בראשית פרק מג

בראשית פרק מג

(א) וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ הרעב בארץ היה חזק[1]: (ב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם כאשר יעקב ובניו סיימו לאכול את כל התבואה שהם הביאו איתם ממצרים,[2] וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם יעקב אמר לבניו: שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל תחזרו למצרים ותקנו לנו משם מעט תבואה[3]: (ג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה יהודה אמר ליעקב, לֵאמֹר כך אמר יהודה ליעקב: הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ האיש שהוא אדון למצרים התרה בנו,[4] לֵאמֹר כך אמר לנו האיש שהוא האדון של מצרים: לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם אתם (האחים) לא תראו אותי (יוסף) בלי שאחיכם הקטן יהיה איתכם[5]: (ד) אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ אם אתה (יעקב) תשלח איתנו (האחים) את בנימין, נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל אנחנו (האחים) נרד למצרים ונקנה לך שם תבואה[6]: (ה) וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ ואם אתה לא תשלח איתנו את בנימין, לֹא נֵרֵד אנחנו לא נרד למצרים, כִּי הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם שהרי האיש שהוא אדון מצרים אמר לנו שלא נראה את פניו ללא שבנימין יהיה איתנו: (ו) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל יעקב אמר לבניו: לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח למה עשיתם לי דבר רע בכך שאמרתם לאיש שיש לכם אח נוסף[7]: (ז) וַיֹּאמְרוּ האחים אמרו ליעקב: שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ האדון של מצרים שאל עלינו ועל משפחותינו,[8] לֵאמֹר כך שאל אותנו האדון של מצרים: הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי האם אבא שלכם עודנו חי, הֲיֵשׁ לָכֶם אָח (וכן שאל האיש) האם יש לכם אח נוסף, וַנַּגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אנחנו ענינו לאדון מצרים על פי השאלות שהוא שאל אותנו, אנחנו ענינו תשובות לשאלות ששאל אותנו האדון של מצרים, ולא נידבנו את המידע בעצמינו,[9] הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם האם היינו אמורים לדעת שאדון מצרים יאמר לנו להוריד למצרים את אחינו? הרי אנחנו לא ידענו שאדון מצרים יאמר לנו להוריד אליו את בנימין, ולכן ענינו על שאלותיו את התשובות הנכונות[10]: (ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו יהודה אמר ליעקב אביו: שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי תשלח איתי את בנימין, וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וכך נקום כולנו (כל עשרת האחים שהיו באותו זמן בארץ כנען) ונלך למצרים, וְנִחְיֶה וכך נחיה בכך שיהיה לנו מזון לאכול,[11] וְלֹא נָמוּת וכן, אם נחזור למצרים עם בנימין, אדון מצרים לא ישלח אחרינו לארץ כנען כדי להרוג אותנו, כמו שהוא איים לעשות אם לא נחזור אליו עם בנימין,[12] גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ גם אנחנו, גם אתה וגם ילדינו יחיו על ידי שנרד למצרים עם בנימין[13]: (ט) אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ אני (יהודה) אהיה ערב לבנימין, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ ואתה (יעקב) תתבע ממני את בנימין,[14] אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ אם אני (יהודה) לא אביא לך (יעקב) את בנימין, וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ ואם אני (יהודה) לא אעמיד לפניך את בנימין כשהוא חי,[15] וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים (אם אני לא אביא אליך את בנימין) אני (יהודה) אחטא לפניך (יעקב) לאורך כל הימים, לאורך זמן רב[16]: (י) כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ שהרי לו לא היית מעכב אותנו, והיית נותן לנו לרדת למצרים עם בנימין מיד לאחר שעלינו לארץ כנען לאחר הביקור הראשון שלנו במצרים,[17] כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם היינו יכולים לרדת למצרים ולחזור לארץ כנען פעמיים, וכך לא היית מצטער כל הימים האלה על כך ששמעון לא נמצא איתנו[18]: (יא) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם יעקב אמר לבניו: אִם כֵּן אם אני צריך לשלוח איתכם את בנימין,[19] אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ היכן נמצאת התקנה שאתם תעשו, כדי שהכל יעבור בשלום. יעקב אמר לבניו, שאם הוא מוכרח לשלוח איתם את בנימין, הרי שהוא רוצה לחפש עצה כדי ששליט מצרים ישחרר את שמעון וייתן לכולם לעלות חזרה לארץ כנען,[20] קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם תיקחו בכלים שלכם מהדברים המשובחים של ארץ כנען,[21] וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה ותורידו את הדברים המשובחים איתכם למצרים כמנחה לאיש ששולט במצרים, ועכשיו מונה יעקב מהם הדברים המשובחים שיורידו איתם האחים למצרים: 1) מְעַט צֳרִי מעט בשמים שנקראים צרי,[22] 2) וּמְעַט דְּבַשׁ 3) נְכֹאת שעווה,[23] 4) וָלֹט שורש של סוג של עשב,[24] 5) בָּטְנִים סוג של אגוזים,[25] 6) וּשְׁקֵדִים: (יב) וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם ותיקחו בידכם פי שניים כסף ממה שלקחתם כשירדתם למצרים בפעם הראשונה, שמא עכשיו כבר התייקר האוכל במצרים (כסף זה הוא בנוסף לכסף שהאחים מצאו בשקיהם שגם אותו לקחו איתם למצרים כדי להחזיר את הכסף ליוסף, כפי שנראה בצלע הפסוק הבא),[26] וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם וגם את הכסף שהוחזר לתוך השקים שלכם, תחזירו בידכם למצרים, אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא (תחזירו את הכסף שמצאתם בשקים שלכם) שמא הממונה על ביתו של שליט מצרים שכח בשוגג את הכסף בתוך השקים שלכם[27]: (יג) וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וגם את בנימין תיקחו, וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ ותקומו ותחזרו אל האיש ששולט על ארץ מצרים: (יד) וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ ואני (יעקב) מתפלל עליכם שה' שיש בו כח, ויש לו יכולת לוודא ששליט מצרים ירחם עליכם, יוודא ששליט מצרים יעשה זאת,[28] וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וכך, על ידי שה' ידאג ששליט מצרים יתמלא עליכם ברחמים, שליט מצרים ישחרר מבית המאסר את שמעון,[29] וְאֶת בִּנְיָמִין וכן ישחרר איתכם שליט מצרים את בנימין, וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי ובינתיים, עד שתחזרו, אני (יעקב) אהיה שכול מספק מבנימין כמו שהייתי שכול עד עתה מיוסף ושמעון. יעקב אומר שעד שהאחים יחזרו עם בנימין, הרי שהוא יהיה בספק שמא הוא יהיה אב שכול מבנימין, כמו שהיה אב שכול עד עתה מיוסף ושמעון[30]: (טו) וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן האחים של יוסף לקחו איתם למצרים את הדברים הבאים: א. המנחה (שהייתה מורכבת מצרי, דבש, נכאת, לוט, בטנים ושקדים), ב. את הכסף הכפול כדי לשלם על האוכל שיקנו עכשיו במצרים, ג. את בנימין,[31] וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם האחים של יוסף קמו וירדו למצרים, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף האחים של יוסף נעמדו לפני יוסף במצרים: (טז) וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין יוסף ראה את בנימין עם שאר אחיו, וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ יוסף אמר לאדם שהיה ממונה על ביתו,[32] הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה תביא את האנשים האלה (אחי יוסף) משער המלך (שם היה יוסף ושם פגש את אחיו) אל ביתי,[33] וּטְבֹחַ טֶבַח ותשחט בהמה כדי שנוכל להאכיל בבהמה זו את האנשים האלה,[34] וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם (תשחט בהמה לאכילה) היות ואנשים אלה יאכלו איתי את ארוחת הצהריים[35]: (יז) וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף האדם שהיה ממונה על ביתו של יוסף עשה כמו שאמר לו יוסף לעשות, וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף האדם שהיה ממונה על ביתו של יוסף הביא את אחי יוסף אל ביתו של יוסף: (יח) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף האחים של יוסף התמלאו ביראה על שהם הובאו אל ביתו של יוסף, שהרי לא היה מקובל להביא לביתו של יוסף את מי שבא למצרים כדי לקנות אוכל,[36] וַיֹּאמְרוּ האחים אמרו זה לזה: עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים הסיבה שאנחנו מוכנסים לתוך ביתו של יוסף היא בגלל הכסף שהחזירו לתוך השקים שלנו,[37] לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ רוצים להעליל עלינו עלילה,[38] וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וכן רוצים המצרים להתנפל עלינו, מאחר שהכסף נמצא באמתחותינו,[39] וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וכן רוצים המצרים לקחת אותנו לעבדים על כך שהכסף נמצא בתוך השקים שלנו, וְאֶת חֲמֹרֵינוּ וכן רוצים המצרים לקחת את החמורים שלנו[40]: (יט) וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף אחי יוסף ניגשו אל האדם שהיה ממונה על ביתו של יוסף,[41] וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח הַבָּיִת האחים של יוסף דיברו עם הממונה על ביתו של יוסף בשער הבית של יוסף[42]: (כ) וַיֹּאמְרוּ האחים של יוסף אמרו לאדם שהיה ממונה על ביתו של יוסף: בִּי אֲדֹנִי בבקשה אדוני![43] יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה לִשְׁבָּר אֹכֶל אנחנו ירדנו בהתחלה לארץ מצרים כדי לקנות תבואה[44]: (כא) וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן (האחים של יוסף ממשיכים בדבריהם אל מי שהיה ממונה על ביתו של יוסף): כאשר הגענו אל המלון בו ישנו, וַנִּפְתְּחָה אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ אנחנו פתחנו את שקינו, וְהִנֵּה כֶסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ לכל אחד מאיתנו היה בשקו את הכסף שאיתו הוא שילם על התבואה שקנה, כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ מטבעות הכסף שמצאנו בשקים שלנו, הם בדיוק אותם מטבעות איתם שילמנו, ולכן לא ניתן לומר שהיה כאן בלבול עם כסף של מישהו אחר,[45] וַנָּשֶׁב אֹתוֹ בְּיָדֵנוּ ואנחנו (אחי יוסף) החזרנו איתנו למצרים את הכסף שמצאנו בשקים שלנו: (כב) וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל בנוסף לכסף שמצאנו בשקים שלנו, אנחנו הורדנו למצרים סכום כסף נוסף כדי לקנות תבואה,[46] לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ אנחנו איננו יודעים מי שם בשקים שלנו את הכסף שמצאנו שם: (כג) וַיֹּאמֶר האדם שהיה ממונה על  ביתו של יוסף אמר לאחים של יוסף: שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אל תיראו, יהיה לכם שלום ולא יאונה לכם דבר רע,[47] אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם האלוקים שלכם ושל אביכם נתן לכם מטמון. המטמון הוא דבר שנעלם ממנו ואיננו יודעים מהיכן הוא הגיע, והאיש שהיה ממונה על ביתו של יוסף אמר לאחים של יוסף שה' שלח להם ממון ממקום נעלם ומכוסה,[48] כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי הכסף שלכם שאיתו שילמתם על התבואה הגיע אליי, והכסף שמצאתם בשקים שלכם, אינו הכסף ששילמתם לי, וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן האדם שהיה ממונה על ביתו של יוסף הוציא אל שאר האחים את שמעון: (כד) וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף האדם שהיה ממונה על ביתו של יוסף הכניס את האחים של יוסף לתוך ביתו של יוסף,[49] וַיִּתֶּן מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם האיש שהיה ממונה על ביתו של יוסף נתן לאחים של יוסף מים, והאחים של יוסף רחצו את רגליהם, וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם האיש שהיה ממונה על ביתו של יוסף נתן מספוא (מאכל בהמה) לחמורים של האחים של יוסף: (כה) וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּנְחָה עַד בּוֹא יוֹסֵף בַּצָּהֳרָיִם האחים של יוסף הכינו את המנחה שהכינו (המנחה שהייתה מורכבת מצרי, דבש, נכאת, לוט, בטנים ושקדים) עד שיוסף הגיע לביתו בצהריים. הכנת המנחה כללה את עיטור הכלים בהם הוגשה המנחה,[50] כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם (הסיבה שהאחים של יוסף הכינו את המנחה עכשיו היא) מכיוון שהם שמעו שהם יאכלו ארוחה בביתו של יוסף[51]: (כו) וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה יוסף הגיע אל ביתו, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר בְּיָדָם הַבָּיְתָה האחים של יוסף הכניסו אל יוסף את המנחה לתוך הבית. עד עכשיו הייתה המנחה בפרוזדור, ועכשיו הכניסו האחים את המנחה ממש אל תוך ביתו של יוסף,[52] וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה האחים של יוסף השתחוו ליוסף כשפניהם היו על הארץ: (כז) וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם יוסף שאל בשלום אחיו, וַיֹּאמֶר יוסף שאל את אחיו: הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם האם שלום עכשיו לאביכם הזקן שסיפרתם לי עליו, האם אביכם שסיפרתם לי עליו עודנו בריא?[53] הַעוֹדֶנּוּ חָי האם אביכם הזקן שסיפרתם לי עליו עדיין חי?[54]: (כח) וַיֹּאמְרוּ האחים ענו ליוסף: שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי אבינו שהוא עבדך בריא ושלום לו, והוא עדיין חי, וַיִּקְּדוּ האחים קדו, כופפו את ראשם לכבודו של יוסף,[55] וַיִּשְׁתַּחֲווּ לאחר הקידה, השתחוו האחים אל יוסף[56]: (כט) וַיִּשָּׂא עֵינָיו יוסף זקף את עיניו,[57] וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ (בשעה שזקף את עיניו) יוסף ראה את בנימין אחיו מהאם, וַיֹּאמֶר יוסף שאל את אחיו: הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי האם זה האח הקטן עליו סיפרתם לי? וַיֹּאמַר יוסף אמר לבנימין: אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי בני (צורת פנייה אל בנימין)! ה' ירחם עליך[58]: (ל) וַיְמַהֵר יוֹסֵף יוסף מיהר לקום ממקומו,[59] כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו (הסיבה שיוסף מיהר לקום ממקומו היא) מכיוון שהתחממו רחמיו על אחיו. יוסף התמלא ברחמים על אחיו,[60] וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת ומאחר שיוסף התמלא ברחמים על אחיו, רצה יוסף לבכות, וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה יוסף נכנס לחדר השינה שלו ובכה שם[61]: (לא) וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא לאחר שיוסף סיים לבכות, הוא רחץ את פניו ויצא מחדר השינה שלו, וַיִּתְאַפַּק יוסף התאמץ שלא לבכות יותר,[62] וַיֹּאמֶר יוסף ציווה את עבדיו: שִׂימוּ לָחֶם (יוסף ציווה את עבדיו) שימו לחם על השולחן: (לב) וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם עבדיו של יוסף שמו את הלחם על השולחן באופן שליוסף היה לחם לבדו, לאחים היה לחם משל עצמם, ולמצרים שאכלו על שולחנו של יוסף היה גם כן לחם משל עצמם, הלחמים לא התערבבו זה בזה, כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם (הסיבה שהיה צורך שלכל אחד יהיה לחם בנפרד היא) מכיוון שהמצרים אינם יכולים לאכול לחם עם העברים, כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם (הסיבה שהמצרים אינם יכולים לאכול לחם עם העברים היא) מכיוון שהדבר מתועב ושנאוי למצרים לאכול לחם יחד עם העברים, היות והעברים היו אוכלים את בשר הכבשים ששחטו, והכבשים היו האלוהים של מצרים. הלכך, המצרים לא היו אוכלים לחם יחד עם העברים, והיה צורך שלכולם יהיה לחם נפרד. אמנם, לכאורה יוסף היה יכול לאכול יחד עם אחיו, שהרי כולם היו עברים, אך יוסף לא רצה שאחיו יבינו שהוא עברי[63]: (לג) וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו יוסף ציווה על אחיו לשבת בסדר הבא:[64] הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ סדר ישיבת האחים היה לפי הגודל שלהם, האחים הגדולים ישבו יחד והאחים הקטנים ישבו יחד, וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ האחים של יוסף תמהו מאוד כיצד ידע יוסף מיהו האח הגדול יותר ומיהו הקטן יותר, שהרי לא היה הפרש שנים גדול ביניהם[65]: (לד) וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם יוסף נטל מנות מעל השולחן שלו וחילק את המנות לשאר האחים,[66] וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת המנה שנתן יוסף לבנימין הייתה גדולה פי חמישה מהמנה של כל אחד משאר האחים, (כדי לראות אם שאר האחים יקנאו ביוסף),[67] וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ האחים שתו יין עם יוסף והשתכרו עם יוסף[68]:

[1] אונקלוס.

[2] אונקלוס. רש"י: יהודה התחכם ואמר שיחכו עד שיסיימו לאכול את השבר שהביאו ממצרים, ואז יסכים יעקב לשלוח איתם את בנימין.

[3] אונקלוס. ספורנו: יעקב חשב שהם התכוונים להוליך אתם את בנימין כדי להרוג אותו כמו יוסף, ולא בגלל שבאמת כך אמר יוסף שהוא יראה את פניהם רק עם בנימין.

[4] רש"י, והתרעה נקראת כאן בלשון עדות מכיוון שסתם התראה היא בפני עדים.

[5] רש"י. אונקלוס: אתם לא תראו את פניי אלא אם אחיכם יהיה אתכם, ולפי דבריו יוצא שבלתי הכתוב כאן הוא כמו בלתי שבכל התורה שהכוונה היא חוץ.

[6] אונקלוס.

[7] אונקלוס.

[8] רש"י, ולפי המדרש מולדתינו היינו שאפילו אמר להם על העצים מהם היו עשויים מיטותיהם.

[9] רש"י.

[10] רש"י.

[11] ספורנו.

[12] ספורנו. רש"י: אנחנו נחיה על ידי הליכה זו ונצנצה בו רוה"ק שכך ימצאו את יוסף, ולא נמות ברעב. לגבי בנימין יש ספק אם הוא יחיה או ימות אם הוא יירד למצרים, אך אם אנחנו לא נרד, כולנו נמות ברעב. אוה"ח: אנחנו נחיה חיים מרווחים, או שלפחות לא נמות גם אם נחיה חיי צער.

[13] א"ע: הגם הנוסף הוא דרך לשון הקודש. אוה"ח: סדר הדברים הוא כך משום שאדם חייב להציל את עצמו קודם. הסבר נוסף שכתב הוא שלא רק שהם יחיו אלא גם הוא יחיה, כדרך לא זו אף זו. הסבר שלישי שכתב הוא שלא רק הפ שירדו למצרים צריכים לדבר, אלא גם יעקב עצמו צריך לדבר שהם ירדו למצרים, היות והוא לא ימצא אוכל אחר ללא שהם ירדו למצרים. בהסבר הטף שבאו אחרונים כתב אוה"ח שהסיבה לכך היא לפי שהם אחרונים חביבים.

[14] אונקלוס.

[15] אונקלוס + רש"י.

[16] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא לעוה"ב.

[17] אונקלוס + רש"י.

[18] אונקלוס + רש"י. ספורנו: יהודה אמר ליעקב שהטעם שקיבל על עצמו חטא עולם במקרה ולא יחזיר את בנימין היא משום שברור לו שיוסף לא ימשיך להרע להם לאחר שיראה את בנימין, כיוון שיוסף הוא ירא אלוקים.

[19] רש"י. ספורנו: אם אתם בטוחים ששליט מצרים הוא ירא אלוקים.

[20] רש"י, ומילת אפוא היא איה פה, כלומר איה התקנה שאוכל לעשות.

[21] אונקלוס. רש"י הסביר שהסיבה שנקראת זמרת הארץ היא מכיוון שכולם מזמרים עליו כשהוא בא לעולם.

[22] אונקלוס. ספורנו: ישנו הבדל גדול בין המנחה לעשיו שנועדה לתת הרבה דברים למקבל המנחה, למנחה שניתנת ליוסף שיש לו הכל, ולכן מה שראוי הוא לתת לו מעט דברים שמתאימים לארמון המלוכה ולא הרבה מאוד דברים כמו שנתן יעקב לעשיו במנחה ששלח לו. כמו"כ הסביר הספורנו שיעקב אמר לבניו שישלחו את המנחה עוד לפני שהם יגיעו אל יוסף, וכך יוכלו לראות את תגובתו עוד לפני שהם מגיעים אליו.

[23] רש"י.

[24] כך ביארנו בפרק לז' עפ"י רש"י.

[25] א"ע. רש"י כתב שאינו יודע מהם וכתב שהם אפרסקים.

[26] רש"י.

[27] רש"י. רשב"ם: שמא המצרים שמו את הכסף על השקים כדי לסמן כל אחד מהו הכסף שהביא ולאחר מכן שכחו את הכסף על השקים.

[28] רש"י עפ"י הפשט. עפ"י הדרש כת שהכוונה היא שה' יאמר די לצרות שעברו על יעקב.

[29] רש"י, וכתב שאחר היינו מכיוון שהוא התנבא שגם יוסף ישתחרר על ידי דבר זה. רמב"ן: הסיבה שיעקב קרא לשמעון בשם אח אחר היא מכיוון ששמעון לא היה רצוי לאביו בגלל מעשה שכם, וכך גם השאיר יעקב את שמעון במצרים למשך תקופה ארוכה ולא ניסה לשחרר אותו. בהסבר נוסף כתב שיעקב התכוון בדברים אלה לרמוז לגלות אדום, כפי שירידת יעקב למצרים רומזת לגלות אדום, ולכן התפלל יעקב עליהם לשעה ולדורות, וכן התפלל יעקב שמידת הדין של ה' תיהפך למידת הרחמים.

[30] רש"י. א"ע: כאשר אני הייתי שכול מיוסף, הרי שנחשב הדבר שאני שכול מהכל. גם רמב"ן כתב שהכוונה היא שיעקב אמר שלא ניתן להוסיף שכול על השכול שבו הוא נמצא, מכיוון שכל אסון שיקרה לו יהיה פחות מהאבל שלו על יוסף.

[31] אמנם רש"י כתב עפ"י התרגום שהכוונה היא להנהגת בנימין למצרים, היות וברור הדבר שאין לקיחת אדם דומה ללקיחת חפצים.

[32] אונקלוס.

[33] ספורנו.

[34] אונקלוס. לפי רש"י, אין מדובר כאן על ציווי אלא על סיפור דברים.

[35] רש"י, וכתב שבד"כ הכוונה היא לארוחת צהריים, אך כאן הכוונה היא לארוחה הראשונה שביום. ספורנו: הסיבה שיוסף הביא את אחיו כדי לאכול איתו היא כדי לנסות אותם ולראות אם הם עדיין מקנאים באחיהם, על ידי שהוא ייתן לבנימין יותר ממה שייתן להם.

[36] רש"י.

[37] אונקלוס.

[38] אונקלוס. רש"י: עלילת הכסף תתגלגל עלינו. רמב"ן: הכוונה היא כמו שעמשא היה מתגולל בתוך הדם, שהיה מתהפך מצד לצד, כך המצרים היו מהפכים כדי למצוא על האחים עלילה.

[39] א"ע. אונקלוס: לשים עלינו דברים שלא קרו באמת.

[40] רמב"ן: הסיבה שהאחים דאגו לחמורים שלהם היא מכיוון שהם ידעו שאם ייקחו מאיתם את החמורים, הם לא יוכלו לשלוח חזרה לארץ כנען את התבואה שהם קנו.

[41] אונקלוס.

[42] אונקלוס.

[43] אונקלוס. רמב"ן: הכוונה היא ללשון כפילות, "בי עצמי שאתה הוא המושל".

[44] אונקלוס. רש"י הסביר שסיבת הכפילות של ירידה היא מכיוון שעצם הירידה היא ביזיון לאחים, שעד עכשיו הם היו רגילים לפרנס אחרים, ועכשיו הם צריכים לאחרים.

[45] ספורנו.

[46] אונקלוס.

[47] אונקלוס.

[48] רמב"ן. א"ע: ייתכן שהיה לאדם מטמון בביתו, והדבר התגלגל לידי האחים. אוה"ח: אדם אחר הטמין אצלכם את המטמון. רש"י כתב על אלוקיכם ואלוקי אבותיכם שהכוונה היא שהכסף בא אליהם בזכותם, ואם הם אינם ראויים לכך, אז הרי שהכסף הגיע אליהם בזכות אביהם. רשב"ם כתב על כך שכולם ידעו שאברהם וצאצאיו היו מלומדים בניסים.

[49] אונקלוס, ולדבריו היו כאן שני שלבים. הראשון היה ההבאה אל הבית, ושם נעמדו האחים בשער הבית עד שעכשיו הכניס האחראי את האחים לתוך הבית. לפי רש"י, מלכתחילה נכנסו האחים אל תוך ביתו של יוסף, אלא שבהתחלה כאשר הם דיברו איתו הם משכו אותו אל שער הבית, ועכשיו הם נכנסו שוב לתוך הבית אחרי דברי ההרגעה של האיש. אוה"ח: הכוונה בפעם הראשונה היא שהם הלכו כדי להגיע אל ביתו של יוסף, אך הם התעכבו על שער ביתו של יוסף, ועכשיו האחים ממש נכנסו לתוך ביתו של יוסף.

[50] רש"י. רשב"ם: בשקים הוכחש יופי הפירות שהורידו האחים למנחה.

[51] אונקלוס.

[52] רש"י. אוה"ח: האחים הכניסו את המנחה לתוך חדרו של יוסף.

[53] א"ע + ספורנו.

[54] אונקלוס. אוה"ח: שאלת העודנו חי היינו האם יש לו עדיין כח כמו שהיה לו לפני כן, ולפי"ז מובן יותר מדוע שאל יוסף העודנו חי לאחר שכבר שאל האם שלום לו.

[55] רש"י. ספורנו: הקידה הייתה על שאלת השלום.

[56] רש"י. א"ע: ההשתחוואה הייתה לפני הקידה.

[57] אונקלוס.

[58] אונקלוס. רש"י: בשאר השבטים יעקב כבר אמר לשון חנינה, "אשר חנן האלוקים את עבדך" ולכן הוצרך גם בנימין לחנינה כאן. ספורנו: מאחר שאתה בן יחיד לאמך, אלוקים ייתן לך חן בעיני אחיך כדי שיקרבוך.

[59] דעת מקרא.

[60] רש"י. כמו"כ הסביר שהסיבה שיוסף התמלא ברחמים על אחיו היא משום שבנימין אמר לו שעשרת בניו קרויים על שם אחיו מהאם שנעלם.

[61] אונקלוס.

[62] רש"י.

[63] רש"י + אונקלוס + ספורנו.

[64] רשב"ם.

[65] רשב"ם. רש"י: יוסף היה מכה בגביע וקורא את שמו של כל אחד מהאחים לפי סדר הלידה, וכך הסבו כולם לשולחן, וכאשר יוסף הגיע לבנימין, אמר שלבנימין אין אם ולו עצמו אין אם והושיבו זה ליד זה. לכאורה משמע מדברי רש"י אלה ששאר האמהות היו בחיים בזמן הירידה למצרים, בניגוד לדברי הרמב"ן שכל האמהות מתו לפני שהם ירדו למצרים.

[66] תרגום יונתן. א"ע: הכוונה היא לדורון.

[67] ספורנו + רש"י, וכתב שהסיבה לדבר היא מכיוון שבנימין קיבל את חלקו, את חלק אסנת, את חלקם של יוסף מנשה ואפרים.  ספורנו: על כל חלק שהיה יוסף שולח לשניים מהאחים היה שולח מנה לבנימין, כדי להראות את חשיבותו על כולם. כלי יקר: האחים חשבו שהוא נותן להם מנות על שחשד בם סתם שהם מרגלים ולבנימין נתן יותר היות והוא גרם לבנימין להסתכן ולבוא. אולם, חלוקת המנות הייתה לרמז שייבנה בחלקו ביהמ"ק.

[68] אונקלוס. רש"י: מיום שהאחים מכרו את יוסף הם לא שתו יין וגם יוסף לא שתה יין. ספורנו: האחים השתכרו משום שהם שתו יין שלא היו רגילים לו ולכן הם לא היו יכולים לדעת כמה לשתות ללא השתכרות.