איוב פרק ה

איוב פרק ה

(א) לאחר שאליפז סיים את דברי הנבואה, הוא חזר להוכיח את איוב:[1] קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ גם אם תזעק בקול גדול, אין מי שיענה לך,[2] וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה ואל מי מבין אלו שגזר עליך שיבואו עליך ייסורים אתה יכול לפנות ולהילחם איתו? אליפז אמר לאיוב שאיננו יכול להילחם בה' שהביא עליו את הייסורים[3]: (ב) כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג כָּעַשׂ שהרי הכעס יהרוג רשע כמוך שמתלונן על ה'. אם היית שותק, ייתכן שה' היה מרחם עליך,[4] וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה ומי שמתפתה ללכת אחרי תאוותיו – ימות על ידי הקנאה. אליפז אמר שהמידות הרעות גורמות לאדם למות[5]: (ג) אֲנִי רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ גם אם ראיתי שהרשע מצליח. אליפז דימה את הצלחת הרשע להשרשת שורשיו במקומו,[6] וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹם (גם אם ראיתי רשע מצליח) אני יודע שתבוא עליו קללה שתגרום לו לאבד פתאום את כל הישגיו[7]: (ד) יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע הבנים של הרשע יתרחקו מהיכולת להיות נושעים וניצלים,[8] וְיִדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר וְאֵין מַצִּיל והם יהיו מדוכאים בשער – בפני אנשים רבים, ולא יהיה מי שיציל אותם[9]: (ה) אֲשֶׁר קְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל את מה שקצר הרשע, על ידי שהוא גזל מאחרים, יבואו הרעבים ויאכלו. הרשע לא ייהנה ממה שהוא קצר,[10] וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ ולצורך העני שיינצל מכלי הנשק של הרשע – ייקחו את היבול של הרשע,[11] וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם ואלה שצמו בגלל שהרשעים גזלו מהם – ייקחו את ממנם של הרשעים[12]: (ו) כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן שהרי מהעפר לא יצמח סתם כך שבר. אם האדמה לא תוציא יבול – יש לכך סיבה, והדבר נעשה כדי להעניש מישהו,[13] וּמֵאֲדָמָה לֹא יִצְמַח עָמָל ומהאדמה לא תצמח סתם כך תלאה, אדם לא יעבוד לשווא להצמיח גידולים מאדמתו בלי שיגדלו, אלא אם כן הוא נענש על ידי ה'. הכתוב מדמה את הייסורים שבאים על האדם לאדמה שלא מצמיחה את גידוליה, ואומר שאם ייסורים באו על אדם – הם באו עליו כעונש[14]: (ז) כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד שהרי אדם מלכתחילה נולד עם יצר הרע, ולכן עליו להיענש על חטאיו,[15] וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף ואילו המלאכים יכולים לעוף, משום שאינם בעלי חומר, ולכן אין בהם יצר הרע ואינם חוטאים[16]: (ח) אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל אולם, אם היו באים עליי ייסורים, הייתי דורש את ה',[17] וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי ומאת ה' הייתי מבקש את בקשותיי[18]: (ט) עֹשֶׂה גְדֹלוֹת (הייתי דורש את ה') היות וה' עושה דברים גדולים – אפילו כאשר הם נגד הטבע,[19] וְאֵין חֵקֶר הדברים שה' עושה כל כך גדולים, עד שלא ניתן לחקור אותם בשכלנו. איננו יכולים להבין את הדברים הגדולים שה' עושה,[20] נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר וה' עושה כל כך הרבה דברים נפלאים – עד שלא ניתן לספור אותם. אם כן, ראוי לפנות אל ה', משום שהוא השולט בעולם[21]: (י) הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ ה' קובע מתי ירד גשם על פני הארץ,[22] וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת וה' שולח את הגשים על פני הארץ. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[23]: (יא) לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם על ידי הגשמים, ה' גורם לעניים לעלות במעמדם. היו רשעים שניסו להפקיע שערים ולקנות את קרקעות העניים בזול, משום שהעניים לא הצליחו לגדל יבול בשנות הרעב. ה' שיבש תכניות אלו על ידי הורדת גשם, וכך העניים היו יכולים להמשיך להתפרנס ולא למכור את קרקעותיהם,[24] וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע ומי שפניו היו מתמלא בקמטים מרעב, היה מתחק על ידי הישועה של ה' – על ידי שה' הוריד גשם[25]: (יב) מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים על ידי הורדת הגשמים, ה' מפר את המחשבות של האנשים הערמומיים שמתחכמים בתחבולות,[26] וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה וכך הם לא יצליחו להוציא את מחשבותיהם אל הפועל[27]: (יג) לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם ה' לוכד את החכמים שמתחכמים לעשות דברים רעים בערמומיות שלהם. הפעולות שהרשעים עושים כדי ליישם את תוכניותיהם – הם המעשים שבסופו של דבר מפילים אותם, משום שה' משתמש במעשים שלהם כדי להכשילם,[28] וַעֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָרָה והעצות של הרשעים העיקשים – יוצאת אל הפועל במהירות, משום שהם נופלים בעצתם[29]: (יד) יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ חֹשֶׁךְ האור של הרשעים יהפוך לחושך, המחשבה שלהם לא תתקיים,[30] וְכַלַּיְלָה יְמַשְׁשׁוּ בַצָּהֳרָיִם וגם מעשים ברורים – הם יתקשו לעשות, כך שהצהריים יהפוך להם ללילה[31]: (טו) וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם וה' יושיע את העניים והחלשים מהחרב של הרשעים שיוצא מהם (כיכול יוצא מפיהם),[32] וּמִיַּד חָזָק אֶבְיוֹן וה' מציל את האביון מידי רשעים חזקים שמנסים להזיק להם[33]: (טז) וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה על ידי ישועתו של ה', יש לחלשי תקווה,[34] וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ והרשעה סגרה את פיה. הכתוב מדמה את מניעת מעשה הרשע כאילו הוא סגר את פיו[35]: (יז) הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ טוב לו לאדם שה' מוכיח אותו ומביא עליו ייסורים,[36] וּמוּסַר שַׁדַּי אַל תִּמְאָס ולכן אל לך למאוס בייסורים שבאים מאת ה', כיוון שהייסורים מכפרים על החטאים[37]: (יח) כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ שהרי מצד אחד ה' בעצמו מביא את הייסורים, אך מצד שני הוא המרפא וחובש. הכוונה שה' מוחל על החטא בעקבות הייסורים,[38] יִמְחַץ וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה ה' יכה, ובאותן ידיים שהכה – גם ירפא. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[39]: (יט) בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ ה' יציל אותך משש הצרות שבאות לעולם (בזכות שקיבלת עליך את הייסורים שלו),[40] וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע וגם כאשר תבוא על העולם הצרה השביעית – הוא לא ייגע בך. גם הצרה השביעית לא תבוא עליך[41]: (כ) 1) בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת כאשר יהיה רעב בעולם – ה' יציל אותך ממנו.[42] 2) וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב ה' גם יציל אותך מחרב האויב בשעת מלחמה[43]: (כא) 3) בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא כאשר האויב ישוטט בארצך – אתה תצליח להתחבא ממנו.[44] 4) וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא ולא תפחד שודדים יבואו – מכיוון שתינצל מהם[45]: (כב) 5) לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק כאשר התבואה תתייקר, אם מפאת שגנבים גנבו הרבה תבואה ויצרו מחסור, ואם כאשר יהיה רעב – אתה תצחק, כיוון שאתה לא תושפע מכך.[46] 6) וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל תִּירָא ואתה לא תפחד מחית השדה כיוון שהחיות לא יזיקו לך[47]: (כג) 7) כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ גם כאשר יהיו מכשולים שיהיו מפוזרים על פני השדה – יהיה לך ברית איתם, הם לא יזיקו לך,[48] וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ וכביכול החיות שבשדות חעזרו לך להתגבר על המכשולים הללו[49]: (כד) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ בכל מקום את התדע שיהיה שלום באוהל שלך,[50] וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא ואתה תזכה להשגיח על הבית שלך – כיוון שהבית יהיה שלך והוא לא יהיה חסר ממך[51]: (כה) וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ תדע שיהיו לך צאצאים רבים,[52] וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ והצאצאים שלך יהיו רבים כל כך, כמו שיש הרבה עשבים בארץ. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[53]: (כו) תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ כאשר תהיה זקן מאוד, אתה תגיע אל הקבר שלך, כמו שמפנים את הגדיש מהשדה בשעה שהוא מתייבש. הכוונה שימותו בשיבה טובה[54]: (כז) הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן הִיא חקרנו את דברי התשובה הזו – והתברר שהדברים נכונים (שהכל נעשה בהשגחה),[55] שְׁמָעֶנָּה תקבל את דברינו,[56] וְאַתָּה דַע לָךְ ואם תחקור את הדברים, תגיע למסקנה שצדקנו בדברינו[57]:

[1] רש"י. רלב"ג בסוף פירושו על הפרק כתב שאליפז אמר את הדברים הבאים: א. הוכיח את איוב על שלא סבר יש גמול עונש. ב. רואים ישש השגחה פרטית. ג. ה' התגלה אליו בחלום. ד. לא יתכן שה' איננו מנהיג את העולם ביושר.

[2] רש"י.

[3] רש"י. מצודות: אל מי מהמלאכים אתה יכול לפנות – אתה הרי נבאשת בעיני כולם.

[4] רש"י. רלב"ג: האויל הוא אדם שיש לו מטרות מסוימות אך הם אינן מתמלאות באופן הרצוי.

[5] רש"י. רמב"ן: הצער שהוא מצער את עצמו כאשר התכניות שלו משתנות – תביא אותו לידי מיתה. בדבריו כתב שקנאה וכעס הינו אותו הדבר. ספורנו: גם כאשר תגיע אל האדם הטוב שהוא ייחל לו, הוא יקנא בחברו שהשיג יותר ממנו.

[6] רמב"ן.

[7] רמב"ן. אבן עזרא: קיללתי אותו שיבואו לו צרות בפתאומיות. לפי פירוש רש"י בפסוק הבא, משמע שגם הוא פירש כמו האבן עזרא. ספורנו: ראיתי שיש אדם שצבר סכומי כסף ואינו נהנה ממנו בגלל שהוא קמצן, ובכל זאת הוא לא יזכה להוריש את הכסף לבניו.

[8] רמב"ן. תרגום: הפסוק מדבר על עולם הבא. בניו לא יינצלו מעונש גיהינום. רלב"ג: אין הכוונה לבנים ממש, אלא לאנשים ש

[9] רמב"ן.

[10] רש"י. ספורנו: הוא היה אוכל מעט, לא כדי לשבוע, בגלל שהיה רמצן. לפי פירושו, הרשע בעצמו אוכל את יבולו, ולא העניים כפירוש רש"י.

[11] רש"י ולפי פירושו "מצינים" מלשון נשק, כמו המילה "צנה" במקרא, ו"יקחהו" מלשון צורכו. באופן דומה פירש גם התרגום את המילה "מצינים", אלא שרמב"ן הבין מפירושו שהכוונה איננה לבית דין כדברי רש"י, אלא לחיילים, והעני הי מביא את גידוליו אל החיילים. רמב"ן פירש "מצנים" מלשון קוצים, והפירוש הוא שאם הרשע יקח את היבול שלו, הוא יוכל לקחת אותו רק מקוצים, משום שהוא לא יצליח לגד גידולי קרקע ראויים. בפירוש נוסף כתב שהפסוק מוסב על העני שיקח מהרשע את גידולי התבואה מקוצים. לשני הפירושים צריך לומר שהמילה "מצינים" חסרה אות נ נוספת, והכתוב בעצם אומר "מצנינים". ספורנו: פירש "מצנים" באופן דומה לרמב"ן, אלא שפירש שהרשע היה קוצר אפילו את הקוצים כדי שלא יישאר ממנו לעניים ולאוהבים.

[12] רש"י. תרגום: הליסטים יבזזו את נכסיהם. רלב"ג: "צמים" מלשון צמה, שיער. היו רשעים שהיו מגדלי שיער והם היו לוקחים את המעט שהעניים היו מצליחים לגדל, והכתוב אומר שבסופו של דבר הממון של אותם פריצים יחזור לעניים. בפירוש נוסף כתב שהבנים של האוילים יוכלו לקחת מהעניים רק את מה שגידלו מהקוצים. ספורנו: יקום ליסטים וייקח את הכל מבני הרשע. אבן עזרא: היא פירוש נוסף ש"צמים" פירושו אבן חזקה. מבחינת משמעות הפסוק, אין הבדל בין פירושו לבין הפירושים האחרים, השאלה היא רק האם הצמים הם האנשים שלוקחים את רכוש הרשעים, או הכלי שאיתו השתמשו כדי לקחת את הממון של הרשעים. בפירוש נוסף שדחה כתב שהכוונה לשערות של הבתולות.

[13] רש"י. ספורנו: אדם שנוצר מהאדמה – אינו צריך לעשות פעולות ללא תכלית כדי להשיג את המטרות שלשמן ה' ברא אותו.

[14] תרגום + רמב"ן. ספורנו: אדם שנוצר מהאדמה אינו צריך פעולות מורכבות כדי להשיג לעצמו דברים הכרחיים.

[15] רש"י. תרגום הסביר על פי מדרש חז"ל שהכוונה לעמל תורה. אך לא הסביר את הקשר הצלע השנייה של הפסוק. אבן עזרא: הרשע נולד לעשיית הרע. מצודות: אדם נולד כדי שיעמול ויסתפק במה ששלו, בלי שייקח מאנשים אחרים. ספורנו: אדם נולד רק למטרה של עמל אחד – להוציא את שכלו אל הפועל, ובכך יהי הדומה לאלוקיו עד כמה שאפשר. כל מה שאדם צריך לכך – הוא יכול להשיג בקלות.

[16] רש"י. אבן עזרא בפירושו הראשון כתב שההשוואה היא בין בני האדם לעופות. כשם שבטבע העופות לעוף, כך בטבע האדם לחטוא. בפירושו השני כתב שהרשעים שעתידים להיות בגיהינום, מצליחים בעולם הזה להגיע למקומות גבוהים. בפירוש שלישי כתב שהכוונה לגיצי אש שעפים באוויר. באופן דומה פירש רלב"ג. ספורנו: "בני רשף" הן התאוות הגופניות, והן מגביהות לעודף כדי לחפש את המותרות שאין לאדם צורך בהן. מצודות: כשם שגיצי האש עפים בטבעם מעלה, כך האדם צריך בטבעו לעמול עבור פרנסתו.

[17] רש"י. תרגום הכוונה איננה דווקא לה', אלא לאנשים חזקים. רמב"ן: רק ה' גרם לכך שלאדם יהיה כעס ועמל בחייו. ספורנו: לאחר כל החקירות שעשיתי, הגעתי למסקנה שאני צריך לדרוש את ה'.

[18] רש"י. ספורנו כתב במפורש שהכוונה לתפילה. רמב"ן: "דברתי" פירושו "הנהגתי".

[19] ספורנו.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] רמב"ן והסביר שהכתוב הביא דווקא דוגמה זו, משום שכל שאר מהלכי הטבע בדרך כלל אינם נעצרים, ולכן שליטתו של ה' בטבע ניכרת הכי הרבה על ידי הגשם. רש"י הכוונה שה' מוריד גשמים בארץ ישראל בעצמו. ספורנו: הורדת הגשמים מראה שה' מסק את צרכי ברואיו.

[23] מצודות. רש"י: צלע זו עוסקת בירידת הגשמים בחוץ לארץ שנעשית על ידי שליח ולא על ידי ה' (בניגוד לארץ ישראל).

[24] רש"י. אבן עזרא הוסיף פירוש שהכוונה אינה דווקא לעניים, אלא כל העולם ימות אם לא יירדו גשמים.

[25] רש"י. רלב"ג: אנשים קשי יום נקראים קודרים משום שמצבם גורם להם לחשוב שהכל חשוך ורע.

[26] מצודות. תרגום: הכוונה למחשבות של המצרים – שה' הפר אותם ולא נתן להם להשמיד את ישראל.

[27] רש"י. אבן עזרא פיר ש"תושיה" פירושו חכמה או מלשון יש. בשני המקרים מדובר על פירוש דומה לרש"י שהם לא מצליחים ליישם את תכניותיהם. רלב"ג: "תושיה" היא שם לכל סדר חוקים, ולכן גם התורה נקראת כך, משום שהיא מהווה את הסדר של הראוי לעולם כולו. איוב אמר בהמשך (ו,יג) "ותושיה נדחמה ממני". אין כוונתו לתורה שעדיין לא ניתנה בתקופתו, אלא לסדר הנהגות וחוקים שנוקבעים על פי הנימוס. גם לפי פירושו, כוונת הכתוב כאן היא שהרשעים לא הצליחו ליישם את תכניותיהם, והוא הביא דוגמה לגנב שתכנן כיצד לגנוב משהו ולא הצליח בכך.

[28] מצודות. ספורנו: ה' ילכוד את האנשים בדברים שלהם – למשל את הסוחרים ילכוד בעיפוש הסחורות שלהם וכדומה. תרגום: גם את הפסוק הזה הסביר ביחס למצרים.

[29] מצודות. רש"י: כל עצה שנעשית במהירות נובעת מסכלות. רלב"ג: "נמהרה" מלשון נמהרי לב, כלומר: שהם לא יצליחו במעשיהם. אבן עזרא: "נמהרה" מלשון הריסה.

[30] רש"י.

[31] מצודות.

[32] רש"י. תרגום: הכוונה שה' הציל את עם ישראל מהמצרים. רלב"ג: התלבט אם הכוונה לשפלים ולקודרים שהוזכרו בפסוקים לעיל, או שהכוונה לאביון שהוזכר בסוף הפסוק. בהמשך דבריו הסביר את הפסוק בכמה אופנים. א. הפה של התוקף יכול לעזור לנתקף, למשל אם יאמר שהוא מתכוון לתקוף את העני, ומישהו ישמע את דבריו, הוא יכול להזהיר את העני. ב. ה' כביכול ישבור את שיניהם של הרשעים וימנע מהם מלטרוף כביכול את העניים. אבן עזרא: הכוונה שהאויב שיטיל מצור על העניים – ה' יוכל למנוע מהם את האוכל. לפי פירושו, הכתוב דיבר לעיל על האפשרות של ה' למנוע את ירידת הגשם לאנשים ולהבאת האויב עליהם, ולאחר שיחזרו בתשובה, הוא יכול למנוע מהאויב שהביא עליהם להמשיך לתקוף אותם. רמב"ן: חסרה ו לפני המילה "מפיהם", והכוונה שה' יציל את העני גם מהחרב של הרשעים וגם משיניהם.

[33] רש"י. תרגום: הכוונה שה' הציל את עם ישראל מפרעה שהיה מלך חזק.

[34] תרגום.

[35] רש"י.

[36] רש"י. רמב"ן: אם אדם לא חטא ובאו עליו ייסורים – ה' יוציא אותו מאותם ייסורים.

[37] מצודות. תרגום: כשם שאברהם אבינו הוכה בייסורים על ידי ה' – גם עם ישראל צריך לדעת לקבל ייסורים. ספורנו: הייסורים שה' מביא עליך נועדו לכפר על בני ביתך או על עוון הדור.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] רש"י.

[41] רש"י. אבן עזרא: התלבט אם הכוונה דווקא לשבע או שכך דרך המקרא לדבר על לשון רבים. רמב"ן: לא מדובר דווקא על שבע, אלא כך דרך המקרא. מהתרגום משמע שמדובר על שש צרות שקרו בעבר.

[42] מצודות. תרגום: הכוונה לרעב שהיה במצרים.

[43] מצודות. תרגום: הכוונה לחרב של עמלק.

[44] אבן עזרא. רש"י: הכוונה ללשונו של השטן. מצודות: הכוונה ללשון הרע שמדברים על בני אדם ואחרי זה בני האדם שדיברו עליהם סובלים ממה שנאמר עליהם כיוון שמחפשים להיפרע מהם על מעשיהם. תרגום: הכוונה ללשון הרע של בלעם.

[45] מצודות. תרגום: הכוונה לשודדים של מדין בדור המדבר.

[46] מצודות. רלב"ג: "כפן" היא מציאות שבה התבואה נמצאת בידי שומרי האוצרות, אבל אין חיסרון אמיתי. הרעב הוא כאשר יש מחסור אמיתי של התבואה. תרגום: הכוונה למלחמה נגד סיחון.

[47] מצודות. תרגום: הכוונה למלחמה נגד עוג.

[48] מצודות. רש"י: אבני השדה הם בני אדם מסוג מסוים (אך לא פירט). תרגום: הכוונה לנתינת לוחות הברית.

[49] מצודות. תרגום: הכנענים שנמשלו לנחשים השלימו איתך.

[50] מצודות.

[51] מצודות. רש"י: זו הצרה השביעית שה' ימנע ממך – הבית שלך יהיה שייך לך והיא לא תהיה חסרה לך. ספורנו: אתה תדריך את אנשי ביתך להתנהג בדרך טובה, ולא תחטא בכך, שמא חטאת בכך בעבר. באופן דומה פירש רלב"ג. רמב"ן: לא יקרה לך עכשיו שום עונש.

[52] תרגום.

[53] מצודות.

[54] מצודות. רש"י: הכוונה שיינצלו מהדבר. בשם חז"ל כתב ש"בכלח" בגימטריא שווה שישים, והכוונה שאנשים ימותו בגיל זה. רמב"ן: "כלח" מורכב משתי מילים "כאילו לח", כלומר, לא יהיה ניכר על המת שהוא זקן, משום שהוא ייראה צעיר. ספורנו: אם הגדיש יישאר עוד בשדה – הוא יתקלקל. כך אם הזקן ימשיך לחיות, עלולים לצוץ תקלות שונות. רלב"ג פירש "כעלות" מלשון כריתת הגדיש.

[55] מצודות.

[56] תרגום.

[57] רלב"ג.