סוכה פרק ב

פרק ב'

פרק ב' משנה א'

הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסֻּכָּה, לֹא יָצָה יְדֵי חוֹבָתוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נוֹהֲגִין הָיִינוּ, שֶׁהָיִינוּ יְשֵׁנִים תַּחַת הַמִּטָּה בִּפְנֵי הַזְּקֵנִים, וְלֹא אָמְרוּ לָנוּ דָבָר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַעֲשֶׂה בְטָבִי עַבְדּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה יָשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה, וְאָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַזְּקֵנִים, רְאִיתֶם טָבִי עַבְדִּי, שֶׁהוּא תַלְמִיד חָכָם וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲבָדִים פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה, לְפִיכָךְ יָשֵׁן הוּא תַּחַת הַמִּטָּה. וּלְפִי דַרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, שֶׁהַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:

*

הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסֻּכָּה, לֹא יָצָה יְדֵי חוֹבָתוֹ תנא קמא סובר, שאדם שישן מתחת למיטה שנמצאת בסוכה, לא יצא ידי חובתו, כיוון שהמיטה חוצצת בין האדם לסכך הסוכה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נוֹהֲגִין הָיִינוּ, שֶׁהָיִינוּ יְשֵׁנִים תַּחַת הַמִּטָּה בִּפְנֵי הַזְּקֵנִים, וְלֹא אָמְרוּ לָנוּ דָבָר ר' יהודה סובר שמותר לישון מתחת למיטה בסוכה, ומביא ראיה לשיטתו מכך שהיו נוהגים לישן מתחת למיטה בפני הזקנים, בפני החכמים, והזקנים לא העירו על כך. מכך שהזקנים לא העירו על כך, סימן שמותר לאדם לישן מתחת למיטה. סברת ר' יהודה היא שהמיטה היא אוהל ארעי, ואין אוהל ארעי (כמו המיטה) מבטלת את הסוכה שהיא אוהל קבע (כשיטתו בפרק א' משנה א'). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַעֲשֶׂה בְטָבִי עַבְדּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה יָשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה, וְאָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַזְּקֵנִים, רְאִיתֶם טָבִי עַבְדִּי, שֶׁהוּא תַלְמִיד חָכָם וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲבָדִים פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה, לְפִיכָךְ יָשֵׁן הוּא תַּחַת הַמִּטָּה ר' שמעון הביא מקרה מטבי שהיה עבד כנעני של רבן גמליאל, וממילא היה פטור ממצוות סוכה, וטבי היה ישן מתחת למיטה. בשעת מעשה זה אמר רבן גמליאל לחכמים שהיו אצלו שטבי יודע שעבדים פטורים מהסוכה ולכן הוא ישן מתחת למיטה.  וּלְפִי דַרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, שֶׁהַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מדבריו של רבן גמליאל למדנו, שאדם שישן מתחת למיטה בסוכה, לא יצא ידי חובתו:

פרק ב' משנה ב'

הַסּוֹמֵךְ סֻכָּתוֹ בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה, כְּשֵׁרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, פְּסוּלָה. סֻכָּה הַמְדֻבְלֶלֶת, וְשֶׁצִּלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ, כְּשֵׁרָה. הַמְעֻבָּה כְמִין בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתּוֹכָהּ, כְּשֵׁרָה:

*

הַסּוֹמֵךְ סֻכָּתוֹ בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה, כְּשֵׁרָה אדם שבנה את מיטתו מעל גבי מיטה, תנא קמא סובר שהסוכה כשרה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, פְּסוּלָה ר' יהודה סובר שבמקרה ואדם בנה סוכה מעל גבי מיטה, אם הסוכה איננה יכולה לעמוד ללא המיטה, הסוכה פסולה, היות והסוכה צריכה להיות דירת קבע, ואם הסוכה אינה יציבה, הסוכה פסולה. סֻכָּה הַמְדֻבְלֶלֶת, וְשֶׁצִּלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ, כְּשֵׁרָה המשנה מביאה שני מקרים בהם סוכה כשרה: 1) סוכה מדובללת – היא סוכה שהסכך אינו ישר, אלא קנה אחד של הסכך גבוה מהקנה השני, ובין הקנים נכנסת השמש וכתוצאה מכך חמתה של הסוכה מרובה מצילתה. יש בסוכה מספיק סכך כדי שרוב הסוכה תהיה בצל, אך בגלל שהסכך אינו מונח בצורה ישרה, אלא בצורה של קנה עולה וקנה יורד, השמש נכנסת בין הקנים וחמתה מרובה מצילתה. 2) צילתה מרובה מחמתה – גם במקרה ואין בסוכה הרבה סכך והסכך דליל. הַמְעֻבָּה כְמִין בַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתּוֹכָהּ, כְּשֵׁרָה סוכה שיש בה כל כך הרבה סכך עד שהסכך ממש כמו בית מרוב עוביו, למרות שלא ניתן לראות את הכוכבים מתוך הסוכה בגלל עובי הסכך, הסוכה כשרה:

פרק ב' משנה ג'

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי גָמָל, כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם, אוֹ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. שָׁלשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁנִּטַּל הָאִילָן וִיכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב:

*

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב אדם שבנה את הסוכה שלו על גבי עגלה או על גבי ספינה, הסוכה כשרה ומותר לעלות לסוכה ביום טוב ראשון ושבת (נאמר אגב סיפא המשנה שם אסור לעלות לסוכה ביום טוב)  בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי גָמָל, כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב אדם שבנה את סוכתו על גבי אילן או על גבי גמל (או כל בהמה אחרת) הסוכה עצמה כשרה, אך אסור לעלות לסוכה ביום טוב ראשון או בשבת. הסיבה שאסור לעלות לאילן אן לגמל היא גזירת חכמים שאסרו לעלות לאילן שמא יתלוש ענף וכן אסרו לרכב על גבי בהמה שמא יתלוש ענף מאילן כדי להכות את הבהמה. שְׁתַּיִם בָּאִילָן וְאַחַת בִּידֵי אָדָם, אוֹ שְׁתַּיִם בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב במקרה ואדם בנה סוכה בצורה הבאה: את רצפת הסוכה תמך על ידי שני עצים (כך שאין ריצפת הסוכה נוגעת בקרקע, אלא סמוכה על עצים אלו) וגזעי העצים משמשים לדפנות מהרצפה ומעלה, ואת הדופן השלישית בנה האדם מהקרקע עד למעלה, כך שהדופן השלישית עשויה בידי אדם וכן רצפת הסוכה נתמכת על ידי דופן אחת שעשויה בידי אדם. או במקרה והאדם הסמיך את הסוכה על שתי דפנות שבנה בעצמו אך את הדופן השלישי הסמיך לאילן – הסוכה כשרה אך אסור לעלות אליה ביום טוב ראשון או בחג, כיוון שאם יינטל האילן, הסוכה תקרוס, ולכן אם עולה לסוכה, הרי שהוא משתמש באילן שהוא דבר האסור. שָׁלשׁ בִּידֵי אָדָם וְאַחַת בָּאִילָן, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב אם אדם בנה סוכה כאשר הוא הסמיך את הסוכה על גבי שלש דפנות שנעשו בידי אדם, ורק את הדופן הרביעית הסמיך על גבי אילן, כך שאם יינטל האילן, הסוכה עדיין תעמוד, הסוכה כשרה ומותר לעלות אליה ביום טוב.  זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁנִּטַּל הָאִילָן וִיכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּשֵׁרָה, וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב הכלל אותו נותנת המשנה היא שאם האילן יינטל והסוכה עדיין תעמוד, הסוכה כשרה ומותר לעלות אליה ביום טוב. אולם, אם הסוכה תקרוס בשעה שיינטל האילן, הסוכה אמנם כשרה, אך אסור לעלות לה ביום טוב כיוון שהוא משתמש באילן ביום טוב:

פרק ב' משנה ד'

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסֻּכָּה:

*

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ, כְּשֵׁרָה אדם שבנה סוכה כאשר האילנות משמשים לדפנות לסוכה, הסוכה כשרה. שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה אדם שנשלח כדי לעשות מצווה, פטור ממצוות סוכה, כיוון שהעוסק במצווה פטור מהמצווה. חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה חולה ומי שמשמש את החולה, פטורים מהסוכה, כיוון שהתורה אמרה "תשבו" וחז"ל למדו מכך "תשבו כעין תדורו", וכשם שאדם חולה אינו יושב במקום שהוא מצטער, ומי שמשמש אותו נשאר ליד מיטת החולה, כך אינם חייבים, לשבת בסוכה. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסֻּכָּה מותר לאכול מחוץ לסוכה אכילה ארעית (שאינה סעודה) וכן מותר לשתות מחוץ לסוכה:

פרק ב' משנה ה'

מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם, וְאָמְרוּ, הַעֲלוּם לַסֻּכָּה. וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו:

*

מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל היה מקרה בו הביאו לרבן יוחנן בן זכאי תבשיל כדי לטעום אותו. בטעימה אין אכילת קבע. וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם ומקרה נוסף שהיה הוא שהביאו לרבן גמליאל שני תמרים ודלי של מים שגם אין באכילת שני תמרים משום אכילת קבע. וְאָמְרוּ, הַעֲלוּם לַסֻּכָּה רבן יוחנן בן זכאי ורבן גמליאל אמרו שניהם להעלות את מאכלם לסוכה, למרות שלא היה באכילתם אכילת קבע. הטעם הוא מפני שמי שרוצה להחמיר על עצמו ולאכול בסוכה גם אכילת ארעי, רשאי להחמיר על עצמו, ואין חוששים ליוהרא.  וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו כאשר היו נותנים לר' צדוק אוכל שהיה פחות משיעור של ביצה, ישנם שלושה דברים שלא היה עושה: היה נוטל את האוכל במפה כדי שלא יצטרך ליטול את ידיו, היה אוכל את המאכל מחוץ לסוכה כיוון שפחות מאוכל פחות משיעור של ביצה הוא אכילת ארעי וכן לא היה מברך אחרי האוכל:

פרק ב' משנה ו'

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א), מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:

*

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה ר' אליעזר סובר שבמשך ימות חג הסוכות, אדם צריך לאכול בסוכה ארבע עשרה סעודות: סעודה אחת בכל יום משבעת ימי חג הסוכות, וסעודה אחת בכל אחת מלילות חג הסוכות. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבָד חכמים סוברים, שאין שיעור למספר הסעודות שחייבים לאכול בסוכה, ורק בלילה של יום טוב ראשון, חייב אדם לאכול בסוכה. בשאר ימות החג, אם אדם אינו רוצה לאכול סעודת קבע, אינו חייב לאכול בסוכה. הסיבה שחכמים סוברים שבלילה הראשון יש חובה לאכול בסוכה היא מכיוון שלמדו את החיוב מאכילת מצה בלילה ראשון של פסח. כשם שיש מצווה לאכול מצה בליל יום טוב ראשון של פסח, כך יש מצווה לאכול בסוכה בליל יום טוב ראשון של סוכות. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן ר' אליעזר סובר שמי שלא אכל בליל יום טוב ראשון של סוכות בסוכה, יכול להשלים את המצווה לאכול בסוכה בלילה האחרון של חג הסוכות, או בכל אחד מהימים האחרים של חג הסוכות, היות וגם בשאר ימי חג הסוכות חל מצווה של אכילה בסוכה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין חכמים סוברים שהמצווה לאכול בסוכה חל רק בליל יום טוב ראשון, ואם אדם לא אכל בליל יום טוב ראשון, אין לו אפשרות להשלים את מצוות האכילה בסוכה, הואיל ובשאר הימים אין מצווה לאכול בסוכה. עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א), מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת (לדברי חכמים) על אדם שלא אכל בליל יום טוב ראשון בסוכה נאמר "מעות לא יוכל לתקון", אין לו אפשרות לתקן את אי קיום המצווה של אכילה בסוכה בליל יום טוב ראשון:

פרק ב' משנה ז'

מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, (לֹא כָךְ הָיָה) מַעֲשֶׂה, שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת (רַבִּי) יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִי, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, (וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָבָר). אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, מִשָּׁם רְאָיָה, אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג, לֹא קִיַּמְתָּ מִצְוַת סֻכָּה מִיָּמֶיךָ:

*

מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת אדם שראשו ורוב הגוף שלו היו בתוך הסוכה אך השולחן עליו אוכל נמצא בבית (אמנם בגמרא כתבו שבית שמאי ובית הלל נחלקו כאן גם בגודל המינימאלי של סוכה, ולכן השתמשו כאן גם בלשון פוסלין ומכשירין). גופו של האדם נמצא אמנם בתוך הסוכה אך האוכל שהוא אוכל נמצא על שולחן שנמצא בתוך בית. בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין בית שמאי פוסלים את הסוכה במקרה זה היות והם חוששים שמא האדם ייגרר פנימה אל תוך הבית שם נמצאים השולחן ומאכליו, והוא ייצא אל מחוץ לסוכה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין ובית הלל מכשירים במקרה זה, ואינם חוששים שהאדם יימשך אל תוך הבית. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, (לֹא כָךְ הָיָה) מַעֲשֶׂה, שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת (רַבִּי) יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִי, וּמְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַסֻּכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת, (וְלֹא אָמְרוּ לוֹ דָבָר) שאלו בית הלל את בית שמאי: הרי אנחנו יכולים להוכיח כדברינו, שמי שראשו ורובו בתוך הסוכה ושולחנו בתוך הבית שיוצא ידי חובה, שהרי ראינו שהיה מעשה בו הלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר ביחד את ר' יוחנן בן החורני, וראו הזקנים את ר' יוחנן שהוא עצמו ישב ראשו ורובו בתוך הבית, והשולחן שלו היה בתוך הבית,והקנים לא אמרו לר' יוחנן בן החורני דבר. מכך שהזקנים לא אמרו לר' יוחנן החורני דבר על כך, סימן הדבר שר' יוחנן החורני נהג כשורה, ומי שיושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית יצא ידי חובה. לו היה הדין שמי שנמצא ראשו ורובו בתוך בסוכה ושולחנו בתוך הבית לא יוצא ידי חובה, היו הזקנים מעירים לר' יוחנן החורני שאינו נוהג כשורה. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, מִשָּׁם רְאָיָה, אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג, לֹא קִיַּמְתָּ מִצְוַת סֻכָּה מִיָּמֶיךָ בית שמאי אמרו לבית הלל שאין ראיה לשיטתם מהמקרה עם ר' יוחנן החורני, שהרי המקרה היה אחרת ממה שאתם (בית הלל) זוכרים, והזקנים כן העירו לר' יוחנן בן החורני. אם כן, מהמקרה עם ר' יוחנן החורני יש ראיה הפוכה, שמי שהיה ראשו ורובו בתוך הסוכה ושולחנו בתוך הבית, לא יצא ידי חובה:

פרק ב' משנה ח'

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, פְּטוּרִים מִן הַסַּכָּה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ, חַיָּב בַּסֻּכָּה. מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן וּפִחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן:

*

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, פְּטוּרִים מִן הַסַּכָּה נשים, עבדים כנעניים וקטנים אינם חייבים בקיום מצוות סוכה. פטור הנשים ממצוות סוכה נלמד מגזירת הכתוב (ולמרות שסוכה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמא, הרי שלולי גזירת הכתוב, הייתי לומד שנשים חייבות בסוכה מגזירה שווה של חיובן לאכול מצה בפסח). עבד כנעני חייב בכל המצוות שנשים חייבות בהן, ופטורים ממצוות שנשים פטורות מהן. קטנים פטורים מכיוון שעוד לא נכנסו לגדר חינוך. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ, חַיָּב בַּסֻּכָּה קטן שאינו זקוק לאימו, ויכול להיות לסוכה ללא אימו – חייב במצוות סוכה מדין חינוך. קטן אינו צריך לאימו משעה שהוא מתעורר בלילה והוא צורח וצועק עד שתבוא אליו אימו, אך אם הוא מתעורר בלילה ואינו צועק לאימו, או אפילו אם הוא מתעורר בלילה וצועק לאימו, אלא שהוא נרגע גם ללא שאימא שלו מגיעה אליו, הרי שהוא פטור ממצוות סוכה. מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן וּפִחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן למרות שראינו במשנה שקטן שצריך לאימו פטור ממצוות סוכה, שמאי מחמיר בדבר וסובר שגם קטן שאינו צריך לאימו חייב בסוכה, ולכן בשעה שילדה כלתו תינוק, הוריד את הטיט מהתקרה, ושם סכך על גבי המיטה, כך שגם התינוק ישב בסוכה. הסיבה שהוריד שמאי את הטיט היא כדי שלא יחצוץ דבר בין הסכך לכיפת השמים:

פרק ב' משנה ט'

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתּוֹן עַל פָּנָיו:

*

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי במשך כל שבעת ימי חג הסוכות, אדם עושה את עיקר דירתו בתוך הסוכה, ואם יש לו כלים נאים או מצעים נאים, הוא מעלה אותם לסוכה, והאדם אוכל ושותה בסוכה. ביתו של האדם המשמש אותו לאורך כל ימות השנה יהיה לו במשך שבעת ימי חג הסוכות כדירת ארעי, ולא יאכל וישתה בבית זה (וכתב הרמב"ם שהאדם יעשה את ביתו כבית השימוש לאורך שבעת ימי חג הסוכות). יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת מתי מותר לצאת מהסוכה ולהיכנס לתוך הבית במקרה ויורד גשם, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה מותר לצאת מהסוכה במקרה והתבשיל שנקרא מקפה, תבשיל שעשוי מגריסים, יתקלקל מחמת הגשמים. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתּוֹן עַל פָּנָיו נתנו חכמים משל למקרה בו יורד גשם בחג הסוכות. המשל הוא שעבד הגיע כדי למזוג כוס לאדון שלו, והאדון, במקום לאפשר לעבד למזוג לו כוס, שפך קיתון של מים על העבד. הנמשל הוא: האדון הוא הקב"ה, העבד הוא בני ישראל ומזיגת הכוס לאדון הוא קיום מצוות סוכה. אם ה' מוריד גשם בשעה שבני ישראל מקיימים מצוות סוכה, ה' מראה בכך שחלילה אינו רוצה במצוותם, והוא מונע את קיום המצווה על ידי הורדת הגשם: