דברים פרק כו

דברים פרק כו

(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לאחר שתיכנס לארץ שה' נותן לך נחלה, לארץ ישראל,[1] וִירִשְׁתָּהּ ולאחר שתכבוש את ארץ ישראל,[2] וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ ולאחר שתחלק את הארץ לנחלות[3]: (ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה (רק לאחר שתכבוש ותחלק את הארץ, יש לקיים את מצוות ביכורים[4] ועכשיו מפרט מהי מצוות ביכורים:) בחלק מהזנים של הפירות, כלומר מפירות שבעת המינים, תיקח את הפירות הראשונים שגדלו על העץ,[5] אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (תיקח את) המשובחים שבפירות ארץ ישראל, כלומר: משבעת המינים,[6]  וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא שים את הפירות משבעת המינים בסל,[7] וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם את פירות הביכורים עליך להביא למשכן או לבית המקדש[8]: (ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תבוא אל הכהן שיהיה באותם ימים ותאמר לו:[9] הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ אני אומר היום תודה[10] לה' על שנכנסתי לארץ ישראל[11]: (ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ הכהן ייקח את הסל עם הביכורים, ויחד עם הבעלים יניף את הסל,[12] וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לאחר ההנפה, הכהן יניח את הסל לפני המזבח[13]: (ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תרים את קולך ותאמר לפני ה' (בבית המקדש או במשכן),[14] אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי לבן הארמי[15] רצה לאבד את יעקב, וה' הצילנו מידו.[16] לא רק לבן הארמי ניסה להתנכל אלינו, אלא אנשים רבים נוספים ניסו להתנכל לישראל במשך הדורות,[17] וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט יעקב אבינו ירד למצרים והתגורר שם כשהיה רק עם קטן, שהרי יעקב ירד למצרים כשהוא יחד עם צאצאיו היו שבעים נפשות,[18] וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל במצרים, בני יעקב התרבו עד שהיו לעם מרובה באוכלוסין,[19] עָצוּם (וכן, במצרים הפכו בני ישראל להיות) עם תקיף וחזק,[20] וָרָב (וכן, במצרים הפכו בני ישראל להיות) עם מספיק, עם גדול[21]: (ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ המצרים הרעו לנו (עשו לנו דברים רעים) ועינו אותנו,[22] וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה המצרים העבידו את בני ישראל בעבודה קשה: (ז) וַנִּצְעַק אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ התפללנו אל ה' אלוקי אבותינו,[23] וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קֹלֵנוּ ה' קיבל את תפילותינו,[24] וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ היה גלוי לפני ה' עמלנו,[25] וְאֶת עֲמָלֵנוּ (וכן היה גלוי לפני ה') שהיינו נלאים,[26] וְאֶת לַחֲצֵנוּ (וכן היה גלוי לפני ה') דוחקנו[27]: (ח) וַיּוֹצִאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה ה' הוציא אותנו ממצרים ביד תקיפה ובזרוע מורמת,[28] וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים (ה' הוציא אותנו ממצרים) במראות גדולים, באותות (כמו הפיכת המטה לנחש) ובמופתים[29]: (ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה ה' הביא אותנו לארץ ישראל,[30] וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת ה' נתן לנו את ארץ ישראל,[31] אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (ה' נתן לנו את ארץ ישראל שהיא ארץ) שמוציאה חלב ודבש, ובכך ניכר שהיא ארץ משובחת[32]: (י) וְעַתָּה לאחר שאני מכיר בחובתי להודות לה',[33] הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְקֹוָק הבאתי את מבחר הפירות של ארץ ישראל, את הפירות הראשונים משבעת המינים,[34] וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ ואחר כך תניף את הסל בבית המקדש,[35] וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (לפני שאתה חוזר לביתך) תשתחווה בבית המקדש לפני ה', כאדם שמבקש רשות מרבו ללכת[36]: (יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ תשמח על כל הטוב שה' נתן לך ולמשפחתך, על ידי אכילת בשר קרבנות שלמים,[37] אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ תשמח יחד עם הלוי והגר, על ידי שתיתן גם להם לאכול מבשר קרבנות השלמים שתקריב: (יב) כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ כשתסיים להפריש מעשרות,[38] בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת בשנה השלישית של מחזור שבע השנים של תרומות ומעשרות, שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר בשנה השלישית נוהג בה מעשר ראשון (ומעשר עני כפי שיפורש) ולא מעשר שני,[39] וְנָתַתָּה לַלֵּוִי עליך לתת מעשר ללוי.[40] מדובר כאן על מעשר ראשון שנותנים ללוי, אך יש מעשר נוסף שצריך לתת אותו,[41] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יש לתת בשנה השלישית מעשר גם לגרים, ליתומים ולאלמנות, כלומר: מעשר עני. התורה אומרת שבשנה השלישית של מחזור שנות המעשר, במקום להפריש מעשר שני ולאוכלו בירושלים, יש להפריש מעשר עני, ולתת את הפירות לעניים (שהם בדרך כלל הגרים, היתומים והאלמנות). אמנם, גם בשנה השישית של מחזור שנות המעשר חל מעשר עני במקום מעשר שני,[42] וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ העניים יאכלו את פירות המעשר בעריך ועל ידי כך הם יהיו שבעים: (יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בערב פסח של השנה הרביעית, תאמר לפני ה' על ידי שתאמר בפה את הדברים הבאים,[43] בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת הסרתי[44] את המעשרות,[45] היינו: הוצאתי מהבית את המעשר שני ואת פירות הנטע רבעי, (ואם עדיין לא העלה את פירות המעשר שני לירושלים, צריך להעלותם עכשיו), וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וגם נתתי ללוי את כל פירות המעשר ראשון שברשותי, גם אלה שנשארו אצלי משנים קודמות,[46] וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וגם נתתי לעניים את פירות המעשר עני שברשותי,[47] כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי נתתי את המעשרות באותו סדר שציווית אותנו (למשל: לא הקדמתי תרומה לביכורים),[48] לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ הפרשתי תרומות ומעשרות כהלכתן,[49] וְלֹא שָׁכָחְתִּי וכן זכרתי לברך אותך על כל הטובה שעשית לי[50]: (יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ לא אכלתי מהמעשר בזמן שהייתי אונן. מעשר אסור לאונן, (אדם שמת אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליהם, נקרא אונן ביום הראשון למיתה, כיוון שהוא מתעסק בקבורתו),[51] וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא לא אכלתי מהמעשר בטומאה: בין שאני הייתי טמא והמעשר היה טהור ובין שהמעשר היה טמא ואני הייתי טהור,[52] וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת לא הכנתי ארון ותכריכים למת מהמעשר השני, שהרי מעשר שני אסור למת,[53] שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי שמעתי לקול ה' והבאתי את המעשר לבית המקדש,[54] עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי שמחתי במעשר על ידי שאכלתי ממנו, וכן שימחתי איתו אחרים כפי שציווית. התורה אומרת שבשנה הרביעית למחזור שנות המעשר (וכן יש לעשות בשנה השמינית שהיא השנה הראשונה למחזור הבא של שנות המעשר) אדם חייב להוציא מביתו את כל פירות המעשר שנשארו ברשותו ולחלקם למי שפירות אלה שייכים לו: פירות מעשר ראשון ללוי, פירות מעשר עני לעני, ולאכול בירושלים את פירות המעשר השני. מצווה זו נקראת "ביעור מעשרות". כמו כן, האדם חייב בשעת הביעור לומר שהוא נהג במעשר כהלכתה, ומצווה זו נקראת "וידוי מעשרות"[55]: (טו) הַשְׁקִיפָה הסתכל,[56] מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם ממקום שכינתך (של ה'), היינו מהשמים,[57] וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל ואתה (ה') תברך את עם ישראל, וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ ואתה (ה') תברך את האדמה שנתת לנו, את ארץ ישראל, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (אתה ה' תברך את ארץ ישראל) כמו שנשבעת לאבותינו לתת לנו ארץ משובחת שמוציאה חלב ודבש[58]: (טז) הַיּוֹם הַזֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים היום, ה' מצווה אותך את כל הפרטים הקשורים למצוות הביכורים,[59] וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ תשמור ותקיים את כל המצוות בכל ליבך ובכל נפשך, בכל כוחך: (יז) אֶת יְקֹוָק הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים אתה (עם ישראל) הגדלת היום את ה' כדי שהוא יהיה האלוקים שלך,[60] וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ (וכן הגדלת את ה') שתלך בדרכיו, שתקיים את מצוותיו ושתשמע בקולו: (יח) וַיקֹוָק הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וה' הגדיל אותך על שאר העמים[61] להיות לו לעם חביב כמו שנשבע לך,[62] וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו (וכן ה' בחר בך) כדי שתשמור את כל מצוותיו[63]: (יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן (וכן ה' בחר בכם) למנות אתכם להיות רמים,[64] עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה (להיות רמים) על כל העמים האחרים שהעמיד בעולם,[65] לִתְהִלָּה (וכן בחר בכם ה') לתשבחות. העמים האחרים ישבחו את עם ישראל כשעם ישראל ישמע בקול ה',[66] וּלְשֵׁם (וכן בחר בך ה') לשם יקר, לשם טוב של כבוד,[67] וּלְתִפְאָרֶת (וכן בחר בך ה') שתתפאר בעמים על ידי שתוכל לעשות בהם מה שתרצה,[68] וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וכן בחר בך ה' כדי שתהיה עם קדוש לפני ה' אלוקיך[69]:

[1] רש"י.

[2] רש"י.

[3] רש"י.

[4] רש"י.

[5] רש"י לומד מהמילה ראשית שאין חייבים להביא מכל זני הפירות, אלא רק מפירות שבעת המינים. אוה"ח לומד שאין חייבים להביא את כל הפירות שביכרו יחד, אלא רק פרי אחד.

[6] ספורנו.

[7] אונקלוס וא"ע.

[8] רמב"ן מתלבט אם בכל מקום בו היה המשכן היו מקריבים ביכורים.

[9] תרגום יונתן כתב שהכוונה היא לכהן הגדול וכנראה שכוונתו היא לבוא אל המקום בו משמש הכה"ג, היינו במשכן או בביהמ"ק. וכן פירש הא"ע. ספורנו: עליך לגדל את הכהן ולדבר אליו בדרך כבוד בזמן שאתה מביא את הביכורים, גם אם אינו ראוי לכך.

[10] תרגום יונתן וא"ע בפירושו השני. בפירושו הראשון אומר הא"ע שיש לומר את הדברים בקול כדי שישמעו הנוכחים. ספורנו: מעשיי אומרים קבל עם ועידה שאני אומר תודה לה'.

[11] ספורנו.

[12] תרגום יונתן.

[13] תרגום יונתן.

[14] רש"י. א"ע כתב שני פירושים: א. הכהנים שואלים אותו לכבוד מה הביא את הביכורים והוא עונה להם. ב. ענייה יכולה לשמש גם בתור פתיחת דברים. אוה"ח: מלשון עוני, שאינך ראוי לטובה שה' נתן לך.

[15] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא ליעקב שנקרא ארמי ופירוש הדברים הוא שיעקב היה אובד בארם, והיה עני, ואין אנחנו יכולים לטעון שירשנו את א"י מהאבות, שהרי יעקב היה עני ולא היה בכוחו להוריש לנו את הארץ. רשב"ם: הכוונה היא לאברהם שהי תועה וגולה כאשר ה' ציווה אותו ללכת לא"י.

[16] תרגום יונתן.

[17] רש"י.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס.

[20] אונקלוס.

[21] אונקלוס.

[22] אונקלוס.

[23] אונקלוס.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס. א"ע: חיסרון העושר. אוה"ח מפרש את כל הכתוב כאן במלחמה נגד היצר.

[26] אונקלוס. א"ע: עבודת הבניין הקשה.

[27] אונקלוס. א"ע: שהלחיצו את בנ"י לסיים את העבודה מהר.

[28] אונקלוס.

[29] אונקלוס.

[30] רש"י.

[31] רש"י.

[32] אונקלוס.

[33] ספורנו.

[34] ספורנו.

[35] רש"י.

[36] חזקוני.

[37] הכתב והקבלה. חז"ל למדו מכאן שאת הביכורים מביאים רק בזמן שמחה, בין עצרת לחג, אז האדם שמח על כל התבואה שהוא מלקט, ומחג ואילך מביא ואינו קורא.

[38] רש"י.

[39] רש"י.

[40] תרגום יונתן.

[41] רש"י.

[42] תרגום יונתן.

[43] רש"י.

[44] א"ע.

[45] רש"י.

[46] רש"י.

[47] רש"י.

[48] רש"י.

[49] רש"י: לדוגמא, לא הפרשתי מהחדש על הישן. א"ע: לא עברתי – בזדון, ולא שכחתי – בשוגג.

[50] רש"י.

[51] אונקלוס + רש"י.

[52] רש"י.

[53] רש"י. א"ע בפירושו הראשון כתב כרש"י ובפירושו השני כתב שהכוונה לע"ז.

[54] רש"י.

[55] רש"י.

[56] אונקלוס.

[57] תרגום יונתן.

[58] אונקלוס.

[59] עפ"י רש"י.

[60] א"ע. ספורנו: רוממת. רש"י: הבדלת להיות אלו-ה. אונקלוס ותרגום יונתן: מלשון חטיבה. רשב"ם: הזקקת את ה' להתרצות להיות לך לאלו-ה, וכן הוא הזקיק אותך להתרצות שתהיו לו לעם.

[61] א"ע.

[62] אונקלוס.

[63] אונקלוס.

[64] תרגום יונתן.

[65] דעת מקרא.

[66] אונקלוס. ספורנו מפרש שעם ישראל יפאר את ה' ולא שעם ישראל יהיה בעצמו לעם תהילה ותפארת.

[67] תרגום יונתן.

[68] רמב"ן.

[69] אונקלוס.