תהילים פרק ח

תהלים פרק ח[1]

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד זהו מזמור שכתב דוד ללויים שהיו מתאמצים בשירתו בשעה שהיו מנגנים על כלי נגינה שנקרא "גתית"[2]: (ב) ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ ה' האדון שלנו! השם שלך גדול בכל העולם ("מה אדיר" נאמר בלשון שאלה וכפליאה ומשמעו קביעה על גודל שמו של ה'),[3] אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם אבל את ההוד וההדר נתת על השמים. עיקר השכינה נמצאת בשמים, משום שהעולם הוא קטן ביחס למה שמעליו: השמים ומעלה[4]: (ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז מהפה של התינוקות והיונקים רואים את כוח ה'. הפלא שהקב"ה ברא בו תינוק יונק בדיוק רב את כמות החלב שהוא צריך לינק, מראה על כוחו של ה' ועל האופן שבו ברא את העולם,[5] לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ ובכך אתה מפריך את המחשבות של הצוררים שלך שטוענים שכל מה שקורה בעולם נעשה על פי הטבע, ללא כוונת מנהיג. האופן שבו התינוקות חיים מראים שיש מנהיג לבירה,[6] לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם ובכך אתה משבית המחשבות את אלה שאויבים ומתנקמים בך[7]: (ד) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ כאשר אראה את השמיים שבראת עם אצבעותיך (ברור שאין לה' יתברך אצבעות אלא דיבר הכתוב כדרך בני אדם),[8] יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה וכאשר אראה את הירח והכוכבים שהתקנת. המשורר אומר שהוא מתפעל כאשר הוא רואה את השמים, הירח והכוכבים[9]: (ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ (לאחר שאני רואה את מעשיך הגדולים אני מתפעל) מדוע אתה זוכר את האדם? הרי האדם איננו נחשב ביחס לשמים, הריח והכוכבים,[10] וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ ומיהו בן האדם שתזכור אותו? הרי איננו נחשב ביחס לשמים, הירח והכוכבים. יש בצלע זו חזרה על הנאמר בצלע הקודמת[11]: (ו) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים בראת את האדם באופן שהוא חסר רק קצת מהמלאכים (בפסוק זה אלוהים משמעו מלאכים). לאדם יש נשמה גדולה שאיננה נופלת מהמלאכים, ורק גופו החומרי גורם לו להיות חסר מעט מהם,[12] וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ וגרמת לגופו להיות מעטור בכבוד והדר – בנשמה שנתת בו[13]: (ז) תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ נתת לאדם את השלטון על מעשי ידיך,[14] כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו שמת את הכל תחת רגליו, נתת לאדם את השלטון על הכל[15]: (ח) צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם (האדם שולט על )הצאן, השוורים ועל שאר הבהמות הגדלות איתו (כמו סוסים וחמורים),[16] וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי וכן שולט האדם על חיות שדה (כיוון שהוא יכול לצוד אותם בחכמתו)[17]: (ט) צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם נתת לאדם שליטה גם על הציפורים העפות בשמים וגם על הדגים השוחים בים (בנוסף לבעלי החיים שנמצאים על הארץ שהוזכרו בפסוק הקודם),[18] עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים האדם עובר בדרכים שנמצאות בים על ידי שהוא שט בספינות (כך הוא יכול גם לצוד דגים)[19]: (י) ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ ה' האדון שלנו! השם שלך גדול בכל העולם[20]:

[1] המפרשים נחלקו בנושא המזמור. רד"ק כתב שיש בו שבח כלפי הקב"ה. מאירי כתב שהוא נכתב כנגד הכפירה. ספורנו: כדי לבקש מה' שיבדיל בין אומות העולם לבין ישראל.

[2] רש"י ועייל לעיל ד,א לגבי פירוש המילה "למנצח" ובהערות שם לפירושים השונים. רד"ק כתב שלושה פירושים להסבר "גתית": א. סוג של ניגון. ב. דוד כתב את המזמור בשעה שהיה בגת. ג. הוא מסר אותו לידי עובד אדום הגיתי. מאירי: אדם מגת המציא או חידש את כלי הנגינה שנקרא "גתית". בהסבר נוסף כתב שהמזמור נאמר על התורה שהייתה בבית עובד אדום הגיתי, וכאשר העלו את הארון חזרה אל מקומו, דוד אמר מזמור זה נגד הכפירה בתורה. אבן עזרא: דחה פירוש שהמזמור נאמר בשעת הדריכה בגת.

[3] אבן עזרא + רד"ק. רש"י: הכח שלך גדול מידי עבור האנשים בעולם ולא היה ראוי שתשרה את שכינתך בעולם. מאירי: השגחתך כל כך מפורסמת, עד שאדם אינו יכול לכפור בה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שהבריות תמיד ישבחו אותו. אבן עזרא: פירש בפסוק הדומה בסוף המזמור ש"בכל הארץ" הוא תיאור זמן, לומר שכוחו של הקב"ה הוא תמידי.

[4] רד"ק וצלע זו נאמרה בלשון עתיד, אך היא נאמרה על העבר. כמו כן כתב אפשרות נוספת לפרש שהשכינה בשמים היא שגורמת להשראת השכינה בארץ. ספורנו: אני מתפלל שהשכינה שלך תהיה רק על עם ישראל. מאירי: המילה "אשר" במקום המילה "אם" ונועדה לומר שגם אם ה' נתן את הודו על השמים, ניתן לראות את השגחתו גם על הארץ, ורוממות ה' אינו מונעת ממנו מלהשגיח על התחתונים.

[5] רד"ק. רש"י: במקום להשרות את שכינתך בשמים, הענווה שלך גרמה לכך שתשרה את שכינתך במקדש, וציווית שמי שיודה לך הם בני אדם שגדלים בלכלוך כמו תינוקות. ספורנו: עוללים הם התינוקות בשעת ההיריון וכך הסבירו פרשנים נוספים. אבן עזרא בשם רבי משה: התינוקות שאינם יודעים לדבר ולספר על חסדיך על ידי דיבור, עדיין מראים על חסדיך בעצם האופן שבו הם יונקים. בשם עצמו הסביר שכבר כאשר התינוק נולד, הוא מקבל את הכוחות כדי להחכים ולהגיע לאמונה.

[6] רד"ק. ספורנו: הבקשה מה' להשרות שכינה רק על עם ישראל נועדה להשבית את האויבים, כאשר הם יראו את ההבדל בינם לבין עם ישראל בעניין השראת שכינה.

[7] רד"ק. רש"י: השראת השכינה משביתה את האויבים של ה' שטוענים שאין הבדל בינם לבין עם ישראל. אבן עזרא: הכוונה להשבתת כל מי שמתנקם במי שמאמין בה'. מאירי: הכופר גורם לה' שיתנקם בו.

[8] רד"ק. אבן עזרא: עשר האצבעות הם כנגד הרקיעים שנועדו למעונות ומקום כסא הכבוד.

[9] רד"ק והסביר שבפסוק לא מוזכר השמש מכמה טעמים: א. דוד המלך אמר את המזמור בלילה. ב. ביום אפשר לראות רק את השמש, וזה עשוי לגרוע מההתפעלות של הרבה כוכבים. ג. בפסוקים הקודמים בהם הוזכרו השמים, הכוונה גם לשמש.

[10] רד"ק. לפי פירושו, הפסוקים העוסקים בעניין האדם נאמרו כניגוד לבריאה. הבריאה גדולה, ואילו האדם קטן. מצודות פירש זאת כשני דברים נפרדים. דוד המלך התפעל מהבריאה, ובנוסף לכך הוא אמר שה' משגיח על בני האדם. ספורנו: פסוק זה עוסק באומות העולם שאינן עובדות את ה', ואם כן לא מובן מדוע הקב"ה משגיח עליהם ונותן להם לא מעט דברים. מאירי: כשאני רואה את השמים, אני מכיר את שפלותי.

[11] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב ש"תזכרנו" נאמר כנגד שעת הבריאה, ואילו "תפקדנו" נאמר כנגד הימים שלאחר הבריאה, בהם הקב"ה משגיח על בני האדם.

[12] רד"ק. רש"י: ה' נתן ביד האדם כח לעשות ניסים כמו שמשה רבינו קרע את ים סוף ועלה לשמים, יהושע העמיד את השמש בגבעון ואליהו הנביא החיה את המת.

[13] רד"ק ובאופן דומה פירש אבן עזרא. לפי פירושם, "עטרה" מלשון קישוט. מאירי: עטרה מלשון הקפה, שה' הקיף את האדם בכבוד והדר. מצודות: ההשוואה היא לשאר בעלי החיים. לאדם יש עליונות על שאר בעלי החיים.

[14] רד"ק והתלבט אם הכוונה לבעלי החיים בארץ, או שהכוונה אפילו לכוכבים שבשמים, ואז הכוונה איננה דווקא לשליטה גופנית, אלא להבנה במהלכי הכוכבים. רס"ג: הכוונה שיש לאדם שלטון על חלק ממעשי ידיו של ה', כיוון שאין לו שלטון על העולמות העליונים. אבן עזרא: הכוונה לצומח ולדומם.

[15] רד"ק + מצודות.

[16] רד"ק.

[17] רד"ק. אבן עזרא דחה את פירוש יפת שהבהמות הן רק אלה שאוכלות עזב, וכתב שהכוונה לכל הבהמות.

[18] רד"ק.

[19] אבן עזרא + רד"ק.

[20] ראה ביאורנו לעיל פסוק ב. רס"ג: כאן הכוונה לכל העולם ולא רק לארץ, משום שלא מוזכרים דברים נוספים בהקשר זה (ראה לעיל פסוק ב בהערות). אבן עזרא: "בכל הארץ" פירושו זמן, כל זמן שהארץ תעמוד, ואינני יודע אם התכוון לומר כך גם על הנאמר בפסוק ב.