יהושע פרק כד

יהושע פרק כד

(א) וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה (לאחר שפעם אחת כבר אסף את עם ישראל לשילה) יהושע קיבץ את כל עם ישראל פעם נוספת לעיר שכם,[1] וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל יהושע קרא לסנהדרין,[2] וּלְרָאשָׁיו (וכן קרא יהושע) לנשיאים,[3] וּלְשֹׁפְטָיו (יהושע גם קרא) לשופטי בני ישראל, הדיינים שדנים את הדינים בעריהם,[4] וּלְשֹׁטְרָיו (יהושע גם קרא) לשוטרי בני ישראל, לאנשים שתפקידם לאכוף את קיום פסק הדין שדנו הדיינים,[5] וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בני ישראל התייצבו לפני ארון ה' שהובא לשכם[6]: (ב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם יהושע מנה בפני עם ישראל את החסדים שה' עשה עם בני ישראל, וכך אמר לעם שהתאסף בשכם,[7] כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי ישראל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם האבות שלכם ישבו מהעבר השני של נהר פרת (מהעבר המזרחי), ושם הם שקעו באמונות שקר כמו האמונה בעבודה זרה,[8]  תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר הכוונה באומרי "אבותיכם" ששקעו בצד המזרחי של נהר פרת  היא לתרח שהיה אביהם של אברהם ונחור,[9] וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים תרח ובנו נחור עבדו עבודה זרה[10]: (ג) 1) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר אני (ה') עשיתי איתכם חסד, ולקחתי את אברהם אביכם מתרח ונחור שישבו מעבר לנהר פרת, כדי שלא יימשך אחרי העבודה זרה,[11] 2) וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן הולכתי את אברהם בארץ הקדושה, בארץ ישראל, משום שארץ ישראל ראויה להשראת שכינה,[12] 3) וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ אני הרביתי את צאצאיו של אברהם מישמעאל,[13] 4) וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק וגם עשיתי חסד עם אברהם בכך שנתתי לו את יצחק[14]: (ד) 5) וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו נתתי ליצחק שני בנים: עשיו ויעקב. לידת יעקב ועשיו מאותו כרס הוא חסד לבני ישראל, משום שכאשר היו שניהם באותו כרס, עשיו שאב את כל הזוהמא מיעקב,[15] 6) וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ ונתתי לעשיו לירושה את הר שעיר, וכך לא יקבל עשיו את ירושתו בארץ ישראל (וארץ ישראל כולה תינתן ליעקב),[16] 7) וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם ולעומת עשיו, יעקב וצאצאיו ירדו למצרים, ובזכות זה הם קיבלו את נחלתם בארץ ישראל. רק מי שהיה משועבד במצרים, זכה לקבל את נחלתו בארץ ישראל[17]: (ה) 8)  וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם וגם שלחתי את משה ואהרון, ועל ידי משה ואהרון, אני (ה') היכיתי את מצרים,[18] כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ (הכיתי את מצרים) כמו שידוע לכם על האופן שבו היכיתי את המצרים,[19] 9) וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם ולאחר שהכיתי את מצרים, הוצאתי אתכם (בני ישראל) ממצרים[20]: (ו) וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה לאחר שהוצאתי את אבותיכם ממצרים, אתם הגעתם לים סוף (חלק מהזקנים שהיו חיים בדור של יהושע חיו בתקופת יציאת מצרים והגיעו בעצמם לים סוף),[21] וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף המצרים רדפו אחרי אבותיכם עם מרכבות ופרשים עד שהגיעו גם הם לים סוף[22]: (ז) וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק בני ישראל צעקו לפני ה', בני ישראל התפללו אל ה',[23] 10) וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים ה' גרם לכך שיהיה חושך בין מחנה ישראל למחנה מצרים על ידי עמוד הענן,[24] וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם וכך, על ידי עמוד הענן, ה' גרם להטבעת המצרים בים סוף. החושך מנע מהמצרים לראות את ים סוף. לו היו המצרים רואים את בקיעת הים, הם לא היו נכנסים לתוכו, כיון שהם היו יודעים שה' עשה לישראל נס ובקע רק לישראל את הים,[25] וַיְכַסֵּהוּ ים סוף כיסה את המצרים,[26] וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם ואתם ראיתם בעיניים שלכם את מה שעשיתי למצרים (הכוונה לכל הנסים שקרו במצרים ולהטבעת המצרים בים סוף),[27] וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים (לאחר טביעת המצרים בים סוף) ישבתם במדבר במשך ארבעים שנה כעונש על חטא המרגלים[28]: (ח) 11) וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אני (ה') הכנסתי אתכם לארץ של סיחון ועוג, שישבו בעבר הירדן המזרחי,[29] וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם סיחון ועוג נלחמו נגדכם,[30] וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם אני (ה') מסרתי את סיחון ועוג בידכם, ואתם קיבלתם את ארצם לירושה, אתם קיבלתם את נחלתכם בעבר הירדן המזרחי שהיא ארצם של סיחון ועוג,[31] וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם השמדתי מפניכם את סיחון ועוג[32]: (ט) 12) וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל בלק בן ציפור מלך מואב קם ונלחם בכם (בלק לא נלחם ממש נגד עם ישראל, אלא שלח לקרוא לבלעם שיקלל את עם ישראל כפי שיבואר מיד בעז"ה),[33] וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם (המלחמה של בלק בישראל הייתה על ידי ש – ) הוא שלח שליחים כדי לקרוא לבלעם בן בעור ולבקש ממנו לקלל את עם ישראל[34]: (י) וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם לא רציתי לשמוע לקללתו של בלעם (בלעם חשב שהוא מקלל את ישראל), לא רציתי שבלעם יקלל אתכם,[35] וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם (ולא רק שבלעם לא קילל אתכם) הוא אפילו בירך אתכם,[36] וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ והצלתי אתכם מידו של בלק (שניסה לגרום לכך שבלעם יקלל אתכם)[37]: (יא) 13) וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן הירדן נבקע מפניכם ואתם עברתם בתוכו,[38] 14) וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ אתם הגעתם לעיר יריחו,[39] וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ ותושבי יריחו נלחמו בכם,[40] הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי בתוך העיר יריחו היו האמורי, הפריזי, הכנעני, החיתי, הגרגשי, החיוי והיבוסי,[41] וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם ואני מסרתי את יושבי יריחו בידכם, ניצחתם במלחמתכם נגד יושבי יריחו[42]: (יב) 15) וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה ואני גם שלחתי את הצרעה שתלך לפניכם ותעזור לכם לכבוש את הארץ. הצרעה הייתה מטילה ארס ביושבי הארץ,[43] וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי על ידי הטלת הארס, הצרעה גירשה את שני מלכי האמורי: את סיחון ועוג,[44] לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ לא גירשת את סיחון ועוג על ידי כלי נשק: חרב וקשת. סיחון ועוג היו חזקים מידי ולא היה ניתן להילחם נגדם בדרך הטבע, ורק הצרעה היא זו שגירשה אותם בדרך נס[45]: (יג) 16) וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ ואני גם נתתי לכם ארץ שלא עמלתם על מנת לבנות אותה, קיבלתם ארץ עם שדות מוכנות ועם דרכים מוכנות ללא שאתם עמלתם בה (על ידי שכבשתם את הארץ מיד האמורי),[46] וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם נתתי לכם בארץ ישראל ערים שלמות שלא הייתם צריכים לבנות שם את הבתים. יושבי הארץ הם אלו שבנו את הבתים, ואתם הייתם צריכים רק לכבוש מהם את הערים האלה ולקחת לעצמכם את הבתים,[47] וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם ואתם ישבתם בערים האלה שכבשתם (ולא בניתם),[48] כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים אתם אוכלים פירות מכרמים וזיתים שלא אתם נטעתם, אלא ה' נתן לכם כרמים ומטעי זתים שנטעו יושבי הארץ, ואתם אוכלים את פירותיהם[49]: (יד) וְעַתָּה לאחר שה' היטיב לכם כל כך, יש לכם מחויבות גדולה יותר לעבוד אותו,[50] יְראוּ אֶת יְקֹוָק עליכם להיות יראים מה',[51] וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת ועליכם גם לעבוד את ה' בשלמות ובאופן אמיתי, לא באופן מזויף ולא עבור קבלת תגמול,[52] וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם ועליכם גם להסיר מליבכם לגמרי כל מחשבה לעבוד עבודה זרה שאבותיכם עבדו בעבר המזרחי של נהר הפרת ובמצרים,[53] וְעִבְדוּ אֶת יְקֹוָק ותעבדו את ה', בלי לשתף ולעבוד אל נוסף[54]: (טו) וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק ואם אינכם רוצים לעבוד את ה',[55] בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן (אם אינכם רוצים לעבוד את ה') תבחרו לכם אלוה אחר לעבוד אותו. יהושע נתן לבני ישראל לכאורה אפשרות לעבוד עבודה זרה משום שהוא רצה שאם מישהו יבחר לעשות כן, הוא (יהושע) יוכל לשכנע אותו לעבוד את ה',[56] אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר (תבחרו אם אתם רוצים לעבוד) את העבודה זרה שעבדו אבותיכם שישבו בעבר המזרחי של נהר פרת, את האלוהים שעבדו תרח ונחור,[57] וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם (או שתבחרו לעבוד) את האלוהים שעבדו העמים שישבו בארץ ישראל,[58] וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אך גם אם אתם תבחרו לעבוד עבודה זרה, אני ומשפחתי לא נצטרף אליכם בעבודה הזרה, ונעבוד רק את ה'[59]: (טז) וַיַּעַן הָעָם העם ענה ליהושע, וַיֹּאמֶר כך אמר העם ליהושע בתשובתו: חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת יְקֹוָק לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים גנאי הוא לנו לעזוב את ה' על מנת לעבוד אלוהים אחרים[60]: (יז) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (גנאי הוא לנו לעזוב את ה') משום שה' אלוקינו הוא שהעלה אותנו ואת אבותינו מלהיות עבדים בארץ מצרים,[61] וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה (חלילה לנו לעזוב את ה' משום ש-) ה' גם עשה לעינינו את כל הנסים האלה (הניסים אותם מנה יהושע בדבריו לעם ישראל),[62] וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ (חלילה לנו לעזוב את ה' משום ש-) ה' גם שמר עלינו במדבר,[63] וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם וכן שמר עלינו ה' גם כשעברנו דרך הארצות של הגויים במהלך דרכנו לארץ ישראל[64]: (יח) וַיְגָרֶשׁ יְקֹוָק אֶת כָּל הָעַמִּים ה' גם גירש מפנינו את כל העמים שישבו בארץ,[65] וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ ובמיוחד גירש ה' את האמורי שהיה הגדול מבין העמים שישבו בארץ ישראל. האמורי ישב בשני עברי הירדן,[66] גַּם אֲנַחְנוּ  נַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק (לא רק אתה ומשפחתך) גם אנחנו נעבוד את ה', ולא נעבוד עבודה זרה,[67] כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ (גם אנחנו נעבוד את ה') כיוון שה' הוא האלוקים שלנו[68]: (יט) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם יהושע אמר אל העם: לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אתם לא יכולים לעבוד את ה' מפני שהוא כל כך קדוש וקשה לעבוד אותו,[69] אֵל קַנּוֹא הוּא לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם ה' נוקם את נקמתו ממי שעובר על רצונו והוא לא יכפר לכם על החטאים שלכם. יהושע רצה לראות אם עם ישראל מתכוון ברצינות באומרו שהוא יעבוד את ה', ולכן הוא הציג להם את הדברים כאילו שיש להם ברירה האם לעבוד את ה' או לא. לו עם ישראל לא היה מתכוון בדבריו, הוא היה מנצל את דבריו של יהושע שניסה לשכנע אותם שלא לעבוד את ה'[70]: (כ) כִּי תַעַזְבוּ אֶת יְקֹוָק וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר (אם תבחרו לעבוד עכשיו את ה') בעתיד, כאשר אתם תעזבו את ה', ותעבדו עבודה זרה,[71] וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם ה' יחזור וירע לכם והוא ישמיד אתכם,[72] אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב לָכֶם (ה' יחזור וישמיד אתכם) לאחר שכבר היטיב לכם כשעבדתם אותו. כאשר אתם עבדתם את ה', הוא היטיב לכם, אך טובה זו לא תישאר לכם אם תעזבו את ה'. אם תבחרו עכשיו לעבוד את ה' ולאחר מכן תעזבו אותו, הפורענות שתבוא אליכם תהיה חזקה יותר, היות ולאחר שאדם מתרגל לטוב שניתן לו, קשה לו להתרגל למציאות שבה יהיה רע לו[73]: (כא) וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ העם אמר ליהושע: לֹא לא נעזוב את ה',[74] כִּי אֶת יְקֹוָק נַעֲבֹד אלא נעבוד רק את ה' לאורך כל הימים[75]: (כב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם יהושע אמר לבני ישראל: עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת יְקֹוָק לַעֲבֹד אוֹתוֹ אתם בעצמכם תשמשו עדים לכך שבחרתם לעבוד את ה',[76] וַיֹּאמְרוּ העם אמר ליהושע: עֵדִים אנחנו נהיה עדים בעצמנו שבחרנו לעבוד את ה'[77]: (כג) יהושע אמר לבני ישראל: וְעַתָּה עכשיו, לאחר שקיבלתם על עצמכם לעבוד את ה',[78] הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם תסירו מליבכם כל מחשבה שיש לכם לעבוד עבודה זרה,[79] וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ותפנו את ליבכם לעבוד רק את ה' אלוקי ישראל[80]: (כד) וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ העם אמר ליהושע: אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע אנחנו נעבוד את ה' ונשמע בקולו. דברים אלה מהווים המשך לדברי העם שאמרו לפני כן שהם עדים לעבודת ה', אלא שיהושע קטע את דבריהם, ועתה המשיך עם ישראל בדבריו ובהתחייבותו לעבוד את ה'[81]: (כה) וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא יהושע כרת ברית עם בני ישראל. מטרת הברית הייתה שבני ישראל יקבלו על עצמם לעבוד את ה' מתוך אהבה,[82] וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם בעיר שכם, סידר יהושע לפני עם ישראל את חוקי התורה ואת משפטי התורה[83]: (כו) וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יהושע כתב את הדברים שהוא דיבר עם בני ישראל בשכם, יהושע כתב את הדברים שהוא אמר לבני ישראל (שה' עשה להם ניסים רבים ושהם עדים על שהם מקבלים על עצמם לעבוד את ה'),[84] בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים יהושע הצניע את הדברים שכתב יחד עם ספר התורה (כפי שמיד יוסבר בעז"ה),[85] וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה כדי שיהיה זיכרון למעמד הברית בשכם, יהושע לקח אבן גדולה והציב אותה מתחת לעץ אלה (סוג של עץ),[86] אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְקֹוָק עץ האלה תחתה הציב יהושע את האבן, נמצא בעיר שכם. העיר שכם נקראה בפסוק מקדש ה' משום ששם היה ארון הברית באותו זמן[87]: (כז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם יהושע אמר לישראל: הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה האבן הזאת תשמש לנו לעד,[88] כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ (האבן תשמש לעד) היות והיא הייתה מונחת כאן לאורך כל פרק הזמן שאמרתי לכם את דברי הנבואה, וכאילו האבן שמעה את כל הדברים שאמרתי. הדברים שיהושע אמר לבני ישראל בשכם נאמרו בנבואה, והאבן עמדה שם לאורך כל הזמן שיהושע אמר דברי נבואה אלה,[89] וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם והאבן תשמש לעד שמא תשקרו לפני ה' על ידי שלא תכירו בברית שהוא כרת אתכם[90]: (כח) וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ יהושע שלח את כל העם חזרה לנחלה שלו, יהושע שילח את כל העם למקום נחלתו של כל אחד ואחד[91]: (כט) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לאחר שיהושע כרת את הברית עם בני ישראל, וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְקֹוָק בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים יהושע בן נון, שהיה עבדו של ה', מת כשהוא היה בן מאה ועשר שנים[92]: (ל) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בני ישראל קברו את יהושע בתחום הנחלה שלו, בני ישראל קברו את יהושע בנחלה שלו,[93] בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם (קברו את יהושע) במקום שנקרא "תמנת סרח" שנמצא בהר אפרים ושם הייתה נחלתו של יהושע,[94] מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ תמנת חרס הייתה צפונית להר געש[95]: (לא) וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ עם ישראל עבד את ה' לאורך כל פרק הזמן שיהושע היה חי,[96] וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים וכן עבד עם ישראל את ה' לאורך כל הזמן שהזקנים הנהיגו אותו לאחר מות יהושע,[97] אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ (עם ישראל עבד את ה' לאורך כל הזמן שהזקנים הנהיגו אותו) הזקנים האריכו ימים אחרי מותו של יהושע, והנהיגו את ישראל במשך עשרים ושמונה שנה לאחר מותו,[98] וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל הזקנים ראו במו עיניהם את כל הניסים שה' עשה לבני ישראל משום שהם היו מיוצאי מצרים, וכך הם היו יכולים למשוך את עם ישראל לעבוד את ה'. לאחר מות הזקנים שראו את ניסי ה', היה קשה יותר לאלה שבאו אחריהם למשוך את ישראל לעבודת ה'[99]: (לב) וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם את העצמות של יוסף הצדיק, שבני ישראל העלו איתם מארץ מצרים, קברו בני ישראל בעיר שכם,[100] בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם (בני ישראל קברו את עצמות יוסף) בחלקת השדה שיעקב אבינו קנה מחמור שהיה אביו של שכם,[101] בְּמֵאָה קְשִׂיטָה יעקב אבינו קנה את השדה מחמור במחיר של מאה קשיטה. קשיטה הוא סוג של מטבע,[102] וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה השדות שהיו באזור חלקת הקבר של יוסף הצדיק, היו בנחלתו של שבט יוסף[103]: (לג) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת אלעזר הכהן, בנו של אהרן הכהן, מת גם הוא,[104] וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ קברו את אלעזר בגבעה שהייתה שייכת לפנחס בנו. לפנחס, בנו של אלעזר, הייתה גבעה שהייתה שייכת לו (כפי שיבואר מיד בעז"ה), וקברו את אלעזר הכהן באותה גבעה,[105] אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם בני ישראל נתנו לפינחס הכהן את הגבעה בהר אפרים, וזאת למרות שלבני שבט לוי לא היה חלק בארץ[106]:

[1] רד"ק.

[2] רלב"ג בפרק כג' פסוק ב'.

[3] רלב"ג בפרק כג' פסוק ב'.

[4] מלבי"ם בפרק כג' פסוק ב'.

[5] עיין ביאורנו לספר דברים, פרק טז', פסוק יח'.

[6] מצודות. רד"ק: יהושע הביא לשכם את ארון הברית שבו היה מונח ספר התורה, כדי שמעמד הברית יהיה לפני ארון הברית. הסיבה שיהושע הביא את כל ישראל אל העיר שכם ולא אל שילה היא משום שהעיר שכם הייתה עיר מיוחדת שבה התקיימו הדברים הבאים: א. אברהם התעכב שם כשנכנס לארץ. ב. ליעקב אבינו ארע נס שהכנעני לא תקף אותו למרות שבניו הרגו את יושבי שכם. ג. זו הייתה הנחלה הראשונה שיעקב אבינו קנה. מעם לועז: הוסיף עוד מספר סיבות לכך שהכינוס היה בשכם. א. שכם הייתה סמוכה לעירו של יהושע, וכשיהושע ראה שהוא הולך למות עוד מעט, הוא לא רצה להתרחק מעירו. ב. היה ציווי מפורש של ה' על כך. ג. בני ישראל צוו לקיים את מעמד הברכות והקללות על הר גריזים והר עיבל שהיו בסמוך לשכם, וכשראה יהושע שמקומות אלו היו רצויים לפני ה', הוא אסף את בני ישראל לשם. ד. שכם הייתה בנחלת שבט אפרים, וכך לא יקנאו בו שאר השבטים. ה. יעקב אבינו הסיר שם את העבודה הזרה. בדבר מטרת כריתת הברית בשכם (למרות שיהושע כבר כרת ברית בשילה כנאמר בפסוק כג') כתב מספר אפשרויות: א. המעמד הראשון היה על דעת עצמו וכאן הציווי למעמד היה על פי ה'. ב. יהושע לא ידע אם בני ישראל קיבלו את דבריו או לא, ולכן עשה מעמד נוסף בו דרש מהם תשובה. ג. המעמד הראשון לא היה לשם תוכחה או מוסר, אלא המטרה הייתה לצוות במיוחד על שני דברים – כיבוש שאר ארץ ישראל ושלא התערבב בגוים. ד. יהושע למד ממשה רבינו שקיים גם הוא שני מעמדות – בר"ח שבט וסמוך למיתתו. רלב"ג: מטרת כריתת הברית היא לחזק את עם ישראל שלא יעבדו עבודה זרה, משום שיהושע ראה ברוח הקודש שעם ישראל עתידים לעבוד עבודה זרה. לכאורה קשה על דבריו שיהושע ראה ברוח הקודש שבני ישראל יעבדו עבודה זרה, הרי זו נבואה מפורשת של ה' למשה "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי ניכר הארץ".

[7] מצודות.

[8] תרגום + מצודות.

[9] מצודות. מלבי"ם: נביא את דברי הכוזרי שעד תקופתו של אברהם אבינו, הסגולה עברה ביחידים ולא בעם. בתקופתו של אברהם אבינו, נוצר שלב חדש בהעברת הסגולה, ואז הסגולה עוברת בעם שלם. יהושע אומר לעם ישראל שמצד עצמם הם לא היו ראויים שהסגולה תעבור בהם, משום שאבותיהם ישבו בעבר הנהר, והמקום שראוי להצמיח את הסגולה הוא רק ארץ ישראל. גם מצד היחוס לא היה ראוי שהסגולה תעבור בבני ישראל משום שתרח היה אביו של אברהם ונחור היה אחיו, וכך היה אברהם אבינו מקוף בקוצים.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות. רלב"ג: המטרה של הולכת אברהם בכל ארץ מצרים היא משום שבכל מקום אליו הוליך ה' את אברהם, היה מקום ראוי לנבואה על שלמות ארץ ישראל. מלבי"ם: פסוק זה מסביר כיצד ה' יתברך תיקן את העניין שלא היה ראוי שהנבואה תחול על בני ישראל. א. הוא הוליך את אברהם לארץ ישראל, שם ראוי שתחול הסגולה. ב. הוא הרבה את צאצאיו באופן שהזוהמא תוכל לצאת דרכם (למשל: ישמעאל ועשיו).

[13] מצודות. רש"י: הכוונה כאן היא גם על יצחק, אך כתוב "ארב" ללא ה' כדי לומר שזה היה רק לאחר הרבה נסיונות בהם ניסה ה' את אברהם. רד"ק הוסיף וכתב שכך דרך הלשון, לכתוב ללא ה'.

[14] מצודות. רד"ק: יהושע לא הזכיר את ישמעאל משום שישמעאל היה בן האמה וגם משום שאברהם צווה לגרש אותו מביתו. לשיטתו צריך לומר שהכוונה בריבוי הזרע שכתוב בצלע הקודמת של הפסוק עוסקת ביצחק ולא בישמעאל כפירוש מצודות. רלב"ג: יהושע לא הזכיר בכלל את ישמעאל משום שיהושע הזכיר רק את מי שנקרא "זרעו" של אברהם. הסיבה שיהושע הוצרך להזכיר בכל זאת את עשיו היא כדי לומר שעשיו קיבל את נחלתו בהר שעיר ולכן היה אסור להתגרות בו.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות. מלבי"ם: על ידי הירידה למצרים, הייתה אפשרות לזכך את עם ישראל בכור הברזל, כדי שהשכינה תוכל לחול עליהם.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] רד"ק. אולם לא זכיתי להבין את דבריו שהרי יהושע כן משתמש בלשון נסתר בכל הפסוק חוץ מצלע זו.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רש"י: הסיבה שכתוב "עליו" בלשון יחיד היא משום שגם כאשר מצרי רצה לברוח מים סוף ולהימנע מההטבעה, ה' הביא עליו את ים סוף והטביע אותו. רד"ק הוסיף עוד שני הסברים לכתיבת המילה "עליו" בלשון יחיד: א. הכוונה לפרעה. ב. הכוונה לכל יחיד ויחיד מהעם המצרי.

[26] תרגום.

[27] רלב"ג. גם כאן צריך לומר שהכוונה היא שהזקנים שבעם ישראל עדיין היו חיים אז.

[28] רלב"ג. מלבי"ם: מטרת הארכת שהות ישראל במדבר הייתה להוציא מליבם את טומאת מצרים.

[29] תרגום + רלב"ג.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] תרגום.

[33] תרגום. רד"ק: הסיבה שהכתוב אומר שבלק נלחם בעם ישראל משום שעל ידי שבלק שכר את בלעם, הוא הראה שהוא היה יכול להילחם נגד עם ישראל גם באופן פיזי. מלבי"ם: יהושע מציין כאן שני סוגים של מלחמות. מלחמה פיזית, נגד סיחון ועוג, ומלחמה רוחנית נגד מואב ובלעם.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] מצודות. רש"י: כל שבעת האומות שהוזכרו בפסוק, נאספו ביריחו במטרה לעזור לתושבי העיר להילחם נגד בני ישראל. רד"ק: התאספות זו אינה מוזכרת בנביא ולכן קשה לומר כפירוש רש"י. לכן פירש שהיו מאנשי יריחו שיצאו לאסוף את מלכי כנען כדי להילחם נגד בני ישראל, ועד שהם חזרו חזרה ליריחו, בני ישראל הצליחו לכבוש את העיר. מלבי"ם: הכוונה למלחמה שהייתה נגד מלכי כנען בעקבות כיבוש יריחו.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות. רלב"ג: הטובה שמוזכרת כאן היא לא רק שה' נלחם לבני ישראל על ידי הצרעה, אלא שה' יצר צורה חדשה של מלחמה עבור עם ישראל, ולא רק החרב.

[44] מצודות.

[45] מצודות. בעניין הצרעה, עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות במאמר הצרעה, שם הבאנו את הדעות השונות לגבי תפקידה והיכן היא עמדה לימין ישראל. מעם לועז: שאל מדוע הוזכרה הצרעה שעזרה לבני ישראל לכבוש את שני מלכי האמורי, לאחר שכבר הוזכרה הכניסה לארץ ישראל? הרי מבחינה כרונולוגית, פסוק זה היה אמור להקדים את הפסוק הקודם? הסביר על פי שתי השיטות לגבי הצרעה שנחלקו האם הצרעה עזרה רק למשה לכבוש את עבר הירדן המזרחי או שהיא עזרה גם ליהושע לכבוש את עבר הירדן המערבי. לשיטה האומרת שהצרעה עזרה גם ליהושע, הכוונה היא שהצרעה הגיעה לעזור ליהושע, וזו אותה צרעה שעזרה גם למשה לכבוש את עבר הירדן המזרחי. לשיטה האומרת שהצרעה לא עברה את הירדן, הכוונה היא שהצרעה עמדה על הירדן והטילה ארס ביושבי עבר הירדן המערבי, והיא גם עקצה את סיחון ועוג וכך עזרה לבני ישראל לכבוש את ארצם.

[46] תרגום.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] מצודות.

[50] רלב"ג.

[51] תרגום. מלבי"ם: הכוונה ליראת הרוממות ולא ליראת העונש.

[52] מלבי"ם.

[53] מצודות. כמו"כ מדגיש המצודות (וכך גם הרד"ק) שהיו אנשים מבני ישראל שעבדו עבודה זרה גם במצרים.

[54] מלבי"ם.

[55] תרגום. מלבי"ם: הכוונה היא שיהושע אמר לעם ישראל שאם אינם רוצים לעבוד את ה' משום שהם רוצים לחיות על פי הטבע, אזי הם יכולים לבחור לעבוד את העבודה הזרה שהעמים האמינו שמשפיעים על הטבע.

[56] מצודות. רלב"ג: יהושע ניסה לגרום לעם ישראל שלא ימשכו אחר נטייתם הטבעית לעבוד עבודה זרה, ולכן הציב בפניהם את הברירה לעבוד עבודה זרה במטרה לכרות איתם ברית לעבודת ה' בסוף חייו, אך אמר שהוא בכל מקרה ימשיך לעבוד את ה', משום שחשב שבאמירה ברורה שהוא ימשיך בכל מקרה לעבוד את ה' הוא יצליח לגרום לבני ישראל לקבל עליהם לעבוד רק את ה'. מהר"י קרא: עד עכשיו לבני ישראל לא הייתה ברירה והם היו חייבים לעבוד את ה'. לו לא היו עובדים את ה', הר סיני היה נכפה עליהם ומי הירדן היו באים ושוטפים אותם. עכשיו נתן יהושע ברירה לעם ישראל האם לעבוד את ה' או לא. רש"י בפסוק יט': יהושע ראה שבעתיד, בימי יחזקאל הנביא, בני ישראל יערערו על היותם עובדי ה', ולכן כבר עכשיו יהושע אמר להם לקבל על עצמם לעבוד את ה', כך שיחזקאל יוכל לומר להם כשינסו לפרוק עול, שהם כבר קיבלו עליהם לעבוד את ה' בימי יהושע. מעם לועז: ביאר בכמה אופנים. א. יהושע חשש שבני ישראל לקחו מהשלל חפצים שהיו קשורים לעבודה זרה, והוא רצה שהם יסירו אותם. ב. יהושע רצה לחזק את בני ישראל לעבוד את ה' לפני מותו, למרות שלא היה בהם עבודה זרה. ג. יהושע רצה שבני ישראל יתחילו לעבוד את ה' מתוך בחירה והכרה, לא מתוך קבלת האבות.

[57] תרגום. מהר"י קרא: בדברים אלה אמר יהושע לבני ישראל שאין שום בושה במה שיעבדו את העבודה הזרה שאבותיהם עבדו, אלא שהוא עצמו בוחר לעבוד את האלוה שעבד אברהם.

[58] תרגום.

[59] מצודות.

[60] עפ"י מצודות בפירוש לפרק כב' פסוק כט'.

[61] תרגום.

[62] תרגום. מלבי"ם: בדברי בני ישראל מופיעים ארבעה מרכיבים: א. ה' קנה את עם ישראל לעבדים משום שהוא הוציא אותם ממצרים. ב. לבני ישראל יש יראת הרוממות מהקב"ה בגלל שהוא עשה לעיניהם את כל הניסים והאותות בזמן הוצאתם ממצרים. ג. מצד התועלת – ה' שמר על בני ישראל בדרך שבה הם הלכו ומכאן שיש תועלת בשמיעה לדברי ה'. ד. יראת הנזק – בני ישראל הבינו שאם לא יראת הנזק – בני ישראל הבינו שאם לא יראת הנזק – בני ישראל הבינו שאם לא יקיימו את מצוות ה', הארץ תקיא אותם כמו שהיא הקיאה את שאר העמים שישבו בארץ.

[63] דעת מקרא.

[64] תרגום.

[65] תרגום.

[66] דעת מקרא.

[67] מצודות.

[68] תרגום.

[69] מצודות. מלבי"ם: יהושע הבין מדברי העם שהם רוצים לעבוד את ה' בשביל התועלת, שלא יהיה להם נזק ומשום שהם יראים מיראת העונש. לכן אמר יהושע שעבודת ה' באופן זה לא תוכל להתקיים משתי סיבות: א. מצד המעשה – קשה לאדם להתקדש כמו שהוא צריך להתקדש על ידי מצוות העשה. ב. מצוות הלא תעשה – ה' יעניש את מי שעובר על מצוות הלא תעשה. לדברי יהושע, עבודת ה' שמבוססת רק על יראת העונש והשגת התועלת – לא תחזיק מעמד לאורך ימים ושנים.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] תרגום.

[73] מצודות. מלבי"ם: לבני ישראל תצמח רעה גדולה יותר אם יבחרו עתה לעבוד את ה' ולאחר מכן יעזבו אותו, משום שמרגע שהם מקבלים על עצמם לעבוד את ה', הם נכנסים תחת הבחירה וההשגחה האלוקית, ועונש הבא מההשגחה האלוקית גדול יותר מעונש שבא ללא השגחה אלוקית.

[74] מצודות.

[75] מצודות. מלבי"ם: בני ישראל ענו ליהושע שהם אינם רוצים לעבוד את ה' בעבור השכר והעונש, אלא הם רוצים לעבוד את ה' מצד עצמו. לאחר מכן יהושע אמר לבני ישראל שהם עדים שהם רצו לעבוד את ה' מתוך בחירה ולא מתוך שכר ועונש.

[76] מצודות. רש"י: יהושע ראה שבעתיד, בימי יחזקאל הנביא, בני ישראל יערערו על היותם עובדי ה', ולכן כבר עכשיו יהושע אמר להם לקבל על עצמם לעבוד את ה', כך שיחזקאל יוכל לומר להם כשינסו לפרוק עול, שהם כבר קיבלו עליהם לעבוד את ה' בימי יהושע. רד"ק: כתב שיש אומרים שהנשמה והגוף הם העדים שבני ישראל קיבלו על עצמם לעבוד את ה'.

[77] מצודות.

[78] תרגום. מצודות: בני ישראל לא נתנו ליהושע לסיים את המשפט שבו הוא אמר להם שהם מקבלים על עצמם לעבוד את ה', ועכשיו יהושע מסיים את דבריו.

[79] מצודות. רלב"ג: יהושע חשש שמא יש בלב עם ישראל רצון לעבוד עבודה זרה, ולכן הוא אמר להם להסיר עכשיו את העבודה הזרה. העם ענה שאין לו שום רצון לעבוד עבודה זרה, אלא ברצונו רק לעבוד את ה'.

[80] תרגום. מלבי"ם: יהושע אמר לבני ישראל שעליהם להטות את ליבם לה' מצד שהוא אלוקי ישראל המשגיח עליהם והם אינם נתונים תחת ממשלתו של כוכב או מזל. כמו"כ, הביטוי "אלוקי ישראל" מורה על ההשגחה הפרטית שבו משגיח ה' על עם ישראל, ומטעם זה אסור לבני ישראל לעבוד את ה' בשיתוף – כשם שה' ייחד את עם ישראל כך עם ישראל צריך לייחד את ה' (בניגוד לאומות העולם שאינם מצווים על עבודה זרה בשיתוף). עם ישראל בתשובתו ענה ליהושע שהם מקבלים על עצמם שלא לעבוד את ה' בשיתוף, אלא הם רק יעבדו את ה'.

[81] מצודות.

[82] מצודות. מלבי"ם: יהושע כרת ברית עם בני ישראל על שקיבלו על עצמם לעבוד את ה' ללא שום פנייה.

[83] מצודות. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות שם ביארנו את ההבדל בין הביטוי "חק" לבין הביטוי "משפט". רד"ק: כתב שתי אפשרויות לפרש ,וישם לו חוק ומשפט". מיהו "לו". בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא לעם ישראל, ויהושע סידר לפני העם את חוקים התורה. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שיהושע סידר לעצמו את החוקים והמשפטים של התורה. מלבי"ם: הכוונה לתקנות שיהושע תיקן המוזכרות בחז"ל.

[84] מצודות. רש"י כתב הביא המחלוקת בחז"ל האם יהושע כתב את שמונת הפסוקים האחרונים שבתורה או שהוא כתב את פרשת ערי המקלט שבספר יהושע שדומה לפרשת ערי מקלט שנמצאת בתורה. רד"ק כתב שלפי הפשט אין נראה לומר שהכוונה היא לשמונת הפסוקים שבתורה או לפרשת ערי המקלט, אלא הכוונה היא כתרגום יונתן שכתב שיהושע הצניע את הדברים יחד עם ספר התורה. מהר"י קרא: כתב בפירושו הראשון שהכוונה לחוקי התורה. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לחוקים ומשפטים, לכל הדברים עליהם דיבר יהושע עם בני ישראל בשילה. מלבי"ם: הכוונה היא שיהושע כתב את ספר יהושע והפך אותה להיות מחוברת לספר התורה.

[85] מצודות.

[86] רלב"ג + מצודות. מלבי"ם: האבן שהקים יהושע הייתה חלולה ונועדה להוות מקום להנחת הספר שכתב יהושע (כשם שארון הברית מהווה מקום להנחת ספר התורה). מעם לועז: הכוונה היא שיהושע הקים אבן גדולה בפתח המשכן שבלטה מאוד, על מנת שבני ישראל יראו את האבן ויזכרו את הברית שיהושע כרת עם העם. בפירוש נוסף כתב שיהושע הקים את האבן מתחת לעץ האלה שיעקב טמן שם את העבודה הזרה. בפירוש נוסף כתב שיהושע כתב על האבן את כל דברי התוכחה שהוא הוכיח את בני ישראל. בפירושו החארון כתב שהאבן היא רמז לשכינה כמו שכתוב "משם רועה אבן ישראל".

[87] מצודות. רש"י כתב שני פירושים למקום ההטמנה שיהושע הצניע שם את ספר התורה: א. מתחת למשקוף שנמצא בפתח ביהמ"ק. ב. מתחת לעץ שהטמין שם יעקב את הע"ז. רד"ק: שיטת התרגום אינה מסתדרת עם מדרש חז"ל, משום שהוא מתרגם "אלה" ו"האלה" לשני תרגומים שונים – הראשון תרגם לאקוויוולנט של "בוטמא" והשני תרגם לאקוויוולנט של "אלתא". לכן כתב שהכוונה היא שיהושע הצניע את הספר תחת האיל, תחת מזוזת המשכן. מלבי"ם: את האבן הביא יהושע משכם לשילה והציב אותו שם. כמו"כ כתב שהאבן הונח תחת עץ אלה שבוודאי היה מחוץ לבית המקדש (משום שאסור לנטוע עץ בבית המקדש), ובכך הראה יהושע שאין הספר שכתב במדרגה של ספר התורה שמקומו היה בתוך בית המקדש. בפירוש נוסף כתב שהאבן עצמה הייתה בצורה של אלה, ואבן זו הוכנסה ממש לתוך בית המקדש.

[88] מצודות. תרגום: האבן תהיה כשני לוחות הברית. מהר"י קרא: בגלל שיש איסור להקים מצבות, כאשר בני ישראל יראו את האבן שהקים יהושע, ישאלו כיצד הקימו מצבה בשילה, והתשובה תהיה שהאבן נועדה לעדות וכך האבן תשמש לעד לברית שנכרתה.

[89] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא גם לדברים שיהושע אמר עתה בכריתת הברית וגם לדברים הכתובים לאורך כל ספר יהושע.

[90] תרגום.

[91] תרגום. מעם לועז: כאשר יהושע שלח כל אחד מהשבטים חזרה לנחלתו, כל אחד מהם קבר את אבי השבט בנחלתו (דן נקבר בנחל שבט דן וכדומה).

[92] תרגום. בפרק א' פסוק א' הבאנו הסבר לביטוי עבד ה'. מעם לועז: יהושע זכה לכינוי "עבד ה'" לאחר שהוכיח את בני ישראל כפי שעשה משה רבו. בהסבר נוסף כתב שהנביא הדגיש זאת כדי לומר שכל הסיבה שנגרעו משנותיו של יהושע היא רק בגלל שהוא התרשל בכיבוש הארץ, אבל בשאר הדברים היה במדרגה של עבד ה'.

[93] תרגום.

[94] תרגום אלא שכתב שהר אפרים הוא הר שנמצא בנחלת שבט אפרים. רש"י: במקום אחר נקרא תמנת סרח בשם תמנת חרס משום שבני ישראל העמידו תמונה של חמה על קברו של יהושע כדי להודיע לכולם שיהושע הוא שהעמיד את החמה לבני ישראל, וכל מי שהיה עובר על הקבר היה אומר שחבל שמת מי שעשה נס גדול כזה. בפירוש נוסף כתב שהשם האמיתי של המקום הוא תמנת חרס, אלא שנקרא גם תמנת סרח משום שהפירות שהיו גדלים בה היו מסריחים מרוב שהיו שמנים. רד"ק: אין הבדל בין תמנת חרס ותמנת סרח משום ששניהם אותו עניין, כמו שאין הבדל בין כשב לכבש.

[95] תרגום. רש"י: הכוונה שההר געש על בני ישראל משום שהם לא הספידו את יהושע כראוי.

[96] תרגום.

[97] תרגום. דעת מקרא: מדובר על שבעים הזקנים שמונו בזמנו של משה רבינו.

[98] מצודות. רש"י: הזקנים האריכו רק ימים ולא שנים משום שהם נענשו.

[99] רלב"ג + מצודות. לפי דבריו כאן, אין אנו מוכרחים לומר שדווקא הזקנים הם אלו שראו את הניסים, אך בספר שופטים מוכח שהכוונה לזקנים שראו במו עיניהם את הניסים האלה.

[100] תרגום. רש"י: משכם גבנו את יוסף ולשכם החזירו אותו בקבורתו. רד"ק: כתב שלמרות שבספר שמות כתוב שמשה רבינו הוא שהעלה את עצמות יוסף עימו, הכוונה של הפסוק היא שמשה ציווה את בני ישראל להעלות את עצמות יוסף, ולא שהוא עצמו העלה את עצמות יוסף לבד. בפירוש נוסף כתב בשם חז"ל שמכאן למדים שהמתחיל במצווה אומרים לו גמור. נכון הדבר שמשה העלה את עצמות יוסף איתו מארץ מצרים, אך המצווה קרויה על שם בני ישראל משום שהם גמרו את המצווה על ידי קבורת יוסף. כמו"כ הסביר על פי דרך הפשט מדוע נקבר יוסף דווקא בשכם – משום ששכם נמצאת בנחלת שבט אפרים. הרד"ק מסביר גם שבפסוק "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" רמוז עניין קבורתו של יוסף בשכם.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שעצמות יוסף היו לנחלה טובה לשבט יוסף, כלומר: היה טוב לבני שבט יוסף שהם קיבלו את נחלתם באזור קברו של יוסף הצדיק.

[104] תרגום. מהר"י קרא: הסיבה שהנביא כתב את סיפור קבורת עצמות יוסף ואת קבורת אלעזר היא משום שהנביא הסמיך את כל ענייני הקבורה זה לזה.

[105] תרגום.

[106] מצודות. רש"י בשם חז"ל: פנחס ירש את הגבעה מאשתו. רד"ק הוסיף אפשרות נוספת, ששדה זו נפלה לפנחס על ידי שאדם מישראל הפך שדה זו לחרם, או שבנ"י נתנו את השדה לפנחס, אבל לא על פי ציווי של ה'. בכל זאת שדה זו אינה חוזרת ביובל, משום שרק מתנת יחיד חוזרת ביובל ולא מתנת רבים, וכאן כל שבט אפרים נתן לו את השדה לנחלה. רלב"ג כתב שבנ"י נתנו את הגבעה לאלעזר, ופינחס ירש את הגבעה מאלעזר. מלבי"ם: שבט יוסף רצה שיהושע ואלעזר ייקברו בגבול נחלתו, ולכן הם הקדישו את גבעת פנחס לצורך קבורת אלעזר. מעם לועז: בני ישראל לא קברו את אלעזר בערי הלויים, משום שערי הלויים אינם נחשבים לנחלה של הלויים, אלא למתנה שבני ישראל נותנים להם. כמו כן כתב אפשרות שאלעזר היה חולה בסוף ימיו ופנחס לקחו לביתו כדי לטפל בו. הסיבה שפנחס קבר את אלעזר בהר אפרים היא שמקום זה היה מלא בקדושה ומסוגל לרוח הקודש.

סיכום התועלויות לרלב"ג:

• לפרסם את השגחת ה' על עם ישראל ושהוא קיים את מה שנשבע לאבותינו לתת להם את ארץ ישראל.
• ללמד אותנו שאדם לא יימנע מעשיית מעשה – גם אם הוא לא יוכל לסיים אותו, כפי שיהושע לא נמנע מכיבוש הארץ וחלוקתה לנחלות, למרות שהוא לא היה יכול לסיים את הכיבוש והחלוקה.
• למנוע מחלוקות על נחלות הארץ על ידי פרסום חלקי הנחלה שכל שבט קיבל.
• ללמדנו שה' קיים את הבטחתו לכלב לקבל את חברון.
• ללמדנו שהתקיימו דבריו של יעקב אבינו "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל".
• ללמדנו שבני ישראל קיימו את ציווי התורה להפריש ערי מקלט לרוצחים בשגגה.
• למצוא תחבולה כדי למנוע נזק בעתיד, כשם שהשבטים שקיבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי בנו מזבח כדי למנוע אפשרות שיטענו נגדם שאין להם חלק בה' אלוקי ישראל.
• יש לחקור את העניין לפני שיוצאים נגדם למלחמה, כמו שפנחס והנשיאים שאיתו חקרו את המציאות ואת סיבת בניית המזבח, וכך נמנעה היציאה למלחמה.
• ללמדנו שראוי לאדם שישתדל להיות נקבר בגבול משפחתו, כשם שיהושע, יוסף ואלעזר זכו לכך.