ישעיהו פרק כד

ישעיהו פרק כד

בפרשנים ישנה מחלוקת האם דברי נבואה אלו נאמרו על גלות עשרת השבטים או שהיא נאמרה לעתיד לבא.[1] (א) הִנֵּה יְקֹוָק בּוֹקֵק הָאָרֶץ ה' עתיד להרוקן את הארץ מיושביה, ה' עתיד להגלות את תושבי הארץ,[2] וּבוֹלְקָהּ ואני אחריב אותה,[3] וְעִוָּה פָנֶיהָ ואני אעקם את פני הארץ, כך שהיא תהיה חריבה, ולא יהיו בה חיים,[4] וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ וה' יפיץ את תשובי הארץ בכל העולם[5]: (ב) וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן בשעת הגלות, מעמדו של הכהן יהיה דומה למעמד שאר העם. בדרך כלל מעמד הכהנים היה גבוה יותר ממעמד שאר העם, אך ביציאה לגלות, מעמד כל היוצאים שווה ללא הבדל בין האנשים שפעם היו חשובים יותר לבין האנשים שפעם היו חשובים פחות,[6] כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו (בשעת הגלות) לא יהיה הבדל בין מעמד העבד לבין מעמד אדונו,[7] כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ ובשעת הגלות, לא יהיה הבדל בין מעמד השפחה לבין מעמד האדון שלה (גבירתה),[8] כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר ולא יהיה הבדל בין מעמד הקונה לבין מעמד המוכר. בדרך כלל המוכר עצוב על שמוכר את קרקעו והקונה שמח. אולם, כאשר יגלו, לא יהיה הבדל במעמדם,[9] כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה וכן לא יהיה הבדל בשעת הגלות בין מעמדו של הלווה כסף לבין מעמדו של המלווה, על אף שבדרך כלל המלווה הוא עשיר והלווה עני,[10] כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ (בשעת הגלות) מי שהלווה לחברו מטלטלים אחרים (אוכל וכדומה), יהיה דומה למעמדו של מי שלווה ממנו את אותם דברים. הנביא אומר שבשעת הגלות, לא יהיו הבדלי מעמדות, וגם האנשים החשובים יתבזו בהליכתם בשבי[11]: (ג) הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ הארץ תתרוקן לגמרי,[12] וְהִבּוֹז תִּבּוֹז והאויב יקח את כל הרכוש של תושבי הארץ לביזה,[13] כִּי יְקֹוָק דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שהרי ה' אמר את הדבר הזה, ואם כן, אף אחד לא יוכל למנוע את הפורענות[14]: (ד) אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ הארץ תושחת ותנבול,[15] אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל ארץ ישראל הושפלה ונבלה,[16] אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם הָאָרֶץ האנשים החשובים בארץ הושפלו[17]: (ה) וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ הארץ עתידה להתחנף בגלל היושבים בה. כשם שהאדם המתחנף אומר דברים שהוא אינו מתכוון אליהם ומתנהג באופן שאין מאחרוי מעשיו דבר אמיתי, כך הארץ תוציא גידולי קרקע שלא תהיה בהם תועלת, כך שמצד אחד היא תצמיח גידולי קרקע, אבל תושבי הארץ לא ייהנו ממנה,[18] כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם (הארץ לא תוציא את גידולי הקרקע) בגלל שתושבי הארץ עברו על התורות והחוקים, והם הפרו את הברית שנכרתה איתם על קיום התורה[19]: (ו) עַל כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ בגלל שהחטא שעברו על שבועת שווא – הארץ נחרבה,[20] וַיֶּאְשְׁמוּ יֹשְׁבֵי בָהּ ויושבי הארץ נחרבו,[21] עַל כֵּן חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ ולכן יושבי הארץ היו צמאים – חוסר המים הוא אחד הסימנים לחורבן הארץ,[22] וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר ונשארו בארץ רק אנשים מועטים[23]: (ז) אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה גָפֶן כל האנשים שהיו רגילים לשתות יין התחילו להתאבל, כיוון שהגפנים התייבשו,[24] נֶאֶנְחוּ כָּל שִׂמְחֵי לֵב כל מי שהיה פעם שמח – נאנח, היות ואין לו יין לשתות[25]: (ח) שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים השמחה שהיו שמחים בבתי המשתאות על ידי נגינה בתופים הופסקה,[26] חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים קולות ההמייה של האנשי העליזים בשעת השכרות הופסקה גם היא,[27] שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר והשמחה שהייתה בבתי המשתאות כאשר היו מנגנים בכינורות הופסקה גם היא[28]: (ט) בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן המנהג היה שכאשר היו שותים יין, היו שרים שירים. הנביא אומר שמעתה כבר לא ישירו יותר שירים בשעה שישתו את היין (ומדובר על מקרים בודדי שישתו יין, היות והארץ תהיה חריבה),[29] יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו ומעט היין שישתו יהיה מר להם, כיוון שיהיו הרבה צרות נוספות שימנעו את שמחתם[30]: (י) נִשְׁבְּרָה קִרְיַת תֹּהוּ לאחר שהעיר תישבר, היא תיקרא "קרית תהו",[31] סֻגַּר כָּל בַּיִת מִבּוֹא ורוב הבתים יהיו כבר חרבים ולא יהיה ניתן להיכנס אליהם[32]: (יא) צְוָחָה עַל הַיַּיִן בַּחוּצוֹת בשווקים עתידים לצעוק על המחסור ביין,[33] עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה כל שמחה נהייתה חושך, לא יהיו יותר שמחות,[34] גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ השמחה שנמצאת בארץ עתידה לגלות. לא יהיה יותר שמחה בארץ[35]: (יב) נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה בכיל עיר ועיר נשארה רק השממה (במקום השמחה),[36] וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר השמה תכתת את שערי הערים. כאשר יש שממה, אין מי שמנסה לתקן את השערים העיר ולכן הם יהיו מנותצים ושבורים[37]: (יג) כִּי כֹה יִהְיֶה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בְּתוֹךְ הָעַמִּים יישארו מעטים מאוד מעם ישראל שהיו מפוזרים בכל הארץ ובין העמים,[38] כְּנֹקֶף זַיִת כְּעוֹלֵלֹת כפי שאדם כורת את פירות עץ הזית, נשארים מעט פירות על העץ שהוא לא מוריד אותם (כך יישארו מתי מעט מבני ישראל),[39] אִם כָּלָה בָצִיר וכמו שבסיום בציר הענבים, נשארים מעט ענבים על העץ (כך יישארו מתי מעט מבני ישראל)[40]: (יד) הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ (המעטים שיישארו) ירימו את קולם ברינה (כיוון שבהם יתקיימו נבואות הנחמה שנאמרו בפרק הקודם),[41] בִּגְאוֹן יְקֹוָק צָהֲלוּ מִיָּם בגלל ממשלו של ה', הם ישמיעו קולות שמחה גבוהים ורבים יותר מהקולות שבני ישראל השמיעו לאחר קריעת ים סוף[42]: (טו) עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ יְקֹוָק לכן, תושבי הערים שנמצאים בבקעה (שם נמצאים רוב הערים) – עליכם לכבד את ה',[43] בְּאִיֵּי הַיָּם וגם תושבי האיים שבים – עליכם לכבד את ה',[44] שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (תושבי הערים והאיים) עליכם לכבד את שם ה' אלוקי ישראל[45]: (טז) מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ אנחנו, הנביאים, שמענו שה' עתיד להכרית חלק גדול מהארץ,[46] צְבִי לַצַּדִּיק ואז יהיה פאר והדר לכל צדיק וצדיק, לאחר שה' יכרית את הרשעים, יהיה אור גדול לצדיקים,[47] וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי הסוד הזה גורם לי לרזון, הסוד הזה גורם לי לרזות מרוב צער,[48] אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ "אוי", הבוגדים בעם ישראל, החוטאים חטאו בחטא גדול,[49] וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות. הנביא אומר שהיו הרבה אנשים מעם ישראל שחטאו בחטאים גדולים[50]: (יז) פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ בני ישראל היושבים בארץ! יבואו עליכם צרות גדולות יהיה בהם פחד, פחת (בור גדול), ופח (מלכודת)[51]: (יח) וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת מי שיברח ממקומו מחמת קולות שיפחידו אותו, יפול אל הפחת,[52] וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח ומי שיצליח לעלות מהפחת, מהבור, ילכד במלכודת,[53] כִּי אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ (לא יהיה ניתן להימלט) היות והגזירות הן משמים. הנביא מדמה את ביאת הפורענות לירידת גשם מהשמים: כביכול הגשם יורד כאשר החלונות בשמים נפתחים וכך הגזירות כביכול ירדו מהשמים ולא ניתן להימלט מהן,[54] וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ ויסודות הארץ רעדו ולכן כל הארץ תזדעזע ותיכלל בפורענות[55]: (יט) רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ הארץ עתידה להזדעזע מאוד,[56] פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ הארץ עתידה להתפורר לפירורים,[57] מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ והארץ עתידה להנטות וליפול[58]: (כ) נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר הארץ עתידה לנוע כמו השיכור. כשם שהשיכור מתנועע בשעת הליכתו, כך הארץ עתידה להתנועע,[59] וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה הארץ תתנועע כמו סוכת שומר שנמצאת על גבי עץ,[60] וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ והפשע הזה, שהאומות הציקו לעם ישראל וגרמו להם לצרות רבות, יכבד עליהם מאוד, החטאים של אומות העולם יהיו גדולים מאוד,[61] וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם והדבר יגרום לכך שהארץ תיפול לגמרי והיא לא תוכל לקום עוד, אומות העולם עתידים להיות מושמדים בגלל חטאיהם[62]: ס (כא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בתקופה שבה תתקיים הנבואה,[63] יִפְקֹד יְקֹוָק עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם ה' יצווה שיבואו פורענויות על השרים של כל האומות. לכל אחד מהאומות יש שר בשמים, מלאך, וכאשר ה' מביא פורענות על האומה, הוא מביא תחילה את הפורענות על השרים שלה,[64] וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה ולאחר מכן הוא עתיד להביא פורענות על מלכים שנמצאם בארץ, על אות אומות שהוא הביא את הפורענות על שריהם[65]: (כב) וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר ויאספו את אומות העולם אל בית הסוהר כמו שעושים לאסירים,[66] וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר וינעלו את בית הסוהר עם מנעול,[67] וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ וכך יענישו אותם על שנים רבות שבהם הם חטאו כלפי עם ישראל[68]: (כג) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה מרוב הצרות שיבואו על אומות העולם, ייחשב להם הדבר כאילו הירח והשמש יהיו חשוכים ולא יאירו,[69] כִּי מָלַךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם ואז תתגלה מלכות ה' צבאות בהר ציון ובירושלים.[70] ה' נקרא גם בשם צבאות היות והוא האלוה על צבאות רבים: על צבאות מעלה (המלאכים והכוכבים) ועל צבאות מטה (בני האדם ובעלי החיים),[71] וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד ולנגד הזקנים שבעם ישראל יהיה כבוד, הזקנים שבעם ישראל יכירו את הכבוד הרב שיהיה בשעה שתתגלה מלכות ה' בעולם[72]:

[1] רד"ק. בפירושו לפסוק י"ב כתב שהנבואה נאמרה לעתיד לבא במלחמת גוג ומגוג. אבן עזרא בפירושו לפסוק י"ד כתב שיש מפרשים שהנבואה נאמרה על מפלת סנחריב.

[2] רש"י. תרגום פירש את המילה "בוקק" מלשון לבזוז, אך במשמעות הפסוק אין הבדל בין הפירושים.

[3] רש"י. רד"ק בשם אביו הוסיף פירוש על פי הלשון הערבית, שהכוונה היא לפתיחת שערי הארץ על מנת שתושביה ייצאו ממנה.

[4] רד"ק. תרגום: פני השרים בארץ ישראל יכוסו מבושה מרוב מטאיהם. רש"י פירש באופן דומה, רק ש"עוה" פירש מלשון בהלה. מהר"י קרא: הכונה לגלות האנשים החשובים.

[5] מצודות.

[6] רש"י.

[7] רש"י.

[8] רש"י.

[9] רש"י.

[10] רש"י וכתב שאם הלווה לא היה לווה את הכסף מהמלווה, כספו של המלווה עדיין לא היה נשאר אצלו, היות והשובים היו לוקחים אותו.

[11] רש"י. רש"י הבדיל בין נשה לבין מלווה, וכתב שמלווה הוא בכסף ונושה הוא בשאר דברים. עיין בא מציעא סא,א שלמדו ששני המילים נאמרו על שני העניינים.

[12] רש"י.

[13] רש"י.

[14] רד"ק.

[15] רד"ק וכתב שהנביא השתמש בכפילות כדרכם של נבואות. אבן עזרא: כל הארץ תושחת על ידי כיבושי ממלכת אשור.

[16] רש"י ולפי פירושו ארץ ישראל נקראת "תבל" משום שהיא מתובלת במצוות רבות. מצודות: "תבל" פירושו העולם כולו, ובגלל שארץ ישראל היא הארץ העיקרית ליישוב בני האדם, הכתוב תלה את מצב העולם כולו במצבה של ארץ ישראל.

[17] רש"י. תרגום: הסתיים השלב שבו הארץ הייתה חזקה.

[18] רש"י. רד"ק: הארץ תראה את הזמן של הפורענות כאשר היא לא תוציא גידולי קרקע, וזאת כעונש על יושבי הארץ.

[19] רש"י.

[20] רש"י. אבן עזרא הוסיף פירוש וכתב שבמילה "אלה" חסרה האות ב', והכוונה שה' נשבע שהארץ עתידה להיחרב.

[21] תרגום.

[22] רש"י.

[23] מצודות.

[24] תרגום. רד"ק: הכוונה שהארץ הפסיקה להצמיח את הענבים היות ואין מי שיעבוד את האדמה.

[25] תרגום.

[26] רד"ק.

[27] אבן עזרא.

[28] על פי רד"ק.

[29] רד"ק.

[30] רד"ק.

[31] רש"י. אבן עזרא: כל עיר שבה הולכים אחר התוהו, תיענש בכך שלא יכנסו יותר לבתים שלה, היות וכולם יהיו בצער כל כך גדול, עד שהם ייצאו לדרכים ולא יישארו בבתים.

[32] רד"ק.

[33] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שיהיו רק מעטים שינסו למכור יין, כיוון שהרוב יגלו. מהר"י קרא: במקום שבו היו מוכרים עד עתה יין, עתידים לצווח.

[34] רש"י.

[35] רד"ק. רש"י: משוש הארץ היא ירושלים והכוונה שהעיר ירושלים תגלה.

[36] רד"ק.

[37] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהשדים מזיקים לשערים מפאת החורבן. תרגום: "שאיה" מלשון קול, יהיו קולות רבים בשעת הריסת השערים. רד"ק: שערי העיר יהיו שוממים כיוון שלא יהיה מי שייצא ויכנס לעיר. מהר"י קרא: "שער" פירושו המקום שבו מתקיים מסחר, והוא יהיה שומם.

[38] רש"י ולפירושו הנבואה נאמרה על הגלות. רד"ק: כל מה שנאמר בנבואה לעיל, יתקיים בכל הארץ, גם בקרב העמים האחרים, היות ולשיטתו דברי הנבואה נאמרו לעתיד לבא. תרגום: יהיו מט צדיקים שיישארו בארץ בין העמים.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] רש"י.

[42] מצודות. רד"ק: הכוונה היא להצלה במלחמת גוג ומגוג, וכאשר תושבי ירושלים יראו שהעמים נכשלו בכיבוש ירושלים, הם יצהלו בקולות רבים.

[43] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון הביא את דברי התרגום שכאשר יבוא האור לצדיקים – עליהם לשבח את ה'. אבן עזרא: פירש "אורים" מלשון גבול.

[44] רד"ק.

[45] רד"ק.

[46] מצודות. תרגום: מבית המקדש עתיד לצאת שמחה ליושבי הארץ.

[47] מצודות. תרגום: זמירות לצדיקים שמענו. אבן עזרא הוסיף פירוש נוסף שייתכן שמדובר על תרגום מארמית של "רצון".

[48] רד"ק ולפי פירושו למילים "רזי" יש שני פירושים. הראשון מלשון סוד והשני מלשון רזה. רש"י: הנביא אומר "אוי לי" על שהתגלו לו שני סודות. סוד הפורענות, וסוד הישועה שתתקיים רק לאחר שיעברו צרות רבות על עם ישראל, המוזכרים בפסוק כבוגדים שבאים אחרי בוגדים – חמש פעמים, כנגד: בבל, מדי, פרס, יוון ואדום, שכל אחד מהם ישעבד את עם ישראל לפני שתבוא הגאולה. תרגום: דרש צלע זו לשבח. הנביא אומר שנראה לו הסוד של שכר הצדיקים.

[49] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהבוגדים יבגדו בהם, כלומר, יביאו עליהם את הפורענות. בפירושו השלישי כתב כרש"י שהכוונה לחמש הממלכות שישעבדו בישראל (אלא שבמקום אדום מנה את כות). תרגום: בצלע זו הנביא אומר שנראה לו הפורענות שתבוא על הרשעים. אבן עזרא: העולם עגול, ולכן אמר הכתוב "מכנף", כלומר: ממקום רחוק.

[50] רד"ק.

[51] מצודות. רש"י הסביר שהכתוב מדבר על אדום. אבן עזרא: הפחת היא בור שאיננו עמוק, אלא שנופלים בו כאשר בורחים מרוב פחד.

[52] תרגום. רש"י: מי שיברח מחרבו של משיח בן יוסף, יפול בחרבו של משיח בן דוד, ומי שיצליח להינצל מחרבו של משיח בן דוד, יפול במלחמת גוג ומגוג.

[53] תרגום.

[54] רד"ק.

[55] רד"ק. מצודות: האנשים החשובים בארץ ירעדו ויכללו בצרות הרבות.

[56] תרגום.

[57] רש"י. תרגום: תרגם גם צלע זו מלשון תנועה ותנודה ובאופן דומה כתב הרד"ק, וכתב שהכפילות נועדה לחזק את העניין.

[58] מצודות.

[59] תרגום. אבן עזרא: אין הכוונה לארץ, אלא לתושבי הארץ, והכוונה היא שהם ילכו ממקום למקום, כמו שהשומר איננו שומר במקום אחד.

[60] רש"י. לפי פירושו (וכך פירשו רוב הפרשנים), הכוונה במלונה לסוכה של שומר. מהר"י קרא: הכוונה למעין מלון שהיו לנים שם והנביא אומר שכשם שההזנחה ניכרת במלונה שאין בה עוברים ושבים, כך הארץ תהיה שוממה.

[61] תרגום.

[62] מצודות.

[63] על פי רד"ק לעיל כ"ב,כ.

[64] מצודות. תרגום: פירש שה' יביא פורענות על החזקים, אך לא פירש מיהם החזקים. רד"ק: הכוונה שה' יביא פורענות על המאורות: השמש, הירח והכוכבים.

[65] רד"ק.

[66] רד"ק. רש"י כתב שהכוונה היא שישימו אותם בגיהינום.

[67] מצודות. רש"י: הכוונה לשבעה מדורי גיהינום. תרגום: ישימו את האסורים בבית המעצר.

[68] רש"י. רד"ק: הכוונה שלאחר שיעברו שנים רבות, הם יוכלו לחזור לארצם, משום שלאחר שהם יקבלו את העונש, הם לא יעיזו להפריע יותר לעם ישראל. בשם אביו כתב שהנבואה נאמרה על עם ישראל, ולאחר שעם ישראל יהיה בגלות לאורך ימים ושנים, ה' ירחם עליהם ויחזיר אותם למקומם.

[69] רד"ק. תרגום: הכוונה לעובדים לחמה וללבנה. אבן עזרא דחה את פירוש התרגום משום שלאורך כל הפרשה לא הוזכרה עבודה זרה.

[70] רד"ק והסביר שבמלחמת גוג ומגוג, הגויים יכבשו חצי מהעיר ירושלים, ואז ה' יצא וילחם נגדם ומי מהם שיישאר בחיים יכיר בכוח מלכותו של ה'. מצודות פירש באופן דומה, אלא שכתב שפירוש המילה "כי" בפסוק זה הוא "כאשר", כך שלפי שיטתו הצלע הראשונה של הפסוק היא התוצאה של צלע זו, בעוד שלפי הרד"ק צלע זו היא תוצאה של הצלע הקודמת.

[71] רד"ק לעיל א,ז.

[72] מצודות.