ישעיהו פרק נד

ישעיהו פרק נד

(א) רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה ירושלים שהייתה כמו אישה עקרה שלא ילדה (משום שבניה גלו ממנה)! עלייך לשמוח היות ועכשיו תגיע הגאולה,[1] פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה אישה שלא עברו עליה חבלי לידה! תפתחי את פיך כדי להשמיע קולות של שמחה וצהלה,[2] כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה' שהרי ה' אמר שהבנים של העיר שהייתה שוממה, של ירושלים, יהיו רבים יותר מהבנים של הנשים שכבר נבעלו. הנביא אמר שלעתיד לבא המצב של ירושלים יהיה טוב יותר ממצבם של שאר הערים בעולם[3]: (ב) הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ עלייך להרחיב את המקום שיש באוהל שלך. הנביא אומר שירושלים צריכה להתרחב היות ועתידים להיות רבים שיישבו בה,[4] וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי ושאר הערים שבארץ ישראל! עליכם לפרוס את היריעות של האוהלים שלכם ולא לחסוך באורך היריעות, כך שיהיה מספיק מקום לקלוט את כל בני ישראל שיחזרו מהגלות ויתיישבו בכם,[5] הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ תאריכי את המיתרים שלך שאיתם קושרים את האוהלים, כדי שיהיה אפשר לפרוס טוב יותר את האוהלים ולהכניס יותר אנשים תחתיהם,[6] וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי ואת היתדות של האוהלים שלך, עלייך לחזק, כדי שיהיה אפשר להגדיל את האוהלים[7]: (ג) כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי שהרי את עתידה לפרוץ ולגדול לצד צפון ולצד דרום,[8] וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ והצאצאים שלך עתידים לרשת גויים רבים, הם עתידים לקבל את ארצם של גויים נוספים,[9] וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ והם עתידים לשבת בערים שנחרבו (הן בארץ ישראל והן בארצות נוספות שיתווספו לארצם)[10]: (ד) אַל תִּירְאִי אל תפחדי שאת תגלי שוב לאחר שתבוא הגאולה (כפי שקרה בבית המקדש הראשון ובבית המקדש השני),[11] כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי שהרי את לא עתידה יותר להתבייש. כאשר אדם עולה לגדולה, ולאחר מכן הוא נפול שוב, הוא מתמלא בבושה, וכך קרה לעם ישראל לאחר שגלו בחורבן בית המקדש הראשון ובבית המקדש השני. הנביא אומר שבגאולה שעתידה לבא, עם ישראל לא יגלה יותר והוא יישאר במעלתו, ולכן הוא לא יתבייש,[12] וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי ואל תתמלאי בכלימה (מעין פחד ובושה) שהרי את לא עתידה להתבייש יותר. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת,[13] כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי שהרי את הבושה מימי נעורייך, מימי הגלות את תשכחי. הנביא מתייחס אל הגלות כתקופת הנעורים. דברי הנביא נאמרו על התקופה של הגאולה, ותקופת הגלות מוקדמת יותר ביחס אליה, כמו שתקופת הנערות קודמת לתקופת הבגרות,[14] וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד ואת לא תזכרי יותר את הצרות שהיו לך כשהיית בגלות[15]: (ה) כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ (אינך צריכה לפחד) שהרי מי שעשה אותך, ה', הוא יהיה האדון שלך (בניגוד לגלות שם עם ישראל היה נתון תחת הגויים כאדונים),[16] ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ שמו הוא אדון צבאות, ולכן הוא יכול לעשות את רצונו. ה' נקרא גם בשם צבאות כיוון שהוא האלוה על צבאות רבים: צבאות של מעלה (כמו הכוכבים והמלאכים) וצבאות של מאה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[17]  וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא וקדוש ישראל שעתיד לגאול אותך, ה', עתיד להיקרא אלוהים על ידי כל יושבי הארץ. כל הגויים עתידים להכיר שאני האלוה[18]: (ו) כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ ה' שהרי ה' קרא לך אישה עזובה על ידי בעלה ואשה שעצובה. הנביא דמה את כנסת ישראל לאשה ואת ה' לבעלה. לו ה' היה עוזב את עם ישראל, הוא היה קורא לעם ישראל "אישה אלמנה", אולם ה' עזב את עם ישראל רק באופן זמני, ולכן עם ישראל נקרא על ידי ה' אישה שנעזבה על ידי בעלה,[19] וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ וה' אמר שאשת נעורים שהיא אישה חביבה לא תימאס על ידי בעלה, וכך עם ישראל לא נמאס על ידי ה'[20]: (ז) בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ לאחר הגאולה, יתברר לך עזבתי אותך רק לתקופה קצרה. כאשר עם ישראל יתבונן על תקופת הגלות לאחר שייגאל, הוא יבין שמדובר על תקופה קצרה יחסית,[21] וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ ואני עתיד לאסוף אותך מהגלות ברחמים רבים[22]: (ח) בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ במעט כעס הסתרתי את פני ממך. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הראשונה של הפסוק הקודם כדי לחזק את העניין,[23] וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ ואני עתיד לרחם עלייך בחסד שימשיך לעולם,[24] אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה' כך אמר ה' שעתיד לגאול אותך[25]: (ט) כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כשם שאחרי המבול שהיה בימי נח, נשבעתי שלא אביו יותר מבול על העולם,[26] כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ כך נשבעתי שלאחר שאגאל אותך, לא אגער בך יותר ולא אכעס עלייך יותר[27]: (י) כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה לפעמים, אפילו ההרים ייעקרו ממקומם, והגבעות יתמוטטו. הנביא אומר שיש דברים בעולם שמשתנים ואינם יציבים לעולם,[28] וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ (ובניגוד לדברים האחרים בעולם שאינם יציבים) החסד שלי לא יסור ממך,[29] וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט והברית של שלום שכרתי אתכם לא יתמוטט, אלא יישאר לעולם,[30] אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה' כך אמר ה' שמרחם עלייך[31]: (יא) עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה בזמן הגלות, העיר ירושלים סוערת בסערת הגלות ועד עתה אינה מוצאת נחמה,[32] הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ אני עתיד להושיב את אבני הקירות של ירושלים על אבנים טובות,[33] וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים והיסודות של ירושלים יהיו אבני ספיר. ה' אמר שהוא עתיד לבנות את ירושלים מחדש, והעיר תהיה מפוארת[34]: (יב) וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ החלונות שדרכם נכנס אור השמש, יהיו עשויות כמו כדכד. הכוונה לאבן יקרה,[35] וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח ואת שערי העיר אעשה מאבנים בוהקות שנראות כאילו שיוצאת מהן אש,[36] וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ וגם הערים קרובות לירושלים – האבנים שמהן ייבנו יהיו אבינם יקרות, שכל אדם חפץ בהן[37]: (יג) וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' כל הבנים שלך יהיו תלמידיו של ה', כולם ילמדו ויידעו את התורה,[38] וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ ולבנים שלך יהיה הרבה שלום[39]: (יד) בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי על ידי צדקה, את תהיה קיימת ומבוססת,[40] רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי ועלייך להיות רחוקה מעושק ולא לפחד ממנו (שאחרים יעשקו אותך),[41] וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ עלייך להיות רחוקה מחייהם של העושקים, כך שהם לא יתקרבו אלייך[42]: (טו) הֵן גּוֹר יָגוּר במלחמת גוג ומגוג, העמים עתידים להתאסף ולעלות עליך למלחמה,[43] אֶפֶס מֵאוֹתִי אך זה לא יהיה בגלל שאני שלחתי אותם. בניגוד לגלות, שם העמים הגלו אותך בשליחותי, במלחמת גוג ומגוג העמים יעלו עליך למלחמה בלי שרציתי,[44] מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל מי שיתאסף להילחם בך – עתיד ליפול ולהיות מובס[45]: (טז) הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ הרי אני הוא זה שברא את האומנות של החרשים, אלה שמכינים כלי נשק ממתכת,[46] נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם החרש נושף בפחמים כדי להבעיר את האש (ולהתיך את המתכת),[47] וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וכך הוא יוצר את הכלי לפי רצונו. החרש מכין סוגים שונים של כלי נשק לפי רצונו: חיצים, חרבות ועוד,[48] וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל ואני גם בראתי את המשחית שישחית את כלי החרש. הנביא אומר שה' נתן את הכח ביד האויב להכין כלי נשק ולעלות להילחם בישראל, ומצד שני הוא גם יוודא שהאויב ינוצח ולא יוכל לנצח את עם ישראל בעזרת כל הנשק האלה[49]: (יז) כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח כל כלי שייצר החרש כדי להילחם בך – לא יצליח. האויב לא יצליח להכניע אותך על ידי כלי הנשק שלו,[50] וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי ואת תצליחי לנצח כל דבר שהגויים יאמרו במשפט שהם יקיימו נגדך,[51] זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם הברכה והזכות הזו תהיה לנחלה לעם ה', הברכה הזו תתקיים בעם ישראל לעולם,[52] מֵאִתִּי נְאֻם ה' כך אמר ה'[53]:

[1] תרגום. אבן עזרא: הנביא מדבר על כנסת ישראל ולא על ירושלים.

[2] תרגום. אבן עזרא: "ולא חלה" פירושו אשה שאיננה נשואה.

[3] רד"ק. תרגום כתב "מבני כרכא יתיבתא". רד"ק שבגרסה של הוצאת המאור הסביר שהכוונה לפרס שהיא המלכות רביעית, אולם בגרסה של רד"ק שמבוסס על דפוס לובלין (נמצא באתר על התורה), מדובר על רומי ולא על פרס, והדברים גם מסתדרים, משום שממלכת פרס הייתה המלכות השנייה.

[4] רד"ק.

[5] רד"ק.

[6] רש"י. אבן עזרא: המיתרים הם המדינות והאוהלים.

[7] מצודות.

[8] רד"ק.

[9] תרגום. רד"ק: הכוונה שהפריצה עתידה להיות גם לכיוון מזרח ומערב.

[10] רד"ק.

[11] רד"ק. אבן עזרא: אל תפחדי בעודך בגלות.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק.

[15] רד"ק. אבן עזרא: את לא תזכרי את חסרון המלכות שלך.

[16] רד"ק. אבן עזרא: המילה "בעליך" בלשון רבים, משום שאלוקים נאמר גם הוא בלשון רבים.

[17] רד"ק.

[18] מצודות.

[19] רד"ק.

[20] רד"ק. רש"י: אישה לפעמים נמאסת על בעלה, אך זה רק לתקופה קצרה.

[21] רד"ק. לפי פירושו, "ברגע" משמעו מלשון רגע, פרק זמן. אבן עזרא הוסיף אפשרות לפרש שהכוונה ללשון "רוגע", ולפי זה הקשר להמשך הפסוק ברור, היות והרוגע מקבילה למילה רחמים.

[22] תרגום.

[23] רד"ק. רש"י הביא פירוש נוסף ש|בשצף קצף" פירושו הכעס שיוצא מהאף.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] רד"ק. בדבריו הביא שתי אפשרויות להסבר השבועה של ה'. או מכך שאמר פעמיים שלא יביא עוד מבול, וכפילות של דברים נחשבת לשבועה (כך הסבירו חז"ל), או שהברית עצמה היא שבועה.

[27] רד"ק.

[28] רד"ק. בפירוש נוסף כתב שהנביא המשיל את מלכי האומות להרים וגבעות. רש"י: ההרים הם דימוי לאבות, והנביא אומר שאפילו את יסתיים זכות האבות, ה' עדיין ישמור את בריתו שכרת עם ישראל.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] רד"ק. תרגום: הגויים אמרו שירושלים לא תקבל נחמה.

[33] רד"ק.

[34] רד"ק.

[35] רד"ק. בפירוש נוסף כתב שייתכן לומר שמדובר על מילוי האוויר באבנים אלו, וכך כשקרני השמש נפגשות באבן, יש הארה כלפי פנים. אבן עזרא: הכוונה לזכוכית שהיו שמים בחלונות.

[36] רד"ק. בהסבר נוסף כתב שהנביא מתכוון לומר שהאבנים הרגילות יהפכו להיות אבני אקדח.

[37] רד"ק. בסוף דבריו כתב שייתכן שמדובר על דברים כפשוטם, או שייתכן שמדובר על דברי משל שאמר הנביא.

[38] רד"ק.

[39] רד"ק.

[40] רד"ק.

[41] רד"ק. אבן עזרא: אם תתרחקי מהעושק, לא תפחדי שה' יסיר ממך את המלכות. רש"י: הנביא אומר לעם ישראל להתרחק ממי שעושק אותו.

[42] רד"ק. תרגום פירש "מחיתם" מלשון שבר, והנביא אומר לעם ישראל שאם הוא יקפיד על צדקה, הוא לא יישבר.

[43] רד"ק. לפי פירושו (וכך גם בתרגום), "גר" מלשון אסיפה. רש"י פירש "גר" מלשון פחד, והכוונה שמי שלא ירא את ה' צריך לחשוש מגזירות רעות. נבואה זו נאמרה על שעיר. אבן עזרא: "גר" מלשון חיבור. בפירוש נוסף עליו כתב שהוא הפירוש הנכון, פירש שהכוונה שהגרים יכולים לגור בארץ רק ברשותו של ה', ואז הוא צריך להפיל את עצמו תחת רשותו של עם ישראל.

[44] רד"ק וכתב שכמובן שה' גרם להם לעלות ולהילחם בישראל, אך זה היה כדי שעם ישראל ינצח אותם ויקבל את ממונם.

[45] רד"ק. תרגום: העמים ייפלו בך. רש"י כאן כתב שייתכן לפרש "גר" מלשון התגרות. בשם חז"ל כתב שהכוונה שאין מקבלים גרים לימות המשיח, וכתב שייתכן לומר שזה פשט הפסוק: מי שהתגייר בשעה שהיית עני, ימשיך להתחזק גם בשעת הגאולה.

[46] רד"ק.

[47] רד"ק.

[48] רד"ק. רש"י: הוצאת הכלי היינו גמר עשייתו.

[49] אבן עזרא.

[50] רד"ק. לפי שיטתו, "יוצר" מלשון יצירה. רש"י: "יוצר" מלשון "צור" והוא החומר ממנו עשוי כלי הנשק.

[51] רד"ק. אבן עזרא: הגויים יאמינו בה' ובתורתו. לשיטתו, המשפט יהיה על אמיתות ה'.

[52] רד"ק. אבן עזרא התלבט האם נחלת ה' פירושו התורה או ארץ ישראל.

[53] תרגום.