במדבר פרק יח

במדבר פרק יח

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן ה' אמר אל אהרון,[1] אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ אתה וצאצאיך וכל בני קהת, תתחייבו על אדם שיחטא בענייני המקדש. אם אדם מישראל יחטא בכך שייגע באחד מכלי הקודש, הרי שאתה, צאצאיך ובני קהת אחראים על כך, שהרי התפקיד שלכם הוא למנוע מהזר להתקרב אל הקודש,[2] וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם ואתה וצאצאיך הכהנים תהיו אחראים במקרה ואדם משבט לוי יחטא ויעבוד עבודת כהונה. אתה (אהרון) וצאצאיך הכהנים אחראים לכך שלוי לא יעבוד בעבודה של כהן[3]: (ב) וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ תקרב איתך לעבודת המשכן את אחיך משבט לוי,[4] וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ הלויים יתווספו עליך בעבודת המשכן וישמשו אותך, על ידי שישמרו על השערים ויהיו גזברים במקדש, הלויים יעזרו לכהנים בעבודתם,[5] וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת ורק אתה וצאצאיך הכהנים תשבו לפני המשכן, ואילו שאר הלויים יישארו במחנה לויה[6]: (ג) וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל הלויים ישמרו על המשכן וימנעו מזרים להתקרב למקומות האסורים עליהם, אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אך אל כלי הקודש (הארון, המנורה, והשולחן),[7] וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ וכן אל מזבח הנחושת שנמצא מחוץ למשכן,[8] לֹא יִקְרָבוּ (אל כלי הקודש ואל המזבח) לא יתקרבו הלויים, וְלֹא יָמֻתוּ על ידי שהלויים לא יתקרבו אל כלי הקודש, הם לא ימותו, גַם הֵם גַּם אַתֶּם כך גם הלויים לא ימותו וגם הכהנים לא ימותו. על ידי שהלויים יעסקו רק בעבודתם ולא יעבדו בעבודת הכהונה, לא ימותו הלויים ולא הכהנים[9]: (ד) וְנִלְווּ עָלֶיךָ הלויים יתווספו על עבודת הכהנים, הלויים יעזרו לכהנים בעבודתם,[10] וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל אתם, הכהנים והלויים, אחראים לשמור את משמרת המשכן ואת עבודת המשכן (מפורש בסוף הפסוק שהעבודה היא שימנעו מזרים להתקרב אל המשכן), וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם אני (ה') מזהיר אתכם הכהנים והלויים שזר לא יתקרב לעבודתכם[11]: (ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ אתם הכהנים, אחראים על שמירת המשכן מבפנים ועל שמירת המזבח,[12] וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על ידי שתשמרו על המשכן, לא יהיה עוד רוגז על בני ישראל[13]: (ו) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הרי אני (ה') קירבתי את אחיכם הלויים מתוך שאר בני ישראל,[14] לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַיקֹוָק הלויים נתונים לכם הכהנים למתנה מלפני ה',[15] לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד הלויים ניתנו לכם למתנה כדי שישמרו על המשכן ושיהיו גזברים ובעלי תפקידים אחרים שיעזרו לכם הכהנים[16]: (ז) וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם אתה ובניך תשמרו שלא יקרב זר לעבודת הכהונה,[17] לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ תשמרו שזר לא יתקרב אל עבודת המזבח,[18] וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וכן תשמרו שזר לא ייכנס פנימה יותר מהפרוכת,[19] וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם אתם, הכהנים, תעבדו את עבודת הכהונה שנתתי לכם במתנה,[20]  וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת זר שיקרב לעבוד את עבודת הכהנים, מתחייב בכך מיתה[21]: (ח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן ה' אמר אל אהרון,[22] וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי אני (ה') נתתי לך בשמחה תרומה ומתנות כהונה שאתה צריך לשמור עליהן בטהרה,[23] לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אני נותן לך מתנות כהונה אלו מאת הקדשים של בני ישראל (כפי שהתורה תפרט בפסוקים הבאים), לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה נתתי (ה') לך (לאהרון) מתנות כהונה אלו לגדולה, בכך שאני נותן לך מתנות אלו, הרי שאני מראה בכך שאני מרומם ומכבד אותך,[24] וּלְבָנֶיךָ וכן, אני נותן את מתנות הכהונה לבניך הכהנים,[25] לְחָק עוֹלָם נתינת מתנות הכהונה תהיה חק לעולם, בכל הדורות יהיו בני ישראל צריכים לתת לכהנים את מתנות הכהונה[26]:

קדשי קדשים:

(ט) זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אלו מתנות הכהונה שיינתנו לך מהקרבנות המוגדרים "קדשי קדשים".[27] יש קרבנות שנקראים קדשי קדשים ויש קרבנות שנקראים קדשים קלים. דוגמא לקרבן שנקרא קדשי קדשים היא קרבן חטאת ודוגמא לקרבן שנקרא קדשים קלים היא קרבן שלמים שהביא אדם יחיד. התורה כאן כותבת את מתנת הכהונה מקרבנות קדשי הקדשים, כאשר לאחר מכן, תכתוב התורה את מתנות הכהונה בקרבנות קדשים קלים, מִן הָאֵשׁ זה יהיה מתנת הכהונה ממה שיקדישו בני ישראל לקרבנות שהם קדשי קדשים,[28] כָּל קָרְבָּנָם הבשר של כל קרבן של זבחי שלמי ציבור. במקרה והציבור הביא קרבן שלמים, הקרבן הוא קדשי קדשים, והבשר נאכל לכהנים,[29] לְכָל מִנְחָתָם וכן המנחות, לאחר שהאזכרה, הקומץ, מוקרבת על גבי המזבח, שאר המנחה נאכלת לכהנים,[30] וּלְכָל חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם וכן הבשר של קרבנות החטאת והאשם,[31] אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי וכן גזל הגר. אם אדם גזל מגר, ואין לגר יורשים, יש להחזיר את הגזילה לכהן,[32] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ מתנות כהונה הן בגדר קדשי קדשים לך ולבניך[33]: (י) בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכֲלֶנּוּ יש לאכול את מתנות הכהונה הניתנות מקדשי קדשים רק במקום קדוש. מותר לאכול מתנות כהונה אלו רק בעזרה של המקדש,[34] כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ וכן מותר רק לזכרים לאכול את קדשי הקדשים. לאשת כהן אסור לאכול מתנות כהונה אלו,[35] קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ במקרה והבשר ייפסל, כגון שהבשר נותר לאחר זמנו, יש עדין להקפיד לשרוף את הבשר במקום קדוש[36]:

קדשים קלים:

(יא) וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם מה שאתה מניף מקרבנות הקדשים הקלים יהיה לך מתנה. לדוגמא: בקרבן שלמים יש להניף את החזה והשוק, וממילא, הכהנים מקבלים את החלקים הטעונים תנופה. החזה והשוק ניתנים לכהנים לאחר התנופה,[37] לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים את כל מה שטעון תנופה מקרבנות אלו, נתתי לך,[38] וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם וכן נתתי לבניך ולבנותיך רשות לאכול את מתנות הכהונה מהקדשים הקלים. מותר גם לנקבות לאכול מהקדשים הקלים,[39] כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ כל אדם בביתך שהוא טהור מותר באכילת מתנות הכהונה מקדשים קלים, אך לאדם טמא אסור לאכול מהקדשים הקלים[40]:

תרומה גדולה:

(יב) כֹּל חֵלֶב יִצְהָר חלק מכל הטוב מהזיתים,[41] וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן וחלק מכל הטוב שיש בענבים ובחיטה,[42] רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיקֹוָק לְךָ נְתַתִּים הראשית שיתנו לפני ה', נתתי לכם. התורה כאן מצווה לתת תרומה גדולה לכהן. מדין תורה, יש לתת תרומה גדולה לכהן רק משלשה מינים אלו: דגן, תירוש ויצהר. אמנם חכמים הוסיפו חובת נתינה גם בשאר הפירות והירקות. כמו כן, מדין תורה אין שיעור לתרומה גדולה, ואדם יכול לתת לכהן גם חיטה אחת ולפטור את התבואה שלו מחובת תרומה גדולה. אמנם, חכמים קבעו שיעור מינימאלי שאדם חייב להפריש כתרומה גדולה: עין טובה אחד מארבעים, עין בינונית אחד מחמישים ועין רעה אחד משישים:

ביכורים:

(יג) בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַיקֹוָק לְךָ יִהְיֶה הפירות שמתבכרים ראשונים, הפירות שיוצאים ראשונים מהעצים משבעת המינים, יהיו לך – לכהנים,[43] כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ כל כהן טהור מותר באכילה של הביכורים:

חרמות:

(יד) כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה כל חרם בישראל יהיה לכהנים. אם אדם אמר שהשדה שלו יהיה חרם, נותנים את השדה לכהנים:

בכור:

(טו) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיקֹוָק בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ כל פתח הוולד, כל ולד שיוצא ראשון מבטן אימו, הבשר של בכור זה יינתן לכהן. בכור בהמה מוקרב בתור קרבן בכור, והתורה כאן אומרת שהבשר של קרבן הבכור ניתן לכהן. אמנם בכור אדם נפדה כפי שנראה בהמשך הפסוק,[44] אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם אמנם, את בכור האדם יש לפדות על ידי נתינת חמישה סלעים לכהן, וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה וכן יש לפדות בכור בהמה טמאה. אמנם, חז"ל למדו שאין הכוונה לכל בהמה טמאה, אלא רק לבכור של חמור, ואילו בכורי שאר הבהמות הטמאות אינם זקוקים לפדיון: (טז) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה יש לפדות את בכור האדם כאשר הוא מגיע לגיל של חודש, כך שאיננו חוששים שמא הבכור הוא נפל,[45] בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ הערך שצריך לפדות את הבכור בו הוא חמישה (5) שקלי קודש, עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא בכל שקל יש עשרים (20) גרה. כמו שבימינו בכל שקל יש מאה אגורות, בכל שקל קודש היו עשרים גרה: (יז) אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה אולם, בכורות של הבהמות הבאות: שור, כבש או עז שהם בהמות טהורות, לא ייפדו,[46] קֹדֶשׁ הֵם בכור הבהמות הללו הם קדש ויוקרבו בתור קרבנות, אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ את הדם של בכור השור, הכבש והעז יש לזרוק על המזבח, כמו בכל קרבן,[47] וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר יש להקריב את חלב הקרבנות הללו על המזבח כדין כל קרבן (אמנם, לאחר הקרבת הקרבן, הכהנים אוכלים את בשר הקרבן),[48] אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק יש להקריב את קרבן הבכור באופן שהקרבן יהיה רצוי לפני ה'. יש להקפיד על כל הדינים החלים על הקרבת קרבן הבכור, כך שהקרבן יהיה רצוי לפני ה'[49]: (יח) וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ הבשר של קרבן הבכור יהיה לך, כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ יִהְיֶה (הבשר של קרבן הבכור יהיה לך) כמו החזה ושוק הימין שיש להניף אותם מקרבנות קדשים קלים (למשל מקרבן השלמים). על בשר קרבן הבכור חלים אותם דינים של החזה והשוק של קרבנות קדשים קלים. כשם שחזה ושוק נאכלים על ידי זכרים ונקבות וזמן האכילה הוא לשני ימים ולילה אחד, גם בשר הבכור נאכל על ידי זכרים ונקבות וזמן האכילה הוא לשני ימים ולילה אחד[50]:

סיכום מתנות הכהונה:

(יט) כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיקֹוָק כל מה שמפרישים בני ישראל מהקדשים,[51] נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם נתתי (ה') לך (אהרון הכהן), לבניך ולבנותיך לחוק שיהיה קיים תמיד.[52] אמנם, כפי שראינו, חלק ממתנות הכהונה אסורות באכילה לנקבות, בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְקֹוָק הברית שכרתתי לפניי (לפני ה') לתת לכהנים לחוק עולם את מתנות הכהונה, קיימת לעולם, כשם שיש ברית עם המלח שהמלח לא יסריח,[53] לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ הברית היא שבני ישראל ייתנו לך (אהרון) ולצאצאיך הכהנים את מתנות הכהונה:

(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן ה' אמר לאהרון,[54] בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל אתה, אהרון, לא תקבל נחלה בארצם של בני ישראל,[55] וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם וכן לא יהיה לך (אהרון) חלק בביזה שבני ישראל בוזזים,[56] אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אני ה' הוא החלק שלך והנחלה שלך בתוך בני ישראל. היות וה' הוא הנחלה של הכהנים, אין הכהנים מקבלים נחלה בתוך ארץ ישראל:

מתנות ועבודות הלויים:

(כא) וְלִבְנֵי לֵוִי לבני שבט לוי שאינם כהנים, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם תמורת עבודתם של הלויים, נתתי ללויים את המעשרות של בני ישראל. המעשר שצריך להיות מופרש הוא עשירית מהדגן, התירוש והיצהר. אמנם חכמים קבעו שיש להפריש עשירית מכל אחד מגידולי הקרקע,[57] אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד העבודה שהלויים עובדים היא עבודת המשכן: (כב) וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד (על ידי שמירת הלויים) בני ישראל לא יתקרבו אל המשכן,[58] לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת (אם אדם מישראל יתקרב אל המשכן, ויעבוד בעבודה האסורה לזר) הוא יתחייב בחטא וימות[59]: (כג) וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד הלויים יעבדו בעבודת המשכן,[60] וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם אם הלויים לא ישמרו במשכן, הם יתחייבו בחטאם,[61] חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם דבר זה יהיה חוק בבני ישראל לכל הדורות,[62] וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה הלויים לא יקבלו נחלה בתוך בני ישראל. הלויים לא יקבלו נחלה בארץ ישראל[63]: (כד) כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיקֹוָק תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה את המעשר שבני ישראל מפרישים לה', נתתי ללויים כנחלה,[64] עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם לכן (בגלל שהלויים מקבלים את המעשר) אני (ה') אמרתי ללויים, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה (אמרתי ללויים) שהם לא יקבלו נחלה בתוך בני ישראל:

תרומת מעשר:

(כה) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כו) וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם דבר אל הלויים ותאמר להם, כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם כאשר תיקחו מבני ישראל את המעשר שנתתי לכם מהם בארץ ישראל,[65] וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְקֹוָק עליכם (הלויים) להפריש תרומה לה' מהמעשר שקיבלתם, ולתת תרומה זו לכהנים,[66] מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר עליכם (הלויים) להפריש מעשר מהמעשר שקיבלתם: (כז) וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן הדין של התרומה שתפרישו מהמעשר שלכם, ייחשב לכם כמו התרומה שמפרישים מהתבואה שבגורן,[67] וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב וכן תחשב לכם תרומת המעשר כמו התרומה שמפרישים מהפירות ביקב: התירוש והיצהר. התורה כאן משווה את דין תרומת מעשר שמפרישים הלויים לכהנים, לדין תרומה שמפרישים ישראל לכהנים: כשם שהתרומה שמפרישים ישראל לכהנים אסורה לזרים וטמאים, וכן חלים דינים נוספים על תרומה זו, כך תרומת מעשר אסורה לטמאים ולזרים וחלים עליה כל דיני תרומה[68]: (כח) כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְקֹוָק מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כמו שבני ישראל מפרישים תרומה לכהנים, כן תפרישו גם אתם (הלויים) תרומה לה' מהמעשרות שאתם מקבלים מבני ישראל,[69] וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן את התרומה שאתם מפרישים לה' מהמעשר, תיתנו לאהרון הכהן (ולכל הכהנים)[70]: (כט) מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת יְקֹוָק ממה שאתם מקבלים למעשר, עליכם להפריש את כל התרומה שמגיעה לכהן. מדובר במקרה שהלוי הקדים ולקח את המעשר לפני שבעל הבית הפריש את התרומה הגדולה. לכן, נוצר מצב בו בתוך המעשר של הלוי יש לכהן שתי מתנות: התרומה הגדולה שמגיעה לו, ותרומת המעשר. כתבה התורה שבמקרה כזה, על הלוי להפריש קודם כל את התרומה הגדולה, ורק אחר כך עליו להפריש את תרומת המעשר,[71] מִכָּל חֶלְבּוֹ יש לתת לכהן את המיטב שבפירות ובתבואה,[72] אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ עליכם להפריש לכהן את החלק המקודש מהמעשר[73]: (ל) וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם (ה' אמר למשה) תאמר אל הלויים, בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ אחרי שתפרישו מהמעשר את התרומה לכהן,[74] וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב המעשר שנשאר בידכם ייחשב כמו תבואה רגילה שנמצאת בגורן או כמו הפירות שנמצאים ביקב. לאחר הפרשת התרומה לכהן, המעשר הוא חולין גמור, ומותר לטמא או זר לאכול את המעשר, אלא שהמעשר הוא רכוש של הלוי[75]: (לא) וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם מותר לאכול את המעשר בכל מקום, ואין צורך לאכול אותו דווקא במקום קדוש,[76] אַתֶּם וּבֵיתְכֶם לכם ולמשפחתכם מותר לאכול את המעשר (מותר גם לנקבות לאכול מעשרות) וכן לכל אדם מישראל מותר לאכול מעשרות, שהרי כפי שראינו, לאחר הפרשת תרומת מעשר, חל על המעשר דין של חולין, כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד המעשר הוא שכר ללויים תמורת העבודה שהם עובדים במשכן[77]: (לב) וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ על ידי שתפרישו את התרומה לכהנים ממיטב פירות המעשר, אתם (הלויים) לא תחטאו. אולם, אם הלויים לא יפרישו את התרומה לכהנים, הם יחטאו בכך,[78] וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ אל תחללו את הקדשים של בני ישראל על ידי שאתם, הלויים, תאכלו את התרומה של הכהנים,[79] וְלֹא תָמוּתוּ על ידי שלא תאכלו את התרומה של הכהנים ולא תחללו את קדשי בני ישראל, אתם לא תמותו. אולם, אם תאכלו את התרומה של הכהנים, אתם תמותו[80]:

[1] א"ע בסוף הפרק הקודם הסתפק אם ה' אמר נבואה זאת ישירות לאהרון או שמא ה' אמר למשה שיאמר לאהרון. רש"י כתב שה' אמר למשה שיאמר לאהרון.

[2] רש"י. אוה"ח: הכוונה בבית אביך אינה על בני קהת, אלא על משה.

[3] רש"י. ספורנו: הכוונה היא שלא יתקרב זר לעבודת הכהונה.

[4] אונקלוס.

[5] אונקלוס.

[6] א"ע.

[7] ספורנו.

[8] ספורנו.

[9] א"ע.

[10] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא שלא יצטרכו לזרים.

[11] רש"י.

[12] ספורנו.

[13] אונקלוס. רש"י: כמו שהיה כבר כאשר נאמר בפרק הקודם כי יצא הקצף.

[14] אונקלוס.

[15] אונקלוס.

[16] רש"י.

[17] ספורנו.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס.

[20] רמב"ן.

[21] אונקלוס.

[22] עיין בפס' א' בהערות.

[23] רש"י. כמו"כ הסביר שהסיבה שמוזכר כאן חיוב הפרשת תרומות היא בגלל הערעור של קרח על הכהונה.

[24] רש"י.

[25] אונקלוס.

[26] אונקלוס.

[27] א"ע.

[28] א"ע. רש"י: בא ללמד שהכהנים מקבלים את מתנת הכהונה לאחר שהכהנים מקריבים את אימורי הקרבן על האש.

[29] רש"י.

[30] א"ע.

[31] רש"י.

[32] רש"י. אמנם קשה על כך, שהרי אין גזל הגר קדשי קדשים? על כך כתב ר' דוד פדרו בפירוש הספרי שיש דמיון בין גזל הגר לקדשי קדשים בדינים מסוימים. לדוגמא: אין חולקים את גזל הגר בלילה.

[33] אונקלוס.

[34] רש"י. רמב"ן: אין מדובר בתיאור מקום, אלא בצורת אכילה – יש לאכול את קדשי הקדשים בקדושה גדולה. א"ע: מותר לאכול את הבשר אפילו בקדש הקדשים, כלומר, אפילו באוהל מועד, במקרה והקיפו גוים את חצר אוהל מועד.

[35] רש"י.

[36] דעת מקרא עפ"י הרמב"ם.

[37] רש"י.

[38] רש"י.

[39] רש"י.

[40] רש"י. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לרבות את אשתו.

[41] אונקלוס.

[42] אונקלוס.

[43] ביכורים פרק א' משנה ג'. אמנם הא"ע כתב שלפי פשט הפסוק הכוונה היא לכל הפירות. רמב"ן בפרק ה' פסוק ט' כתב שהתורה חזרה כאן על מצוות ביכורים למרות שלפי דרשת חז"ל התורה כבר כתבה את עניין הביכורים בפרק ה' משתי סיבות: א. כדי לכלול כאן את כל מתנות כהונה יחד. ב. לדינים שהתחדשו כאן גדול "כל טהור בביתך יאכלנו".

[44] אונקלוס.

[45] אונקלוס + א"ע.

[46] אונקלוס. א"ע: האזהרה כאן היא על ישראל ולא על הכהנים וכתב שאצלנו הפסוקים הפוכים לפסוקים בספר דברים שם כתוב קודם כל ישראל ואח"כ הכהנים.

[47] אונקלוס.

[48] אונקלוס.

[49] אונקלוס.

[50] רש"י. כמו"כ הסביר את הכפילות של לך יהיה כדי לומר שאין משווים את הבכור לקרבן תודה שהוא ללילה ויום.

[51] אונקלוס.

[52] אונקלוס. רש"י: מפני חיבתה, יש כאן כלל, פרט וכלל. פסוק זה בעצם חוזר על פס' ח', כאשר לדבריו חייבים אנו לומר שההיתר לאכילת הבנות אינה חלה על כל מתנות הכהונה.

[53] רש"י. רשב"ם: מלח כאן היא בלשון מושאלת ומשמעה קיום בעוד שבמקומות מסוימים בתורה הכוונה היא למלח ממש.

[54] עיין בהערה בפס' א'.

[55] אונקלוס.

[56] רש"י. רמב"ן: בארצם לא תקבל נחלה רגילה, וחלק לא יהיה לך מדובר על חלק קטן של חבל ארץ.

[57] א"ע.

[58] אונקלוס. א"ע: הצורך בציווי הוא בגלל שעדת קרח רצתה להיות כהנים.

[59] אונקלוס.

[60] אונקלוס.

[61] רש"י וא"ע.

[62] אונקלוס.

[63] אונקלוס.

[64] אונקלוס. רש"י: עד שהלוי מפריש את תרומת המעשר, הרי שהכתוב קרא למעשר בשם תרומה.

[65] אונקלוס.

[66] אונקלוס.

[67] רש"י. ספורנו: תחול ברכה על תרומתכם למרות שהוא כבר נמדד. רשב"ם: לאיסור לאו.

[68] רש"י.

[69] רש"י + אונקלוס.

[70] אונקלוס.

[71] רש"י.

[72] אונקלוס.

[73] א"ע.

[74] רש"י.

[75] רש"י.

[76] אונקלוס. רש"י: לרבות את בית הקברות.

[77] אונקלוס.

[78] רש"י.

[79] א"ע. רשב"ם: ולא תשאו עליו חטא לאוכלו בתרומה. לא הבנתי אם סובר שהכוונה היא שגם מעשר אסור לטמא או שמא הכוונה היא שהתורה חוזרת כאן לדבר על תרומה.

[80] רש"י.