מיכה פרק ד

מיכה פרק ד

(א) לאחר נבואות הפורענות אותם ניבא הנביא מתחילת הספר, מנבא הנביא בפסוקים הבאים נבואות נחמה שיקרו לעם ישראל בעתיד. וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כאשר יגיע סוף כל הימים, בימות המשיח, יהיה הדבר הבא:[1] יִהְיֶה הַר בֵּית יְקֹוָק נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים ההר שעליו יעמוד בית המקדש לאחר שיבנה שוב (הכוונה היא להר הבית שגם לעתיד לבוא יבנה עליו בית המקדש), יהיה מתוקן, יהיה חשוב יותר, מכל ההרים האחרים. למרות שהר הבית אינו אחד ההרים הגבוהים בעולם, הרי שהוא יהיה חשוב בעיני כולם בגלל חשיבותו הרבה שנובעת מכך שעליו בנוי בית המקדש,[2] וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת ההר שעליו יעמוד בית המקדש יהיה מרומם יותר משאר ההרים (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות),[3] וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים העמים יימשכו ללכת אל בית המקדש כמו שהמיפ זורמים בנהר. הנביא אומר שבימות המשיח, גם אומות העולם יכירו בחשיבות בית המקדש וגם הם ירצו לעלות לשם כדי להקריב קרבנות[4]: (ב) וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים עמים רבים ילכו זה לזה,[5] וְאָמְרוּ העמים יאמרו זה לזה:[6] לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקֹוָק וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב (העמים יאמרו זה לזה) בואו ונזדרז ונעלה אל הר ה' (הר הבית) ואל בית אלוקי ישראל (בית המקדש),[7] וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו כאשר נעלה אל בית המקדש, ה' יורה לנו מהם דרכיו, מהי הדרך המתוקנת שהוא חושב שבה אנחנו צריכים ללכת וכיצד עלינו להתנהג,[8] וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו וכך אנחנו נוכל ללכת בדרך התורה,[9] כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה (הסיבה שהעמים ריצו לעלות לירושלים ולבית המקדש היא) משום שמציון, מירושלים, יצאו דברי התורה וממילא כדי לדעת את דברי התורה כולם יעלו לירושלים,[10] וּדְבַר יְקֹוָק מִירוּשָׁלִָם ודברי ה' יצאו מירושלים (ולכן העמים ירצו לעלות לירושלים)[11]: (ג) וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים מלך המשיח ישמש שופט לעמים הרבים שיעלו לירושלים כדי לשמוע את דבר ה',[12] וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד רָחוֹק מלך המשיח יברר את טענות בעלי הדין מבין הגויים שיבואו אליו מרחוק כדי להישפט בפניו,[13] וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים העמים ישברו את החרבות שלהם ויכינו מהמתכת אתים לצורך חפירה בקרקע,[14] וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת ואת החניתות ישברו העמים ויכינו מהם מזמרות, מעין מספריים שאיתם חותכים את ענפי הגפן,[15] לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב העמים לא ירימו חרבות זה על זה,[16] וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה ועמי העולם לא יצטרכו ללמוד עוד את אומנות המלחמה. הנביא אומר שבימות המשיח העמים יבואו להישפט בפני מלך המשיח, ויהיה שלום בעולם עד שלא יזדקוו יותר לכלי נשק, ולכן מכלי הנשק יכינו כלי מתכת אחרים כמו אתי חפירה ומזמרות[17]: (ד) וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ כל אחד מהאנשים מכל אומות העולם יוכל לשבת מתחת לעץ הגפן שלו ומתחת לעץ התאנה שלו. הישיבה תחת עצי הגפן והתאנה מבטאים את השלום בו ישבו כל עמי העולם בזמן המשיח היות ולא יהיו מלחמות,[18] וְאֵין מַחֲרִיד לא יהיה מי שיוכל להחריד את האנשים שישבו בבטחה, לא יהיה אדם שיוכל להזיז את האנשים מפחד מכיוון שכולם ישבו בבטחה,[19] כִּי פִי יְקֹוָק צְבָאוֹת דִּבֵּר שהרי כך ה' צבאות גזר על כך שהעולם כולו ישב בשקט ובטחה בזמן ביאת המשיח, וכל גזרותיו של ה' מתקיימים[20]: (ה) כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו שהרי כל אומות העולם ילכו אחרי העבודה זרה שהם עובדים עז לזמן ביאת המשיח, אך לאחר ביאת המשיח כל אומות העולם יעבדו את ה',[21] וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד (ולעומת שאר העמים שיעבדו את ה' רק בזמן ביאת המשיח) אנחנו (עם ישראל) נעבוד את ה' תמיד, גם בזמן הגלות[22]: (ו) בַּיּוֹם הַהוּא בזמן ביאת המשיח,[23] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה' (שיקרה בזמן ביאת המשיח): אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה אני (ה') אאסוף את הצולעת. עם ישראל משול בפסוק זה לצולעת משום שכשם שהצולעת איננה יכולה ללכת ממקום למקום, כך עם ישראל לא יכול לצאת מהגלות עד שה' יוציא אותו משם,[24] וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה ומי שמפוזר (הכוונה היא לישראל שמפוזרים בין האומות) אני (ה') אקבץ. יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות,[25] וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי ובמידה שאני (ה') הרעתי לעם ישראל, כך אני (ה') איטיב לעם ישראל. ה' אומר שהוא עתיד להיטיב לישראל הרבה מאוד כמו שעד היציאה מהגלות הוא הרע לישראל[26]: (ז) וְשַׂמְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית אני (ה') אשים את הצולעה (כינוי לעם ישראל) לשארית. הכוונה היא שה' ישאיר מעם ישראל אנשים שאומות העולם לא יצליחו להרוג אותם,[27] וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם את העם שהתייגע בגלות, את העם שהתייסר בגלות כשהכוונה היא לעם ישראל, אני (ה') אהפוך להיות עם חזק,[28] וּמָלַךְ יְקֹוָק עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם ולאחר ביאת המשיח, ה' ישרה את שכינתו על הר ציון, על ירושלים לעולם, וכך לא יוכלו שאר אומות העולם להכניע יותר את ישראל[29]: (ח) וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר ירושלים שנקראת בשם "מגדל עדר". בהרבה מקומות בספרי הנביאים משול עם ישראל לעדר, ולכן מדמה הנביא את ירושלים למגדל עדר, כאשר הכוונה היא שעם ישראל מתאסף לירושלים בשלושת הרגלים. בגלל שעם ישראל נקרא בפי הנביאים "עדר", ירושלים נקראת "מגדל עדר" שלשם מתאסף העדר (עם ישראל) בשלושת הרגלים,[30] עֹפֶל בַּת צִיּוֹן ירושלים היא העפל, המגדל, שאליה עולה עם ישראל,[31] עָדֶיךָ תֵּאתֶה (ירושלים) אליך יבואו (בני ישראל) בימות המשיח,[32] וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה ואז תחזור המלכות הראשונה לעם ישראל (בצלע הפסוק הבא מפרש מהי הממשלה הראשונה),[33] מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם (הממשלה הראשונה היא) שכל ממלכת ישראל תהיה תחת שלטון ירושלים. הנביא אומר שבימות המשיח כל עם ישראל יהיה נתון תחת שלטון מלכי בית דוד, ולא יהיה יותר הפיצול בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל[34]: (ט) עַתָּה עכשיו, בשעה שהאויב תוקף אותך,[35] לָמָּה תָרִיעִי רֵעַ למה את (ירושלים) תתחברי לאנשים רעים? מדוע את הולכת ומבקשת את עזרתם של אומות העולם שיצילו אותך? הנביא מצטער על כך שממלכת יהודה פנתה אל מלכי מצרים ואשור כדי לבקש את עזרתם במקום לפנות אל ה',[36] הֲמֶלֶךְ אֵין בָּךְ האם אין לך מלך? האם ה' אינו יכול להצילך? אם כן, מדוע במקום לפנות אל ה' את פונה אל אומות העולם?[37] אִם יוֹעֲצֵךְ אָבָד האם היועצים שלך אבדו? האם אין לך (ירושלים) נביאים שיכולים לייעץ לך?[38] כִּי הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה (הסיבה שאת פונה אל אומות העולם היא משום ש-) אחז אותך חלחלה ורתת כמו אישה שיולדת. הנביא מדמה את הפחד הגדול ואת הרעד שאנשי ירושלים היו נתונים בה לרעד של אישה שיולדת וכתב שכאשר אנשי ירושלים פחדו מפני האויב הם ביקשו את עזרתם של אומות העולם במקום לפנות אל ה' ואל נביאיו[39]: (י) חוּלִי (ירושלים) תתמלאי חלחלה,[40] וָגֹחִי בַּת צִיּוֹן ירושלים, את יכולה להיאנח הרבה, את יכולה להוציא הרבה אנחות,[41] כַּיּוֹלֵדָה (הנביא פונה אל ירושלים ואומר לה: את יכולה להתחלחל ולהיאנח) כמו שיולדת מתחלחלת ונאנחת. הנביא אומר לירושלים שיש הצדקה לכך שהיא תתחלחל ותיאנח,[42] כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה (הסיבה שראוי שתתחלחלי ותיאנחי היא משום ש-) את (ירושלים) הולכת לצאת מהעיר לעבר הגלות,[43] וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה ואת (אנשי ירושלים) תגורי בשדות, אף אחד לא יכניס אתכם אל העיר שלהם כאשר אתם תהיו בדרך לגלות ולכן לא תהיה לכם ברירה אלא להישאר בשדות,[44] וּבָאת עַד בָּבֶל שָׁם תִּנָּצֵלִי ואת (ירושלים) תגיעי עד לבבל ושם ירוקנו אותך מכל הדברים הטובים שיהיו לך. הכוונה היא שכאשר עם ישראל יגיע אל בבל, לא יהיה להם שום דבר טוב והם יראו שלא הועילו להם כל הפניות אל מלכי האומות,[45] שָׁם יִגְאָלֵךְ יְקֹוָק מִכַּף אֹיְבָיִךְ ומבבל ה' יגאל אותך מבין כל האויבים שלך. הנביא אומר שעם ישראל ייגאל כאשר ממלכת בבל תיפול, בגלל שה' הוא שיציל אותם ויגאל אותם ולא מלכי האומות שאליהם הם פנו[46]: (יא) וְעַתָּה אך בזמן שאני (הנביא מיכה) מתנבא עליו, הגאולה תהיה שלימה יותר. הנביא אומר שאמנם לעתיד לבוא ה' יגאל את עם ישראל מבבל, אך הגאולה שתהיה באחרית הימים, בימות המשיח, לאחר מלחמת גוג ומגוג, תהיה גאולה שלימה יותר,[47] נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים יתאספו עלייך (ירושלים) עמים רבים כדי להילחם נגדך,[48] הָאֹמְרִים אותם עמים אומרים: תֶּחֱנָף הארץ (הכוונה היא לארץ ישראל) תתחייב בגלל חטאיה. בגלל החטאים של עם ישראל, ארץ ישראל התחייבה בחורבן לפני ה',[49] וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ ואנחנו (אומות העולם) נראה בירושלים את מה שהארץ התחחיבה. אנחנו נראה שהארץ תיחרב כפי שמגיע לה[50]: (יב) וְהֵמָּה לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יְקֹוָק אך אומות העולם לא הבינו מהי הסיבה האמיתית שה' אסף אותם כדי להילחם בישראל,[51] וְלֹא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ ואותם עמים לא הבינו את העצה של ה' שבגללה גרם להם להתאסף להילחם בישראל. יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כדרך הנבואות,[52] כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה שהרי ה' אסף את אומות העולם כמו אגודות שיבולים שנאספים לגורן כדי לחבוט אותם. כשם שאוספים את השיבולים לגורן ושם חובטים בהם (כדי לדוש אותם), כך מטרת ה' בכך שגרם לאומות העולם להתאסף ולהילחם נגד עם שיראל היא להכות באומות העולם ולא להחריב את ארץ ישראל כמחשבת אותם עמים[53]: (יג) קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן ירושלים! קומי ותדושי את האובים שלך. כפי שראינו בפסוק הקודם, הנביא דימה את התקצות העמים להילחם בישראל בחאירת הימים, כמו שיבולים שמתאספים אל הגורן כדי להכות בהם. הבביא ממשיך בידומי זה ואומר לעם ישראל לדוש את האומות, כאשר קריאתו לעם ישראל היא להרוג את הגויים שעלו להילחם בו, כמו שהאדם מכה את השיבולים שאסף לתוך הגורן,[54] כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל ולמרות שאת (אנשי ירושלים) נחלשת בגלות, הרי שאני (ה') אתן לך כח להרוג באומות, שהרי אני (ה') אדרום לכך שהקרניים שלך (אנשי ירושלים) יהיו עשויות מברזל, וכך תוכלי להכות באובייך,[55] וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וכן אני (ה') אגרום לפרסות שלך (של ירושלים) להיות עשויות מנחושת וכך תוכלי לרמוס את האויבים שלך. הנביא מדמה את החוזק שה' ייתן לאנשי ירושלים להילחם באויביה בשני דימויים: שקרניה יהיו עושיות מברזל והפרסות שלה יהיו עשויות מנחושת,[56] וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים ואת (ירושלים) תוכלי להדק, לשחוק את האויבים עד דק,[57] וְהַחֲרַמְתִּי לַיקֹוָק בִּצְעָם אני (הנביא) מקדיש לשם ה' את חמדת העושר, הרכוש, של אומות העולם שיוכנעו במלחמת גוג ומגוג,[58] וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ ואת הרכוש שלהם אני (הנביא) מקדיש לשם ה'. יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם כאשר הנביא אומר שלאחר שאומות העולם יוכנעו על ידי ישראל, רכושם יהיה מוקדש לשם ה'[59]: (יד) עַתָּה בזמן מלחמת גוג ומגוג,[60] תִּתְגֹּדְדִי בַת גְּדוּד בת הגדוד, האומות שעלו עלינו עם מחנה הצבא שלהם ייענשו ויישרטו. הכוונה היא שאומות העולם שעלו לתקוף את ישראל יוכו, אלא שיש כאן לשון הנופל על לשון,[61] מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ המכה שבה תוכי תהיה בגלל שאתם (אומות העולם) הטלתם עלינו מצור כשתקפתם אותנו בשעה שעליתם להחריב את בית המקדש,[62] בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל כאשר אנחנו (עם ישראל) היינו בגלות, העמים היו מכים את מנהיגי ישראל על הלחי עם מקל כדי לבזות אותם, ולכן מגיע להם העונש שעתיד לבוא עליהם[63]:

[1] מצודות.

[2] מצודות + א"ע.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] תרגום.

[10] רד"ק. מצודות: צלע זה של הפסוק הוא המשך של דברי העמים שיאמרו שרק התורה שיוצאת מציון היא התורה האמיתית.

[11] לפי דברי המצודות כנראה שיש לומר שיש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודם. המלבי"ם מפרש שהכוונה היא לדבריהנבואה שיהיו בירושלים.

[12] מצודות. רש"י: משפט זה הוא לשון תוכחה. א"ע: הכוונה היא שה' הוא זה שישפוט. הסבר נוסף שכתב הוא שאנשי ירושלים הם שישפטו.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] תרגום.

[17] תרגום. מלבי"ם: כל הסיבות שעמים נלחמים זה בזה יתבטלו. לא יהיו מלחמות על רקע דת משום שמלך המשיח ינהיג את העולם כולו בדרך התורה. לא יהיו מלחמות שנוגעות לסכסוכים משפטיים מכיוון שהמשיח ישפוט את כל העמים. לא יהיו מלחמות שנובעות ממלחמות פנימיות וגם את זה יפסיק המשיח. וגם לא יהיו מלחמות שמקורם יהיה במחסור שהרי כל העולם ישב בשקט ובטחה ולא יהיה מה שימנע מהם את השפע.

[18] מצודות + רד"ק.

[19] תרגום + אונקלוס.

[20] תרגום. רש"י: ה' אמר זאת בהבטחות שבתורה "ונתתי שלום בארץ". לדבריו כנראה שצריך לומר שפסוק זה מדבר רק על עם ישראל ולא על כל אומות העולם.

[21] רד"ק. מצודות: פסוק זה מסביר מדוע עם ישראל הוא שיזכה לשבת בשקט ושלוה והסיבה היא שלעומת שאר אומות העולם שעבדו ע"ז, עם ישראל עבד את ה'. מדברים אלה של בעל המצודות רואים אנו שגם הוא פירש את הפסוק הקודם שמוסב רק על עם ישראל ולא על שאר האומות. תרגום: כל אחד מאומות העולם ילך לאבדון על כך שהוא עבד את הע"ז שלו.

[22] רד"ק.

[23] מצודות.

[24] מצודות. רש"י כתב הסבר נוסף למילה "אספה" וכתב שהכוונה היא לריפוי. רד"ק: כל אדם שנמצא בצרה מדומה לצולע, דהיינו שהוא חולה.

[25] תרגום + מצודות. רד"ק: נדחה היינו מי שרחוק מאוד מארצו וכתב שייתכן שהכוונה כאן היא לעשרת השבטים. מלבי"ם: הנדחה הכוונה היא למלכות יהודה שפוזרה בכל כיווני השמים בניגוד לממלכת ישראל שהוגלתה למקום אחד.

[26] מצודות. א"ע: הכוונה גם בצלע פסור זה היא לכפילות על הפסוק הקודם כאשר עם ישראל מוזכר כאן בשם העם שה' הרע להם על ידי שהוא שם אותם לחרפה בין הגויים.

[27] מצודות.

[28] מצודות. א"ע: והנלאה היינו העם שהוא הלאה מארצם, עם שהוא רחוק מארצו. רד"ק בשם אביו: נהלאה היינו חזקה, שה' יחזק את הצולעת עד שהיא תוכל ללכת בראש הגויים.

[29] מצודות.

[30] מצודות. תרגום: הכוונה היא שהמשיח יהיה חושקו של ישראל. א"ע פירש בשם יפת שהכוונה היא למגדל דוד אך מיד דחה את דבריו וכתב שהכוונה היא לירושלים. רש"י פירש שהכוונה היא לבית המקדש.

[31] מצודות. תרגום: העופל הוא מקום מכוסה.

[32] מצודות.

[33] מצודות. מלבי"ם: חזרת השלטון תהיה הדרגתית: בהתחלה תהיה רק ממשלה קטנה ולאחר מכן יהיה להם מלכות קבע.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רש"י: הכוונה היא לאחר שעם ישראל מרד בה'.

[36] מצודות. רש"י: הנביא אומר לעם ישראל שיעשו חשבון נפש מדוע הם בכלל צריכים לפנות אל אשור ומצרים ואינם יכולים להישאר בארצם בשקט. מהר"י קרא: כוונתו של הנביא הוא כאשר עם ישראל נמצא בגלות והוא מצטער על כך שעם ישראל בעודו בגלות התחבר אל אומות העולם ועבד את העבודה הזרה שלהם. א"ע: הנביא שואל את עם ישראל מדוע הוא מרים קול תרועה. לפי הא"ע ריע הוא מלשון תרועה ולא מלשון התחברות כמו הפרשנים האחרים.

[37] מצודות. א"ע: הנביא אומר שהוא אינו מבין מדוע עם ישראל מרים קול תרועה על הפחד שלו מפני הפורענות? הרי הוא יכול לפנות אל ה'. רד"ק: הנביא אומר לעם ישראל שאמנם הגלות קרובה, אך בכל זאת עתיד ה' לגאול אותם ואם כן אין הם צריכים להצטער.

[38] מצודות.

[39] מצודות. מהר"י קרא: הסיבה שאת עם ישראל אחז הרתת כיולדת היא משום שהם פנו אל אומות העולם ללמוד ממעשיהם.

[40] מצודות.

[41] מצודות. רש"י: הכוונה היא שיכרעו וילכו על הגחון שלהם. א"ע: הכוונה היא להוצאת הוולד.

[42] מצודות.

[43] מצודות. רד"ק הסתפק אם הכוונה היא לעיר ירושלים או שהכוונה היא לכל עיר ועיר.

[44] מצודות. רש"י: הכוונה היא שמקום המשכן שלהם, העיר ירושלים, תהיה כמו שדה, חרושה וחריבה.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות. א"ע: הכוונה היא לגאולה שתהיה בימי בית שני.

[48] מצודות.

[49] מצודות. מהר"י קרא: בגלל שהארץ מלאה בחנפים ורשעים, מגיע לה להיחרב. מלבי"ם: בצלע זה של הפסוק מתוארת אחת הסיבות לכך שהאומות יתקפו את ישראל והיא משום שהם רוצים שעם ישראל יחניף להם ויהיה משועבד להם (כמו שעשו היוונים).

[50] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהם אומרים שהם יראו בעיניהם את מה שהם רוצים לראות בה. מלבי"ם: סיבה נוספת שהאומות תוקפות את ישראל היא משום שהן מאמינות שדברי הנבואה הטובים נאמרו עליהם והם אלה שישלטו בכל העולם.

[51] מצודות.

[52] מצודות. מלבי"ם: עצה היא הדבר הסופי והמחשבות הן האמצעים המובילים לקיום העצה.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות. רש"י: הכוונה היא למה שהם קיבצו לעצמם על ידי עושק וחמס.

[59] מצודות. רד"ק הסתפק אם כל הרכוש יוקדש לה' או שרק חלק ממנו.

[60] מצודות.

[61] מצודות. מהר"י קרא: הנביא פונה אל אשור ואומר להם שעכשיו הם מתאספים בגדודים כדי לתקוף את ישראל. רד"ק: הכוונה היא לעם ישראל שיעלו עליו גדודים כדי להילחם בהם.

[62] מצודות.

[63] מצודות. א"ע: השופט הוא המשיח או זרובבל (כנראה שהדבר תלוי אם מדובר על הגאולה בבית שני או לימות המשיח). הכוונה בפסוק לפי דבריו היא שאומות העולם חושבים שהם יוכלו להכות את השופט שיהיה בימים ההם.