עבודת הבכורות בבית המקדש לעתיד לבא

נצחיות התורה – עיון בעבודת הבכורות בבית המקדש כדוגמה

הקדמה

          המאמר העומד לפניכם כבר כתוב אצלי מזה מן מה, ותולדתו בשיח מתמשך שהיה לי עם אחד מתלמידי החכמים החשובים שבדור, שיעץ לי לא לפרסם אותו, משום שיתכן שיהיו שלא יבינו את תוכנו. על כן, במשך תקופה ארוכה נמנעתי מפרסומו, אם כי העברתי את תוכנו פעם אחת ויחידה בשיעור בליל שבועות. אולם, לאורך תקופה זו, נשאלתי לא מעט שאלות שהמאמר עוסק בו, וראיתי שהנזק באי פרסום הדברים עלול להוביל לומדים רבים לחפש את התשובות בשדות זרים. על כן, בתפילה לה' שחלילה לא תצא תקלה מתחת ידי, אני לוקח אחריות ומפרסם את הדברים, ומבקש מראש מכל מי שלומד אותו לצאת מתוך נקודת הנחה שהכותב נאמן לגמרי לתורת ה' שניתנה על ידי משה רבינו, והדברים עולים בבירור משאר המאמרים שנכתבו, בעיקר בספר אוצר לדרך, בשער תורת חיים.

          אלא שיש מקורות מהם עולה מסקנה שונה מדברים שהורגלנו אליהם, דברים שנאמרו על ידי גדולי הדורות, שלא ניתן להתעלם מהם. יש מאחינו שמחפשים דווקא את המקורות הללו כדי לבסס את שיטתם המוטעית והמטעה, שיש שינויים שנצרכים (חלילה!) בתורתנו הקדושה. לא יהא חלקי עימהם! מצד שני, תורה היא וללמוד אנו צריכים, וחשבתי שיהיה זה נכון יותר שהדברים יפורסמו דווקא על ידי אדם הנאמן לתורת ה' ומשה עבדו, ואם חטאתי, גדולה עברה לשמה!

עיקרי האמונה

          אין כמעט יהודי מאמין שאיננו מכיר את שלוש עשרה עיקרי האמונה של הרמב"ם.[1] שלוש עשרה העיקרים, מהווים מעין רשימת תכולה, שכל יהודי הרוצה להיות חלק מכלל ישראל, מחויב להאמין בהם, וכפי שכתב הרמב"ם (בהקדמת פירושו למשניות פרק חלק במסכת סנהדרין):

וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'.

          העיקר התשיעי אומר:

הביטול. והוא שזו תורת משה לא תבטל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגרע ממנה לא בכתוב ולא בפירוש, אמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בהקדמת החבור הזה.

          עיקר זה מניח, שהתורה ניתנה אלינו בשלמותה, וממילא אין לערוך בה שינויים.[2] לא ניתן להוסיף מצווה או לגרוע ממנה, וכן לא ניתן להחליף את התורה כפי שהיא ניתנה לנו בתורה אחרת.

שיטת אור החיים בעבודת הבכורות

          לאור האמור לעיל, תמוהה שיטתו של האור החיים הקדוש, האומר שלעתיד לבא, העבודה בבית המקדש תחזור לבכורות. כך כתב (בראשית מט,כח):

ומה שאמר לראובן דברי קנטור שם צוה את הברכה על דרך אומרם (ספרי בהעלותך) עתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפי זה כיון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבא ותמצא שהצדיקים צופים ומביטים על העתיד, ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשו לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבא. והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ולא מורידין.[3]

          לכאורה דבריו של אור החיים קשים: כיצד ייתכן לומר שהעבודה עתידה לחזור לבכורות? הרי אם יהיה שינוי במי שיעבוד בבית המקדש, יהיה בכך גם שינוי בתורה עצמה? פעם אמר לי אחד מתלמידי החכמים הגדולים שבדור, שהוא נמנע מהבאת דברי האור החיים, משום שהם סותרים את עיקרי האמונה של הרמב"ם.[4] אלא שברור שאור החיים הקדוש לא היה כותב דבר שנוגד את עיקרי האמונה, ולכן עלינו להבין את דבריו, ונשתדל לעשות זאת במספר דרכים.[5]

הסבר ראשון – יינתנו לבכורות עבודות מצד כבודם

          בפרשת תולדות, כאשר עשו חזר עייף מהשדה, הוא רצה לאכול את נזיד העדשים של יעקב, והיה מוכן למכור ליעקב את בכורתו בתמורה. רש"י (בראשית כה,לא) הסביר, שיעקב רצה לקנות את הבכורה, משום שהבכורות היו עובדים בעבודת הקרבנות. על ידי קניית הבכורה, יזכה יעקב בעבודת הקרבנות במקומו של עשיו. אולם יש לשאול על כך:

• כיצד בכלל ניתן למכור בכורה? שאלה זו קשה בשני פנים. הראשון: לכאורה בכורה איננה חפץ כמו שולחן או כיסא שניתן למכור אותו. השני: לכאורה הבכורה זה דבר שלא בא לעולם.
• כיצד ניתן לשנות את זהות העובד בהקרבת הקרבנות?

ישנן מספר תשובות לשאלה הראשונה. יש שהסבירו שאכן יש בעיה בקניית הבכורה בדרכי הקניינים הרגילים, ולכן היה צורך בשבועתו של עשיו. כתב על כך הריב"ש (תשובה שכ"ח):

לפי שהיה קודם הדיבור ,ומאן לימא לן שלא היה אדם מקנה אז דבר שלא בא לעולם. והשבועה היתה לרוחא דמלתא שלא יערער עשו בדבר כי הכירו יעקב בזד יהיר ואיש זרוע לפיכך השביעו.

          הוי אומר: כל עוד לא ניתנה התורה, היו כללים אחרים של קניין, והיה מותר להקנות דבר שלא בא לעולם. אם נשתמש ביסוד זה של הריב"ש, ניתן אולי להסביר שגם החלפת זהות העובד בעבודת הקרבנות ניתנת לעשות, כל עוד שלא ניתנה התורה, משום שהכללים שהתורה קבעה לעבודת הקרבנות עוד לא חלו.

אם כן, יוצא שעוד בתקופת האבות, הוחלפה הזהות של העובד בעבודת הקרבנות. אולם, אין המקרים דומים, משום שההחלפה בוצעה לפני מתן תורה, ולפני שחל הכלל שאסור לשנות דבר מהתורה.

אלא שיש הסבר נוסף למכירת הבכורה. כך כתב הט"ז בפירושו דברי דוד על מכירת הבכורה של עשיו:

וקשה. וכי שייך לקנות במעות את העבודה דלאו ממון מוכר לו. ויש לומר, דקודם שנאסרו הבמות, לא היה איסור לזר להקריב אם הוא איש צדיק וראוי לכך. אלא שמן הסתם חלקו כבוד לבכורות, ורצה יעקב לסלק בכורתו של עשיו אחיו על פי השבועה.

לפי החידוש של הט"ז, לא היה חיוב לעבודה על ידי הבכורות לפני איסור הבמות, וכל אדם היה יכול לעבוד בהקרבת הקרבנות. אלא שמצד כבוד הבכורות, נהגו להטיל את עבודת ההקרבה עליהם, ויעקב קנה מעשיו את הכבוד של ההקרבה. אם כן, רואים אנו שיש מציאות שבה לא היה מוטל על אדם מסוים להקריב את הקרבנות, ולכל אחד הייתה הרשות להקריב.

כמו כן, מחדש החזון איש (אורח חיים, קכה,ז) שהבכורות לא היו אמורים להקריב קרבנות – גם אם הם לא היו חוטאים בעגל. כך כתב:

אף דהבכורים נתקדשו לעבודה, ולא הוסרו מדבר העבודה רק בחטא העגל, כדכתיב: "ואני הנה לקחתי ... תחת כל בכור ..." וכמו שפירש רש"י שם, מכל מקום לא נבחרו לעבודת הקרבנות אלא עד הקמת המשכן, שהרי בארבעים יום הראשונים כבר ציווה ה' על קדושתו של אהרון ובניו, ואחר כך היה ראוי שיהיו הבכורים על השיר ועל המשא כמשמרת הלויים, והוסרו על ידי חטא העגל.

הצד השווה שבין דברי הט"ז לבין דברי החזון איש הוא שלמרות שכתוב שהבכורות היו עובדים בעבודת הקרבנות, אין הכוונה שהיה דינם ככהנים ממש. לפי הט"ז, היה מותר גם למי שאינו בכור להקריב קרבן, ולפי החזון איש ייעוד הבכורות לא היה להקרבת קרבנות ממש, אלא לעבודת הלויים. אם כן, ניתן לומר שדברי האור החיים שהעבודה תהיה לעתיד לבא תהיה בבכורות, אין פירושה שהבכורות יחליפו את הכהנים, אלא שתינתן להם זכות בעניינים שאינם קשורים למלאכת ההקרבה ממש, מצד כבודם.

הסבר שני: השינוי בהגדרה מיהו כהן

          יתכן לומר גם בדברי האור החיים הקדוש, שהכוונה היא שמערכת הכללים של הקרבנות לא תשתנה, אלא הכוונה היא שההגדרות של זר וכהן ישתנו. כך מצאנו שהבכורות נקראו כהנים לפני מתן תורה (שמות יט,כב):

וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יְקֹוָק יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יְקֹוָק.

          ופירש שם רש"י:

וגם הכהנים - אף הבכורות שהעבודה בהם.

          אם כן, יתכן לומר בדברי אור החיים, שהתורה קבעה שהעבודה תהיה תמיד בכהנים. מיהו כהן? בתחילה היו אלה הבכורות, אבל משעה שהם התקלקלו, היה צריך לתת את העבודה למישהו אחר. העברת התפקיד למישהו אחר הייתה זמנית ומעין הוראת שעה, בגלל מעלתו של שבט לוי שלא השתתף בחטא העגל, אך לעתיד לבא, הבכורות הם שיוגדרו ככהנים.

          הדבר דומה אולי להגדרות אחרות ששייכות לבית המקדש. לדוגמה: נושא המחנות. יש טמאים שונים שאסור להם להיכנס למקומות מסוימים מסביב או בתוך בית המקדש. מה יקרה אם מידות בית המקדש יגדלו או יתקטנו? יהיה שינוי במקום שאליו מותר להם להיכנס. גם כאן, איננו אומרים שהשינוי במקומות בהם מותר להם להיכנס מהווה שינוי מהתורה, אלא שיש שינוי בהגדרה של המיקום.

הסבר שלישי – שינויים בתורת הקרבנות

          ההסבר השלישי, ולעניות דעתי הוא המהותי יותר, אומר שלפי חלק מהדעות, באמת יהיה שינוי בתורת הקרבנות, ולפי זה ניתן גם לומר שעבודת הקרבנות תוחזר אל הבכורות. אך לפני שניגש להסבר עצמו, חשוב להדגיש שאמירה האומרת שיתכן שינוי במצווה מסוימת, עלולה לגלוש לעבר דעות של אפיקורסים, רפורמים או קונסרבטיבים, ולכן יש צורך במשנה זהירות לבסס הסבר כזה על מקורות שחוברו על ידי תלמידי חכמים גדולים שכתבו את דבריהם על פי מסורת של תורה, ומצד שני שהדברים ייאמרו בצורה מובהקת וברורה, ללא יכולת של פרשנות אחרת, ותוך הסבר מדוע ניתן לבצע שינוי כלשהו.

          בספר בנין שלמה (בהוצאה החדשה בחלק ב' עמ' תתקנ"ט – חידושים על התורה על פרשת וישלח) הסביר את הביטוי "עד היום הזה"[6] שמופיע בהקשר של איסור אכילת גיד הנשה:

הנה לכאורה תיבות אלו עד היום הזה נראה מיותר, דהדבר פשוט דאזהרה זו נוהגת לדורות, דכל מצווה או אזהרה שהיא חובת הגוף נוהגת לדורות. ועוד דאף דמצינו בכמה מקומות דהוצרכה התורה לפרש דנוהגת לדורות עולם, מכל מקום לא מצינו דכתבה התורה בלשון זה, רק כתיב לדורותם או חוקת עולם לדורותיכם, אבל לשון עד היום הזה לא מצינו בשום מקום ...

ולכן נראה לי לומר לולא דמסתפינא, שלעתיד לבא יחזור איסור גיד הנשה להתירו. ואפילו למאן דאמר דאין מצוות בטילות לעתיד לבא, מכל מקום גיד הנשה בוודאי יבטל, דכיוון שכל עיקר הטעם שנאסר הוא משום שנגע המלאך בירך יעקב, ועל ידי זה ניתן כח לזרעו של עשיו שיוכלו להחריב בית המקדש, וגם נגרם על ידי זה פגם בשם ובכסא הכבוד כביכול. הדעת נותן שלעתיד לבא שיתוקן הכל ויבטל הטעם, שוודאי יתבטל האיסור גם כן. דאף למאן דאמר דלא דרשינן טעמא דקרא, מכל מקום הכא שאני, דבהדיא תלי הכתוב טעם האיסור בזה, דכתיב: "על כן לא יאכלו ... כי נגע בכף ירך יעקב".

         לו יצוייר שדבריו של הבנין שלמה היו נאמרים על ידי מישהו במדרגה פחותה ממנו, היינו זועקים עד לשמים: כיצד יתכן לומר שמצווה תתבטל לעתיד לבא?[7] האמת היא, שלמרות גדולתו של הבנין שלמה, השדי חמד (סוף כרך ב, פאת השדה, מערכת גימל, אות ז):

גיד הנשה יחזור להיתר לעתיד לבא, כן הבאתי בנדפס מערכה זו אות ע"ו בשם שו"ת בנין שלמה לידידי הגאון אישי כהן גדול יחיה. ופקפקתי על דברי קדשו, דאין סברא לומר שיהיה היתר לשום איסור שבתורה לעתיד לבא. והבאתי דברי רבין חסידא בספר אור החיים פרשת שמיני על הפסוק "ואת החזיר .. והוא גרה לא יגר", שפירושו תנאי, כלומר: כל זמן שגרה לא יגר אסור, אבל לעתיד לבא יגר והוא טהור, כי התורה לא תשתנה, שמתבאר שכוונתו לפרש מה שאמרו במדרשי חז"ל למה נקרא שמו חזיר, שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל, שאין הכוונה שבהיותו כמות שהוא אסור, עתה יהיה מותר אז, דהתורה לא תשתנה, ומזה שיויתי עזר לנפשי על מה שכתבתי דלא מסתברא שלעתיד יהיה היתר לגיד הנשה שהתורה לא תשתנה.

          הפלא ופלא! השגתו של השדה חמד על הבנין שלמה איננה רק השגה עקרונית, האם ניתן לומר שמצווה תתבטל לעתיד לבא. בהשגתו, משתמש השדה חמד במקור מאור החיים הקדוש האומר שלעתיד לבא חזיר יהיה טהור, אבל הדבר איננו נקרא שינוי בתורה, משום שהתורה עצמה התנתה את האיסור בכך שהחזיר אינו מעלה גרה, ולעתיד לבא הוא כן יעלה גרה, וממילא יהיה טהור.

          נראה שהן השדה חמד והן הבנין שלמה מסכימים שלעתיד לבא יכולים לחול אי אילו שינויים במצוות הכתובות בתורה. השאלה היא מהו הגדר הקובע מצווה לדורות. במילים אחרות ניתן להסביר שהמחלוקת ביניהם בעניין גיד הנשה, איננה מחלוקת עקרונית ביסוד שיש מצוות שלעיתים ישתנו מכורח המציאות, אלא המחלוקת היא האם גיד הנשה דומה לחזיר ואז יתכן שהוא יתבטל, או שמא יש מרחק בין טעם הביטול של איסור החזיר לבין הטעם גיד הנשה.

          אם כן, מה ההבדל בין השדה חמד, הבנין שלמה ולפניהם אור החיים, לבין כופרים שמשמנים את חוקי התורה? כמו כן צריך לשאול: מה ההבדל בין דברי הבנין שלמה לבין שלמה המלך שדרש טעמא דקרא ועבר על דברי תורה? הגמרא במסכת נידה (סא,ב) מביאה דעה שמצוות בטלות לעתיד לבא. לא מדובר רק על דברי אגדה, שהרי הדברים נאמרו בהקשר של היתר קבורת מתים עם בגד כלאים, משמע שגם למעשה נפסק כך. מסביר המהר"ל (תפארת ישראל נב):

ומעתה התבאר מה שאמר 'מצות בטלות' הוא לזמן התחיה. ומכל מקום אין לומר בזה כלל שהתורה חס ושלום תהיה בטלה, שאם כן היה לו לומר 'זאת אומרת התורה תהיה בטלה', אבל אמר 'מצות בטלות לעתיד'. שלא יהיו בסגנון זה שהם עתה. כי התורה היא סדר עולם הזה, כמו שבארנו. אבל לזמן התחיה, הוא עולם הבא, ואין לו סדר העולם הזה. ולכך מצות התורה יהיו בטלים, כפי מה שהוא סדר עולם התחיה. ומכל מקום לא נקרא זה בטול התורה, כי התורה כוללת סדר כל המציאות, וגם בתורה נרמז סדר המציאות שהוא לזמן התחיה מה שיהיה. והרי התורה קיימת כבראשונה. וכמו שכתוב בתורה על איזה מצות שלא יהיו נוהגים רק לזמן, שהרי "לא תסוב נחלה ממטה למטה" (במדבר לו, ט) הוא לדור באי הארץ בלבד (תענית ל ב). ולא יאמר בזה שהתורה חס ושלום בטלה, אבל יאמר שכך אמרה התורה, שהמצוה היא זמן זה ולא יותר. וכך בתורה כתיב כל סדר המציאות לנצח נצחים. ואם אנו לא יודעים, אבל לעתיד נבין דברי תורה על בוריה. ונדע כי מה שכתוב בתורה מצות אלו, הם שייכים כמו שהוא האדם בעולם הזה עם גופו שיש לו בעולם הזה. ולזמן התחיה, לפי מה שהוא סדר בעולם התחיה, כמו שיתבאר אחר כך. לכן אף אם אנחנו מודים כי לזמן התחיה בטלים המצות כפי פשט הגמרא, אין בזה שנוי אל התורה כלל בדבר מה.

          הוי אומר: התורה, במערכת החוקים שלה קבעה, שיש מצוות שתהיינה בטלות לעתיד לבא. יש מערכת פנימית של התורה הקובעת שיש מצוות שנאמרו לזמן מסוים: חלק מהן לתקופה קצרה, כמו האיסור להעברת נחלה בבנות צלפחד שהיא מצווה רק לאותו הדור, וחלק לתקופה של אלפי שנים. אבל חלק מהמצוות שנאמרו לאלפי שנים, נאמרו רק בתנאים מסוימים, ואין כאן ביטול התורה, אלא יש כאן רק ביטול מצוות מסוימות שכבר אינן שייכות למציאות, וזה על פי כללי התורה. כאשר התורה אסרה על מלך לשאת נשים רבות, היא לא התנתה זאת רק בטעם, אלא אסרה זאת מכל וכל, ויש מצוות שכנראה הוגבלו לשעתן.

          אם כן, ניתן לומר שההחלפה של הבכורות בכהנים הייתה רק בגלל שהבכורות חטאו בחטא העגל. אבל לעתיד לבא, כאשר כבר לא יהיה העניין של עבודה זרה, וכאשר הבכורות כבר יפרעו את השטר וייגמר עונשם על החטא, נחזור למציאות הראשונה, שבה כמעט לכל משפחה היה נציג בעבודת בית המקדש, מציאות שמקרבת את כלל ישראל לעבודת המקדש, שיתחדש במהרה בימינו.

ב"ה

נצחיות התורה – עיון בעבודת הבכורות בבית המקדש כדוגמה

דף מקורות

[1] אמנם יש שחלקו על הרמב"ם משני פנים. הראשון: בעצם קביעתו של הרמב"ם שיש עיקרי אמונה. לשיטתם, כאשר אדם קובע שיש עיקרי אמונה, הוא נותן חשיבות גדולה יותר לחלק מהתורה, כאשר מבחינת האמת לא אמור להיות הבדל בין השניים (בשיטה זו הלכו הרדב"ז והאברבנאל). השני: גם אם מסכימים שיש לקבוע עיקרי אמונה, יש שצמצמו את העיקרים לכמות קטנה יותר של עיקרים (כמו ר' יוסף אלבו, בעל ספר העיקרים שכתב רק שלושה עיקרי אמונה).

[2] בשאלה מה ניתן לנו בהר סיני, ראה מאמרינו באוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, אוצר המאמרים, שם הרחבנו בשאלה מה בדיוק ניתן לעם ישראל בהר סיני, והאם יש מצוות שהתחדשו לאחר מתן תורה.

[3] האור החיים חזר על דברים אלו בפירושו לפרשת במדבר.

[4] עיין בספר מועדים וזמנים, חלק ז', סימן קס"ט שהקשה כן, וכן הוסיף להקשות קושיות נוספות מהרמב"ם שמדבריו עולה שדווקא הכהנים יעבדו בבית המקדש.

[5] במהדורות השונות של המקראות גדולות, מובאות מספר מקורות לדבריו של אור החיים, אלא שאף אחת מההפניות איננה נכונה.  

[6] עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית, אוצר המאמרים, שם הרחבנו בהסבר הביטוי "עד עצם היום הזה" שמופיע במקרא.

[7] בהסבר עניין מצוות בטלות לעתיד לבא, עיין אוצר לדרך, מהדורה ראשונה חלק ג ומהדורה שניה חלק א, שם הסברנו את הנושא. גם במאמר זה נעסוק בזה על קצה המזלג.