ישעיהו פרק ד

ישעיהו פרק ד

(א) וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא בימי אחז, כאשר פקח בן רמליהו תקף את ממלכת יהודה והרג מאה ועשרים אלף חיילים ביום אחד, ונותרו נשים רבות ללא בעל, יהיו נשים רבות שיאחזו בבגד של גבר אחד משום שהם ירצו להינשא לו. אין כוונת הנביא דווקא לשבע נשים, אלא המספר שבע נאמר כמספר שמייצג ריבוי, יהיו נשים רבות שיעשו כך,[1] לֵאמֹר כך יאמרו הנשים לאנשים:[2] לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ אנחנו נדאג בעצמנו לספק לנו אוכל לאכול ובגדים ללבוש, ואתם (הגברים) לא תהיו צריכים לספק לנו את צרכינו,[3] רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ (אינכם צריכים לספק את צרכינו) אלא רק שמכם יהיה נקרא עלינו, אנחנו רק ניחשב כנשים שלכם ואתם לא תצטרכו לעשות דבר,[4] אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ ובכך ששמכם יהיה נקרא עלינו, אתם תבטלו את הבושה שיש לנו להיות נשים שאינן נשואות. הנביא אומר שיהיו נשים רבות כל כך שיתאלמנו (כתוצאה מהמלחמה נגד פקח) שהן ירצו להינשא שוב אך לא יהיו מספיק גברים לכולן, ולכן הנשים יסכימו להתחתן אפילו אם הבעלים שלהן לא יספקו את צרכיהן.[5] עונש זה בא על הנשים מידה כנגד מידה: בתחילה הן התגאו (כפי שכתוב בפרק הקודם) ועתה הן יבקשו להסיר את חרפתן[6]: (ב) בַּיּוֹם הַהוּא בתקופה שתבוא לאחר שעם ישראל ייענש על חטאיו, בימות המשיח,[7] יִהְיֶה צֶמַח יְקֹוָק לִצְבִי וּלְכָבוֹד (בתקופה שתבוא לאחר שעם ישראל ייענש על חטאיו) יהיה משיח ה' (הנקרא בפסוק "צמח") להדר וכבוד, משיח ה' יהיה מכובד ומהודר,[8] וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת משיח ה' (הנקרא בצלע זו "פרי הארץ") יהיה בעל ממשלה חזקה ולשבח,[9] לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל (משיח יהיה מכובד ומושל) על עם ישראל שלא חטאו, והמשיכו להאמין בה' ולעבוד אותו, והם שיוותרו בחיים מהפורענויות שיבואו על החוטאים[10]: (ג) וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן הנשארים מעם ישראל שלא תבוא עליהם הפורענות, יישארו ויגורו בציון,[11] וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם ומי שיוותר בחיים לאחר הפורענות יחיה בירושלים (יש כאן כפילות על הצלע הקודמת בפסוק),[12] קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כל מי שיוותר לאחר הפורענות, ייאמר עליו שהוא קדוש, משום שרק הצדיקים יישארו,[13] כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם כל מי שראוי לחיי העולם הבא, עתיד לראות בנחמת ירושלים – גם הצדיקים שמתו לפני בניין ירושלים מחדש[14]: (ד) אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן (הטובה תגיע לעם ישראל) מכיוון שה' ירחץ את החטאים של בנות ציון, ה' יעניש את בנות ציון על החטאים שלהן ויעביר אותם מהעולם,[15] וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ וגם את החטא של שפיכות דמים, את החטא של רציחת אנשים חפים מפשע, ה' ירחץ ויסיר מעם ישראל (ולאחר מכן יהיה ניתן להיטיב לו),[16] בְּרוּחַ מִשְׁפָּט (ה' יסיר את החטאים של עם ישראל) על ידי חוזק המשפט. המשפט שה' יעשה בעם ישראל יגרור הבאת ייסורים קשים על עם ישראל,[17] וּבְרוּחַ בָּעֵר ועל ידי הייסורים שיבא על עם ישראל, ה' יפנה מהעולם את כל החטאים[18]: (ה) וּבָרָא יְקֹוָק עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן ה' יברא על כל המקומות בציון המוכנים להשראת השכינה,[19] וְעַל מִקְרָאֶהָ וכן יברא ה' על האנשים הקרואים לבא לציון, על האנשים שמוזמנים להיות בציון משום שהם לא חטאו,[20] עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן ה' יברא ענן העשוי מעשן שישכון על הר ציון ביום (בעז"ה נראה מיד את מטרת הבריאה),[21] וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה ה' יברא גם אור של להבת אש שישכון על הר ציון בלילה,[22] כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה מעבר לכבוד שיהיה בשכינת הדברים שהוזכרו (ענן, עשן, נגה ואש להבה), שכינת הדברים האלה תגן על הגרים בהר ציון מפני האומות. השכינה תגן על היושבים בציון ולא יהיה בדבר רק משום כבוד[23]: (ו) וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב הענן שיהיה בירושלים, ישמש ליושבי ירושלים למחסה מהחום הגדול. החום הגדול הוא משל להתקפות האויבים, והנביא אומר שה' יגן על יושבי ירושלים על ידי הענן,[24] וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר וכן ישמש הענן למחסה  שיכסה עליהם ולמקום מסתור שיגן עליהם מפני זרם המים והמטר. גם כאן זרם המים והמטר הם בבחינת משל לאויב, והנביא אומר שה' יגן על יושבי ירושלים מפני האויב על ידי הענן[25]:

[1] רד"ק והביא את מדרש חז"ל שנבואה זו נאמרה בימי נבוכדנצר שציווה את חייליו לא לבעול נשים נשואות, ולכן נשים רבות ניסו למצוא להן בעלים. מהר"י קרא: מדובר בנשים שחטאו.

[2] מצודות.

[3] רד"ק.

[4] רד"ק.

[5] רד"ק.

[6] מלבי"ם.

[7] רד"ק.

[8] מצודות. רש"י: מדובר על הצדיקים שיהיו מכובדים. רד"ק: פירוש "צבי" הינו חפץ, שיחפצו בו. לאחר מכן הביא את הפירוש שכתבנו בשם המצודות. א"ע: כתב שתי אפשרויות להסביר את "צמח ה'": או שהכוונה לחזקיה או שהכוונה לצדיקי ירושלים (וכתב שנכון יותר לפרש כאפשרות השנייה). בשם ר' משה הדרשן כתב שהכוונה היא שה' ייתן ברכה בצמחים ובפירות. הגר"א: "צבי" מלשון ממשלה. לאחר מכן פירש שהכוונה היא לאנשים מישראל הגרים בחוץ לארץ, שיהיו לממשלה על ידי מידותיהם הטובות ועל ידי המעשים. זאת בניגוד לפרי הארץ, יושבי הארץ, שיגדלו בחכמה ותורה. מלבי"ם: "צבי" הוא כבוד שמגיע למישהו על מעלה שהוא לא התאמץ לקנותה (כמו זקנה) ואילו כבוד מגיע לאדם על מאמציו לקנית מעלה (כמו חכמה). הנביא אומר ששני סוגי הכבוד האלה יהיו מצויים כלפי עובדי ה'.

[9] מצודות + תרגום. לפי התרגום אין הקבלה בין צלעות הפסוק. הצלע הראשונה מדברת על המשיח והצלע השנייה מדברת על הצדיקים. רש"י: פרי הארץ הם הבנים של הצדיקים שממשיכים בדרכם. רד"ק: שני שלבים מוזכרים בפסוק. הצלע הקודמת מדברת על ביאת המשיח והשמחה שתהיה בעקבות ביאתו. צלע זו מדברת על השלב השני שיבוא לאחר מלחמת גוג ומגוג, אז תתחזק מלכותו של המשיח.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות. רד"ק: הסיבה שהנביא הזכיר דווקא את ציון וירושלים היא משום שזוהי עיר הבירה או משום ששם תהיה מלחמת גוג ומגוג. הגר"א: "הנשאר בציון והנותר בירושלים" הוא כנגד האהבה והיראה. מלבי"ם: לשיטתו שיש הבדל בין נשאר שאז מה שנשאר נשאר בכוונה לבין נותר שנשאר בלי כוונה. "הנשאר בציון" הם הצדיקים שהושארו על ידי האויב בכוונה בירושלים ואילו "הנותר בירושלים" הם שאר העם שנשארו ללא כוונת האויב שם.

[13] רש"י.

[14] תרגום. רד"ק: כל מי שכתוב עליו בספר החיים שהוא יחיה. הגר"א: הכתוב לחיים הם הדבקים בה'.

[15] רש"י. לפירושו, המילה "אם" בפסוק זה הוא סיבה. רד"ק לעומתו מפרש שהכוונה לתיאור זמן – "כאשר".

[16] מצודות. הגר"א: בפסוק מתוארים שני חטאים: חטא הניאוף של בנות ציון שבא מכח התאווה וחטא הרציחה שבא מכח הכעס. התאווה קשה יותר להסרה ולכן לגבי הרציחה נאמר "ידיח", הדחה בעלמא. כמו"כ הביעור בסוף הפסוק נאמר כנגד התאווה משום שצריך לבערו לגמרי.

[17] מצודות וכתב שהסיבה שהנביא השתמש במילה "רוח" היא משום שכשם שהרוח מייבשת את הלחלוחית שבאדם, כך הייסורים ימרקו את לחלוחית העוון. רד"ק הוסיף פירוש נוסף שהכוונה היא שהרוח פירושו "דבר ה'" והביא לכך ראיות מפסוקים אחרים.

[18] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שסילוק הרשעים לא יהיה ללא הבחנה במשפט. הקב"ה קודם יעשה משפט ויבדוק את מי צריך לבער, ורק לאחר מכן יבער את הרשעים. כך גם נכון לומר באש הלהבה שישרוף את הרשעים ואילו לצדיקים ישמש מעין עמוד אש.

[19] מצודות.

[20] מצודות. מהר"י קרא: המדובר על הערים שסביב לירושלים.

[21] רד"ק וכתב שלפני הגלות היה ענן הכבוד חונה על המשכן ועל בית המקדש ולאחר שבני ישראל ישובו מהגלות, הענן ייראה על בתי החכמים והצדיקים. מלבי"ם: עמוד הענן עצמו יהיה מחסה לצדיקים ויכלה את הרשעים.

[22] מצודות.

[23] מצודות. רש"י: יש כאן שבע חופות: ענן, עשן, נוגה, אש, להבה, חופה ושכינה. מלבי"ם: הנביא אומר שרק במקומות שבהם יהיה ראוי כבוד צדיקים, ישכון הענן, אך לא על אוהלי רשעים.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רש"י: הכוונה היא שה' יגן עליהם מפני אש המקלחת מדינור ומהמטר שעתיד לרדת על הרשעים. הגר"א: בפסוקים מוזכרים שלש פורענויות שה' מביא על בני האדם: חורב –אש, שה' הביא על סדום, מים – שהביא על המבול, ורוח שהביא על דור הפלגה. מהמצרים נפרע ה' על ידי שלושתם. מלבי"ם: הנביא אומר שהסוכה, על ידי השגחת ה', יעשו דבר והיפוכו: גם יגנו מפני החום וגם מפני הקור. בסוגריים שבסוף דבריו כתב שהכוונה היא שהחורב והגשם עצמם יגנו על יראי ה'.