ברכות פרק ה

פרק ה'

משנה א

אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כּבֶד ראשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לא יְשִׁיבֶנּוּ. וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לא יַפְסִיק:

*

אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כּבֶד ראשׁ בשעה שעומדים להתפלל, חייבים להתפלל כאשר יש באדם הכנעה כלפי ה' והוא ירא מה'. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם חסידים הראשונים, דהיינו, אנשים צדיקים, היו מחכים בבית הכנסת שעה אחת לפני התפילה, כדי שדעתם תתיישב במשך אותה שעה והם יוכלו להתפלל בכוונה. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לא יְשִׁיבֶנּוּ. וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לא יַפְסִיק כאשר אדם באמצע תפילתו, ומגיע מלך ושואל בשלומו (כגון מלך יהודי שאין סכנה אם לא יענה למלך) או שיש נחש שאינו ארסי שכרוך על עקבו של האדם המתפלל, אסור לאדם המתפלל להפסיק את תפילתו כדי לענות למלך או כדי להוריד את הנחש מעקבו:

משנה ב

הקדמה למשנה: כדי לבאר את המשנה נקדים מספר מושגים.

הזכרת גשמים – כאשר אנחנו מזכירים את גבורתו של ה' ואחת מגבורותיו של ה' היא הורדת גשמים. הזכרת גשמים היא כאשר אנחנו אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם".

שאלת גשמים – כאשר אנחנו מבקשים מה' שיוריד לנו גשם "ותן טל ומטר".

הבדלה- במוצאי שבתות וימים טובים, בנוסף להבדלה על הכוס, אנחנו מבדילים בתפילה כאשר אנחנו אומרים "אתה חוננתנו ...".

מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בַּהוֹדָאָה:

*

מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכת "מחיה המתים" ואילו את שאלת הגשמים, "ותן טל ומטר לברכה" אנחנו אומרים בברכת השנים, בברכת "מברך השנים", וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בַּהוֹדָאָה מצאנו 3 דעות במשנה לגבי היכן אומרים את ההבדלה בתפילת העמידה במוצאי שבת: תנא קמא סובר שאומרים "אתה חוננתנו" בברכת "אתה חונן", רבי עקיבא סובר שאין אומרים "אתה חונן" באמצע ברכת ההבדלה. לפי ר' עקיבא, במוצאי שבת מוסיפים ברכה נוספת על שאר הברכות שאומרים ביום חול רגיל, וברכה זו כוללת רק את ההבדלה. ר' אליעזר סובר שאומרים "אתה חוננתנו" בברכת ההודאה, דהיינו, בברכת "מודים":

משנה ג

הָאוֹמֵר עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה, יַעֲבר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָהּ:

*

הָאוֹמֵר עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ ישנם שלשה דברים שאם אדם שמתפלל אומרם, משתקים אותו, כיוון שכאשר אומרים דברים אלו, יכול להישמע מכך שמתפלל דברי כפירה. 1) על קן ציפור יגיעו רחמיך – כיוון שמשתמע מדבריו שה' מרחם רק על הציפורים אך אינו מרחם על שאר הדברים הקיימים בעולם. 2) "ועל טוב יזכר שמך" – כיוון שמשתמע מכך שהוא מודה לה' רק על הדברים הטובים, והדין הוא שצריך להודות לה' גם על הדברים הרעים שקורים לאדם 3) מודים מודים – כיוון שכאשר הוא כופל את המילה "מודים", משתמע מדבריו שהוא מודה לשני אלוהים, וממילא משמע מדבריו שיש עוד אלוה חוץ מה'. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה, יַעֲבר אַחֵר תַּחְתָּיו במקרה ואדם שימש כשליח ציבור, ואותו אדם טעה בתפילתו כך שגם כשעוזרים לו להמשיך (ובברכת "ולמלשינים הדין הוא שמחליפים את שליח הציבור שטעה ולא מנסים להזכיר לו את המשך הברכה), צריך להחליף אותו באדם אחר שיהיה שליח ציבור במקומו, וְלא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הדין בדרך כלל הוא שאדם שמתבקש לעלות כשליח ציבור, צריך לסרב לכך מספר פעמים, כיוון שהאדם צריך להרגיש שאינו ראוי לשמש כשליח ציבור. המשנה אומרת שבמקרה וביקשו מאדם לעלות כשליח ציבור כדי להחליף שליח ציבור שטעה בתפילתו, אסור לסרב לשמש כשליח ציבור, כיוון שהציבור צריך לחכות לו עד שיסכים לשמש כשליח ציבור ויש בכך טורח. מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָהּ המנה אומרת שהשליח ציבור שמחליף את שליח הציבור שטעה מתחיל מתחילת הברכה שהשליח ציבור הראשון טעה בו. לדוגמא: אם שליח הציבור הראשון טעה ואמר "מחל לנו מלכנו" ואינו יכול להמשיך את הברכה, שליח הציבור שמחליף אותו מתחיל מ"סלח לנו". (יוצא מהכלל הוא אם שליח הציבור הראשון טעה בשלושת הברכות הראשונות או שלשת הברכות האחרונות של תפילת העמידה. במקרה זה, צריך לחזור לתחילת שלשת הברכות הראשונות או לתחילת שלשת הברכות האחרונות):

משנה ד

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, לא יַעֲנֶה אַחַר הַכּהֲנִים אָמֵן, מִפְּנֵי הַטֵּרוּף. וְאִם אֵין שָׁם כּהֵן אֶלָּא הוּא, לא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי:

*

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, לא יַעֲנֶה אַחַר הַכּהֲנִים אָמֵן, מִפְּנֵי הַטֵּרוּף סדר ברכת הכהנים הוא כך: הכהנים מברכים "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה", הציבור עונה אמן אחרי ברכה זו, ולאחר מכן הכהנים אומרים "יברכך ה' וישמרך", והציבור עונה אמן, "יאר ה' פניו אליך", והציבור עונה אמן, "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", והציבור עונה אמן. המשנה אומרת ששליח הציבור אינו עונה אמן אחרי הפסוקים, כיוון שאם יענה אמן יש חשש שמא יתבלבל ולא יוכל להמשיך להקריא לכהנים את הברכה. (אמנם, נחלקו הפוסקים האם שליח הציבור עונה אמן אחרי הברכה עצמה שמברכים הכהנים). וְאִם אֵין שָׁם כּהֵן אֶלָּא הוּא, לא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו אם השליח ציבור הוא הכהן היחיד שנמצא בבית הכנסת, אין שליח הציבור הכהן נושא את כפיו, שמא יתבלבל ולא יוכל להמשיך את חזרת הש"ץ מיד לאחר ברכת כהנים. וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי אם שליח הציבור הכהן יודע בוודאות שגם אם ישא את כפיו לא יתבלבל, ויוכל להמשיך בחזרת הש"ץ, מותר לו לשאת את כפיו:

משנה ה

הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר, זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ, מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ. אָמַר לָהֶם, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטרָף:

*

הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ אדם שטעה בתפילה, הטעות מונעת מהתפילה להתקבל ומשמשת סימן לאדם המתפלל שטעה שהוא צריך לחזור בתשובה על מעשיו. וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶל אָדָם כְּמוֹתוֹ אם שליח הציבור טעה בתפילתו, הרי שהטעות מראה שהציבור צריך לחזור בתשובה, כיוון ששליח הציבור הוא שליח של כל הציבור, והרי הדבר נחשב כאילו הציבור כולו טעה. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר, זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ, מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ. אָמַר לָהֶם, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטרָף היו מספרים על ר' חנינא בן דוסא שלאחר שהיה מתפלל על חולים היה יכול לומר האם נשמעה תפילתו והחולה יחיה או שלא נשמעה תפילתו והחולה ימות. כששאלו את ר' חנינא בן דוסא כיצד הוא יודע אם החולה יחיה או ימות, היה עונה שאם התפילה שהתפלל הייתה שוטפת וזורמת, הרי שהוא יודע שהתפילה התקבלה והחולה יחיה, ובמקרה והתפילה לא הייתה שוטפת, הרי שהתפילה לא התקבלה, והחולה ימות: