במדבר פרק כז

במדבר פרק כז

(א) וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף בנותיו של צלפחד התקרבו אל משה. צלפחד היה בנו של חפר, חפר היה בנו של גלעד, גלעד היה בנו של מכיר, ומכיר היה בנו של מנשה שהיה בנו של יוסף.[1] אם כן, ממנשה ועד לבנות צלפחד עברו ששה דורות, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה שמות בנותיו של צלפחד היו: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה: (ב) וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה בנות צלפחד נעמדו לפני משה, אלעזר, הנשיאים והקהל, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד כשבנות צלפחד ניגשו אל משה, הם נעמדו בפתח אוהל מועד, לֵאמֹר כך אמרו בנות צלפחד למשה, אלעזר והנשיאים: (ג) אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר אבא שלנו, צלפחד, מת במהלך השנים שנדדנו במדבר,[2] וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְקֹוָק בַּעֲדַת קֹרַח אבינו, צלפחד, לא היה חלק מקבוצת האנשים שהתרעמו על ה' יחד עם עדת קרח,[3] כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת אבינו צלפחד מת בחטא פרטי, לא בעדת קרח ולא בחטא שהחטיא אחרים בו,[4] וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ ולאבא שלנו לא היו בנים, כך שאין לו צאצא ממשפחתנו שיקבל נחלה בארץ ישראל: (ד) לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ למה שיימנע שמו של אבינו מתוך משפחתו? למה ששמו של אבינו יימחק מרשימת נוחלי הארץ? הרי אם אנחנו לא נקבל נחלה, לא תהיה נציגות מטעם משפחתו של אבינו שתקבל נחלה,[5] כִּי אֵין לוֹ בֵּן (למה שיימנע מאבינו שם ונחלה) כתוצאה מכך שאין לו בן. לו היה לצלפחד בן, היה הבן מקבל נחלה, ולא היינו תובעות דבר, אך מאחר ואין לאבינו בן, ואם אנחנו לא נקבל נחלה, לאבינו לא יהיה שם ונחלה בתוך ישראל, אנחנו מבקשות נחלה,[6]  תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ תן לנו נחלה יחד עם אחי אבינו. כמו שהאחים של אבינו יקבלו נחלה (שהרי יש להם בנים) כך תיתן גם לנו נחלה[7]: (ה) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְקֹוָק משה הקריב את משפטן של בנות צלפחד לפני ה'. משה שאל את ה' האם לתת לבנות צלפחד נחלה[8]: (ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר ה' אמר למשה לומר לבני ישראל את הדין שהתחדש בעקבות פנייתן של בנות צלפחד[9]: (ז) כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נאה בנות צלפחד מדברות, בנות צלפחד אמרו דברים נכונים,[10] נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם תיתן לבנות צלפחד אחוזת נחלה יחד עם האחים של אביהן. כמו שהאחים של אביהן יקבלו נחלה, שהרי היו להם בנים, כך תיתן גם לבנות צלפחד נחלה,[11] וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן תעביר להם את הנחלה של אביהן. במקום שאחי אביהן יקבלו את הנחלה של צלפחד, תעביר את הנחלה לבנותיו של צלפחד[12]: (ח) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר ותאמר אל בני ישראל את הדין של ירושה שאני (ה') אומר לך עתה: אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ במקרה ואדם מת ואין לו בן שיירש אותו,[13] וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ יש להעביר את הנחלה של המת לבת שלו. הבת של המת תירש את נחלתו במקום הבן.[14] אולם, במקרה ולאדם המת אין עכשיו בן, אך פעם היה לו בן אלא שהבן מת, ולבן היו צאצאים, צאצאי הבן קודמים לבת לעניין ירושה[15]: (ט) וְאִם אֵין לוֹ בַּת אם לאדם המת אין בן ואין בת, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו יש לתת את הנחלה לאחיו של המת (אמנם, במקרה והאב של המת עדיין חי, הוא קודם לאחי המת): (י) וְאִם אֵין לוֹ אַחִים אם למת אין בן, ואין לו בת ואין לו אחים, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו יש לתת את הנחלה לאחים של אביו: (יא) וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו אם לאביו של המת אין אחים, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יש לתת את הנחלה לקרוב משפחה מצד האב,[16] וְיָרַשׁ אֹתָהּ קרוב המשפחה מצד האב יירש את הנחלה,[17] וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה דיני ירושה אלו, יהיו תקפים לעולם כדיני ממונות של בני ישראל, ואין תוקפם רק לשעת כיבוש הארץ, כמו שה' ציווה את משה[18]: (יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה בעתיד, כשיגיע זמנך למות, תעלה אל ההר הזה שנקרא הר נבו, וממנו ניתן לעבור ולהיכנס לארץ כנען (ולכן נקרא הר העברים),[19] וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ומההר אתה תוכל לראות את הארץ שאני נותן לבני ישראל. מהר העברים תוכל לראות את ארץ ישראל[20]: (יג) וְרָאִיתָה אֹתָהּ אתה תראה את ארץ ישראל מהר נבו, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ אתה תמות באותה מיתה כמו שמת אהרון אחיך. כמו שאהרון מת במיתת נשיקה, גם אתה תזכה למות במיתת נשיקה[21]: (יד) כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן (אינך נכנס לארץ) על כך שאתה ואהרון סירבתם לשמוע לדבריי,[22] בִּמְרִיבַת הָעֵדָה כאשר קהל ישראל רב איתי, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם אתם סירבתם לקדש את שמי במי מריבה,[23] הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן הכוונה היא למי המריבה שהיו במקום שנקרא קדש שנמצא במדבר צין[24]: (טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לאחר שמשה שמע שה' ציווה אותו לעלות להר העברים, ושאין סיכוי שהוא הולך להיכנס לארץ, משה אמר אל ה',[25] לֵאמֹר משה אמר לה' שיענה לו אם הוא מקבל את בקשתו[26]: (טז) יִפְקֹד יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָרוּחֹת ימנה ה' שהוא השולט בכל הנשמות שיש בבני האדם,[27] לְכָל בָּשָׂר וממנו (מה') ניתן רוח נשמה בכל אדם,[28] אִישׁ עַל הָעֵדָה (ה' ימנה) אדם נאמן על קהל ישראל[29]: (יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם (המנהיג שתמנה על עם ישראל) יעמוד בראש מחנה ישראל בשעת יציאתם למלחמה,[30] וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וכן, המנהיג שתמנה, יחזיר את עם ישראל בשלום מהמלחמה בזכות הזכויות שיהיו לו,[31] וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם והמנהיג שתמנה, ידאג לא רק לצאת למלחמה, אלא יהיה פעיל בקביעת צורת היציאה למלחמה,[32] וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם ולאחר שעם ישראל יחזור בשלום מהמלחמה, המנהיג שתמנה עליהם יידע איך להנהיג את עם ישראל בעניינים הקשורים לניהול העם בתקופת שלום,[33] וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְקֹוָק כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה וקהל ישראל לא יהיו כצאן ללא רועה. לעם ישראל לא יהיה חסר מנהיג[34]: (יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן תשכנע את יהושע בן נון שיבוא איתך,[35] אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ יהושע הוא אדם שיש בו רוח נבואה,[36] וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו תסמוך את ידך על יהושע. הכוונה היא למנות ליהושע מתורגמן, אדם שיאמר לעם ישראל את הדברים שיהושע יאמר לו לומר לעם בשמו. הסיבה למינוי המתורגמן היא כדי שעם ישראל יידע כבר עתה שיהושע נבחר להנהיג אותם[37]: (יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה תעמיד את יהושע לפני אלעזר הכהן ולפני כל קהל ישראל,[38] וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם תמנה את יהושע למנהיג על ישראל, ותאמר לו את כל האחריות המוטלת על מנהיג, במעמד כל בני ישראל[39]: (כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו תן ליהושע חלק מהזיו שבך. כפי שראינו, לאחר מתן תורה, קרנו פניו של משה, וה' ציווה את משה לתת ליהושע חלק מקירון עור פניו,[40] לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (הסיבה שתיתן ליהושע חלק מזיוך היא) כדי שבני ישראל ינהגו כבוד ביהושע כמו שנהגו בך כבוד[41]: (כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד כאשר יהושע ינהיג את עם ישראל הוא יעמוד לפני אלעזר הכהן, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְקֹוָק ועל ידי אלעזר, ישאל יהושע את ה' באורים ותומים אם לצאת למלחמה,[42] עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ על פי אלעזר שישאל באורים ותומים, בני ישראל ייצאו למלחמה ויחזרו מהמלחמה,[43] הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה (על פי יהושע) גם יהושע, גם בני ישראל וגם הסנהדרין, ייצאו למלחמה ויחזרו מהמלחמה[44]: (כב) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ משה עשה כפי שה' ציווה אותו,[45] וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ משה שכנע את יהושע להנהיג את עם ישראל,[46] וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה משה העמיד את יהושע לפני אלעזר ולפני כל קהל ישראל: (כג) וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו משה סמך את שתי ידיו על יהושע,[47] וַיְצַוֵּהוּ משה מינה את יהושע למנהיג לעיני בני ישראל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה משה עשה כל מה שה' ציווה אותו. משה גם נתן מהודו על יהושע[48]:

[1] אונקלוס. רש"י: הסיבה שיוחסו ליוסף היא מכיוון שהם אהבו את הארץ, כמו שיוסף אהב את הארץ. כמו כן עומד רש"י על השינוי בסדר כתיבת בנותיו של צלפחד, ועל כך ענה שהתורה בכוונה שינתה את הסדר, לומר שכולן היו שקולות. אוה"ח: הסיבה שהתורה כתבה גם ותקרבנה וגם ותעמודנה היא בגלל שבנות צלפחד לא ניגשו אל משה עד שהם נאספו יחד והחליטו שיש להם סיבה טובה לגשת אליו ושהם צודקות בטענתם. הסבר נוסף שכתב הוא שהם נטלו עצה מגדולי השבט מה לעשות. הסבר נוסף שכתב הוא שבנות צלפחד היו ביישניות, ולכן הם קודם פנו לראשי השבט שלהם, ורק לאחר שראו שהן צודקות, פנו אל משה.

[2] אונקלוס.

[3] תרגום יונתן. בהסבר הקשר בין עדת קרח לטענת בנות צלפחד נחלקו המפרשים: רש"י כתב שהבנות טענו שצלפחד לא החטיא אף אחד, ולכן לא צריך לשלול ממנו נחלה בארץ ישראל. א"ע כתב שהבנות חשבו שמי שהתרעם על ה', אין לו חלק ונחלה בא"י. ספורנו כתב שממונם של עדת קרח באמת הושמד, ואין זכות קניינית למי שהיה בעדת קרח. רמב"ן כתב שלעדת קרח לא היה נחלה בא"י, ועל דרך הפשט כתב שבנות צלפחד חשבו שמשה שנא במיוחד את עדת קרח, ולכן לא היה נותן להם נחלה בא"י אם צלפחד היה חלק מעדת קרח. בסוף דבריו כתב שאולי הכוונה היא שבעוונו מת היינו שבגלל החטא שהיה לו ושגרם למיתתו – לא היו לו בנים.

[4] רש"י. בהגדרת החטא ממנו מת צלפחד נחלקו התנאים: או מקושש או אחד המעפילים. אוה"ח: חטאו של צלפחד היה על כך שדיבר במשה, רק שלא עשה כן באחת ההזדמנויות כמו עדת קרח או המתאוננים.

[5] רש"י. כמו כן כתב רש"י שטענתם הייתה שאם הנקבות חשובות זרע, שייתנו להן לקבל את הירושה, ואם אין הן חשובות זרע, שאמם תתייבם.

[6] רש"י.

[7] רש"י.

[8] רש"י כתב שתי סיבות שנמנע ממשה לדעת את ההלכה ללא שישאל את ה'. א. כעונש על מה שאמר משה לשרי האלפים שהדבר שיקשה מהם שיקריבו אליו. ב. זכות בנות צלפחד גרם להם שתיכתב הלכה מהתורה על שמם. אוה"ח: הספק של משה רבינו היה אם הם נחשבות למוחזקות ואז הן יורשות או שאינן נחשבות כמוחזקות. ספק זה אינו ספק בדין אלא הוא ספק במציאות, אך לא ניתן לומר שמשה הסתפק בדין, שהרי כל משפטי התורה נאמרו למשה בסיני.

[9] אוה"ח הסתפק אם לאמור הוא לבני ישראל או לבנות צלופחד.

[10] רש"י ואונקלוס.

[11] אונקלוס. רש"י: הכפל "נתן תיתן" כוונתו שבנות צלפחד יקבלו נחלה כפולה: חלק אביהם שהגיע לו נחלה בתור אחד מיוצאי מצרים וגם את החלק של צלפחד בנחלת אביו שהיה גם הוא מיוצאי מצרים.

[12] רש"י. בפירושו הראשון כתב שתעבירו היינו מלשון עברה, שיש כעס על מי שאינו משאיר בן אחריו ליורשו.

[13] א"ע.

[14] אונקלוס.

[15] רמב"ם הלכות נחלות פרק א', ורמב"ן אצלנו. הרמב"ן כתב שהטעם שהתורה לא הזכירה זאת במפורש היא כדי לא לציין מקרה טראגי של אדם שנכרת כל זרעו, וכן מכיוון שאולי לא היה מקרה כזה מבין הבאים לארץ. אולי צריך לומר בדברי הרמב"ן שהכוונה היא שהתורה לא דיברה במקרה טראגי של כרת כאשר אביו עדיין קיים, אך ברור שהתורה כן דיברה כאן על מקרה יותר טראגי, שאין לו בן או בת או דוד וכו'.

[16] רש"י.

[17] א"ע.

[18] רמב"ן, וכתב שהיה צריך להיות כתוב כאשר ציויתיך, אך כך דרך התורה.

[19] רמב"ן, וכתב שאין הכוונה שמשה יעשה כן עתה ושאינה מצווה לעתה, אלא כאשר משה ימות, עליו לעשות כן.

[20] אונקלוס. בטעם הסמיכות של פרשה זו לקודמתה, כתבו המפרשים מספר סיבות. רש"י: א. מכיוון שמשה חשב שאם ה' מצווה אותו על דיני הירושה בארץ ישראל, הרי שהוא יזכה להיכנס לארץ ישראל. ב. כיוון שמשה נכנס לנחלת בני גד וראובן, חשב שה' ייתן לו להיכנס גם לעבר הירדן המערבי. כלי יקר: הר העברים נקרא כן מלשון עברה, ה' כעס על משה שלא הניח בן שראוי ליורשו בתפקידו, כמו שצלפחד לא השאיר בן.

[21] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שכמו שאהרון מת על כך שלא קידוש את שמו של ה' במי מריבה, כך משה ימות ג"כ על אותו החטא. הסיבה שהתורה ציינה את חטאם של משה ואהרון פעמים רבות היא מכיוון שעל דור המדבר נגזר שלא ייכנסו לא"י, רצו משה ואהרון שיכתבו את חטאם כדי שכולם ידעו שהם לא חטאו בחטאים שכל עם ישראל חטא בהם, אלא בחטאים קלים יותר. אוה"ח: תצדיק עליך את הדין כמו שעשה כן אהרון.

[22] דעת מקרא.

[23] אונקלוס + א"ע.

[24] אונקלוס, מכך שתרגם קדש כ"רקם".

[25] אוה"ח: דיבור הוא לשון קשה, וממילא יש לומר כאן שמשה בא בטענה כלפי ה' שאין להרוג אותו, כיוון שאין זה לטובת עם ישראל שהוא ימות.

[26] רש"י. כמו"כ כתב שמכאן אנחנו רואים את שבחם של הצדיקים שבשעת פטירתן עוזבים את צרכן ודואגים לצרכי עם ישראל.

[27] תרגום יונתן. רש"י הסביר שאלהי הרוחות, היינו שהקב"ה מכיר את רוחו של כל אדם מישראל, וצריך למנות מנהיג שיהיה סובל כל אדם מישראל לפי דעתו. כמו כן כתב רש"י שמשה ביקש מה' שבניו ירשו את גדולתו ואמר לו ה' שהתכנית היא שמשה יירש את גדולתו. אוה"ח: משה היה יכול להלך כנגד רוחו של כל אדם מישראל, כיוון שהוא היה נשמה שכללה את נשמת כל ישראל. לכן, אמר משה לה' שימנה על עם ישראל אדם יכול לכלול את כל נפשות עם שיראל, וכך יוכל להנהיג את עם ישראל כדבעי.

[28] תרגום יונתן.

[29] תרגום יונתן.

[30] רש"י וא"ע.

[31] רש"י.

[32] העמק דבר. רש"י: יוציאם בזכויותיו. א"ע: לפעמים צריך המנהיג להוציא את בני ישראל למלחמה על ידי מישהו אחר, ומשה אמר שמנהיג זה יעשה כן בחכמה. ספורנו: הכוונה היא לדרך הנהגת המדינה.

[33] מלבי"ם. רש"י: יוציאם בזכויותיו. בפירושו השני כתב רש"י שהכוונה היא שהמנהיג יזכה להכניס את בנ"י לא"י.

[34] אונקלוס.

[35] רש"י.

[36] אונקלוס ותרגום יונתן. רש"י: יהושע יכול להלך כנגד רוחו של כל אדם. א"ע: אדם חזק. ספורנו: יהושע מוכן לקבל פני אלוקים חיים.

[37] רש"י.

[38] אונקלוס.

[39] ספורנו + רמב"ן. רש"י: תצווה את יהושע על עם ישראל ותאמר שהם טרחנים וסרבנים ובכ"ז אתה תקבל עליך את הנהגתם. רמב"ן הקשה על דברי רש"י שאם כן היה ראוי שמשה יאמר את הדברים ליהושע בסתר ולא לעיני כל קהל ישראל.

[40] אונקלוס + רש"י. רש"י גם מדגיש שהכוונה היא רק לחלק ולא לכל הקירון, ופני משה כחמה ושל יהושע כלבנה. ספורנו: הכוונה האי שייתן ליהושע אחריות של מלכות, איזושהי שררה.

[41] רש"י. א"ע: כאשר בנ"י יראו שאתה עצמך מכבד את יהושע, הם גם יכבדו אותו, מכיוון שהם כבר מכבדים אותך.

[42] רש"י. כמו"כ כתב שכאן קיבל ה' את בקשתו של משה שיהושע יצטרך את בית אביו.

[43] רש"י.

[44] רש"י, הדגש כאן הוא שהעדה זה סנהדרין.

[45] אונקלוס.

[46] רש"י.

[47] רש"י, וכתב שהנאמר כאן הוא בעין יפה יותר ממה שאמר לו ה', שהרי ה' אמר לו לעשות כן רק ביד אחת. קשים לי מאוד דברי רש"י ולא מצאתי מפרש שיפרש את הסתירה, שהרי בפס' יח' כתב רש"י שוסמכת, היינו לתת לו מתורגמן וכאן פירש סמיכת ידיים ממש. הכלי יקר האריך לבאר שהסמיכה בשתי ידיים מורה על סוגים מסויימים של הנהגה עיי"ש.

[48] רש"י.