צהר התיבה - לפרשת נח

ב"ה

צהר – חלון או אבן יקרה.

            בציווי על עשיית התיבה, מצווה נח לעשות צהר. רש"י במקום מביא שתי אפשרויות להסבר המילה צהר: חלון או אבן יקרה שהאירה. אלא שלכאורה קשה על הפירוש שרש"י הביא, שהרי בהמשך הפרשה (ח,ו), כאשר התורה מספרת על שילוחו של העורב החוצה, כותב רש"י:

לצהר, ולא זה פתח התיבה העשוי לביאה ויציאה.

            בדבריו כאן כתב רש"י לכאורה שהצהר היה חלון והוא לא הביא פירוש נוסף. אם כן, מצאנו לכאורה סתירה בדברי רש"י. בתחילת הפרשה הוא הסביר שישנה מחלוקת לגבי פירוש המילה צהר, ואילו לקראת סוף הפרשה הוא כתב רק כפירוש שהצהר הוא חלון.

            נראה שאפשר לומר שלפי כל השיטות היה חלון לתיבה, ורש"י קורא לו צהר. מכאן, שגם לפי השיטה שהביא רש"י המפרשת את המילה צהר כאבן טובה, סוברת שלתיבה היה חלון. המחלוקת בפירוש המילה צהר בתחילת הפרשה, נובעת ממחלוקת רעיונית לגבי תנאיו של נח בתיבה בשעה שבחוץ היה מבול. נסביר את הדברים על פי דברי התורה לאחר המבול (ח, כא-כב):

וַיָּרַח יְקֹוָק אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.

            רש"י במקום מסביר שהקב"ה אמר בדבריו שמעתה ואילך, סדר הזמנים יהיה קבוע, "יום לילה לא ישבותו". משמע שבזמן המבול, היה שינוי מהסדר הקבוע שהיה בעולם. לא היה יום ולא היה לילה. נראה שתקופה שבה היה גשם כל כך חזק על הארץ, לא היה ניתן להבחין בין היום לבין הלילה, אלא הכל היה חשוך.

            אם נפרש את המילה "צהר" כחלון, ברור שתיבתו של נח הייתה חשוכה לאורך כמעט כל תקופת המבול. הקב"ה רצה שבתיבה יראו את מה שקורה בחוץ ויזדהו עם חורבן העולם. אולם, לפי הפירוש האומר שהצהר היא אבן טובה, בעוד שבחוץ במבול היה חושך, לנח היה אור בתוך התיבה.

            זו תמיד צורת ההסתכלות המורכבת על המציאות: על החלק שנהרס או על הבניין העתידי. במקרה של הצלתו של נח: האם נח היה צריך לטפוח לעצמו על השכם בידיעה שהוא שונה מהעולם כולו בצדקותו, ולומר לעצמו "לא חטאתי כמו כל העולם ומעכשיו העולם יוכל להיבנות" – לא בצורה אגואיסטית, אלא בצורה אמיתית, או האם יש הרגשתו הייתה צריכה להיות רעה על שהעולם נכשל. אם לנח הייתה אבן טובה, אם היה לו אור בעוד שבכל העולם היה חושך, הרי שהוא נפרד מהעולם כולו בהיותו האדם היחיד שיכול לשקם את העולם. אם הצהר הוא החלון ולא הייתה לו אבן טובה, הרי שההתייחסות היא שנח לא יכול לחיות באור בעוד בכל העולם חשוך.