שמואל ב פרק יח

שמואל ב פרק יח

(א) וַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ דוד ספר את החיילים שהיו איתו,[1] וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת דוד מינה מפקדים על הצבא שלו: מפקדים שפיקדו על אלף חיילים, ומפקדים בדרגה נמוכה יותר שפיקדו על מאה חיילים[2]: (ב) וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם דוד חילק את צבאו לשלש יחידות גדולות, ומינה מפקד לכל אחת משלש היחידות: הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד יוֹאָב שליש מהצבא הפקיד דוד בידיו של יואב, וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב ושליש מהצבא הפקיד דוד בידיו של אבישי בן צרויה, אחיו של יואב, וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי ושליש מהצבא הפקיד דוד בידיו של איתי הגיתי, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם דוד המלך אמר לחיילים שלו: יָצֹא אֵצֵא גַּם אֲנִי עִמָּכֶם גם אני אצא איתכם למלחמה[3]: (ג) וַיֹּאמֶר הָעָם חייליו של דוד ענו לדוד: לֹא תֵצֵא אתה לא תצא איתנו למלחמה,[4] כִּי אִם נֹס נָנוּס (לא תצא איתנו למלחמה) מכיוון שאם נברח משדה הקרב,[5] לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב חייליו של אבשלום לא ישימו לב אלינו ולא ירדפו אחרינו, כיוון שאיננו חשובים,[6] וְאִם יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב וגם אם יצליחו להרוג חצי מאיתנו, חצי מהחיילים שיוצאים למלחמה, הם לא יתייחסו לזה כניצחון,[7] כִּי עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים מכיוון שגם אם היינו פי עשרת אלפים חיילים ממה שאנחנו היום, לא היה אבשלום יוצא להילחם נגדנו, לולי אתה (דוד) היית איתנו,[8] וְעַתָּה טוֹב כִּי תִהְיֶה לָּנוּ מֵעִיר לַעְזוֹר ועכשיו, שהמלחמה היא על המלוכה ואבשלום רוצה לתפוס אותך, אתה תועיל יותר אם תישאר בעיר (מחניים) ותתפלל שם, ותיתן לנו עצות[9]: (ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ דוד המלך ענה לחייליו: אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה אני אעשה את מה שטוב בעיניכם, אני אשאר בעיר ולא אצא איתכם למלחמה,[10] וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הַשַּׁעַר דוד נעמד במקום בו נמצא שער העיר מחניים,[11] וְכָל הָעָם יָצְאוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים וכל החיילים של דוד יצאו למלחמה מסודרים בקבוצות של מאה חיילים ובקבוצות של אלף חיילים (עשר קבוצות של מאה חיילים יצרו קבוצה של אלף חיילים). כל חייל יצא למלחמה יחד עם שאר היחידה אליה שובץ[12]: (ה) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי דוד ציווה את מפקדי צבאו: יואב, אבישי ואתי, לֵאמֹר כך ציווה דוד את יואב, אבישי ואיתי,[13] לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם תבואו אל אבשלום בנחת ולא בכעס, אל תפגעו באבשלום,[14] וְכָל הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַשָּׂרִים עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם כל האנשים שהיו עם דוד שמעו את הציווי של דוד למפקדי הצבא על דבר אבשלום (את הציווי שלא יהרגו את אבשלום)[15]: (ו) וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל חייליו של דוד יצאו לשדה כדי להילחם נגד חיילי אבשלום (שנקראים עכשיו ישראל היות ועכשיו אבשלום הוא המלך על ישראל),[16] וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם המלחמה בין חיילי דוד לחיילי אבשלום נערכה ביער שבו שבט אפרים היו רועים את המרעה שלהם[17]: (ז) וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד חייליו של אבשלום נשברו שם (ביער) לפני עבדיו של דוד, חיילי אבשלום הפסידו במלחמה נגד חיילי דוד,[18] וַתְּהִי שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים אָלֶף המכה הגדולה בה הוכו חייליו של אבשלום הייתה שנהרגו מהם עשרים אלף חיילים[19]: (ח) וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפֹצֶת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ הקרבות התפזרו על פני כל השטח שבו נערך הקרב, הקרבות נערכו על פני מרחבי שטח גדולים,[20] וַיֶּרֶב הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא נהרגו יותר חיילים של אבשלום מהמכשולים והחיות הרעות שהיו ביער, מאשר החיילים שנהרגו על ידי החרבות של חיילי דוד[21]: (ט) וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד אבשלום הזדמן במקרה לפני עבדיו של דוד, לפני חייליו של דוד,[22] וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד אבשלום היה רוכב על פרד (כאשר הוא הזדמן לפני עבדיו של דוד),[23] וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה הפרד רכב מתחת לענף של עץ גדול שנקרא עץ "אלה",[24] וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה שערות ראשו של אבשלום הסתבכו בענף של עץ האלה,[25] וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ אבשלום נתלה, כך שהוא היה בין השמים והארץ. אבשלום נשאר תלוי באוויר, לאחר ששערותיו סבכוהו בענף האלה,[26] וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר הפרד עליו רכב אבשלום המשיך ללכת (וכך נשאר אבשלום תלוי על ענף עץ האלה)[27]: (י) וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב אחד מחייליו של דוד ראה את אבשלום תלוי על העץ, ואותו חייל אמר זאת ליואב,[28] וַיֹּאמֶר כך אמר החייל ליואב: הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה אני ראיתי את אבשלום תלוי על עץ האלה[29]: (יא) וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ יואב אמר לחייל שאמר לו שאבשלום תלוי: וְהִנֵּה רָאִיתָ מה אכפת לי שראית את אבשלום תלוי?[30] וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה למה לא הרגת שם את אבשלום?[31] וְעָלַי לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף וַחֲגֹרָה אֶחָת אם היית הורג את אבשלום, הייתי נותן לך במתנה עשרה סלעים של כסף וחגורה אחת, כשכר על שהרגת את אבשלום[32]: (יב) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל יוֹאָב החייל שראה את אבשלום תלוי על העץ אמר ליואב: וְלוּא אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף אפילו אם כבר היו נותנים לידיי אלף ככרות כסף,[33] לֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ לא הייתי מושיט את ידי לבן המלך, לא הייתי הורג את אבשלום,[34] כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי (לא הייתי הורג את אבשלום) מפני שדוד ציווה אותך, את אבישי ואת איתי לפנינו, דוד ציווה אותך ואת אבישי ואיתי במעמד שגם אנחנו היינו נוכחים בו,[35] לֵאמֹר כך ציווה אתכם המלך:[36] שִׁמְרוּ מִי בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם מי שימצא את אבשלום, שישמור עליו ולא יהרוג אותו[37]: (יג) אוֹ עָשִׂיתִי בְנַפְשִׁי שֶׁקֶר (וגם אם הייתי מסתיר את הריגתו של אבשלום) הייתי עושה דבר שקר, דבר שיש בו עוול, בכך שעברתי על ציווי המלך (גם אם הדבר לא יתגלה אל המלך),[38] וְכָל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ וגם לא נעלם שום דבר מדוד המלך, ואם כן, הוא היה מגלה בסופו של דבר שהרגתי את אבשלום,[39] וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד (וכאשר היה מתגלה למלך שהרגתי את אבשלום) אתה היית נעמד מרחוק ולא היית מנסה להציל אותי מידי המלך[40]: (יד) וַיֹּאמֶר יוֹאָב יואב ענה לחייל שראה את אבשלום תלוי: לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ אני לא אבקש ממך עוד דבר, אני לא אבקש ממך שוב להרוג את אבשלום, אלא אני אהרוג אותו בעצמי,[41] וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ יואב לקח בידיו שלש חניתות דקות,[42] וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם יואב תחב את שלש החניתות בליבו של אבשלום,[43] עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה גם לאחר תקיעת החניתות, אבשלום עדיין היה חי עדיין ותלוי באמצע עץ האלה[44]: (טו) וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב עשרה נערים שהיו נושאים את כלי הנשק של יואב עמדו מסביב לאבשלום,[45] וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ עשרת הנערים הכו את אבשלום והרגו אותו[46]: (טז) וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר יואב תקע בשופר כדי להודיע לחייליו שהם יכולים להפסיק לרדוף אחרי חיילי אבשלום,[47] וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל חיילי דוד חזרו מרדיפתם אחרי חיילי אבשלום,[48] כִּי חָשַׂךְ יוֹאָב אֶת הָעָם (חיילי דוד הפסיקו לרדוף אחרי חיילי אבשלום) מכיוון שיואב מנע מהם להמשיך ולרדוף אחרי חיילי אבשלום. (חיילי דוד רצו להמשיך לרדוף אחרי חיילי אבשלום, אך יואב מנע מהם מלעשות כן)[49]: (יז) וַיִּקְחוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל הַפַּחַת הַגָּדוֹל חיילי דוד לקחו את גופתו של אבשלום, והשליכו אותה אל חפירה גדולה שהייתה ביער,[50] וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד חיילי דוד הקימו ערימת אבנים גדולה מעל החפירה אליה הם זרקו את אבשלום,[51] וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו וכל אחד מחייליו של אבשלום ברח לעיר שבו הוא היה גר[52]: (יח) וְאַבְשָׁלֹם לָקַח (עוד לפני המלחמה) אבשלום החליט לקיים עצה זו כדי שיישאר ממנו זיכרון לאחר מותו,[53] וַיַּצֶּב לוֹ בְחַיָּיו אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ עוד בחייו, הקים אבשלום בניין אבן גדול במקום שנקרא "עמק המלך",[54] כִּי אָמַר (אבשלום הקים את בניין האבן הגדול) מפני שהוא אמר: אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי אין לי בן ששמי ייזכר על ידו, שהרי כל בניי מתו,[55] וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ אבשלום קרא לבניין האבן הגדול על שמו,[56] וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם אבשלום קרא לבניין האבן שהוא בנה: "יד אבשלום", שפירושו: המקום של אבשלום,[57] עַד הַיּוֹם הַזֶּה המקום נקרא "יד אבשלום" גם בזמן כתיבת ספר שמואל, למרות שספר שמואל נכתב זמן רב לאחר מותו של אבשלום.[58] לאחר שהשליכו את אבשלום אל החפירה, הוציאו את עצמותיו משם וקברו אותו ביד אבשלום[59]: (יט) וַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר אחימעץ בן צדוק אמר ליואב: אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ (אחימעץ בן צדוק אמר) אני ארוץ עכשיו ואבשר למלך,[60] כִּי שְׁפָטוֹ יְקֹוָק מִיַּד אֹיְבָיו (ארוץ ואבשר למלך) שה' עשה את משפטו ונקם את נקמתו מיד אויביו, מיד אבשלום[61]: (כ) וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב יואב אמר לאחימעץ: לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה אין אתה ראוי לבשר בשורה כזאת היום,[62] וּבִשַּׂרְתָּ בְּיוֹם אַחֵר אתה תבשר למלך בשורה בפעם אחרת, כאשר דוד יוושע בישועה אחרת מהישועה היום,[63] וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר כִּי עַל כֵּן בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת אך היום, לא תבשר לדוד שהוא נושע מאויביו, מכיוון שבנו אבשלום מת במהלך המלחמה, וממילא אין זו בשורה טובה[64]: (כא) וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי יואב אמר לאחד מבני כוש שהתגייר:[65] לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה לך תאמר למלך את מה שראית: שניצחנו במלחמה ושאבשלום מת,[66] וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב הכושי השתחווה ליואב, כיוון שהוא חשב שיואב שלח אותו בשליחות חשובה,[67] וַיָּרֹץ (אחר שהכושי השתחווה) הוא רץ אל דוד כדי לבשר לו על תוצאות המלחמה[68]: (כב) וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק וַיֹּאמֶר אֶל יוֹאָב אחימעץ הוסיף ואמר ליואב: וִיהִי מָה יהיה מה שיהיה, גם אם אני לא אשמח את דוד כשאבשר לו על מיתת אבשלום, הוא בוודאי ישמח על הניצחון במלחמה,[69] אָרֻצָה נָּא גַם אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי גם אני ארוץ עכשיו אחרי הכושי כדי לבשר לדוד על תוצאות המלחמה,[70] וַיֹּאמֶר יוֹאָב יואב שאל את אחימעץ: לָמָּה זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי (גם אם אתה צודק שהמלך ישמח בבשורה על הניצחון במלחמה), למה לך לרוץ כדי להשיג את הכושי, הרי הכושי יגיע לפניך אל דוד,[71] וּלְכָה אֵין בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת והמלך לא ייתן לך שכר על הבשורה. (גם אם המלך ייתן למישהו שכר על ההודעה, הוא ייתן את השכר לכושי, שהרי הכושי יגיע לדוד לפניך)[72]: (כג) וִיהִי מָה אָרוּץ (אחימעץ אמר ליואב) גם אם לא אקבל שום שכר, אני עדיין רוצה לבשר למלך,[73] וַיֹּאמֶר לוֹ יואב אמר לאחימעץ: רוּץ רוץ ותבשר למלך, וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר אחימעץ רץ אל המלך בדרך שעברה דרך כיכר הירדן,[74] וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי (אחימעץ רץ בדרך הקצרה יותר) והוא הספיק לעבור את הכושי ולהגיע לדוד לפניו[75]: (כד) וְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים דוד ישב בין שני שערי העיר. לעיר מחניים הייתה חומה כפולה, ולכל חומה היה שער, השער של החומה הפנימית עמד מול שער החומה החיצונית. דוד ישב בין שער החומה הפנימית לשער החומה החיצונית,[76] וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל גַּג הַשַּׁעַר אֶל הַחוֹמָה הצופה, התצפיתן, הגיע לחלק של החומה שהיה מעל לשער העיר,[77] וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו הצופה זקף את עיניו, הצופה הרים את עיניו,[78] וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ הצופה ראה שיש אדם שרץ לבדו[79]: (כה) וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ הצופה קרא בקול רם ואמר לדוד המלך שיש אדם שרץ לבדו אל העיר,[80] וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד המלך אמר: אִם לְבַדּוֹ בְּשׂוֹרָה בְּפִיו אם האדם רץ לבדו, סימן שיש בשורה טובה בפיו (כיוון שכאשר החיילים נסים מהמלחמה, מגיעים מספר חיילים יחד אל העיר),[81] וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב אחימעץ הלך והתקרב אל העיר מחניים[82]: (כו) וַיַּרְא הַצֹּפֶה אִישׁ אַחֵר רָץ הצופה ראה אדם נוסף רץ לכיוון העיר,[83] וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה אֶל הַשֹּׁעֵר הצופה קרא לאדם שהיה ממונה לשמור על שער העיר,[84] וַיֹּאמֶר הצופה אמר לשוער: הִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ הנה יש אדם נוסף שרץ לבדו,[85] וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ כששמע את דברי הצופה, אמר דוד המלך:[86] גַּם זֶה מְבַשֵּׂר גם האיש השני הוא מבשר, גם האדם השני בא לבשר לי בשורה, שהרי גם הוא בא לבדו[87]: (כז) וַיֹּאמֶר הַצֹּפֶה הצופה אמר: אֲנִי רֹאֶה אֶת מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן כִּמְרֻצַת אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אני רואה שריצתו של האדם הראשון, דומה לריצה של אחימעץ בן צדוק (ולכן כנראה שהרץ הראשון הוא אחימעץ),[88] וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד המלך אמר: אִישׁ טוֹב זֶה וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא אחימעץ הוא אדם טוב, ולכן, כנראה שיש בפיו בשורה טובה. אדם טוב נוטה יותר לבשר בשורות טובות[89]: (כח) וַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם אחימעץ קרא ואמר לדוד המלך "שלום",[90] וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה אחימעץ השתחווה כשפניו היו על הארץ,[91] וַיֹּאמֶר אחימעץ אמר לדוד: בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר סִגַּר אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת יָדָם בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ (אחימעץ אמר לדוד) "ברוך ה' אלוקיך שמסר בידי יואב את האנשים שהרימו את ידם כדי למרוד באדוני המלך"[92]: (כט) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד המלך שאל את אחימעץ: שָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם האם שלום לנער אבשלום?[93] וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַץ אחימעץ ענה לדוד: רָאִיתִי הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל לִשְׁלֹחַ אֶת עֶבֶד הַמֶּלֶךְ יוֹאָב וְאֶת עַבְדֶּךָ ראיתי אנשים רבים שנאספו סביב יואב, על מנת שיואב יוכל לשלוח אותי, עבדך, ואת הכושי שהוא עבד המלך, שנבוא לבשר לך את תוצאות המלחמה,[94] וְלֹא יָדַעְתִּי מָה ומרוב מהירות לבוא ולבשר לך על ניצחון המלחמה, אינני יודע מה בדיוק עלה בגורלו של אבשלום (אחימעץ שיקר לדוד משום שהוא לא רצה לבשר לו על מותו של אבשלום)[95]: (ל) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד אמר לאחימעץ: סֹב הִתְיַצֵּב כֹּה תסתובב ותעמוד לידי, עד שהכושי יבוא ויספר לי מה קרה לאבשלום,[96] וַיִּסֹּב וַיַּעֲמֹד אחימעץ הסתובב ונעמד ליד דוד[97]: (לא) וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא הכושי בא אל דוד, וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי הכושי אמר לדוד: יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אדוני המלך! היום יבושר לך,[98] כִּי שְׁפָטְךָ יְקֹוָק הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ (היום יבושר לך) שה' שפט אותך והתנקם ביד כל מי שקם למרוד בך[99]: (לב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַכּוּשִׁי דוד שאל את הכושי: הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם האם שלום לנער אבשלום? וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי הכושי ענה לדוד: יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה הלוואי וכל האויבים שלך וכל מי שקם עליך להרע לך יהיו כמו אבשלום. הלוואי וכל אויביך ימותו כמו שמת אבשלום[100]:

[1] מצודות.

[2] תרגום.

[3] תרגום.

[4] תרגום.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות. אולם לכאורה קשה על כך: מדוע דווקא במלחמה זו היה תפקידו של דוד להישאר בעיר ולעזור בתפילה? רש"י: אתה המלך, נחשב כעשרת חיילים שלנו. מלבי"ם: אנשיו של דוד אמרו לו שאם הוא לא ייצא איתם למלחמה, יחשבו חייליו של אבשלום שיש כח עתודה נוסף שיבוא לעזרתם, אך אם דוד יהיה איתם במלחמה, הם יידעו שאין עוד כוחות שיבואו לעזור להם.

[9] מצודות. רד"ק: כאשר תישאר בעיר – דבר זה יעזור יותר משום שחיילי אבשלום לא יצליחו במשימתם. רלב"ג: עזרה נוספת היא בכך שחיילי אבשלום לא יראו את דוד, וממילא לא יהיה להם מוטיבציה להלחם.

[10] תרגום.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[14] מצודות. רש"י: תחמלו על הנער אבשלום. רבינו ישעיה: אל תגרמו למלחמה קשה נגד אבשלום. רלב"ג: תחפו ותסתירו את אבשלום, כדי שלא ייהרג. בעניין סיבת הציווי נחלקו המפרשים: רד"ק כתב שהסיבה שדוד רצה שלא יהרגו את אבשלום היא בגלל רחמי האב על הבן, ואילו רלב"ג כתב שהסיבה היא כיוון שדוד הבין שכל עניין אבשלום בא אליו כעונש מה' על חטאו עם בת שבע, ולכן אבשלום לא היה צד בכך בכלל. מלבי"ם: דוד אמר לא להרוג את אבשלום משום שהוא ידע שאבשלום היה מעדיף שלא להרוג אותו.

[15] תרגום. רד"ק: דוד ציווה גם את יואב, אבישי ואיתי, אך הוא ציווה גם את שאר מפקדי הצבא, ולכן, גם שאר העם שמע כאשר דוד ציווה את כל המפקדים.

[16] דעת מקרא. מלבי"ם: חייליו של דוד הם שהתקיפו וחיילי אבשלום נעמדו במקומם, ומכאן שכבר בהתחלת המלחמה, התחילו חייליו של אבשלום לפחד.

[17] מצודות. לשבט אפרים לא היה נחלה בעבר הירדן המזרחי, אלא שאחד התנאים שהתנה יהושע עם הנכנסים לארץ היא שייתנו כל שבט לשבטים האחרים לרעות בשדותיהם, וביער זה בעבר הירדן המזרחי, הוציאו שבט אפרים את בהמותיהם למרעה.

[18] תרגום.

[19] תרגום. רד"ק: הסיבה שמתו כל כך הרבה מישראל היא מכיוון שהם השתתפו במרד נגד דוד.

[20] מצודות. רד"ק התייחס לקרי ולכתיב. בקרי – נפוצת בלשון יחיד – על המלחמה. בכתיב – נפוצות – על החיילים הרבים שהתפזרו. רלב"ג: בריחת חיילי אבשלום לכל עבר היא שגרמה לכך שהמלחמה תתפזר על פני שטח גדול.

[21] תרגום + מצודות.

[22] מצודות. מהר"י קרא: קראו אחרי אבשלום לומר שיתפסו אותו.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: הסיבה לכך היא מכיוון שאבשלום היה מתגאה בשערותיו.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רש"י בשם חז"ל: הסיבה שאבשלום לא שיחרר את עצמו ע"י קציצת שערותיו היא מכיוון שהוא ראה גהינם מתחתיו.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות. רד"ק: בקרי כתוב "ולו" כאשר הפירוש הוא שאפילו אם הייתי מוצא אלף כיכרות כסף בדבר הזה, לא הייתי פוגע באבשלום. מלבי"ם: גם אם היו נותנים לי אלף כיכרות כסף במזומן, ולא היו קר מתחייבים לתת לי, לא הייתי הורג את אבשלום.

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[37] מצודות.

[38] מצודות. רד"ק: בכתיב כתוב "בנפשו" והכוונה לנפשו של אבשלום.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] רד"ק. מצודות: יואב אמר לחייל: אין לי זמן להתעכב איתך מכיוון שיש לי הרבה דברים לעשות. מלבי"ם: אני אתחיל להכות את אבשלום, ואתה רק תגמור.

[42] רד"ק. וכתב בשם חז"ל ששלשת החניתות ניתנו בלב אבשלום כנגד שלש לבבות שגנב: לב אביו, לב בי"ד (מאתיים האנשים שלקח איתו לחברון היו ראשי סנהדראות) ולב אנשי ישראל. עשר המכות שהכו נערי יואב את אבשלום היו כנגד עשר הפילגשים שבא עליהן. רלב"ג: מדובר על חניתות עבות.

[43] מצודות.

[44] מצודות. רד"ק: פירוש הדבר שהחניתות נתקעו בלבו של אבשלום, ובלב האלה ביחד. החניתות עברו את גופו של אבשלום עד שנתקעו בלב האלה.

[45] רד"ק.

[46] תרגום.

[47] מצודות.

[48] תרגום.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] תרגום.

[52] תרגום. רד"ק: כתוב לאוהליו בלי י' ויש בזה דרש שהבריחה לא הייתה בקבוצות, אלא כל אחד ברח לבד מרוב בושה.

[53] מצודות.

[54] מצודות. רד"ק: בחייו כתוב רק עם י' אחת, ובמדרש כתוב שהסיבה לכך היא שאבשלום שכב עם עשר פילגשי אביו ולפיכך הורידו מחייו עשר שנים.

[55] מצודות. רש"י: לא היה לאבשלום בן ראוי שימלא את מקומו.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית, שם הסברנו את הביטוי "עד היום הזה".

[59] רד"ק. מלבי"ם: הכתוב מציין את סופו הטראגי של אבשלום. לא רק שהוא מת במלחמה, אלא הוא אפילו לא נקבר בקבר שהוא הכין לעצמו.

[60] תרגום.

[61] מצודות.

[62] מצודות. מלבי"ם: יואב אמר לאחימעץ שראוי שהוא יבשר למלך רק בהתקיים אחד מהתנאים הבאים. א. שזהו תורו באותו יום להודיע למלך את ההודעות – המלך היה ממנה בכל יום אדם שיאמר לו את ההודעות. ב. מצד שיש בבשורה השגחת ה' – ומשום שבעתיד יהיו מקרים נוספים שתוכל לבשר על השגחת ה', אין ראוי שתבשר עתה. ג. אם בבשורה הטובה לא מעורב בשורה רעה – ואילו בבשורה זו מעורב גם סיפור מיתתו של אבשלום.

[63] מצודות.

[64] מצודות. רד"ק בשם חז"ל כתב ש"על כן" אומר שיואב אמר לאחימעץ שאבשלום מת ביושר, שהגיע לו למות על שמרד באביו.

[65] רד"ק. בפירושו השני כתב שהכושי היה מישראל, אלא שהיה שחור ככושי, ולכן קראו לו בשם זה.

[66] מצודות. מלבי"ם: הכושי הוא שראה את אבשלום תלוי ולכן הוא היה יכול לומר לדוד שמיתתו של אבשלום הייתה מאת ה' (שהרי אבשלום נתלה על העץ).

[67] מצודות.

[68] תרגום.

[69] מצודות.

[70] תרגום.

[71] מצודות.

[72] מצודות. רש"י: היום אין מקובל לתת שכר על בשורות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות. מלבי"ם: אחימעץ לא הגיע מול שער החומה ולכן הצופה ראה אותו רק במקרה כשהוא הלך על החומה.

[78] תרגום.

[79] תרגום.

[80] תרגום.

[81] מצודות.

[82] תרגום.

[83] תרגום.

[84] מצודות. מלבי"ם: בד"כ לא היה הצופה פונה ישר אל המלך, אלא אל השוער. בפעם הראשונה פנה הצופה ישר אל המלך משום שהוא ידע שדוד מחכה לשמוע מה קרה בקרב, אך בפעם השנייה, כשכבר ידעו שמגיע מבשר אחד, לא היה חיוני שהצופה יפנה למלך בעצמו.

[85] תרגום.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] תרגום.

[91] תרגום.

[92] תרגום + מצודות.

[93] מצודות.

[94] מצודות.

[95] מצודות. רד"ק: בגלל שהלכנו במהירות, איננו יודעים את כל הפרטים.

[96] רש"י.

[97] תרגום.

[98] תרגום.

[99] תרגום.

[100] מצודות.