דברים פרק יד

דברים פרק יד

(א) בָּנִים אַתֶּם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בגלל שאתם בנים של ה', ישנם דברים שאין ראוי שתעשו, לֹא תִתְגֹּדְדוּ אל תשרטו בבשרכם (כאשר מת לכם מת),[1] וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם וכן אסור לכם לעשות קרחת בפדחת שהיא החלק הקדמי של הראש שליד המצח (חז"ל למדו שגם במקומות נוספים בראש אסור לעשות קרחת) כדי להתאבל על המת,[2] לָמֵת אסור לעשות שני דברים אלה (שריטה בבשר וקרחת) כדי להתאבל על המת. כך היה מנהג הגויים לשרוט ולגלח עצמם כשהתאבלו על המת[3]: (ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (הסיבה שאתם צריכים להימנע משריטה וקרחת על המת היא) כיוון שאתה עם קדוש לה', וּבְךָ בָּחַר יְקֹוָק, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וה' בחר בך להיות עם חביב לו, ואין זה ראוי שעם הסגולה של ה' יתאבל כמנהגי הגויים[4]: (ג) לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה אסור לך לאכול דבר, שאם תאכל אותו, הדבר יהיה מתועב בעיני ה', כגון: אדם שהטיל מום בקרבן בכור בכוונה כדי לאוכלו במדינה[5]: (ד) זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ התורה כותבת עכשיו רשימה של בהמות וחיות הכשרות לאכילה: שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים: (ה) אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר: (ו) (התורה מוסיפה על רשימת הבהמות הכשרות, גם סימנים המייחדים את כל הבהמות הכשרות) וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה (מותר לכם לאכול כל בהמה שמתקיימים בה את שלושת הסימנים הבאים:) הסימן הראשון הוא שהפרסה של הבהמה סדוקה,[6] וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת (הסימן השני שמותר לאכול בהמה הוא) שהפרסה שלה ממש מחולקת, שהפרסה היא כשתי ציפורניים,[7] מַעֲלַת גֵּרָה (הסימן השלישי שמותר לאכול בהמה הוא) שהבהמה מעלה את מה שהיא אוכלת שוב ושוב, בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ הבהמות שיש להן סימנים אלו, הן המותרות לכם באכילה: (ז) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אבל בהמות אלה אסורות לכם באכילה, למרות שיש להן שני תנאי כשרות. בהמות אלה הן גם מעלות גרה וגם יש להן פרסה סדוקה, אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם הגמל, הארנבת והשפן אסורים באכילה למרות שהם מעלי גרה (וכן יש להם פרסה סדוקה), מכיוון שהפרסה שלהם אינה סדוקה כשתי ציפורניים: (ח) וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם וכן אסור לכם לאכול את החזיר, למרות שפרסותיו סדוקות, מכיוון שהחזיר אינו מעלה גרה, מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ אסור לכם לאכול את הבשר של הבהמות האלה, וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ וכשאתם צריכים לעלות לבית המקדש, (כגון בשלשת הרגלים), בנוסף לאיסור האכילה, אל תגעו בנבלתם כדי שלא תיטמאו[8]: (ט) אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת תֹּאכֵלוּ מותר לכם לאכול מהדגים שבמים רק דגים שמתקיימים בהם שני תנאים: התנאי הראשון הוא שיש לדג סנפיר והתנאי השני הוא שיש לדג קשקשת, כלומר: עורו עשוי כעין קשקשים: (י) וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת לֹא תֹאכֵלוּ טָמֵא הוּא לָכֶם דג שאין לו סנפיר וקשקשת, טמא לכם, ואסור לכם באכילה: (יא) כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ מותר לכם לאכול ציפור רק אם היא טהורה (בפסוקים הבאים התורה תמנה את הציפורים שאינן טהורות): (יב) וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם אלה הן הציפורים האסורות לכם באכילה: הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה: (יג) וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ: (יד) וְאֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ: (טו) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ: (טז) אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת: (יז) וְהַקָּאָת וְאֶת הָרָחָמָה וְאֶת הַשָּׁלָךְ: (יח) וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף: (יט) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ וכן אסור לכם לאכול את שרצי העוף, כגון זבובים וכדו', היות והם טמאים ואסורים עליכם באכילה[9]: (כ) כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ גם מהעופות (למשל ארבה) מותר לכם לאכול רק את הטהורים שבהם ולא את הטמאים שבהם[10]: (כא) לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה נבלה היא בהמה שמתה ללא שנשחטה בכלל או שלא נשחטה כראוי. התורה כאן אוסרת לאכול בשר של נבלה, לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי (מכיוון שהנבלה מותרת בהנאה, למרות שאסור לאוכלה), מותר לתת את הנבלה לגר תושב כדי שיאכל את הנבלה, וכן מותר למכור את הנבלה לגויים,[11] כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (אסור לך לאכול את הבשר של הנבלה) מכיוון שאתה עם קדוש, ואין ראוי לעם קדוש לאכול בשר נבלה, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ אסור לבשל בחלב, בשר של בעל חיים, שיש לאם בעל החיים חלב. (התורה אסרה כאן לבשל בשר בהמה בחלב. אולם, לעופות אין חלב, ולכן מהתורה מותר לבשל בשר עוף בחלב, אלא שחכמים אסרו גם עוף בחלב)[12]: (כב) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ תעשר חלק מתבואתך, עשירית מתבואתך, בתור מעשר שני,[13] הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה כל מה שיוצא משנה זו, תעשר אותו בנפרד מהגדל בשנה אחרת. אסור לערבב ולעשר פירות שגדלו בשנים שונות[14]: (כג) וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ את המעשר השני יש לאכול לפני ה', והתורה מסבירה את כוונתה באכילה לפני ה', בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם (יש לאכול את המעשר) במקום בו יבחר ה' להשרות את שכינתו, בירושלים, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ יש לאכול בירושלים את המעשר השני שהפרשת מתבואתך, מהגפן ומהזיתים, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וכן יש להעלות לירושלים גם בכור של בהמה טהורה, היות וגם בכורות הבהמות הטהורות הן מתנות כהונה ויש להקריבן כקרבן בבית המקדש ולאכול את בשרן בירושלים, לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים על ידי שתעלה לירושלים ותראה את השכינה בבית המקדש, אתה תלמד ליראה את ה'[15]: (כד) וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ אם הדרך עד לירושלים תהיה ארוכה לך, כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ (ובעקבות הדרך הארוכה לירושלים) לא תוכל ליטול את המעשר השני ולהביאו לירושלים,[16] כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם (הסיבות שיהיה קשה לך להעלות את המעשר השני לירושלים הן) סיבה ראשונה: מכיוון שבית המקדש יהיה רחוק ממך, כִּי יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (הסיבה השנייה שיהיה קשה לך להעלות את המעשר השני לירושלים היא:) שיהיה לך הרבה תבואה להעלות לירושלים[17]: (כה) וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף (כדי להקל עליך) מותר לך לפדות את התבואה והפירות בכסף, וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ ולאחר שתפדה את התבואה והפירות בכסף, הקדושה שבפירות תעבור אל הכסף כך שהכסף יהיה קדוש בקדושת מעשר במקום הפירות, ולכן עליך לצרור בידך את הכסף עליו פדית את פירות המעשר (ואילו הפירות הם פירות חולין לאחר הפדיה ומותר לאוכלם גם מחוץ לירושלים), וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ (לאחר שתפדה את הפרות בכסף) תלך עם כסף הפדיון אל ירושלים, אך הבאת הכסף היא קלה יותר מהבאת הפירות: (כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בירושלים, תקנה בכסף הפדיון כל מה שאתה מתאווה אליו (אמנם מותר לפדות את הכסף רק על גידולי קרקע שהאדם מתאווה אליהם כפי שהתורה תפרט מיד), בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר מותר לך לקנות בכסף: בקר, צאן, יין ויין עתיק, וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וכן מותר לך לקנות פירות בכסף המעשר השני,[18] וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ את מה שאתה קונה בכסף המעשר השני, עליך לאכול בירושלים, וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ אתה ומשפחתך תשמחו על ידי אכילת פירות המעשר השני בירושלים: (כז) וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ אל תעזוב את הלוי שבעירך, אלא תיתן לו את המעשר שלו,[19] כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ הסיבה שמגיע ללוי מעשר, היא מכיוון שלא זכה בנחלה בארץ ישראל: (כח) מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בסוף כל שלש שנים, (החובה להפריש סוגים שונים של מעשרות משתנה לפי השנים. בכל מחזור של שבע שנים יש להפריש בשנה הראשונה, השניה, הרביעית והחמישית מעשר שני, ואילו בשנה השלישית והשישית צריך להפריש מעשר עני, שנותנים אותו לעניים.[20] התורה כאן אומרת, שבשנה השלישית, וכן הדין גם בשנה השישית, לאחר שהסתיימו השנים בהן חל מעשר עני),[21] תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא עליך להוציא את כל המעשרות שהצטברו אצלך בבית, ולבער אותן, בסוף השנה שבה חל מעשר עני. את ההבערה עושים על ידי הפקרת הפירות. מצווה זו נקראת "ביעור מעשרות",[22] וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ יש להניח את כל המעשר שהצטבר אצלך בבית, בערים שלך, ולתת לכל מי שרוצה לאכול ממנו: (כט) וּבָא הַלֵּוִי הלוי יבוא כדי ליטול את המעשר הראשון שלו שביערת,[23] כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ הסיבה שהלוי מקבל את מעשרותיו היא מכיוון שאין לו נחלה בארץ ישראל, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וכן יבואו הגרים, היתומים והאלמנות (ושאר העניים), כדי ליטול את מעשר העני שביערת,[24] וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ הלויים והעניים יאכלו מהמעשרות שביערת ויהיו שבעים מכך, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה הסיבה שעליך להקפיד על ביעור מעשרות היא כדי שה' יברך אותך בכל מעשי ידיך:

[1] רש"י.

[2] רש"י.

[3] עיין א"ע.

[4] אונקלוס.

[5] רש"י. א"ע: מדובר במאכלים מתועבים מצד עצמם כמו שרצים.

[6] רש"י.

[7] רש"י.

[8] רש"י.

[9] רש"י.

[10] א"ע, וזהו ההבדל שבין ציםור לעוף. ציפורים הם סוגי הציפורים שאנחנו מכירים ועופות הם סוגי בעלי החיים הדומים לארבה.

[11] רש"י.

[12] עפ"י ביאורנו בשמות פרק לד'. רש"י הסיבר שהסיבה שכתוב בתורה איסור זה שלש פעמים הוא מכיוון שהתורה אסרה שלש דברים של בשר בחלב: אכילה, בישול והנאה.

[13] רש"י.

[14] רש"י.

[15] רשב"ם.

[16] אונקלוס.

[17] רש"י.

[18] א"ע. רש"י: יש כאן כלל ופרט וכלל, לומר שצריך שיהיו ולדות הארץ וראוי למאכל אדם.

[19] רש"י. רשב"ם: יש מצווה מיוחדת לשמח את הלוי. א"ע כתב את שני הפירושים.

[20] עפ"י אונקלוס.

[21] רשב"ם.

[22] רש"י. לשיטתו מדובר על ביעור מעשרות. אולם, הרמב,ם פירש שהפסוק מדבר רק על מעשר עני.

[23] רש"י.

[24] רש"י.