ב. כאשר אדם נותן צדקה הוא משכך את הכעס של ה', מעין הפסוק "וצדקה תציל ממות". רבינו יונה: אמנם אדם אינו מחוייב לרדוף אחרי עניים כדי לתת להם צדקה (בניגוד לנאמר לעיל שאם העני מבקש ממנו צדקה – הוא מחוייב לתת לו), אבל בכל זאת ראוי לרדוף אחרי עניים לתת להם צדקה, ואז אם הוא חלילה יחטא, זכות המתן בסתר יעמוד לו. מאירי: מתן בסתר יכפה את האף של העני שהוא לא יתבייש כאשר הוא יקבל. כמו כן דחה אפשרות לפרש שמדובר על ענייני שוחד שאדם נותן כדי לקדם את ענייניו, משום שאין זה עניינו של הכתוב ללמד עניינים שאינם קשורים לעבודת ה'. ר"י נחמיאש התלבט על לשון "יכפה" אם הכוונה מלשון להפוך או מלשון להסיר או להשפיל.

[30] מצודות. רבינו יונה: צלע זו מוסיפה על הצלע הקודמת, שהצדקה יכולה לעזור לאדם החוטא גם לאחר שכבר נגזרה הגזירה. הצדקה נקראת שוחד משום שהיא ניתנת כאשר אדם רוצה לפדות את נפשו כמו שנותנים את השוחד. "חמה עזה" היא מדרגת כעס גדולה יותר ממדרגת ה"אף" שנאמרה בצלע הקודמת, משום שהיא לאחר הגזירה. מאירי על דרך הנסתר: צריך למסור את סודות התורה למי שראוי להם, כיוון שעל ידי ידיעת אותן סודות, החכם מקבל תשובות למבוכותיו (שבפסוק נקראים "חמה ועזה". בפירוש נוסף כתב שחלק מהתורה, סודותיה, ניתנו בסתר, ולא ניתן להגיע אליהם רק על ידי חכמה. הכתוב אומר שכאשר אדם מאמין ביסודות האמונה האלה, הוא מכניע את האף.

[31] רלב"ג. רש"י: יש להקב"ה שמחה לעשות דין בצדיקים כדי לזכות אותם לחיי העולם הבא, ויש שמחה לצדיק שהקב"ה מביא עליו את הייסורים כדי שיזכה בהם לחיי העולם הבא. מצד שני הייסורים אינם מועילים לרשעים, משום שאינם חוזרים בתשובה לאור הייסורים. רבינו יונה: הצדיק שמח כשהוא רואה שאחרים עובדים את ה'. כמו כן כתב שהשמחה גדולה יותר מלשונות דומים של גילה ומשוש. מאירי: הצדיק שמח כאשר הוא נענש ובאים עליו ייסורים, משום שכך הוא מכפר על חלק מהעבירות שלו. על דרך הנסתר כתב שהמפשט הוא באיזון שבין המידות. ר"י נחמיאש: הצדיק שמח כאשר הוא עצמו עושה משפט, ואילו הרשעים אינם שמחים כשהם עושים משפט.  

[32] רלב"ג. מאירי: הצלחת רשעים בעולם הזה היא שתביא לשבירתם ולאיבוד חלקם בעולם הבא.

[33] רש"י. רלב"ג: פורש בדעותיו, שיש לו דעות שאינן נכונות. אבן עזרא: החכמה היא דרך ישרה, וכאשר אדם פורש ממנה, הוא כביכול תועה. רי"ד: כאשר אדם אינו נוהג בחכמה, הוא יהיה כמו מת.

[34] רש"י. רלב"ג: ימות עם אנשים במיתה פתאומית או שיצטרף לאנשים שממלאים את תאוותיהם ומוצאים חיזוק להתנהגותם בדעותיו המוטעות, ובסופו של דבר כולם ימותו יחד. מצודות: רק כאשר הוא ימות הוא יפסיק לתעות מהדרך, אבל לאורך כל חייו הוא ימשיך להתדרדר. אבן עזרא מכתב יד: בני אדם יהרגו אותו בגלל טיפשותו. רבינו יונה: ראוי לו למות, כיוון שאינו ממש את התכלית לחיים שהיא עבודת הבורא, אבל אין הכוונה דווקא שממש ימות. פסוק זה מחובר לפסוק הקודם שהביא דוגמה לאנשים שאינם מממשים את תכלית החיים, והם שונאי המשפט, אך אין הכוונה למי שנמשך אחר תאוותיו באופן חד פעמי. מאירי: הכוונה שנפשו תמות, על אף שהיה ראוי שיהיה לה נצח. חוקה: הכוונה שהוא מתחבר עם הכסילים שנחשבים כמתים, היות והחכמה נמשלה לעץ החיים.

[35] רש"י.

[36] תרגום. רלב"ג: הפסוק הזכיר את התאוות הגשמיות, אך הדבר נכון גם לגבי התאוות הגופניות. מאירי: על דרך הנסתר: אדם שרודף אחרי התאוות, לא יצליח להחכים.

[37] רש"י והביא דוגמה של מרדכי והמן.

[38] מצודות.

[39] אבן עזרא. מצודות הוסיף שמי שיושב במדבר יושב מבודד. רש"י: פסוק זה גם נאמר על סילוק השכינה. בפסוק ט מדובר על סילוק השכינה מהגג וכאן למדבר, כפי שכתוב בגמרא במסכת ראש השנה (לא,א) שהשכינה עברה עשר מסעות במהלך הסתלקותה מבית המקדש. רלב"ג: הפסוק לימד שכמו שהתאווה לעניינים גופניים מגונה, כך גם הכעס מגונה. רבינו יונה: מדובר על אדם שנוהג לריב, ולכן עדיף לו לשבת לבד במדבר מאשר לריב עם אשתו כל הזמן. לעיל (פסוק ט) הכתוב אמר שעדיף לו לשבת על הגג, כיוון שמדובר על אדם שהחברים יכולים לסייע לו להתנהג כראוי, וכאן מדובר על אדם שהחברים דווקא רבים איתו. מאירי: בניגוד לרוב הפרשנים, הסביר שפסוק זה בעצם חוזר על הנאמר בפסוק ט באופן קצת אחר. ר"י נחמיאש הוסיף פירוש נוסף: בפסוק זה האישה קשה יותר כיוון שדרכה להכעיס את העולם כולו ולא רק לריב קצת.

[40] אבן עזרא + מצודות. לפי פירושם "אוצר" מלשון אגירה. אבן עזרא מכתב יד הסביר שהאוצר פירושו כסף וזהב, והם נמצאים במגורי החכם משום שהוא מצליח להרוויח אותם בחכמתו, לעומת הכסיל שלא מצליח להרוויח אותם. רבינו יונה: פירש גם הוא שהאוצר הוא כסף וזהב, וכתב שהשמן הוזכר איתם משום שהם היו קונים אותו בזול ומוכרים אותו ביוקר. בפירוש נוסף כתב שהחכם יצליח במעשיו., ולכן אדם חייב לעשות הכל כדי להנחיל לבנו חכמה, היות ואם הבן לא יהיה חכם, לא יהיה לו כלום. מאירי: השמן הוזכר היות והיו מכבדים בו אנשים. בפירוש נוסף כתב שהכוונה מלשון שומן, כלומר ריבוי וטוב.

[41] אבן עזרא והתלבט אם פירוש "כסיל אדם" היינו בני אדם שכסילים או שהכוונה שאדם כזה הוא כסיל, וכתב ששניהם נכונים. מאירי הוסיף אפשרות שמדובר על בן כסיל שהוא יוצא מהאדם. ר"י נחמיאש: מי שמפסיד את ממונו – בני האדם יקראו לו כסיל. רלב"ג: אם לכסיל היה אוצר כזה, היה בא אדם אחר ובולע אותו, והכסיל לא היה נהנה ממנו. רש"י: הכסילות של האדם היא שתבלע את האוצרות.

[42] אבן עזרא וכתב פירוש נוסף למילה "כבוד" מלשון ממון. רלב"ג: הכוונה לאדם שרודף אחרי הצדקה והיושר במידות ובדעות, ימצא את החיים בין מבחינה גופנית ובין מבחינה נפשית, ימצא צדק ויושר בדעות, ועל ידי זה יזכה לכבוד, כיוון שהוא יוכל לנצח כל אדם שיתמודד מולו בטענות. רבינו יונה: פסוק זה מחובר עם הפסוק הקודם, משום שהוא מראה אלו אוצרות ראוי לאדם לאצור לעצמו בעולמנו המתכלה – אוצרות של צדקה. את המילה "צדקה" פירש כזכות שנשארת לו לעולם הבא. מאירי: יש שדחקו את פירוש הפסוק כאילו חסרה מילה, וכתבו שצריך לומר שרודף הצדקה ימצא חיים בשכר הצדקה (ואז הצדקה איננה חלק מהשכר), והוא ימצא כבוד בזכות החסד שיעשה. בפירוש שכתב שהוא הנכון הסביר שהכוונה שימצא חיים וכבוד בצדק וביושר, כלומר שהוא יהיה ראוי לחיים וכבוד. על דרך הנסתר פירש שצדקה היא המידה הממוצעת וחסד היא נטיה קצת אל הקצה הקיצוני יותר וחיים וכבוד הם השלימות הנצחית. ר"י נחמיאש: הצדקה שאדם עושה נקראת צדקה, וגם השכר שאדם מקבל על כך נקרא צדקה, כמו שהחטא שאדם עושה נקרא "חטאת" וגם העונש שהוא עושה נקרא "חטאת".

[43] אבן עזרא. רש"י: הכוונה למשה רבינו שעלה למקום של המלאכים. מאירי על דרך הנסתר: הפסוק רומז שהחכמות לא צריכות להיות גבוהות ממנו, והצלע השניה מדברת על הורדת החכמה אליו.

[44] אבן עזרא.

[45] אבן עזרא ולפי פירוש זה הוזכרו הפה והלשון משום שהם שניהם שותפים בפעולת הדיבור. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שאדם שומר את פיו מאכילת דברים אסורים ואת לשונו מאמירת דברים אסורים. רבינו יונה: גם פסוק זה ממשיך את נושא הפסוקים האחרונים שעסקו בעניין השליטה על התאוות, והכוונה שהוא שומר את פיו ולשונו מאכילת דברים שאינם ראויים.

[46] אבן עזרא.

[47] רש"י. רלב"ג: מדובר ברשע שעושה את המעשים הרעים בגאווה, והוא נקרא לץ. אנשים אלו דורכים על אנשים אחרים וצוחקים ולועגים עליהם, והביא אפילו דוגמה של אדם שחתך את רגלו של אדם לשם הצחוק. רבינו יונה: זד פירושו אדם אכזרי ששונא את הבריות ושמח כאשר קורים להם דברים רעים. לץ הוא אדם שיש בו את שתי המידות: אכזריות ויהירות, והוא אדם שמדבר לשון הרע על בני אדם. לו היה רואה את הפגמים של עצמו, היה נמנע מלצחוק על אחרים. בפירושו בהמשך (פסוק כט) כתב שהזדון והגאווה כולל את הקנאה, והקנאה מגיעה או מגאווה, משום שהוא חושב שהוא צריך שלא יהיה לאדם אחר מעלה על אדם עליו, או משנאת הבריות שאינו רוצה שיהיה להם טוב. והזדון וגאווה כוללות גם את מידת הכעס מאירי: אדם יהיר לומד בצורה לא שיטתית, ואז הוא נכשל בלימודו.  

[48] מצודות. רבינו יונה: הלץ לא יסתפק בדיבורים, אלא גם יזיק לאחרים במעשים. הכעס של בעל לשון הרע גדול יותר מכעסו של אדם רגיל.

[49] מצודות. אבן עזרא: הוא ימות כאשר הוא לא יגיע לתאוותו. בהסבר "כי מאנו" כתב שזה דומה למציאות שבה העצל עצמו רוצה לעשות מלאכה, אבל הידיים שלו מסרבות לעבוד. רלב"ג: העצל מתאווה להגיע אל השלמות אך הוא לא מסוגל לעשות דבר כדי למלא את תאוותו, והוא ימות בלי שהצליח להגיע לידי שלמות. רס"ג: כתב שהפסוק לא דיבר שהתאווה תמית את העצל בצורה וודאית, אלא שהיא עלולה להמית אותו. אבן עזרא מכתב יד: סתם עצל הוא רשע.

[50] מצודות.

[51] אבן עזרא. רש"י: הכוונה שהקב"ה איננו מונע מלתת לצדיק את צרכיו. רלב"ג: הצדיק לא יימנע מלעשות את המלאכות שהוא צריך לעשות. ר"י נחמיאש הביא פירוש שהכוונה שהעצל מתאווה ללמוד אבל אינו רוצה ללמוד, עד שהוא בועט בלימוד. אבל הצדיק שעמל בתורה עתיד להרביץ תורה ברבים.

[52] אבן עזרא והוכיח שהכוונה לכל הקרבנות ולא רק קרבנות מסוג מסויים. ר"י נחמיאש: גם אם הרשע יביא את הקרבן משלו, כל שכן אם יביא את הקרבן משל גזל וכדומה. מאיריעל דרך הנסתר: "זבח רשעים" פירושו שיש אנשים שמודים במציאות של ה' רק בעניינים שניתן להגיע אליהם בשכל אבל לא במסורת, ולכן גם קורא להם "עד כזבים". "איש שומע" פירושו מי שמבסס את אמונתו על המסורת, דבריו יביאו אותו לנצחיות. "העז איש רשע בפניו" פירושו בפני ה' שמכחיש חלק מהאמונות. בפירוש נוסף כתב שהאדם העיז בפני בעל חובו.

[53] אבן עזרא. רש"י: כל שכן כאשר הכוונה של הרשע לצורך מחשבה רעה, כמו שבלעם ובלק הביאו את הקרבנות שלהם כדי לקלל את ישראל. רלב"ג: הם חושבים שהם יכולים להביא את הקרבן שלהם בלי לחזור בתשובה. לפי פירוש זה, "זמה" מלשון מחשבה. מצודות: הם מביאים את הקרבן כדי שאחרים יחשבו עליהם שהם צדיקים. רס"ג: בפרט כאשר מביאים את הקרבן בפשע. לפי פירוש זה "זמה" מלשון פשע. אבן עזרא מכתב יד: פירש "זימה" מלשון שקר ופירושו דומה למה שהביא מצודות. מאירי: זימה היא מחשבה, בין אם היא מחשבה טובה או רעה.

[54] אבן עזרא. רלב"ג: הרבה פעמים יתפסו את העד על שקר ואז תיאבד עדותו. אבן עזרא מכתב יד: הוא מאבד את דבריו משום שבכל פעם הוא משנה קצת את עדות השקר שלו. הכתוב אומר שניתן להכיר עדות שקר על ידי שהעד משנה בכל פעם את עדותו במעט. מאירי: פסוק זה מחובר לנאמר בפסוק הקדם. אדם רשע שמקריב קרבן ואינו חוזר בתשובה הוא בעצם דומה לאדם שמעיד עדות שקר על עצמו, משום שהוא מתוודה בלי רצון אמיתי לחזור בתשובה.

[55] אבן עזרא. רי"ד: צלע זו מהווה ניגוד לאמור בצלע הקודמת. בצלע הקודמת מדובר על אדם שמעיד דברי שקר, דברים שלא ראה, ובצלע זו מדובר על אדם שמעיד את מה שהוא ראה, מעיד עדות אמת, יזכה לחיות ולא ייאבד. רבינו יונה: השמיעה בפסוק מלשון הבנה, ואדם זה מספר את הדברים בדיוק כפי שהתרחשו משום שמלכתחילה הוא התאמץ להבין אותם באופן הנכון בשעת התרחשותם. מאירי: החוטא שמתוודה בלי להתכוון לכך, יתאווה כל חייו ולעולם הוא לא יחזור בתשובה. חוקה: מי שמעיד עדות אמת אף פעם לא ישנה את עדותו, לעומת מי שמעיד עדות שקר שיחליף בכל פעם את עדותו במקצת. ר"י נחמיאש בשם חז"ל: אדם ששומע את מה שכתוב בתורה, תמיד ידבר ואף פעם לא יתבייש.

[56] רש"י. רלב"ג: פסוק זה ממשיך את האמור בפסוק הקודם, והכוונה שהרשע איננו מראה שינוי בפניו בשעה שהוא משקר. רס"ג: אם הרשע העיז את פניו – צריך ליישר את דרכו חזרה. רבינו יונה: הרשע יעיז את פניו כדי שלא יבינו שהוא משקר בדבריו. מאירי: העזות היא ההשתקעות במעשים הרעים למרות שהוא התוודה עליהם.

[57] אבן עזרא. רי"ד: אם בית דין ישר ודעתן, הוא יבין מיד שהרשע משקר לו. רבינו יונה: הרשע לא יצליח להעיז את פניו כנגד האדם הישר, משום שהאדם הישר לא יוותר לו וירבה בחקירותיו כדי להוציא ממנו את האמת, למרות העזת פני הרשע. ר"י נחמיאש: הישר מבין את דרך הרשע ויודע שהוא צריך להתרחק ממנו, ועל ידי כך אינו מגיע אל מידת העזות.

[58] אבן עזרא. רש"י: הביא את דרשת חז"ל שהכוונה שבמקום שיש חילול ה', לא חולקים כבוד לאדם. רלב"ג הוסיף פירוש שמי שדבק בה', ה' מכוון את אורחותיו ומחשבותיו כדי שהוא יוכל להצליח. רי"ד: כל החכמה של אדם אינו נחשב כלפי ה' לדבר, ה' חושב את כל חכמתו של האדם להבל. ר"י נחמיאש: כלפי ה' אין כל החכמה והתבונה של האדם נחשבים, כיוון שאצל ה' הכל מאוחד. מאירי על דרך הנסתר: אדם צריך ליזהר לא לעסוק בדברים שנוגדים את המסורת.   

[59] אבן עזרא. רבינו יונה: הכתוב אומר שאדם צריך להכין לעצמו סוס ליום המלחמה כדי שעל ידי הסוס הוא יוושע, אך הקב"ה הוא שיציל אדם זה. מאירי על דרך הנסתר: הכוונה שהסוס מוכן למלחמתה של תורה, להגיע אל היעד המכוון של ידיעת עיקרי האמונה שמועברים במסורת. בפירוש נוסף כתב שאסור ששום חכמה תבלבל את האדם כנגד המסורת. למרות כל חכמתו של האדם, הוא אינו מסוגל להוכיח את עיקרי האמונה שמועברים במסורת.