תהילים פרק ג

תהלים פרק ג

(א) מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ המזמור הזה הוא מזמור שדוד המלך אמר כאשר הוא ברח מפני בנו אבשלום. אבשלום מרד בדוד אביו, ומשום כך דוד נאלץ לברוח מירושלים, ודוד אמר מזמור זה בשעה שהוא ברח מבנו אבשלום[1]: (ב) ה' מָה רַבּוּ צָרָי ה'! יש אנשים רבים שמציקים לי. יש אנשים רבים שמצביאים עליי צרות – אפילו הבן שלי מרד בי,[2] רַבִּים קָמִים עָלָי יש רבים שקמים עליי להילחם בי[3]: (ג) רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי רבים אומרים על נפשי, על עצמי,[4] אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה לעולם לא יהיה לו ישועה על ידי אלוקים. היו רבים מחכמי ישראל (כמו אחיתופל) שהבינו שמרד אבשלום היה עונש לדוד על חטאו עם בת שבע, ולכן הם חשבו שדוד לא ייוושע על ידי ה', בין בעולם הזה ובין בעולם הבא[5]: (ד) וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי אולם בניגוד לדבריהם, אתה ה' מגן עלי,[6] כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי ואתה תגן על כבודי כך שכבר לא אברח מפני בני, וכן תרים את ראשי, כך שלא אתבייש ולא אכופף את הראש[7]: (ה) קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא כאשר אני קורא אל ה' בשעת צרה,[8] וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה ה' תמיד יענה לי מהשמים[9]: (ו) אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה שכבתי וישנתי בבטחה. שנתי לא נדדה בגלל שבטחתי בה',[10] הֱקִיצוֹתִי וגם כאשר התעוררתי, לא התעוררתי מתוך בהלה,[11] כִּי ה' יִסְמְכֵנִי (ישנתי והתעוררתי בנחת) כיוון שה' הוא שתומך בי[12]: (ז) לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם היות ואני בוטח בה', לא אירא מהאנשים הרבים שהיו בצד של אבשלום כאשר הוא מרד בי,[13] אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי האנשים הרבים הקיפו אותי ונלחמו נגדי[14]: (ח) קוּמָה ה' (היות ובטחתי בך) ה'! ראוי שתקום (מיד יבואר),[15] הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי אלוקי! תושיע אותי,[16] כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי שהרי בעבר הכית את כל אויבי בלחי שבפנים שלהם, ולכן ראוי שתעשה זאת גם עכשיו. ההכאה הלחי של האדם מבזה אותו,[17] שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ ובעבר שיברת את השיניים של הרשעים, ולכן ראוי שתשבור גם עכשיו לאויביי את שיניהם[18]: (ט) לַה' הַיְשׁוּעָה כאשר תושיע אותי, אני אודה ואומר שהישועה נעשתה רק על ידי ה',[19] עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה ואני מתפלל שהברכה שלך תחול על עם ישראל כך שאף פעם לא ימותו במלחמה הזו[20]:

[1] רד"ק וכתב שהמזמורים נאמרו בבית המקדש על התקופות שמצויינות בהם. כמו כן הביא את דברי חז"ל שדוד זימר ולא אמר זאת כדינה משום שלאחר שהנביא אמר לו שימרדו בו, הוא חשב שאולי מדובר על אנשים זרים, ולאחר שראה שבנו הוא שמרד בו, חשב שירחם עליו. בסוף דבריו הביא את מדרש חז"ל שאמרו שמזמור זה צמוד למזמור הקודם כדי לומר שכמו שבן לא מורד באביו אבל זה אכן קרה, כך עבד יכול למרוד ברבו, ועם ישראל יוכל להיוושע בימות המשיח. רש"י הביא מדרש חז"ל נוסף דוד אמר זאת כמזמור משום שהוא ראה שהסנהדרין תומך בו בשעה שהוא ברח מאבשלום. מאירי: מדברי חז"ל שהביאו הפרשנים השונים, עולה שלא ייתכן לומר "מזמור" על דבר שהוא מצער. אולם, יש כמה מזמורים שנאמרו על מקרים מצערים (כגון מזמור נב שנאמר על האירוע עם דואג), ויש כמה מזמורים שנאמרו על הגלות והחורבן. יתכן שגם במזמורים אלו רמוזה הנחמה. כמו כן ניתן לומר שדוד חיבר את המזמורים אחרי שהוא כבר נושע, כדי שיאמרו אותם בבית המקדש. כל המזמורים נכתבו על ידי דוד המלך, וכאשר כתוב "מזמור לבני קרח" או אנשים נוספים שהוזכרו, הכוונה שדוד חיבר אותם במטרה שאנשים אלו יזמרו את המזמורים בבית המקדש. לגבי משה שהוזכר בחלק מהמזמורים, יתכן שדוד מצא מזמורים שמשה רבינו חיבר, או שהיה לוי מיוחד בשם משה. לגבי הלשונות השונות שנאמרו בספר (למנצח, ניגון משכיל וכו'), חז"ל אמרו שיש הבדל ביניהם, אך לשיטתו כל הלשונות שנאמרו הן אותו הדבר. בסוף דבריו כתב ש"למנצח" היא מילה כללית שבה היו מורים למנגנים לנגן בלי שיר שונים. ספורנו: דוד התפלל על עצמו שינצח ועל ישראל שלא ימותו במלחמה. אבן עזרא: המזמור נאמר בלשון מזמור משום שדוד התפלל אל ה' והוא התנבא שהוא ינצח. כמו כן חלק על דברי רס"ג שיש סדר למזמורים. להרחבה בעניין זה ראה בהערות לביאורנו במזמור א.

[2] תרגום + רד"ק. ספורנו: הכוונה לעם שהלך אחרי אבשלום. אבן עזרא: העם מחולק לשלוש קבוצות. הראשונה – צרים כבני בנימין. השניה – הקמים והם אבשלום, עמשא וכל מי שמרד בו. השלישית – האומרים שהוא לא יוכל לקום פעם נוספת. מאירי: אפילו בני נהפך עלי לאויב.

[3] תרגום + רד"ק. ספורנו: הכוונה לשמעי בן גרא וסיעתו. רש"י: "רבים" לא מלשון מספר, אלא מלשון אנשים חשובים, שהיו גדולי תורה וגדולים בחכמה כשאול, דואג ואחיתופל.

[4] רד"ק.

[5] רד"ק והסביר ש"ישועתה" היא ישועה כפולה, ישועה בעולם הזה וישועה בעולם הבא. בפירוש המילה "סלה" הביא את פירוש אבן עזרא שהכוונה לאמת (בהמשך נביא את דבריו של אבן עזרא), ובסוף כתב שהכוונה למילה שציינה את הגבהת הקול כאשר היו קוראים את המזמור, והראיה לכך שמילה זו מופיעה רק בספר תהילים ובספר חבקוק, במקומות שבהם יש רק מזמורים. אבן עזרא: לא ניתן לומר שמילת "סלה" פירושה "לעולם" משום שיש מקומות שבהם מילה זו מופיעה על אירוע חד פעמים שהתרחש בעבר (על אף שבאחד המקרים מצא שניתן לפרש את הפסוק באופן אחר שיתאים לפירוש "לעולם"). לכן פירש שהכוונה ללשון "אמת". לגבי כתיבת המילה "ישועתה" הסביר שהמשורר בחר באופן זה של כתיבת המילה ישועה על דרך הצחות. רי"ד: "ישועתה" – האות ת מיותרת. מאירי: המילה "סלה" מראה על אורך זמן, הן על העתיד והן על העבר (ובכך תירץ את קושיית אבן עזרא).

[6] תרגום + רד"ק. ספורנו: ה' יגן עליי שלא אובד בגלל אותו חטא.

[7] רד"ק בפירושו השני לגבי הכבוד. בפירושו הראשון כתב שהכוונה בכבוד הוא לנפש. אבן עזרא: ה' מגן על דוד שהוא לא נלחם, וה' הגן על כבודו על ידי שהוא ניצח במלחמה. ספורנו: על ידי העיסוק בתורה, לא אחטא, וזהו הכבוד. הרמת הראש היא עשיית התשובה.

[8] רד"ק. אבן עזרא: לא אבוא במלחמה, אלא רק ארים את קולי בתפילה.

[9] רד"ק לפי פירושו השני על "הר קדשו". בפירושו הראשון כתב שהכוונה להר המוריה, על אף שההר עוד לא התקדש, אבל הייתה קבלה אצלם ששם ייבנה בית המקדש, ומשום כך דוד גם השתחווה לכיוון ההר כשהוא ברח מאבשלום. כמו כן פירש "ויענני" בלשון עבר כדרך הכתובים שלפעמים כותבים בלשון עבר במקום לשון עתיד, או שהוא היה בטוח שה' יענה לו, או שהדברים נאמרו על ידי רוח הקודש כמו כל הספר, ולכן הוא ידע שה' כבר ענה לו. את המילה "סלה" ביארנו לפי פירושו הראשון בפסוק ג, עיין שם בהערות לביאורנו שם הרחבנו במשמעות מילה זו. אבן עזרא: על אף שבית המקדש לא נבנה על הר המוריה, ארון הברית היה מונח שם.

[10] רד"ק. מצודות: כאשר אני שוכב ונרדם מרוב צער. אבן עזרא: מדובר על הלילה שאחרי המלחמה. באופן נוסף כתב שהשינה של האדם הוא כאשר מזלו נופל.

[11] רד"ק. מצודות: כאשר אני מתעורר מדאגה, אני מפיג את צערי על ידי שאני נזכר בה' שתומך בי.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שפירוש "שתו" הינו שמו, והכוונה שהם שמו מלחמה עליו. רש"י כתב בפירושו השני כפירושו הראשון של רד"ק ובפירושו הראשון כתב ש"שתו" מלשון החריבו. אבן עזרא פירש "שתו" מלשון מלכודות, והכוונה שהם הקיפו את דוד עם מלכודות כדי לתפוס אותו.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה שבמלחמה הזו הוא עתיד להכות אותם, אלא שמבחינת דוד הדבר נחשב כאילו שהוא כבר הכה אותם, ולכן הוא השתמש בלשון עבר. רש"י הביא את מדרש חז"ל שהכוונה לחנק. אבן עזרא: הסכים גם הוא שהמכה הייתה בלחי, אלא שהתלבט אם הכוונה שבפסוק חסרה מילה "מכת" לפני לחי, או שחסרה האות ב משום שהמכה הייתה בלחי.

[18] רד"ק. רש"י: הכוונה לגבורת הרשעים שהוכתה.

[19] רד"ק. רש"י: על ה' מוטל להושיע את עמו, ועל עמו מוטל לשבח אותו. ספורנו: ה' יכול להושיע גם בלי כלי נשק.

[20] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה לעם שנלחם בצד של דוד, היות והם באמת היו עם ה'.