ברכות פרק ו

פרק ו'

משנה א

כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת. עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים:

*

כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת המשנה שואלת: איך מברכים על פירות לפני שאוכלים אותם? עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן על פירות שיוצאים מעצים, מברך "בורא פרי העץ" חוץ מעל יין שסחט מענבים. היות והיין חשוב בחשיבות מיוחדת, ייחדו לו חכמים ברכה מיוחדת על היין: "בורא פרי הגפן". וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ על סוגים שונים של קטניות, מברכים "בורא פרי האדמה" חוץ מעל לחם הנעשה מחיטים מפני שהלחם חשוב בחשיבות מיוחדת, ייחדו לו חכמים ברכה מיוחדת: "המוציא לחם מן הארץ". וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים נחלקו חכמים מה מברכים על ירקות: תנא קמא סובר שמברכים "בורא פרי האדמה, ואילו ר' יהודה סובר שמברכים "בורא מיני דשאים, כדי שיהיה הבדל בין הברכה שמברכים על ירקות לברכה שמברכים על קטניות:

משנה ב

בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לא יָצָא. עַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכּל (נִהְיָה), יָצָא:

*

בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא אם בירך על פירות היוצאים מאילן "בורא פרי האדמה", יצא ידי חובה, היות וגם העצים יונקים מהאדמה. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לא יָצָא אם בירך על קטניות או ירקות "בורא פרי העץ", לא יצא ידי חובה, היות והירקות והקטניות אינם גדלים על עצים. עַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכּל (נִהְיָה), יָצָא על שני סוגי הפירות, בין פירות האילן ובין פירות הארץ, אם בירך ברכת "שהכל", יצא ידי חובה בדיעבד, כיוון שברכת "שהכל" כוללת את כל סוגי המאכלים:

משנה ג

עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר שֶׁהַכּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי אוֹמֵר שֶׁהַכּל עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים אוֹמֵר שֶׁהַכּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו:

*

עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר שֶׁהַכּל סוגי מאכלים שאינם גדלים מהארץ, כגון: בשר או דגים, מברכים ברכת "שהכל". עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי אוֹמֵר שֶׁהַכּל על חומץ, דהיינו, יין שהחמיץ, וכן על נובלות, פירות שנפלו מהעץ לפני שהפירות הבשילו, וכן על הגובאי, דהיינו:  דהיינו על חגבים טהורים, מברכים ברכת שהכל. עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים אוֹמֵר שֶׁהַכּל על חלב, גבינה וביצים מברכים שהכל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו ר' יהודה סובר שדברים שבאים על ידי קללה, כמו חומץ, שהיין החמיץ, או נובלות שהפירות לא הבשילו, אין מברכים עליהם בכלל:

משנה ד

הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה:

*

הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה נחלקו חכמים מה הדין במקרה והביאו לפני אדם סוגים שונים של מאכלים: ר' יהודה סובר שיש סדר קדימויות בברכות, ולכן יש לברך קודם כל על פרי משבעת המינים ורק אחר כך לברך על שאר המאכלים, ואילו חכמים סוברים שיכול לברך ראשון על המאכל שהוא רוצה:

משנה ה

בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּת, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת עַל הַפַּרְפֶּרֶת, לא פָטַר אֶת הַפַּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף לא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה:

*

בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן במקרה ובשבת בירך אדם על יין ששתה לפני הסעודה, בברכה זו פטר גם את היין שמגישים לאחר הסעודה, לפני ברכת המזון, כיוון שכבר נפטר בברכה הראשונה שבירך על היין. (אולם על יין שהוגש לאחר ברכת המזון יש לברך, וכן ביום חול עליו לברך על יין שהוגש לו לפני ברכת המזון כיוון שביום חול אין דעתו לקבוע סעודה על היין). בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן פרפרת היא מאכלים שהיו אוכלים איתו את הפת: ירקות, דגים, בשר וכדו'. בזמנם, היו נוהגים לאכול פרפרת לפני הסעודה כדי לגרות את התיאבון, ולאחר הסעודה היו אוכלים פרפרת בשביל קינוח. המשנה אומרת שבמקרה ואדם בירך על פרפרת לפני האוכל כדי לגרות את התיאבון שלו, אינו מברך שוב על הפרפרת המוגשת לו לשם קינוח, כיוון שבברכה הראשונה על הפרפרת נפטר גם מברכה על הפרפרת המשמשת לקינוח. בֵּרַךְ עַל הַפַּת, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת עַל הַפַּרְפֶּרֶת, לא פָטַר אֶת הַפַּת במקרה והאדם בירך על הלחם, הרי שבברכה על הלחם פטר גם את הפרפרת, ואינו צריך לברך ברכה נפרדת על הפרפרת, כיוון שהפרפרת טפילה לפת, וכאשר מברך על העיקר, על הפת, פוטר את הטפל. מאותה סיבה, במקרה ונהג הפוך,ובירך על הפרפרת (הטפל) לא פטר את הפת (העיקר). בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף לא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה בית שמאי סוברים שאם בירך על הפרפרת, לא רק שצריך לברך על עיקר הסעודה ברכה נפרדת, אלא שגם אם מגישים לו "מעשה קדרה", דהיינו, מעין לביבות, שכאשר אוכלים לביבות ופרפרת אין כאן דין של "עיקר וטפל", והן הפרפרת והן מעשה הקדרה נחשבים באותה דרגת חשיבות, הרי שצריך לברך ברכה נפרדת על מעשה הקדרה. בכך חולקים בית שמאי על תנא קמא: לדעת תנא קמא, כאשר בירך על הפרפרת, צריך לייחד ברכה אחרת רק לדבר שנחשב כעיקר לגבי הפרפרת, אך אם אוכל מעשה קדרה שאינו נחשב לעיקר לגבי הפרפרת, אינו צריך לייחד למעשה הקדרה ברכה נפרדת. לעומתו, סוברים בית שמאי שגם במקרה ולא חל דין עיקר וטפל, צריך לייחד ברכה נפרדת על מעשה הקדרה, גם אם בירך כבר על הפרפרת:

משנה ו

הָיוּ יוֹשְׁבִין (לֶאֱכל), כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסֵבּוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. לְאַחַר הַמָּזוֹן, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעֻדָּה:

*

הָיוּ יוֹשְׁבִין (לֶאֱכל), כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ בזמן המשנה היה נהוג שכאשר אנשים היו יושבים לאכול יחד, כולם היו אוכלים מְסוּבִּים. המשנה אומרת שאם קבוצת אנשים התיישבה לאכול יחד, אך הם לא הסבו יחד, הרי שאכילתם ללא הסבה מעידה לא התכוונו לקבוע סעודה יחד, ולכן אין אחד מבני הקבוצה יכול להוציא את האחרים ידי חובה בברכת המזון. הֵסֵבּוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן אם כל הקבוצה הסבו, והראו בכך שהם רוצים לקבוע סעודה יחד, הרי שאחד יכול לברך ולהוציא את כולם ידי חובה בברכת המזון. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. לְאַחַר הַמָּזוֹן, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם אם הגישו לבני הקבוצה המסבים יחד יין באמצע הסעודה, למרות שמצד הדין אחד יכול להוציא את כולם ידי חובה בברכה על היין, המשנה אומרת שכל אחד מברך על היין בנפרד. הסיבה לכך היא שכאש האדם באמצע לבלוע, אינו מתרכז בברכה שמברך חברו, ולכן אינו יוצא ידי חובה. אולם, במקרה והגישו להם יין אחרי המזון, אחד מבני הקבוצה יכול להוציא את האחרים ידי חובה, כיוון שבני הקבוצה פנויים לשמוע את הברכה ולהתכוון לצאת ידי חובה. וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעֻדָּה "מוגמר" היינו בשמים שהיו מביאים לאחר הסעודה. המשנה אומרת שמי שמברך על היין ומוציא את כל בני החבורה בברכת היין, מברך גם על הבשמים שמביאים לאחר הסעודה, למרות שאין הבשמים נחשבים לחלק מהסעודה:

משנה ז

הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה:

*

הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ אם הביאו לאדם דבר מלוח לאכול (למשל דגים מלוחים), והביאו לאותו אדם גם לחם מכיוון שקשה לאכול את המאכל המלוח ללא לחם, וממילא העיקר בסעודה הוא המליח והטפל הוא הפת, מברך על העיקר, על המליח, ובכך פוטר גם את הפת. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה הכלל בדין אדם שאוכל שני סוגים שונים של מאכלים הוא, שכאשר מברך על המאכל העיקרי, הרי שבכך פוטר את המאכל הטפל:

משנה ח

אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים, מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּרָכָה אַחַת (מֵעֵין שָׁלשׁ). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ, מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלשׁ בְּרָכוֹת. הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ, אוֹמֵר שֶׁהַכּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:

*

אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים, מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּרָכָה אַחַת (מֵעֵין שָׁלשׁ) נחלקו חכמים בדין אדם האוכל תאנים, ענבים או רימונים, שהם פירות משבעת המינים: לפי רבן גמליאל, אדם האוכל פירות משבעת המינים, חייב לברך שלש ברכות, דהיינו ברכת המזון, ואילו לפי חכמים אדם האוכל פירות משבעת המינים אינו מברך ברכת המזון, אלא מברך מעין שלש, מעין ברכת המזון, דהיינו: ברכת "על המחיה". רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ, מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלשׁ בְּרָכוֹת ר' עקיבא סובר שאם אדם אוכל שלק, דהיינו, תבשיל של ירקות, והאדם קבע את סעודתו על השלק, למרות שאין בשלק חיטה או קטניות אחרות, בכל מקרה מברך ברכת המזון אחרי השלק. ר' עקיבא סובר שכל דבר שקובעים עליו סעודה, צריך לברך עליו ברכת המזון. הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ, אוֹמֵר שֶׁהַכּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת נחלקו חכמים מהי הברכה שמברכים לפני ששותים מים כדי לרוות את הצמא: תנא קמא סובר שמברך "שהכל" ואילו ר' טרפון אומר שמברכים (לפני שתיית מים) ברכת "בורא נפשות":