ירמיהו רק לא

ירמיהו פרק לא

להאזנה לפרק לחצו כאן

(א) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה':[1] מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב העם שניצל מחרבם של המצרים ונדד במדבר על פי ציווי שלי למרות כל הסכנות שהחן בכך – מצא חן בעיניי,[2] הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל ובזכות כך עם ישראל זכה למקום שבו הוא יוכל לשבת בשלווה, לארץ ישראל[3]: (ב) מֵרָחוֹק יְקֹוָק נִרְאָה לִי ה' התגלה אלי בזכות דבר שהיה מזמן, בזכות האבות הקדושים,[4] וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ וה' אמר לי לומר לכם, לעם ישראל, שהוא אוהב אתכם תמיד,[5] עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד ובגלל אהבתי עשיתי עמכם חסד ושכינתי התגלה במתן תורה[6]: (ג) עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית אני (ה') הוא שאבנה את בית המקדש השלישי וכך הוא לא ייחרב. ה' אמר ששני בתי המקדש הראשונים נחרבו משום שהם נבנו על ידי בני אדם ובית המקדש השלישי ייבנה בידי אדם ולכן הוא לא ייחרב,[7] בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל (כך אמר ה') לעם ישראל שנקרא בתולה משום שעם ישראל חביב על ה' כשם שאשה בתולה חביבה על בעלה,[8] עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ את עוד תתקשטי בתופים שלך,[9] וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים ואת תצאי בריקוד של שמחה על כל הטוב שיבוא לך[10]: (ד) עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן למרות שהרי השומרון חרבים עתה, את עוד תטעי בהם כרמים,[11] נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ ונוטעי הכרמים עתידים לחלל את הענבים על כסף ולהעלותם לירושלים לעומת המצב בעבר שהאויב היה לוקח לעצמו את כל מה שגדל בכרמים[12]: (ה) כִּי יֶשׁ יוֹם עוד יגיע היום,[13] קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם שהאנשים שתפקידם לעמוד במקום גבוה, לצפות למרחקים ולהכריז על מה שהם רואים, יקראו בקול גדול:[14] קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נקום ונעלה אל ציון היות וה' חזר להשרות שם את שכינתו[15]: (ו) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק שהרי כך אמר ה':[16] רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׁמְחָה בית יעקב! עם ישראל! אתם יכולים לשבח בשמחה,[17] וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם ואתם יכולים להשמיע קולות גדולים של שמחה במקומות הגבוהים שבארצות הגויים (ועל ידי כך ישמעו את הקולות גם למרחק רב),[18] הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ תשמיעו את קולכם, תהללו בהלל ותאמרו:[19] הוֹשַׁע יְקֹוָק אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל אתה ה' הושעת את עמך, את העם שנשאר בישראל מהגלות[20]: (ז) הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן שהרי אני מביא את בני ישראל מארץ צפון, מבבל שנמצאת צפונית לארץ ישראל,[21] וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ ואני אאסוף אותם מקצה הארץ. הכוונה לעשרת השבטים שגלו למקומות רחוקים יותר מהגולים מיהודה,[22] בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו אני אחזיר לארץ ישראל את כולם יחד, אפילו את העוורים, הפסחים, הנשים ההרות והיולדות – כולם יחזרו לארץ ישראל,[23] קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה יהיה קיבבוץ גדול של אנשים שיחזרו לארץ ישראל[24]: (ח) בִּבְכִי יָבֹאוּ על ידי שהם יבכו בגלות (ויחזרו בתשובה) הם יבואו לארץ ישראל,[25] וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם ואני אוביל אותם ברחמים רבים,[26] אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם אני אוליך את השבים מהגלות אל נחלים של מים וכך הם לא יהיו צמאים,[27] בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ אני אוליך את השבים מהגלות בדרך ישרה שאיננה עקומה, וכך הם לא יפלו במכשולים הנמצאים בדרכים,[28] כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב שהרי הייתי כמו אבא לממלכת ישראל, דאגתי להם כמו שאב דואג לבנו,[29] וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא ואפרים, מלכות ישראל, חביבה עלי כמו שהבן הבכור חביב על הוריו[30]: (ט) שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק גּוֹיִם הנביא פונה לעמים השונים ואומר להם לשמוע את הדברים שדיבר ה',[31] וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק ומה שאתם שומעים תגידו באיים הרחוקים,[32] וְאִמְרוּ כך תאמרו: מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ מי שפיזר את עם ישראל בגלות הוא מי שיאסוף אותם חזרה,[33] וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ והוא ישמור את עם ישראל כמו שרוע ה שומר על עדרו[34]: (י) כִּי פָדָה יְקֹוָק אֶת יַעֲקֹב שהרי ה' פדה את עם ישראל מהגולה,[35] וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ וה' הציל את עם ישראל מהעמים שהיו חזקים ממנו. עם ישראל היה בשועבד בגלות לעמים שהיו חזקים ממנו וה' אמר שהוא יציל את עם ישראל מעמים אלו[36]: (יא) וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן עם ישראל יבוא וישבח את ה' בבית המקדש שבנוי על ההר הגבוה בציון,[37] וְנָהֲרוּ אֶל טוּב יְקֹוָק ועם ישראל יתאסף על מנת לקבל את טוב ה',[38] עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר הטוב שה' ייתן הוא תבואה, ענבים, זיתים, והרבה צאן ובקר,[39] וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה כתוצאה מהשפע הרב, הנפש של עם ישראל יהיה כמו גן ירק ששבע תמיד (היות ונוהגים להשקות את הגן תמיד),[40] וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד ועם ישראל לא יוסיף עוד להיות עצב[41]: (יב) אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל כאשר ה' יגאל את עם ישראל וישפיע עליהם כל טוב, עם ישראל יהיה שמח ויבטא את שמחתו בריקודים (ראה לעיל בביאור לפסוק ג' מדוע נקרא עם ישראל "בתולה"),[42] וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו ואפילו הזקנים ישמחו כמו הבחורים הצעירים,[43] וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן והאבל שבו היה שרוי עם ישראל בגלות יהפוך להיות שמחה גדולה בזמן הגאולה,[44] וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם ואני אנחם את עם ישראל ואגרום לכך שהשמחה שתהיה בשעת הגאולה תהיה גדולה יותר מהאבל שבו היה עם ישראל בגלות[45]: (יג) וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן ואני אשביע את נפשם של הכהנים בדשן. הכוונה שבשעת הגאולה הכהנים יחזרו לאכול את בשר הקרבנות,[46] וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ והעם שלי יהיה שבע מכל הטוב שיבוא ממני,[47] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[48]: (יד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה':[49] קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע בשמים נשמע קול,[50] נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים הקול הוא קול של יללה ובכי מר,[51] רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ הקול הוא קולה של רחל אמנו הבוכה על הגלות של בניה,[52] מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ רחל איננה מסכימה להתנחם ולהפסיק לבכות,[53] כִּי אֵינֶנּוּ היות ולא נשאר מבין בניה שלא גלה.[54] הכוונה שרוב עם ישראל יצא לגלות אך היו מעטים שנשארו בארץ ישראל): (טו) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה':[55] מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי תמנעי את קול הבכי שלך, תפסיקי לבכות,[56] וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה ותפסיקי את הדצעות היורדות מהעין שלך,[57] כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ שהרי יש שכר למעשייך. ה' אמר שבגלל שבני ישראל לא נמנעו מלהאמין בה' גם כאשר הם היו בגלות, הם עתידים לקבל שכר ולהיגאל,[58] נְאֻם יְקֹוָק כך אמרה ',[59] וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב והם יחזרו חזרה מארץ האויב לארץ ישראל, עם ישראל יחזור מהגלות[60]: (טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ ואת יכולה לצפות שבעתיד יהיה טוב לבנייך,[61] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[62] וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם ועם ישראל עתידים לחזור אל גבולם, עם ישראל עתיד לחזור מהגלות לארץ ישראל. יש בפסוק זה חזרה על הנאמר בפסוק הקודם כדרכם של נבואות[63]: (יז) ה' ממשיך בדבריו אל עם ישראל: שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד אני שמעתי שעשרת השבטים מתנדנדים מרוב צער (ואומרים):[64] יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר ה'! אתה כבר ייסרת אותי וסבלתי ייסורים רבים,[65] כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד כמו שצריך להכות בעגל שאיננו ממושמע עד שהוא מתרגל למשמעת הנדרשת ממנו. עם ישראל טען בפני ה' שלאחר שהוא סבל מייסורי הגלות, הוא כבר למד את הלקח ויחזור בתשובה,[66] הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה אם תקבל את תשובתי – אחזור בתשובה,[67] כִּי אַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהָי שהרי אתה ה' הוא האלוקים שלי, ואם כן מהראוי שאחזור בתשובה[68]: (יח) כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי שהרי לאחר שחזרתי בתשובה, אני מתחרט על החטאים שבהם חטאתי,[69] וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ ואחרי שנודע לי על החטאים שבהם חטאתי, הכיתי את ידי על הירך שלי (כדרכם של המצטערים),[70] בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי התביישתי והתמלאתי בכלימה,[71] כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי שהרי אני נושא על עצמי את הבושה מהחטאים שבהם חטאתי בעבר, לפני שחזרתי בתשובה[72]: (יט) הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם עם ישראל (שנקרא אפרים) הוא בן מאוד יקר לי (ולכן אני זוכר אותו תמיד – גם אם הוא חטא),[73] אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים עם ישראל הוא כמו ילד השעשועים שלי, כמו בן חביב מאוד,[74] כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד שהרי בכל פעם שאדבר עליו, אזכור אותו ואת האהבה שלי אליו,[75] עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ ולכן המעיים שלי זזים (ביטוי למה שקורה כאשר מרחמים על מישהו),[76] רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ ואני עתיד לרחם עליו,[77] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[78]: (כ) הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים תעמיד לעצמך סימנים כדי שתוכל לחזור לחזור חזרה בדרכך,[79] שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים תיטע לעצמך תמרים לאורך הדרך שבה הלכת כדי שהם יסמנו לך את דרך הליכתך. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[80] שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ תשים לב לדרך שבה הלכת (כדי לזכור את הדרך),[81] שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עם ישראל החביב עלי כמו שאישה בתולה חביבה על בעלה – תחזרי חזרה בדרך שבה הלכת, תחזרי מהגלות בבבל לארץ ישראל (ולכן צריך לסמן את הדרך ולזכור אותה),[82] שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה תחזרי אל הערים האלה שמהם גלית[83]: (כא) עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה הבת המורדת! עד מתי תמשיכי להסתובב בגלות בגלל החטאים שלך,[84] כִּי בָרָא יְקֹוָק חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ שהרי ה' עתיד לברוא בריאה חדשה בעולם,[85] נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר והנקבה תהפוך לגבר. עד עתה נמשל עם ישראל לנקבה היות והעמים שלטו עליהם כמו שהזכר שולט על הנקבה ולאחר שעם ישראל יחזור בתשובה המצב יתהפך והוא יהיה זה שימשול על העמים האחרים[86]: (כב) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' צבאות אלוקי ישראל.[87] ה' נקרא בשם צבאות היות והוא האלוה על כל הצבאות: על צבא מעלה (כמו המלאכים) ועל צבא מטה (כמו בני האדם),[88] עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו עוד יגיע הזמן שבו יאמרו בארץ יהודה ובערים השונות את הדבר הזה,[89] בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם (יאמרו את הדבר הזה) כאשר אני אחזיר את אלה שהלכו בשבי, כאשר עם ישראל יחזור בו מגלותו,[90] יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ ה' יברך אותך ירושליםים (נווה הצדק) ובית המקדש (הר הקדש) שלא יהיה חורבן נוסף[91]: (כג) וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל עָרָיו יַחְדָּו בירושלים, בארץ יהודה ובכל הערים שבה יישבו,[92] אִכָּרִים איכרים (יישבו בכל הערים) בלי פחד,[93] וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר והרועים ייסעו עם עדריהם ממקום למקום והם לא יחששו מאויבים שיארבו להם[94]: (כד) כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה שהרי אני אשביע את כל הנפשות הצמאות מעם ישראל,[95] וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי וכל נפש שהיא עצובה אני אמלא בטוב[96]: (כה) עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה על הנבואה הזו התעוררתי. ירמיהו כתב שלאחר שהוא ראה בחלום את הנבואה הטובה, הוא התעורר מהשינה,[97] וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי ולכן השינה הייתה ערבה עלי, נבואת הנחמה גרמה לכך ששנתי הייתה ערבה[98]: (כו) הִנֵּה יָמִים בָּאִים בעתיד יבואו ימים,[99] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[100] וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה (בעתיד) אני אזרע את ממלכת ישראל ואת ממלכת יהודה,[101] זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה הזריעה תהיה גם בבני האדם וגם בבהמות. הנביא מדמה את הריבוי של עם ישראל לזריעה. כשם שכאשר זורעים זרעים באדמה, האדמה מצמיחה ומרבה את הגידולים, כך ה' עתיד להרבות את עם ישראל ואת הבהמות שלו[102]: (כז) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כשם שהשתדלתי מאוד לעקור אם עם ישראל, לשבור אותו, לקלקל אותו, להשמיד אותו ולהרע לו,[103] כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ כך אני אשתדל לבנות אותו ולנטוע אותו,[104] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[105]: (כח) בַּיָּמִים הָהֵם בזמן שאיטיב לעם ישראל,[106] לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה לא יוכלו לטעון שהאבות הם שאכלו את פירות הבוסר (פירות שהגידול שלהם לא הסתיים) והשיניים של הבנים הם שייתשלו להם השיניים. עם ישראל טען שהם נענשו על חטאי האבות והנביא דימה את טענתם למקרה שבו האב הוא שאוכל את הפרי שמזיק לשיניים שלו והשיניים של הבן הן שנתלשות[107]: (כט) כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת אלא כל אחד ימות בעוון שלו. אם אב יחטא – בנו לא ימות (היות ובנו לא יחטא בחטאים חמורים כמו אביו),[108] כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו כל מי שיאכל פירות בוסר, השיניים שלו ינשרו, ולא של בניו[109]: (ל) הִנֵּה יָמִים בָּאִים בעתיד יבואו ימים,[110] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[111] וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה ואני אכרות עם ממלכת ישראל ועם ממלכת יהודה ברית חדשה. לאחר שעם ישראל הפר את הברית הקודמת וחטא, עלה צורך לכרות ברית חדשה שתתקיים[112]: (לא) לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הברית החדשה לא תהיה כמו הברית שכרתי עם אבותיהם ביום שאחזתי בידם על מנת להוציא אותם מארץ מצרים. ה' כרת ברית עם היוצאים ממצרים, וברית זו תהיה שונה מהברית שנכרתה עם היוצאים ממצרים,[113] אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי (הברית תהיה שונה בכך) שעם ישראל הפר את הברית שנכרת עם היוצאים מצרים על ידי שהם חטאו ועבדו עבודה זרה,[114] וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם (ולמרות שהם הפרו את הברית) אני הייתי האדון שלהם והצלתי אותם פעמים רבות מיד האויב,[115] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[116]: (לב) כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם שהרי הברית הזו שאני אכרות עם בני ישראל לאחר שאגאל אותם מהגלות,[117] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[118] נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם אני אטה את הלב של בני ישראל על מנת שהם יקיימו את תורתי,[119] וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה ואני אגרום שהם לא ישכחו את התורה כאילו שהתורה הייתה חקוקה על ליבם,[120] וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים (וברית זו לא תופר יותר) אני אהיה האלוהים שלהם ואיטיב להם ואציל אותם,[121] וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם והם יהיו העם שלי ויקיימו את המצוות שלי[122]: (לג) וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְקֹוָק והם לא יצטרכו ללמד את חבריהם ואת אחיהם עניינים שקשורים ביראת ה' ולחזק אותם בכך,[123] כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם שהרי כולם, מהקטנים ביותר ועד לגדולים, יידעו שצריך לירא ממני,[124] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[125] כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם שהרי אני אסלח לעוונות שלהם,[126] וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד ואני לא אזכור יותר את החטאים שלהם. ה' אמר שלאחר שהוא יגאל את עם ישראל, הם יהיו טהורים מחטאיהם ולכם ליבם יימשך באופן טבעי אחרי ה' יתברך[127]: (לד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמרה '.[128] נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם ה' ששם את השמש להאיר ביום,[129] חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה והוא גם שגזר על הירח והכוכבים להאיר בלילה,[130] רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו והוא שגזר על בקיעם הים כשני ישראל עמדו על ים סוף למרות שהגלים היו גדולים מאוד והשמיעו קולות רועשים,[131] יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ שמו של מי שעשה כן הוא ה' צבאות. ה' נקרא גם בשם צבאות היות והוא האלוה על צבא של מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבא מטה (כמו בני האדם והחיות)[132]: (לה) אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה אם חוקי הטבע (של השמש, הירח והכוכבים) יסורו, אם ייפסקו חוקי הטבע להתקיים,[133] מִלְּפָנַי נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[134] גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים אז גם זרע ישראל לא יהי ההעם שלי לאורך כל הימים. ה' אמר שכשם שלא ניתן לשנות את חוקי הטבע, כך לא ניתן לשנות את היותו של עם ישראל לעמו של ה'[135]: (לו) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה':[136] אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה אם יהיה אפשר למדוד את גובה השמים מלמעלה,[137] וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה ואם יהיה אפשר למדוד את היסודות עליהם עומד כדור הארץ מלמטה,[138] גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אז אני אמאס בזרע ישראל על כל החטאים שלהם. ה' אמר שכשם שלא ניתן למדוד במדויק את גובה השמים ואת מרכז כדור הארץ, כך לא ניתן לגרום לכך שהוא ימאס בעם ישראל,[139] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[140]: (לז) הִנֵּה יָמִים בָּאִים עדו עתיד להגיע היום,[141] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[142] וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיקֹוָק העיר ירושלים תיבנה לפני ה'.[143] כאשר ירושלים תיבנה שוב, היא תכלול שטחים רבים יותר ממה שהיא כללה בתקופת בית המקדש הראשון, והנביא מציין את גבולות ההרחבה של העיר.[144] הגבולות המוזכרים בפסוקים אלה יהיו גבולות ירושלים בגאולה העתידה, היות ובימי בית המקדש השני לא התקיימה נבואה זו,[145] מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה גבולות העיר מהצפון לדרום בצד מערב יהיו ממגדל חננאל ועד לשער הפינה[146]: (לח) וְיָצָא עוֹד קָו הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה בדרום ימשיך הגבול להימתח ולהגיע אל גבעת גרב (מקום שהיה מוכר באותו זמן) והוא יקיף מקום שנקרא "געת"[147]: (לט) וְכָל הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן גבולות ירושלים יתמתחו יוסיפו להימתח בגבול מזרח כך שהם יכללו גם את המקומות שבהם נפלו החיילים של סנחריב כאשר הם הטילו מצור על ירושלים וגם את המקום שאליו היו מוציאים את הדשן מבית המקדש,[148] וְכָל הַשְּׁדֵמוֹת עַד נַחַל קִדְרוֹן והם גם יכללו את כל השדות במזרח עד לנחל קדרון,[149] עַד פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה והגבול יכלול גם את פינת השער שממנה נכנסים בו,[150] קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כל השטח של העיר יהיה מקודש בקדושת ירושלים,[151] לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם ולאחר שגבולו העיר יתרחבו, ירושלים לא תיעקר ולא תיהרס עוד לעולם[152]:

 

[1] תרגום.

[2] מצודות. תרגום: הכוונה שה' סיפק את צרכיהם של ישראל במדבר בעת שהם ברחו מחרב המצרים. רד"ק: פסוקים אלו מחוברים לפרק הקודם שדיבר בעניין הגאולה, וה' אמר שהיו עוד פעמים שהוא דאג לספק את צרכיהם של בני ישראל משום שהם מצאו חן בעיניו: בזמן היציאה ממצרים ובעת ההליכה במדבר.

[3] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה בצלע פסוק זה הינו לה' שהוא הלך למצוא מקום (על ידי עמוד הענן) שבו יוכלו בני ישראל לחנות במסעותיהם במדבר.

[4] רש"י. רד"ק: הכוונה היא שבני ישראל אמרו שה' אמנם הצגלה אליהם בעבר הרחוק ועזר להם אך מאז הגלות הוא הסתיר את פניו ולכן דברי הנביא על שהם מצאו חן בעיני ה' במדבר אינם רלונטיים. מצודות: הכוונה שה' התגלה לנביאים עוד בתקופה קדומה, בזמן היותם במצרים וכן פירש מהר"י קרא.

[5] רש"י.

[6] רד"ק.

[7] רש"י. עיין אוצר המאמרים מאמר _____ שם דנו בנושא האם בית המקדש השלישי ייבנה בידי שמים או בידי אדם. מצודות הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה לקיבוץ הגלויות. בזמן הנבואה היו בני ישראל מפוזרים בין האומות ולעתיד לבא ה' יקבץ אותם (בפסוק פעולת הקיבוץ נקראת לשון בנין) ולא תהיה גלות נוספת, ומקורו מדברי רד"ק.

[8] מצודות. רד"ק: עם ישראל נקרא בתולה משום שהם לא יהיו תחת שלטון האומות אלא רק תחת שלטונו של ה', כשם שהאשה הבתולה לא הייתה נתונה תחת אנשים אחרים.

[9] רש"י. מצודות: הכוונה שעם ישראל יקשט את התופים עצמם כדרכם של אנשים שמחים שמקשטים את כלי הנגינה.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] רש"י וכתב שהשמחה תהיה בחילול הפירות בנטע רבעי. רד"ק הסביר שהנביא הזכיר דווקא את החילול בנטע רבעי (וכנראה שלא את החילול של פירות מעשר שני) משום שכאשר היו מחללים את הנטע רבעי היה נהוג לעשות זאת בתופים ובמחולות.

[13] מצודות. תרגום: הפסוק מדבר על שכר הצדיקים לעתיד לבא והנביא אומר שהם יזכו לאריכות ימים בארץ ישראל.

[14] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שנוצרים מלשון שמירה, כלומר: אלה ששמרו תורה ומצות יקראו בקול גדול. רד"ק: תפקיד הצופים היה לקרוא לכולם לעלות לירושלים. מהר"י קרא: הצופים הם הנביאים.

[15] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שהם יקראו להעלות לבית המקדש את הביכורים.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] רש"י. תרגום: הכוונה שהם יכולים להשמיע את קולם בראש מורם וגלוי ואינם צריכים לחשוש מפני הגויים.

[19] מצודות.

[20] מצודות. רד"ק חילק את הצלע הקודמת של הפסוק (בניגוד לפיסוק של בעל הטעמים) וכתב שבני ישראל יאמרו לה' שכמו שהוא השמיע להם את הבשורה על הגאולה, כן הם מתפללים שהוא יקיים את דברו. המחלוקת ביניהם היא האם בני ישראל משבחים את ה' על הגאולה בפועל או על בשורת הגאולה. מהר"י קרא: צלע זו היא תפילת הנביאים שה' יושיע את ישראל.

[21] מצודות. רד"ק כתב שרוב הגלות נמצאת בצפון.

[22] מצודות.

[23] מצודות. רד"ק: החידוש הוא שהעליה לארץ ישראל תהיה בנחת, עד שגם אנשים שקשה להם ללכת יוכלו להצטרף לעליה לארץ ישראל. לכאורה משמע מהתרגום שהכוונה היא שבסוף הארץ נמצאים העוורים והפסחים.

[24] מצודות.

[25] רש"י. רד"ק: מדובר על בכי של שמחה.

[26] תרגום. מפירוש המצודות משמע שצלע זו היא מעין חזרה על הצלע הקודמת שהתחנונים הם חלק מתהליך החזרה בתשובה של הגולים.

[27] מצודות.

[28] מצודות. מהר"י קרא: למרות שרוב הנחלים הולכים בדרך שמתעקמת, ה' יביא את בני ישראל בדרך ישרה.

[29] מצודות.

[30] מצודות. רד"ק: הנביא הזכיר את ממלכת ישראל משום שהם היו רוב הגולים. אפרים נקרא כאן בכור משום שהבכורה ניתנה ליוסף. מהר"י קרא: כל ישראל נקראו בכור של ה' (כפי שכתוב בשמות ד,כב "בני בכרי ישראל"), וישראל נקראו בשם אפרים.

[31] תרגום והוא לא הזכיר שהכוונה לדבר נבואה.

[32] מצודות.

[33] מצודות. רד"ק: הנביא רצה להדגיש לעמים שהם לא אלה שגרמו לגלות ישראל, אלא ה' הוא שהגלה אותם.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] תרגום.

[37] תרגום.

[38] רש"י + מצודות.

[39] תרגום + מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] תרגום. רד"ק: הכוונה שכל בתול ובתולה מעם ישראל ישמחו על כך.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות. רש"י הסביר שהכוונה לשמן.

[47] מצודות.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות. תרגום: עם ישראל בכה לאחר שנבוזראדן שלח את ירמיהו הנביא מהרמה אל הגלות. רד"ק: רחל הוזכרה רק בתורה משל היות והיא האמא של עשרת השבטים שבראשם עמד אפרים, בנו של יוסף. רש"י הביא את מדרש חז"ל שכאשר מנשה העמיד צלם בהיכל, הלכו האבות והאמהות לפייס את ה' יתברך וה' לא התפייס עד שרחל אמרה לו שכשם שהיא מסרה את סימניה ללאה כאשר לבן רימה את יעקב, ובכך היא הכניסה את צרתה לביתה, כך ה' שרחמיו מרובים משל בשר ודם צריך להתפייס למרות שבניו הכניסו את צרתו לביתם. רד"ק הביא בהמשך דבריו גם את המדרש שמשום כך יעקב אבינו קבר את רחל אמנו בדרך אפרת כדי שכאשר בניו יגלו, הם יעברו דרך קברה כדי שהיא תבקש עליהם רחמים.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] תרגום.

[57] תרגום.

[58] מצודות בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא לשכר על שמסרה את סימניה ללאה.

[59] תרגום.

[60] תרגום.

[61] מצודות.

[62] תרגום.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות ובתרגום הסביר שהכוונה לגלות.

[66] רד"ק. מהר"י קרא: עם ישראל לא למד ולא חזר בתשובה מתוכחות הנביאים, ולכן הוא היה צריך להתייסר בייסורים גדולים יותר בגלות, כמו שעגל שלא לומד להיות ממושמע על ידי גערות, אלא הוא צריך שידקרו בו בדרבן.

[67] רד"ק. מצודות הסביר שהכוונה שאם ה' יפתח לעם ישראל פתח כדי לחזור בתשובה – הוא אכן יחזרו בתשובה.

[68] מצודות.

[69] רד"ק.

[70] רד"ק.

[71] רד"ק והסביר שהכלימה היא יותר מהבושה. מלבי"ם: הבושה היא רגש שהאדם מרגיש מעצמו ואילו הכלימה היא רגש שאדם מרגיש בגלל תגובה של מישהו אחר למעשיו. החרפה גדולה מהבושה.

[72] רד"ק. רש"י הסביר שהכוונה שאויבי עם ישראל יכולים לבייש אותו כאשר יזכירו לו את החטאים שבהם חטא בעבר.

[73] רד"ק. מלשון התרגום וכן מצודות משמע שהדברים נאמרו בלשון תמיה: האם עם ישראל הוא כמו בן יקר שלי וכו'? לפי פירושם כנראה שצריך לומר שמדובר על תמיהה שהיא קיימת, ומצינו כאלה במקרא ("הלבן מאה שנה וכו'" בראשית יז,יז). אולם, לפי מהר"י קרא משמע שבצלע זו בא ה' בטרוניא עם שבט אפרים שהחטיא את עם ישראל בעבודה זרה ולכן ה' תמה האם שבט אפרים הוא בכלל בן יקר.

[74] רד"ק.

[75] רד"ק. תרגום: כאשר עם ישראל עוסק בתורה, אני זוכר אותו לטובה. רש"י הוסיף פירוש שהכוונה שהדיבור שה' נתן לישראל, כלומר: התורה הקדושה, היא שתגרום לרחמים עליו.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] תרגום.

[79] רד"ק ולפי פירושו הנבואה נועדה לעודד את עם ישראל שהם עוד עתידים לחזור מהגלות. מהר"י קרא: אין הכוונה לסימנים של ממש בדרכים, אלא לסימנים של הדרך שבה ראוי להתנהג על מנת שעם ישראל יהיה ראוי להיגאל. באופן דומה פירש התרגום שכתב שעם ישראל צריך לזכור את מעשי אבותיו.

[80] מצודות. רד"ק: הכוונה לגלים גבוהים, מעין סימנים אחרים ולא עצי תמר. תרגום: הכוונה לתפילת תחנונים. רש"י כתב בשם מנחם שהכוונה ללשון "מועל", דהיינו, לשון הרמה, שהסימנים יהיו גבוהים.

[81] מצודות ולפי פירושו יש כאן חזרה על הצלע הקודמת של הפסוק כדרכם של נבואות. רד"ק: הכוונה שאם עם ישראל לא יציב סימנים בדרך, לפחות שיזכור את הדרך שבה הוא הלך.

[82] מצודות. מהר"י קרא: הרגע שתחזרי בתשובה, את תוכלי לחזור אל הערים האלה שלך.

[83] מצודות.

[84] רד"ק ולפירושו להתחמק פירושו להסתובב. רש"י פירש שהפירוש של להתחמק הוא להסתתר, והכוונה היא שעם ישראל מתחמק מלחזור בתשובה.

[85] מצודות.

[86] מצודות. רש"י: הפירוש הוא שהנקבה, עם ישראל, יחזרו לבקש מהזכר להתקרב אליו, והכוונה יא שעם ישראל יחזור בתשובה. בשם רבי יהודה הדרשן כתב שהכוונה היא שעכשיו ה' נתן לעם ישראל מעט מאוד נכסים כמו שהבת מקבלת מעט נכסים, אבל לעתיד לבא עם ישראל יירש את כל הנכסים כמו שבן יורש את אביו.

[87] תרגום.

[88] רד"ק בפירושו לישעיהו א,ט.

[89] מצודות.

[90] מצודות.

[91] רד"ק. מהר"י קרא: הכוונה שה' ישרה את שכינתו בארץ יהודה ובערים השונות שבה.

[92] מצודות.

[93] מצודות.

[94] מצודות. תרגום: מדובר על הנוסעים בשיירות ולאו דווקא על הרועים.

[95] תרגום.

[96] תרגום.

[97] רש"י והסיבה לכך שעד עכשיו ירמיהו התנבא בנבואות פורעות ועתה כאשר הוא התנבא נבואת נחמה הוא שמח והתעורר.

[98] רש"י וכן משמע ממצודות. רד"ק הסביר שירמיהו נרדם שוב לאחר שהוא התעורר, ושינה זו הייתה ערבה עליו.

[99] תרגום.

[100] תרגום.

[101] תרגום.

[102] מצודות. רש"י: הפירוש הוא שה' יזרע גם את האנשים הטובים (אדם) וגם את האנשים הסכלים (בהמה) והם כולם יהיו שלו כמו שהזרע שייך למי שזורע אותו. תרגום: הפירוש הוא שה' ירבה אותם כבני אדם ויביא להם הצלחה כבהמות. רש"י פירש את דבריו שבהמה שחוטאת – אין עוונותיה נזקפים לחובתה ולכן יש לה יתרון על האדם. רד"ק הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה שה' ירבה את עם ישראל כמו שיש בהמות רבים, ולפי פירושו האות ו' שבמילים "וזרע בהמה" כתוב בתור השוואה ולא בתור הוספה.

[103] מצודות.

[104] מצודות ולכאורה הכוונה בנטיעה היא על אדמתם.

[105] תרגום.

[106] תרגום.

[107] מצודות. רד"ק: כאשר הבן אוחז בחטאי אביו, ה' מצרף את שני החטאים יחד. אלא שדבר זה נאמר רק בחטאים גדולים כמו עבודה זרה. בדברים אלו ה' אמר שיתמעטו מאוד החוטאים בעם ישראל ואפילו אלה שוטאים, לא יחטאו בחטאים גדולים כמו עבודה זרה. מהר"י קרא: האבות היו בטוחים שגם אם הם יחטאו, רק הבנים ייענשו.

[108] מצודות.

[109] מצודות.

[110] תרגום.

[111] תרגום.

[112] רד"ק ובדבריו דחה את האפשרות שמדובר על תורה אחרת, שהרי הנביא מלאכי שהיה אחרי ירמיהו אומר "זכרו תורת משה עבדי", וכנראה שדבריו מכוונים נגד הנצרות הטוענת שה' כרת עם בני ישראל ברית חדשה בשינוי המצוות שניתנו להם.

[113] מצודות.

[114] מצודות.

[115] מצודות. תרגום: הפירוש הוא שה' רצה בעם ישראל. רד"ק: הטענה היא שעם ישראל חטא למרות שה' היה האדון שלהם, ומשמע מדבריו שהאדנות המוזכרת בפסוק הינה לפני החטא. בשם אביו כתב שכל בעילה שקשורה באות ב' (שבפסוק זה בא לידי ביטוי במילה "בם"), היא לשון גנאי.

[116] תרגום.

[117] מצודות.

[118] מצודות.

[119] מצודות.

[120] מצודות. רד"ק הביא מחלוקת בין בעלי המסורה לגבי אופן הניקוד של המילה "אכתבנה". לפי בן אשר צריך לנקד חטף קמץ ואילו לפי בן נפתלי בשוא ובפתח.

[121] מצודות.

[122] מצודות.

[123] תרגום + מצודות.

[124] מצודות. רד"ק: אין הכוונה שכולם יהיו שווים בחכמה, שהרי זהו דבר שאיננו אפשרי, אלא הכוונה שכולם יהיו יראים את ה'.

[125] תרגום.

[126] תרגום.

[127] מצודות.

[128] תרגום.

[129] תרגום. רד"ק: כשם שהשמש ושאר חוקי הטבע לא משנים את תפקידם, כך עם ישראל לא ישתנה ותמיד יהיה עמו של ה'.

[130] תרגום. לפי פירושו, "חוקות" הכוונה לעצם הצבת הירח והכוכבים בשמים. אולם רד"ק הסביר שישח וקים מיוחדים באופן שבו הירח והכוכבים מסתובבים, ואדם איננו יכול להבין את החוקים האלה עד הסוף. לפי פירושו הכוונה היא שהמהלך של הירח והכוכבים מאיר בלילה.

[131] מצודות. לפי התרגום אין הכרח לומר שהכוונה לקריעת ים סוף, אלא שכאשר ה' נוסף בים, הגלים שלו רועשים.

[132] רד"ק.

[133] רד"ק וכתב שאין לכלול בכך גם את קריעת ים סוף שהיה אירוע חד פעמי. אלא שקריעת ים סוף הוזכרה כדי לומר שה' שינה את חוקי הטבע בגלל החביבות של עם ישראל.

[134] תרגום.

[135] מצודות.

[136] תרגום.

[137] תרגום.

[138] תרגום.

[139] תרגום. יש לציין שגם בימינו כשיש טכנולוגיה מפותחת, לא ניתן לקבוע במדויק מהו הגובה עד לשמים ומהו אורכם של יסודות הארץ כיוון שהדבר נתון לפרשנויות.

[140] תרגום.

[141] תרגום.

[142] תרגום.

[143] תרגום. רד"ק הסביר שהפירוש "לפני ה'" היינו שהעיר לא תיחרב עוד.

[144] רד"ק.

[145] רש"י.

[146] מצודות. רד"ק: שער הפינה הוא שער הפנים שהוזכרה בנבואת זכריה. תרגום: מגדל חננאל הוא מגדל פיקוס.

[147] מצודות. רד"ק: בכיתה כתוב "קוה" בלשון נקבה מלשון שמצאנו במקרא חוט בלשון נקבה, אך בכתיב הוא נקרא בלשון זכר היות ועל פי הרוב כאשר כתוב "קו" במקרה הוא נאמר בלשון זכר. תרגום: "געתה" הינו ברכת עגלה.

[148] מצודות. רד"ק: הוסיף פירוש שמקום הדשן מוסב על הנאמר לפני כן בפסוק, שמחנה אשור היו דשנים באותו מקום עד שה' יתברך הרג אותם בדרך נס.

[149] מצודות. רגום: הכוונה לאמת המים שמגיעה עד לנחל קדרון.

[150] מצודות. רד"ק: הסביר לפי התרגום שהכוונה לשער שממנו היה המלך יוצא עם סוסיו שהיה מרוחק בערך ארבע מאות ושלושים אמות מהעיר.

[151] מצודות. רד"ק: הפירוש הוא שבגלל שהעיר תהיה קדושה לה', היא לא תיחרב עוד. כמו כן כתב שחלק מהתוספת יהיה קדוש בקדושת המקדש, וההבטחה היא שבית המקדש השלישי לא ייהרס.

[152] מצודות.