דברים פרק כא

דברים פרק כא

(א) כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ אם תמצא בארץ ישראל גופה של אדם שנרצח,[1] נֹפֵל בַּשָּׂדֶה (גופתו של הנרצח) תהיה מוטלת בשדה,[2] לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ לא יהיה ידוע מי רצח אותו[3]: (ב) וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ הסנהדרין והדיינים יצאו מעירם,[4] וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל הסנהדרין ימדדו את המרחק מהערים שמסביב למקום בו נמצאה גופת הנרצח עד לגופה, כדי לברר איזו עיר היא הקרובה ביותר לנרצח[5]: (ג) וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל העיר שנמצאה הקרובה ביותר אל החלל, וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ זקני העיר הקרובה יקחו עגלה שלא נעשתה עימה שום מלאכה,[6] אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל (זקני העיר יקחו עגלה) שלא השתמשו בה לחרישה[7]: (ד) וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן זקני העיר הקרובה יורידו את העגלה אל נחל קשה (התורה תסביר בהמשך מהו נחל קשה),[8] אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ (כאן התורה מפרטת מהו נחל קשה) נחל שהקרקע שבו לא נזרעה ולא נעבדה מעולם, וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל זקני העיר יערפו (סוג של שחיטה[9] מלשון שמסירים את עורף העגלה) בנחל הקשה את העגלה[10]: (ה) וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כהנים שבבירור יצאו משבט לוי יתקרבו[11] (כדי לומר "כפר לעמך ישראל"),[12] כִּי בָם בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְקֹוָק (הסיבה שהכהנים הם שמתקרבים כדי לומר "כפר לעמך ישראל" היא) כיוון שה' בחר בהם לארבעה דברים: 1. כדי לשרת אותו בבית המקדש, 2. כדי לברך ברכת כהנים, וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב 3. הכהנים יכריעו בין בעלי דינים הבאים לפניהם לדון,[13] וְכָל נָגַע 4. הסגרת נגעים (כגון צרעת) נעשית על פי הכהנים[14]: (ו) וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל זקני העיר שנמצאה קרובה אל החלל על ידי מדידת הסנהדרין, יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל (זקני העיר הקרובה אל החלל) ירחצו את ידיהם במקום בנחל בו נערפה העגלה[15]: (ז) וְעָנוּ וְאָמְרוּ זקני העיר הקרובה אל החלל יאמרו לאחר רחיצת ידיהם בנחל: יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה אנחנו איננו אחראים לרצח החלל, על ידי שלא נתנו לו מזונות ונפרדנו ממנו ללא שליווינו אותו,[16] וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ וכן לא ראינו את החלל שמת, כך שלא יכולנו ללוות אותו: (ח) לאחר דברי הזקנים הכהנים אומרים:[17] כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל תכפר לבני ישראל, על שלא שמו שמירה על הדרכים המסוכנות,[18] אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְקֹוָק כמו שפדית את עם ישראל ממצרים בחסד, כך תכפר להם עתה על דם הנקי בחסד,[19] וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אל תיתן חובת דם זכאי בתוך בני ישראל,[20] וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם משעה שהזקנים עשו את כל מה שמחויבים לעשות, העניין כופר להם[21]: (ט) וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ תעניש את מי ששפך דם הזכאי והנקי,[22] דהיינו, שאם נמצא הרוצח לאחר עריפת העגלה, הוא ייהרג,[23] כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק הריגת הרוצח היא עשיית הישר בעיני ה'[24]:

 (י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ כשתצא למלחמת רשות נגד אויבך,[25] וּנְתָנוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ ה' ימסור בידכם את אויביכם,[26] וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ ואתם תשבו מאויביכם שבויים[27]: (יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר אם תראה בין השבויים אישה יפת מראה, וְחָשַׁקְתָּ בָהּ תרצה לקחת אותה לך לאישה, תרצה להתחתן איתה,[28] וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה מותר לך בדיעבד להתחתן איתה, תחת התנאים הבאים[29]: (יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ תכניס אותה אל תוך ביתך,[30] והתורה מונה את ארבעת הדברים שצריכה האישה לעשות כשהיא בביתו של האדם שחשק בה: 1) וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ היא צריכה לגלח את השיער מראשה,[31] 2) וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ האישה תגדל את ציפורניה[32]: (יג) 3) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ האישה צריכה להוריד את השמלה בה נשבתה, היות ונשות הגויים היו לובשות בגדים יפים בשעת המלחמה,[33] וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ האישה יפת התואר תשב בביתך כשהיא בניוולה: קרחת עם ציפורניים מגודלות ועם בגדים מכוערים, כך שתהיה מגונה בעיניך,[34] 4) וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים האישה יפת התואר תתאבל על אביה ואמה במשך חודש,[35] וְאַחַר כֵּן לאחר חודשיים נוספים על החודש שבכתה את אביה ואת אימה,[36] תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ תקיים באישה דינים השייכים בין איש לאשתו,[37] וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה ואז האישה תהיה לך לאישה לכל דיניה[38]: (יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ אם לאחר הזמן שהאישה יפת התואר מתנוולת, אתה תחליט שאינך מעוניין להתחתן איתה, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ תשלח אותה לעשות ככל שהיא רוצה,[39] וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף אסור לך למכור את האישה יפת התואר לשפחה, לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ אסור לך להשתמש באישה בתור שפחה,[40] תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ (הסיבה שאסור לך למכור את האישה או להשתמש בה כשפחה היא) כיוון שעינית את האישה במשך כל ימי ניוולה[41]:  (טו) כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים אם אדם יהיה נשוי לשתי נשים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה אחת הנשים היא אהובה לבעלה, ואחת מהן שנואה על בעלה, וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה ושתי הנשים הולידו לבעל בנים, וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה והבן הבכור נולד לאישה השנואה. האישה השנואה הולידה בן לפני האישה האהובה על בעלה[42]: (טז) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ ביום שהאדם שנשוי לשתי הנשים[43] יוריש את נכסיו לבניו,[44] לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה אין לו רשות לתת לבן של האישה האהובה את חלק הבכורה,[45] עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר במקום לתת את חלק הבכורה לבן של האישה השנואה: (יז) כִּי אלא,[46] אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר האיש יעשה לבן האישה השנואה היכר על ידי שיוריש לבן האישה השנואה ירושה כדין הבכור,[47] לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם יש לתת לבן השנואה ירושה כאילו היה שני אחים. אם יש שני בנים: בן לאישה האהובה ובן לאישה השנואה, יש לחלק את הירושה לשלשה חלקים, ובן השנואה מקבל שני חלקים בעוד בן האהובה מקבל חלק אחד,[48] בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ (יש לתת לבן השנואה דין בכורה) בכל נכסיו של האב, כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ כיוון שבן השנואה הוא זה שראוי לרשת את ממונו של האיש שנשוי לשתי נשים,[49] לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה דין הבכור חל על בן האישה השנואה: (יח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ אם יהיה לאדם בן אשר סר מהדרך,[50] והבן מסרב לשמוע בקול אביו ובקול אימו (מורה פירושו שמורד לשמוע),[51] וְיִסְּרוּ אֹתוֹ הוריו של הבן התרו בבן הסורר בפני שלשה והכו אותו,[52] וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם למרות ההתראות וההלקאות, הבן עדיין אינו שומע בקול הוריו: (יט) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ אביו ואימו של הבן הסורר יתפסו בבניהם הסורר, וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ (הוריו של הבן הסורר) יוציאו את הבן הסורר אל חכמי עירו,[53] וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ (הוריו של הבן הסורר) יביאו את הבן הסורר לפתח בית דין של העיר בה הם גרים[54]: (כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ אביו ואימו של הבן הסורר יאמרו אל זקני העיר בה הם גרים: בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ בננו סר מהדרך ומסרב לשמוע בקולנו, זוֹלֵל בננו זולל בשר,[55] וְסֹבֵא וכן בננו שותה יין, (והבן גונב כדי לממן את הבשר שאוכל ואת היין ששותה)[56]: (כא) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת כל תושבי העיר ירגמו את הבן הסורר באבנים, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ על ידי שתהרוג את הבן הסורר, אתה תבער את הרע מישראל, וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ כל ישראל ישמעו שהבן הסורר נהרג, על ידי שבית דין יכריזו ברבים שהם הרגו את הבן הסורר,[57] ולאחר שכולם ישמעו שהבן הסורר נהרג, הם יפחדו להתנהג כמוהו: (כב) וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת אם יהיה לאדם חובת דין מוות.[58] ברמב"ם כתוב שמדובר במי שגידף את ה' ועובד עבודה זרה, וְהוּמָת בית הדין יקיים את גזר הדין, ויסקול את הנידון, וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ כל מי שנסקל בבית דין על שגידף את ה' או עבד עבודה זרה, צריך להתלות על עץ[59]: (כג) לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ אל תשאיר את נבלתו של האדם שבית דין הרג תלויה על העץ גם בלילה, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא אלא תקבור את האדם שנהרג בבית דין באותו יום שבו נתלה, כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי היות והאדם עשוי בצלם ה', כשהאדם תלוי על העץ, יש בכך בזיון כלפי שמיים,[60] וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה ובכך שלא תשאיר את הנהרג תלוי על עץ, אתה לא תטמא את אדמת ארץ ישראל. אם אתה מלין את התלוי, אתה מטמא את אדמת ארץ ישראל[61]:

[1] אונקלוס.

[2] אונקלוס.

[3] אונקלוס.

[4] רש"י. אונקלוס וא"ע: מדובר על זקנים סתם.

[5] רש"י.

[6] אונקלוס.

[7] אונקלוס. א"ע: אשר לא עובד בה, היינו לחרישה, ואשר לא עלה עליה עול, היינו להביא אבנים בעגלתה.

[8] רש"י. רמב"ם: נחל שמימיה זורמים בחוזק. ספורנו: נחל שאין רגל אדם מצויה שם.

[9] רש"י.

[10] א"ע. ספורנו: הסיבה לעריפה היא שהורגים את העגלה בלי ששמה לב, כך ההריגה הייתה בלי ידיעת העם.

[11] אונקלוס.

[12] א"ע.

[13] אונקלוס.

[14] אונקלוס.

[15] רמב"ם בהלכות.

[16] רש"י.

[17] אונקלוס.

[18] א"ע.

[19] א"ע.

[20] אונקלוס.

[21] רש"י.

[22] ספורנו בפרק יט'. לצערי לא הבנתי את א"ע.

[23] רש"י.

[24] רש"י.

[25] רש"י.

[26] אונקלוס.

[27] תרגום יונתן.

[28] א"ע.

[29] אונקלוס וכן רמב"ן בפס' יג'. "בדיעבד" – עפ"י רש"י.

[30] אונקלוס.

[31] תרגום יונתן.

[32] רש"י. א"ע: תתקן את ציפורניה.

[33] רש"י.

[34] רש"י. רמב"ן: אין המטרה שהאישה תהיה יפת תואר תתגנה, אלא היא נוהגת מנהגי אבילות. א"ע (פס' יג') מדובר על תהליך טהרה מטומאה.

[35] א"ע.

[36] רמב"ם הלכות מלכים.

[37] רמב"ן: קידושי כסף ושטר אינם קונים כאן.

[38] רמב"ן: אם זינתה תחתיו תידון כאשת איש.

[39] א"ע. תרגום יונתן הצריך גט ואילו הרמב"ן לא הצריך.

[40] רש"י. רשב"ם: מלשון לעשות סחורה. א"ע: מלשון ערמה. רמב"ן: אל תתאמר, תתגדל, ע"י שתשתמש בה לשפחה.

[41] אך רשב"ם פירש שהכוונה היא לביאת הנישואין.

[42] רמב"ן וספורנו.

[43] אונקלוס.

[44] תרגום יונתן.

[45] תרגום יונתן.

[46] רשב"ם.

[47] א"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני: יודה לפני אחרים מיהו הבכור, או אם היו תאומים, יכיר בעצמו מיהו הבכור.

[48] רש"י.

[49] רשב"ם. אונקלוס: ראש תקפו. א"ע: הראשון שיצא מזרעו.

[50] רש"י. תרגום יונתן: סרבן. אונקלוס: סוטה מדרך הישר. א"ע: אינו מקים מצוות עשה.

[51] רש"י. א"ע: אינו מקיים מצוות לא תעשה.

[52] רש"י.

[53] תרגום יונתן.

[54] תרגום יונתן.

[55] א"ע.

[56] א"ע.

[57] רש"י.

[58] אונקלוס.

[59] רש"י שאומר שכל הנסקלים בתלייה אך זוהי רק דעתו של ר"א וחכמים אומרים שרק המגדף והעובד ע"ז בתלייה.

[60] רש"י. א"ע: האדם תלוי על כך שגידף את ה', או שה' קילל את האדם התלוי. והסביר שהגם בגויים שייך "לא תלין" היות סוהשיחה על קללת ה' בשעה שהעוברים ושבים רואים את התלוי, היא שלילית.

[61] רמב"ן, וא"כ יש כאן 2 לאוים.