הושע פרק ו

הושע פרק ו

(א) לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל יְקֹוָק כאשר בני ישראל יהיו בצרה, הם יאמרו זה לזה: "נזדרז ונחזור בתשובה אל ה'",[1] כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ (נחזור אל ה') מכיוון שהוא טרף אותנו (עיין פרק ה' פסוק יד') והוא ירפא אותנו, הוא שהביא עלינו פורענות והוא שיציל אותנו,[2] יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ ה' הוא המכה אותנו וה' הוא שיחבוש אותנו וירפא אותנו[3]: (ב) יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם ה' יחזק אותנו לאחר שתי זמנים בהם עברו עלינו פורענויות: חורבן בית המקדש הראשון וחורבן בית המקדש השני,[4] בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו בפעם השלישית, כאשר ה' יקים את בית המקדש השלישי, אנחנו (בני ישראל) נחיה לפניו ואנחנו לא נגלה יותר[5]: (ג) וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְקֹוָק (כאשר ה' יקים אותנו) אנחנו (בני ישראל) נדע איך לרדוף אחרי ה',[6] כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ כמו שאדם שמסתכל על תחילת הזריחה של השמש, ואז הוא בטוח שלאחר מכן יתחיל להאיר היום, כך מי שירדוף לדעת את ה' יהיה בטוח שהוא ימצא אותו,[7] וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ ולאחר שנדע את ה' יבוא לנו הרבה טוב: ירדו לנו הרבה גשמים,[8] כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ והמלקוש, הגשם האחרון, ירווה את הארץ. ירד גשם בכמות מספיקת לארץ[9]: (ד) מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה אולם, עד שאתם (בני ישראל) תחזרו בתשובה, מהו הטוב שאני (ה') יכול להשפיע עליכם תושבי ממלכת ישראל, ומהו הטוב שאני יכול להשפיע עליכם ממלכת יהודה,[10] וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר הרי החסד שלכם דומה לענן בוקר. כשם שענן בוקר אינו מוריד באמת גשמים, כך אתם באמת אינכם עושים חסד (ולמרות זאת בני ישראל טענו שהם כן היו עושים מעשי חסד),[11] וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ והמעשים הטובים שלכם דומים לטל: כשם שהטל מפסיק לרדת בבוקר, זמן קצר לאחר שהוא התחיל לרדת, כך כשאתם עושים מעשים טובים, אתם מפסיקים מעשים אלה מיד לאחר מכן[12]: (ה) עַל כֵּן חָצַבְתִּי בַּנְּבִיאִים לכן, בגלל חטאיכם, שלחתי לכם נביאים שיחזירו אתכם למוטב. הנביא מדמה את דיבור הנביאים אל העם בחציבת אבנים, היות וחיתוך הדיבור של דברי הנבואה דומה קצת לחיתוך האבנים,[13] הֲרַגְתִּים בְּאִמְרֵי פִי אך אני (ה') גרמתי לנביאים ליהרג כאשר הם אמרו את דבריי. ה' אומר שגרם לנביאים שייהרגו על ידי בני ישראל, כמו שבאמת הרגו בני ישראל את אוריה ואת זכריה,[14] וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא ואם כך נהגתם (שהרגתם את הנביאים), כיצד תצאו צודקים בדין?[15]: (ו) כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח מכיוון שאני (ה') רוצה שתעשו חסדים, יותר מהקרבת קרבנות. ה' אומר שאין הקרבת הקרבנות בבית המקדש באה במקום עשיית חסד. בשנים בהם היה קיים בית המקדש, היו בני ישראל חושבים שהם יוצאים ידי חובת עבודה ה' בהקרבת קרבנות אליו, גם אם היו בהם חטאים אחרים, והנביא מפריך עתה טענה זו,[16] וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת וכן אני (ה') רוצה שתדעו את ה' יותר ממה שאני רוצה שתקריבו לפניי קרבנות עולה[17]: (ז) וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית בני ישראל הם כמו אדם הראשון שעבר על בריתי כשאכל מעץ הדעת,[18] שָׁם בָּגְדוּ בִי כשם שהכנסתי את אדם הראשון לגן עדן, ושם הוא חטא לי, כך בני ישראל חטאו לי באותו ארץ אליהם הכנסתי אותם, בארץ ישראל, ולכן אני (ה') אגרש את בני ישראל מארץ ישראל, כמו שגירשתי את אדם הראשון מגן עדן[19]: (ח) גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן גלעד היא עיר שמלאה באנשים חוטאים,[20] עֲקֻבָּה מִדָּם וכן גלעד מלאה באנשים שאורבים זה לזה כדי להרוג אנשים זכאים. היה הרבה שפיכות דמים בגלעד[21]: (ט) וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים כמו שגדודי לסטים מחכים על הדרך כדי שיעבור אדם שישדדו אותו,[22] חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה כך חבורת הכהנים הייתה מתאחדת יחד (בשכם אחד) כדי לרצוח בני אדם,[23] כִּי זִמָּה עָשׂוּ מכיוון שהם עשו מעשים מתועבים ומגונים. הנביא אומר שהכהנים לא היו רוצחים בידיים, אלא היו גורמים למוות על ידי שהיו עושים מעשים מתועבים בעיני ה'[24]: (י) בְּבֵית יִשְׂרָאֵל רָאִיתִי שַׁעֲרוּרִיָּה אני (ה') ראיתי בישראל דבר מגונה ומאוס,[25] שָׁם זְנוּת לְאֶפְרַיִם נִטְמָא יִשְׂרָאֵל תושבי ממלכת ישראל זנו אחרי העגלים שעשה ירבעם, ולכן כל ישראל נטמאו, מכיוון שהם הלכו אחרי עגלי זהב אלה[26]: (יא) גַּם יְהוּדָה שָׁת קָצִיר לָךְ גם תושבי ממלכת יהודה שמו והוסיפו ענף על העבודה הזרה של ממלכת ישראל. הנביא אומר שגם ממלכת יהודה נגררה אחרי ממלכת ישראל וגם היא עבדה עבודה זרה,[27] בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי ממלכת יהודה חטאה בעבודה הזרה כאשר אני (ה') רציתי להחזיר את הגולים שגלו. ה' אומר שלאחר שממלכת ישראל גלתה (וממלכת יהודה עדיין לא גלתה), וכאשר ה' כבר רצה לרחם על הגולים שגלו מממלכת ישראל, ממלכת יהודה התחילה גם היא לעבוד עבודה זרה, ולכן ה' לא ירחם גם עליהם[28]:

[1] מצודות + רד"ק. כמו"כ כתב הרד"ק שהכוונה היא לימי יאשיהו.

[2] מצודות.

[3] מצודות. מלבי"ם: הטרף היא הצרה החיצונית, בו תקפו אותם אויבים (יהודה שלחו לאשור כדי שיצילו אותם מפקח ורצין שהיו חיצוניים), והמכה היא הפנימית, (ישראל שלחו לאשור להציל אותם מידי המרד הפנימי שהיה להם).

[4] רש"י. מצודות: הכוונה היא שה' הציל אותם לאחר שתי גלויות: גלות מצרים וגלות בבל. לפי הא"ע הכוונה היא לזמנים של: יומיים הוא זמן קרוב והיום השלישי הוא זמן רחוק יותר, והתורה אומרת שבעתיד ה' ישמור על עם ישראל יותר ממה ששמר עד עתה, ויש כאן היפוך ממה שקורה בדרך כלל: בדרך כלל היום השלישי הוא היום הכואב והקשה יותר לרפואה, וכאן יקרה ההיפך. רד"ק: הכוונה היא שאם בני ישראל היו חולים במשך יומיים, ביום השלישי ה' יקים וירפא אותם. מלבי"ם: הכוונה היא לשלושת שלבי הגלות בהם גלו ישראל ולשלושת שלבי הגלות בהם גלו יהודה. לאחר הגלות השלישית שאז גלו לגמרי, ה' יקים אותם.

[5] רש"י + מצודות.

[6] מצודות. א"ע: כדי לדעת את ה' יש צורך בלמידת חכמות שהם כמו סולם לעלות למעלה עליונה זו. רד"ק: תהיה הסכמתינו כאחד לרדוף את ה'. כמו"כ כתב שישנם כאן שני שלבים: קודם כל ידיעת ה' ורק אח"כ ניתן לרדוף אחריו.

[7] מצודות. א"ע: ידיעת ה' היא כמו שחר הבוקר שבהתחלה יודעים קצת ואח"כ הידיעה מתגברת כמו שהאור מתגבר משעת זריחת החמה. מהר"י קרא: הכוונה היא כאן לתיאור זמן. בני ישראל שואלים זה את זה מדוע אין הם מבקשים את ה' מיד לאחר זריחת החמה. רד"ק בשם אביו: יתברר הדבר אצל בני ישראל ידיעתו של ה' כמו שמש שזורחת ללא שעננים מסתירים אותה. בשם עצמו כתב שאם בני ישראל ירדפו לדעת את ה', יופיע אורו וטובו של ה' עליהם.

[8] מצודות. רש"י: ה' בעצמו יבא לנו כמו גשם: כשם שהגשם מביא חיים לעולם, כך ה' יביא חיים לעולם. א"ע: ה' יעורר אותנו לחזור אליו כמו הגשם המעורר. מהר"י קרא פירש באופן הדומה לפירושו של רש"י, שה' יפריח את עצמותיהם של בני ישראל כמו הגשם שמפריח את הדשא.

[9] מצודות. א"ע: חסר כאן ו' והכוונה היא כמו המלקוש והיורה שיורדים לארץ.

[10] מצודות. מהר"י קרא: איך אני אוכל לסלוח לכם.

[11] מצודות.

[12] מצודות. הרד"ק מזהה פסוק זה עם יהוא שבהתחלה שב אל ה' אך מיד סר מאחריו, וכן בימי יאשיהו חזרו בני ישראל בתשובה אך בניו מיד חזרו לעשות את הרע בעיני ה'.

[13] מצודות. א"ע: הכוונה היא להריגת חלק מנביאי השקר על ידי ה' בגל לשהם היו מתעים את בני ישראל שלא לחזור בתשובה אל ה'.

[14] מצודות. א"ע: בגלל שנביאי השקר נבאו נבואות שקר, ה' הרג אותם. רד"ק: ה' אומר שמרוב טרחה שהוא הטריח את הנביאים להזהיר את ישראל, נחשב הדבר כאילו שהרג אותם.

[15] מצודות. מהר"י קרא: אין כאן שאלה אלא רק הודעה. ה' מודיע שהוא ישפוטאת בני ישראל על מעשיהם. רד"ק: ה' הטרחתי כל כך את הנביאים כדי שמשפטם של בני ישראל ייצא כשהם זכאים.

[16] מצודות. מלבי"ם: עיקר מה שה' רצה בהקרבת הקרבנות הוא כדי שיאכילו את הבשר לעניים לשם חסד. קרבנות העולה המוקרבות לגמרי אל ה' מיועדות שהאדם יחשוב עצמו כאילו הוא עצמו הוקרב.

[17] מצודות. תרגום: דעת אלוקים היינו קיום התורה.

[18] מצודות. מהר"י קרא: בני ישראל מגיעים אל הנביא, ובעודם מדברים עם הנביא הם חוטאים ועוברים על הברית. א"ע: כוונת הפסוק היא על נביאי השקר. רד"ק: כמו שאדם עובר על ברית שכרת עם חברו בקלות, כך בני ישראל עוברים על הברית שכרתו איתי בקלות.

[19] מצודות.

[20] מצודות. מלבי"ם: מזוכרים כאן פעמיים בהם הרגו את נביאי ה': אחאב הרג את תלמידי אליהו (שהיה מהגלעד) ובזמן ירבעם שהרג את כל הנביאים שהיו בשכם לאחר שהוא החליט לבנות שם את עיר מלכותו.

[21] מצודות.

[22] מצודות. רש"י כתב שני סברים למילה חכי: אסיפה של דייגים המתאספים יחד עם חכיהם כדי לצוד ולדוג, כך הכהנים היו מתחברים יחד כדי להרוג. בפירושו השני כתב שהוא מלשון חיבור, שהכהנים היו מתחברים יחד כדי להרוג, וכתב שלשון חיבור עדיף. מלבי"םף הריגת הנביאים גרמה לדבר להיראות כאילו שהם חטאו ועשו מעשי זימה.

[23] מצודות. מהר"י קרא: אין הכוונה שהכהנים היו רוצחים, אלא כמו שהכהנים היו מתאספים יחד כדי לקבל את התרומה שלהם, כך היו מתאספים אנשים מישראל כדי להרוג. א"ע: הכוונה היא שהכהנים היו לוקחים את מתנות הכהונה בחוזקה. רד"ק וא"ע כתבו שהכוונה היא לכהני הבמות. בשם אביו כתב הרד"ק שהכוונה היא לאנשים חשובים ולא לכהנים עצמם.

[24] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהכהנים היו מתייעצים היכן הם יכולים לרצוח אדם. מהר"י קרא: מחשבות ליבם הם עשו. רד"ק: כל מעשה רע הם עשו. בפירושו השני כתב שכמו שהם חשבו לעשות דברים רעים, כך הם באמת עשו.

[25] מצודות. רש"י: שערוריה מלשון שינוי, ששינו את מעשיהם.

[26] מצודות. רד"ק לדרכו שפירש שהכוונה האפרים היא לירבעם, ואח"כ כל ישראל נטמאו בעלים שעשה.

[27] מצודות. רש"י: אין הקציר ענף של העבודה זרה כמו שכתב המצודות, אלא הכוונה היא לסעיף של הפורענות. א"ע ורד"ק: יהודה נטעו נטיעה זרה, שגם הם עבדו ע"ז. לאחר מכן, הרד"ק כתב שפירוש הסוק הוא שכאשר ה' עשה טובה ליהודה ורצה לגאול את כולם (בזמן שירבעם בן יואש כבש א תדמשק וחמת והביא אותם ליהודה) בכל זאת ממלכת יהודה המשיכה לחטוא.

[28] מצודות. רש"י: בזמן שאני (ה') אוכיח את בני ישראל שיחזרו אליי, אוכיח גם את יהודה.