ישעיהו פרק ו

הקדמה לפרק: פרק זה עוסק במעשה מרכבה בו כתובים דברים נסתרים (עיין במשנה במסכת חגיגה יא,ב ובגמרא שם יג,א). בביאורנו נבאר כדרכנו את הפסוקים על פי מפרשי הפשט תוך ידיעה שהדברים עמוקים יותר.

ישעיהו פרק ו

(א) בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ בשנה שבו המלך עוזיה חלה במחלת הצרעת,[1] וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא בשנה שבו המלך עוזיה חלה במחלת הצרעת) אני (ישעיהו) ראיתי את כבוד ה' יושב על כסא גבוה ומתנשא,[2] וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל וזיו שכינתו של ה' יתברך מילאה את בית המקדש[3]: (ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ המלאכים המשמשים את ה' עומדים בשמים מעל ה',[4] שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד לכל אחד מהמלאכים היו שש כנפים,[5] בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו בשתי כנפיים היה המלאך מכסה את פניו על מנת שהוא לא יראה את השכינה,[6] וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו ובשתי כנפיים הוא היה מכסה את רגליו משום צניעות, על מנת שגופו לא יהיה מגוה בשעה שהוא עומד לפני השכינה,[7] וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף ובשתי כנפיים היה עף בשליחות המקום[8]: (ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה המלאכים היו מתאמים זה עם זה את הזמן שבו הם יפתחו באמירת הקדושה, היות ואם אחד מקדים את חברו הוא מתחייב בשריפה,[9] וְאָמַר וכל אחד מהמלאכים אמר (לאחר שהוא תיאם לומר את הדברים יחד עם המלאכים האחרים),[10] קָדוֹשׁ ה' קדוש בשמיים,[11] קָדוֹשׁ ה' קדוש על הארץ,[12] קָדוֹשׁ יְקֹוָק צְבָאוֹת ה' צבאות קדוש לעולם.[13] ה' נקרא בשם צבאות היות והאו האלוה על צבאות רבים: על צבא של מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבא מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[14] מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ כל הארץ מלאה מזיו קדושתו של ה' יתברך[15]: (ד) וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא המזוזות של ההיכל זזו מספר אמות מקול קריאת המלאכים. המזוזות בעברית של ימינו נקראות משקופים (ובמקרא משקוף הוא החלק העליון שמחבר בין המזוזות),[16] וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן וההיכל עצמו התמלא בעשן[17]: (ה) וָאֹמַר וכאשר ראיתי את כל ה אמרתי:[18] אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי "אוי לי" כיוון שאני הולך למות (שהרי אין אני ראוי לראות את השכינה),[19] כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי שהרי אני אדם שחייב להיטהר,[20] וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב ואני יושב בתוך עם שהוא מלא בחטאים (ולכן איני ראוי לראות את השכינה, הן מצד עצמי והן מצד העם שאני יושב בתוכו),[21] כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי (אני עתיד למות) כיוון שעיני ראו את המלך ה' צבאות במראה הנבואה[22]: (ו) וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה אחד המלאכים עף אלי כאשר בידו הייתה גחלת בוערת,[23] בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ המלאך לקח את הגחלת מעל גבי המזבח על ידי מלקחיים[24]: (ז) וַיַּגַּע עַל פִּי המלאך הצמיד את הגחלת על פיו של ישעיהו על מנת לייסר את ישעיהו (היות והוא אמר דברים לא ראויים על עם ישראל כשהוא אמר שהוא יושב בתוך עם טמא שפתיים),[25] וַיֹּאמֶר המלאך אמר לי: הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ כאשר הגחלת נגעה בפיך וגרמה לך לכוויה,[26] וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר העוון שלך יוסר והחטא שלך יתכפר[27]: (ח) וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר שאלתי את קולו של ה' ששאל את המלאכים:[28] אֶת מִי אֶשְׁלַח את מי אשלח להוכיח את עם ישראל,[29] וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ ומי יילך בשליחות שלנו (של ה' והמלאכים),[30] וָאֹמַר אני עניתי לה': הִנְנִי שְׁלָחֵנִי אני מוכן ללכת ואתה יכול לשלוח אותי[31]: (ט) וַיֹּאמֶר ה' אמר לישעיהו: לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה לך ותאמר לעם הזה, לעם ישראל,[32] שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ אני השמעתי לכם את דברי התוכחה על ידי הנביאים הקודמים אך אתם לא הקשבתם לדבריהם,[33] וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ ואני אמרתי לכם להתבונן בניסים שעשיתי למענכם ועדיין אינכם מנסים לדעת אותי ולהבין שעליכם לעבוד אותי[34]: (י) הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה ליבו של העם הזה, של עם ישראל, שמן. השומן אוטם את הלב ומונע ממנו את ההבנה שהאדם צריך לחזור בתשובה,[35] וְאָזְנָיו הַכְבֵּד והיצר הרע הכביד את האזניים של עם ישראל כך שהם אינם יכולים לשמוע את דברי התוכחה שיחזירו אותם בתשובה,[36] וְעֵינָיו הָשַׁע והעיניים של עם ישראל הוסרו כך שאינם יכולים לראות את חובתם לחזור בתשובה,[37] פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ שמא יראו בעיניהם וישמעו באזניהם וליבם יבין את חובתם לחזור בתשובה, וזו תהיה רפואתם. ה' אמר שהעם התעלם בכוונה מדברי הנביאים ומהחובה לחזור בתשובה ומכאן שהם כאילו גרמו בכוונה להשמנת ליבם, הכבדת אזנם והסרת עיניהם[38]: (יא) וָאֹמַר שאלתי את ה': עַד מָתַי אֲדֹנָי ה'! עד מתי עם ישראל לא יכבידו את ליבם ולא ישמעו לדבריך (ויחזרו בתשובה)?[39] וַיֹּאמֶר ה' ענה לי: עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב עם ישראל לא יקישוב לדברי הנבואה עד שתבוא עליהם הפורענות שתגרום לכך שהערים שלהם יהיו שוממים כך שאף אחד לא יישב בהם,[40] וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם ובתיהם יהיו שוממים כך שלא יישב בהם אדם,[41] וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה וגם האדמה של ארצם תהיה חריבה ושוממה ואף אחד לא יעבוד אותה[42]: (יב) וְרִחַק יְקֹוָק אֶת הָאָדָם ה' ירחיק את עם ישראל (שנקראו אדם) מארצם והם ייצאו לגלות בארץ רחוקה,[43] וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וארצם תהיה עזובה מהם לאורך זמן רב, עם ישראל לא יחיה יותר בארצו[44]: (יג) וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה יישארו בארץ ישראל כל כך מעט אנשים. רק עשירית מהאנשים יישארו בה והשאר יגלו,[45] וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר והאדמה תהיה שוב בוערת ויהיו עוד מתושביה שיגלו וימותו,[46] כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם כמו עצי האלה והאלון, שבשעת השלכת משירים את פירותיהם עד שנשאר רק העץ עצמו בתור מצבה וזיכרון שעומד לפנינו עץ פרי,[47] זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ כך האנשים הקדושים שיישארו בארץ ישראל יהיו המצבה שלהם והזיכרון לכך שפעם היה עם גדול וחזק בארץ ישראל[48]:

[1] מצודות. רד"ק: הכוונה למיתה ממש ולא למחלת הצרעת, ולפי פירוש זה אין נבואה זו הנבואה הראשונה של ישעיהו (בהמשך ההערה הדבר נידון בהרחבה). כמו"כ הביא רד"ק את דברי חז"ל על ההבדל בין תיאור המראה של מעשה מרכבה על פי ישעיהו, לבין תיאור המראה על פי יחזקאל (פרק א' בספר יחזקאל) כאשר ההסבר הוא שישעיהו היה גדול יותר בנבואה ולכן המראה לא היה חידוש גדול כל כך אצלו, ולכן הוא תיאר את המראה בקצרה, בניגוד ליחזקאל שהיה קטן יותר בנבואה ועצם המראה היה אצלו בבחינת חידוש, ולכן הוא תיאר את המראה בפירוט רב יותר. הסבר נוסף שהסביר רד"ק הוא שייתכן שהדור בדורו של ישעיהו היה שלם יותר מדורו של יחזקאל (וראה בהמשך ההערות שהבאנו את דברי הרד"ק על ההסבר מדוע ישעיהו ראה שיש למלאכים ארבע כנפיים ואילו יחזקאל ראה רק ארבע כנפיים). הגר"א פירש את דברי חז"ל שישעיהו ראה את ה' במקום שבו רואים את המלך, ולכן לא היה צריך סימן לכך שראה אותו. יחזקאל ניבא במקום שבו אין רואים את המלך, ולכן היה זקוק לסימן שהוא באמת ראה אותו, ולכן יחזקאל האריך בתיאור.

המפרשים נחלקו אם נבואה זו היא נבואתו הראשונה של ישעיהו או לא. רש"י סובר שנבואה זו היא הנבואה הראשונה של ישעיהו, והנבואות שבפרקים א' – ה' נאמרו לאחר נבואה זו. זאת משום שבפרק א' מופנים דברי הנביא אל יהודה וירושלים, וזאת לאחר גלות ישראל, ואילו בזמן מלכותו של עוזיה, לא הייתה עדיין גלות של עם ישראל. רש"י גם סובר שנבואה זו נאמרה בשנה שבה עוזיה הפך למצורע, ולכן אין חובה לומר שישעיהו התנבא לפני נבואה זו. רד"ק סובר שנבואה זו נאמרה בשנת מיתתו של עוזיה, ולכן לא ייתכן לומר שזוהי נבואתו הראשונה של ישעיהו.

[2] תרגום. הגר"א: הכסא עצמו הוא השמים, ויש שלש דרגות בגובה הכסא.

[3] תרגום. רש"י: תחתית הכסא היה בבית המקדש משום שה' ירד לדון את עוזיה על שרצה ליטול לעצמו את הכהונה ולהקטיר קטורת בבית המקדש.

[4] תרגום. רד"ק: הכוונה שהם עמדו בסמוך לו והמלאכים נקראו שרפים משום שבמראה הנבואה הם נראו לישעיהו במראה אש כדי לגלות על עוון הדור שהם חייבים כליה. מהר"י קרא: המלאכים עמדו במרחק ממנו. אבן עזרא: המלאכים נקראו שרפים משום שהם שרפו את פיו של ישעיהו. כמו כן הסביר שהמלאכים עמדו מימינו ומשמאלו של ה' ולא מעליו (כדברי הרד"ק). הגר"א: המלאכים נקראו עומדים על ה' משום שה' ישב והם עמדו.

כמו כן כתב רד"ק שלא נזכרו כאן מניין השרפים. כמו כן הביא את הסברם של חז"ל לכך שישעיהו ראה שש כנפים בעוד יחזקאל ראה רק ארבע, וכתב שזאת משום שלפני חורבן בית המקדש היו למלאכים ארבע כנפיים. במהלך דבריו דחה את דברי הרמב"ם שהסביר שהיו למלאכים ארבע כנפיים אצל יחזקאל, משום שיחזקאל דיבר על הכנפיים ששימשו לתעפות המלאכים ולא על הכנפיים ששימשו לדברים נוספים, ואילו מפסוקים אלו רואים שרק שתי כנפיים שימשו את המלאכים לתעופה. בסוף דבריו הסביר שהדברים נאמרו על דרך הסוד ואין למלאכים רגליים ופנים, אלא הדברים נראו לישעיהו באופן שהוא יכול להבין אותם, ולכן גם אין קושי על הרמב"ם, שהרי המלאכים לא באמת כיסו את פניהם ורגליהם.

[5] תרגום. הגר"א: במהלך התפילה, המלאכים מכסים את פניהם בשתי הברכות הראשונות, את רגליהם בשתי הברכות האחרונות ובברכות האמצעיות הם מעופפים. לכאורה צריך להבין יותר מדוע הם היו צריכים כנפיים מיוחדות לכל פעולה אם הפעולות לא היו נעשות יחד.

[6] רש"י.

[7] רש"י וכתב בשם מדרש תנחומא שכיסוי הרגליים נועד שלא להזכיר את חטא העגל היות ורגליהם של המלאכים דומות לרגלי עגל.

[8] מצודות.

[9] רש"י. הגר"א: מדובר על קריאת שחרית וערבית. "זה" פירושו פרשת והיה, "אל זה" פירושו פרשת "ויאמר". "ואמר" הוא פרשת "ושמתם" שמשלים לרמ"ח תיבות.

[10] רש"י.

[11] תרגום. לפי פירושו, כל קדושה מוסיפה קדושה במקום או זמן אחרים. רד"ק: בפירושו הראשון כתב שהמלאכים היו קוראים זה לזה "קדוש קדוש" כמו שאדם קורא לחברו "פלוני אלמוני". מטרת הקריאה הייתה לחזק זה את זה כדי לקדש את שמו של ה'. בפירושו השני כתב ששלושת הקדושות נאמרו כדי לקדש את ה' על עולמות עליונים (המלאכים והנשמות), על עולם האמצעי (עולם הגלגלים והכוכבים) ועולם השפל, כלומר: על כדור הארץ. בסוף דבריו כתב שישעיהו אמר בדבריו שה' קדוש ומרומם ולכן לא יגיע אליו טומאה מעם ישראל שהוא שוכן בתוכם. אבן עזרא: שילוש הקדושות מראה שהמלאכים מקדשים את ה' באופן תמידי. הגר"א: כאשר רוצים לחזק דבר כופילם אותו פעמיים. השילוש של הקדושות של ה' מראות שה' קדוש מעל הדברים הגשמיים שמחזקים אותם על ידי כפילות.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] רד"ק לעיל א,ט. אבן עזרא: הצבאות הם המלאכים.

[15] תרגום. אבן עזרא: למרות שה' קדוש ונעלה, כל הארץ מלאכה מכבודו. כמו כן דחה את הפירוש שמדובר על קדושת כל הדרים בארץ. מהר"י קרא: "מלא כל הארץ כבודו" נאמר על ידי המלאכים.

[16] רש"י וכתב שביום זה הייתה רעידת האדמה בגלל שעוזיה ניסה להקטיר את הקטורת, והמלאכים אמרו שדינו של עוזיה בשריפה ולכן הם נקראו שרפים. הארץ הזדעזעה היות והיא חשבה שדינו של עוזיה צריך להיות בבליעתו כמו שהיה עם קורח ועדתו, אך יצאה בת קול ואמרה שבליעת האדמה שמורה לקרח, ועונשו של עוזיה יהיה כמו עונשו של משה בסנה שפרחה בו צרעת. כמו כן הסביר שהסיפים נמדדות באמות, ולכן הם נקראו אמות הסיפים. רד"ק: האמות הם מעין כיפות שמחוברות למזוזות, והם זזו יחד עם המזוזות עצמן. כמו כן כתב שכל הכתוב כאן היה רק במראה הנבואה ולא ארע ממש, ובכך הוא חולק על רש"י שסובר שהתזוזה כאן הייתה רעידת אדמה של ממש שהתרחשה על מנת לבלוע את עוזיה. אבן עזרא: הסיפים נעו מספר אמות, אך הכתוב לא אמר מהו המספר המדויק של האמות. כמו כן כתב שיש אומרים שאין מדובר כאן על אמות רגילות, אלא על מילה יחידאית במקרא.

[17] רש"י. הגר"א: העשן היה מאש השרפים.

[18] מצודות.

[19] רש"י. אבן עזרא  הסתפק אם "נדמיתי" מלשון כריתה (כמו רש"י) או מלשון שתיקה, כפי שכתוב בפסוק שהוא היה טמא שפתיים. ישעיהו חשב שהוא ראוי למיתה היות והוא לא קידש את שמו של ה' משום שפיו היה טמא והוא חשב שאינו ראוי לקדש את שמו של ה'. לפי פירוש זה "כי נדמיתי" הוא פירוש ל"אוי לי", ישעיהו אמר שהוא חייב משום שהוא נדמה, משום שהוא השתתק ולא קידש את שמו של ה'. רד"ק: ישעיהו חשב שהוא ראוי למיתה היות והוא לא הסתיר את פניו (כפי שעשה משה רבינו בראותו את השכינה), אלא הוא הסתכל. הגר"א: ישעיהו אמר שהוא חייב משום שהוא לא דיבר בדברי תורה ("נדמיתי") ובכך הוא פרש ממצוות עשה, ומשום שהוא "טמא שפתיים", דהיינו עבר על לא תעשה ואמר דברים שאינם הגונים. כמו כן כתב שישעיהו אמר רק את סוף דברי המלאכים "ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו" היות והוא חשש לומר את הקדושות העליונות יותר שאמרו המלאכים (בפסוק ג'), כדרכם של הצדיקים שמלאים ביראה.

[20] תרגום. אבן עזרא: ישעיהו אמר דברים אלו כיוון שהוא ישב בתוך העם והוא למד ממעשיהם.

[21] תרגום.

[22] אבן עזרא וכתב שישעיהו לא קידש את שמו של ה' כשראה אותו במראה הנבואה משום שהוא היה טמא שפתיים.

[23] רש"י. תרגום: אין הכוונה שהיה גחלת של אש, אלא שהייתה נבואה לישעיהו מאת ה' בפיו של ישעיהו. מהר"י קרא: המלאך הוא מכיאל.

[24] רש"י. הגר"א: כשם שאדם אינו יכול לגעת באש שבעולמות התחתונים, כך המלאכים אינם יכולים לגעת באש של מעלה היות והיא אש שאוכלת אש. המלאך לקח את הגחלת מעל המזבח היות ומה שעלה על המזבח מכפר. מהר"י קרא: הגחלת בערה כל כך עד שהמלאך היה צריך לקחתו רק במלקחיים.

[25] רש"י. כמו כן כתב רש"י שהמלאך היה צריך לקחת את הגחלת על ידי מלקחיים ואילו כאשר הגחלת נגעה בפיו של ישעיהו הוא לא הוזק ומכאן רואים שיש לנביאים מדרגה גבוהה יותר מהמלאכים. הגר"א: מטרת הגחלת שישעיהו וטהר מטומאת שפתיו.

[26] מצודות. תרגום לשיטתו שמדובר על נבואה בפיו של ישעיהו.

[27] מצודות. הגר"א: גם הגחלת מראה על שלוש הדרגות של הקדושה שהמלאכים קידשו בו את ה'.

[28] רש"י. כתבנו שה' שאל את המלאכים על פי פירוש מצודות בהמשך הפסוק.

[29] רש"י וכתב שהשאלה נבעה מכשלון שליחותו של עמוס שקדם שליחותו של ישעיהו. עם ישראל צחק על עמוס היות והוא היה כבד פה.

[30] מצודות. הגר"א: הכוונה שהנביא שיישלח יתבע גם את כבוד האב, כלומר: את כבודו של ה', ואת כבודם של ישראל.

[31] מצודות. אבן עזרא: כוונתו של ישעיהו הייתה שהיות והוא עכשיו כבר נטהר מטומאת שפתיו, הוא כבר מוכן ללכת בשליחותו של ה', ומכאן שנבואה זו הייתה נבואתו הראשונה (ובאופן דומה כתב גם הרד"ק שניתן ללמוד מספוק זה ועיין בהערות בתחילת הפרק שם הרחבנו על כך). הגר"א: "הנני" היא תשובה על השאלה "מי ילך לנו", ואילו "שלחני" היא תשובה על מי אשלח". רד"ק: ההביא את מדרש חז"ל שה' אמר לישעיהו שהוא מסכים לשלוח אותו בתנאי שהוא יודע שעם ישראל הם עם של טרחנים.

[32] תרגום.

[33] רש"י. רד"ק פירש דברים אלו בשני אופנים. בפירושו השני פירש כמו רש"י שה' יתברך תיאר את מצבו של עם ישראל באותו הזמן שמיאן להבין שעליו לחזור בתשובה, למרות דברי הנביאים שנשלחו אליהם. בפירושו הראשון כתב שה' אמר שהוא ימנע מהם את דרכי התשובה כפי שהוא עשה במקרים אחרים כמו פרעה ובני עלי, כיוון שה' רצה להורגם, וכך גם כאן ה' כבר רוצה להבי את העונש על עם ישראל ולכן הוא ימנע מהם את דרכי התשובה. אבן עזרא הביא פירוש נוסף בשם רבי משה הכהן, שכוונת הנביא לומר לעם ישראל שעליו למצוא עצות טובות על מנת להימלט מהפורענות, אך הוא דחה פירוש זה הואיל ובסוף הדברים כתוב "ושב ורפא לו", ולכן הסביר שהכוונה היא כמו פירושו הראשון של רד"ק. הגר"א: יש שלוש פעולות שבאות לידי ביטוי בשורש ש.מ.ע. הראשונה היא השמיעה השפזית. השניה היא הקשבה והשלישית היא הבנה. בפסוק כתובות שתי פעולות של שמיעה והנביא אומר שעליהם לשמוע ולהקשיב ובכך לקיים שתי פעולות, ואילו עליהם להימנע מקיום הפעולה השלישית של ההבנה.

[34] רש"י. הגר"א: גם בראיה יש שלוש פעולות: חוש הראיה, ראייה בשכל וראייה של הדעת. הנביא אומר שעם ישראל יקיים את שתי הראיות הראשונות ולא את הראיה האחרונה.

[35] מצודות. רד"ק: יש שני אופנים להסביר פסוק זה (כפי שכתב בפירושו לפסוק הקודם). או שה' ציווה על הלב של עם ישראל שיימנע מעשיית התשובה, או שיש בפסוק זה תיאור מצב שבו הלב של עם ישראל כבד ואינו יכול לחזור בתשובה. רש"י: ליבו של העם הזה הולך כל הזמן ונהיה שמן יותר. הגר"א: יש שלוש חלקים לתורה: תורה שבכתב, תורה שבעל פה וסודות התורה. כל אחד מחלק התורה נלמד באופן אחר: תורה שבכתב נלמד בחוש הראיה, תורה שבעל פה בחוש השמיעה וסודות התורה נלמדים בלב. כאשר עם ישראל שוכח את התורה הוא שוכח קודם כל את סודות התורה, לאחר מכן את תורה שבעל פה ולבסוף את תורה שבכתב, ולכן בתחילת הפסוק הסדר הוא לב, אזניים ועיניים. כדי להחזיר את המצב לקדמותו, צריך ללמוד שוב לפי הסדר: ראיה, שמיעה והבנה בלב, ולכן בסוף הפסוק כשכתוב "ושב ורפא לו", הסדר הפוך.

[36] מצודות.

[37] מצודות. רש"י פירש "השע" מלשון שהם טוחים, כלומר, סתומים מראיית החובה לחזור בתשובה.

[38] רש"י אלא שכאמור הוא פירש ש"השע" היינו מלשון סתימה.

[39] רש"י. לפי הפירוש הראשון של הרד"ק בפסוק ט' הנביא שואל את ה' עד מתי הוא ימנע מהם את התשובה, ראה לעיל בהערות לביאורנו.

[40] רש"י.

[41] רש"י.

[42] רד"ק.

[43] רד"ק.

[44] רד"ק.

[45] תרגום. רד"ק: הכוונה שימלכו עוד עשרה מלכים על ממלכת יהודה משעת נבואה זו (שנאמרה בימי עוזיה): יותם, אחז, חזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהואחז, יהויכין, יהויקים וצדקיהו. מהר"י קרא: הביא בסוף דבריו את מדרש חז"ל שה' תיקן לעם ישראל עשרה ימים של תשובה בין ראש השנה ליום כיפור. הגר"א: יש עשר דרגות יבשראל ורק הדרגה העשירית תישאר, וגם היא תצורף וחלק ממנה לא תישאר.

[46] רש"י.

[47] רש"י בפירושו הראשון. לפי פירוש זה מצבה היא מלשון זיכרון. לפי פירושו השני מצבה היא מלשון נטיעה, והנביא אומר שה' הוא שנטע את עם ישראל בארץ ישראל, ולכן הוא לא ישמיד אותם לגמרי. בפירוש נוסף כתב שהיה בירושלים שער שנקרא שער השלכת, והיו נטועים שם עצי אלה ואלון. הגר"א: האלה והאלון הם זכר ונקבה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

[48] רש"י.