ישעיהו פרק מא

ישעיהו פרק מא

(א) הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים האנשים שגרים באיים! תשתקו כדי שתוכלו להקשיב לדבריי,[1] וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ והמלכים יתאמצו כדי לראות אם הם יכולו לענות לדבריי,[2] יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ קודם שייגשו אלי וישמעו את דבריי, ואז הם יוכלו לענות או לפרוך את דבריי,[3] יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה ואנחנו ניגש יחד לברר את דברינו במשפט. הנביא אומר שהיו שטענו שה' לא יכול לגאול את עם ישראל, והוא מציע להם לשמוע את דבריו ולברר האם יש יכולת כזו ביד ה'[4]: (ב) מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח מי עורר את אברהם אבינו לצאת ממולדתו לארץ ישראל?[5] צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ בכל מקום שאברהם אבינו הלך, הוא היה קורא בשם הצדק והאמת, להימנע מעבודת אלילים (היות ואין בהם אמת),[6] יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם ימסור לפניו עמים,[7] וּמְלָכִים יַרְדְּ ומלכים ישליט תחתיו. הכוונה לארבעת המלכים (כדרלעומר והמלכים שהיו איתו) שנמסרו בידיו של אברהם אבינו,[8] יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ ה' גרם לכך שחרבו של אברהם הרג הרוגים רבים כמו העפר,[9] כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ הקשת של אברהם כאילו נלחמה נגד קש כתוש, היה קל לאברהם לירות את חיציו על האויבים הרבים, כיוון שה' גרם לאויביו להיות חלשים[10]: (ג) יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אברהם אבינו רדף אחרי אויביו, ולאחר מכן חזר בשלום,[11] אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא אברהם אבינו רדף אחרי המלכים בדרך שהוא לא היה רגיל ללכת בה – ולמרות זאת ניצח אותם[12]: (ד) מִי פָעַל וְעָשָׂה מי הוא זה שפעל ועשה את כל הדברים האלה?[13] קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ (ה' שפעל ועשה כל זאת הוא) מי שיודע את העתיד לקרות בדורות הבאים, ובחר באברהם היות וידע שייצאו ממנו צאצאים עובדי ה',[14] אֲנִי ה' רִאשׁוֹן אני הוא ה' שהייתי ראשון בעולם,[15] וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא ואני הוא ה' שאהיה גם אם בני האדם האחרונים – בני האדם שעתידים להיברא ואינם עדיין בעולם[16]: (ה) רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ תושבי האיים ראו את הניסים שעשיתי לאברהם – והם התמלאו ביראה,[17] קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ גם בני האדם שיושבים בקצה העולם נחרדו כאשר שמעו על הניסים שעשיתי לאברהם,[18] קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן והם התקרבו ובאו לפני אברהם (כמו מלך סדום שיצא לקראתו לאחר שניצח את ארבעת המלכים)[19]: (ו) אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ כל אחד יעזור לחברו לעשות את הפסלים (וגם לאחר שהם ראו את כל הניסים שה' עשה לאברהם, הם לא יבינו שכדאי להם לא לעשות זאת),[20] וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק וכל אחד יאמר לאחיו להתחזק בעשיית הפסלים. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת[21]: (ז) וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף החרש, בעל המלאכה שמגלף את העץ לפסל, מזרז את הצורף לצפות את פסל העץ בכסף וזהב,[22] מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם וכך גם הצורף יזדרז להחליק את הכסף והזהב על הפסל עם הפטיש הגדל (שהוא השלב הראשון בציפוי הפסל) ולאחר מכן יעבור לשלב השני שבו הוא מכה עם פטיש קטן כדי להחליק את הכסף והזהב על הפסל,[23] אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא וכאשר הוא מצליח להחליק את הכסף והזהב על הפסל, הוא אומר שהחיבור טוב ומוצלח,[24] וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט ולבסוף הוא מחזק את החיבור במסמרים כדי שהכסף והזהב לא ייפלו. הנביא אומר שאומות העולם המשיכו לעבוד עבודה זרה על אף שידעו את גדולתו של ה'[25]: (ח) וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי עם ישראל! אתה שונה משאר העמים בכך שאתה עובד אותי ולא את העבודה הזרה,[26] יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ אותך יעקב בחרתי משאר העמים כדי לעבוד אותי,[27] זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי (בחרתי בך) משום שאתה צאצא של אברהם שאהב אותי ודבק בי[28]: (ט) אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ אני עתיד להחזיק אותך מקצות הארץ, אני עתיד להוציא אותך מהגלות בארצות הרחוקות,[29] וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וקראתי לך לצאת מהאצילים שבאומות העולם, מהמלכים והאנשים החשובים שבאומות העולם,[30] וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה ואני אמרתי לך: "אתה העבד שלי",[31] בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ בחרתי בך ולא מאסתי בך – למרות שהגלות התארכה[32]: (י) אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אל תירא שהרי אני אתך ואהיה בעזרתך,[33] אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אל תפחד שהרי אני הוא האלוקים שלך,[34] אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אני חיזקתי אותך בדברים ועזרתי לך,[35] אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי אני תמכתי בך ביד ימיני בצדקה ובחסד ולא בגלל הזכויות הרבות שלך[36]: (יא) הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ הרי כל מי שכועס עליך עתיד להתבייש ולהתמלא בכלימה – היות והם חשבו עד עכשיו שאתם לא תיגאלו ושתמיד תהיו בגלות, ומחשבתם לא תתקיים,[37] יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ כל מי שרב איתך עתיד להיאבד ולהיות כאין[38]: (יב) תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ אפילו אם אתה עתיד לחפש את האנשים שרבים איתך עכשיו – אתה לא תמצא אותם,[39] יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ האנשים שנלחמים נגדך עתידים להיאבד עד שהם יהיו כאפס – דבר שאין בו ממש, וכאין. הנביא חוזר על תוכן הפסוק הקודם כדי להדגיש את גודל האבדון שעתיד להיות לאויבי ישראל[40]: (יג) כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ שהרי אני ה' אלוקיך שמחזיק את יד ימין שלך כדי שלא תיפול,[41] הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ אני אומר שאינך צריך לירא היות ואני אעזור לך[42]: (יד) אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב עם ישראל שחלש בגלות כמו תולעת – אין לך ממה לירא,[43] מְתֵי יִשְׂרָאֵל אנשי ישראל (אין לכם סיבה לירא),[44] אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם ה' ה' אמר שהוא עתיד לעזור לך,[45] וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ואני קדוש ישראל (ה') עתיד לגאול אותך[46]: (טו) הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ (אינך צריך לחשוש) כיוון שאני הפכתי אותך להיות מורג וחרוץ. המורג והחרוץ הם שני כלים שאיתם דשים את התבואה, והנביא מדמה את היכולת של עם ישראל לנצח את אויביו לאדם שדש את תבואתו. הדגש למורג חדש הוא משום שלאורך הזמן, הברזל שעליו נהיה פחות חד,[47] בַּעַל פִּיפִיּוֹת (שמתי אותך למורג וחרוץ) שיש לו הרבה חריצים (כך שניתן בכל פעם לדוש אויבים רבים),[48] תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק המורג והחריץ ידושו את ההרים, את המלכים של העמים  החזקים, ולאחר מכן תטחן אותם,[49] וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים והיא תהפוך את אותם מלכים להיות כמו מוץ – כמו הפסולת של התבואה[50]: (טז) תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם אתה תפזר אותם, והרוח תשא אותם (כמו שהמוץ של התבואה עף ברוח),[51] וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם והסערה תפיץ אותם. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[52] וְאַתָּה תָּגִיל בַּה' ואתה תשמח בישועתו של ה',[53] בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל ואתה תוכל להתפאר על שתלית את הביטחון שלך בה'[54]:

(יז) הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן בדרך חזרה לארץ ישראל, כאשר שבי הגולה יעברו במדבר, הם יהיו צמאים למים ולא יהיה,[55] לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה הלשון שלהם כביכול נעלמה,[56] אֲנִי ה' אֶעֱנֵם אני ה' אענה להם,[57] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם לא אעזוב אותם כי אני אלוקי ישראל (והוצאתי אותם מהגלות)[58]: (יח) אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת אני עתיד לפתוח נהרות על מקומות גבוהים, כך שיהיה לכם מים,[59] וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת וכל שכן שבבקעות יפרצו מעיינות,[60] אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם אני אהפוך את המדבר למקום שבו מתכנסים המים,[61] וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם ומקום שומם אהפוך למקום שבו ניתן למצוא מים[62]: (יט) אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אני אגרום לכך שבמדבר יגדלו עצים: ארז, שיאה, הגס ועץ שמן, וכך יהיה לכם צל במדבר בשעה שתחזרו לארץ ישראל,[63] אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו וכן אגרום לכך שבמדבר יצמחו יחד עצי ברוש, תדהר ותאשור[64]: (כ) לְמַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ (אעשה את הניסים) כדי שאומות העולם יראו ויידעו,[65] וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו והם ישימו לב ויבינו,[66] כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹּאת שיד ה' היא שהוציאה את ישראל מהגלות,[67] וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ וקדוש ישראל, ה', הוא שברא את הפלא הגדול של הוצאת ישראל מהגלות[68]: (כא) קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר ה' ה' יאמר לעובדי העבודה הזרה: תתקרבו ותריבו את הריב שיש לכם עם ה',[69] הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב מלך יעקב, ה', יאמר לכם להגיש אליו את הטענות העצומות שיש לכם[70]: (כב) יַגִּישׁוּ וְיַגִּידוּ לָנוּ אֵת אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה הפסלים שאתם טוענים שהם האלוהים שלכם, יגשו אלינו ויגידו לנו את מה שעתיד לקרות בעתיד,[71] הָרִאשֹׁנוֹת מָה הֵנָּה ושיגידו לנו גם מה קרה בעבר,[72] הַגִּידוּ וְנָשִׂימָה לִבֵּנוּ אתם הפסלים – תגידו לנו מה היה ונברר אם אתם צודקים,[73] וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן ואם יתגלה שצדקתם על מה דקרה בעבר, נדע שאתם צודקים גם לגבי מה יקרה בעתיד,[74] אוֹ הַבָּאוֹת הַשְׁמִיעֻנוּ או שתשמיעו לנו את מה שעתיד לקרות אם אתם יודעים את העתידות[75]: (כג) הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר תגידו את מה שעתיד לקרות באחרית הימים,[76] וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם (אם תוכלו לומר את מה שעתיד לקרות) אנחנו נדע שאתם אלוהים אמיתיים,[77] אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ ואתם תוכלו לעשות לכל אחד טוב או רע,[78] וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶה יַחְדָּו (לאחר שהם יוכיחו שהם יכולים להיות אלוהים) אז נדבר ונראה יחד מה לעשות. הנביא לעג לעבודה הזרה בשם ה' ואמר שלאחר שהעבודה הזרה תוכיח שהיא מסוגלת לעשות דברים דומים לה', ה' יתייחס אליהם כשווה בין שווים ויתייעץ איתם מה לעשות בעולם[79]: (כד) הֵן אַתֶּם מֵאַיִן (הנביא פונה אל עובדי העבודה הזרה) הרי המחשבות שלכם הגיעו משום מקום (שהרי אין שום תועלת בעבודה הזרה),[80] וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע והמעשים שלכם הם מאפס, אין בפסלים שלכם ממש,[81] תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם ורק אדם מתועב יבחר בכם (אבל ה' יתברך לא יבחר בכם)[82]: (כה) הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת אני עתיד לעורר את המלך כורש שיגיע מארץ צפונית לארץ ישראל – והוא עתיד לבא,[83] מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי וממזרח לארץ ישראל הוא עתיד לקרוא בשמי (על ידי נתינת רשות ליהודים לבנות את בית המקדש),[84] וְיָבֹא סְגָנִים כְּמוֹ חֹמֶר והוא ירמוס את השרים של בבל והעמים האחרים כמו שמי שמערבב חומר – דורך עליו ומערבב אותו עם רגליו,[85] וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס טִיט וכמו שהיוצר רומס את הטיט. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת של הפסוק כדרכם של נבואות[86]: (כו) מִי הִגִּיד מֵרֹאשׁ וְנֵדָעָה מי מבין האלילים אמר דברים שעתידים לקרות (והדברים אכן קרו) – ואז נדע שיש בהם אמת,[87] וּמִלְּפָנִים וְנֹאמַר צַדִּיק ומי מבין האלילים אמר דבר שעתיד לקרות (והתברר שצדק) – ואנחנו נאמר עליו שהוא צדיק,[88] אַף אֵין מַגִּיד אבל אנחנו יודעים שאין מבין האלילים מי שאומר עתידות (היות ואין בהם ממש),[89] אַף אֵין מַשְׁמִיעַ ואין מי מבין האלילים שמשמיע את מה שעתיד לקרות,[90] אַף אֵין שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם ואין עובד אלילים אחד ששומע את מה שאלוהיו אומר (היות ואינם מדברים)[91]: (כז) רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם בשעת הגאולה, הראשון שיחזור לציון, יאמר לציון: הנה באים בניך מהגלות,[92] וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן ואני עתיד להעמיד מישהו שיבשר לירושלים על סיום הגלות[93]: (כח) וְאֵרֶא וְאֵין אִישׁ ראיתי שלא היה אדם אחד מעובדי האלילים שידע את העתיד לקרות,[94] וּמֵאֵלֶּה וְאֵין יוֹעֵץ ואין מי מבני האלילים שיודע לייעץ לעובדיו מה לעשות,[95] וְאֶשְׁאָלֵם וְיָשִׁיבוּ דָבָר ואין בהם מי שאוכל לשאול אותו שאלה על העתיד והוא יידע לענות[96]: (כט) הֵן כֻּלָּם אָוֶן אֶפֶס מַעֲשֵׂיהֶם הרי כל הפסלים וכל עובדי העבודה הזרה – אין במעשיהם ממש,[97] רוּחַ וָתֹהוּ נִסְכֵּיהֶם ציפוי הזהב שנעשה עליהם נעשה לשווא (היות ואין בהם תועלת)[98]:

[1] רד"ק.

[2] תרגום + רד"ק. ביארנו את המילה "לאומים" על פי התרגום. אולם, מהר"י קרא כתב שהכוונה לעמים.

[3] רד"ק.

[4] רד"ק. רש"י: המשפט נועד להוכיח את הכופרים ביכולת של ה' לגאול את עם ישראל.

[5] רד"ק. אבן עזרא: הנביא מדבר על כורש, היות ועילם ממוקמת מזרחית לבבל, והנביא מדבר על כיבוש בבל על ידי כורש. בפירוש לפסוק ג דחה הרד"ק פירוש זה, בלי לומר מדוע העדיף אותו, אך משמע מדבריו שפשט הפסוקים מסתדר טוב יותר כאשר מפרשים אותם על אברהם.

[6] רד"ק. אבן עזרא פירש את המילה "לרגלו" בשני אופנים. או מלשון פגיעה – פגישה, או שבכל מקום שהוא הלך היה צדק. מהר"י קרא: הצדק הוא בניית בית המקדש (פירש כמו האבן עזרא שהפסוק מדבר על כורש).

[7] תרגום.

[8] רד"ק. כמו כן הסביר שהנביא השתמש בלשון עתיד ולא בלשון עבר, משום שכוונתו לומר שכשם שה' מסר את המלכים והעמים בידיו של אברהם, כך הוא יעשה גם בכל דר לעם ישראל (כאשר יהיו ביניהם צדיקים).

[9] רד"ק. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהחרב של האויב הייתה כמו עפר, כלומר: לא הצליחה להרוג את אברהם. אבן עזרא: יש מפרשים שהיו לו חרבות רבות.

[10] רד"ק. אבן עזרא: יש מפרשים שהיו לו הרבה קשתות.

[11] רד"ק והסביר בשני אופנים. או שחסרה האות ב וכאילו כתוב "בשלום" או ששלום הוא שם תואר ולא צריך אות מקדימה.

[12] רש"י. רד"ק פירש בשלושה אופנים. א. לא כאבו רגליו של אברהם והוא הצליח להכות את המלכים. ב. חסרה המילה "רעה" בפסוק, והכוונה שדבר רע לא קרה לו. ג. בשם התרגום כתב שהכוונה ששיירה של האויב לא באה בדרך שבה הוא הלך.

[13] רד"ק וכתב שיש כפילות של האמור בפסוק.

[14] רד"ק. ראה אוצר לדרך על ספר בראשית, שם הרחבנו במחלוקת האם אברהם אבינו נבחר על ידי ה' להיות אבי האומה הישראלית בלי קשר למעשיו (שיטת המהר"ל) או שהוא נבחר לכך בגלל מעשיו (שיטת הרמב"ן). כמו כן בפירוש המילה "קורא" כתב הרד"ק שהכוונה היא שה' קורא שכל וכך יהיה בעתיד, או שהוא קורא לכך על ידי נביאיו. רש"י: ה' הוא קורא הדורות מראש לאדם הראשון, כלומר: אמר לו מה עתיד להיות. תרגום: מי סידר את הדורות מלפנים. אבן עזרא: ה' קרא לכל דור לעמוד בעיתו.

[15] רד"ק. רש"י: הכוונה שה' היה עם הראשונים בבני ישראל, שה' עשה להם ניסים. מהר"י קרא: הכוונה לגלות הראשונה שה' אמר לאברהם שייגאלו ממצרים עוד לפני שירדו לשם.

[16] רד"ק. רש"י: הכוונה שה' נמצא גם עם הדורות האחרונים, גם עם הדור שבו ישעיהו עצמו נמצא בו, וגם להם הוא יעזור. תרגום: גם העולמות הבאים שייכים לה'. מהר"י קרא: הכוונה שה' עכשיו מדבר על גלות מאוחרת יותר מהגלות למצרים, על גלות בבל ועל הגאולה ממנה, למרות שעוד לא היה את הגלות.

[17] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שראו את גבורתו של כורש. מהר"י קרא: מסכים עם האבן עזרא שהכוונה לתקופתו של כורש, אבל הוא מדגיש שמה שראו זה שאנשים שהיו שפלים כמו דריוש וכורש הצליחו להכניע את האימפריה של ממלכת בבל.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק. רש"י: הכוונה שאומות העולם נאספות כדי להילחם בישראל בשעת הגאולה. מהר"י קרא: הכוונה שהעמים נאספו להילחם בדריוש וכורש.

[20] רד"ק. רש"י: הכוונה שהגויים נאספו יחד להילחם בישראל. אבן עזרא: כל אחד מהאיים ימשיך לעבוד עבודה זרה משום שהמחשבה הייתה שהעבודה הזרה תסייע להם להימלט מכורש.

[21] רד"ק.

[22] רד"ק.

[23] רד"ק.

[24] רד"ק.

[25] רד"ק. רש"י: הכוונה שכל אומות העולם שהיו עובדי עבודה זרה, היו מחזקים זה את זה. בהמשך כותב רש"י שכל הענייו נאמר על אברהם (בדומה לרד"ק, אלא שהוא מפרש באון שונה את הפסוקים): "איש את רעהו יעזורו" – מלכיצדק בירך את אברהם ואברהם נתן לו מתנות, "את צורף" – אברהם צירף את הבריות כדי לקרב אותם לשכינה, "את הולם פעם" – אברהם הלם בכל המלכים פעם אחת, "אומר לדבק" – אברהם אמר לכולם לדבק בה'.

[26] רד"ק.

[27] רד"ק.

[28] רד"ק.

[29] רד"ק וכתב שהדברים נכתבו בלשון עבר במקום בלשון עתיד כדרכם של נבואות. מרש"י משמע שהכוונה לתקופתו של אברהם אבינו שה' בחר בו והוציא אותו מהעמים האחרים.

[30] רד"ק.

[31] תרגום.

[32] רד"ק.

[33] רד"ק.

[34] רד"ק. בשם חז"ל כתב שעם ישראל לא יהיה כשעווה שנמסה. בשם אביו כתב שהכוונה שעם ישראל לא יתרפה. תרגום: אל תישבר.

[35] מצודות.

[36] מצודות. מהר"י קרא אומר ששלוש החיזוקים שנאמרו "אימצתיך", "עזרתיך", "תמכתיך", נאמרו על שלוש הגלויות שבהם ה' סייע לבני ישראל: בבל, מדי ואדום.

[37] רד"ק. תרגום: הם עתידים להיבהל ולהיכנע.

[38] תרגום.

[39] רד"ק.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] רד"ק. בשם חז"ל הסביר שהדימוי של עם ישראל לתולעת היא משום שהתולעת אוכלת את עצי הארז עם פיה, וכך כוחו של עם ישראל בפיהם – על ידי שהם מתפללים לה'.

[44] רד"ק. תרגום: הסביר "מתי" בלשון צאצאים. רש"י מלשון מספר.

[45] רד"ק וכתב שעזרתיך נאמר בלשון נקבה היות והפנייה היא ל"תולעת" יעקב שהיא נקבה. אבן עזרא הסביר ש"עזרתיך" נאמר בלשון עבר למרות שה' אמר שאינם צריכים לירא בעתיד, משום שכל הגזירות העתידות נחשבות כאילו שהם בפועל, וגם משום שכל מושג הזמן שייך רק בבני אדם ולא אצל ה'.

[46] מצודות.

[47] רש"י + רד"ק בפירושו הראשון שמדובר על שני כלים. בפירושו השני כתב שהחרוץ הוא תיאור של המורג, ופירושו, שהמורג דש באופן יעיל.

[48] רד"ק.

[49] רד"ק. אבן עזרא: אין להתפלא על כך שבאותו פסוק הכתוב מדבר על עם ישראל פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה. הדיבור בלשון נקבה מדבר על עם ישראל כקבוצה (וקבוצה בלשון נקבה), והדיבור בלשון זכר הוא השגור על לשונו.

[50] מצודות.

[51] רד"ק. רש"י: הכוונה שהרוח תיקח אותם לגיהינום.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] רד"ק. רש"י: הכוונה שבאחרית הימים לא יהיו נביאים. מהר"י קרא: הכוונה שבשעת הגלות יחפשו בני ישראל דברי תורה. כך פירש גם התרגום.

[56] רד"ק. רש"י פירש מלשון יובש. מצודות: "נשתה" פירושו יצאה ממקומה.

[57] רד"ק.

[58] רד"ק. תרגום: ה' אמר שהוא יקבל את פתילותיהם של מי שמחפשים את התורה, והוא לא ירחיק אותם.

[59] רד"ק. רש"י: הנביא מדמה את התורה למים, והכוונה שה' יתן לעם ישראל לב להבין את התורה. תרגום: הכוונה שה' יקרב את הגלויות מבין הגויים.

[60] רד"ק.

[61] מצודות. רש"י: המדבר הוא דמוי למקום שבו לא היה מים.

[62] מצודות.

[63] רד"ק. בפירושו השני כתב שהעצים יהיו במדבר לעולם, וכך יוכלו אומות העולם להבין את הנס שנעשה לעם ישראל כאשר הוא חזר לארצו. כמו כן כתב שעץ הזמן אינו עץ זית, משום שכתוב מונה את שניהם באותו פסוק בספר נחמיה. רש"י: גם בעצים הכוונה לחכמה.

[64] רד"ק.

[65] רד"ק. אבן עזרא: הניסים נועדו כדי שבני ישראל יבינו שהכל נעשה מאת ה'.

[66] רד"ק.

[67] רד"ק.

[68] רד"ק. אבן עזרא: כולם יבינו שה' הוא שמביא את המים.

[69] רד"ק.

[70] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה ללשון ריב. בפירושו השלישי כתב שהכוונה לדברים העצומים שעשיתם בעולם.

[71] רד"ק. רש"י: הכוונה לנביאי וקוסמי אומות העולם.

[72] רד"ק. רש"י: שיגידו לנו מה קרה לפני בריאת העולם. מהר"י קרא: הכוונה לגלות הראשונה כשעם ישראל ירד למצרים ונגאל משם, ועל ידי כך ראו שאין תועלת בעבודה זרה של המצרים.

[73] רד"ק.

[74] רד"ק. מהר"י קרא: ה' גילה לאברהם מה יהיה הסוף של גלות מצרים – האם האלוהים שלכם יכולים לגלות לכם מה יקרה בעתיד?

[75] רד"ק. מהר"י קרא: האם אתם יכולים לדעת מה יקרה בעתיד של גלות בבל?

[76] רד"ק. לפירושו, מדובר על מה שעתיד לקרות באחרית הימים, בעוד שבפסוקים הקודמים מדובר על העתידות. לפי אבן עזרא בשני המקרים מדובר על מה שעתיד לקרות בעתיד. המכנה המשותף בין שני הפירושים הוא ש:אותות" פירושו הדברים העתידים לבא, ו"אותות" משורש ב.א. רש"י פירש שאותות פירושו ניסים, מלשון אותות.

[77] רד"ק.

[78] רד"ק.

[79] רד"ק. רש"י: אנחנו נספר את דבריהם אם הם יוכיחו שהם יודעים את העתיד לקרות.

[80] רד"ק.

[81] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני בשם אחיו הרב משה פירש "אפעה" מלשון נחש, והנביא אומר שהמעשים שלהם גורמים להם למות כפי שהכשת נחש בשם אפעה גורמת למיתה. רש"י פירש "אפעה" מלשון "פועה", הרמת קל, והנביא אומר שדברי עובדי העבודה הזרה לא יתקיימו משום שהם רק מרימים את הקול כדי להטעות בדברים שאין בהם אמת.

[82] רד"ק. אבן עזרא הוסיף פירוש וכתב שהכוונה שיבחרו בהם לשם עשיית דברי תועבה.

[83] רד"ק בפירושו הראשון. בשם אביו כתב שהכוונה למלך המשיח (כפי שעולה מדברי התרגום), ועל פירושו של אביו כתב שהוא הנכון. ביארנו לפי פירושו הראשון משום שגם רש"י ואבן עזרא פירשו כך. מצודות: הכוונה שנבוכדנצר יבוא מצפון כדילהשחית את ארץ ישראל.

[84] רד"ק.

[85] רד"ק. אבן עזרא התלבט האם הכוונה למחנה של השרים או לארץ שלהם.

[86] רד"ק.

[87] רד"ק. רש"י: הכוונה מי מבין נביאי הבעל שאמר את מה שעתיד לקרות כמו שהוא (ישעיהו) אמר.

[88] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה איננו לתואר צדיק כפי שפירש רד"ק, אלא לפועל שדבריו היו צודקים.

[89] רד"ק.

[90] רד"ק.

[91] רד"ק.

[92] רד"ק. רש"י: הכוונה למלך ראשון שיתחיל את הגאולה של ציון, כאשר הכוונה לכורש. "הנם" פירושו שעם ישראל מוכן לעלות לארץ ישראל על פי דבריו. כמו כן, בסוף הפרק דחה רש"י את פירוש התרגום שמדובר על העתיד לקרות בימות המשיח, היות וסגנון הנבואה בפרק זה דומה לסגנונות הנבואות האחרות שנאמרו על כורש. תרגום: הכוונה שדברי הנחמות שנובאו על עם ישראל התקיימו.

[93] מצודות. רש"י: הכוונה שה' עתיד להעמיד נביאים שיזרזו את עם ישראל לבנות את בית המקדש. הכוונה לחגי וזכריה הנביאים. רש"י לא הזכיר את הנביא מלאכי, אבל מהר"י קרא הזכיר גם אותו.

[94] רד"ק. רש"י המשיך לפרש שהכוונה לנביאי הבעל. תרגום: הכוונה שאין מי מהם שיש בו מעשים טובים.

[95] רד"ק.

[96] רד"ק ופירש ש"אין" שבצלע הקודמת מוסבת גם על צלע זו.

[97] רד"ק. אבן עזרא: הוסיף פירוש של המילה "און" כאילו במקום האות ו כתובה האות י והכוונה שהם אינם.

[98] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה לנסכים שמנסכים לפניהם כאשר מקריבים לפניהם עבודה זרה.