ישעיהו פרק נח

ישעיהו פרק נח

(א) קְרָא בְגָרוֹן (ה' אמר לנביא) תקרא בקול רם לעם ישראל כך שישמעו אותך למרחקים,[1] אַל תַּחְשֹׂךְ אל תפסיק את קריאותיך בקול גדול,[2] כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ תרים את קולך כמו שופר. תקרא בקול רם באופן שישמעו אותך כמו ששומעים את קול השופר,[3] וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם ותגיד לעם שלי במה הם הוא חטא,[4] וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם ותאמר לבית יעקב במה הוא חטא. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[5]: (ב) וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן בכל יום עם ישראל כביכול דורש אותי, הוא רוצה ללמוד מה הוא צריך לעשות. הנביא אומר שעם ישראל היה מראה שהוא מאוד רוצה ללכת בדרך ה', והיה מדבר על כך הרבה, אך בפועל לא עבד את ה',[6] וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן והוא כביכול רוצה לדעת את דרכיי,[7] כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה (עם ישראל דורש אותי) כמו גוי שכביכול עושה צדקה,[8] וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב וכאילו הוא לא עזב את מצוות ה',[9] יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק וכביכול הם שואלים כיצד לקיים משפט צדק,[10] קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן וכביכול הם מעוניינים להתקרב אל ה'. הנביא אומר שעם ישראל עשה עצמו כאילו הוא רוצה לעבוד את ה' ובפועל לא נהג כך. בכך החטא של עם ישראל גדול יותר. לו רק היה חוטא בלי להראות את עצמו כאילו הוא רוצה לעבוד את ה', חטאו היה קטן יותר[11]: (ג) לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ (עם ישראל שואל את ה') למה צמנו ולא קיבלת את תעניתנו? מדוע לא נענינו לאחר שצמנו?[12] עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע מדוע אינינו את נפשנו ואתה כביכול אינך יודע על כך? מדוע לא נענינו על עינו נפשנו?[13] הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ (הנביא עונה לעם ישראל) ביום הצום אתם מחפשים את טובתכם האישית (והצום שלכם לא נועד באמת לחזרה בתשובה),[14] וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ ואת כל הממון שחייבים לכם אתם תגבו בכח – גם אם זה יגרום למריבה. הנביא אומר שכאשר עם ישראל היה מתכנס למקום אחד בצום, היו המלווים תובעים את החובות שלוו מהם העניים, גם אם לא היה להם את הכסף, ועל ידי כך היו גורמים למריבות[15]: (ד) הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ הרי כל הצום שלכם נועד רק למריבות (מצה גם הוא מלשון מריבה),[16] וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע ואתם רוצים שבצום שלכם תוכלו להכות זה בזה באגרופים שמקורם ברשע,[17] לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם אינכם צמים כמו שאתם צועקים היום כדי להשמיע את קולכם בשמים (אלא כדי לריב וכביכול לרמות אותי)[18]: (ה) הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ האם זהו הצום שבו אבחר (כפי שיוסבר מיד),[19] יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ האם אני מעוניין בצום כדי שאדם רק יענה את נפשו?[20] הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ האם אני מעוניין בצום כדי שאדם יכופף את ראשו כמו צמח הגומא שהוא רך ומתכופף?[21] וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ והאם אני מעוניין בצום כדי שאדם יתלבש בשק ואפר?[22] הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה' האם למעשים האלה (צום, עינוי, כפיפת הראש ולבישת שק ואפר) אתה תקרא יום צום ויום רצון לה'? הרי כל הדברים האלה אינם מועילים בלי חזרה בתשובה[23]: (ו) הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ הרי הדברים הבאים צריכים לקרות כדי שהצום יהיה רצוי לפניי:[24] פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע צריך להתיר את קשרי הרשעים, למנוע את מעשיהם הרעים,[25] הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וצריך להתיר את האגודות של הרשעים שגורמים לעניים להתמוטט,[26] וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים ואת העבדים השבורים צריך לשלח לחופשי,[27] וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ וכל קשר של הרשעים, את כל מעשי הרשעים, צריך להתיר[28]: (ז) הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ הרי הצום מיועד לכך שתפרוס לרעבים את סעודותיך,[29] וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת ועניים שמטלטלים ממקום למקום ואין להם מקום משל עצמם – תביא אותם אל ביתך,[30] כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ אם תראה אדם ערום משום שאין לו כסף לקנות בגדים – תדאג לכסות אותו, תביא לו בגדים כדי שהוא יוכל להתכסות,[31] וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם ואם יש לך קרוב משפחה שזקוק לעזרתך – אל תתעלם ממנו, אלא תעזור לו. הנביא אומר שהצום נועד כדי לעזור לאנשים נזקקים. מי שעושה את המעשים האלה – חזקה עליו שהוא מקיים את כל המצוות. הצום נועד כדי שאדם יחזור בתשובה ויקיים מצוות, ולא כדי שהוא יתענה[32]: (ח) (אם תעשה את המעשים הטובים האלה במקום רק לצום)[33] אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ ההצלחה שלך יפציע כמו האור שבוקע בתחילת היום ומאיר את העולם,[34] וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח והרפואה שלך תצמח כמו צמחי האדמה שגדלים והולכים,[35] וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ וכאשר אתה תמות, הזכויות שלך יילכו לפניך,[36] כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ ויאספו אותך אל מקום כבודו של ה', אל גן עדן[37]: (ט) אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה (אם תעשה את המעשים הראויים עליהם דיברתי) אתה תיענה כאשר אתה תתפלל,[38] תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי וכאשר אתה תצעק אל ה', הוא יאמר הנני,[39] אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה אם תסיר את המעשים שגורמים לעניים להתמוטט (כי שראינו לעיל בפסוק ו),[40] שְׁלַח אֶצְבַּע ואם תסיר את שליחת האצבע שלך בחבריך. דרכם של הרבים זה עם זה לדחוף את האצבעות בפני האדם שרבים איתו. הנביא אומר שכדי שה' יענה להם בתפילתו, עליהם להפסיק לריב,[41] וְדַבֶּר אָוֶן ואם תפסיקו לדבר זה עם זה דברים שאינם הגונים. אם תפסיקו לריב זה עם זה[42]: (י) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ ואם תוציא לרעב את נפשך. הכוונה שכאשר מאכילים את העניים הרעבים, יעשו זאת במאור פנים,[43] וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ ואתה תשביע את הנפשות המיוסרות. אתה תתן להם מספיק אוכל כך שהם יצאו ממך שבעים,[44] וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ אז האור שלך יזרח ולא יבואו עליך צרות – גם כאשר יהיו צרות רבות בעולם,[45] וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם ואם היית כבר בצרה, והחיים נראו לך חשוכים, אתה תזכה שהאור יאיר והצרה תעבור[46]: (יא) וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וה' תמיד ישגיח עליך,[47] וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וגם כאשר יהיה צחות ויובש בעולם, גם כאשר יהיו צרות בעולם, ה' ישביע אותך ויציל אותך מהם,[48] וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וה' יבריא את גופך,[49] וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה ואתה תהיה כמו גן ששבע, שיש בו מעינות רבים שישקו אותו,[50] וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו ואתה תהיה דומה למעיין מים שלא מפסיק להוציא את המים שלו[51]: (יב) וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם מעשיך הטובים יבנו מחדש את החורבות שהיו חרבות במשך זמן רב,[52] מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם ומעשיך הטובים גם יקימו מחדש היסודות שנחרבו לפני דורות,[53] וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ וכל העולם יקרא לך "גודר פרץ" משום שאתה תסתום את כל הפרצות. כל מקום שנחרב ויש בו פרצה, ייסתם על ידך, וייבנה מחדש,[54] מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת ויקראו לך גם "משיב הדרכים ליישובם". בזכות שכל החורבות ייבנו מחדש, גם הדרכים כבר לא יהיו שוממות[55]: (יג) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ אם תחזור בך מהיציאה מחוץ לתחום שבת. הכוונה לאדם שיצא לדרך, ונזכר בכך, ומשום כך הוא מפסיק את הליכתו כדי שלא ייצא מחוץ לתחום שבת,[56] עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וכל שכן שתימנע מלעשות את מלאכתך ביום שאני קידשתי, ביום שבת קודש. הכוונה שאדם יימנע מעשיית המלאכות האסורות בשבת,[57] וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג ואתה תענג את השבת במאכלים ערבים וטובים, לשם מצות השבת,[58] לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד ועל ידי זה אתה תכבד את ה' המכובד,[59] וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ ואתה תכבד את השבת על ידי שתימנע מעשיית מלאכה,[60] מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ ואתה תימנע לגמרי מעשיית החפצים שלך בשבת. צלע זו חוזרת על הנאמר מוקדם יותר בפסוק,[61] וְדַבֵּר דָּבָר ובשבת אתה תדבר בנחת[62]: (יד) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' (אם תענג את השבת) אתה ת זכה להתענג על ה'. ה' יזכה אותך בעינוגים רוחניים,[63] וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וה' עתיד להרכיב אותך על ארץ ישראל שהיא גבוהה מעל הארצות,[64] וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ ואני אתן לך את הנחלה של אביך יעקב, את ארץ ישראל. צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[65] כִּי פִּי ה' דִּבֵּר (והדברים יתקיימו) משום שאלו הם דברי ה שמקיים את דבריו[66]:

[1] רד"ק.

[2] רד"ק.

[3] רד"ק.

[4] רד"ק.

[5] מצודות. רש"י: הצלע הראשונה מדבר בתלמידי חכמים שכל החטאים שלהם הם בטעות, ואילו צלע זו עוסקת בעמי ארצות.

[6] רד"ק.

[7] רד"ק.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] רד"ק.

[13] רד"ק.

[14] רש"י.

[15] רד"ק. תרגום: אתם מקרבים את כל המכשולים שלכם.

[16] רד"ק.

[17] רד"ק. אבן עזרא הוסיף פירוש וכתב שאגרוף הוא גוש עפר שאיתו היו מכים.

[18] רד"ק. תרגום: הנביא אומר לעם ישראל שלא יצומו בתעניות כאלה, כשהוא משמיע בשמים את קולו אך לא מתכוון לכך. זה גם משמעות הפסוק לפי הפרשנים האחרים, אך התרגום מכניס את זה לתוך המילים.

[19] רד"ק.

[20] רד"ק.

[21] רד"ק.

[22] רד"ק.

[23] רד"ק.

[24] רד"ק.

[25] רד"ק והסביר שכאשר הרשע מתחזק, הדבר דומה לקשר חזק שקשה להתיר אותו. אבן עזרא כתב שהפסוק מדבר בכללותו על שילוח העבדים (ולא רק צלע אחת כדברי הרד"ק), ודחה את הפירוש שצלע זו עוסקת במחשבות הרשעים.

[26] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה לעול, והנביא דימה את יחס הרשעים אל העניים כאילו הם שמו עליהם את העול ששמים על השוורים בשעת החרישה. רש"י: הכוונה להטיית המשפט.

[27] רד"ק.

[28] רד"ק. תרגום: להפסיק את הטיית הדין.

[29] רד"ק.

[30] רד"ק ולפי פירוש זה, "מרודים" פירושו "מטלטלים" וזאת על פי התרגום. רש"ינ פירש "מרודים" מלשון "נאנקים".

[31] תרגום.

[32] רד"ק.

[33] רד"ק.

[34] רד"ק. אבן עזרא: הדימוי לפציעת השחר הוא בכך שהאור הולך ומתווסף.

[35] רד"ק. אבן עזרא התלבט אם פירוש המילה "ארוכתך" הינו רפואה, או שמא מלשון אורך, והכוונה לאורך המחלה שייגמר.

[36] תרגום.

[37] רד"ק.

[38] רד"ק.

[39] רד"ק.

[40] רד"ק. אבן עזרא: התלבט אם הכוונה במילה "מתוך" משמעה במחשבה שנמצאת בתוך אנשים או שהכוונה להסרה מתוך ישראל. כמו כן הסביר לפי פירושו, שהכוונה לשחרור העבדים. תרגום: הכוונה להטיית הדין.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק.

[43] רד"ק.

[44] רד"ק.

[45] אבן עזרא.

[46] רד"ק.

[47] רד"ק.

[48] רד"ק.

[49] רד"ק והסביר שהנביא דיבר על העצמות כיוון שהם היסודות של הגוף. אבן עזרא התלבט אם השורש ח.ל.ץ הוא מלשון ד.ש.ן, כלומר בריאות, או מלשון חיזוק, וכתב שנכון לומר שהוא מלשון חיזוק. מבחינת משמעות הפסוק אין הבדל בין הפירושים.

[50] רד"ק.

[51] רד"ק.

[52] רד"ק. לפי פירושו, "ממך" פירושו, המעשים שיוצאים ממך. אבן עזרא: הכוונה לבנים שיוצאים ממך.

[53] רד"ק.

[54] רד"ק.

[55] רד"ק. תרגום: הכוונה שיקראו לעם ישראל "משיבי רשעים לתורה".

[56] רד"ק.

[57] רד"ק.

[58] רד"ק. אבן עזרא: העונג יהיה על ידי שמיעת דברי תורה.

[59] רד"ק. בשם חז"ל כתב שהכוונה ליום כיפור.

[60] רד"ק. בשם חז"ל כתב שהכוונה שצריך שאדם יכבד את השבת על ידי שינוי דרכיו: שילבש לבושים שונים ממה שלובש בחול, וישנה את השעות שבהם הוא אוכל.

[61] רד"ק ובשם חז"ל כתב שהכוונה שלא ידבר בשבת בחפציו, ואילו מותר לדבר בחפצי שמים (כמו לפסוק צדקה וכדומה).

[62] רד"ק ובשם חז"ל כתב שדיבור אסור אבל הרהור מותר, ואף על פי כן החסידים נמנעים אפילו מהרהורים. תרגום: הכוונה שאדם יימנע מאמירה של דברי עושק. אולם הרד"ק הקשה עליו, שדבר זה אסור אפילו בחול. אבן עזרא: בדברים שקרו בעבר מותר לדבר, או שהציווי הוא לדבר בדברי תורה.

[63] רד"ק. בשם רס"ג כתב שהכוונה לתענוגות הגוף, משום שגם הן חשובות במידה מועטה.

[64] רד"ק וכתב שאלו שכבר מתו יזכו לתחיית המתים. מצודות: הכוונה שה' יעלה את עם ישראל במעלתם, עד שיהיו מושלים ושולטים על העולם.

[65] רד"ק וכתב שהנביא הזכיר דווקא את יעקב, משום שצאצאיו הם המיוחדים לנחלה, בניגוד לישמעאל ולעשיו. רש"י: הכוונה שהנחלה של עם ישראל תהיה ללא גבולות, כשם שנאמר על יעקב אבינו "ופרצת". כמו כן כתב שעל יעקב נאמר ששמר את השבת.

[66] רד"ק.