יוסף ואחיו לפרשת וישב

יוסף ואחיו (לבר מצווה של אבי)

הצגת השאלות

בגמרא במסכת שבת (י,ב) כתוב:

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

הגמרא בעצם אומרת שבגלל שיעקב הפלה את יוסף ביחס לאחיו, ונתן לו כתונת פסים ששווה שני סלעים, בני ישראל ירדו למצרים. לכאורה דברי הגמרא תמוהים: גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה פרקטית, גלות מצרים היית קורית גם בלי שיעקב אבינו היה נותן את כתונת הפסים ליוסף. מבחינה רוחנית, הקב"ה כבר אמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שצאצאיו הולכים לצאת לגלות. מבחינה פרקטית, היה רעב בארץ ולכאורה יעקב ובניו היו יורדים למצרים כדי להינצל מהרעב. אם כן, מה הקשר בין שני הסלעים של המילת, לבין גלות יעקב ובניו?

תוספות במקום שאלו שלא יתכן שגזרת הגלות הייתה בגלל כתונת הפסים של יוסף, וענו שהגלות הייתה קורית בכל מקרה, אך עוצמת השעבוד הייתה נמוכה יותר. אולם, דבריהם צריכים הסבר: 

א. מה הקשר בכלל בין כתונת הפסים לבין הגלות? ומדוע לפי תוספות השעבוד הוגבר בעקבות כתונת הפסים של יוסף?

ב. אם הדברים כל כך פשוטים שבעקבות קנאה ירדו בני ישראל למצרים, כיצד ייתכן שיעקב נכשל בכך? וידוע לכל הורה או מחנך שלכל בן או חניך יש צרכים שונים, ואם כן יעקב אבינו לכאורה לא נכשל בדבר?

ג. באמת תמוהה התנהגות האחים כלפי יוסף - מדוע הם רצו כל כך להרוג אותו? האם זו באמת קנאה הדומה לקנאת קין?

ד. רש"י מסביר שהאחים הורידו את יהודה מגדולתו, משום שהוא אמר למכור את יוסף, ואם הוא היה אומר להציל אותו, הם היו שומעים בקולו. לכאורה מדובר על זריקת אחריות על יהודה- הוא הרי רצה להציל את יוסף ונלחם איתם על כך, ואחרי זה הם באים בטענות על שהוא לא נלחם איתם יותר?

עניין הגלות

על מנת לענות על השאלות, עלינו להבין מה עניינה של הגלות. חז"ל אמרו שבעוון שמיטה גלו ישראל. מה הקשר בין השמיטה לגלות? מרן הרב קוק בהקדמתו לשבת הארץ הסביר, שהבסיס לחיי האומה של עם ישראל צריך להיו רוחני. לאורך שש שנים, האדם יגע, עובד לפרנסתו, וצובר רכוש. באה שנת השמיטה והופכת את כולם להיות שווים, אין רכוש פרטי, וביובל מתבטלים המעמדות של עם ישראל, ואפילו אלו שהלכו לקנו לעצמם עבדים, צריכים לשחרר אותם. בשמיטה וביובל מתבטלים כל המעמדות המזויפות שנוצרו בעם ישראל. 

כאשר עם ישראל אינו מקפיד באופן טבעי על ביטול המעמדות, ה' גורם לביטולן על ידי הגלות. בגלות, אין לעם ישראל יכולות לאומיות כלכליות ואין מעמדות של העם. לכן עם ישראל גולה דווקא בגלל ביטול השמיטה.

השלטון בישראל

גם השלטון בעם ישראל איננו עניין של מעמד. ודאי שיש דינים שמחייבים אותנו לכבד את הגופים השלטוניים "ונשיא בעמך לא תאור", וגם יש לו סמכויות גדולות שניתנו לו להנהיג את העם. אבל המלך הוא שליט כשליח של ה', ולא דמות שהעם צריך להיות משועבד לו. המחוייבות שלו היא רק לה' יתברך, ובסופו של דבר הוא בשר ודם שקיבל תפקיד. התפקיד איננו למענו, אלא למען העם. כאשר העם והמלך מבינים זאת, השלטון יכול להוציא את כוחו אל הפועל לטובת העם. כאשר המלך מתחיל לחשוב על מאווייו הפרטיים, הוא מועל בתפקידו, והשלטון כבר אינו למען העם, אלא רווח פרטי, דבר שאסור שיהיה.

הכנת יוסף למלכות

כדי שהמלך יוכל לעמוד בתפקידו: להיות למען העם ולא כמעמד נפרד ואישי, עליו להיות בעל ענווה, וביטול מוחלט כלפי הקב"ה. אצל יוסף, ההכנה למלכות נעשית בהדרגתיות, והיא מתבטאת בתגובות שלו לחלומות שהוא פותר. בחלומות הראשונות שהוא חולם, הוא מספר את תוכן החלומות כאילו הוא ראוי לשלטון, ואין שם הזכרת ה'. האלומות משתחוות לו, הכוכבים משתחווים לו ולכן יעקב אביו גוער בו. "הבוא נבוא … להשתחוות לך". השלטון של יוסף איננו שלו, אלא של ה'. ההשתחוויה למלך היא כשליח של ה'.

בחלומות של שר המשקים ושר האופים, מזכיר יוסף את ה', אבל גם את עצמו. "הלא לאלוקים פתרונים ספרו נא לי". כאן יש כבר התקדמות - שמו של ה' מוזכר, אבל עדיין חסר הביטול העצמי של יוסף. רק בחלומות של פרעה, אומר יוסף "בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה". הוא מנתק את עצמו מתמונה ומערב רק את ה'. עכשיו הוא כבר ראוי למלוך.

יוסף והשמיטה

כדי שיוסף היה יכול להגיע למציאות של ביטול עצמי ובכך להיות ראוי לשלטון, הוא היה צריך למחוק את כל הנגיעות האישיות שלו. רק בבית הסוהר, מקום שאישיותו החיצונית נמחקה, מקום שבו הוא עבר מלהיות עבד לאסיר, היה יכול יוסף להתעלות ולהגיע למצב שאין מעמדות, הוא מבין ש"בלעדי - אלוקים יענה את שלום פרעה". רק אחרי שהוא הגיע למצב זה, הוא היה יכול להפוך לשליט, וחלומותיו היו יכולים להתקיים.

הפתרונות לשאלות

לפי זה הדברים מבוארים. הגלות הייתה צריכה להיות חזקה יותר, משום שכל עוד שבני יעקב ובעקבותם בני ישראל לא הבינו את מטרת הגלות, את מחיקת המעמדות, היה צורך בגלות קשה יותר כדי למחוק את המעמדות. 

יעקב אבינו לא נכשל חלילה. היה צורך למנות את יוסף למנהיג על אחיו, אולם יוסף עדיין לא היה מוכן לקחת את הפיקוד באופן הראוי. הגמרא רק אומרת שאדם צריך ליזהר מאוד בדבר זה, שלמרות שיעקב שינה לשם שמים, צריך לשנות רק באופן שזה לא יוצר מעמדות.

האחים רצו להרוג את יוסף משום שהם לא האמינו שיכול לצמוח שליט על עם ישראל ללא שכל כוונתו תהיה לשם שמים - זו סכנה איומה לאומה. משום כך הם גם הורידו את יהודה מגדולתו: אם לא היה צריך להרוג את יוסף, ואם לא נשקפה סכנה לחיי האומה ממנו, גם לא היה צריך להרחיק אותו.