שמות פרק לב

שמות פרק לב

(א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר בני ישראל ראו שמשה רבינו מתאחר לרדת מהר סיני. משה אמר לבני ישראל שהוא ירד מהר סיני לאחר ארבעים יום, כוונתו של משה הייתה שהוא יעלה להר סיני לארבעים יום שלמים ובני ישראל חשבו שהיום שבו עלה משה רבינו להר סיני נחשב כאחד מארבעים הימים. לכן, חשבו בני ישראל שמשה מתאחר לרדת מההר, למרות שמשה היה צריך לרדת ביום למחרת,[1] וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בני ישראל התאספו על אהרון, ואמרו לו, קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ תעשה לנו אלילים חדשים שיוליכו אותנו במדבר,[2] כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ (הסיבה שאנחנו זקוקים לאל חדש שיוליך אותנו במדבר היא) מכיוון שאיננו יודעים מה קרה למשה שהעלה אותנו מארץ מצרים והוליך אותנו במדבר[3]: (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן אהרון אמר לבני ישראל שנקהלו עליו, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם תפרקו, תיטלו את תכשיטי הזהב שבאזני הנשים שלכם, ושבאזני בניכם ובנותיכם,[4] וְהָבִיאוּ אֵלָי תביאו אליי את נזמי הזהב שתיטלו מנשיכם, בניכם ובנותיכם: (ג) וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם בני ישראל נטלו את נזמי הזהב שהיו באזניהם,[5] וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן בני ישראל הביאו לאהרון את נזמי הזהב שהם נטלו מאזניהם: (ד) וַיִּקַּח מִיָּדָם אהרון לקח את נזמי הזהב שנתנו לו בני ישראל, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט אהרון יצר צורה בזהב על ידי שהכניס את הזהב לכלי מיוחד בו היו עובדים הצורפים,[6] וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה אהרון עשה עם הזהב עגל ממתכת,[7] וַיֹּאמְרוּ הערב רב אמר לבני ישראל,[8] אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עם ישראל! אלה הם האלוהים שלך שהעלו אותך מארץ מצרים. הערב רב הוא שהתחיל בחטא, ולאחר דברים אלו שאמר הערב רב, גם עם ישראל חטא בחטא העגל[9]: (ה) וַיַּרְא אַהֲרֹן אהרון ראה שבני ישראל היו מרוצים מהעגל שיצא ושהם רוצים להמשיך לעבוד אותו,[10] וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו אהרון בנה  לפניו מזבח,[11] וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר אהרון קרא ואמר, חַג לַיקֹוָק מָחָר אנחנו נקיים מחר חג לה'. אנחנו נעבוד את העגל לשם ה' מחר (בני ישראל התכוונו בעבודת העגל לעבוד לשם ה' אך היה בכך חטא משום שאסור לעבוד את העגל או כל צורה אחרת גם אם כוונת העבודה היא לשם שמים)[12]: (ו) וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת בני ישראל קמו מוקדם בבוקר המחרת כדי לעבוד את העגל (בבוקר לאחר היום בו נעשה העגל),[13] וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים בני ישראל הקריבו על המזבח שבנה אהרון קרבנות עולה ושלמים כחלק מעבודת העגל, וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ בני ישראל ישבו לאכול ולשתות, להבדיל, כמו שאוכלים ושותים בחגים,[14] וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק בני ישראל קמו לשמוח בעבודת העגל[15]: (ז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר אל משה בלשון קשה,[16] לֶךְ רֵד לך ותרד מהר סיני,[17] כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (הסיבה שאני ה' מצווה עליך משה לרדת מהר סיני היא) מכיוון שהעם שהוצאת מארץ מצרים עשו דבר של שחיתות, ובפסוק הבא מסביר ה' למשה מה עשו[18]: (ח) סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם בני ישראל סטו במהירות מהדרך עליה ציוויתי אותם, בעוד שעם ישראל עמדו על הר סיני, הם חטאו בחטאים שאסרתי להם לא מזמן,[19] עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה בני ישראל עשו להם עגל ממתכת, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ בני ישראל השתחוו לעגל אותו הם עשו, וַיִּזְבְּחוּ לוֹ בני ישראל הקריבו קרבנות לעגל, וַיֹּאמְרוּ בני ישראל אמרו:אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם העגל הוא האלוהים שהעלה אותנו ממצרים: (ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר אל משה,[20] רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה גלויות לפניי תכונות עם ישראל,[21] וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא עם ישראל הוא עם סרבן ומרדן. כשם שאדם שמסרב לשמוע בקולו של אדם אחר, מסובב את פניו כנגד האדם המוכיחו ומראה לאדם המוכיחו את עורפו, כך עם ישראל מראים לי את עורפם ומסרבים לשמוע בקולי[22]: (י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי עכשיו, הנח את תפילתך, תפסיק להתפלל על בני ישראל,[23] וְיִחַר אַפִּי בָהֶם (לאחר שתפסיק להתפלל על בני ישראל), אני אתמלא בכעס על בני ישראל,[24] וַאֲכַלֵּם אני אשמיד את בני ישראל,[25] וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל (לאחר שאשמיד את בני ישראל) אני (ה') אוציא ממך (משה) עם גדול במקומו של עם ישראל: (יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו משה התפלל לפני ה' אלוקיו,[26] וַיֹּאמֶר כך אמר משה בתפילתו, לָמָה יְקֹוָק יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ ה', למה שתתמלא רוגז על עם ישראל,[27] אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה (למה שתתמלא רוגז) על העם שהוצאת מארץ מצרים: (יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם מדוע שהמצרים יאמרו, לֵאמֹר המצרים יאמרו בדיוק את הדברים הבאים,[28] בְּרָעָה הוֹצִיאָם ה' הוציא את בני ישראל כדי להרע להם,[29] ומפרט עכשיו מהם הדברים הרעים שה' רצה כביכול לעשות לבני ישראל, שכדי לעשותם, הוציא את בני ישראל ממצרים, לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים (המצרים יאמרו שה' הוציא את בני ישראל ממצרים) כדי להרוג את ישראל בהרים,[30] וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (המצרים יאמרו שה' הוציא את בני ישראל ממצרים) כדי להשמיד את ישראל מעל פני האדמה,[31] שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ תחזור בך מתוקף כעסך כדי שלא יהיה חילול ה',[32] וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ ותחזור בך מלהרע לישראל כמו שחשבת לעשות[33]: (יג) זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ תזכור את אברהם יצחק ויעקב, העבדים שלך, ואל תכאיב להם על ידי השמדת זרעם,[34] אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ אתה נשבעת לאבות בשמך שהוא קיים לעולם,[35] וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אמרת לאבות, אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם אני ארבה את זרעכם כמו כוכבי השמים. כמו שכוכבי השמים הם רבים, כך ארבה גם את זרעם של ישראל,[36] וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם (וכן נשבעת לאבות) שתתן לזרעם, לבני ישראל, את ארץ ישראל, (לאחר שיעברו ארבעה דורות מגלותם במצרים), ואם תשמיד את בני ישראל במדבר, לא תקיים בכך את הבטחתך לאבות להנחיל לזרעם את ארץ ישראל[37]: (יד) וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק ה' חזר בו (דברה תורה בלשון בני אדם),[38] עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ (ה' חזר בו) מהפורענות שהוא אמר למשה שהוא יביא על עם ישראל[39]: (טו) וַיִּפֶן משה חשב מה עליו לעשות,[40] וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר משה ירד מהר סיני, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ שני הלוחות שעליהם היו כתובות עשר הדברות, היו בידיו של משה,[41] לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם היה ניתן לקרוא את הכתוב על הלוחות משני צידי האבנים, על ידי מעשה נס,[42]  מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים הלוחות היו כתובים משני הצדדים. אותיות הכתב של הלוחות היו חקוקות עד לצד השני של האבן[43]: (טז) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה לוחות האבנים נעשו על ידי ה', ה' הוא שפסל את הלוחות הראשונים,[44] וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא הכתב שעל הלוחות נכתב על ידי ה',[45] חָרוּת עַל הַלֻּחֹת (הכתב של ה') נחרט על הלוחות[46]: (יז) וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה יהושע, שנשאר בתחתית ההר בעוד משה עלה להר סיני,[47]  שמע את קול התרועות של בני ישראל שהריעו בשעה שאכלו ושתו בעובדם את העגל,[48] וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה יהושע אמר אל משה, קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה אני שומע במחנה ישראל קולות של מלחמה[49]: (יח) וַיֹּאמֶר משה ענה ליהושע,[50] אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה אין הקול שמגיע ממחנה ישראל קול של גיבורים שעונים וצועקים על ניצחונם בקרב,[51] וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה ואין הקול שמגיע ממחנה ישראל קול של החלשים שעונים וצועקים על הפסדם בקרב,[52] קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ (משה ממשיך בדבריו אל יהושע ואומר) הקולות שאנחנו שומעים שמגיעים ממחנה ישראל הם קולות של חירופים, קול שמענה את הנפש של מי ששומע את דברי החירופים המגיעים ממחנה ישראל[53]: (יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה כאשר משה רבינו התקרב אל מחנה ישראל,[54] וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת כאשר משה ראה את העגל שעשו ישראל ואת המחולות שעשו ישראל בשעה שקמו לצחק,[55] וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה משה התמלא בכעס,[56] וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת משה השליך את הלוחות שהיו בידיו,[57] וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר על ידי שמשה השליך את הלוחות מידיו, משה שבר את הלוחות לרגלי הר סיני[58]: (כ) וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ משה לקח את העגל שעשו בני ישראל, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ משה שרף את העגל שעשו בני ישראל,[59] וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק משה טחן את העגל עד שנעשה ממש עפר דק,[60] וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם משה זרה, פיזר, את העפר שנוצר מטחינת העגל, על פני המים שירדו בנחל שהיה סמוך להר סיני,[61]  וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משה השקה את בני ישראל מהמים אליהם השליך את עפר שריפת הפרה[62]: (כא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן משה שאל את אהרון,[63] מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה במה עינו אותך בני ישראל,[64] כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה שהסכמת להביא עליהם חטא. משה שאל את אהרון: מדוע הסכמת לעשות את העגל, האם בני ישראל הכריחו אותך לעשות את העגל על ידי שייסרו אותך: (כב) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אהרון ענה למשה, אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי משה אדוני, אל תכעס,[65] אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא אתה הרי יודע שבני ישראל תמיד הולכים בדרך רעה לפני ה', אתה יודע שבני ישראל מנסים את ה' לעיתים קרובות וחוטאים לפני ה'[66]: (כג) וַיֹּאמְרוּ לִי בני ישראל אמרו לי, עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ תעשה לנו אלילים שיוליכו אותנו במדבר, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ (הסיבה שצריך לעשות אלילים היא) כיוון שאיננו יודעים מה קרה למשה שהעלה אותנו מארץ מצרים: (כד) וָאֹמַר לָהֶם שאלתי את בני ישראל, לְמִי זָהָב למי יש זהב,[67] הִתְפָּרָקוּ בני ישראל נטלו במהירות את הזהב שבאוזניהם,[68] וַיִּתְּנוּ לִי בני ישראל נתנו לי את הזהב שנטלו מאוזניהם, וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה השלכתי את הזהב לתוך האש, וכך יצא העגל, אך אני לא התכוונתי שייצא עגל[69]: (כה) וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם משה ראה את עם ישראל, כִּי פָרֻעַ הוּא משה הבין שעם ישראל מגולה, משה הבין שחטאם של בני ישראל מגולה,[70] כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן אהרון גילה את חטאם של בני ישראל, אהרון הוא זה שאפשר את החטא של בני ישראל,[71] לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם החטא של בני ישראל יהיה להם לגנאי בפני כל מי שקם עליהם, הגנאי של ישראל שחטאו ישמש את אויביהם[72]: (כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה משה עמד בשער של מחנה ישראל,[73] וַיֹּאמֶר משה קרא בקול גדול,[74] מִי לַיקֹוָק אֵלָי כל מי שירא מה' – שיתאסף אליי,[75] וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי כל שבט לוי התאסף אל משה. שבט לוי לא עבד עבודה זרה, ולכן הוא נאסף אל משה כאשר משה אסף אליו את כל היראים לה'[76]: (כז) וַיֹּאמֶר לָהֶם משה אמר לבני שבט לוי שהתאספו אליו, כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך ציווה ה' שהוא אלוקי ישראל (בניגוד לעגל שאינו האל של ישראל),[77] שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ שכל אחד מכם ישים את החרב שלו על הירך שלו כך שיוכל להשתמש בה,[78] עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה תעברו בכל שערי המחנה, תעברו על כל האוהלים שבמחנה ועל כל שער שבמחנה,[79] וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו תהרגו את עובדי העגל, אפילו אם הם האחים שלכם,[80] וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ תהרגו את עובדי העגל גם אם הם הרעים, החברים שלכם, וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ תהרגו את עובדי העגל גם אם הם קרובי משפחה שלכם[81]: (כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה בני שבט לוי עשו כמו שמשה ציווה אותם לעשות, וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ באותו יום שבני לוי הרגו את החוטאים בחטא העגל, נהרגו על ידי בני לוי שלשת אלפים אנשים מישראל שחטאו בעגל: (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה משה אמר לבני שבט לוי לפני שהרגו את החוטאים בחטא העגל,[82] מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיקֹוָק כל אחד מכם יהיה כהן לה' וישרת את ה' במקום הבכורות (לפי רש"י חטא העגל היה לפני הציווי על המשכן),[83] כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו כל אחד מכם, בנכונותו להרוג את כל החוטאים בעגל, גם במקרה והחוטא היה בן או אח של אחד מכם, נחנך על ידי כך להיות כהן,[84] וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה ובשכר נכונותכם להרוג את החוטאים בעגל, ה' יחיל עליכם ברכה[85]: (ל) וַיְהִי מִמָּחֳרָת ביום למחרת שירד משה מהר סיני, לאחר שה' אמר לו לרדת,[86] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם משה אמר לבני ישראל, אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה אתם חטאתם בחטא גדול,[87] וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְקֹוָק עכשיו, אעלה שוב אל הר סיני,[88] אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם אולי אצליח לחצוץ ביניכם לבין החטא שלכם, אולי אצליח לכפר על החטא שלכם על ידי שאשים חציצה ביניכם לבין החטא שלכם. אמנם, כבר לפני שמשה ירד מהר סיני, הסכים ה' לא להשמיד את עם ישראל, אך משה רצה שחטא העגל יתכפר לעם ישראל[89]: (לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק משה שב לעמוד לפני ה' על הר סיני,[90] וַיֹּאמַר משה אמר לה': אָנָּא בבקשה,[91] חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה העם הזה, עם ישראל, חטא בחטא גדול,[92] וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב עם ישראל עשה לו אלהים מזהב. עם ישראל עשה לו עגל מזהב[93]: (לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם עכשיו, אם אתה תעזוב את החטא של ישראל, אם תמחל לישראל על החטא, לא אבקש ממך למחוק אותי מספר התורה,[94] וְאִם אַיִן אם אינך מוחל לישראל על החטא, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ תמחק אותי מכל ספר התורה שכתבת[95]: (לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' ענה למשה: מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי אני אמחק מספרי רק את מי שחטא לי, אך אתה לא חטאת בחטא העגל, ולכן לא צריך למחוק אותך מספר התורה[96]: (לד) וְעַתָּה עכשיו, לאחר ששמעתי לדבריך, ולא אשמיד את ישראל,[97] לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם לך תנהיג את העם,[98] אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ (תנהיג את העם) למקום שאמרתי לך להנהיג אותו, לארץ ישראל,[99] הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ המלאך שלי ילך לפניך, במקום שאני אלך לפניך. כתוצאה מחטא העגל, ה' אמר למשה שבמקום שה' עצמו ילך לפני בני ישראל, המלאך ילך לפני בני ישראל,[100] וּבְיוֹם פָּקְדִי מידי פעם, כשארצה להעניש את ישראל על חטא העגל,[101] וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם מידי פעם אני אעניש את עם ישראל קצת על חטא העגל,  במקום להטיל עליהם את כל העונש בפעם אחת. ה' אמר למשה שהוא יחלק את עונשם של בני ישראל כך שלאורך הדורות בני ישראל ייענשו על חטא העגל, ובכל פעם רק חלק מהעונש יבוא עליהם[102]: (לה) וַיִּגֹּף יְקֹוָק אֶת הָעָם ה' המית את החוטאים מעם ישראל,[103] עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל הסיבה שה' המית בישראל היא כדי להרוג את החוטאים שרצו לעשות את העגל,[104] אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן (ה' המית את החוטאים שרצו לעשות את העגל) שבסופו של דבר אהרון עשה עגל זה[105]:

[1] רש"י. א"ע האריך בעניין חטא העגל, העלה טענות ודחה אותם:

• יש אומרים שאהרון עשה את העגל בגלל שראה שהרגו את חור או בגלל שפחד שלעם ישראל לא תהיה תקנה אם יהרגו אותו כשיסרב לעשות את העגל – הרי הרבה אנשים שיהו פחותים ממעלתו של אהרון מתו בסירובם לעבוד ע"ז ולכן לא שייך לפחד שיהרגוהו. וכן אם עשה אהרון ע"ז, היה משה חייב להרוג אותו כמו שהרג את עובדי העגל, אולם משה התפלל על אהרון והרג את עובדי העגל. כמו כן,
• לא ייתכן שאם אהרון חטא בע"ז, שהיה מכפר על בנ"י לאורך הדורות.
• העגל בן בקר לחטאת שנצטווה אהרון לקחת אינו כדי לכפר על חטא העגל, שהרי כל כהן לעולם מצווה לקחת עגל, ואין לומר שחייבים להביא את העגל כדי לכפר על חטאו של אהרון. (לא הבנתי את דברי הא"ע, הרי שם המצווה היא לכפר על החטא של בנ"י). כמו"כ מצווים בנ"י להביא שעיר עיזים, וזה אינו קשור כלל לחטא העגל.
• ה' לא היה בוחר באדם שיעבדו ע"ז בסופו של דבר.
• משה אמר תמיך ואוריך לאיש חסידיך, ולא הזכיר כלל את חטא העגל.
• יש אומרים שישראל רימו את אהרון ואהרון רק השליך את הזהב, אך ישראל עשו דפוס של עגל ללא ידיעתו. לא ייתכן לומר כן מכיוון שלא ניתן לומר על אהרון שהוא טיפש, וכן אהרון הכריז שבנ"י יביאו עולות והוא עצמו בנה מזבח.
• יש אומרים שאהרון שעשה את העגל אינו אותו אהרון אחיו של משה. גם על כך קשה: מדוע לא הרגו את אהרון, וכן למה שבנ"י יקהלו על אדם אחר? כמו"כ, למה התפלל משה על אותו אהרון?
• יש אומרים שדבריו אהרון "חג לה' מחר" הוא שביום המחרת ייהרגו האנשים שעשו את העגל. גם זה נוגד לכאורה את הפשט, שהרי הפשט הוא להכריז שעבודת העגל תתחיל ביום המחרת. (בכך דוחה הא"ע את פירושו של רש"י לפסוק "אנכי עשיו בכוריך".).
• רס"ג כתב שאהרון רצה להתחכם ולהרוג את עובדי העגל כמו שעשה יהוא, וחטאו היה בכך שחא עשה כן מיד. קשה על כך, שהרי אהרון קרא חג לה' מחר, משמע שהתכוון לחג לשם ה' ולא לשם העגל. כמו כן, אהרון לא ענה כך למשה כאשר משה שאל אותו מדוע עשה את העגל.

לכן מפרש הא"ע שהעם ראות שמשה מתעכב בהר סיני ושהמן איננו יורד, ולכן הכין אהרון מזבח כדי שיזבחו לה', וכך הייתה כוונת בנ"י, אלא שהערב רב חשה שמדובר בע"ז.

רמב"ן מפרש בערך כמו הא"ע וסובר שלא היה העגל ע"ז, אלא רצו מישהו שיוליך אותם במדבר במקומו של משה לאחר שלא ידעו מה קרה למשה. לכן, ברגע שירד משה מההר, העם קיבל את משה חזרה, ואם כוונתם הייתה לע"ז, ברור שלא היו נותנים למשה לשרוף את העגל. כמו"כ מסביר הרמב"ן שהסיבה שעשו דווקא עגל היא מכיוון שלא ידעו איזה צורה לעשות, אלא שמכיוון שמצפון תפתח הרעה (והצפון הוא שמאל במפות שלהם וכוח השור חזק בשמאל) עשו להם צורה של עגל. בפס' ז' הסביר שהיו מיעוט שכן קיצצו בנטיעות, אך רוב העם עבדו את העגל לשמו של ה'. אוה"ח כתב שמי שאומר שבנ"י חיפשו רק אמצעי טועה טעות גדולה, אמנם בפס' ד' כתב שרק חלק מעם ישראל עבד את העגל, אך הם עבדו על ידי עדים והתראה, אחרת לא היו הורגים אותם. כמו כן בפס' יא' כתב שהערב רב עבד את העגל וההקפדה הייתה על כלל ישראל על שלא מיחו בהם. בסוף דבריו כתב שהערב רב כולו הושמד. רשב"ם (חלק מהדברים כתובים בפס' ד'): בני ישראל עשו תרפים וה' נתן בידי התרפים כח טומאה כדי לנסות את ישראל, כמו שנתן כח ביד האוב והידעוני לומר את העתידות.

[2] רש"י. רשב"ם: הכוונה היא לתרפים שיודיעו להם להיכן ללכת במדבר.

[3] רש"י.

[4] רש"י + א"ע. א"ע כתב שכך היה מנהגם של המצרים לשים נזמים באוזניהם וכך הי מנהג המדיינים שהם בעצם מצריים. רמב"ן: הסיבה שאהרון בחר לעשות את העגל דווקא מזהב היא מכיוון שהזהב מורה על מידת הדין. לכן, בבית המקדש, הכלים היו עשויים מזהב.

[5] רש"י. בהסבר השינוי בנשוא שבין הפסוק הקודם, שם אמר אהרון לעם ישראל לפרוק את נזמי הזהב מנשיהם, בניהם ובנותיהם, ואילו כאן כתוב שהם עצמם פרקו את נזמי הזהב שבאזניהם, מסביר רש"י שאהרון רצה לדחות את עשיית העגל, ולכ אמר לגברים שיפרקו את הנזמים מאזני נשיהם, בתקווה שהנשים יסרבו לכך, וכך יעבור זמן עד שיצליחו לפרוק את הנזמים, אך בסופו של דבר הנשים עצמן פרקו את הנזמים ברצון. כמו כן מסביר הכלי יקר שאהרון רצה לעשות את צורת העגל על ידי מלאכת הצפריפה וכך היה לוקח זמן לעשותו, אך הערב רב הצליח להוציא מיידית את צורת העגל על ידי כישוף.

[6] רש"י בפירושו השני שויצר היינו מלשון יצירה. בפירושו הראשון כתב שויצר היינו מלשון קשירה.

[7] אונקלוס ורש"י בפירושו הראשון פירשו מסכה מלשון מתכת. בפירושו השני כתב רש"י גימטרייא המסבירה את הלשון של מסכה. במפרשים כתוב שהערב רב הוא שעשה את העגל וכתב אוה"ח שהסיבה שכתוב שאהרון הוא שעשה את העגל היא מכיוון שהוא זה שלקח את הזהב וגם לא הצליח למנוע את הכישוף של הערב רב.

[8] רש"י.

[9] רמב"ן: בוודאי שהכוונה לא הייתה שהעגל עצמו העלה את ישראל ממצרים, אלא הכוונה היא שבכח צורת העגל עלו ממצרים.

[10] רמב"ן, והכוונה היא כפי דבריו שימשיכו לעבוד אותו כדי להתקרב אל ה'. רש"י כתב שאהרון ראה שבעגל היה מעשה חיות, ושמעשה הכשפים הצליח. א"ע: אהרון הבין.

[11] אונקלוס. רש"י: מטרת בניית המזבח גם היא הייתה כדי לדחות את עבודת העגל למשך זמן הבניה.

[12] עפ"י הרמב"ן.

[13] רש"י וא"ע.

[14] רמב"ן.

[15] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא גם לגילוי עריות ושפיכות דמים שהרגו את חור.

[16] רש"י. אוה"ח: הסיבה שה' המתין עד ליום זה ולא אמר למשה לרדת מיד בעשיית העגל היא מכיוון שה' כבר אמר למשה שיעלה אל הר סיני למשך ארבעים יום, ואם כן לא היה יכול לחזור בו מדיבורו. כמו"כ, יצירת התורה היא במשך ארבעים יום, ואם ה' היה אומר למשה לרדת מהר סיני לפני כן, היה חסר שלב ביצירת התורה.

[17] אונקלוס. רש"י: רד מגדולתך. אוה"ח: אמר ה' למשה שלאחר החטא לא יגיע למעלת הנבואה אליה הגיע לפני החטא של עם ישראל. או שלמשה לא היה כח לעמוד בהר סיני בעקבות חטאם של ישראל. בדברים אלו מסביר אוה"ח מדוע יש אריכות גדולה על חטא ישראל לאחר שאנחנו יודעים שה' אינו אוהב לומר דלטוריא על ישראל (למשל בחטא עכן), והסיבה היא כדי להסביר למשה מדוע הוא יורד ממדרגתו.

[18] אונקלוס. רש"י: הדגש על העם שהוצאת ממצרים היא כדי לומר למשה שהערב רב שמשה היה זה שרצה להוציא ממצרים, הוא זה שחטא. רמב"ן: אשר העלית מארץ מצרים הכוונה היא לפסוק של ויסע משה את ישראל מים סוף, א שהכוונה היא שהעם הם שאמרו שמשה העלה אותם ממצרים. אך משה בדבריו אל ה' אמר שה' עצמו העלה את בני ישראל ממצרים.

[19] ספורנו.

[20] אוה"ח: הטעם באמירה החדשה היא מכיוון שבהתחלה ה' רק רצה להסביר למשה מדוע ירד ממדרגתו, ולאחר מכן, התחיל לדבר על התוצאות של החטא הקשורות לעם ישראל.

[21] אונקלוס.

[22] רש"י.

[23] אונקלוס. רש"י: עדיין לא שמענו שמשה התחיל להתפלל על עם ישראל, אלא בדברים אלו ה' רמז למשה שיתחיל להתפלל.

[24] אונקלוס ורמב"ן, ומשמע שה' עדיין לא כעס ורק לאחר שמשה יפסיק את תפילתו, ה' יוכל לכעוס ולהשמיד את בני ישראל. לאחר מכן כתב הרמב"ן עפ"י הפשט שהכוונה היא שמשה יניח לה' להשמיד את ישראל בכעסו, ומשמע שהכעס כבר קיים. על דרך האמת פירש רמב"ן שהכוונה היא שה' אמר למשה להניח למידת הרחמים, ועל ידי מידת הדין ה' ישמיד את ישראל.

[25] אונקלוס.

[26] אונקלוס. א"ע גם פירש שהכוונה היא מלשון תפילה, אך לדעתו צריך להצמיד מילה זו תמיד אל המילה פנים. כלי יקר: מלשון חלחלה. לגבי התפילה הנזכרת כאן התלבטו מאוד המפרשים. יש שאמרו שהתפילה כאן היא אותה תפילה המוזכרת בספר דברים, כאשר משה אומר לבנ"י שהוא עלה אל ההר להתפלל עליהם במשך ארבעים יום. הדברים מאוד מסתדרים, שרי אין שום טעם לשתי תפילות. אם ה' מחל לישראל בתפילה הראשונה, מדוע היה צורך בתפילה נוספת? אולם יש אומרים שהיו כאן שתי תפילות. הא"ע כתב שהייתה תפילה אחת ושמשה לא היה יכול להתפלל כל עוד הייתה ע"ז ביניהם, ולכן הסדר הוא שה' אמר למשה שיתפלל (ולכן נכתבה כאן התפילה), משה ירד מההר ושרף את העגל ולאחר מכן משה עלה חזרה אל הר סיני כדי להתפלל על ישראל. רמב"ן: היו שתי תפילות. בעוד משה על הר סיני, וה' אמר לו הניחה לי, מיד עמד משה בתפילה, ולאחר מכן ה' מחל לישראל אך לא התרצה אליהם, ולאחר שמשה ירד מהר סיני ושרף את העגל, התרצה ה' לבני ישראל על חטאם.

[27] אונקלוס. רש"י: אין שום סיבה שתתמלא בכעס מכיוון שאין לך לקנא באל שאין בו כלום. א"ע: הפירוש הוא שה' לא ישחית את עם ישראל. רמב"ן: למה תיתן למידת הדין לשלוט ולהשמיד את עם ישראל. ספורנו: למה שתכעס על אותם מישראל שלא חטאו.

[28] דעת מקרא.

[29] אונקלוס. א"ע: ה' הוציא את ישראל ממצרים במזל רע, ולכן, לאחר שראה ה' שאינו יכול להציל את הדבקים בו, עמד והרגם. גם מרש"י בפרק כ' משמע שברעה הכוונה היא למזל רע.

[30] אונקלוס.

[31] אונקלוס.

[32] אונקלוס + רשב"ם.

[33] רש"י.

[34] אוה"ח, ואינו מקבל את הפירוש שמדובר על לזכור את שבועת האבות שירבה את זרעם, שהרי ה' רצה לקיים את שבועת האבות על ידי העמדת זרע ממשה. אלא כל הסיבה שמשה מזכיר את שבועת האבות היא רק כדי להגדיל את טיעוניו. רש"י מסביר את הסיבה לפירוט כל אחד מהאבות: אם ה' רצה להשמיד את ישראל על ידי שריפה, הרי שאברהם הסכים להישרף באור כשדים, ואם ע"י הריגה, הרי שיצחק הסכים להיעקד ע"ג המזבח, ואם לגלות, הרי שיעקב גלה. ואם שלשת האבות אינם מצילים על ישראל, ק"ו שמשה לא יוכל להציל את זרעו.

[35] רש"י.

[36] אונקלוס.

[37] ספורנו.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס. אוה"ח מדייק מדברי הפסוק שה' ניחם על הרעה: א. רק על ההשמדה ה' חזר בו ב. רק אותם מישראל שלא חטאו, ה' חזר בו מהפורענות, אך אותם מישראל שחטאו, ה' עדיין יביא עליהם פורענות.

[40] א"ע. לכאורה מאונקלוס משמע שמדובר על לפנות ולרדת. אוה"ח: משה פנה ללכת לצידי ההר בגלל שתשש כוחו. בפירוש השני כתב אוה"ח שמשה פנה מדבריו: דבריו אל ה' היו בזכות ישראל ודבריו אל ישראל היו מוסר על שפנו מדרכו של ה'.

[41] אונקלוס. א"ע: ברשותו של משה, שהרי לא ייתכן שאדם הרים לוחות אבנים שהם כל כך כבדות.

[42] רש"י. א"ע: אין הכוונה שהלוחות היו חקוקות, אלא היה כתב על הלוחות משני הצדדים, והיה כתוב על כל צד את אותם דברים שהיו כתובים על הצד השני. בסוף דבריו התלבט הא"ע אם ללוחות היו שוליים.

[43] עפ"י רש"י ושפתי חכמים.

[44] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שכל מעשיו של ה' הם בתורה. רשב"ם מנגיד זאת ללוחות השניים שאותם פסל משה. רמב"ן: הסיבה שהתורה מזכירה דוקא עכשיו את עובדת היותם של הלוחות מעשי אלוקים הוא כדי לספר בשבחו של משה שלמרות המעלה העליונה של הלוחות, עדיין לא נמנע משה מלשברם. כמו כן כתב שבזמן שמשה הוריד את הלוחות, פרחו האותיות ממקומם. א"ע: הלוחות נעשו בצורה מדויקת, ולא היה צריך לשנות בהם כלום.

[45] אונקלוס.

[46] רש"י. א"ע הסתפק בהסבר חרות, אם הכוונה היא למעשה חרש, או שאין לו חבר במקרא או שהכוונה היא מלשון חתר.

[47] א"ע.

[48] רש"י.

[49] אונקלוס. אוה"ח: הכוונה היא לקולות של המלחמה ביצר, ומשה ענה שבנ"י לא הצליחו להתגבר על יצרם.

[50] א"ע כתב שיש אומרים שגם דברים אלו הם דברי יהושע, אך א"ע בעצמו סובר שאלו הם דבריו של משה.

[51] רש"י.

[52] רש"י. רשב"ם וא"ע פירשו שגם חלושה היינו קולות של נצחון.

[53] רש"י. א"ע ורמב"ן: קול מנגינות אני שומע והכוונה היא על מה שקמו לצחק.

[54] אונקלוס.

[55] ספורנו: כעסו של משה נבע מכך שישראל חטאו ועוד שמחו בכך.

[56] אונקלוס.

[57] אונקלוס. רש"י: משה עשה קל וחומר: אם פסח שהיא מצווה אחת אסרה התורה על בן נכר לעשות, קל וחומר כאשר מדובר על כל התורה כולה. רשב"ם: כשרה משה את החטא תשש כוחו עד שלא היה יכול להחזיק את הלוחות והוא השליך את הלוחות. דברי הרשב"ם סותרים את חז"ל שאמרו שה' הסכים עם משה על שבירת הלוחות, ומשמע מדבריהם שמשה מדעתו השליך את הלוחות.

[58] רש"י.

[59] א"ע: יש מצבים ששורפים זהב, והזהב נהיה שחור וכבר לא יכול יותר להיות זהב.

[60] אונקלוס.

[61] רש"י + א"ע.

[62] רש"י, וכתב שהתכוון לבודקם כסוטות. רמב"ן: הזהב לא שקע א. מפני שהוא היה שרוף ואיבד את משקלו הסגולי ב. משה בכל פעם שהשליך קצת זהב, מיד השקה את בנ"י ג. מעשה ניסים.

[63] א"ע.

[64] רש"י. ספרנו: טענת משה הייתה על עשיית החג. משה הבין שאהרון היה מוכרח לעשות את העגל, אך אהרון לא היה מוכרח לעשות את החג לה'. רמב"ן: כמה אתה שונא את העם הזה שגרמת להם לחטוא. לדברי הרמב"ן, משה לא הזכיר לאהרון את חטאו שלו מפני כבודו, והזכיר לו רק את חטא העם שנוצר על ידו.

[65] א"ע: למעלתו של משה אמר לו אהרון אדוני.

[66] רש"י. ספורנו: עם ישראל כבר היה דבוק לע"ז ע"י שהיה צמוד לגילולי מצרים. רמב"ן: לעם הייתה כוונה רעה בעשיית העגל, אך רוב בנ"י לא רצו ממש לעבוד את העגל לשם ע"ז.

[67] רש"י, ולכאורה משמע מדבריו ומדברי השפ"ח שהכוונה היא שאהרון אומר שלא אמר לבנ"י להתפרק מהזהב שלהם, אלא רק שאל למי יש זהב, אך לכאורה זה סותר את הפסוקים המפורשים שלפני כן.

[68] ספורנו.

[69] רש"י. רשב"ם: כוונת אהרון היא לומר שנגמרה מלאכתו של העגל על ידי האש.

[70] רש"י. א"ע: הכוונה היא שעם ישראל נסוג מעם ה'. רשב"ם: בטל מהמצוות. רמב"ן: שהיה בטל מעם ישראל עצה ומוסר כיוון שלא היה להם מנהיג, ולכן ביקשו בני ישראל מנהיג. אוה"ח: סר צל ה' מעל בנ"י, ועל ידי תשובתו של אהרון שרק לקח מבנ"י את הזהב, החטא נשאר רובץ על בנ"י ולא על אהרון.

[71] הכלי יקר מסביר שאהרון גילה את מחשבתם של ישראל על ידי שהוציא לפועל את עשיית העגל, ובכך מנע מהם להיות חנפים.

[72] רש"י. רשב"ם: ללעג וקלס בפני אויביהם. רמב"ן: גם בדורות הבאים בנ"י יחטאו בעגלים (כמו ירבעם) כיוון שיאמרו שהיה שמץ של אמת במה שבנ"י עשו את העגל במדבר. בפירושו עפ"י הפשט כתב הרמב"ן ששמץ היינו למעט, ועל ידי החטא בני ישראל יתמעטו בפני אויביהם.

[73] אונקלוס.

[74] רמב"ן.

[75] רש"י (עפ"י שפ"ח).

[76] רש"י. א"ע: לא כל שבט לוי התאסף אל משה, אלא רק קרוביו של משה שהיו כשרים.

[77] א"ע. במקור הציווי נחלקו המפרשים: רש"י כותב שהציווי הוא בכך שה' אמר "זבח לאלהים יחרם", ואם כן לא היה ציווי מיוחד על עובדי העגל. רמב"ן כותב שהייתה זאת הוראת שעה שמשה צווה עליה עכשיו לגבי עובדי העגל, שהרי עבדו את העגל ללא עדים והתראה, אלא שבני לוי הלכו והרגו בישראל מכיוון שלא היה ניתן להביא את כל עובדי העגל אל בי"ד מבחינה טכנית. אולם, עפ"י רש"י כתב שכן היו כאלה שהתרו בהם, צריך לומר ששבט לוי הם אלו שהתרו בעובדי העגל. אולם הרמב"ן אינו מקבל את פירושו של רש"י וסובר שהחילוק בין המיתות בהם המיתו את עובדי העגל נובע מהחילוק בעבודה עצמה שעבדו העובדים את העגל.

[78] אונקלוס.

[79] ספורנו: הכוונה הייתה להסתובב בכל שערי המחנה כדי שגם אלו שלא עבדו את העגל אך לא מיחו בעובדי העגל יתכפרו על ידי שלא ימחו בבני שבט לוי ההורגים את עובדי העגל. דעת מקרא: למחנה היו שערים בארבע רוחותיו, ומשה ציווה את בני שבט לוי להסתובב בשערים שנמצאים בכל כיוון.

[80] א"ע. כמו"כ דחה את פירושו של רש"י בפרשת וזאת הברכה שהכוונה היא לאחיו מאמו.

[81] אוה"ח: הכוונה היא לאנשים שהם אחים שיש ביניהם מערכת יחסים טובה, ובתחילת הפסוק הציווי הוא על אחים שאין להם מערכת יחסים קרה יותר.

[82] א"ע, וטעמו הוא משום שאין זה הגיוני לומר שלאחר המעשה, משה אומר לבני שבט לוי להתקדש בכהונה על ידי שכבר הרגו את החוטאים. אוה"ח: משה אמר דברים אלו עכשיו.

[83] רש"י. אונקלוס: כל אחד מכם הקריב את אחיו ואת בנו לקרבן לפני ה'. ספורנו: "בנו" הכוונה בברית המילה שעשו לבניהם, ואילו אחיו הוא היום, על ידי הריגת אחיהם. בכך פותר ספורנו קושי נוסף, שהרי עד עתה לא הוזכרו הבנים. אוה"ח: כוונת משה היא שידעו שאין זה מהאכזריות שהרגו את החוטאים בעגל.

[84] רש"י.

[85] א"ע. כמו"כ כותב הא"ע שזוהי הסיבה שה' הבדיל את שבט לוי וזוהי הסיבה שכתוב "אלה תולדות אהרן ומשה" בספר במדבר פרק ג', כיוון שבשעת הקמת המשכן, ה' הבדיל את אהרון ושבט לוי לעבוד אותו במשכן. לכן, באותה שעה, הייתה המחלוקת עם קרח מכיוון שקרח היה בכור וקרח לא הסכים שהלויים יהיו במקום הכהנים. ספורנו: עליכם למלא את ידכם היום בכהונה בדרך שה' יחיל עליכם ברכה.

[86] א"ע.

[87] אונקלוס. ספורנו: ההכרח לדעת את גודל חטאתכם הוא מכיוון שללא ידיעה זו, לא תוכלו לחזור בתשובה.

[88] א"ע.

[89] רש"י. הסיבה שרש"י מפרש כך היא מכיוון שפירוש המילה בעד היא כנגד.

[90] אונקלוס + א"ע בפסוק הקודם.

[91] אונקלוס. א"ע: יש שפירשו שהכוונה היא לאל נא, רק שהל' מובלע.

[92] אוה"ח מפריד בין החטא הגדול שהוא במחשבה או שגרמו לירידה במעלתם כדי שיוכלו לחטוא, לבין מעשה העגל הכתוב במילים הבאות.

[93] אונקלוס. רש"י: משה אמר לה': אתה גרמת לישראל לחטוא על ידי שהשפעת להם כסף וזהב.

[94] אונקלוס + רש"י, ולדברי רש"י יש כאן מקרא חסר. א"ע: הכוונה היא למחוק את משה מלפני ספריו של ה' כאשר הכוונה היא למערכות השמים. רמב"ן: אם אתה מוחל לישראל, הרי שהדבר טוב, ואם אינך מוחל לישראל, תמחק אותי מספר החיים ותעניש אותי במקומם. ספורנו: תמחק את הזכויות שלי כדי שישראל יזכו למחילה.

[95] רש"י, וכדי שלא יאמרו שמשה לא היה כדאי לבקש רחמים על ישראל.

[96] אונקלוס. א"ע בשם רס"ג: עכשיו רק מי שחטא שהיה לו ספק בה' יימחק מספרו של ה', ובזה ה' קיבל את בקשת סליחתו של משה רבינו.

[97] רש"י.

[98] אונקלוס. א"ע: פסוק זה נאמר למשה בדרך כעס, ה' אמר למשה שהוא, משה, ינהיג את ישראל שחטאו.

[99] רש"י.

[100] רש"י.

[101] רשב"ם. לשיטתו, "פקדי" היינו לפרקים, בזמנים. רש"י: כאשר אעניש את ישראל. לשיטתו "פקדי" היינו מלשון עונש. א"ע: ביום הזכירה, והיינו בר"ה של כל שנה. רמב"ן: יש כאן רמז לגלות ישראל. ספורנו: כאשר עם ישראל יוסיף לחטוא.

[102] רשב"ם.

[103] רש"י, ומדובר על אלו שלא היה בהם התראה. א"ע: מגיפה זו לא הייתה עכשיו, אלא לאחר שנסעו מהר סיני. רמב"ן: כאן לא נמנו מספר הנהרגים כמו שנמנו מספר הנהרגים בידי בני לוי: א. כיוון שהמגיפה לא היתה בדיוק עכשיו, אלא לאורך שנות המדבר. ב. בד"כ במגפות לא כתוב את מספר הנהרגים, ובבני לוי התורה כן כתבה כדי לפרסם את מעלת הלויים שהרגו כ"כ הרבה אנשים מבנ"י.

[104] ספורנו. רמב"ן: מדובר באלו שנקהלו על אהרון ושהביאו לו זהב, ולא על אלו שעבדו את העגל. אך עשיית העגל הייתה על ידי אהרון. אוה"ח: א. הייתה קפידא על ישארל על שגרמו לאהרון לעשות את העגל. ב. רצה להוציא את הלעז מאהרון שלא הוא עשה את העגל, אלא המעשה נקרא על שמם של ישראל. ג. עיקר המעשה נעשה על ידי הכישוף של בנ"י.

[105] ספורנו.