מלכים א פרק ט

מלכים א פרק ט

(א) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ כאשר שלמה סיים לבנות את בית המקדש, ואת ביתו הפרטי (כמו שמסופר בפרק ז'),[1] וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת וכשסיים שלמה לבנות דברים נוספים מעבר לבית המקדש שרצה לבנותם על מנת שיתגדל שמו. על ידי ששלמה בנה דברים אלה, כולם הכירו את גדולתו, אך לא היה בהם צורך של ממש[2]: (ב) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית (לאחר ששלמה סיים לבנות את בית המקדש ואת ביתו) ה' התגלה אל שלמה פעם נוספת,[3] כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן באותו אופן שבו התגלה אל שלמה בגבעון (פרק ג')[4]: (ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו ה' אמר לשלמה: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי קיבלתי את תפילתך ובקשתך שהתפללת אליי,[5] הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם אני הקדשתי את הבית הזה כדי ששמי יחול בו עד עולם,[6] וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים אני (ה') אשגיח תמיד על בית המקדש[7]. ה' הבטיח לשלמה להשרות תמיד את שכינתו בבית המקדש ולהשגיח תמיד על בית המקדש, אך זאת רק אם עם ישראל יקיים את רצון ה'[8]: (ד) וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ אם תעבוד אותי כמו שאביך דוד עבד אותי,[9] בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר (אם תעבוד אותי) בתום לב וביושר,[10] לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר (אם תעבוד אותי בתום לב וביושר) על ידי שתקיים את כל חוקיי שציויתי אותך עליהם ועל ידי שתשמור את משפטיי[11]: (ה) וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם אני (ה') אקים את כסא הממלכה שלך על ישראל לתמיד, אתה וצאצאיך תמלכו תמיד על עם ישראל,[12] כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ (אתה וצאצאיך תמלכו תמיד עם ישראל) כמו שדיברתי אל דוד אביך,[13] לֵאמֹר כך אמרתי לדוד אביך,[14] לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל לא יפסק לך אדם ששישב על כסא ישראל, צאצאיך תמיד ימלכו על ישראל[15]: (ו) אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי אם תפנו מה' "אתם" (הכוונה לשלמה ובני ישראל שחיו באותו זמן), או "בניכם" (הכוונה לצאצאים של שלמה ושל בני ישראל),[16] וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם ואם אתם לא תקיימו את מצוותי ואת החוקים שנתתי לפניכם,[17] וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם ואתם תלכו לעבוד עבודה זרה ותשתחוו לו[18]: (ז) וְהִכְרַתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם (אם לא תשמעו לי ותלכו לעבוד עבודה זרה) אני אכרית את עם ישראל מארץ ישראל,[19] וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי ואני אחריב את הבית שהקדשתי להשרות שם את שכינתי, את בית המקדש,[20] וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים עם ישראל יהיה למשל ולדיבור בפי כל העמים. כשהעמים ירצו להביא משל על עם שנחל מפלה גדולה או כשהם ירצו לדבר על עם שנחל מפלה גדולה, הם ידברו על עם ישראל[21]: (ח) וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן בית המקדש שהיה עליון עד שנחרב, יעמוד בחורבנו,[22] כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם כל מי שיעבור ליד בית המקדש בחורבנו יתמה על גודל החורבן,[23] וְשָׁרָק (אדם שיעבור ליד בית המקדש) גם ישרוק (אדם שורק כשהוא רואה דבר שהוא תמה עליו),[24] וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה יְקֹוָק כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה בני האדם שיעברו ליד המקדש החרב ישאלו זה את זה: מדוע עשה ה' כך לארץ ישראל ולבית המקדש, מדוע ה' החריב את ארץ ישראל ואת בית המקדש[25]: (ט) וְאָמְרוּ תשובת הנוכחים לשואלים תהיה: עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם הסיבה לחורבן היא שעם ישראל עזב את עבודת ה' אלוקיהם שהוציא את אבותיהם מארץ מצרים,[26] וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם עם ישראל החזיק באלהים אחרים, בעבודה זרה, והשתחווה לו,[27] וַיַּעַבְדֻם עם ישראל עבד את העבודה הזרה שהוא השתחווה אליה (גם בדרכים נוספות על ההשתחוויה, כמו להקריב לו קרבנות וכדומה),[28] עַל כֵּן הֵבִיא יְקֹוָק עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת ולכן ה' הביא על בני ישראל את כל הדברים הפורענות הזו (חורבן ארץ ישראל ובית המקדש)[29]: (י) וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ לאחר שעברו עשרים השנים שבהם שלמה בנה את בית המקדש ואת ביתו הפרטי (כפי שראינו, שלמה בנה את שני הבתים במשך עשרים שנה: שלש עשרה שנים הוא בנה את ביתו, ושבע שנים הוא בנה את בית המקדש)[30]: (יא) חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת שְׁלֹמה (לאורך עשרים השנים בהם בנה שלמה את ביתו ואת בית המקדש) חירם מלך צור השתתף בעשייה של בניית הבתים,[31] בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ (חירם סייע בבניית הבתים) על ידי שהוא סיפק לשלמה את כל כמות עצי הארז, עצי הברוש והזהב שרצה שלמה,[32] אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם (לאחר שעברו עשרים השנים בהם בנה שלמה את בית המקדש ואת ביתו) כתמורה על עזרתו, נתן שלמה לחירם (חוץ מהחיטים והשמן שכבר למדנו שהוא נתן לו),[33] עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל (שלמה נתן לחירם בתמורה על עזרתו) עשרים ערים בארץ הגליל שיהיו תחת ריבונותו של חירם[34]: (יב) וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה חירם יצא מצור לגליל כדי לבדוק את עשרים הערים ששלמה נתן לו,[35] וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו הערים שנתן שלמה לחירם לא מצאו חן בעיניו (של חירם), כיוון שהן לא היו פוריות לעבודת הקרקע[36]: (יג) וַיֹּאמֶר חירם אמר לשלמה: מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי אָחִי אחי שלמה: מהן הערים שנתת לי, מה שוות הערים שנתת לי,[37] וַיִּקְרָא לָהֶם אֶרֶץ כָּבוּל חירם קרא לערים ששלמה נתן לו בשם "ארץ כבול", כאילו שהערים כבולים בכבלי ברזל ובגלל זה אינם יכולים לתת פירות,[38] עַד הַיּוֹם הַזֶּה ערים אלה נקראו בשם "ארץ כבול" גם בזמן כתיבת ספר מלכים, שנכתב שנים רבות לאחר שהערים ניתנו לחירם[39]: (יד) וַיִּשְׁלַח חִירָם לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב חירם שלח לשלמה מאה ועשרים ככרות זהב[40]: (טו) וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת זהו המס שגבה שלמה מבני ישראל כדי לבנות את הדברים הבאים:[41] (המס עצמו אינו מפורט עדיין, ובפסוקים הבאים מפורטים רק הדברים שעליהם הוציאו את כספי המיסים. המס עצמו מפורט בפסוקים כא' – כג') 1) אֶת בֵּית יְקֹוָק (שלמה השתמש במס זה כדי לבנות) את בית המקדש, 2) וְאֶת בֵּיתוֹ (וכן השתמש שלמה במס זה כדי לבנות) את הבית הפרטי שלו, 3) וְאֶת הַמִּלּוֹא (וכן השתמש שלמה במס זה כדי לבנות) שטח ריק שהשאיר דוד ליד חומת ירושלים כדי ששם יתאספו עולי הרגלים, ועכשיו שלמה בנה בניינים מעל שטח זה (כפי שנראה בעז"ה בהמשך),[42] 4) וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם (וכן השתמש שלמה במס זה כדי לבנות) את חומת העיר ירושלים, 5) וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר (וכן השתמש שלמה במס זה כדי לבנות)  את הערים חצור, מגידו וגזר: (טז) פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה פרעה מלך מצרים עלה על גזר למלחמה,[43] וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ פרעה כבש את העיר גזר ושרף אותה באש,[44] וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג פרעה הרג את תושביה הכנענים של גזר,[45] וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה פרעה נתן את העיר גזר כנדוניה (מתנת חתונה) לביתו שהתחתנה עם שלמה[46]: (יז) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה שלמה בנה את הערים הבאות: 1) אֶת גָּזֶר את העיר גזר (לאחר שפרעה שרף אותה ונתן לו אותה במתנה),[47] 2) וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן (שלמה בנה) גם את העיר בית חורון תחתון[48]: (יח) 3) וְאֶת בַּעֲלָת (שלמה בנה) גם את העיר בעלת, וְאֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ (שלמה בנה) גם את העיר תדמור שהיה במדבר בסמוך לעיר יישוב[49]: (יט) 5) וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וכן בנה שלמה את ערי האוצר, שם שמו את אוצרות המדינה שהיו לשלמה,[50] 6) וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב וכן בנה שלמה את הערים שהניחו בהם את מרכבות המלך,[51] 7) וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים וכן בנה שלמה את הערים שחנו שם הפרשים,[52] 8) וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ וכן בנה שלמה את כל מה שהוא רצה לבנות בירושלים, בלבנון ובכל הארץ שהוא שלט עליה[53]: (כ) כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כל העם שנשאר מהגויים בארץ ישראל: מהאמורי, מהחיתי, מהפריזי, מהחוי ומהיבוסי,[54] אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה (כל העם) שאינם מבני ישראל (בפסוק הבא מפורש מה שלמה עשה בעם שנשאר מהגויים): (כא) בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם הצאצאים של אותם נכרים שבני ישראל לא הצליחו להכריתם,[55] וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה שלמה שם את צאצאי הנכרים לעבדים. צאצאיהם של עמים אלה שימשו לעבדים לשלמה, והמס שלהם היה שהם היו עובדים את העבודה הפיזית הקשה בבניית הערים. עבודה זו נמשכה גם בזמן כתיבת ספר מלכים על ידי ירמיהו הנביא שהיה מאות שנים לאחר מיתתו של שלמה[56]: (כב) וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד שלמה לא העביד אנשים מבני ישראל כעבדים, שלמה לא העביד אנשים מבני ישראל בעבודה הפיזית הקשה של בניית הערים,[57] כִּי הֵם אלא האנשים מבני ישראל שימשו בתפקידים הבאים: 1) אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה חיילים (למרות שבדרך כלל היה שלום בימיו של שלמה, היו מספר מלחמות),[58] 2) וַעֲבָדָיו וכן שימשו ישראל למשרתים של שלמה (אך הם לא עבדו בעבודה הפיזית הקשה), 3) וְשָׂרָיו וכן שימשו אנשים מישראל כשריו של שלמה, 4) וְשָׁלִשָׁיו וכן שימשו אנשים מישראל כגיבוריו של שלמה,[59] 5) וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו וכן שימשו אנשים מישראל כשרים הממונים על המרכבות והפרשים של שלמה[60]: (כג) אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה לִשְׁלֹמֹה הניצבים הם האנשים שהיו ממונים על העוסקים במלאכה (בפרק ה' ראינו שהיו שלשת אלפים ושלש מאות אנשים שעסקו במלאכה). שרי הניצבים הם אלה שהיו ממונים על הניצבים עצמם,[61] חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת היו חמש מאות חמישים אנשים שהיו ממונים על הניצבים,[62] הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה (חמש מאות וחמישים האנשים) שמשלו באנשים שעבדו במלאכת הבניה[63]: (כד) אַךְ בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ מיד כשעלתה בת פרעה מעיר דוד לבית ששלמה בנה לה,[64] אָז בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא (מיד כשעלתה בת פרעה לביתה) בנה שלמה לכבודה את המילוא (כפי שראינו בפס' טו'). דוד השאיר שטח ריק כדי שהוא ישמש את עולי הרגלים כשהם יעלו לירושלים. שלמה בנה על המילוא בתים לצורך העבדים והשפחות של בת פרעה, והוא עשה זאת מיד כשבת פרעה נכנסה אל ביתה[65]: (כה) לאחר סיום בניית בית המקדש, ארגן שלמה את עבודת הבית:[66] וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה שלש פעמים בשנה, בשלושת הרגלים, שלמה נידב מכספו קרבנות בשביל כל ישראל,[67] עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַיקֹוָק (שלמה נידב בשביל כל ישראל) קרבנות עולה וקרבנות שלמים לשם ה', שהוקרבו על המזבח שבבית המקדש,[68] וְהַקְטֵיר אִתּוֹ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק ושלמה תרם את הקטורת שהכהן יקטיר על המזבח שלפני ה', על מזבח הזהב שהיה בהיכל,[69] וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת ובכך השלים שלמה את עבודת בית המקדש לכל צרכו. על ידי הקרבת הקרבנות, הקטורת ומינוי הכהנים לכל עבודתם, הכין שלמה את בית המקדש לשגרת עבודת המקדש[70]: (כו) וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר שלמה בנה אוניה במקום שנקרא "עציון גבר",[71] אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עציון גבר נמצאת ליד מקום שנקרא "אילות",[72] עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם עציון גבר נמצאת על שפת ים סוף בארץ אדום[73]: (כז) וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם חירם שלח באוניה את עבדיו המומחים היודעים להשתמש באוניות ולהפליג בים,[74] עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה (חירם שלח את עבדיו) יחד עם עבדיו של שלמה[75]: (כח) וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה עבדי חירם ועבדי שלמה הגיעו למקום שנקרא "אופיר", מקום שהיה שם מכרה זהב,[76] וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה העבדים לקחו מאופיר ארבע מאות ועשרים ככרות זהב, והם הביאו את הככרות למלך שלמה[77]:

[1] תרגום.

[2] מלבי"ם. רד"ק: הכוונה היא לבניית חלק מהדברים בתוך בית המקדש עצמו.

[3] תרגום. מלבי"ם: למרות שכתוב שה' התגלה אל שלמה גם בזמן בניין בית המקדש (בפרק ו') – שם לא הייתה זו נבואה של ממש, ורק כאן ובפרק ג' היו אלה נבואות של ממש.

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] תרגום. מלבי"ם: אין כאן תנאי ומקום בית המקדש יהיה קדוש גם במקרה ועם ישראל יחטא, והקדושה קיימת גם בשעת חורבן בית המקדש. כמו"כ כתב לחלק בין "כל הימים" שמשמעות זו הינה לפרק זמן מתוכנן המיוחד לאותו דבר ובין "עד עולם" שפירושו לתמיד.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] תרגום. מלבי"ם: "לעשות ככל אשר ציויתיך חוקי" היינו מצוות עשה, "ומשפטי תשמור" היינו מצוות לא תעשה.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[15] תרגום. מלבי"ם: הבטחת המלכות לצאצאיו של דוד הייתה בתנאי שצאצאיו יקיימו את התורה, אך תנאי זה היה רק מהדור השלישי, ועצם המלכת בנו של דוד למלך לא הייתה על שום תנאי.

[16] מצודות.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] תרגום.

[20] מצודות. מלבי"ם: החרבת בית המקדש תהיה על ידי שה' יסיר את השגחתו מעל מקום המקדש, וממילא תבוא החורבן.

[21] מצודות.

[22] מצודות, וכך מפרש שפירוש הפסוק הוא בלשון עבר: הבית שהיה עליון. רש"י: משפט זה הוא הבטחה ויש כאן ניגוד: אם עם ישראל יקיים את התורה – הבית יהיה עליון, ואם עם ישראל לא יקיים את התורה, כל העובר בו ישרוק. רד"ק כתב שיש אפשרות נוספת, שפירוש המילה "עליון" היא חורבן.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] נראה לי שזוהי המשמעות על פי פירוש התרגום.

[29] תרגום.

[30] רש"י.

[31] מצודות ופירוש המילה "נשא" היינו מלשון משא ועומס, שחירם העמיס על עצמו את סיפוק העצים והזהב. רלב"ג הוסיף אפשרות נוספת שהכוונה היא למשאת – למעין מתנה, או שהכוונה היא שחירם רומם את שלמה על ידי שסיפק את צרכיו.

[32] מצודות.

[33] מצודות. בדבר נתינת הערים לחירם נחלקו המפרשים. מלשון המצודות, משמע שהיה זה נתינה של ממש כשכר על עזרתו בבניין. רד"ק כתב שהיה כאן ברית החלפת ערים, ובדברי הימים מצויין שחירם נתן לשלמה עשרים ערים מתחומו כחלק מהברית. רלב"ג כתב שצריך לומר שהייתה כאן החלפת ערים משום שלא ניתן לומר ששלמה מיעט מארץ ישראל. מלבי"ם: מטרת נתינת הערים הייתה כדי שחירם יוכל לגבות מהם את שכר השמן והחיטים להם התחייב שלמה, אך לא הייתה כאן נתינה ממשית של הערים. לאחר שחירם ראה שהערים אינם מספקים את הסחורה, ולא ניתן להוציא מהם מספיק חיטים ושמן כפי שהוסכם, החזיר חירם את הערים, וזה מה שכתוב בדברי הימים שחירם נתן לשלמה עשרים ערים, ושלמה מינה שם אנשים שיעבדו שם את האדמה וייתנו את כמות השמן והחיטים לחירם.

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] תרגום.

[38] מצודות. רש"י: כבול היינו טיט (ובגלל הטיט לא היה ניתן לגדל שם גידולי קרקע) וחירם קרא כך לערים שקיבל משום שהרגל שוקעת ונכבלת בקרקע. רד"ק הוסיף פירוש נוסף וכתב שהארץ לא מצאה חן בעיני חירם משום שלא היו עוברים ושבים עוברים דרך ערים אלה, ופירוש המילה "כבול" היינו "סגור", שהייתה סגורה בפני העוברים ושבים. רלב"ג: כבול היינו ארץ חול.

[39] עיין בספרנו אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית שם הרחבנו בביאור הביטוי "עד היום הזה".

[40] תרגום. מלבי"ם: הסיבה שחירם שלח לשלמה את הזהב היא משום שראה ששלמה קיים את חלקו בהסכם.

[41] מצודות.

[42] מצודות. רש"י פירש שהמילוא הוא משום שבו הייתה חומה נמוכה ושלמה מילא את המקום עפר וכך הגביה את החומה.

[43] תרגום.

[44] תרגום.

[45] תרגום.

[46] רש"י.

[47] מצודות.

[48] תרגום. רלב"ג: בספר דברי הימים מוזכר ששלמה בנה גם את בית חורון העליון. מלבי"ם: שלמה בנה את בית חורון תחתון פעמיים: פעם בפני עצמה (וזהו הבניין המוזכר כאן) ופעם כעיר מחוברת לבית חורון עליון.

[49] מצודות. רלב"ג: צד אחד של העיר תדמור היה במדבר וצד שני של העיר היה במקום יישוב. מהר"י קרא: שלמה אסף כמות גדולה של עפר עד שעשה תל גבוה. על התל בנה שלמה חומה ובתוכה בנה עיר. מלבי"ם: הכוונה שתדמור הייתה בארץ היינו בארץ ישראל.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] תרגום.

[53] תרגום.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] מצודות. עיין באוצר מפרשי התורה על ספר בראשית, שם הרחבנו בביאור הביטוי "עד היום הזה".

[57] מצודות. מלבי"ם: ההבדל בין האנשים מבני ישראל לאנשים מהגויים לא היה בעבודה הפיזית, אלא בפרק הזמן שהיו עובדים. לאנשים מבני ישראל היה מנוחה של חודשיים מתוך שלושה חודשים ואילו בני הגויים היו עובדים באופן תמידי.

[58] רד"ק.

[59] תרגום.

[60] תרגום.

[61] רש"י.

[62] מצודות וכתב שהיו שלש מאות אנשים מהגבעונים שהיו ממונים על הסבלים ומאתיים חמישים מבני ישראל שהיו ממונים על העבודות אותם היו עובדים אנשים מבני ישראל. רד"ק: מאתיים וחמישים הממונים מישראל היו ממונים על שלש מאות הממונים של הגבעונים. לכאורה קשה על דבריו: מדוע יש צורך במאתיים וחמישים ממונים של שלש מאות אנשים? ייתכן שניתן לומר שמאתיים וחמישים הממונים לא היו ממונים לאורך כל הזמן, אלא שכל אחד מהם היה אחראי שליש מהזמן ושתי שליש מהזמן בביתו כפי שראינו בפרק ה' לגבי הניצבים. רלב"ג: ייתכן שכאשר בנה שלמה את בית המקדש, הוא לא היה צריך יותר משלש מאות שרי ניצבים, אך בבניין הערים, שהעבודה הייתה מפוזרת בכמה מקומות, היה צריך עוד מאתיים וחמישים שרי ניצבים.

[63] מצודות.

[64] מצודות ולפירושו "אך" היינו מיד. רש"י: "אך" בא לומר שרק בדבר זה חטא שלמה או שבא למעט שאת שאר הערים בנה שלמה לשם המרכבות והפרשים שלו, וכאן בנה את המילוא בשביל בת פרעה.

[65] מהר"י קרא.

[66] רד"ק. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר במדבר שם הרחבנו בעניין מינוי המשמרות.

[67] מצודות.

[68] תרגום. רלב"ג: את העולות הקריב שלמה בשביל כל ישראל. לגבי השלמים הסתפק האם הכוונה ששלמה היה מעלה אותם בשביל עצמו או בשביל כל עם ישראל.

[69] מלבי"ם. בפירוש המילה "אתו" הסתפק הרד"ק האם הכוונה היא "עליו" או שהכוונה למזבח שאיתו, כלומר, המזבח שעם מזבח הנחושת.

[70] רד"ק. רלב"ג: שלמה היה תורם לבית המקדש את כל מה שהיה צורך לצורך העבודה השוטפת: קרבנות התמיד, המוספים, לחם הפנים וכו'.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] תרגום.

[74] מצודות.

[75] תרגום.

[76] מצודות.

[77] מצודות וכתב שבדברי הימים כתוב שהביאו ארבע מאות וחמישים כיכרות זהב, אלא ששלושים כיכרות הוציאו בהוצאות הדרך. מלבי"ם: את שלושים הכיכרות נתן שלמה לעבדי חירם בשכרם.