בראשית פרק נ

בראשית פרק נ

(א) וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו לאחר שיעקב מת, יוסף נפל על פניו של יעקב אביו,[1] וַיֵּבְךְּ עָלָיו בשעה שיוסף נפל על פני אביו, הוא בכה,[2] וַיִּשַּׁק לוֹ ולאחר מכן יוסף נשק לאביו[3]: (ב) וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו יוסף ציווה רופאים שהיו עבדיו לחנוט את יעקב. החניטה היא לעשות מעין מרקחת של בשמים כדי לשים על המת, וכך היו עושים במצרים לאנשים מכובדים שמתו,[4] וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל רופאי מצרים חנטו את יעקב[5]: (ג) וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם הסתיימו ארבעים (40) הימים שבהם חנטו רופאי מצרים את יעקב,[6] כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים (הסיבה שחנטו את יעקב במשך ארבעים יום היא) מכיוון שכדי לחנוט אדם, יש לעשות זאת במשך ארבעים (40) ימים, וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם המצרים התאבלו על יעקב במשך שבעים (70) יום: ארבעים (40) יום שבהם חנטו את יעקב ועוד שלושים (30) יום שבהם התאבלו על יעקב[7]: (ד) וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ לאחר שעברו שבעים (70) ימי האבל על יעקב,[8] וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה (לאחר שהסתיימו שבעים ימי האבל על יעקב) יוסף דיבר עם אנשי ביתו של פרעה. (הסיבה שיוסף לא דיבר ישירות עם פרעה היא מפני שאין לבוא אל המלך בלבוש שק, ויוסף לבש בגדי אבלות),[9] לֵאמֹר כך אמר יוסף לאנשי ביתו של פרעה: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה אם אני מוצא חן בעיניכם, תאמרו עכשיו לפני פרעה את הדברים הבאים,[10] לֵאמֹר כך תאמרו לפרעה: (ה) אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי יעקב אבי השביע אותי (יוסף), לֵאמֹר כך אמר לי אבי בשעה שהוא השביע אותי: הִנֵּה אָנֹכִי מֵת הרי אני (יעקב) הולך למות,[11] בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בקבר שהכנתי לעצמי בארץ כנען,[12] שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי שם (בקבר שהכנתי בארץ כנען) אתה (יוסף) תקבור אותי, וְעַתָּה ועכשיו, מאחר שאבי השביע אותי לקבור אותו בארץ כנען,[13] אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה אני (יוסף) אעלה עכשיו לארץ כנען, אקבור שם את אבי, ולאחר מכן אחזור לארץ מצרים[14]: (ו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה פרעה אמר ליוסף (על ידי אנשי ביתו): עֲלֵה תעלה לארץ כנען, וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ ותקבור בארץ כנען את אביך כמו שהוא השביע אותך לעשות[15]: (ז) וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו יוסף עלה ממצרים לארץ כנען כדי לקבור את אביו, וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה יחד עם יוסף, עלו לארץ כנען כל עבדיו של פרעה,[16] זִקְנֵי בֵיתוֹ וכן עלו עם יוסף לארץ כנען כל זקני ביתו של פרעה,[17] וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם וכן עלו עם יוסף לארץ כנען כל זקני ארץ מצרים[18]: (ח) וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו וכן עלו יחד עם יוסף, כל משפחתו של יוסף, אחיו ומשפחתו של אביו, רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן (כל צאצאיו ומשפחתו של יעקב עלו עם יוסף לארץ כנען) ורק את הטף, הצאן והבקר, הם עזבו בארץ גושן ולא העלו איתם לארץ כנען[19]: (ט) וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים יוסף העלה יחד איתו לארץ כנען גם מרכבות וגם פרשים (חיילים שרוכבים על הסוסים),[20] וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד המחנה שעלה יחד עם יוסף לארץ כנען היה רב מאוד, היו הרבה מאוד אנשים שעלו עם יוסף לארץ כנען כדי לקבור את אביו[21]: (י) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד יוסף והאנשים שעלו איתו הגיעו עד לגורן שהיה מוקף בהרבה שיחים של אטד,[22] אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הגורן שהיה מוקף בשיחי אטד היה בעבר הירדן המערבי, כלומר, בתוך ארץ כנען,[23] וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד בגורן האטד, עשו ליעקב מספד גדול וכבד, הכוונה היא להספד רציני ומכובד,[24] וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים לאחר שיוסף קבר את אביו במערת המכפלה, הוא עשה שבעה ימי אבל[25]: (יא) וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד יושבי ארץ כנען ראו את הצער הגדול שהיה בגורן האטד (בגורן האטד הספידו את יעקב ובכו עליו כפי שראינו, אך שבעת ימי האבלות, נהגו רק לאחר שקברו את יעקב במערת המכפלה),[26] וַיֹּאמְרוּ יושבי ארץ כנען אמרו: אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם יש עכשיו אבל גדול למצרים,[27] עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לכן, בגלל דברי יושבי ארץ כנען, נקרא המקום בו היה גורן האטד בשם "אבל מצרים שנמצא בעבר הירדן המערבי"[28]: (יב) וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם בניו של יעקב עשו ליעקב כמו שהוא (יעקב) ציווה אותם לעשות[29]: (יג) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן (הכוונה בכך שבניו של יעקב עשו כמו שהוא ציווה אותם לעשות היא ש-) בניו של יעקב נשאו את יעקב לארץ כנען לאחר מותו,[30] וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה בניו של יעקב קברו את יעקב במערה שנמצאת בשדה המכפלה, אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי אברהם קנה מעפרון החיתי את המערה ואת השדה כדי שהמערה תשמש לאחוזת קבר, עַל פְּנֵי מַמְרֵא שדה המכפלה נמצא לפני מקום שנקרא ממרא: (יד) וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה יוסף חזר למצרים, הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו יחד עם יוסף חזרו איתו למצרים גם אחיו וכן כל מי שעלה איתו לארץ כנען כדי לקבור את אביו, אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו יוסף ושאר העולים שעלו כדי לקבור את אביו חזרו לארץ מצרים לאחר קבורת יעקב[31]: (טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם אחיו של יוסף ראו שיעקב אביהם מת,[32] וַיֹּאמְרוּ האחים אמרו זה לזה: לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף שמא יוסף ישמור לנו טינה על כך שמכרנו אותו למצרים,[33] וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ (ומאחר שיוסף ישמור לנו טינה על כך שמכרנו אותו) הוא יחזיר לנו כגמולנו על כל הרעה שעשינו לו[34]: (טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף האחים ציוו על שליחים ללכת אל יוסף,[35] לֵאמֹר האחים אמרו ליוסף על ידי השליחים ששלחו לו: אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ יעקב אביך ציווה לפני מותו,[36] לֵאמֹר כך אמר יעקב אביך לפני שהוא מת. (האמת היא שיעקב לא ציווה דבר זה ליוסף, מכיוון שהוא לא חשד שיוסף ירע לאחיו, והאחים שינו בדבר מפני השלום)[37]: (יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף (אביך ציווה לפני מותו) כך תאמרו ליוסף: אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם בבקשה תעזוב עכשיו את חוב אחיך וחטאתם, בבקשה תסלח לאחיך,[38] כִּי רָעָה גְמָלוּךָ שהרי אחיך עשו לך רעה,[39] וְעַתָּה ועכשיו, מאחר שאני מבקש על הדבר,[40] שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ תסלח עכשיו לפשע שעשו העבדים של ה', כלומר: תסלח לאחיך,[41] וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו יוסף בכה בשעה ששלוחי האחים אמרו לו את הדברים האלה[42]: (יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו בנוסף לשלוחים ששלחו אל יוסף, הלכו גם אחי יוסף עצמם אל יוסף,[43] וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו האחים נפלו בהשתחויה לפני יוסף, וַיֹּאמְרוּ האחים אמרו ליוסף: הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים אנחנו (האחים) מזומנים להיות העבדים שלך: (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף יוסף אמר לאחיו: אַל תִּירָאוּ אל תפחדו, כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי האם אני (יוסף) במקומו של אלוקים? הרי אתם (האחים) מכרתם אותי למצרים בשליחותו של ה', ולמרות שאתם חשבתם להרע לי, ה' חשב להוריד אותי למצרים לטובה, וממילא אני (יוסף) אינני יכול להרע לכם לאחר שהייתם שליחי ה', וגם אם הייתי רוצה להרע לכם, לא הייתי מצליח לעשות זאת, שהרי ללא שה' יעזור לי אינני יכול לעשות דבר[44]: (כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה בשעה שמכרתם אותי למצרים, אתם (האחים) חשבתם לעשות לי (ליוסף) דבר רע, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה אך ה' חשב שהמכירה למצרים תהיה לדבר טוב,[45] לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב (ה' שלח אותי למצרים) כדי לעשות הצלה גדולה כמו ההצלה שמתרחשת היום, ובה נשארים הרבה מצאצאיו של יעקב בחיים למרות הרעב הגדול (אמנם הרעב כבר הסתיים, אך יוסף אומר שהוא יכול לכלכל את אחיו גם בשעת רעב)[46]: (כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ ועכשיו, אל תפחדו, אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם אני (יוסף) אכלכל אתכם, אתן לכם (האחים) מזון ולילדיכם,[47] וַיְנַחֵם אוֹתָם יוסף אמר לאחיו דברי ניחומים שלא יפחדו ממנו,[48] וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם יוסף אמר לאחיו דברים המתיישבים על הלב, וכך הוא שכנע אותם שהם אינם צריכים לפחד[49]: (כב) וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם יוסף ישב במצרים, הוּא וּבֵית אָבִיו יוסף ישב במצרים יחד עם משפחתו של אביו, וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים יוסף חי במשך מאה ועשר (110) שנים: (כג) וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים יוסף ראה מאפרים דור שלישי, יוסף ראה את הנכדים של אפרים,[50] גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גם בניו של מכיר בן מנשה, שגם הם היו ניניו של יוסף, יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף (נכדיו של יוסף ממנשה) גודלו על ידי יוסף. יוסף גידל את ניניו שהיו בניו של מכיר[51]: (כד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו יוסף אמר לאחיו: אָנֹכִי מֵת (יוסף אמר לאחיו) אני הולך למות, וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וה' יזכור אתכם,[52] וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב (וכאשר ה' יזכור אתכם) הוא יעלה אתכם מארץ מצרים לארץ שהוא נשבע לאברהם יצחק ויעקב, לארץ כנען[53]: (כה) וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יוסף השביע את בניו של יעקב, את אחיו, לֵאמֹר כך אמר יוסף לאחיו בשעה שהוא השביע אותם, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם ה' יזכור אתכם (ויעלה אתכם לארץ כנען),[54] וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה וכאשר ה' יעלה אתכם ממצרים, תעלו יחד איתכם את העצמות שלי מכאן לארץ כנען[55]: (כו) וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים יוסף מת כשהוא היה בן מאה ועשר (110) שנים,[56] וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ רופאי מצרים חנטו את יוסף, מרחו על גופו מרקחת מיוחדת של בשמים,[57] וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם שמו את יוסף בארון במצרים[58]:

[1] אונקלוס.

[2] אונקלוס.

[3] אונקלוס. אוה"ח התורה באה לרמז כאן שרק ליעקב ראוי לשיק כיוון שהוא לא מת, אך למת אחר אסור לנשק.

[4] רש"י + אוה"ח. א"ע: הכוונה היה למעין מרקחת שהיו מכינים ממנו אבקה ומפזרים על גוף המת.

[5] אונקלוס. אוה"ח התורה מדגישה כאן שהרופאים עשו זאת משום כבודו של יעקב, או כדי שלא יטעו בו ויחשבו שהוא לא מת. בהסבר הדבר שהרי הצדיקים לא מתים, וא"כ מדוע ציווה יוסף לחנוט את יעקב, כתב אוה"ח שייתכן לומר שהיה זה רק לאחר שעמדו ישראל על הר סיני ופסקה זוהמתן, או שיוסף לא ידע על כך. ספורנו: הרופאים עשו זאת מהיותו ישראל, מתוך כבוד שלהם אל יעקב, ולא רק בגלל הציווי של יוסף.

[6] רש"י.

[7] רש"י, וכתב שהסיבה שהתאבלו על יעקב היא משום שבירדיתו למצרים, הסתיים הרעב.

[8] אונקלוס.

[9] ספורנו.

[10] אונקלוס. אוה"ח: יוסף ביקש מבני ביתו של פרעה שגם הם ינסו לשכנע את פרעה להסכים לדבר.

[11] אונקלוס.

[12] אונקלוס. רש"י: כריתי מלשון חפרתי. שני פירושים נוספים שכתב רש"י הם מלשון קניין ומלשון כרי, שיעקב אסף את כל הכסף והזהב שקיבל מלבן ונתן אותם לעשיו בשביל חלקו במערת המכפלה.

[13] אונקלוס.

[14] אנקלוס.

[15] אונקלוס. רש"י: רק בשביל השבועה נתן פרעה רשות ליוסף לעלות ולקבור את אביו, כיוון שפרעה חשש שאם לא ייתן ליוסף לקיים את שבועתו לאביו, יוסף לא יקים את שבועתו שנשבע לו (לפרעה) שלא יגלה שפרעה אינו יודע את כל הלשונות, שהרי פרעה לא ידע את לשון הקודש.

[16] אונקלוס. א"ע: עבדי פרעה הם כל אחד מתושבי מצרים שאינו יוסף.

[17] אונקלוס.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס.

[20] רשב"ם. אונקלוס כתב שהרכב ופרשים עלו מעצמם.

[21] אונקלוס. רמב"ן (פרק מט' פס' לא'): הסיבה שיוסף העלה איתו כל כך הרבה אנשים היא כדי להילחם על חלקו במערת המכפלה, שהרי היה ברור ליוסף שעשיו יערער על חלקו במערת המכפלה, וכאשר התורה כותבת שכל האנשים חזרו למצרם, היא מתכוונת לומר שלא נהרגו מכל האנשים האלה אף אחד במלחמה נגד עשיו.

[22] רש"י, וכתב שכל מלכי כנען וישמעאל הגיעו למלחמה וכאשר הם ראו את כתרו של יוסף תלוי על ארונו של יעקב, הם שמו את הכתרים שלהם על ארונו של יעקב.

[23] כך כתב בלמשמעות, ואילו דעת מקרא כתב שמלשון התורה ניתן לומר שמסע ההלוויה של יעקב עבר לארץ ישראל בדרך קצרה דרך ארץ פלשתים, ואז הכוונה היא באמת לעבר הירדן המערבי, או שניתן לומר שמסע ההלוייה עבר בדרך ארוכה יותר, כמו שבנ"י עצמם עלו ממצרים, ואז הכוונה היא לעבר הירדן המזרחי.

[24] אונקלוס.

[25] א"ע. אמנם בפירוש יהל אור כתב בשם מפרשים אחרים שהכוונה היא לפני הקבורה.

[26] אונקלוס. רשב"ם: הכוונה היא שיושבי הארץ שהם כנענים ראו.

[27] אונקלוס.

[28] אונקלוס.

[29] אונקלוס.

[30] אונקלוס. רש"י: ובני בניו לא נשאו אותו, מכיוון שיעקב לא רצה שמצרי או הבנים שנולדו מבנות כנען יישאו את מיטתו, וכן כתב שיעקב קבע לבניו את המיקום של כל אחד מבניו בשעת נשיאת המיטה, ומיקומם היה כמו המיקום בשעת הליכת המחנות במדבר. לוי לא נשא את מיטתו של יעקב משום שהוא עתיד לשאת את הארון ויוסף לא נשא את המיטה משום שהוא מלך.

[31] אונקלוס.

[32] אונקלוס. רש"י: האחים ראו שיוסף כבר לא היה מקרב אותם לסעוד על שולחנו. כל עוד היה יעקב חי, היה יוסף מקרב את אחיו בשביל כבוד אביו, ועכשיו הפסיק לעשות זאת.

[33] אונקלוס.

[34] אונקלוס.

[35] רש"י, וכתב שהכוונה היא לבני בלהה שהיו רגילים אצלו. אמנם, רש"י לא הזכיר את בני זלפה ואיני יודע אם יש לכך טעם. ספורנו כתב שציוו לעבדי יעקב לומר כן. כמו"כ כתב שהציווי היה שיאמרו מאליהם, אך יעקב אמר שהוא מאליו אינו צריך לומר כן ליוסף, שהרי יוסף אינו חשוד בעיניו. אוה"ח: האחים ציוו את השלוחים לומר שהם שמעו זאת מיעקב עצמו.

[36] אונקלוס.

[37] רש"י.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס.

[40] אונקלוס.

[41] אונקלוס + רש"י.

[42] אונקלוס.

[43] רש"י.

[44] רש"י. א"ע: יוסף אמר לאחיו: האם אני במקומו של ה' שאתם אומרים שאתם עבדים שלי. אוה"ח: אם אתם חייבים עונש, ה' הוא שיעניש אתכם, אך יוסף לא מחל להם.

[45] אוה"ח: וא"כ נחשב הדבר כאדם שהתכוון להשקות את חברו בכוס שך רעל והשקה אותו בכוס של יין, שהוא פטור מדיני שמים. ספורנו: אתם חשבתם למכור אותי למצרים, בגלל שסברתם שאני רודף, ולכן, בגלל שכוונתכם הייתה זכה, ה' גלגל מכך דבר טוב שאוכל להחיות עם רב.

[46] תרגום יונתן. בפנים כתבנו שאין הכוונה לכך שבאותו זמן היה רעב,אך לדברי רש"י האומר ששנות הרעב הסתיימו כשיעקב ירד למצרים, יש לומר ששנות הרעב התחילו מחדש לאחר פטירתו למשך חמש שנים.

[47] אונקלוס.

[48] אונקלוס.

[49] רש"י, וכתב שהכוונה היא שיוסף אמר לאחיו שעד שהם ירדו למצרים היו המצרים אומרים עליו שהוא עבד, לאחר שהם ירדו, נודע לכולם שיוסף הוא בעצם בן חורין, ועכשיו אם יוסף יהרוג אותם, יאמרו שבהתחלה הוא ראה משפחה מכובדת אז הוא אמר שהם אחיו ולאחר מכן הרג אותם, אך הם אינם באמת אחיו של יוסף, שהרי לא ייתכן שאח יהרוד את אחיו. בהסבר השני כתב שיוסף אמר לאחיו שעשר נרות אינם יכולים לכבות נר אחד.

[50] תרגום יונתן. א"ע: הכוונה היא לנינים.

[51] אונקלוס.

[52] אונקלוס.

[53] אונקלוס.

[54] אונקלוס.

[55] אונקלוס. רמב"ן בפרק מט' פס' לא' כתב שיוסף לא ציווה לקבור אותו במערת המכפלה משום שאברהם קנה את הקבר לשלושת האבות, ולאחר קבורת יעקב, אין קוברים של עוד אדם. כמו"כ כתב שם שיוסף לא ציווה להעלות את עצמותיו מיד מכיוון שידע שהמצרים לא יתנו רשות לכך, וגם את ייתנו רשות, הם יגנבו את כל רכושם של בנ"י בעודם בארץ כנען.

[56] אונקלוס.

[57] א"ע.

[58] רשב"ם. ספורנו: הכוונה היא לאותו ארון שבו חנטו אותו והמצרים לא קברו את יוסף, וכך ידע משה לקחת את עצמותיו של יוסף.