בראשית פרק מח

בראשית פרק מח

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לאחר שיעקב השביע את יוסף שלא לקבור אותו בארץ מצרים, ולקבור אותו בקבר אבותיו, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף נאמר ליוסף,[1] הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה (נאמר ליוסף:) אביך יעקב חולה, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם יוסף לקח את שני בניו, את מנשה ואפרים איתו, כדי לבקר את יעקב אביו, על מנת שיעקב יברך אותם לפני מותו[2]: (ב) וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב היה אדם שאמר ליעקב,[3] וַיֹּאמֶר כך אמר אדם זה ליעקב: הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ הרי בנך יוסף בא אליך עכשיו, וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה יעקב התחזק וישב על מיטתו (למרות שעד עתה שכב על מיטתו מפאת מחלתו) כדי לחלוק כבוד ליוסף, משום שהוא היה מלך[4]: (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף יעקב אמר ליוסף: אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן כשחזרתי מפדן ארם, ה' התגלה אליי במקום שנקרא "לוז" שנמצא בארץ כנען,[5] וַיְבָרֶךְ אֹתִי בלוז, ה' בירך אותי: (ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי כך אמר לי ה' בלוז: הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ אני (ה') אפרה וארבה אותך (יעקב),[6] וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים אני (ה') אתן אותך להיות לכנסת של עמים, יהיו לך כל כך הרבה צאצאים ובנים, עד שיהא הדבר ממש כינוס של עמים,[7] וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם ואני (ה') אתן את הארץ הזאת, את ארץ ישראל, לצאצאיך אחריך כדי שהארץ תהיה להם לנחלת עולם[8]: (ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה עכשיו, מאחר שה' נתן לי (יעקב) את ארץ כנען, שני בניך שנולדו לך בארץ מצרים לפני שאני (יעקב) הגעתי אליך למצרים (הכוונה היא למנשה ואפרים),[9] לִי הֵם (אפרים ומנשה) יהיו כמו בניי, כמו ששאר בניי יקבלו חבל ארץ שיהיה להם לנחלה בארץ כנען, כך גם אפרים ומנשה יקבלו חבל ארץ שיהיה להם לנחלה בארץ כנען,[10] אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי אפרים ומנשה שהם בניך, נכדיי, יקבלו נחלה בארץ כנען כמו ראובן ושמעון שהם בניי: (ו) וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם ובניך שתוליד אחרי מנשה ואפרים,[11] לְךָ יִהְיוּ (הבנים שתוליד אחרי אפרים ומנשה) יהיו שייכים לך, הם לא ייקראו בניי (של יעקב) לעניין קבלת נחלה בארץ כנען,[12] עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם (בניך שתוליד אחרי אפרים ומנשה) ייחשבו לעניין נחלה כשבטי אפרים ומנשה, והם יקבלו נחלה כחלק משבט אפרים או מנשה ולא כשבטים נפרדים[13]: (ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן כשאני (יעקב) חזרתי מפדן ארם לארץ כנען,[14] מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ אימך רחל מתה כשהייתי בדרך בארץ כנען,[15] בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה נשארה עוד מידת דרך שנקראת "כברה" כדי להגיע לעיר אפרת (העיר אפרת היא שם נוסף לעיר בית לחם). בימיהם היו מודדים את הדרך במידת מדידה שנקראת "כברה" כשם שהיום אנחנו מודדים במטרים וקילומטרים. הכברה היא מידה קטנה של דרך,[16] וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת אני (יעקב) קברתי את רחל בדרך לעיר אפרת, משום ששם היא מתה, הִוא בֵּית לָחֶם העיר אפרת היא העיר בית לחם, העיר בית לחם נקראה בשני שמות: אפרת ובית לחם. (יעקב אמר ליוסף, שהוא עצמו (יעקב) מבקש ממנו (מיוסף) לטרוח בקבורתו, למרות שלא טרח לקבור את רחל במקום יישוב, וזאת משום שעל פי הדיבור יעקב קבר שם את רחל, כדי שתהיה לעזרה לבניה כשהם יהיו בדרך לגלות. כאשר נבוזראדן הגלה את ממלכת יהודה, הגולים עברו ליד מקום קבורתה של רחל, ורחל הייתה מבקשת עליהם רחמים)[17]: (ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף יעקב ראה את בניו של יוסף, את אפרים ומנשה,[18] וַיֹּאמֶר יעקב שאל את יוסף: מִי אֵלֶּה מיהם האנשים האלה. כפי שנראה בפסוקים הבאים, ליעקב היה קשה לראות בגלל זקנותו, ולכן הוא לא הכיר את אפרים ומנשה[19]: (ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו יוסף ענה ליעקב: בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה שני האנשים העומדים לפניך הם שני בניי שה' נתן לי אותם בארץ מצרים,[20] וַיֹּאמַר יעקב אמר ליוסף: קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם תקרב אליי עכשיו את אפרים ומנשה, וכך אוכל לברך אותם[21]: (י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן עיניו של יעקב היו כבדות מרוב זקנה,[22] לֹא יוּכַל לִרְאוֹת יעקב לא היה יכול לראות (בגלל שעיניו כבדו מזוקן),[23] וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו יעקב קירב אליו את אפרים ואת מנשה,[24] וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם יעקב נישק וחיבק את נכדיו: את אפרים ואת מנשה[25]: (יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף יעקב אמר ליוסף: רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי (לאחר שנעלמת) מעולם לא חשבתי בליבי שאני (יעקב) אראה אותך (את יוסף) שוב,[26] וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ ועכשיו, לא רק שזכיתי לראות את פניך, אלא שזכיתי לראות גם את בניך[27]: (יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו בניו של יוסף עמדו לפניו, ויוסף הוציא את בניו, הזיז את בניו שהיו לפניו, לעבר יעקב, כדי שיעקב יוכל לברך אותם,[28] וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה בשעה שיוסף חזר לאחוריו (לאחר שהביא את מנשה ואפרים ליעקב) הוא השתחווה לעבר יעקב כשהוא שטח את פניו על הארץ[29]: (יג) וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם (לאחר שיוסף הזיז את בניו שעמדו לפניו) הוא לקח את אפרים ומנשה,[30] אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל יוסף לקח את אפרים בצד ימין שלו (של יוסף), כך שכאשר יוסף נעמד מול יעקב, יצא שאפרים עמד לשמאלו של יעקב. כאשר אדם בא מול אדם אחר (כמו שיוסף עמד מול יעקב) צד ימין שלו הוא כלפי צד שמאל של האדם שהוא עומד מולו, וממילא, כאשר יוסף נעמד מול יעקב ואפרים היה לימינו (של יוסף), יצא שאפרים עמד לשמאלו של יעקב,[31] וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל ואת מנשה לקח יוסף בצד שמאל שלו, שהוא צד ימין של יעקב, וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו יוסף קירב את בניו ליעקב שוב. בפעם הראשונה, יוסף קירב את בניו ליעקב כדי שיחבק וינשק אותם, ועכשיו, בפעם השנייה, קירב יוסף את בניו ליעקב, על מנת שיעקב יוכל לברך אותם: (יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ יעקב הושיט את יד ימין שלו,[32] וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם יעקב הניח את יד ימין שלו על ראשו של אפרים,[33] וְהוּא הַצָּעִיר אפרים הוא בנו הצעיר של יוסף (ולמרות זאת יעקב שם את יד ימין שלו, שהיא היד החשובה יותר, על ראש אפרים), וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה ואילו את יד שמאל שלו, הניח יעקב על ראשו של מנשה, שִׂכֵּל אֶת יָדָיו יעקב עיקם את ידיו, וכך, במקום להושיט את ידיו באופן ישר כך שיד ימין שלו (של יעקב) תהיה על ראשו של מנשה ויד שמאל שלו תהיה על ראש אפרים, יעקב החליף את ידיו באופן שיד ימין שלו הייתה על ראשו של אפרים ויד שמאל שלו הייתה על ראשו של מנשה,[34] כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר (יעקב הניח את יד שמאל שלו על מנשה) למרות שמנשה הוא הבן הבכור של יוסף והיה לכאורה ראוי יותר שיעקב יניח את ידו הימנית על ראשו של הבכור[35]: (טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף יעקב בירך את יוסף (אמנם אין מוזכר כאן מהי הברכה בה בירך יעקב את יוסף),[36] וַיֹּאמַר יעקב אמר לאחר שהוא סיים לברך את יוסף:[37] הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק (יעקב אמר:) האלוקים שאבותיי, אברהם ויצחק, עבדו לפניו, יברך את הנערים בזכות אבותיי,[38] הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה האלוקים שזן אותי מיום שנולדתי עד היום הזה, ושעשה איתי חסד לאורך כל חיי[39]: (טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע המלאך שה' היה רגיל לשלוח כדי להציל אותי מצרתי,[40] יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים (המלאך שרגיל להיות נשלח אליי בעת צרתי) הוא שיברך את הנערים, את אפרים ומנשה, בשמו של ה',[41] וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק על אפרים ומנשה תמיד ייזכר שמי (של יעקב) ושמם של אבותיי, אברהם ויצחק,[42] וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וכן אני מברך את אפרים ומנשה, שהם יהיו כמו דגים: כמו שדגים פרים ורבים בים, כך הם יפרו וירבו  בקרב אנשי הארץ, וכמו שאין עין הרע שולטת על דגים, כך לא תשלוט עין הרע על אפרים ומנשה[43]: (יז) וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עוד לפני שיעקב בירך את מנשה ואפרים, יוסף ראה שיעקב אביו הניח את יד ימין על ראשו של אפרים, בנו הקטן,[44] וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הדבר היה רע בעיני יוסף, כיוון שיוסף חשב שראוי שיעקב ייקח את מנשה ביד ימינו, היות ומנשה הוא הבכור,[45] וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו (לפני שיעקב בירך את מנשה ואפרים) יוסף הרים את ידו הימנית של יעקב והחזיק בה כדי שלא תיפול,[46] לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה (הסיבה שיוסף הרים את ידו הימנית של יעקב והחזיק בה היא) מכיוון שיוסף רצה להסיר את יד ימין של יעקב מעל ראשו של אפרים ולהניח אותה על ראשו של מנשה: (יח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו יוסף אמר ליעקב: לֹא כֵן אָבִי (יוסף אמר ליעקב) אבי! אין הדבר כמו שאתה חושב, כִּי זֶה הַבְּכֹר שהרי בן זה (מנשה) הוא הבן הבכור ולא אפרים,[47] שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ וממילא עליך (יעקב) לשים את יד ימין על ראשו של מנשה: (יט) וַיְמָאֵן אָבִיו יעקב סירב להניח את יד ימין שלו על מנשה,[48] וַיֹּאמֶר יעקב הסביר את סיבת סירובו ליוסף: יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי אני (יעקב) הרי יודע שמנשה הוא הבן הבכור,[49] גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל גם מנשה יהיה לעם בפני עצמו ויצאו ממנו צאצאים רבים,[50] וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ אולם, מאחיו הקטן אפרים, ייצאו צאצאים רבים יותר מאשר הצאצאים שייצאו ממנשה,[51] וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם כל העמים ישמעו את הניסים הגדולים שעתידים צאצאיו של אפרים לעשות (כפי שיהושע העמיד את השמש בגבעון)[52]: (כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא יעקב הוסיף לברך את אפרים ומנשה באותו היום בברכה נוספת,[53] לֵאמוֹר כך אמר יעקב בברכתו שבירך את מנשה ואפרים: בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל כל אדם מישראל שיבוא לברך את בניו, יברך אותם בכם (כפי שיוסבר בהמשך הפסוק),[54] לֵאמֹר כך כל אדם מישראל יברך את בניו: יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה (כל אדם מישראל יברך את בנו:) ה' ישים אותך כמו אפרים ומנשה,[55] וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה בברכותיו, הראה יעקב שהוא נותן חשיבות גדולה יותר לאפרים מאשר למנשה: בכך שהוא הניח על אפרים את יד ימין, ועל ידי שאמר בפיו "ישימך אלוקים כאפרים ומנשה", ובכך הקדים בדיבורו את אפרים למנשה[56]: (כא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף יעקב אמר ליוסף: הִנֵּה אָנֹכִי מֵת הרי אני הולך למות בקרוב,[57] וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם ואני (יעקב) יודע שה' יהיה בעזרתכם,[58] וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם ולאחר ארבע מאות (400) שנות הגלות, ה' יחזיר אתכם אל הארץ ששייכת לאבותיכם, לארץ כנען[59]: (כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ ואני (יעקב) נותן לך (יוסף) חלק אחד יותר מאחיך, אתה תיטול בנחלת הארץ חלק אחד יותר מאחיך האחרים. כוונתו של יעקב היא שיוסף ייטול שני חלקים בארץ ישראל, על ידי ששני בניו יקבלו כל אחד מהם חלק בארץ ישראל,[60] אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי את חלק הארץ הנוסף שאתה עתיד לקבל, עתידים בניי, בני ישראל, לקחת מידי האמורי שיושב בארץ על ידי מלחמה בה ישתמשו בחרבות וקשתות ככלי נשק[61]:

[1] רש"י כתב שהיה זה אחד מהמגידים ויש אומרים שהיה זה אפרין שהיה לומד אצל יעקב.

[2] רש"י.

[3] רש"י.

[4] רש"י, וכתב שגם משה חלק כבוד לפרעה.

[5] אונקלוס + רשב"ם.

[6] אונקלוס. אוה"ח: הפריה והרביה הם כנגד שני הבנים שעתידים להיוולד ליעקב, כאשר הכוונה היא לאפרים ומנשה שהם בעצם נכדיו.

[7] אונקלוס. רש"י: קהל עמים הם שני בנים, והכוונה היא לאפרים ומנשה, שהרי מאז לא נולדו ליעקב שני בנים. על גוי שה' אמר לו, אמר יעקב שהכוונה היא לבנימין אך קהל עמים עוד לא התקיים ולכן הוא מעביר את קהל העמים לשני נכדיו, לאפרים ומנשה. א"ע כתב פירוש דומה בשם רס"ג והקשה על כך: מה ההבדל בין בניו של יוסף לבניו של ראובן? לכן פירש א"ע שיעקב אומר כאן שבאופן כללי, ה' נתן לו את כל ארץ כנען, ובכלל הנתינה, נתן ה' ליעקב אפשרות לחלק את הארץ כרצונו, ולכן בוחר יעקב לתת גם לאפרים ומנשה חלק בארץ, כמו שהוא נותן לראובן ושמעון.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס + רשב"ם + רש"י. אמנם לפי רש"י, פירוש המילה עכשיו היא שיעקב יודע עכשיו שההבטחה לקהל עמים מכוונת כלפי נכדיו, אפרים ומנשה.

[10] רש"י.

[11] רש"י. ספורנו: מדובר כאן גם כן על אפרים ומנשה ויעקב אומר ליוסף שאפרים ומנשה ייקראו בתור בני יוסף.

[12] רש"י.

[13] רש"י. וכתב שלמרות שהארץ התחלה לפי מניין האנשים שיש, ולכן בכל מקרה מקבלים בניו של יוסף חלק של נחלה בגודל לפי כמות האנשים שנמצאים תחת אחריותם, ובמקרה זה כוללה דבר גם את הבנים שנולדו ליוסף אחרי לידת אפרים ומנשה, מכל מקום, להיקרא שבטים נקראים רק אפרים ומנשה. הרמב"ן מקשה על כך, שהרי לפי דברי רש"י אלה יוצא שיוסף קיבל את הבכורה רק לעניין כבוד, ורק לעניין שנקראו אפרים ומנשה שבטים, ומבחינת גודל נחלה, היה יוסף מקבל נחלה באותו הגודל, בין לפני דברי יעקב אלה ובין לאחריהם. גם לא ייתכן לומר שלכל אחד משבט יוסף נתנו נחלה כפולה מתוקף היותו בכור, שהרי דבר זה לא הוזכר כלל בכל התורה. לכן סובר הרמב"ן שהארץ התחלקה לשנים עשר חלקים שווים, כל שבט קיבל חלק שווה בנחלת הארץ, ושבט יהודה שהיה גדול נטל חלקת ארץ באותו הגודל כמו שבט שמעון הקטן. הלכך יוצא שיוסף קיבל נחלה בגודל של הנחלה שקיבלו שבטי ראובן ושמעון (שהרי כל שבט קיבל נחלה שווה), ויוצא שיוסף קיבל נחלה כפולה מהנחלה של שאר אחיו, כדין בכור. אוה"ח הסביר שהטעם שיעקב לא כלל גם את יוסף בתור שבט בנוסף על אפרים ומנשה, וכן הטעם שיעקב בחר דווקא באפרים ומנשה שיהיו קהל העמים היא משום שה' אמר ליעקב שמקהל עמים יצא ממנו עצמו, ויוסף עומד במקומו של יעקב.

[14] אונקלוס.

[15] אונקלוס.

[16] עיין בביאורנו בפרק לה' פסוק טז'.

[17] רש"י. א"ע: מיתתה של רחל הייתה פתאומית ולכן לא הייתי יכול להתארגן ולקבור אותה במקום מכובד כמו שעשיתי ללאה. ספורנו: כוונת דבריו של יעקב היא לומר ליוסף שלא יחשוב שלמרות הבטחתו של ה' אליו שהוא יוליד עוד בנים, הרי שגרם החטא לכך שהוא לא יוכל להוליד עוד בנים, משום שרחל מתה, וזאת הסיבה שהוא לא הוליד עוד בנים, ואם כן מוכח הדבר שדברי ה' היו מכוונים על אפרים ומנשה. אוה"ח: יעקב אומר ליוסף שרחל מתה בגללו, אם בגלל ששהה נדרו או בגלל הקללה שקילל את מי שלקח את התרפים, ולו לא היה גורם למותה של רחל, היו שני הבנים יוצאים ממנו. על דבריו אלה יש להקשות שהרי רש"י כתב שהיה ידוע שיעקב יוליד שנים עשר שבטים. פירוש נוסף שכתב הוא שיעקב ניסה לפייס את יוסף ואמר לו שבגלל שהוא גרם למותה של רחל, הרי שהוא אומר שייצאו מיוסף שני בנים נוספים. הרמב"ן כותב שיעקב אמר ליוסף שלא היה יכול לקבור את רחל במערת המכפלה משום שהוא נשא שתי אחיות שהוא איסור תורה, ואין זה כבוד לקבור את שתי האחיות בקבר אחד עם אבותיו, והיה חייב לקבור דווקא את לאה במערת המכפלה כיוון שהיא נישאת לו בהיתר.

הרמב"ן הקשה על דברי רש"י. לפי רש"י משמע לכאורה שיעקב קבר את רחל בחו"ל, שהרי רש"י כותב "ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ", והקשה הרמב"ן, וכי רחל נקברה חס ושלום בחוץ לארץ? השפ"ח מסביר שהכוונה היא שרחל לא הוכנסה לתוך עיר שיש בה יישוב בארץ ישראל, אלא היא נקברה ממש על הדרך.

[18] אונקלוס.

[19] רשב"ם. רש"י כותב שהכוונה היא לגמרי אחרת. יעקב רצה לברך את אפרים ומנשה, אך מיד הסתלקה ממנו השכינה, מכיוון שירבעם ואחאב עתידים לצאת מאפרים, ויהוא ובניו עתידים לצאת משבט מנשה, ולכן שאל יעקב את יוסף מיהם הבנים האלה שאינם ראויים לברכה. דברים אלה של רש"י הם קשים מאוד: א. מצד תשובתו של יוסף ליעקב. ב. מצד שיהוא היה מלך צדיק. ואי"ה נרחיב על כך במקום נפרד. אוה"ח: יעקב רצה שאהבת האב לבנו תתגבר כדי שהברכה תחול טוב יותר ולכן שאל את יוסף מיהם האנשים האלה כדי שלמוע את השתובה שאלה הם בניו, וכך תגבר אהבתו של יעקב לאפרים ומנשה בשעת הברכה.

[20] רשב"ם. רש"י: יוסף הראה ליעקב שטר אירוסין ושטר כתובה וביקש רחמים על הדבר וחזרה השכינה ליעקב. רמב"ן: יוסף לא היה צריך לומר ליעקב ששני בנים אלה נולדו במצרים, אלא יוסף רצה לומר שאלה הם שני הבנים שהוא אמר עליהם שהם יהיו כמו בניו. בעניין הנתינה ע"י ה' כתב הרמב"ן שהכוונה היא לניסים שאירעו ליוסף עד שקיבל את אסנת.

[21] אונקלוס.

[22] אונקלוס.

[23] אונקלוס. ספורנו כותב שאין הכוונה שיעקב ממש לא היה יכול לראות, אלא שהוא לא היה יכול לראות את הבנים באופן טוב כדי שהברכה תחול עליהם.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס. ספורנו: מטרת החיבוק והנישוק הייתה כדי שתדבק נפשו של יעקב באפרים ומנשה וכך תוכל הברכה לחול עליהם.

[26] רש"י. רשב"ם: לא דנתי בליבי.

[27] אונקלוס.

[28] אונקלוס + רש"י. א"ע כתב שהכוונה היא שלאחר שיעקב בירך את מנשה ואפרים, יוסיף הוציא את אפרים ומנשה שעמדו בין ברכיו של יעקב בשעה שיעקב ישב על המיטה.

[29] רש"י.

[30] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא שיוסף לקח לפני כן את אפרים ומנשה.

[31] רש"י.

[32] אונקלוס.

[33] אונקלוס.

[34] רשב"ם. תרגום יונתן: יעקב החליף את ידיו, והיינו באופן דומה שפירש הרשב"ם. רש"י: מלשון להתחכם, יעקב התחכם להניח את ידיו כך. א"ע: ידיו של יעקב כאילו הבינו את מה שיעקב רצה לעשות. ספורנו: יעקב הבין כיצד להניח את ידיו גם ללא שראה.

[35] א"ע. רשב"ם ואוה"ח: יקב ידע מהו מקומו של מנשה ולכן שיכל את ידיו, מכיוון שמנשה הוא הבן הבכור, ויעקב ידע שיוסף ישים את מנשה לצד ימינו.

[36] ספורנו, וכתב שעל ברכה זו לא היה יעקב צריך להרגיש קרוב יותר אל יוסף ע"י נישוק וחיבוק. רמב"ן: הכוונה בברכת יוסף היא ברכת הבנים שיופיע בפסוק הבא, אלא שכל הסיבה שיעקב בירך את בניו של יוסף היא רק בגלל אהבתו הגדולה ליוסף, ולכן נחשב הדבר כאילו שהוא בירך את יוסף עצמו, וכן משמע מהרשב"ם. כמו"כ הסתפק הרמב"ן אם ליוסף היו בנים אחרים שהם נכללו בברכה למנשה ואפרים, או שלא היו לו כלל בנים נוספים. בסוף פשט את הספק וכתב שליוסף כן היו בנים נוספים מהפסוק "ומולדתך אשר הולדת...". אוה"ח: יעקב בירך את יוסף שיהיה תמיד מבורך. הסבר נוסף (אך דומה) הוא שיעקב מסר ליוסף את מפתח הברכות.

[37] ספורנו.

[38] אונקלוס + ספורנו.

[39] אונקלוס + ספורנו.

[40] רש"י.

[41] רש"י. ספורנו: אם אין ראוי שה' עצמו יברך את הנערים, הרי שלפחות יבורכו ע"י מלאך. אוה"ח: מאמר ה' הוא שנקרא מלאך.

[42] רמב"ן, ומעין זה פירש בספורנו שהכוונה היא ששמו של יעקב יוכר להם ולא שמם של תרח ונחור. רשב"ם: הכוונה היא שהם יחיו. א"ע: הכוונה היא שכל בני ישראל נקראו על שמו של יוסף, כיוון שהוא בא מרחל שהיא האישה העיקרית, אך הרמב"ן דחה את דבריו, שהרי כתוב ויקרא בהם שמי. כלי יקר: לאפרים ומנשה יקרה את כל מה שמורים השמות שלנו: כמו שישראל מורה על "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים", ויעקב על הטוב הצפון לצדיקים לעתיד, ואברהם על שם "אב המון גויים", ויצחק על שם השמחה.

[43] אונקלוס + רש"י.

[44] רשב"ם. הכלי יקר כתב שהיה זה לאחר הברכה, אלא שיוסף לא אמר דבר עד שראה שיעקב מברך את בני בניו באותה ברכה, כיוון שלפני הברכה חשב שיעקב מברך את כל אחד מבניו בברכה מיוחדת, את אפרים בברכה שלצורכה צריך את יד ימין ואת מנשה בברכה שלצורכה צריך את יד שמאל.

[45] הרמב"ן הסתפק אם הסיבה היו משום שמנשה הוא הבכור ומשום כך אהב יוסף את מנשה יותר מאפרים, או משום שחשב שאם יעקב טועה בדרך בה מברך את בניו, הרי שהברכה לא תחול.

[46] רש"י.

[47] אונקלוס.

[48] אונקלוס.

[49] רש"י.

[50] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא שגדעון השופט ייצא ממנשה, שהקב"ה יעשה נס על ידו.

[51] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא שיהושע ייצא מאפרים, ויהושע גדול יותר מגדעון כיוון שהוא ינחיל לבנ"י את הארץ וילמד את בנ"י תורה.

[52] רש"י וכן פירש מצודות בספר יהושע פרק י' פסוק יג'. אונקלוס: צאצאיו של אפרים יהיו שליטים על עמים אחרים. א"ע: יהיו הרבה גויים שייצאו מאפרים.

[53] אונקלוס. רמב"ן: ביום ההוא היינו כדי לקבע את רצונו של יעקב לשים את יד ימינו על ראש אפרים בשעה שהוא מברך אותם, ולכן גם חזר יעקב באותו המעמד והקדים בדבריו את אפרים למנשה. אוה"ח: יעקב בירך את מנשה ואפרים בכל הברכות עד שלא היה יותר במה לברכם, ולכן כולם חושבים שראוי לברך את בניהם כמו מנשה ואפרים.

[54] רש"י. רמב"ן: אין הכוונה לכל אדם מישראל, אלא הכוונה היא לכל צאצאיו של יוסף.

[55] אונקלוס.

[56] א"ע. רש"י: בברכה, הראה יעקב שאפרים חשוב יותר בדגלים ובחנוכת הנשיאים.

[57] אונקלוס. ספורנו: יעקב אמר שהוא מצווה את הדברים בשעת מיתה, ולכן יש לקיים את צוואתו לתת לאפרים ומנשה חלק בארץ.

[58] רשב"ם.

[59] רשב"ם. ספורנו: שם, בארץ אבותיכם, תתקיים מתנתי. אוה"ח: הסיבה שיעקב השתמש בשם ארץ אבותיכם כדי לתאר את ארץ כנען היא כדי לומר שהארץ שייכת עכשיו לאבות, ולכן אין הוא גוזל נחלה של שאר האחים בכך שהוא נותן ליוסף חלק נוסף לנחלה.

[60] רשב"ם. רש"י כתב שהכוונה היא שיעקב נתן ליוסף את העיר שכם, בתמורה לכך שיוסף מתעסק בקבורתו. בפירושו השני כתב כמו רשב"ם. ספורנו: יעקב אמר ליוסף שהוא לא מיעט מנחלת שאר האחים נחלה על ידי שהוא נותן את הנחלה הנוספת ליוסף, כיוון שמה שהוא נותן ליוסף הוא הנחלה שקנה מעשיו כשקנה את הבכורה, ודבריו קצת קשים.

[61] רשב"ם. רש"י הרי פירש שמדובר על העיר שכם, ולכן פירש שהכוונה היא שכאשר שמעון ולוי הרגו את תושבי העיר שכם, התכנסו תושבי הארץ כדי להרוג את בניו של יעקב, ויעקב חגר את כלי מלחמתו ונלחם נגדם. בפירושו השני (שבו כבר פירש שהכוונה היא לחלק הנוסף ששבט יוסף מקבל בארץ) כתב שחרבו וקשתו היינו חכמתו ותפילתו. אונקלוס כתב שהכוונה היא לתפילתו ובקשתו. רמב"ן: הסיבה שהאמורי מוזכר כאן היא: א. בגלל שהמלחמה הראשונה של בנ"י הייתה נגד האמורי (סיחון ועוג). ב. מכיוון שמנשה קיבלו מנחלת האמרוי וגם אפרים קיבלו נחלה בסמוך לאמורי. כמו"כ כתב שהכוונה "בחרבי ובקשתי", היינו שיעקב עשה כמנהג הנביאים להתחיל את המעשה כבר עכשיו, ולכן יעקב אחז בחרב לכיוון האמורי וזרק לשם חיצים.