שמות פרק יד

שמות פרק יד

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ה' אמר למשה) תדבר אל בני ישראל, וְיָשֻׁבוּ בני ישראל יסתובבו ויחזרו אחורה. ה' רצה להטעות את המצרים כדי שהמצרים יחשבו שבני ישראל טעו בדרכם, ולכן ציווה ה' את בני ישראל ביום השלישי ליציאתם ממצרים, להסתובב ולחזור אחורה,[1]  וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בני ישראל יקימו את המחנה שלהם במקום שנקרא "פי החירות". הסיבה שנקרא המקום בשם פי היא בגלל שהיו שני סלעים גבוהים שביניהם היה מישור. לפי רש"י מדובר על פיתום, שנקרא פי החירות, בגלל שבני ישראל נהיו שם בני חורין,[2] בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם פי החירות נמצא בין מקום שנקרא מגדול לבין ים סוף,[3] לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן פי החירות נמצא לפני אלוה (עבודה זרה) של מצרים שנקרא "בעל צפון". ה' לא השמיד את בעל צפון עד עתה, למרות שהוא השמיד את שאר העבודה זרה של המצרים, כדי להטעות את המצרים. ה' נתן למצרים פתח לטעות בכך שיחשבו שבעל צפון הוא המונע מבני ישראל לברוח,[4] נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם תקימו את המחנה שלכם בסמוך לים סוף[5]: (ג) וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כאשר פרעה ישמע שבני ישראל חוזרים אחורה, פרעה יאמר על בני ישראל,[6] נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ בני ישראל כלואים בארץ אליה הלכו,[7] סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר המדבר סגר על בני ישראל, בני ישראל אינם יודעים להיכן ללכת, ולכן הם אינם מצליחים לברוח[8]: (ד) וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה אני אגרום לליבו של פרעה להיות תקיף.[9] למרות שפרעה ראה את כל הניסים והמכות שהוכה בגלל בני ישראל, וממילא הוא לא היה רוצה לרדוף אחרי בני ישראל שהרי בעקבות המכות הוא מכיר בהשגחת ה' עליהם, הוא (פרעה) ירדוף אחרי בני ישראל בגלל שאני (ה') אחזק את ליבו,[10] וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם פרעה ירדוף אחרי בני ישראל, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ השם שלי יתכבד על ידי שאעשה שפטים בפרעה ובכל עבדיו. העולם יכבד אותי לאחר שישמע את מה שאעשה לפרעה ולעבדיו,[11] וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק על ידי שאעשה שפטים בפרעה ובעבדיו, המצרים שישארו במצרים ולא ירדפו אחריכם, יידעו גם הם שאני ה',[12] וַיַּעֲשׂוּ כֵן בני ישראל עשו כמו שה' ציווה את משה לעשות, ולא פחדו מהמצרים[13]: (ה) וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם נאמר לפרעה שבני ישראל ברחו ממצרים, בני ישראל אינם הולכים למקום מסוים להקריב קרבנות לה', אלא הם בורחים ממצרים, בלי שיהיה להם יעד ברור,[14] וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם  ליבם של פרעה ועבדיו התהפך. לפני כן, פרעה ועבדיו נתנו לבני ישראל רשות לצאת ממצרים, אך עתה, התחרטו, והחליטו לרדוף אחרי בני ישראל,[15] וַיֹּאמְרוּ פרעה ועבדיו אמרו, מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ מה עשינו בכך ששילחנו את בני ישראל מעבוד אותנו, איך נתנו רשות לבני ישראל להפסיק לעבוד אותנו ולצאת ממצרים[16]: (ו) וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ פרעה בעצמו אסר את מרכבתו, פרעה בעצמו רתם את הסוסים שלו למרכבה שלו,[17] וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ פרעה שכנע את המצרים לבוא איתו ולרדוף אחרי בני ישראל על ידי שהבטיח להם חלק מהשלל[18]: (ז) וַיִּקַּח פרעה לקח איתו למרדף אחרי בני ישראל, שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר שש מאות מרכבות מובחרות,[19] וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם (בנוסף לשש מאות המרכבות המובחרות) לקח איתו פרעה את כל המרכבות שהיו במצרים,[20] וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ פרעה מינה מפקדים על כל המצרים שיצאו איתו לרדוף אחרי בני ישראל[21]: (ח) וַיְחַזֵּק יְקֹוָק אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם ה' גרם לליבו של פרעה להיות תקיף ולרדוף אחרי בני ישראל,[22] וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פרעה רדף אחרי בני ישראל, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה בני ישראל יצאו ממצרים בראש מורם, בגבורה ובפרסום[23]: (ט) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם כאשר מצרים רדפו אחרי בני ישראל,[24] וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם המצרים הגיעו בסמוך למקום חנייתם של בני ישראל בשעה שבני ישראל חנו ליד ים סוף,[25] כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ כל הסוסים, המרכבות, החיילים שרכבו על הסוסים (הפרשים) והחיילים הרגליים היו במחנה אחד ולא התפזרו,[26] עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן פרעה וחייליו הגיעו בסמוך למקום חנייתם של בני ישראל כאשר בני ישראל חנו במקום שנקרא "פי החירות", שנמצא ליד אלוה המצרים שנקרא "בעל צפון": (י) וּפַרְעֹה הִקְרִיב פרעה קירב את המחנה שלו לכיוון מחנה ישראל,[27] וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם בני ישראל זקפו את עיניהם,[28] וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם (בשעה שבני ישראל זקפו את עיניהם הם ראו) שמחנה מצרים נוסע אחריהם,[29] וַיִּירְאוּ מְאֹד בני ישראל פחדו מאוד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק בני ישראל זעקו לפני ה'[30]: (יא) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה בני ישראל אמרו למשה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם האם חסרים קברים במצרים,[31] לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר שבגלל חסרון הקברים במצרים, לקחת אותנו למדבר כדי למות שם, במקום שנמות במצרים, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם מה עשית בכך שהוצאת אותנו ממצרים[32]: (יב) הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם הרי על כך בדיוק, דיברנו איתך כשהיינו במצרים, לֵאמֹר כך אמרנו לך במצרים: חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם תעזוב אותנו, ונמשיך לעבוד את מצרים,[33] כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כיוון שעדיף לנו להמשיך לעבוד את מצרים מאשר למות במדבר[34]: (יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם משה אמר לבני ישראל, אַל תִּירָאוּ אל תפחדו![35] הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְקֹוָק אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם תעמדו זקופים במקומכם (ואל תברחו) ותראו את הישועה שה' יעשה לכם היום, ללא שתצטרכו להילחם,[36] כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם (אל תפחדו) כיוון שמה שאתם רואים היום את המצרים, זאת תהיה הפעם האחרונה שתראו אותם,[37] לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם אתם לא תראו את המצרים פעם נוספת עד עולם[38]: (יד) יְקֹוָק יִלָּחֵם לָכֶם ה' יילחם בשבילכם,[39] וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן ואתם תשתקו ולא תצטרכו להילחם[40]: (טו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, מַה תִּצְעַק אֵלָי למה אתה מתפלל אליי עכשיו (משה רבינו היה מתפלל לה' כדי שיורה לו מה לעשות),[41] דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ תאמר לבני ישראל שייסעו לתוך הים, והים לא יעמוד בפניהם, אלא הים ייבקע[42]: (טז) (ה' ממשיך לצוות את משה) וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ משה, טול את המטה שלך,[43] וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם ותרים את ידך (שמחזיקה במטה) לכיוון הים,[44] וּבְקָעֵהוּ בכך שתרים את ידך לכיוון הים, אתה תבקע את הים לשניים, וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה ובני ישראל יעברו ביבשה שתהיה בתוך המקום של הים. על ידי שתרים את ידך, אתה תבקע את הים לשניים, ותהיה יבשה באמצע הים, ובני ישראל יעברו ביבשה זו[45]: (יז) וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם אני אגרום לכך שלבם של המצרים יהיה תקיף,[46] וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם ובגלל שליבם של המצרים יהיה תקיף, המצרים ייכנסו לים סוף אחרי בני ישראל, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו הכבוד שלי יגדל, אני אהיה מכובד, על ידי שאעשה שפטים בפרעה, בעבדיו, במרכבותיו ובפרשים (החיילים שרוכבים על הסוסים) של פרעה[47]: (יח) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק המצרים שנשארו במצרים יידעו שאני ה',[48] בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו (המצרים שנשארו במצרים יידעו שאני ה') כאשר אני אתכבד על ידי עשיית השפטים בפרעה, במרכבות שלו ובפרשים שלו[49]: (יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם מלאך ה' שהיה הולך בקדמת מחנה ישראל כדי להוליך את עמוד הענן,[50] עבר, הלך מאחורי מחנה ישראל, כדי להבדיל בין מחנה מצרים למחנה ישראל,[51] וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם בזמן החשיכה, כאשר הגיע כבר עמוד האש, במקום שעמוד הענן יסתלק לגמרי, עמוד הענן נסע מקדמת מחנה ישראל ועבר אל מאחורי מחנה ישראל[52]: (כ) וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל עמוד הענן (והמלאך) נעמד בין מחנה מצרים למחנה ישראל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ הענן גרם לכך שהמצרים יהיו בחשיכה גדולה יותר ממה שהיו נמצאים בה ללא הענן,[53] וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה עמוד האש האיר לבני ישראל את הלילה, כמו בכל לילה אחר,[54] וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה מחנה מצרים לא התקרב אל מחנה ישראל לאורך כל הלילה[55]: (כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם משה הרים את ידו לכיוון הים,[56] וַיּוֹלֶךְ יְקֹוָק אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה במשך כל הלילה, ה' הנהיג רוח מזרחית שהיא הרוח החזקה שברוחות,[57] וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה הרוח המזרחית ייבשה חלק מהים, הפכה חלק מהים ליבשה,[58] וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם מי ים סוף נבקעו[59]: (כב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה בני ישראל נכנסו ליבשה שנוצרה במקום שבו היו מי הים לפני שה' הביא את רוח הקדים,[60] וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם המים שימשו לבני ישראל לחומה, המים שהיו מצידי היבשה קפאו, וכך מים אלו שימשו לחומה בשעה שבני ישראל עברו במעבר היבשה שנוצר[61]: (כג) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם המצרים רדפו אחרי בני ישראל,[62] וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם המצרים נכנסו אחרי בני ישראל לים סוף,[63] כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם כל הסוסים של פרעה, מרכבותיו ופרשיו (של פרעה) נכנסו לתוך הים[64]: (כד) וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר בשליש הלילה שלפני הבוקר. הלילה מחולק לשלושה חלקים, והכתוב מספר לנו שפסוק זה התרחש בחלק השלישי והאחרון של הלילה שהוא החלק שלפני הבוקר,[65] וַיַּשְׁקֵף יְקֹוָק אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם ה' הביט על מחנה מצרים,[66] בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם ה' הטיל מהומה במחנה מצרים על ידי עמוד האש ועמוד הענן[67]: (כה) וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו ה' הסיר את הגלגלים מהמרכבות של פרעה, על ידי שהאש שרפה את הגלגלים,[68] וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת ה' הנהיג את המרכבות של המצרים בכבדות, המצרים לא היו יכולים להשתלט על המרכבות שלהם, וה' הנהיג את המרכבות בצורה כבדה ולא נוחה,[69] וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם כל אחד מהמצרים שרדפו אחרי ישראל אמר, אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל אני אברח מפני בני ישראל, ולא אמשיך לרדוף אחריהם, כִּי יְקֹוָק נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם כיוון שה' הוא שנלחם במצרים עבור ישראל[70]: (כו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה לאחר שבני ישראל עברו בים,[71] נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם הרם את ידך לעבר הים,[72] וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו המים יחזרו למקומם, ויכסו את המצרים יחד עם המרכבות והפרשים שלהם[73]: (כז) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם משה הרים את ידו לעבר הים, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ לקראת הבוקר, חזר ים סוף למצבו הראשון, ים סוף חזר להיות כמו שהיה לפני בקיעת הים,[74] וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ מרוב בלבול שאחז במצרים, המצרים ברחו לתוך המים, במקום לברוח אל מחוץ למים,[75] וַיְנַעֵר יְקֹוָק אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם ה' ניער את המצרים בתוך ים סוף[76]: (כח) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים המים חזרו וכיסו את כל המרכבות והפרשים של המצרים,[77] לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם המים כיסו את כל עבדיו של פרעה שנכנסו לים כדי לרדוף אחרי בני ישראל,[78] לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד לא נמלט אפילו משרת אחד של פרעה. כולם טבעו בים[79]: (כט) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם בני ישראל שעדיין נשארו באמצע הים, הלכו על היבשה שהייתה בתוך הים, למרות שהמים כבר חזרו והטביעו את המצרים. נוצר מצב שבאותו ים, היה חלק שבו היה מעבר יבש בשביל אלו מבני ישראל שעדיין לא עברו בתוך הים, וחלק שלא היה בו מעבר יבש, ושם טבעו המצרים,[80] וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם המים היו כחומה לבני ישראל על ידי שהם נעמדו מימין למקום בו בני ישראל עברו ביבשה ומשמאל למקום בו בני ישראל עברו ביבשה: (ל) וַיּוֹשַׁע יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם באותו יום שטבעו המצרים בים סוף, הושיע ה' את בני ישראל מיד מצרים,[81] וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם עם ישראל ראו את המצרים המתים על שפת ים סוף. הים פלט את גופות המצרים שטבעו בים[82]: (לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק בְּמִצְרַיִם עם ישראל ראה את הגבורות ואת הניסים שעשה ה' במצרים,[83] וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְקֹוָק לאחר שראו ניסים אלו, הייתה לעם ישראל יראה מלפני ה',[84] וַיַּאֲמִינוּ בַּיקֹוָק וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (לאחר שראו את הניסים) עם ישראל האמין בה', וכן האמין עם ישראל בנבואתו של משה[85]:

[1] רש"י.

[2] רש"י. א"ע: מקום זה הוא ואתו מקום שנקרא פני החירות, ונקרא כך מכיוון שהפה נמצא בפנים, ולא הבנתי את כוונתו.

[3] יהל אור.

[4] רש"י. כלי יקר: הסיבה שדווקא ע"ז זו נשארה היא מכיוון שהמצרים חשבו שע"ז היא המשפיעה עליהם כסף וזהב, ולכן היא תמנע מבנ"י לברוח עם הכסף והזהב שהם לקחו ממצרים. א"ע: בעל צפון הוא דמות נחושת שעשו החרטומים כדי למנוע בריחה ממצרים.

[5] אונקלוס.

[6] רש"י.

[7] רש"י. רשב"ם: לפני בנ"י נמצאים נבכי ים, ולכן אינם יכולים לברוח לכיוון הים, וממילא אצליח להשיג אותם.

[8] רש"י. ספורנו: בעל צפון סגר את המדבר על בני ישראל.

[9] אונקלוס.

[10] א"ע ורמב"ן.

[11] תרגום + רש"י וא"ע.

[12] א"ע.

[13] רש"י.

[14] רמב"ן. רש"י: פרעה שלח יחד עם בנ"י שליח שהלך איתם שלשה ימים, וראה שבנ"י אינם חוזרים למצרים לאחר שלשה ימים, וחזר הוא למצרים ביום הרביעי, ובמשך שלשת הימים הבאים, רדפו המצרים אחרי בנ"י, ובלילה השביעי, טבעו בים. אוה"ח: פרעה ראה שגם הערב רב הלך עם בנ"י, והערב רב היו אמורים להחליף את בנ"י בתור עבדים, ולכן התחרט על ששילח אותם. כלי יקר: כאשר ישראל חזרו לאחוריהם, חזב פרעה שהערב רב יחזרו למצרים.

[15] רש"י, וכתב שהסיבה שרצו לרדוף אחרי בנ"י היא מכיוון שרצו להציל את הממון שהיה לבנ"י, וההשפ"ח הסביר שהסיבה שרש"י הדגיש שפרעה ועבדיו רצו לרדוף אחרי בנ"י בשביל הממון היא מכיוון שעבדי פרעה כבר הסכימו לפני כן לשלח את בנ"י ממצרים.

[16] רש"י.

[17] רש"י. א"ע: היה זה ע"י ציווי.

[18] רש"י. ספורנו: פרעה לקח איתו את מבחר הפרשים שלו.

[19] רש"י.

[20] רש"י, והיה להם את הבהמות מאלו שהיו יראים מדבר ה' והכניסו את הבהמות לתוך הבתים.

[21] רש"י. א"ע: מדובר על האנשים שהיו במדרגה שלישית בהיררכיה של המלוכה.

[22] אונקלוס. רש"י: פרעה התלבט אם לרדוף אחרי בני ישראל או לא, וה' גרם לכך שפרעה ירדוף אחרי בני ישראל.

[23] אונקלוס + רש"י. רשב"ם: בני ישראל לא דאגו כשיצאו ממצרים עד שראו את מצרים רודפים אחריהם, ואז התחילו לפחד. אוה"ח: הסיבה שה' היה צריך לחזק את ליבו של פרעה היא מכיוון שפרעה היה צריך לחשוב שאם ישראל יצאו ביד רמה ממצרים, אין לו סיכוי לתופסם.

[24] א"ע.

[25] אונקלוס.

[26] א"ע.

[27] א"ע. רש"י: פרעה עצמו התקרב יותר אל מחנה ישראל, כיוון שהתאמץ בדבר יותר מכל המצרים.

[28] אונקלוס.

[29] רש"י כתב שתי אפשרויות לכך שכתוב נוסע בלשון יחיד: או שמדובר בכך שמצרים נסעו אחרי ישראל בלב אחד או שמדובר בכך ששרו של מצרים נסע אחרי בנ"י. אוה"ח: הסיבה שבנ"י פחדו למרות שה' אמר במפורש שהמצרים ירדפו אחריהם היא מכיוון שבנ"י ראו את שרו של מצרים הולך לפני מחנה מצרים וחשבו ששרי מעלה יוצאים להילחם נגדם, אך הסיבה ששר מצרים הלך בראש מחנה מצרים היא מכיוון ששר האומה הולך לפני המלך, ופרעה הלך בראש המחנה.

[30] אונקלוס. רש"י: תפסו אומנות אבותם. רמב"ן בדברי אונקלוס פירש שהכוונה היא שבנ"י צעקו מלשון תרעומת על ה'. בפירושו שלו כתב שהיו כאלו שצעקו אל ה' והיו כאלו שטענו טענות כלפי משה, כיוון שהיו שם כיתות שונות. פירש נוסף שכתב היא שבנ"י האמינו בה', אך היה להם ספק על משה, וחשבו שאולי עשה את כל המכות במצרים בדרך חכמה, או שה' הביא את המכות על מצרים כדי להיפרע מרשעתם. פירוש נוסף שכתב הוא שבנ"י בהתחלה צעקו אל ה' אך כשראו שאינם נענים, באו בתרעומת.

[31] רש"י. א"ע: בלשון הקודש יש מילים כפולות: המבלי – אין קברים, ומשמעותם אחת.

[32] אונקלוס.

[33] אונקלוס.

[34] רש"י. בדבר המקום בו בנ"י אמרו זאת למשה, נחלקו המפרשים: רש"י כתב שהכוונה היא לדברי העם אל משה "ירא ה' וישפוט" (פרק ה'). א"ע כתב שלמרות שהדבר אינו כתוב בתורה, הרי שבנ"י כן אמרו זאת למשה.

[35] אונקלוס.

[36] דעת מקרא + א"ע. אוה"ח: תתייצבו בתפילה.

[37] רש"י.

[38] אונקלוס. רמב"ן: בשם חז"ל, יש כאן מצווה לדורות שלא לראות את מצרים.

[39] רש"י. אוה"ח: כיוון שה' הוא שיילחם לכם, אין לכם לדאוג לשרו של מצרים, שהרי ה' יכול לנצח אותו. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שמידת הרחמים תיהפך למידת הדין על מצרים.

[40] אונקלוס.

[41] רש"י. א"ע: משה שקול כנגד כל ישראל, וכל בני ישראל התפללו אל ה', ולפי דבריו צריך לומר או כדברי חז"ל שהיו כתות או שיחד עם התרעומת על משה, בנ"י גם התפללו אל ה'. רמב"ן השה על דברי הא"ע, הרי ראוי שבנ"י יצעקו עכשיו אל ה'! בהסבר דברי הא"ע, כתב הרמב"ן שה' אמר למשה, שלא יניח לבנ"י להמשיך ולהתפלל, אלא שיאמר להם שייסעו. בסוף דבריו כתב כרש"י, וכתב שהתורה לא כתבה שמשה  התפלל אל ה', מכיוון שמשה היה חלק מעם ישראל בשעה שהם צעקו אל ה'. ספורנו: צעקת משהל ה' הייתה על תלונת בנ"י, וה' אמר לו שלא יחשוד בבנ"י, אלא יאמר להם שייסעו, והם ייכנסו אל הים. אוה"ח: קשה, שהרי ראוי לכל אדם להתפלל אל ה' בשעת צרה, וא"כ מדוע ה' אמר למשה שבנ"י יפסיקו להתפלל. ענה על כך שבנ"י היו נתונים בדין והייתה קטגוריא על בנ"י שאמרה שאינם ראויים להינצל, ולכן ה' אמר למשה שהוא צריך להרבות זכויות לבנ"י ע"י שיראו את כח האמונה שלהם, ושייכנסו לתוך הים.

[42] רש"י.

[43] אונקלוס. כלי יקר: ה' אמר למשה שיסלק את המטה שלו וירים רק את ידו כדי שבנ"י יידעו שלא בכח המטה עשה את כל הניסים, ולכן במי מריבה, כאשר משה הכה במטה, חטא משה, כיוון שבנ"י חזרו לטענתם שרק בזכות המטה עשה משה את כל הניסים.

[44] אונקלוס.

[45] אונקלוס.

[46] אונקלוס.

[47] אונקלוס.

[48] ספורנו וכן כתב הא"ע בפס' ד'.

[49] אונקלוס.

[50] רשב"ם. א"ע: כבר נסע מלאך ה', עוד לפני שבנ"י צעקו אל ה'. ספורנו: מדובר על המלאך שהוליך את עמוד האש שעבר אחורה כדי להתיך את התהומות. א"ע כתב שיש אומרים שמלאך ה' הוא עמוד האש עצמו והקשה על כך, שהרי לא מצאנו בשום מקום שעמוד הענן נקרא מלאך, וגם הכפילות בפסוק אינו מובן.

[51] רש"י, וסיבה נוספת שעבר המלאך לאחורי בנ"י היא כדי לקבל את הבליסטראות של המצרים. כן כתב שהסיבה שכתוב כאן מלאך האלוקים היא משום שבנ"י הי נתונים בדין אם להינצל או לא. ספורנו: הסיבה שהמלאך עבר אל אחורי בני ישראל היא כדי להפוך את קרקע הים לטיט, שהרי אין צורך יותר להראות לבני ישראל את הדרך, שהבקיעה בים היא שמראה להם את הדרך. רמב"ן: מלאך ה' הוא בית דינו של ה', שהרי בהרבה מקומות, נקראת מידת הדין בשם מלאך.

[52] רש"י, וא"כ מצאנו מחלוקת במפרשים מה הוליך את בנ"י באותו הזמן. רש"י סובר שעמוד האש עשה זאת ואילו ספורנו סובר שלא היה צורך בהולכה, כיוון שהים הבקוע הוא שהלך לפני בנ"י. אמנם בד"ה ויעמוד מאחריהם כתב הספורנו שעמוד הענן עמד מאחרי ישראל ומאחרי עמוד האש, ולכאורה יש סתירה בדבריו. רמב"ן סובר שגם עמוד הענן וגם עמוד האש הלכו מאחרי בני ישראל. עמוד האש היה צמוד למחנה ישראל ואילו עמוד הענן היה בין עמוד האש למחנה מצרים. הסיבה שעמוד האש עבר אל אחורי בני ישראל היא מכיוון שלו היה עמוד האש בקדמת מחנה ישראל, היו ישראל ממהרים ללכת, והמצרים לא היו רואים דבר, ולא היו רודפים אחרי בנ"י. אוה"ח: ישנם שלשה עננים שהיו הולכים לפני בנ"י: 1) כדי לתור להם מקום לנוח 2) כדי להגן עליהם מפני השמש 3) להאיר להם בלילה. שני העננים הראשונים עברו אל מאחרי בנ"י בשעה זו.

[53] רש"י.

[54] רש"י וא"ע. א"ע דחה את פירושו של מרינוס שפירש שהכוונה היא שאורמ לשון מה שהיה בלילה, כמו אור לארבעה עשר.

[55] רש"י. כלי יקר: כל אחד מארבעת הכתות השונות לא התקרב אחד אל השני. בפירוש נוסף כתב שהמלאך שהלך אל אחורי בני ישראל לא התקרב לאמירת השירה. ספורנו: כל אחד מבני ישראל לא התקרב אחד אל השני מכיוון שבחושך אין מתקרבים אחד אל השני.

[56] אונקלוס.

[57] רש"י ומצורף לכאן ביאורנו בפרק י' פס' יג'. רשב"ם: דרך רוח הקדים לייבש הכל, ורצה ה' לייבש את הים כמה שיותר קרוב לדרך הטבע. רמב"ן: זה מה שהטעה את המצרים, שחשבו שהרוח היא שייבשה את הים, ולא ה'. אוה"ח: היו כאן שני שלבים: השלב הראשון הוא שרוח הקדים גרמה למים העמוקים להתפזר לצדדים, אך עדיין נשאר מעט מים רדודים, ומים אלו נבקעו. כלי יקר: בהתחלה, הרוח פעלה על המים התחתונים, ורק אח"כ פעלה על המים העליונים יותר.

[58] אונקלוס.

[59] ספורנו. רש"י: הכוונה היא שכל המים שבעולם בקעו.

[60] א"ע.

[61] א"ע.

[62] אוה"ח: המצרים המשיכו את מרדפם אחרי בנ"י רק כאשר התחיל להאיר, ואז ראו המצרים את מחנה ישראל.

[63] אונקלוס.

[64] אונקלוס. רש"י: סוס בלשון יחיד מכיוון שלפני המקום אין כולם חשובים אלא כסוס אחד.

[65] רש"י. אוה"ח: הסיבה שדווקא בבוקר ה' עשה כן, למרות שבלילה מידת הדין חזקה יותר, היא מכיוון שה' עשה כן כשכר על שאברהם עצמו קם בבוקר לחבוש את חמורו, וכך, זכותו של אברהם היא שהגבירה את מעשה ה'.

[66] אונקלוס. רש"י: ההבטה כאן היא כדי להשמיד. ה' רצה להשמיד את מחנה מצרים, ולכן הסתכל עליהם. א"ע: ההשקפה הייתה ע"י מלאך ה', שעבר אל אחורי מחנה ישראל. ספורנו: ה' קירב את שני העמודים יותר לכיוון מחנה מצרים.

[67] רשב"ם וכן משמע מרש"י. רש"י כתב שעמוד הענן היה יורד ועושה את הים כטיט, ועמוד האש היה מרתיח את הים. א"ע: מחנה מצרים היה בין עמוד הענן לעמוד האש. ספורנו: ויהם היינו שגרם למצרים לחלות במיני מחלות.

[68] רש"י.

[69] רש"י. רשב"ם: המצרים הסירו את גלגלי המרכבות כדי לנסות להתאימם ולברוח, כיוון שהמרכבות היו רוכבות בכבדות. ספורנו: הטיט הוא שגרם למרכבות המצרים להתנהג בכבדות. א"ע: כתב  בהתחלה כפירוש הרשב"ם, שהמצרים עצמם רצו להסיר את גלגלי המרכבות שלהם. בפירושו השני כתב שויסר היינו מלשון סרר, שה' רצה להפוך את המרכבות של המצרים.

[70] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהמצרים פחדו שה' נלחם גם במצרים שנשארו במצרים.

[71] רשב"ם.

[72] אונקלוס.

[73] רש"י. אוה"ח הקשה: גם ללא הרמת היד, היו המים צריכים לחזור למקומם, שהרי אין טבע המים לעמוד זקוף כחומה. על כך ענה 4 תשובות: א. המים היו יכולים לחשוב שכשם שה' נתן רשות לבנ"י לעבור, כך הוא נתן רשות למצרים לעבור. ב. לא ניתן לבטל דברי בי"ד, אא"כ הבי"ד שבמקומו גדול ממנו. ג. הים היה חוזר למקומו לאט כיוון שתשש כוחו. ד. בדברים אלו, נתן ה' רשות לים להמית את המצרים, גם אם זה אומר לפרוץ קצת מעבר לגבולות הים.

[74] רש"י. א"ע דחה את דברי האומרים שמשה פשוט ידע את זמן הגאות ואילו פרעה לא ידע שאת: א. כאן הכל התייבש ולא נוצר מצב שרק היה פחות מים. ב. המים חזרו מיד לאחר שבנ"י עברו בתוך הים. ג. הגאות והשפל מתבררים רק אחרי שעות.

[75] רש"י. רשב"ם: המצרים לא הצליחו לתקן את הגלגלים ולהופכם עד שהים השיג אותם.

[76] רש"י.

[77] אונקלוס.

[78] רש"י + אונקלוס. לפי רש"י, לכל חילו, היינו משפט תמורה לכתוב לפני כן, למרכבות ולפרשים, ואין כאן כלל הוספה. הרמב"ן סובר שהמדובר כאן הוא על חיילי פרעה שלא היו במרכבות ובפרשים.

[79] א"ע.

[80] א"ע.

[81] אונקלוס.

[82] רש"י. א"ע: הים לא פלט את המצרים, אלא הכוונה היא שבנ"י שהיו על שפת הים ראו שהמצרים טבעו.

[83] רש"י. א"ע: הכוונה היא למכה הגדולה. רמב"ן: הכוונה ביד הגדולה היא למידת הדין.

[84] אונקלוס. אוה"ח: מדובר על יראת הרוממות.

[85] אונקלוס. רשב"ם: האמונה בה' היא שלא ימותו במדבר.