משלי פרק כב

משלי פרק כב

(א) נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב עדיף שם טוב מאשר עושר גדול,[1] מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב ועדיף שיהיה לאדם חן מאשר שיהיה לו כסף וזהב[2]: (ב) עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה' כאשר העשירות או העניות פוגשות באדם – ה' קבע זאת. אולם השם הטוב של האדם או החן שלו נקבעים על ידי מעשיו[3]: (ג) עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר אדם חכם רואה את הפורענות ומצליח להימנע ממנה (כביכול הוא מסתתר בתוך הפורענות),[4] וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ ואילו אדם פתי איננו מונע את ביאת הפורענות עליו, הוא אינו עושה פעולות שימנעו את ביאת הפורענות עליו (כביכול הוא עובר בתוך הפורענות)[5]: (ד) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' יראת ה' באה בעקבות ענווה. כאשר אדם עניו, הוא יגיע בסופו של דבר אל יראת ה'.[6] כאשר אדם שפל בעיניו, הוא יסכים לקבל מגורמים שגבוהים ממנו,[7] עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים ואדם עניו זוכה לממון רב, לכבוד ולאריכות ימים[8]: (ה) צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ אדם שהולך בדרך עקומה – ימצא ליסטים ומכשולים. כאשר אדם אינו הולך בדרך הראויה, יבואו עליו כל מיני מכשולים,[9] שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם מי שהולך בדרך ישרה ושומר את נפשו – יתרחק מאותם מכשולים[10]: (ו) חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ הדרך שבה תחנך את הנער, בין אם תחנך אותו ללכת בדרך טובה, או שתחנך אותו חלילה ללכת בדרך שאיננה טובה,[11] גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה גם כאשר הנער יתבגר – הוא לא יסטה מדרך זו. היסודות שמטמיעים בנער בהיותו צעיר, יקבעו את התנהגותו גם לאחר שיתבגר[12]: (ז) עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל אדם עשיר יכול למשול באנשים עניים שאין להם ממון,[13] וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה והלווה נחשב לעבדו של המלווה, כיוון שהוא זקוק לו לשם ההלוואה, והמלווה עלול לנצל זאת כדי לדרוש ממנו דברים[14]: (ח) זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצָר אָוֶן אולם, מי שכביכול יזרע עוול, גם יקצור עוול. אם העשיר ירדה בעני, הוא יקבל על כך עונש,[15] וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה ומקל כעסו ייגמר. המקל משמש ככלי שבו העשיר רודה בעני. הכתוב אומר שהעשיר יפסיד את המעמד שלו ואת היכולת שלו לשלוט בעני (אם הוא ינצל את מעמדו)[16]: (ט) טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ אדם שנותן מלחמו לעניים בעין טובה – יבורך מה',[17] כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל כיוון שהוא נתן מלחמו לאדם עני. אין הכוונה דווקא ללחם, אלא כל דבר שנותן לעני[18]: (י) גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן אם תגרש את הלץ מפניך – תוכל למנוע מריבות, משום שהלץ מעורר כל הזמן מלחמות,[19] וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן (על ידי גירוש הלץ) לא יהיו עוד דיונים בבתי הדין וצער[20]: (יא) אֹהֵב טְהָר לֵב מי שאוהב בני אדם שליבם טהור,[21] חֵן שְׂפָתָיו ומי שאוהב אדם שיש לו חן בשפתיו, כלומר: הוא מדבר דברי חכמה,[22] רֵעֵהוּ מֶלֶךְ (מי שאוהב בני אדם טהורים ובני אדם שליבם טהור) יהיה חבר של המלך, כיוון שהוא מראה שחשובים לו הדברים הנעלים[23]: (יב) עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת השגחת ה' שומרת על הדעות של החכמים ועוזרת להם להוציא אל הפועל את מחשבותיהם,[24] וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד ומצד שני, השגחת ה' מסלפת את דברי הרשעים ומונעת מהם להוציא אל הפועל את מחשבותיהם[25]: (יג) אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ העצלן אומר שיש אריה מחוץ לביתו ולכן הוא לא יכול לעשות את מלאכתו,[26] בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ ויש ליסטים שמסתובבים ברחובות (ולכן איני יכול לצאת לשם)[27]: (יד) שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת הפה של עובדי העבודה הזרה דומה לבור גדול (כפי שמיד יבואר),[28] זְעוּם ה' יִפָּל שָׁם מי שנזוף לפני ה' ושנוא על ידי ה' – יפול שם. אדם שעובד עבודה זרה ייכשל וכביכול ייפול בבור שלא יוכל לצאת ממנו[29]: (טו) אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר כאשר יש איוולת שנמצאת בלב הנער, כאשר בנער יש תכונות או מעשים לא טובים,[30] שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ המקל של המוסר ירחיק את האיוולת מהנער. לפעמים צריך להכות את הנער או לייסר אותו על מנת למנוע ממנו להתנהג על פי תכונותיו או הרגליו הלא טובים[31]: (טז) עֹשֵׁק דָּל לְהַרְבּוֹת לוֹ כאשר אדם עושק עני כדי להרבות את ממונו שלו. כאשר אדם רוצה להרבות את הממון שלו על ידי שהוא יעשוק אדם עני,[32] נֹתֵן לְעָשִׁיר או שהוא נותן את הממון של העני לאדם עשיר,[33] אַךְ לְמַחְסוֹר (מי שעושק את העני) יבוא בסוף לידי מחסור, כיוון שה' יגרום לו לאבד את ממונו[34]: (יז) הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים תטה את האוזניים שלך כדי שתשמע לדברי החכמים ותלמד מהם תורה,[35] וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי אך אין זה מספיק רק לשמוע, אלא צריך גם להפנים בלב את הדברים שהם אומרים[36]: (יח) כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יהיה נעים כאשר תשמור את דברי התורה בליבך,[37] יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ ודברי התורה יהיו תמיד על שפתיך, תמיד תדבר בדברי התורה[38]: (יט) לִהְיוֹת בַּה' מִבְטַחֶךָ עליך לבטוח בה' ולהשקיע בעבודתו (לימוד תורה וכדומה), גם אם זה יבוא על חשבון הפרנסה,[39] הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף אָתָּה את הדברים האלה אמרתי אפילו לך[40]: (כ) הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמוֹעֵצֹת וָדָעַת הרי כתבתי לך בתורה דברים חשובים כדי להביא לך עצות טובות ודעת (ואם כן צריך להשקיע בלימוד התורה שה' מסר לנו)[41]: (כא) לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת דברי התורה נותנים לך את היכולת להבדיל בין אמת לשקר,[42] לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ ועל ידי לימודה תוכל לענות תשובות אמיתיות למי שמנסה להסית אותך מדרך התורה[43]: (כב) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא אל תגזול מאדם דל את ממונו, ותחשוב שבגלל שהוא עני הוא לא יוכל לעמוד מולך,[44] וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר ואל תצער את העני על ידי שתתבע אותו בבית דין[45]: (כג) כִּי ה' יָרִיב רִיבָם שהרי ה' יריב את המריבות של העניים (ולכן אם תריב איתם – ה' יריב איתך),[46] וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ וה' יגזול את נפשו של מי שיגזול מהם. ה' ימית את מי שיגזול מהעניים[47]: (כד) אַל תִּתְרַע אֶת בַּעַל אָף אל תתחבר לאדם כעסן,[48] וְאֶת אִישׁ חֵמוֹת לֹא תָבוֹא ואל תיכנס אל איש שממהר לכעוס. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[49]: (כה) פֶּן תֶּאֱלַף אֹרְחֹתָיו (אל תתחבר לכעסן) שמא תלמד ממעשיו,[50] וְלָקַחְתָּ מוֹקֵשׁ לְנַפְשֶׁךָ ועל ידי כך אתה תילכד במוקש שיגרום לך למות[51]: (כו) אַל תְּהִי בְתֹקְעֵי כָף בַּעֹרְבִים מַשָּׁאוֹת אל תהיה חלק מאלה שתוקעים כף כדי להיות ערבים על הלוואות של אנשים אחרים. אל תתחייב להיות ערב על הלוואות של אנשים אחרים[52]: (כז) אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ (אל תהיה ערב להלוואת לאנשים אחרים) משום שאם לא יהיה לך איך לשלם את ההלוואה של חברך – מדוע שהמלווה ייקח ממך את המיטה שלך? הרי לא אתה לקחת את ההלוואה[53]: (כח) אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ אל תסיג את הגבול שהאבות שלך קבעו בחלוקת הנחלות. אל תרמה ותשנה את מיקום הסימון שקובע את הגבול של הנחלה שלך, ובכך תגדיל את נחלתך על חשבון שכנך[54]: (כט) חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב (במקום לנסות להגדיל את רכושך על חשבון חברך) תראה שאדם שהוא חרוץ במלאכתו, יצליח מאוד, והוא יהיה ראוי לעמוד לפני מלכים,[55] בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים והוא לא יהיה זקוק לעמוד לפני אנשים עניים[56]:

[1] אבן עזרא. רלב"ג: השם הטוב מגיע לאדם בגלל יושר פעולותיו ותכונותיו, ועל ידי החן אדם יוכל להינצל מאירועים רעים יותר מאשר על ידי הכסף והזהב. רבינו יונה: לאחר שבסיום הפרק הקודם, הכתוב שיבח את החכמה על פני הגבורה, בפסוק זה הכתוב אומר שהעושר אינה משתווה אפילו לגבורה, כיוון שהיא מידה חיצונית לאדם, בעוד הגבורה וכל שכן החכמה הן מעלות באדם עצמו. כמו כן הסביר שהפסוק דייק בהשוואות שעשה. אדם עשיר הוא אדם מפורסם, ולכן הכתוב אמר שעדיף שם טוב משם של עשיר. הכסף והזהב אינם ניכרים לכולם, והכתוב אמר שהחן שהוא סמוי יותר מהשם הטוב עדיף על פני הכסף והזהב שפחות גלויים לכולם. ר"י נחמיאש: על ידי ידיעת הבורא וכביכול נתינת שם לה', האדם יקנה לעצמו שם טוב, ולכן הכתוב אומר שהדבר החשוב ביותר בעולם הוא ידיעת ה' (יותר מהחכמה, הגבורה והעושר שמוזכרים בפסוקים האחרונים). חוקה: הכתוב אומר שהשם הטוב הוא הדבר החשוב ביותר שאדם יכול להנחיל לבניו.

[2] אבן עזרא וכתב שהמילה "נבחר" מוסבת על שתי צלעות הפסוק.

[3] אבן עזרא. רש"י: כאשר עני אומר לעשיר לפרנס אותו והעשיר מסרב, ה' הופך את הדברים, והופך את העשיר לעני ואת העני לעשיר. רלב"ג: לפעמים העשיר יורד קצת מנכסיו והעני קצת מעשיר, עד שהם שניהם נפגשים באותה רמה כלכלית, כיוון שה' קובע לכל אחד את מעמדו הכלכלי. בפירוש נוסף כתב שהעולם איננו יכול להתקיים בלי שיהיו בו גם עשירים וגם עניים. העשירים מפרנסים את העניים והעניים עובדים בכל מיני עבודות עבור העשירים. לכן ה' גורם לחלק מהעולם להיות עני ולחלק ממנו להיות עשיר. אבן עזרא מכתב יד: הכתוב אומר שאדם לא יאמר לעצמו שהעשיר זכה בעושרו בגלל זכויותיו הרבות והעני נענש על עוונותיו, אלא הכל תלוי במזל ובה' יתברך. רי"ד: הפגישה בין העשיר לעני היא שהעשיר מתגאה על העני והעני מכופף את עצמו בפני העשיר. מאירי: פסוק זה ממשיך את עניין חשיבות המידות הטובות באומרו שהעשיר צריך לפרנס את העני. על דרך הנסתר כתב שהכתוב אומר שהמידות צריכות להיות ממוצעות, מאוזנות, ולכן מקום המפגש של ה"עשיר" ושל ה"עני" חשובים.

[4] רלב"ג.

[5] רלב"ג. מאירי על דרך הנסתר: החכם מתבונן על פחיתות המידות ונסתר מהם.

[6] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שהענווה היא עיקר ויראת ה' טפלה לה (מלשון עקב של רגל).

[7] רלב"ג. לפי פירושו, צלעות הפסוק נפרדות. הצלע הראשונה עוסקת בענווה שמובילה ליראת ה' והצלע הבאה עוסקת בעושר וכבוד, והענווה ויראת ה' הם שלבים שונים. רס"ג: הפסוק כולו עוסק בעניין אחד. התוצאה של ענווה ויראת ה' תהיה עושר, כבוד וחיים. רבינו יונה: הענווה היא המעלה הגדולה ביותר (לאחר שנמנו כמה מעלות לפני כן כמו החכמה והגבורה), ועל ידה האדם גם יגיע להצלחה בעולם הזה. בפירוש נוסף כתב שאדם עניו זוכה לעושר, כיוון שהוא מסתפק במועט, וגם הוא יזכה לחיים כיוון שהוא לא ישקיע בעניינים חומריים. חוקה: ההבטחה לשכר היא בעולם הבא.

[8] אבן עזרא.

[9] רש"י. רלב"ג פירש "צינים" מלשון צינון, קירור, הוא נהיה חולה. דרשות חז"ל מתאימות לפירושו. מאירי: הכתוב אומר שלמרות שאדם בוטח בה', הוא צריך להשתדל לא להכניס עצמו לסכנות. על דרך הנסתר כתב שהפסוק עוסק בענייני המידות, ו"עקש" פירושו אדם שנילוז בדרכיו, ואדם ששומר את נפשו יתרחק מהדרך שבה הוא הולך.

[10] רש"י.

[11] רש"י. אבן עזרא פירש "חנוך" מלשון ללמד. רלב"ג: אדם שיחנך את הנער ללכת רק לפי טבעו והוא לא יגביל אותו, מתוך מחשבה שבעתיד הוא יוכל לשנות את התנהגות הנער טועה, משום שהנער לא ישנה את התנהגותו לאחר שיגדל. באופן דומה פירש גם רי"ד. רס"ג: יש לחנך את הנער לפי גילו כדי שגם כשיזקין, הוא לא יסור מחינוך זה. מצודות: יש להתחשב ביכולותיו של הנער כשמחנכים אותו, וכאשר הנער יהיה רגיל בעבודת ה', הוא לא יסור ממנה גם לאחר שיתבגר. אבן עזרא מכתב יד: תרגיל את הנער מעט לתוכחות בכל יום כדי שהוא ימשיך ללכת בדרך טובה גם כשיתבגר. לפי פירושו, "חנוך" מלשון הרגל. רבינו יונה: לאדם זקן קשה לשנות הרגלים. לכן ההורים מחוייבים לחנך את בניהם עוד לפני שהם הגיעו לשלמות שכלם על ידי ההרגל, כדי שכאשר הם יגיעו לשלמות שכלם, הם יוכלו להיות טובים בהרגל. כמו כן אדם יכול לתקן את טבעו יותר בגיל הנערות. בסוף דבריו כתב: "כי מן הדרך הישרה מגיעים אל כל ההצלחות". מאירי הוסיף פירוש שאדם לא ייסר את בנו, אלא צריך לחנך את הנער ללכת לפי רצונו, כדי שגם כאשר יזקין, הוא לא יסור מהחינוך. ר"י נחמיאש: "דרכו" – הדרך הטובה, הדרך הישרה. הכוונה לדרך שראוי שיהיה לו.

[12] רש"י.

[13] אבן עזרא. רש"י: הכוונה שעמי ארצות תמיד צריכים תלמידי חכמים.

[14] אבן עזרא. רס"ג: כשם שהעשיר שולט בעניים, כך המלווה שולט בלווה. רבינו יונה: גם אנשים שאינם עניים, זקוקים לפעמים לעשירים, ולכן הם יראים מפניו. מאירי על דרך הנסתר: הפסוק עוסק בשלמות המידות, ויצר הטוב מכונה בפסוק עשיר, היות והוא שמח בחלקו, והוא יכול לשלוט ביצר הרע.

[15] אבן עזרא ולפי פירושו, פסוק זה ממשיך את הנושא של הפסוק הקודם, שלטון העשיר. פרשנים נוספים כתבו גם כן שפסוק זה מחובר לפסוק שלפניו ועוסק בעוולות שהעשיר עשוי לגרום לעני. רלב"ג: הכוונה שישלוט על ידי חמס וגזל. מאירי: הכתוב מדמה את המעשים הרעים לזריעה, משום שהזריעה מגדלת כמה גידולים, וכך כל מעשה רע שאדם חלילה עושה גורם לכמה דברים רעים לקרות. על דרך הנסתר כתב שהפסוק אומר לאדם ללמוד לפי הסדר הנכון, וכך הוא יצליח. מי שלאי למד לפי הסדר, יפסיד את לימודו. לאחר מכן הפסוק אומר שאדם שהצליח בלימודו, ילמד אחרים מחכמתו.

[16] אבן עזרא. רש"י בפירושו הראשון כתב שהכוונה למקל של שיבולת. מאירי כתב שני פירושים. א. כשיבוא לחבוט בתבואתו, המקל יכלה והתבואה תיעלם. ב. בסוף הוא עצמו ימות.

[17] אבן עזרא. רס"ג: מדובר באדם שהוא נדיב. רלב"ג: אדם שימשול באנשים על ידי שהוא מיטיב להם.

[18] תרגום. בעניין ההגדרה של לחם, עיין ביאורנו לספר ויקרא (כא,כא).

[19] אבן עזרא. רש"י: הכוונה לגרש את יצר הרע. אבן עזרא מכתב יד: התלבט אם דין מלשון מריבה או התדיינות בבית דין. רבינו יונה: מדובר על שני אנשים שצריך לגרש – את הלצים ואת אנשי המדון, ואז יסתלקו מעליך שני נזקים גדולים, הדין והקלון.  איש המדון יגרום למריבות בתי הדין והלץ יגרום לבושות. מאירי על דרך הנסתר: הכוונה לגרש את יצר הרע.

[20] תרגום. רלב"ג פירש קלון מלשון ביזיון או בושה.

[21] אבן עזרא. רבינו יונה: אוהב את חברו אהבה שאינה תלויה בדבר או בגלל מעלותיו היות וראוי לאהוב כל ירא ה'. כמו כן כתב שפסוק זה היה ראוי להיות צמוד לפסוק שכתוב שני פסוקים לפניו שמדבר על "טוב עין", אלא שהכתוב רצה שאדם קודם כל יסור מרע ויגרש את הליצים, ואחרי זה יעשה טוב.

[22] אבן עזרא והתלבט אם מדובר על שם התואר או לא.

[23] אבן עזרא. רס"ג: אדם שאוהב טהורי לב, דיבורו מלא בחן והמלכים הם חבריו. רלב"ג: מי שטהור לב ואוהב אחרים, החן והאהבה שהוא מראה מושל בו. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לאדם שאומר את מה שהוא מתכוון ואינו אחד בפה ואחד בלב, אך כתב שהפירוש הראשון קשור יותר אל מה שנאמר לפני כן. רי"ד: מי שאוהב את חברו בנקיות ובלי מרמה, ויש לו שפתיים לדבר דברים ערבים – גם המלך נעשה אהובו. ר"י נחמיאש: מעלתו גדולה ממעלת המלך. בסוף דבריו כתב שאנשים מקשיבים לדברי המלכים מחמת היראה שלהם מהם ולדברי החסידים הם מקשיבים מאהבה וחיבה. מאירי: מי שנוהג בטוהר הלב כלפי חברו – ממליכים אותו למלך עליו, כלומר: מכבדים אותו מאוד. על דרך הנסתר פירש שכאשר השכל האנושי טהור, יצר הטוב משתעבד אליו.

[24] רלב"ג. רס"ג: הכוונה איננה לדעות עצמן, אלא לבעלי הדעה, לחכמים. אבן עזרא: ברור שלה' אין עיניים, אלא דיברה התורה בלשון בני אדם, או שהכוונה בעיניים היא לחכמת ה'. רבינו יונה: איש דעת הוא איש אמת. ה' ישמור על איש האמת כאשר הוא רודף אחרי האמת ואינו מתחנף לרשע. ר"י נחמיאש: הוסיף פירוש שה' משגיח על בני האדם על ידי דעת. מאירי על דרך הנסתר: יש כאן רמז על השגחת ה' וה' מסלף את מי שמתנגד לדברים שעוברים במסורת.

[25] רלב"ג. רבינו יונה: אדם שאינו איש אמת לא יצליח בשקריו.

[26] רלב"ג. רש"י: הוא אומר שאינו יכול ללכת ללמוד תורה. אבן עזרא: העצל הוא רשע. רבינו יונה: המידות הרעות מטעות את השכל. לכן אדם עצל ידמיין שיש אריות בחוץ. כמו כן כתב שיש אומרים שעצלנות באה מתוך פחד והזריזות מהגבורה. מאירי על דרך הנסתר: הכוונה לאדם שמפחד להתעמק בחכמה ובעבודת ה'.

[27] רלב"ג. אבן עזרא: האריה ירצח אותו.

[28] רש"י. אבן עזרא: מי שחוטא בנשים. בפירוש אבן עזרא מכתב יד פירש שהכוונה שנשים שמפתות גברים על ידי פיהן. רלב"ג: מי שאינו מדבר דברי אמת. מצודות: הכוונה למינות.

[29] רש"י. רלב"ג: הוא לא יצליח לחזור לדרך הנכונה. מצודות: ה' לא יסייע לו כפי שהוא בדרך כלל מסייע. רס"ג: ה' מגנה את מי שנופל שם.

[30] מצודות. רלב"ג: בנער יש בדרך כלל איוולת כי הוא בתחילת דרכו. אבן עזרא: למרות שהאיוולת קשורה בלב הנער. מאירי: האיוולת טבועה בלב הנער משעת יצירתו.

[31] אבן עזרא. רבינו יונה: כאשר אדם רואה איוולת בנער, אינו צריך להתייאש, היות ועדיין ניתן להפסיק את האיוולת על ידי שיכו בו.

[32] רש"י. רלב"ג: הכוונה שאדם נמנע מלתת לתאוות שלו להתגבר ועל ידי זה הוא מרוויח שהוא מכניע את תאוותיו. אולם, מי שיילך אחרי תאוותיו וכך תאוותיו יהיו כמו עשיר – יגיע למחסור, כיוון שהוא לא יצליח להתגבר על התאוות. בפירוש נוסף כתב שהכתוב אומר שאם העני עושק למען עצמו, יש בכך לפחות תועלת כלשהי, אך אם הוא עושק עבור אדם עשיר, אין לו כל רווח בכך.

[33] אבן עזרא. רש"י: במילים אלו יש כבר את העונש – שהוא יתן את ממונו לעובד כוכבים עשיר. הטעמים מסתדרים טוב יותר עם פירושו, משום שיש אתנחתא על המילה "לו", אולם מבחינת פשט הפסוק העדפנו לפרש על פי הפרשנים האחרים, כי קל יותר להבין שלא מדובר דווקא על עשיר עובד כוכבים. רי"ד: כאשר אדם נותן את הממון לעשיר, הוא מחסיר הרבה, כיוון שכדי לפייס את דעתו של העשיר צריך לתת הרבה מאוד ממון. רבינו יונה: כאשר אדם נותן מתנה לעשיר, הוא מבזבז את ממונו, כיוון שהעשיר חושב שהוא עושה טובה לנותן המתנה שהוא בכלל מקבל ממנו מתנה, וגם משום שרוב העשירים צרי עין ולא יסתפקו במה שנותנים להם. כאשר אדם מפזר את ממונו ללא שהוא עושה חסד, הוא בעצם מראה שגמילות חסדים איננה חשובה בעיניו. מאירי: יש אנשים שמנסים לקנות לעצמם שם על ידי שהם מתרועעים עם עשירים, והם צריכים לגנוב לשם כך. ר"י נחמיאש: הדל הוא יצר הטוב והעשיר הוא יתר הרע. בהסבר נוסף כתב שגם העשיר וגם העני מדברים שניהם על יצר הרע. כאשר אדם מעשיר את יצר הרע הוא מתחזק וההיפך כשהוא מחליש אותו. חוקה: העני הוא השכל, וכאשר הוא מחזק את תאוותיו במקום לחזק את השכל, הוא פוגע בעצמו וגורם לעצמו מחסור.

[34] אבן עזרא.

[35] רש"י.

[36] מצודות. לפי פירושו, "תשית" מלשון לשים. רס"ג: פירש "תשית" מלשון להפוך. על ידי שמיעת דברי החכמים, אדם יהפוך את מחשבותיו ממחשבות רעות למחשבות חיוביות כלפי ה'. רש"י: אם רבך רשע – אל תלמד ממעשיו. רלב"ג: אל תלמיד מהחכמים דברים שסותרים את התורה. אבן עזרא: עליך לכוון את מחשבותיך כדי ללמוד את דעתי. אבן עזרא מכתב יד: "לדעתי" מכוון כלפי שלמה המלך שכתב את הספר, ומפשט זה מהווה מעין סיכום של הדברים שנאמרו עד עתה, משום שהספר מחולק לחמישה חלקים, ובפסוק זה מסתיים אחד מהחלקים. במהדיר של מהדורת מוסד הרב קוק העיר שלא מצאנו שהספר מסתיים במקום זה. גם רבינו יונה פירש כנראה שהכוונה לדעתו של שלמה המלך, והסביר שכדי להבין את כוונותיו של שלמה, צריך להשיקע הרבה מאוד מחשבה. ר"י נחמיאש: הפסוק קדים "דברי חכמים" ל"דעתי" להורות שתורה שבעל פה שנמסרת על ידי חכמים היא עיקר גדול יותר מתורה שבכתב שהיא דעתו של ה'. מטרת שלמה המלך הייתה להסיר את דברי המינות מעם ישראל, והמינים התכחשו לתורה שבעל פה.

[37] רס""ג + רלב"ג. אבן עזרא הוסיף אפשרות לפרש שהכוונה שה' אמר שדבריו נעימים. אבן עזרא מכתב יד: אתה תהיה נעים בעיני אנשי העולם. רש"י: שלא תשכח אותם. מאירי: הכתוב אומר ללבן את הדברים הנלמדים. כמו כן הסביר שדברי ה' הם נעימים, ולכן צריך קודם כל לשמור אותן בבטן, ואחרי כן להוציא אותם בשפתיים. בפירוש נוסף פירש "נעים" מלשון תנועה, כאשר אדם לא אומר את הדברים בשפתיו, הוא שוכח אותם, ולכן עליו לומר אותם בקול.

[38] רלב"ג. רש"י בשם חז"ל: כאשר תלמד – תלמד בקול. אבן עזרא מכתב יד: עליך לדעת אותם בעל פה. רבינו יונה: כאשר הדברים נאמרים על פיך, אתה זוכר אותם טוב יותר. מאירי: יש לכאורה סתירה בפסוק. מצד אחד כתוב שצריך לשמור את דברי התורה בבטן ומצד שני כתוב שצריך לומר אותם לאחרים. תשובתו: יש בני אדם שראוי לומר להם את סתרי התורה ויש כאלה שלא ראוי. הצלע הראשונה מדברת בבני אדם שלא ראויים, והצלע השניה בבני אדם ראויים.

[39] רש"י. אבן עזרא מכתב יד: המשלים שכתבתי לך אמורים לעזור לך להגיע לידי ביטחון בה'. רבינו יונה: הביטחון בה' יכול להגיע רק מיראת שמים. מאירי: על אף שהדרכתי אותך לרכוש חכמה, אסור שהחכמה תגרום לך לאבד את הביטחון בה' ושתסמוך על חכמתך במקום לבטוח בה'. בפירוש נוסף כתב שמי שהדברים יהיו שגורים על לשונו (כפי שנאמר בפסוק הקודם), יזכה גם להגיע לידי ביטחון בה'.

[40] תרגום. רבינו יונה: כשם שהדברים עזרו לי, אני מקווה שיהיה בהם תועלת גם לעזור לך. מצודות: הכוונה גם לאדם שלומד לעצמו ואינו מלמד אחרים – אפילו הוא צריך להשקיע בלימוד. רלב"ג: גם אדם חכם מאוד צריך לבטוח בה' ולא לסמוך על חכמתו.

[41] מצודות ולפי פירושו "שלישים" מלשון חשובים. רש"י: "שלישים" מלשון משולש, והכוונה לתורה, נביאים וכתובים. אבן עזרא: מלשון שלוש זמנים, כלומר, ה' כבר אמר את הדברים החשובים גם לפני כן. רלב"ג: מלשון שליטים שמכוונים את האדם במקומות מסויימים. המלך מנהל את הממלכה באופן כללי, והשלישים אחראים על תחומים מוגדרים, וכך דברי ה' מיישרים את האדם בתחומים הללו. רס"ג: "הלא" מלשון "האם לא. הכתוב שואל האם לא כתבתי לך מלכים בעצות ודעת כדי שתוכל ללמוד. גם לשיטתו, "שלישים" מלשון מלכים, אלא שהמלכים נועדו ללמד את העם דברי חכמה. רי"ד פירש "שלישים" מלשון חוזק. מבחינת פירוש הפסוק אינן הבדל בין פירושו לדברי הפרשנים שאמרו שה' נתן לנו עצות טובות. רבינו יונה: כשם שהשליש שלוט על מי שתחתיו, כך הוא אמר בדבריו את כל מה שניתן לומר. מאירי: הכתוב קרא למשלים בשם שלישים, כי הם המובחרים שבדברים שנאמרים. בסוף פירושו כתב שהכוונה לשלושת העולמות: הגלגלים, היסודות והמלאכים. ר"י נחמיאש: השלישים הם המושלים והדימוי של דברי החכמה לאנשים החשובים שהיא שכשם שמתייחסים לאנשים החשובים בחשיבות, כך מתייחסים לדברי החכמה. בפירוש נוסף כתב שספר משלי מתחלק לשלושה חלקים (עד פרק יא, ועד פרק כה).

[42] מצודות.

[43] מצודות. רש"י: הכוונה לענות למי ששואל אותך דין. אבן עזרא: הכוונה שהשכל יענה לה' ששלח אותו לייסר את בני האדם, כלומר, שהאדם יקבל את דברי ה' ויענה לו "נעשה ונשמע" כמו שבני ישראל עשו בהר סיני. גם רי"ד פירש שהכוונה להשיב לה' ששלח את האדם לעולם הזה.

[44] רש"י. אבן עזרא: הוא יצטער יותר בגלל שהוא דל.

[45] מצודות. אבן עזרא: בבית הדין ה' יעזור לעני. לפי שני הפירושים, "שעריך" פירושו בית דין. אבן עזרא מכתב יד: פירש "בשעריך" במקום שאתה יכול לעזור לו משום שיש לך שם אנשים אוהבים, ובמקום לעזור לו אתה מצער אותו. רבינו יונה פירש שהשער הוא מקום שנמצאים שם אנשים רבים, והסביר שלמרות שלא יהיה אף אחד מאותם אנשים שיעזור לעני, בכל זאת אל תצער אותו. ר"י נחמיאש: פירש "שער" מלשון פתח, משום שהעניים באים לבקש את הנדבות שלהם בפתח הבתים. כמו כן כתב שהכתוב דיבר בהווה, שבדרך כלל מציקים לעניים, אבל אסור גם לצער אנשים. בהסבר הפסוק וזיהוי הדל כתב כמה אפשרויות. א. פסוק זה נאמר על דיני ברכות, שצריך לסדר את הברכות לפי ההלכה. ב. לומר דבר בשם אומרו. ג. שבט לוי נקרא דל והפסוק מזהיר לתת את מתנות הכהונה והלויה. רס"ג: חילק בין "דל" שפירושו אדם שאין לו ממון, לבין "עני" שיכול להיות גם אדם שאין לו ממון, אבל גם אדם שחלש בגופו. חוקה: הכוונה לא לגזול את השכל שהוא דל בעולם. גם מאירי פירש על דרך הנסתר את הפסוק שמדובר על אחד משני הכוחות: הרוחני או הגשמי. אסור שאחד יבוא על חשבון השני.

[46] תרגום.

[47] רש"י. לפי פירושו, המילה "וקבע" פירושה גזל. אבן עזרא הוסיף אפשרות נוספת שהפירוש הוא מלשון חבלה. רס"ג פירש "קבעיהם" מלשון זלזול או השפלה. רבינו יונה: על אף שאין עונש מוות בעניין ממוני, כאן ה' נפרע נפשות ממי שעושק את העני, משום שלקיחת הממון שלו נחשב כאילו שנטל את נפשו. כמו כן עונשו גדול משום שהוא אמר שאין מי שיציל את העני מידיו. כמו כן הסביר שהעני יכול לסמוך רק על ה'. ר"י נחמיאש פירש צלע זו בשני אופנים – מיהו "וקבע". בפירושו הראשון כתב שמי שגוזל הוא המקבע, משום שהוא גוזל את נפשו של העני, והעני הוא "קובעיהם". בפירושו השני כתב שהכוונה למי שה' הוא ישפוט אותו על גזילת העני, ו"קובעיהם" נאמר על הגזלן.

[48] רש"י. רבינו יונה: הביא את בעלי המוסר שאמרו שאדם צריך לבדוק עם מי הוא מתחבר על ידי שיכעיס אותו לפני כן, ויראה איך הוא מגיב. אם הוא יודה כל האמת בשעת הכעס – אפשר להתחבר אליו.

[49] מצודות. רבינו יונה: החמה חזקה מהאף (ולכן הצלע האחרונה אינה חוזרת על הראשונה), ולכן אסור אפילו ללכת איתו באותו הדרך – גם אם לא מתחברים אליו, וזאת לעומת בעל האף שהכתוב אסר להתחבר אליו, אך לא אסר ללכת איתו בדרך. חוקה: הפסוק עוסק ביצר הרע.

[50] רש"י. חוקה פירש "תאלף" מלשון הרגל. רבינו יונה: יש כמה בעיות בהתחברות עם כעסן. א. הוא יכעיס אותך פעמים רבות. ב. מרוב פעמים שיכעס, אתה תחשוב שהוא צודק ואז תכעס בעצמך על אחרים. ג. אתה תתרגל למידת הכעס.

[51] אבן עזרא.

[52] רש"י. רבינו יונה: הכתוב מזהיר במקומות רבים שאדם לא יהיה ערב לאדם אחר. הכוונה איננה רק בהלוואות של ממון, אלא אדם לא אמור להיות ערב על מעשי חברו, בשום תחום. מאירי על דרך הנסתר: הכוונה ללשון ערבות, מתיקות, והכתוב מדבר על השקעה במושכלות ולא רק בחיפוש אחר דברים נעימים וערבים. ר"י נחמיאש: הכתוב מזהיר על עניין הערבות פעמים רבות כדי לחזק את העניין. חוקה: הכתוב מדבר על כל דבר שיש סיכוי גדול שיוביל להפסד וכנראה שלא יהיה בו סיכוי לרווח.

[53] רלב"ג. ר"י נחמיאש: התורה ציוותה להחזיר את המשכון ללווה כאשר הוא משתמש בו (למשל כסות לילה בלילה), אבל אין ציווי כזה על הערב, ולכן אם לוקחים את כסותו, היא לא תחזור אליו.

[54] רלב"ג וכתב שהכוונה גם שאסור לשנות את מנהגי האבות. רש"י: הביא את מדרש חז"ל שהכוונה שאדם מניח סל כדי ללקט את הענבים שעל פי דין מגיעים לעניים, והכתוב אומר שלא ראוי שאדם יימנע ממנהגים שבהם נהגו אבותיו. מאירי פירש באופן דומה, וכתב שבכל דור ראוי שמנהיגי הדורות יעשו סייגים לפי צורך השעה והדור, ולמרות שאינם גופי מצוות, יש בתקנות אלה יכולת להביא לידי קיום התורה והמצוות. על דרך הנסתר פירש שאדם לא ימעט כוח את משני הכוחות (הרוחני והגשמי), אלא יאזן אותם. בפירוש נוסף כתב שאדם לא יסמוך על חכמתו כדי להקל באחד מאיסורי התורה כפי שעשה שלמה המלך. בעניין "אבותיך" כתב שהכוונה למקבלי התורה או לאבות שקיימו את התורה לפני נתינתה. רבינו יונה: הסיבה שהרבה פרשנים מפרשים את הפסוק באופן של מנהגים ולא על הגזל עצמו, משום שהספר בדרך כלל אינו עוסק במצוות או איסורים שכתובים במפורש בתורה, אלא אם יש סיבה להזכיר אותם.

[55] אבן עזרא. רלב"ג: כאשר אתה תראה אדם שחרוץ במלאכתו, אתה תראה שהוא כבר התייצב לפני אנשים חשובים. מאירי: "מהיר" הוא הממוצע שבין העצל לנמהר (הנמהר נקרא גם "אץ"). המלכים הם עשירים ולאו דווקא שליטים, והכתוב אומר שהמהיר עתיד להתעשר, ולכן הוא יהיה בחברת העשירים. על דרך הנסתר פירש שהכוונה למי שעוסק במלאכת התורה שנקרא מלך, והחשוכים הם הרשעים. חוקה: הכתוב מזהיר את האדם לטרוח גם בעניינים גשמיים, כדי שהוא יוכל לעסוק גם בענייני רוחניות – כי אין זה בלי זה.

[56] אבן עזרא. רס"ג פירש שהכוונה לאנשים שפלים חדלי אישים. רי"ד: ראוי שהוא לא יתייצב לפני אנשים פחותים.