דברים פרק יב

דברים פרק יב

(א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ אלה הם החוקים והמשפטים שעליכם לקיים בארץ שה' נותן לכם לרשת, בארץ ישראל, כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה עליכם לקיים מצוות אלה לאורך כל הימים בהם אתם חיים בארץ ישראל: (ב) אַבֵּד צריך קודם להשמיד את העבודה זרה, תְּאַבְּדוּן לאחר השמדת העבודה זרה, יש לשרש אחר העבודה זרה, לוודא שאין שום חלק מהעבודה זרה בנמצא,[1] אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם  אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם (יש להשמיד ולשרש) את כל המקומות שהם (בני ישראל) יכבשו שבהם עבדו הגויים יושבי הארץ עבודה זרה, עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן הגויים יושבי הארץ עבדו את העבודה זרה על ההרים הגבוהים, על הגבעות ומתחת לכל עץ שמראהו יפה[2]: (ג) וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם יש לנתץ לרסיסים, יש לשבור לרסיסים את המזבחות של יושבי הארץ. מזבח מורכב מהרבה אבנים, [3] וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וכן יש לשבור לרסיסים את המצבות. מצבה היא מזבח הבנוי מאבן אחת,[4] וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וכן יש לשרוף באש את עצי האשרה של יושבי הארץ. עצי האשרה שימשו את יושבי הארץ לעבודה זרה,[5] וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וכן יש לקצוץ את הפסלים ששימשו את יושבי הארץ לעבודה זרה,[6] וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא וכן עליכם לאבד את שם העבודה זרה, לוודא שלא ייזכר שם העבודה זרה על המקומות בהם עבדו אותה[7]: (ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אל תקריבו קרבנות לה' בכל מקום, כמו שהגויים יושבי הארץ הקריבו קרבנות לאלוהים שלהם בכל מקום[8]: (ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם תקריבו קרבנות רק במקום שה' יבחר כדי להשרות את שכינתו שם,[9] לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה תבואו לבית שכינתו של ה', למשכן שייבנה בשילה. (הכוונה בפסוקים אלה היא לתקופה שעדיין לא נבנה בית המקדש בירושלים, ואילו בפסוק יא' תעסוק התורה בהבאת קרבנות אלה לירושלים לאחר חורבן המשכן בשילה ובניית בית המקדש בירושלים)[10]: (ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה תביאו למשכן בשילה את סוגי הקרבנות הבאים: 1) עֹלֹתֵיכֶם (תביאו למשכן) קרבנות עולה, 2) וְזִבְחֵיכֶם (וכן תביאו למשכן בשילה) קרבנות שלמים שהם חובה (כגון קרבן תודה),[11] 3) וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם (וכן תביאו למשכן בשילה) מעשר בהמה ומעשר שני הנאכלים רק במקום המקדש והמשכן,[12] 4) וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם (וכן תביאו למשכן בשילה) פירות ביכורים,[13] 5) וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם (וכן תביאו למשכן קרבנות נדר ונדבה שהם) קרבנות שאדם נודר ונודב מרצונו להקריב בבית המקדש, 6) וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם (וכן עליכם להביא למשכן) את בכורות הבקר והצאן. כפי שראינו בספר שמות, יש לתת את הבכור של כל בהמה טהורה לכהן. התורה כותבת כאן שמעלים את הבכור למשכן בשילה (ולאחר בניית בית המקדש יש להעלות את הבכור לירושלים) כדי לתת אותו שם לכהן, ובמשכן (ולאחר מכן בבית המקדש) הכהן יקריב את הבכור, ולאחר ההקרבה, יאכל הכהן את בשר הבכור[14] : (ז) וַאֲכַלְתֶּם שָׁם[15] לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תאכל את בשר הקרבנות ועל ידי כך תשמח לפני ה' (כאשר המשכן עמד בשילה נאסרו הבמות והיה מותר לאכול את בשר הקרבנות רק בסמוך למשכן: קדשי קדשים בתוך הקלעים וקדשים קלים בכל מקום ממנו היה ניתן לראות את שילה. אולם כאשר המשכן לא עמד בשילה, אלא עמד בנוב, גבעון או בגלגל, היה מותר לאכול את בשר הקדשים הקלים בכל גבול ישראל והבמות היו מותרות), וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אתם ומשפחותיכם תשמחו במעשיכם לפי הברכה שה' בירך אתכם. מי שיש לו רכוש רב, מביא יותר בהמות לקרבנות, ומי שיש לו מעט רכוש, מביא פחות בהמות לקרבנות[16]: (ח) לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו (כשתעברו את הירדן ותעסקו בכיבוש הארץ) אל תנהגו כמו שאנחנו נוהגים כאן, שאנחנו מקריבים את כל הקרבנות בבמות. לאחר שתעברו את הירדן ותקימו במות, מותר לכם להקריב שם רק קרבנות שאנשים מקריבים מרצונם, לדוגמא: קרבנות נדרים ונדבות. אולם, קרבנות חובה, אסורים בהקרבה בבמות (לעומת השנים בהם היו ישראל במדבר שהיה מותר לישראל להקריב בבמות כמעט את כל סוגי הקרבנות)[17]: (ט) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה עדיין, כל אותן ארבע עשרה שנים בהן בני ישראל כבשו וחילקו את ארץ ישראל, לא הגעתם לשלב,[18] אֶל הַמְּנוּחָה של הקמת משכן בשילה, וְאֶל הַנַּחֲלָה או לשלב בניית בית המקדש בירושלים, אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ ולכן, לפני הקמת המשכן, כל עוד אתם עסוקים בכיבוש הארץ, אסור לכם להקריב קרבנות חובה שאין קבוע להם זמן (כגון פר העלם דבר של ציבור): (י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם לאחר שתעברו את הירדן ותתיישבו בארץ ישראל,[19] וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח וה' ייתן לכם מנוחה מכל אויביכם כך שתשבו בביטחון, (דבר זה יקרה בימי דוד) ורק אז חלה עליכם המצווה הבאה[20]: (יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם המקום בו ה' יבחר כדי להשכין שם את שכינתו, שם תבנו את בית המקדש,[21] שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לבית המקדש תביאו את כל הקרבנות עליהם אני מצווה אתכם: 1) עוֹלֹתֵיכֶם (וכן תביאו לבית המקדש) קרבנות עולה, וְזִבְחֵיכֶם (וכן תביאו לבית המקדש את) קרבנות השלמים הבאים כחובה, 3) מַעְשְׂרֹתֵיכֶם (וכן תביאו לבית המקדש) מעשר בהמה ומעשר שני הנאכלים רק בירושלים, 4) וּתְרֻמַת יֶדְכֶם הביכורים, 5) וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק (וכן תביאו לבית המקדש) את הנדרים שנדרתם להביא לה' מהבהמות המובחרות שלכם.[22] (בפסוקים ו'-ז' מדובר על הבאה למשכן בשילה ואילו כאן מדובר על הבאה לבית המקדש הקבוע): (יב) וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אתם תשמחו לפני ה' על ידי אכילת בשר הקרבנות, אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם יחד איתכם ישמחו גם בניכם, בנותיכם, עבדיכם ושפחותיכם, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם אתם חייבים לשמח איתכם גם את הלוי, ולתת לו מבשר קרבנותיכם, כיוון שאין לו נחלה איתכם בארץ ישראל[23]: (יג) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה תיזהר שמא תעלה את קרבנות העולה שלך בכל מקום שתרצה להעלותם[24]: (יד) כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ רק במקום שה' יבחר בו, שנמצא בנחלת אחד השבטים, כלומר, בבית המקדש שהיה בנחלתו של בנימין,[25] שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ שם בבית המקדש תעלה את עולותיך, וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ ושם, בבית המקדש תעבוד את ה' כמו שהוא מצווה אותך: (טו) רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ בבשר קדשים שאתה רוצה לאוכלו בתורת חולין, דהיינו, בשר של בהמת קדשים שנפל בה מום שאינו עובר, וממילא הדין של בהמה זו הוא כבהמת חולין,[26] תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר בהמה זו (שנפל בה מום שאינו עובר) מותרת לך בשחיטה ואכילה מחוץ לבית המקדש, כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ מותר לך לשחוט בהמה של קדשים שנפל בה מום (או כל בהמת חולין אחרת) בכל אחת מעריך, ואין צריך להקריב בהמה זו רק בירושלים, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ בהמה של קדשים שנפל בה מום מותרת באכילה הן לאדם טהור והן לאדם טמא,[27] כַּצְּבִי וְכָאַיָּל ודין בשר בהמה שנפל בה מום הוא להיות כמו הצבי והאיל שאין מביאים מהם קרבנות, וממילא בשרם תמיד הוא בתורת חולין[28]: (טז) רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ (גם בהמת קדשים שנפל בה מום), אסור לאכול את דמה, עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ תשפוך את הדם על הארץ,  כַּמָּיִם דין הדם הוא כדין מים, ואין הדם צריך כיסוי כמו במקרים אחרים של שחיטת חיה או עוף[29]: (יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ אסור לך לאכול בעריך,[30] מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ (אסור לך לאכול בעריך) את המעשרות שאתה מפריש מתבואתך, מהענבים שלך ומהזיתים שלך (מדובר במעשר שני), וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וכן אסור לך לאכול בעריך את בכורות הבהמות הטהורות שאתה צריך להביא לבית המקדש לשם קרבן בכור, וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וכן אסור לך לאכול בעריך את הקרבנות שאתה מפריש אותם בתורת נדר. אדם מתחייב בקרבן נדר כאשר אמר "הרי עליי עולה" (אך לא ייחד לקרבן בהמה מסויימת), וְנִדְבֹתֶיךָ וכן אסור לך לאכול בעריך את הקרבנות שאתה מפריש בתורת נדבה. אדם מתחייב בקרבן נדבה כאשר הוא מייחד בהמה מסוימת לקרבן ואומר: "הרי בהמה זו עולה", וּתְרוּמַת יָדֶךָ וכן אסור לך לאכול בעריך את הביכורים: (יח) כִּי אִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ עליך לאכול קרבנות אלו בתוך החומה של המקום בו יבחר ה',[31] אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ יחד איתך יאכלו את בשר הקרבנות גם בנך, בתך, עבדך ושפחתך, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ עליך לדאוג שיהיה ללוי מה לאכול איתך: או מעשר ראשון, או מעשר עני, או שתזמין אותו לאכול אתך את קרבנך,[32] וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ תשמח לפני ה' על ידי אכילת בשר הקדשים, וכן תשמח לפני ה' בכל מעשיך: (יט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ תיזהר שלא תעזוב את הלוי לאורך כל הימים שאתה חי בארץ ישראל: (כ) כִּי יַרְחִיב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ לאחר שתכבוש ותחלק את ארץ ישראל,[33] וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר אתה תאמר לעצמך שאתה רוצה לאכול בשר, כיוון שתהיה לך תאוה לאכול בשר, בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר מותר לך לאכול את הבשר בלא להביאו תחילה בתור קרבן לה'. זאת בניגוד לארבעים השנים בהן הלכו ישראל במדבר, אז בכל פעם שרצו לאכול בשר, היו צריכים להקריב את הבהמה בתור קרבן לה'[34]: (כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם אם בית המקדש יהיה רחוק ממך, וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לְךָ אתה תשחט בהמות מהבקר ומהצאן שה' נתן לך, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ כשתשחט את הבהמה, תקפיד על כל הלכות שחיטה שציוויתי אותך עליהן,[35] וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ תאכל את בשר בהמותיך בכל אחת מעריך, לפי רצונך: (כב) אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ כמו שמותר לאכול את בשר הצבי והאיל שאינם באים כקרבנות, כך מותר לכם לאכול את בשר הבהמות שתשחטו,[36] הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ מותר גם לטמאים לאכול את בשר הבהמה ששחטת, ולא רק טהורים מותרים באכילתה[37]: (כג) רַק חֲזַק תהיה תקיף,[38] לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כדי שלא תאכל את הדם של הבהמות שאתה שוחט, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ הסיבה שאסור לאכול את הדם היא מכיוון שנפש הבהמה נמצאת בדם, וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר וכן אסור לך לאכול בשר בהמה כאשר הנפש עדיין נמצאת בבשר, כלומר, אסור לך לאכול אבר מן החי[39]: (כד) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם אסור לך לאכול את הדם היוצא בשעת השחיטה (נקרא דם התמצית), אלא תשפוך את הדם על הארץ[40]: (כה) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ אסור לאכול את דם האיברים,[41] לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כדי שיהיה לך ולבניך טוב על ידי שתעשה את הישר בעיני ה' בזה שלא תאכל את הדם: (כו) רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיך תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק רק את חיובי הקרבנות שלך עליך להביא לבית המקדש: (כז) וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אם הקרבן הוא קרבן עולה, צריך להקריב על המזבח גם את הדם וגם את הבשר, היות והאדם אינו אוכל מקרבן העולה,[42] וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל ואילו בבשר זבחיך, דהיינו: קרבנות שלמים, הבשר מותר באכילה, אלא שקודם צריך לשפוך את הדם על המזבח, ורק אחר כך מותר לאכול את הבשר[43]: (כח) שְׁמֹר תשנן את חיובך לקיים מצוות, וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ ואז, לאחר שתשנן את פרטי המצוות, תקיים את כל המצוות עליהן אני מצווה אותך,[44] לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כך, על ידי שתקיים את המצוות, יהיה טוב לך ולצאצאיך לאורך כל הימים, כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב כיוון שתעשה טוב בעיני שמיים,[45] וְהַיָּשָׁר וכן תעשה טוב בעיני אדם,[46] בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וכך, על ידי עשיית הטוב גם לשמים וגם לבריות, תקיים את כל מה שטוב בעיני ה': (כט) כִּי יַכְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ לאחר שה' ישמיד את העמים יושבי ארץ ישראל מפניך, וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם אתה תירש את העמים יושבי ארץ כנען ותתיישב בארץ כנען: (ל) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם תיזהר, שמא תיטרף אחרי מעשיהם של יושבי הארץ,[47] אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ אחרי שיושבי הארץ יושמדו מפניך. אתה צריך ללמוד לקח שלא לעבוד עבודה זרה מהשמדת יושבי הארץ, שמא ה' חלילה ישמיד גם אותך כמו שהשמיד את יושבי הארץ,[48] וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי וכן עליך להיזהר שמא תשאל את עצמך כיצד עובדים העמים יושבי הארץ את אלוהיהם כדי שתלמד לעבוד את ה' כמו שהם עובדים את העבודה זרה שלהם[49]: (לא) לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אל תעבוד את ה' כמו שיושבי הארץ עובדים את אלוהיהם, כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם (אל תעבוד את ה' כמו שיושבי הארץ עובדים את אלוהיהם מכיוון ש-) יושבי הארץ עובדים את אלוהיהם בדרכים בזויות לפני ה',[50] כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם (דוגמא לדרך בזויה בה עובדים יושבי הארץ את אלוהיהם היא) שהרי יושבי הארץ שורפים את בניהם ובנותיהם לשם עבודה זרה, וה' שונא כששורפים בני אדם, גם אם זה לשם שמיים:

[1] רש"י.

[2] תרגום יונתן.

[3] עפ"י אונקלוס + רש"י.

[4] רש"י.

[5] רש"י.

[6] אונקלוס.

[7] א"ע. רש"י לכאורה נסכים עם פירוש זה ונותן טכניקה לאיבוד שמם: קריאת מקום הע"ז בשם גנאי.

[8] רש"י בפירושו הראשון, וכן רשב"ם. רש"י בפירושו השני כותב שהכוונה לאיסור מחיקת שם ה' ולאיסור שבירת המזבח.

[9] אונקלוס.

[10] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא למשכן שילה. רמב"ן: בפירושו הראשון – הדרישה היא ללכת אל ביהמ"ק ממרחקים ולשאול למקום המקדש. בפירושו השני, "על דרך האמת" – לשכנו תדרשו, היינו, לכבודו תדרשו, ושאת ע"י ש"ובאת שם", ע"י ביאה אל ביהמ"ק, מכבדים את ה'. א"ע: הכוונה היא למקום הארון (עפ"י גירסת יהל אור).

[11] רש"י.

[12] רש"י ועיין בשפ"ח שם.

[13] רש"י. רמב"ן: הכוונה היא שהיו מעלים לירושלים את התרומות ומעשרות כדי שגם הכוהנים והלויים ישמחו יחד עם מעלי הקרבנות לירושלים, כך יהיה להם גם מה לאכול יחד עם מביאי הקרבנות. בפירושו השני כותב הרמב"ן, שהכוונה היא לאדם שנודב כסף וזהב למקדש.

[14] רש"י.

[15] לא"ע מדובר על הכוהנים והלויים.

[16] רש"י.

[17] רש"י. א"ע כתב שיש מפרשים שהכוונה היא שלא היה זמן אחיד וקרבנות אחידים כדי להקריב לה', אלא כל אדם היה מקריב לפי מה שרצה. אך דחה פירוש זה וכתב שהכוונה היא שהיו בישראל רשעים שהיו עובדים ע"ז. רמב"ן: לא ייתכן לומר כא"ע שהכוונה היא שהיו בעם ישראל שהיו עובדים ע"ז, שהרי אין משה מדבר כאן על תוכחות, אלא כוונתו היא שבמדבר לא היה חיוב להקריב קרבנות, אלא רק במקרה ואדם רצה לאכול בשרף אז הוא היה חייב להביא את בהמתו כקרבן במשכן, אך בא"י, יש ציווי וסדר על חובת הקרבנות. רשב"ם: שבכל מקום שהיו מגיעים לשם, שם היו מקריבים את הקרבנות, ולא היה מקום קבוע להקרבת קרבנות.

[18] רש"י.

[19] רש"י.

[20] רש"י.

[21] רש"י.

[22] רש"י.

[23] א"ע.

[24] רש"י.

[25] רש"י.

[26] רש"י, ויש בבהמה זו היתר אכילה אך אין בה היתר גיזה.

[27] רש"י.

[28] רש"י.

[29] רש"י.

[30] רש"י + אונקלוס.

[31] רש"י.

[32] רש"י.

[33] רמב"ן.

[34] רש"י. לפי ספורנו האיסור "כי תאווה נפשך" הכוונה היא שגם כשתרצה להיכנס לארץ ולאכול את החלקים בבהמה שהכוהנים אוכלים פה במדבר בגלל שאתם מקריבים את הבהמה לקרבן, עדיין "תאכל בשר", אבל רק בשר, ולא את החלב והדם. כמו"כ, מצאנו כאן מחלו' ראשונים: לפי רשב"ם, ההיתר הוא רק לרחוקים ממקום המקדש לאכול בשר חולין, אך מי שנמצא קרוב למקדש אוכל בשר קדשים בלבד. לפי רמב"ן, גם מי שנמצא קרוב למקדש אוכל בשר חולין.

[35] רש"י.

[36] עפ"י רש"י לעיל. אולם, הכלי יקר כתב שכוונת הכתוב הוא שהאדם לא יאכל מבשר המצוי לו, היות וזה מגביר את התאווה, אלא יתאמץ בצידה כדי להביא את הבשר, וזהו כצבי וכאיל, שצריך לצוד אותם.

[37] רש"י.

[38] אונקלוס.

[39] רש"י.

[40] רש"י.

[41] רש"י.

[42] רש"י.

[43] רש"י.

[44] רש"י.

[45] רש"י.

[46] רש"י.

[47] רש"י. אונקלוס: מלשון מוקש, אך רש"י דחה פירוש זה באומרו שאין בשורש מוקש תוספת של נ'.

[48] רש"י.

[49] א"ע.

[50] ספורנו.