במדבר פרק כ

במדבר פרק כ

(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כל עדת בני ישראל הגיעו אל מדבר צין בחודש ניסן של שנת הארבעים לצאתם ממצרים,[1] וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ בני ישראל ישבו בקדש שבמדבר צין, וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם מרים מתה ונקברה בקדש שבמדבר צין[2]: (ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה כשבני ישראל הגיעו לקדש שבמדבר צין, לא היה להם מים,[3] וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן העם נאסף אל משה ואהרון כדי לריב איתם[4]: (ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה בני ישראל רבו עם משה,[5] וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר כך אמר העם שרב עם משה, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְקֹוָק הלוואי והיינו מתים במיתה שבה מתו אחינו. כאשר אדם מת מצמא, הוא מתבזה יותר מאשר במיתה אחרת, ולכן אמרו בני ישראל שהלוואי והיו מתים במיתה אחרת ממיתת הצמא[6]: (ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְקֹוָק אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה משה ואהרון! למה הבאתם את קהל ה', את בני ישראל, למדבר צין,[7] לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ כדי שאנחנו ובהמותינו נמות[8]: (ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה למה העליתם אותנו ממצרים כדי להביא אותנו אל המקום הזה, לא הייתם צריכים להעלות אותנו ממצרים כדי להביא אותנו אל המדבר הזה שהוא מקום רע,[9] לֹא מְקוֹם זֶרַע אין המקום הזה, אין המדבר מקום ראוי לזריעה,[10] וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וכן אין המדבר הזה מקום ראוי לגדל בו תאנים, ענבים ורימונים,[11] וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת וגם אין במדבר הזה מים שניתן לשתות אותם[12]: (ו) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד משה ואהרון ברחו מהקהל שהתאסף לריב איתם אל פתח המשכן,[13] וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם משה ואהרון נפלו על פניהם כדי להתפלל לה',[14] וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֲלֵיהֶם כבוד ה' התגלה אל משה ואהרון[15]: (ז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה קח את המטה שלך,[16] וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ אתה (משה) ואהרון אחיך, תכנסו את בני ישראל,[17] וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם אתם (משה ואהרון) תדברו אל הסלע שאני מראה לכם לעיני כל בני ישראל,[18] וְנָתַן מֵימָיו הסלע יוציא מים,[19] וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע ואתה (משה) תוציא לבני ישראל מים מהסלע,[20] וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם ואתה תשקה את העם ואת הבהמות של בני ישראל[21]: (ט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ משה לקח את המטה מלפני ה' כמו שה' ציווה אותו לעשות[22]: (י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע משה ואהרון כינסו את בני ישראל לפני הסלע,[23] וַיֹּאמֶר לָהֶם משה אמר לבני ישראל, שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים תשמעו עכשיו הסרבנים,[24] הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם האם מהסלע הזה אנחנו נוכל להוציא לכם מים?[25]: (יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ משה הרים את ידו בשעה שאחז במטה,[26] וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם משה הכה בסלע פעמיים במטה שהוא החזיק,[27] וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים יצאו הרבה מים מהסלע, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם בני ישראל והבהמות שלהם שתו מהמים שיצא מהסלע: (יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן ה' אמר למשה ואהרון, יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כעונש על כך שאתם לא האמנתם בדבריי לקדש אותי לעיני בני ישראל, ובמקום לדבר אל הסלע, הכיתם בו,[28] לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם לכן אתם לא תכניסו את בני ישראל אל ארץ ישראל[29]: (יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק אלו הם מי מריבה שבהם רבו בני ישראל עם ה'. בשביל מים אלו, בני ישראל רבו עם ה',[30] וַיִּקָּדֵשׁ בָּם ה' התקדש על ידי מים אלו. בני ישראל ראו על ידי מי מריבה שביכולתו של ה' לעשות ניסים, למרות שמשה ואהרון לא עשו בדיוק את הנס שה' ציווה אותם לעשות[31]: (יד) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם בעוד שבני ישראל היו בקדש, משה שלח שליחים אל מלך אדום,[32] כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל (השליחים אמרו למלך אדום) כך אמרו בני ישראל שהם אחיך,[33] אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ אתה (אדום) יודע על כל התלאות, הצרות, שעברו עלינו, ועכשיו מפרטים השליחים את התלאות[34]: (טו) וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה האבות שלנו ירדו מארץ ישראל אל מצרים, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים אנחנו, בני ישראל, ישבנו בארץ מצרים לאורך זמן רב,[35] וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ המצרים עשו לנו ולאבותינו שכבר מתו מעשים רעים. לאורך הרבה שנים ומספר דורות, המצרים עשו לבני ישראל מעשים שהיו רעים, וגרמו צרות לבני ישראל[36]: (טז) וַנִּצְעַק אֶל יְקֹוָק אנחנו (בני ישראל) התפללנו לפני ה',[37] וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ ה' קיבל את תפילתינו,[38] וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם ה' שלח שליח, את משה, כדי להוציא אותנו ממצרים,[39] וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ ועכשיו, לאחר שה' הוציא אותנו ממצרים, אנחנו נמצאים בקדש שהיא עיר שבקצה התחום של ארצך[40]: (יז) נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ נעבור עכשיו בארצך כדי להיכנס לארץ ישראל,[41] לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם אנחנו לא נעבור דרך השדות והכרמים שלכם, כך שאין לכם לחשוש שאם תתנו לנו לעבור, נשחית את השדות והכרמים,[42] וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר וגם לא נשתה את המים שבבארות שלכם, כך שאינכם צריכים לחשוש שאם אתם תתנו לנו לעבור בארצכם, נגמור את המים בבארות,[43] דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ אנחנו נלך בדרך שאתה, מלך אדום, תצווה אותנו ללכת בה,[44] לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ עד שנעבור את כל תחום ארצך, אנחנו לא נסטה מהדרך בה תצווה אותנו ללכת. אנחנו לא נלך בדרך שונה מהדרך שתצווה אותנו ללכת בה, עד שנסיים לעבור בתחום ארצך[45]: (יח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם אדום ענה לבני ישראל,[46] לֹא תַעֲבֹר בִּי אתה (בני ישראל) לא תעבור בתחום ארצי,[47] פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ שמא, אם אתם בני ישראל תעברו בתחום ארצי, אצא לקראתכם עם חרבות. אם תעברו בתחום ארצי, אני (אדום) אלחם נגדכם ואמנע מכם לעבור דרכי בכח[48]: (יט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל אמרו לאדום, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה אנחנו הרי נעבור רק בדרך הכבושה. לא ניכנס לתוך הערים שבאדום, אלא רק נעבור בדרך המיועדת למעבר,[49] וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם אם אנחנו או הבהמות שלנו נשתה מים שלכם, אנחנו נשלם תמורתם,[50] רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה לא יהיה לך שום נזק אם רק אעבור ברגליי דרך ארצך[51]: (כ) וַיֹּאמֶר אדום אמר לבני ישראל, לֹא תַעֲבֹר אתה (בני ישראל) לא תעבור בתחום ארצי, וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה אדום יצא לקראת ישראל למלחמה עם הרבה מאוד חיילים וביד תקיפה, כדי למנוע מישראל לעבור דרך ארצו[52]: (כא) וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ אדום סירב לתת לבני ישראל לעבור דרך תחום ארצו,[53] וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו ישראל סטה מעל אדום. בני ישראל סטו מהדרך המוליכה לאדום והחליטו לא לעבור דרך אדום[54]: (כב) וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ בני ישראל נסעו מקדש, וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר כל עדת ישראל הגיעה אל מקום שנקרא הר ההר[55]: (כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר כאשר בני ישראל היו בהר ההר שנמצא על גבול ארץ אדום, ה' אמר אל משה ואהרון[56]: (כד) יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו אהרון צריך להכין את עצמו למיתה,[57] כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (הסיבה שאהרון צריך להכין את עצמו למיתה היא מפני ש-) אהרון לא ייכנס לארץ שנתתי לבני ישראל, אהרון לא ייכנס לארץ ישראל,[58] עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה (והסיבה שאהרון לא ייכנס לארץ ישראל היא) על שסירבתם (משה ואהרון) לשמוע לדבריי במי מריבה[59]: (כה) קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ תשכנע את אהרון ואת אלעזר,[60] וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר (על ידי השכנועים) תעלה את אהרון ואת אלעזר להר ההר[61]: (כו) וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו תפשיט את אהרון מבגדי הכהן הגדול שהוא לובש,[62] וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ תלביש את אלעזר, בנו של אהרון, בבגדי הכהן הגדול,[63] וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם ומיד לאחר מכן, אהרון יכין את עצמו למיתה וימות שם על ההר[64]: (כז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק משה עשה כמו שה' ציווה אותו לעשות, למרות שהיה הדבר קשה לו, שהרי אחיו הולך למות על ידי קיום ציווי זה של ה',[65] וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה משה, אהרון ואלעזר עלו אל הר ההר לעיני כל בני ישראל[66]: (כח) וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו משה הפשיט את אהרון מבגדי הכהן הגדול, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ משה הלביש את אלעזר, בנו של אהרון, בבגדי הכהן הגדול, וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר אהרון מת בפסגה של הר ההר, וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר משה ואלעזר ירדו שניהם מהר ההר: (כט) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן כאשר בני ישראל ראו שאהרון מת,[67] וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כל עם ישראל התאבל על מיתתו של אהרון במשך שלשים יום[68]:

[1] אונקלוס + א"ע. א"ע כתב שבתורה לא כתוב דבר על שלושים ושמונה השנים שבין השנה הראשונה לצאת בנ"י ממצרים לשנת הארבעים לצאתם ממצרים. רש"י: לומר שכבר מתו מתי מדבר. אוה"ח: לומר שכל בני ישראל שבאותו הזמן היו צדיקים. רמב"ן: כך דרך התורה לכתוב במקומות בהם התלוננו בנ"י. כמו"כ הא"ע כתב שבנ"י ישבו בקדש ימים רבים, והרמב"ן חולק עליו שהרי שם מדובר בקדש שבמדבר פארן ואילו כאן מדובר על קדש שבמדבר צין.

[2] רש"י: מיתת מרים נסמכה לפרה אדומה לומר שגם מיתת צדיקים מכפרת כמו קרבנות. בסוג המיתה כתב רש"י שגם מרים מתה במיתת נשיקה, אלא שאין כבוד לדבר כך על ה' כשמדובר באישה. הכלי יקר הסביר שטעם הסמיכות היא כשם שפרה אדומה מקנחת על בניה, על עוון העגל, כך מרים קינחה על בנ"י.

[3] אונקלוס. רש"י: סיבת הדבר היא שלאורך כל השנים, כאשר מרים הייתה חיה, היה לבנ"י מים בזכות הבאר שבא בזכות מרים, ועכשיו, לאחר מיתת מרים, הסתלק הבאר. כלי יקר: העונש בא לישראל על שלא הספידו את מרים כראוי.

[4] אונקלוס.

[5] אונקלוס. לפי חז"ל, כשהתורה אומרת העם הכוונה היא לערב רב. א"ע: עיקר המריבה הייתה עם משה, אך בנ"י רבו גם עם אהרון כמו שכתוב "ולמה הבאתם" בלשון רבים. כלי יקר: יש כאן שתי  טענות: למה העלו את בנ"י ממצרים הוא טענה על משה שהוציא את בנ"י ממצרים, ועל ההליכה במדבר הטענה היא גם על אהרון, שהרי ללא ענני הכבוד שהיו בזכות אהרון, בנ"י לא היו יכולים ללכת במדבר. אוה"ח: העם כעס על שמשה התפלל עליהם והציל אותם בתפילתו.

[6] רש"י. כלי יקר: דור המדבר ידע שמי שמת במדבר לא יזכה לעוה"ב, ולכן טענו נגד משה שהלוואי ולא היו מתים במדבר.

[7] אונקלוס + א"ע. אוה"ח: טענת בנ"י הייתה שהעלו אותם דרך המדבר שיש שם חשש צמא. היה עדיף לו היו עולים לא"י שלא דרך המדבר.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס.

[10] אונקלוס.

[11] אונקלוס.

[12] אונקלוס.

[13] א"ע.

[14] א"ע ובפירושו השני כתב שלצורך נבואה.

[15] אונקלוס.

[16] רשב"ם.

[17] אונקלוס.

[18] א"ע. רמב"ן: הכוונה היא לדבר "על" הסלע, כלומר, שתקהילו את כל בנ"י בשעה שתוציאו את המים מהסלע. כמו"כ הסביר הרמב"ן שייתכן לומר שהכוונה היא לסלע הראשון שיראו. דבר נוסף שכתב הרמב"ן בפירוש מימיו הוא בשם חז"ל שמדובר על בארה של מרים שנסתם מעיינו, וע"י ההכאה או הדיבור הבאר יחזור לתת את מימיו. רשב"ם: מדובר על המטה שגמל שקדים לאחר המחלוקת עם קרח.

[19] אונקלוס.

[20] אונקלוס.

[21] אונקלוס. רש"י: מכאן שחסה התורה על ממונם של בני ישראל.

[22] אונקלוס.

[23] אונקלוס. רש"י: זהו אחד המקומות שהחזיק המועט את המרובה.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס. רש"י: לא הכירו את הסלע עליו דיבר ה' לפי שהסלע הלך והסתלק כשהסתלק הבאר. א"ע: האם מהסלע הזה ניתן להוציא לכם מים על פי הטבע, וכשהעם יענה שלא, יסבירו להם שהכל על דרך נס. רמב"ן: השאלה היא: האם אתם רוצים שנוציא לכם מים מהסלע הזה?

[26] אונקלוס.

[27] אונקלוס. רש"י: הסיבה לכך היא בגלל שבהתחלה לא הוציא הסלע אלא טיפות מים, שהרי ה' ציווה לדבר אל הסלע ולא להכות אותו, והם בגלל שהכו בסלע, לא הוציא הסלע בהתחלה הרבה מים. אוה"ח: הסיבה להכאה פעמים היא מכיוון שמשה עשה את השליחות של ה' בזריזות ובנאמנות.

[28] אונקלוס + רש"י. בהסבר העונש של משה ואהרון נאמרו הרבה טענות ודחיות – ננסה לסכם את הדברים:

נקודות נוספות חשובות במפרשים על אתר: א"ע: יש אומרים שלא ייתכן שמשה חטא, שהרי אם משה חטא, איך אנחנו יכולים לסמוך על תורתו. הא"ע דוחה דברים אלו ואומר שאם משה היה חלילה משנה באחת ממצוות התורה, היה נענש כמו שנענש כאן.

רמב"ן: הסיבה שלא מוזכר כאן כעס של ה' היא בגלל שכאשר בנ"י טוענים טענה שקשורה למחיה שלהם, גם אם הם מתלוננים בצורה של כעס ואינם צודקים, ה' אינו בא אליהם בטענות.

[29] אונקלוס. רש"י: קידוש ה' שכאן הוא אם היו מדברים אל הסלע, היו אומרים בנ"י שכמו שהסלע מקיים את צו ה' למרות שאינו מדבר ושומע, ק"ו לבנ"י שצריכים לקיים את ציווי ה'. כמו"כ כתב רש"י שהעונש כאן נאמר בשבועה.

[30] אונקלוס. רש"י: אלו הם המים שנזכרים במקום אחר, שהרי בנ"י ראו שמושיען של ישראל ילקה על המים.

[31] רשב"ם. רש"י וא"ע: הכוונה היא שנגזר מיתה על משה ואהרון בגלל חטאם במי מריבה, וכאשר ה' עושה דין במקודשיו, הבריות מתמלאים ביראה כלפיו. רמב"ן הקשה על פירושם, שהרי משה ואהרון עדיין לא מתו, ואם כן, עדיין לא התקדש שמו של ה' על ידי מים אלו. כמו"כ, אין הכתוב מפרסם כל כך את החטא של משה ואהרון, בניגוד לחטא נדב ואביהוא, או לחטא של עוזא. קושיא נוספת על הסבר זה מקשה הרמב"ן, שהרי נושא הפסוק הוא בני ישראל וה' התקדש בבני ישראל ולא במשה ואהרון. לכן מפרש הרמב"ן שנתינת המים כאן, במימריבה, הייתה לעיני כל בני ישראל, בניגוד להוצאת המים הראשונים בפרשת בשלח, שם נתינת המים הייתה רק לעיני זקני ישראל. הסיבה לכך היא בגלל שבפרשת בשלח, בני ישראל ניסו את ה', וכאן הם רק רבו כלפי ה' אך לא ניסו את ה', ומכיוון שסיפור הוצאת המים מופיע פעמיים בתורה, התורה הסבירה לנו על איזה סיפור נענשו משה ואהרון. ספורנו: במים אלו התקדש שמו של ה' לאחר מכן, על נחל ארנון, כפי שנראה בהמשך.

[32] אונקלוס. א"ע: קדש זו היא עיר ואילו קדש ברנע היא מדבר.

[33] אונקלוס. רש"י: הסיבה שהזכירו פה את האחווה היא כדי לומר לאדום שהגזירה של השעבוד במצרים הייתה על זרעו של אברהם, ובני ישראל שועבדו במצרים בעוד שאדום לא שועבדו במצרים, ולכן השטר של השעבוד במצרים נפרע על ידי בני יעקב. רמב"ן: התורה לא הזכירה את שמו של מלך אדום למרות שאת שמון סיחון ועוד היא הזכירה, היות ואין צורך בהזכרת מלך אדום, בעוד שסיחון ועוג היו ידועים בשמותיהם כגיבורים גדולים. דבר זה דומה לכך שבספר יהושע מוזכרים שמות המלכים החזקים (כמו חמשת המלכים) ואילו שאר המלכים אינם מוזכרים.

[34] אונקלוס.

[35] אונקלוס.

[36] א"ע. רש"י: הכוונה באבות היא לאברהם יצחק ויעקב שגם הם סובלים בקבר כאשר פורענות באה על ישראל.

[37] אונקלוס.

[38] אונקלוס. רש"י: הברכה שבירך יצחק את יעקב: "הקול קול יעקב".

[39] רש"י. א"ע: הכוונה היא למלאך ממש.

[40] אונקלוס.

[41] אונקלוס. רש"י: אין לך לערער על הירושה, שהרי לא פרעת את החוב שלך לרדת למצרים, ולכן תעזור לנו לעבור דרך ארצך.

[42] א"ע.

[43] א"ע. רש"י: הכוונה היא שלא ישתו ממי הבאר שהיה להם, אלא יקנו מים מאנשי אדום. כלי יקר: אפילו מי באר שאין שום טורח למלא את הבאר, שהרי הבאר מתמלא ממעיין, אנחנו לא נשתה, קל וחומר שלא נשתה מי בורות שיש טורח במילוי הבורות.

[44] א"ע בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שילכו בדרך שהמלך הולך בה. רשב"ם: דרך המלך הייתה דרך שכולם ידעו שיש לעבור דרכה.

[45] אונקלוס. רמב"ן: הסיבה שלא הזכירו בנ"י את א"י בדבריהם אל אדום, אלא רק ביקשו לעבור דרך ארצו היא כדי שאדום לא יקנא בישראל, שהרי לולי שיעקב היה גונב את הברכות מעשיו, היה אדום יורש את א"י. לעומת זאת, אצל סיחון, כן הזכירו בני ישראל את ארץ ישראל.

[46] רמב"ן: הסיבה שכתוב "ואימר" בלשון יחיד על אדום כולו היא מכיוון שכל תושבי אדום הסכימו לתשובת מלך אדום.

[47] אונקלוס.

[48] אונקלוס. ספורנו: הסיבה שאדום אומר זאת בדרך "שמא" היא מכיוון שאין מלך אדום מתכוון שהוא בוודאי ייצא להילחם בישראל, אלא שיש חשש שמא אם ישראל יעברו בתחום ארצו, חלק מתושבי המדינה ינסו למנוע ממנו להיכנס בכח. רש"י: הסיבה שסיחון אומר שייצא לקראת ישראל דווקא בחרב היא בגלל שבנ"י הדגישו את הכח תפילה שלהם כשאמרו "ונצעק אל ה'" ולכן סיחון מדגיש את כח החרב שניתן לו בברכתו "ועל חרבך תחיה".

[49] אונקלוס + רמב"ן, ולפי דברי הרמב"ן השינוי מהשליחות הראשונה היא שבהתחלה רצו בנ"י גם להיכנס לערים, וכאן הבטיחו למלך אדום שלא ייכנסו לתוך הערים. כמו"כ דחה הרמב"ן את הפירוש בפס' יז' שבנ"י אמרו אל אדום שלא ישתו מים ושם פירשו שהכוונה היא שגם אם ישתו מים, הרי שישלמו תמורתם. הסיבה שרמב"ן דוחה פירוש זה היא מכיוון שאם גם בהתחלה אמרו בנ"י שהם ישלמו תמורת המים, מה ההבדל בין דברי בנ"י בהתחלה, לדבריהם בהמשך? ספורנו: בנ"י אמרו לאדום שכל החשש שלו שמא אנשים ייצאו לקראתם שייך רק אם הם ייכנסו לתוך הערים, אך כאן לא הייתה כוונתם של בנ"י להיכנס לערים, אלא רק לעבור במסילה, הרחק ממקום יישוב של בני אדם. א"ע: אין שינוי בין טענה זו לטענה הקודמת, אלא בנ"י מלכתחילה ביקשו לעבור במסילה, ופה הם אומרים לסיחון שלא יהיה שום נזק אם יעברו באותה מסילה.

[50] אונקלוס.

[51] אונקלוס + רש"י. ספורנו: אנחנו לא נגרום לשום מריבה.

[52] אונקלוס. רש"י: היד התקיפה היא הבטחת זקניהם והידיים ידי עשיו.

[53] אונקלוס.

[54] אונקלוס. רמב"ן: התורה קיצרה ולא כתבה שבני ישראל צוו ע"י ה' לסטות מעל אדום.

[55] אונקלוס. בטעם שהיה צריך להדגיש שכל בנ"י הגיעו אל הר ההר, כתב רש"י שהתורה רצתה לומר שכל מי שהיה צריך למות כעונש על חטא המרגלים, כבר מת. א"ע כתב שהתורה רצתה לומר שלא נהרג אף אחד מישראל בשעה שאדום יצא להילחם בישראל. כמו"כ כתב רש"י שהר ההר הוא אחד ההרים שהענן לא השווה עם גובה פני הקרקע: הר סיני, הר נבו והר ההר.

[56] רש"י: הסיבה שהתורה הדגישה שהר ההר נמצא על גבול ארץ אדום היא כדי לומר לנו שהסיבה שבנ"י יהיו חסרים כאן את הצדיק הזה, את אהרון, היא בגלל שהם התחברו לעשיו הרשע ונפרצו מעשיהם. אוה"ח: למרות שכבר נגזרה הגזירה על אהרון, לולי שבנ"י היו מתחברים לאדון, היה זוכה אהרון לחיות יותר זמן. הסבר נוסף שכתב היא שמגלגלים זכות ע"י זכאי.

[57] א"ע.

[58] אונקלוס.

[59] אונקלוס. א"ע: הסתפק אם הכוונה היא לשם מקום או לתיאור המקרה.

[60] רש"י.

[61] אונקלוס.

[62] רש"י. בתיאור מיתת אהרון הביא רש"י את מדרש חז"ל שאומר שלאחר הפשטת הבגדים אמר משה לאהרון להיכנס למערה שם ראה מיטה מוצעת ונר דלוק. משה אמר לאהרון לעלות אל המיטה, לפשוט את ידיו ולעצום את עיניו, וכך מת אהרון ומיד התאווה משה לאותה מיתה.

[63] ספורנו. כמו"כ הסביר שלאחר ההפשטה, נשא ר אהרון לבוש בבגדי כהן הדיוט, כיוון שהוא עכשיו נכנס לפני ולפנים בשעת מיתתו, וכשם שהכה"ג לובש בגדים לבנים בשעת הכניסה לקה"ק, כך אהרון לבש בגדי כהונה בשעת מיתתו. רמב"ן כתב שלפי הפשט לבש אהרון בשעת מיתתו תכריכי מת.

[64] א"ע.

[65] רש"י.

[66] אונקלוס.

[67] א"ע. רש"י: בנ"י ראו את משה יורד מהר ההר, ולא האמינו שאהרון מת, שהרי אהרון נעמד בין המתים לחיים בשעת המגיפה. לכן ביקש משה שמלאכי השרת יראו לבני ישראל שאהרון באמת מת. בהמשך הפסוק ביאר רש"י באופן אחר שהכוונה היא שבנ"י היו יראים שהרי אהרון מת, והסתלקו ענני הכבוד, ולכן הרשה לעצמו הכנעני לצאת ולהילחם בישראל.

[68] רש"י: גם האנשים וגם הנשים בכו על מיתתו של אהרון, כיוון שאהרון היה מטיל שלום בין איש לאשתו.