איוב פרק ב

איוב פרק ב

(א) וַיְהִי הַיּוֹם כאשר הגיע יום הדין,[1] וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְקֹוָק באו כיתות המלאכים כדי להתייצב לפני ה' בשעה שהוא דן את הדין,[2] וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל יְקֹוָק השטן בא עם שאר המלאכים כדי לעמוד לפני ה'[3]: (ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן ה' שאל את השטן: אֵי מִזֶּה תָּבֹא מהיכן באת? וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְקֹוָק השטן כנה לה' תשובה,[4] וַיֹּאמַר כך אמר השטן בדבריו: מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ אני חוזר לאחר ששוטטתי בארץ והלכתי בכולה[5]: (ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן ה' שאל את השטן: הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב האם שמת לב לאיוב עבדי?[6] כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע שהרי אין צדיק כמוהו בכל העולם, גם במצוות שבין אדם לחברו (תם וישר) וגם במצוות שבין אדם למקום (ירא ה' וסר מרע)[7] וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ והוא עדיין מחזיק בשלמות שלו. למרות שבניו מתו ורכושו נלקח ממנו, הוא נשאר צדיק,[8] וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם ואתה הסתת אותי להשחית אותו ללא סיבה, אתה סתם הסתת אותי לפגוע בו על מנת לבדוק את צדקותו, שהרי למרות כל מה שעבר עליו, הוא נשאר צדיק[9]: (ד) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְקֹוָק השטן ענה תשובה לה',[10] וַיֹּאמַר כך ענה השטן בתשובתו לה': עוֹר בְּעַד עוֹר איבר כנגד איבר. אדם מוכן להקריב איבר אחד כדי להציל איבר אחר,[11] וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ ואדם מוכן לתת את כל מה שיש לו כדי להציל את עצמו, וכך איוב היה מוכן שימותו בניו ושרכושו יילקח ממנו כדי להציל את עצמו (ולכן הוא נשאר צדיק)[12]: (ה) אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ אבל תושיט את ידך, ותיגע באיוב עצמו ובבשרו,[13] אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ האם הוא לא מיד יקלל אותך (הברכה כאן היא בלשון סגינהור)[14]: (ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן ה' אמר אל השטן: הִנּוֹ בְיָדֶךָ הנה איוב מסור בידך,[15] אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר אבל תשמור את נפשו. אתה יכול להזיק לגופו, אך אל תהרוג אותו[16]: (ז) וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְקֹוָק השטן יצא מלפני ה',[17] וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע השטן הכה את איוב בשחין רע. יש האומרים שהכוונה לשחין שאין לו תרופה ויש האומרים שהכוונה לשחין שמאוד כואב,[18] מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ השחין היה בכל גופו של איוב, מכף רגלו ועד לקצה ראשו[19]: (ח) וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ איוב לקח לו שברי כלי חרס על מנת לגרד איתם את השחין,[20] וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר איוב ישב בתוך אפר כדי להתקרר מהשחין (השחין מחמם)[21]: (ט) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ אשתו של איוב שאלה אותו: עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ עד מתי אתה תחזיק בצדקותך?[22] בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת תקלל את ה' וכעונש על כך תמות. אשתו של איוב אמרה לו שלא כדאי שהוא ימשיך לחיות עם ייסורים כאלה, ולכן היא הציעה לו לקלל את ה', ואז ה' יעניש אותו והוא ימות[23]: (י) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ איוב ענה לאשתו: כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי את מדברת כאחת הנשים הפחותות,[24] גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל האם אנחנו נקבל מאת ה' רק את הטוב ולא נקבל ממנו את הרע?[25] בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו ולמרות כל הייסורים שבאו עליו, איוב לא חטא בשפתיו לקלל את ה'[26]: פ (יא) וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו שלושת חבריו של איוב שמעו את הצרות שבאו עליו,[27] וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ כל אחד מהם בא ממקומו למקומו של איוב (בארץ עוץ),[28] אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי שלושת חבריו היו: אליפז התימני, בלדד השוחי וצופת הנעמתי,[29] וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ והם נאספו יחד במטרה להזיז את ראשם ולנחם אותו (דרכם היה לנחם על ידי תזוזה של הראש)[30]: (יב) וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ הם הרימו את עיניהם מרחוק והם לא הכירו את איוב (היות והמראה שלו השתנה מרוב ייסורים שבאו עליו),[31] וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ והם הרימו את קולם ובכו,[32] וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ כל אחד משלושת חבריו של איוב קרע את המעיל שלו מרוב צער,[33] וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה והם זרקו עפר מעל לראשיהם לכיוון השמים (כך היה מנהגם להתאבל)[34]: (יג) וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת חבריו של איוב ישבו איתו על הקרקע כדי להתאבל יחד במשך שבעה ימים ולילות,[35] וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר לא היה מי שידבר איתו,[36] כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד היות והם ראו שהוא נמצא בכאב גדול, ולא היה להם דרך לנחם אותו[37]:

[1] תרגום וכאן לא פירש שהכוונה לראש השנה. רמב"ן כתב שהיום הנאמר כאן הוא אותו יום שנאמר לעיל בפרק א', ולכן ייתכן לומר שהכוונה לראש השנה (שם הביא הרמב"ן מספר פירושים). מצודות: הכוונה ליום שבו אירעו המאורעות האלה.

[2] תרגום.

[3] תרגום. רמב"ן: בפרק א' לא נאמר שהשן בא להתייצב לפני ה', משום שבדרך כלל השטן עומד בצד, שהרי ה' לא רוצה במות הרשע. רק עתה, כאשר ה' רצה להביא ייסורים על איוב, השטן נעמד לפני ה' יחד עם שאר המלאכים כשווה בין שווים. ספורנו: השטן בא לקנא לשם ה' על שאיוב חשב שה' פגע בו בלי שהוא חטא.

[4] תרגום.

[5] ראה ביאורינו לעיל א,ז.

[6] תרגום.

[7] ראה ביאורינו לעיל א,ח.

[8] תרגום.

[9] מצודות. רש"י הסביר שלשון הסתה היא למשוך את האדם אחריו.

[10] תרגום.

[11] תרגום.

[12] תרגום. רמב"ן הסביר את הדברים קצת יותר. כאשר אדם רואה שהולכים להכות את פניו, הוא מוכן לחסום את המכה עם ידו כדי למנוע את הפגיעה בפניו, על אף שתהיה פגיעה בידו. כך גם איוב היה מוכן שבניו ימותו ורכושו יילקח ממנו, כדי להציל את עצמו. כמו כן התלבט הרמב"ן כיצד לפרש את הפסוק. "עור בעד עור" מדבר על מיתת בניו. "וכל אשר לאיש" מדבר על הממון. השאלה היא האם המילה "יתן" המוזכרת רק בעניין הממון שייכת גם לצלע הראשונה – שהאדם יתן את העור בעד עור, או שמא מספיקה המילה "בעד" כדי להסביר את הרעיון.

[13] תרגום.

[14] ראה ביאורינו לעיל א,יא.

[15] תרגום.

[16] תרגום. רש"י הביא את דברי חז"ל שצערו של השטן היה קשה יותר מצערו של איוב, משום שה' אמר לשטן משהו בסגנון שהוא יכול לשבור את החבית אבל הוא צריך לשמור על היין.

[17] תרגום.

[18] ספורנו כתב שזהו שחין שאין לו תרופה, ומצודות כתב שהכוונה היא לשחין שמאוד כואב.

[19] תרגום.

[20] מצודות.

[21] מצודות. אבן עזרא: הישיבה בתוך האפר הייתה חלק מהאבל שלו.

[22] תרגום.

[23] מצודות. רמב"ן דחה פירוש זה, שהרי לא כל מי שמקלל את ה' מת מיד, ולכן הסביר שאשתו של איוב עבדה את ה' על מנת לקבל פרס, וכאשר היא ראתה שבאו עליו ייסורים, היא אמרה שאין סיבה לחיות כך, והיא חשבה שאיוב נשאר בצדקותו כדי להאריך את חייו. לכן היא אמרה לו לוותר על צדקותו, הואיל ואין שום סיבה שהוא ימשיך לחיות תוך כדי ייסורים.

[24] מצודות. ספורנו: "נבלות" פירושו כפוי טובה.

[25] רש"י. מצודות: איוב אמר לאשתו שעוד יגיע היום והוא יקבל מאת ה' את הטוב. ספורנו: איוב אמר שה' נותן רק את הטוב, והרע מגיע ממישהו אחר. רמב"ן: איוב אמר שהשקפה זו חמורה יותר ממי שאומר שהכל בא על דרך המקרה.

[26] מצודות. רש"י: הביא את דברי חז"ל שהפסוק אומר שאיוב אמנם לא חטא בדיבור, אבל בלב התחילו אצלו הרהורי כפירה. ספורנו: בלב איוב חשב שהאל הטוב היה צריך להציל אותו מהאל הרע שהביא עליו את הפורענויות.

[27] תרגום.

[28] תרגום.

[29] תרגום. בדבר התיאורים שלהם, רמב"ן לעיל א,א'דחה את האפשרות שמדובר במקומות, היות ובין שלושת התארים (תימני, שוחי ונעמתי) מצאנו רק שתימן הוא שם של מקום. לכן פירש שהכוונה למשפחות. גם אבן עזרא כתב ששוח הוא מבני קטורה, ותימן הוא גם משפחה. רק לגבי נעמתי התלבט אם הייחוס הוא למשפחה או למדינה.

[30] מצודות.

[31] רש"י.

[32] תרגום.

[33] תרגום.

[34] רש"י.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] מצודות.