דניאל פרק ב

דניאל פרק ב

(א) וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר לאחר שעברו שנתיים מאז שנבוכדנצר החריב את בית המקדש (שהיא בערך השנה העשרים למלכותו של נבוכדנצר),[1] חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת (לאחר שעברו שנתיים מאז שנבוכדנצר החריב את בית המקדש) נבוכדנצר חלם חלומות שונים,[2] וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ החלומות של נכובדנצר הפחידו אותו ולכן הנשימה שלו לא הייתה סדירה (אנשים נושמים במהירות כשהם מפחדים),[3] וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו השינה של נבוכדנצר נכרתה ממנו, נבוכדנצר לא היה יכול לישון יותר משום שהחלומות גרמו לו לחוסר מנוחה[4]: (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים נבוכדנצר ציווה לקרוא לאנשים הבאים: 1) חרטומים – חכמי הטבע, 2) אשפים – הבקיאים בחכמת הרפואה, 3) מכשפים – אנשים שיודעים לעשות מעין קסמים על ידי שהם בקיאים בחכמת המזלות, 4) כשדים – מגידי עתידות,[5] לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו (נבוכדנצר ציווה להביא לפניו את החרטומים, האשפים, המכשפים והכשדים) כדי להסביר לו את פשר חלומותיו, כדי להסביר לו מה המשמעות של החלומות שהוא חלם,[6] וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ החרטומים, האשפים, המכשפים והכשדים באו ונעמדו לפני נבוכדנצר[7]: (ג) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְ נבוכדנצר אמר לחכמים שהוא קרא להם (החרטומים, האשפים, המכשפים והכשדים): חֲלוֹם חָלָמְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם (נבוכדנצר אמר) אני חלמתי חלום, ואני מאוד רוצה לדעת את פתרון החלום ולכן הנשימות שלי קצרות[8]: (ד) וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית הכשדים ענו לנבוכדנצר בלשון ארמית (שהיא השפה שבה היו מדברים הכשדים):[9] מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי המלך (הכוונה היא לנבוכדנצר) יחיה לעולם! הכוונה היא שהמלך יחיה לזמן ארוך וכך היו נוהגים לברך את המלך כאשר היו מתחילים לדבר אתו,[10] אֱמַר חֶלְמָא לְעַבְדָךְ וּפִשְׁרָא נְחַוֵּא תאמר את החלום שחלמת לעבדיך, תאמר לנו את החלום, ואנחנו נאמר לך את פתרונו[11]: (ה) עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְכַשְׂדָּאֵי המלך נבוכדנצר ענה ואמר לכשדים:[12] מִלְּתָא מִנִּי אַזְדָּא המילה הלכה ממני, שכחתי את החלום שחלמתי,[13] הֵן לָא תְהוֹדְעוּנַּנִי חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ אם אתם (הכשדים) לא תודיעו לי את החלום שחלמתי ואת פשרו, אם אתם לא תדעו על מה חלמתי (ללא שאגיד לכם את דבר החלום) ואת פתרונו, אעניש אתכם בעונש הבא:[14] הַדָּמִין תִּתְעַבְדוּן אתם תיעשו לנתחים, אני אחתוך אתכם לנתחים,[15] וּבָתֵּיכוֹן נְוָלִי יִתְּשָׂמוּן והבתים שלכם ייהרסו וייהפכו להיות מקום לאשפה[16]: (ו) וְהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֹן ואם תאמרו לי את החלום ופתרונו,[17] מַתְּנָן וּנְבִזְבָּה וִיקָר שַׂגִּיא תְּקַבְּלוּן מִן קֳדָמָי (אם תאמרו לי את פתרון החלום) אתם תקבלו ממני מתנות, דורונות וכבוד גדול,[18] לָהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַחֲוֹנִי אך רק תאמרו לי את החלום ופתרונו, ולאחר שתענו לי, אפילו לא אבקש מכם אות או מופת כדי לברר שהפתרון שאמרתם הוא הפתרון הנכון[19]: (ז) עֲנוֹ תִנְיָנוּת וְאָמְרִין הכשדים ענו לנבוכדנצר פעם נוספת (אלא שבפסוק ד' הכשדים ענו למלך ישירות, ובפעם הזאת, לאחר שנבוכדנצר הפחיד אותם, הם ענו זה לזה בקול רם כדי שהמלך ישמע את דבריהם, אך הם לא ענו ישירות למלך):[20] מַלְכָּא חֶלְמָא יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי וּפִשְׁרָה נְהַחֲוֵה המלך יאמר לנו את חלומו ואנחנו נאמר לו את פשר החלום[21]: (ח) עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר נבוכדנצר ענה לכשדים ואמר להם: מִן יַצִּיב יָדַע אֲנָה דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין אני יודע שבזמן הזה אתם מכרתם את עצמכם למיתה,[22] כָּל קֳבֵל דִּי חֲזֵיתוֹן דִּי אַזְדָּא מִנִּי מִלְּתָא (אתם חייבתם את עצמכם בעונש מוות) כיוון שאתם ראיתם שהחלום הלך ממני, ראיתם ששכחתי את החלום, ובכל זאת אמרתם לי לומר לכם מהו החלום. נבוכדנצר אמר לכשדים שלאחר שאמר להם שאם לא יאמרו לו מהו החלום שחלם, הם יוצאו להורג, לא היה להם לחזור פעם נוספת על בקשתם הראשונה שהמלך יאמר להם את דבר החלום[23]: (ט) דִּי הֵן חֶלְמָא לָא תְהוֹדְעֻנַּנִי חֲדָה הִיא דָתְכוֹן אם אתם (הכשדים) לא תודיעו לי (נבוכדנצר) את תוכן החלום, דתכם היא אחת – כולכם תמותו,[24] וּמִלָּה כִדְבָה וּשְׁחִיתָה הִזְדְּמִנְתּוּן לְמֵאמַר קָדָמַי עַד דִּי עִדָּנָא יִשְׁתַּנֵּא ואתם (הכשדים) תכננתם לומר לי פתרון של שקר לגבי החלום, וכך חשבתם שתוכלו להרוויח זמן. נבוכדנצר אמר לכשדים שהוא יודע שהם תכננו לומר לו פתרון שאינו הפתרון האמיתי (משום שלא היה בכוחם לדעת את הפתרון האמיתי). לכן הם תכננו לומר שפתרון החלום יקרה כעבור הרבה שנים, ובינתיים עניין החלום יישכח עד שיגיע הזמן בו הפתרון אמור להתקיים לפי דבריהם,[25] לָהֵן חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי וְאִנְדַּע דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֻנַּנִי לכן, כדי שאדע שהפתרון שאתם תציעו לי הוא פתרון אמיתי ושיש בכוחכם למצוא את פתרונות החלומות, תאמרו לי את החלום עצמו, ובכך שאראה שאתם מצליחים לומר לי את החלום, אדע שגם הפתרון שאתם מציעים הוא פתרון נכון[26]: (י) עֲנוֹ כַשְׂדָּאֵי קֳדָם מַלְכָּא וְאָמְרִין הכשדים ענו לפני נבוכדנצר ואמרו בתשובתם:[27] לָא אִיתַי אֲנָשׁ עַל יַבֶּשְׁתָּא דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה (הכשדים ענו לנבוכדנצר) אין אדם בארץ שיוכל לעשות את דבר המלך. אין אדם שיוכל לומר למלך את מה שהוא חלם בלי שהמלך יספר לו את חלומו ("לא איתי" תרגומו "לא יש", כאשר הפירוש הוא "אין"),[28] כָּל קֳבֵל דִּי כָּל מֶלֶךְ רַב וְשַׁלִּיט מִלָּה כִדְנָה לָא שְׁאֵל לְכָל חַרְטֹּם וְאָשַׁף וְכַשְׂדָּי ולא היה אף מלך, אפילו מבין המלכים החזקים ביותר, שביקש כדבר הזה (לומר לו מהו החלום) מהחרטומים, מהאשפים ומהכשדים[29]: (יא) וּמִלְּתָא דִי מַלְכָּה שָׁאֵל יַקִּירָה ובקשתו של המלך היא כאילו כבדה כמו משא כבד. לא ניתן למלא אחר בקשתו של המלך,[30] וְאָחֳרָן לָא אִיתַי דִּי יְחַוִּנַּהּ קֳדָם מַלְכָּא ואין אף אדם בעולם שיוכל לומר לפני המלך מה החלום שחלם,[31] לָהֵן אֱלָהִין דִּי מְדָרְהוֹן עִם בִּשְׂרָא רק המלאכים המתגוררים עם בני אדם יודעים מה היה חלומו של המלך,[32] לָא אִיתוֹהִי ומלאכים אלה אינם נמצאים אתנו פה (ולכן אין מי שיוכל לומר למלך את החלום)[33]: (יב) כָּל קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא בְּנַס וּקְצַף שַׂגִּיא כתוצאה מהתשובה הזאת של הכשדים, הזדעף נבוכדנצר והתמלא בכעס גדול,[34] וַאֲמַר לְהוֹבָדָה לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל ובשעת כעסו אמר נבוכדנצר להרוג את כל החכמים בבבל[35]: (יג) וְדָתָא נֶפְקַת וְחַכִּימַיָּא מִתְקַטְּלִין המשפט יצא, והחכמים שבבבל התחילו להיהרג במצוות המלך,[36] וּבְעוֹ דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי לְהִתְקְטָלָה וגם דניאל וחבריו התבקשו להיהרג. עבדיו של נבוכדנצר רצו להרוג גם את דניאל ואת חבריו יחד עם שאר חכמי בבל[37]: (יד) בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא אז, כאשר התחילו להרוג את כל החכמים שבבבל, השיא דניאל עצה ודברים של טעם לאדם שנקרא בשם "אריוך", שהיה השר הממונה מטעם המלך על הריגת אנשים. דניאל יעץ לאריוך כיצד להתחמק מהריגת כל החכמים שבבבל,[38] דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל אריוך הוא שיצא להרוג את כל החכמים שבבבל. גם אריוך לא רצה להרוג את כל החכמים שבבבל, אלא שהיה מוכרח לעשות כן בגלל ציווי המלך, ולכן, כאשר דניאל נתן לו עצה כיצד להתחמק מהריגת החכמים, שמח על כך. עצתו של דניאל אינה כתובה בפסוקים[39]: (טו) עָנֵה וְאָמַר לְאַרְיוֹךְ שַׁלִּיטָא דִי מַלְכָּא דניאל ענה ואמר לאריוך השולט מטעם המלך: עַל מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן קֳדָם מַלְכָּא מדוע יצא גזר דין זה מלפני המלך? מדוע ציווה המלך להרוג את כל החכמים שבבבל?[40] אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל אז ענה אריוך לדניאל וסיפר לו את עניין החלום של נבוכדנצר ואת תשובת הכשדים[41]: (טז) וְדָנִיֵּאל עַל וּבְעָה מִן מַלְכָּא דניאל נכנס וביקש מהמלך,[42] דִּי זְמָן יִנְתֵּן לֵהּ וּפִשְׁרָא לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא (דניאל ביקש מהמלך) שיינתן לו זמן כדי לומר למלך את פתרון החלום (וזאת בנוסף לאמירת החלום עצמו)[43]: (יז) אֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְבַיְתֵהּ אֲזַל אז, לאחר שקיבל רשות מהמלך לומר את החלום ופתרונו, הלך דניאל לביתו כדי לבקש רחמים מאת ה',[44] וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חַבְרוֹהִי מִלְּתָא הוֹדַע וכן הודיע דניאל את עניין גזירת נבוכדנצר לחבריו: חנניה, מישאל ועזריה[45]: (יח) וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָה דְּנָה (דניאל סיפר את דבר גזירת המלך לחנניה, מישאל ועזריה) כדי שהם יבקשו רחמים מאת ה' על הסוד הזה, על חלומו של נבוכדנצר,[46] דִּי לָא יְהֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל וכך דניאל וחבריו לא ייהרגו יחד עם שאר חכמי בבל[47]: (יט) אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָה גֲלִי אז, במראה החלום, התגלה הסוד לדניאל,[48] אֱדַיִן דָּנִיֵּאל בָּרִךְ לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא ואז, לאחר שגילו לו את הסוד, בירך דניאל את אלוקי השמים[49]: (כ) עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר דניאל ענה ואמר בברכתו לה': לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא יהי שמו של אלוקים מבורך מהעולם ועד העולם, מהעולם התחתון ועד העולם העליון,[50] דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא (יהי שמו של ה' מבורך) שכל החכמה והגבורה שלו[51]: (כא) וְהוּא וה' עושה את הדברים הבאים: 1) מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא משנה את העיתים והזמנים,[52] 2) מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין מסיר מלכים ומקים מלכים אחרים (דניאל אמר זאת משום שהוא הבין מהחלום שמלכותו של נבוכדנצר תיפול),[53] 3) יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין ה' נותן חכמה לאלו שבסופו של דבר יהיו חכמים (בגלל שהם קיבלו את החכמה מה'),[54] 4) וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה וכן נותן ה' דעת למי שבסופו של דבר יהיה יודע בינה[55]: (כב) 5) הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא ה' מגלה דברים עמוקים ונסתרים (כמו את עניין החלום של נבוכדנצר),[56] 6) יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא ה' יודע מה נמצא בחושך,[57] 7) וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא והאור שורה עם ה'[58]: (כג) לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה לך אלוקי אבותיי אני מודה ומשבח,[59] דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא יְהַבְתְּ לִי על החכמה וגבורת השכל שנתת לי,[60] וּכְעַן הוֹדַעְתַּנִי דִּי בְעֵינָא מִנָּךְ דִּי מִלַּת מַלְכָּא הוֹדַעְתֶּנָא ועכשיו הודעת לי את מה שביקשתי ממך – את חלומו של המלך[61]: (כד) כָּל קֳבֵל דְּנָה לאחר שנגלה החלום,[62] דָּנִיֵּאל עַל עַל אַרְיוֹךְ דִּי מַנִּי מַלְכָּא לְהוֹבָדָה לְחַכִּימֵי בָבֶל דניאל נכנס לאריוך שהיה ממונה מטעם המלך על הריגת חכמי בבל,[63] אֲזַל וְכֵן אֲמַר לֵהּ דניאל הלך ואמר לאריוך:[64] לְחַכִּימֵי בָבֶל אַל תְּהוֹבֵד אל תהרוג את החכמים שבבבל,[65] הַעֵלְנִי קֳדָם מַלְכָּא תכניס אותי לפני המלך,[66] וּפִשְׁרָא לְמַלְכָּא אֲחַוֵּא ואני אגיד לפני המלך את פתרון החלום[67]: (כה) אֱדַיִן אַרְיוֹךְ בְּהִתְבְּהָלָה הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא אז הכניס אריוך במהירות את דניאל לפני המלך,[68] וְכֵן אֲמַר לֵהּ וכך אמר אריוך לנבוכדנצר: דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע מצאתי את אחד הגולים מיהודה שיודיע למלך את פתרון חלומו[69]: (כו) עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר ענה המלך שמכונה בלשצר ואמר לדניאל:[70] הַאִיתָךְ כָּהֵל לְהוֹדָעֻתַנִי חֶלְמָא דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ האם אתה יכול לומר לי את החלום ואת פשרו?[71]: (כז) עָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְאָמַר דניאל ענה לפני המלך ואמר לו: רָזָה דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל הסוד ששאל המלך, החלום והפיתרון שהמלך ביקש,[72] לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא החלום והפתרון שהמלך ביקש) לא החכמים, לא האשפים לא החרטומים ולא הגוזרים אינם יכולים לומר את הדברים מלך.[73] הגוזרים הם שרים שעל פיהם חותכים את העניינים הקשורים למלכות[74]: (כח) בְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין אבל יש אלוקים בשמים שמגלה סודות,[75] וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא והוא הודיע למלך נבוכדנצר מה יהיה באחרית הימים, מה יהיה בעוד זמן מה,[76] חֶלְמָךְ וְחֶזְוֵי רֵאשָׁךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ דְּנָה הוּא החלום ומה שראית בראשך כששכבת על משכבך הוא הדבר הבא[77]: (כט) אַנְתְּ מַלְכָּא רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ אתה המלך, ראית את מחשבותיך כאשר עלית על מיטתך, אתה חלמת על דברים שקשורים למחשבות שהעסיקו אותך במשך היום,[78] מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה וראית מה יהיה אחרי זה, ראית מה יהיה עם מי שימלוך אחריך,[79] וְגָלֵא רָזַיָּא הוֹדְעָךְ מָה דִי לֶהֱוֵא ומי שגילה לי את הסודות הוא שהודיע לך מה יהיה בעתיד[80]: (ל) וַאֲנָה לָא בְחָכְמָה דִּי אִיתַי בִּי מִן כָּל חַיַּיָּא רָזָא דְנָה גֱּלִי לִי ואני, לא משום שאני חכם יותר מכל מי שחי ה' גילה לי את הסוד, ה' לא גילה לי את הסוד בגלל שאני חכם מאוד,[81] לָהֵן עַל דִּבְרַת דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדְעוּן וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךְ תִּנְדַּע אלא ה' גילה לי את הסוד כדי לפתור את חלומו של המלך וכדי שתדע את מחשבותיך – כדי לומר לך מי ימלוך אחריך[82]: (לא) אַנְתְּ מַלְכָּא חָזֵה הֲוַיְתָ אתה המלך היית רואה בחלום,[83] וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא צַלְמָא דִּכֵּן רַב (ראית בחלום) והנה לפניך דמות של אדם גדול,[84] וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ והצלם הזה שנעמד מולך היה זוהר מאוד,[85] וְרֵוֵהּ דְּחִיל והתואר שלו היה מאוד מאיים[86]: (לב) הוּא צַלְמָא אותו צלם שראית בחלום,[87] רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב הראש שלו היה עשוי מזהב טוב,[88] חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף החזה שלו והזרועות שלו היו עשויות כסף,[89] מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ והבטן והירכיים שלו היו עשויים מנחושת[90]: (לג) שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל השוקיים של הצלם היו עשויים מברזל,[91] רַגְלוֹהִי מִנְּהֵין דִּי פַרְזֶל וּמִנְּהֵין דִּי חֲסַף והרגליים שלו – חלק מהם היו עשויות מברזל וחלק היו עשויות מחרס, חלק מכל רגל היה עשוי מברזל וחלק מכל רגל היה עשוי מחרס (אך לצלם היו רק שני רגליים)[92]: (לד) חָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן ראית את הצלם, את הדמות, עד שנכרת אבן מאליו – האבן לא נכרתה על ידי אדם,[93] וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא והאבן הכתה את הצלם על הרגליים שלו שהיו עשויות מברזל וחרס,[94] וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן והאבן כתשה את הרגליים של הדמות[95]: (לה) בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה אז (לאחר שהאבן הכתה בדמות) נכתשו כל המתכות והחרס שהיו בדמות שראית,[96] פַּרְזְלָא חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא כל הברזל, החרס, הנחושת, הכסף והזהב (הכל נכתש),[97] וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט והמתכות והחרס כאילו נהיו המוץ שעף מהגורן בקיץ,[98] וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא והרוח נשאה אותם ופיזרה אותם,[99] וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתֲּכַח לְהוֹן ולאחר שהם עפו, הם לא נמצאו בשום מקום,[100] וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוָת לְטוּר רַב והאבן שהכתה את הצלם, את הדמות, הפכה להר גדול,[101] וּמְלָת כָּל אַרְעָא וההר שנוצר מהאבן מילא את כל העולם[102]: (לו) דְּנָה חֶלְמָא זהו החלום שחלמת,[103] וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא ואת פתרון החלום אומר לפני המלך[104]: (לז) אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא אתה (נבוכדנצר) הוא מלך המולך על מלכים רבים,[105] דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ (אתה מולך על מלכים אחרים) שאלוקי השמים נתן לך מלכות חזקה, תקיפה ומכובדת[106]: (לח) וּבְכָל דִּי דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא (אתה מולך) על כל מקום שבו חיים בני אדם,[107] חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן וחיות השדה ועופות השמים ניתנו בידך ואתה שולט בכולם,[108] אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא ואתה הוא הדמות, הצלם עם ראש הזהב, שראית בחלום[109]: (לט) וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַע מִנָּךְ ולאחר שתסיים למלוך, תקום מלכות מדי ותמלוך, ומלכות זו תהיה שפלה יותר ממלכותך (כשם שהזרועות של הדמות היו עשויות מכסף, מתכת פחות חשובה מאשר הזהב שממנו היה עשוי ראשו של הדמות),[110] וּמַלְכוּ תְלִיתָאָה אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא והמלכות השלישית, מלכות יוון שתחליף את מלכות מדי ותשלוט בכל העולם, תהיה חזקה כנחושת (כשם שהבטן והירכיים של הדמות היו עשויות נחושת)[111]: (מ) וּמַלְכוּ רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא והמלכות הרביעית תהיה חזקה כברזל (כמו שבחלום השוקיים של הדמות היו עשויים מכסף),[112] כָּל קֳבֵל דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא כמו שהברזל כותשת ומרדדת את כל החומרים שהוזכרו עד עתה (זהב, כסף ונחושת),[113] וּכְפַרְזְלָא דִּי מְרָעַע כָּל אִלֵּין תַּדִּק וְתֵרֹעַ כך המלכות הרביעית תכתוש ותרוצץ את כל המלכויות שהיו לפניה[114]: (מא) וְדִי חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא מִנְּהֵן חֲסַף דִּי פֶחָר וּמִנְּהֵין פַּרְזֶל וזה שראית את הרגליים של הדמות, שחלק מכל רגל היה עשוי חרס שהגיע מיוצר החרס וחלק ממנו היה עשוי ברזל,[115] מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה המלכות תהיה מחולקת ויהיו שני מלכים שימלכו: מלך אחד יהיה חזק והאחר יהיה חלש,[116] וּמִן נִצְבְּתָא דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַהּ וגם המלכות החלשה – יהיה בה מן הברזל, המלך החזק יסייע למלך החלש,[117] כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא ומשום כך ראית את הברזל מעורבב בחרס העשוי טיט[118]: (מב) וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא מִנְּהֵין פַּרְזֶל וּמִנְּהֵין חֲסַף ומה שראית בחלום שהאצבעות של הדמות – חלק מהן היו עשויות מברזל וחלק מהן היו עשויות מחרס,[119] מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵה תְבִירָה מראה זה בא להודיע שחלק מהמלכות תהיה חזקה וחלק מהמלכות תהיה שבורה וחלשה[120]: (מג) וְדִי חֲזַיְתָ פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא ומה שראית את הברזל מעורבב עם החרס העשוי מטיט,[121] מִתְעָרְבִין לֶהֱוֹן בִּזְרַע אֲנָשָׁא המלכויות יהיו מעורבבים זה עם זה על ידי שהם יתחתנו זה עם זה – ולכן הם יעזרו זה לזה. הכוונה לשליטים השונים ממלכות ישמעאל שיעזרו זה לזה במלחמה נגד רומא,[122] וְלָא לֶהֱוֹן דָּבְקִין דְּנָה עִם דְּנָה אך הם לא יהיו דבוקים זה בזה באהבה אמתית,[123] הֵא כְדִי פַרְזְלָא לָא מִתְעָרַב עִם חַסְפָּא (הם לא יהיו דבוקים זה בזה באהבה אמתית) כשם שהברזל לא באמת מתערבב עם החרס[124]: (מד) וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן ובימים שמלכים אלו ימלכו, בזמן שישלטו גם הרומאים וגם הישמעאלים,[125] יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל יקים ה' אלוקי השמים מלכות שאף פעם לא תושחת,[126] וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק ומלכות זו לא תינתן אף פעם ביד מלכות אחרת,[127] תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא מלכות זו תכתוש ותשמיד את כל המלכויות שהיו לפניה,[128] וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא והיא, מלכות זו, תעמוד לעולם. הכוונה למלכותו של מלך המשיח[129]: (מה) כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן ומה שראית בחלום את האבן שנכרתה מעצמה מההר,[130] וְהַדֵּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא ואבן זו כתשה את הברזל, את הנחושת, את החרס, את הכסף ואת הזהב,[131] אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה האלוקים הגדול הודיע למלך נבוכדנצר מה יהיה אחריו. האבן מסמלת את מלך המשיח שעתיד לעמוד ולכלות את כל המלכויות שהיו לפניו, וכריתת האבן מעצמה מסמלת שמלכותו של המשיח לא תגיע בכח, אלא על ידי סיוע מה',[132] וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ וכשם שצדקתי בחלום שחלמת, כך אני צודק בפתרון. כשם שידעתי מה החלום שחלמת גם ללא שסיפרת לי אותו, כך אני גם צודק בפתרון החלום שאמרתי[133]: (מו) בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי אז, לאחר שדניאל סיים את דבריו, נפל המלך נבוכדנצר על פניו,[134] וּלְדָנִיֵּאל סְגִד המלך נבוכדנצר השתחווה לדניאל,[135] וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָה לֵהּ ונבוכדנצר רצה להקריב לפני דניאל מנחה ונסכים משום שהוא רצה לעשות את דניאל לאלוה[136]: (מז) עָנֵה מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל וְאָמַר (לאחר שדניאל סירב שנבוכדנצר יהפוך אותו לאלוה) ענה נבוכדנצר לדניאל ואמר לו:[137] מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין אמת הוא שהאלוהים שלכם הוא האלוה על האלוהים האחרים והמושל על כל המלכים,[138] וְגָלֵה רָזִין דִּי יְכֵלְתָּ לְמִגְלֵא רָזָה דְנָה והוא מגלה סודות, כך שיכולת לגלות את הסוד שלי. נבוכדנצר אמר שהוא מכיר באלוהות של ה' יתברך[139]: (מח) אֱדַיִן מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל רַבִּי אז גידל המלך נבוכדנצר את דניאל,[140] וּמַתְּנָן רַבְרְבָן שַׂגִּיאָן יְהַב לֵהּ ומתנות גדולות מאוד נתן לו,[141] וְהַשְׁלְטֵהּ עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל והוא השליט אותו על כל בבל,[142] וְרַב סִגְנִין עַל כָּל חַכִּימֵי בָבֶל ונבוכדנצר מינה את דניאל להיות השר הממונה על כל השרים האחרים[143]: (מט) וְדָנִיֵּאל בְּעָא מִן מַלְכָּא ודניאל ביקש מהמלך לתת תפקיד לחבריו (בפסוק לא' כתוב בדיוק מה ביקש דניאל),[144] וּמַנִּי עַל עֲבִידְתָּא דִּי מְדִינַת בָּבֶל לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ודניאל מינה את חבריו על עבודת המלך שבבבל. שמות חבריו היו: "שדרך", "מישך" ו"עבד נגו".[145] הכוונה לחנניה, מישאל ועזריה,[146] וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא ודניאל היה יושב בשער המלך. הישיבה בשער המלך סימלה מעמד של כבוד[147]:

[1] מצודות ורש"י, ואין הכוונה לשנה השנייה למלכותו (ובעצם הדבר ברור שלא ניתן לומר שהכוונה בשנה השנייה למלכותו שהרי פרק א עוסק בשנים מאוחרות יותר למלכותו, וגם שם מסופר על כך שהילדים יוכשרו למשך שלש שנים). א"ע: הכוונה היא לשנה השנייה שבה מלך על כל העמים. רלב"ג: הכוונה היא לשנה השנייה למלכותו של נבוכדנצר ודווקא משום שדניאל עוד לא היה מוכן לעמוד לפני המלך, קרא נבוכדנצר לחרטומים ולאשפים במקום לקרוא לו.

[2] מצודות. רלב"ג: אין הכוונה לחלומות שונים, אלא הכוונה היא שהוא חלם את אותו החלום מספר פעמים. רס"ג: חלומות בלשון רבים משום שבחלום היו מספר דברים שונים וכל אחד מהם נקרא חלום בפני עצמו: כסף, זהב וכו'. עיין אוצר לדרך חלק ד בפרק העוסק בענייני חלומות.

[3] מצודות. רש"י הסביר שהסיבה שכתוב ותתפעם עם שתי ת' בניגוד לנאמר אצל פרעה שם כתוב רק ת' אחת משום שכאן נעלם מנבוכדנצר לא רק פתרון החלום, אלא שנבוכדנצר לא זכר את החלום עצמו וזאת בניגוד לפרעה שזכר את החלום אך לא ידע את פתרונו. א"ע דחה פירוש זה, שהרי בפסוק ג כתוב "ותפעם רוחי" ללא ת' נוספת, ולכן מסביר את הת' הנוספת בדרך לשונית.

[4] מצודות. מלבי"ם: על ידי שנבוכדנצר נבהל במהלך החלום ובכל זאת הוא המשיך לישון, הוא הבין שהחלום איננו סתם חלום רע, אלא שיש בו תוכן נבואי.

[5] מצודות, ועיין בביאורנו לפרק א פסוק כ.. א"ע: החרטומים הם אנשים הבקיאים ביסודות כל דבר בבריאה (כנראה שפירושו הוא כמו פירושו של המצודות האומר שמדובר בחכמי הטבע). רס"ג פירש שמכשפים הינם אנשים שמכחישים את כוחו של מעלה או שמכים בשאיפה שעל ידי שהם שואפים בלחישה, הם מכים את בשרו של האדם. רלב"ג כתב שבחרטומים ובאשפים יש קצת אמת בעוד שלגבי המכשפים והכשדים אין שום קורטוב של אמת. לשיטתו הכשדים הם האומרים את דבריהם על פי גורלות והם טוענים שהם יודעים את השאלה מראש ואם אינם יודעים את השאלה הם מוציאים את השאלה מהשואל על ידי תחבולה. מלבי"ם: האשפים הם החוזים בכוכבים. המכשפים הם העוסקים במעשי שדים. את עניין הכשדים פירש כפירושו של רלב"ג. דעת סופרים: כתוב כאן "המלך" למרות שמילה זו לכאורה מיותרת, משום שהדברים נכתבו בזמנו של נבוכדנצר, ורצו להתייחס אליו בכבוד. כבוד זה נשמר גם לאחר מותו משום שההתייחסות של נבוכדנצר לחלום הייתה קונקרטית כראוי למלך. כמו"כ כתב שהכשדים אינם מכשפים, אלא העם השולט היה העם הכשדי וכאן באו לפני נבוכדנצר אנשים ששימשו במועצת העם.

[6] מצודות. דעת סופרים: דניאל לא הובא יחד עם שאר היועצים משום שהוא היה צעיר או משום שהוא לא עסק בכישופים.

[7] מלבי"ם: לבעלי הכישוף השונים הוסבר מה מצופה מהם עוד לפני שהם עמדו לפני המלך, כדי שהם יוכלו להתרכז בביתם ולהתייצב לפני המלך עם תשובה מוכנה. לפיכך, היה מצופה מהם שלא לבוא אל המלך אם אינם יודעים את הפתרון, אך בכל זאת הם באו והיה בכך משום מרד במלך.

[8] מצודות. א"ע כתב בשם רס"ג שנבוכדנצר ידע את החלום אך רצה לנסות את חכמיו. א"ע דחה דברים אלה משום שכתוב במפורש שנבוכדנצר לא ידע את עניין החלום, אלא שכאשר דניאל התחיל לומר לו את הדברים, הוא נזכר בחלומו. דעת סופרים: ייתכן שנבוכדנצר לא ציפה שהם יידעו את החלום, אלא חשב שאם יגידו לו את העתיד לקרות לו, הוא יצליח לדעת מה היה החלום.

[9] מצודות: הכשדים ענו ראשונים למלך משום שהם בקיאים יותר בפתרון החלומות. כמו"כ כתב שהם דיברו בלשון ארמית כדי שכולם יבינו את פתרון החלום, וכך יתבייש המלך מהעם. מלבי"ם: הכשדים הם שענו למלך, משום שהם היו היחידים שהיו בקיאים בשפה הארמית, וזאת לעומת שאר המכשפים למיניהם שהיו בהם גם כאלה שלא הכירו את השפה הארמית. דעת סופרים: הדיבור בלשון של ארמית נועדה למנוע משאר הנוכחים להבין את השיחה. כמו"כ כתב שלדורות השתמרה הארמית בפסוקים האלה משום שרצו לדייק בכל הפרטים, גם אלה שאינם נעימים, ולכן הדברים נכתבו בשפה שלא הייתה מוכרת לכולם. מור והדס (עמוד 25): הרב יגאל אריאל שליט"א הסביר את היותו של ספר דניאל כתוב במעין "סנדוויץ'": תחילתו עברית, לאחר מכן הספר כתוב בשפה הארמית ובסופו חוזר לשפה העברית. לפי הרב אריאל, הסיבה היא שכאשר דניאל פותר חלומות הקשורים למלכים אחרים, הוא מדגיש את היותו בגלות. לעומת זאת, כשדניאל עובר לעסוק בעניינים שקשורים לעם ישראל והגאולה, הוא חוזר לעברית. בהערה מודע הרב אריאל לקושי בהסברו: "בהסבר זה יש כנראה הרבה מן האמת, אלא שאיננו מיישב את כל השאלות. לפי זה, היה מקום לכתוב את פרק א ארמית ופרק ז בעברית. אף על פי כן נראה שאין חריגות אלו שוברות את הדברים. אפשר שמגמתם לטשטש את התחומים בין חלקי הספר ולהראות את אחדותו ואת תכניו המשותפים. ואולי סיבת הדבר היא חזון ארבע המלכויות המופיע בשלימותו בפרק ב ובפרק ז. חזון זה ראוי שייכתב ארמית כי יש בו תפיסה דטרמיניסטית חזקה של גלות, ולכן חלקו של הספר הנמצא בין שני החזונות נכתב בארמית".

[10] רלב"ג. מלבי"ם: הכשדים הבינו שחלומו של המלך היה רע מכך שהוא סירב לספר להם את עניין החלום. לכן הם איחלו לו שהוא יחיה לעולם – בניגוד למה שראה בחלום.

[11] מצודות. מלבי"ם: הכשדים אמרו למלך שהם יכולים לומר לו את פתרון החלום גם בלי לדעת את החלום עצמו, על ידי ראייה בכוכבים או ענייני כישוף אחרים, אך הם אינם יכולים לומר לו כיצד הוא ראה את הדברים בחלום עצמו. דעת סופרים: הכשדים אמרו שאינם יכולים להבטיח פתרון מוחלט, אלא הם יציעו את הפתרון לפני נבוכדנצר והוא יחליט האם לקבל את הפתרון.

[12] רלב"ג.

[13] מצודות. א"ע: החלום הם דברים קיימים ואמיתיים.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות. רס"ג: ונבזה היינו הוצאות – כסף וזהב כדי להוציא.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות. רס"ג התלבט אם המילה "זבנין" הינה מלשון "זימנין", מלשון זוממים והם מנסים להרוויח זמן עד שהוא יזכור את החלום או שהכוונה מלשון מכר, מלשון משא ומתן, שהם מדברים ומדברים עד שהוא יזכור את החלום. רלב"ג: הכשדים רצו להרוויח זמן משום שהם קיוו שהמלך יעבור לעסוק בנושא אחר. דעת סופרים: ברור שהכשדים ניסו להרוויח זמן משום שהם הבינו שנבוכדנצר נתקף בהתקפת שיגעון והם חיכו שהתקפה זו תעבור.

[23] מצודות. א"ע: נבוכדנצר אמר לכשדים שהוא מבין שהם מנסים להרוויח זמן ושאינם באמת רוצים לומר לו את פשר החלום.

[24] מצודות. מלבי"ם: נבוכדנצר אמר שללא שיאמרו לו את החלום, הוא לא יוכל להאמין בפתרון שיאמרו לו.

[25] מצודות. רש"י: הכוונה היא שנבוכדנצר אמר לכשדים שאם הם תכננו לומר לו דבר כזב, הרי שהם יומתו מיד, ולא ימתינו הרבה לפני שיהרגו אותם. רס"ג: הכוונה היא שהם רצו להרוויח זמן עד סוף השעה השלישית שבשעות אלו המלכים עוסקים בשיחה ולאחר מכן הם מפסיקים.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות. מלבי"ם: השקפת הכשדים הייתה שיש שני סוגים של אלוהות. יש אלוהות שהיא מורחקת מהאדם ויש אלוהות שמתחברת אל האדם. כל המכשפים שעסקו בחכמת הטבע, לא היו יכולים לומר למלך את עניין החלום ופתרונו, משום שהיה צורך באלוהות שתאמר להם את הפתרון והם לא היו מתחברים אל האלוה, אלא עושים את מעשיהם על פי הטבע. רק הכשדים שהיו מתחברים לאלוה, היו יכולים לדעת את החלום ופתרונו. אלא שהיות והמלך עצמו לא ידע את החלום עצמו, רק אלוה שמנותק מאדם יכול לדעת על מה המלך חלם, ולכן גם הם, הכשדים, לא היו יכולים לומר למלך על מה הוא חלם. דעת סופרים: למרות שבתקופה זו היו נביאים (יחזקאל), הכשדים עדיין חשבו שאין אדם בארץ שיוכל לענות לנבוכדנצר. שלש אפשרויות בדבר: א. הם לא הכירו את הנביאים. ב. הם הכירו אבל זלזלו בהם. ג. הם הכירו ולא זלזלו, אלא שהם חשבו שהנביאים אינם עוסקים בדברי שיגעון כמו החלום של נבוכדנצר. עיין בהערות לפסוק יא שם הבאנו את דבריו של רס"ג שפירש שהכשדים אכן אמרו לנבוכדנצר שהוא צריך נביא כדי למלא אחר בקשתו.

[29] מצודות. דעת סופרים: הכשדים התייחסו לנבוכדנצר כמלך רגיל ולכן הם אמרו לו שמעולם לא שאל אדם שאלה דומה לשאלה שנבוכדנצר שאל. לעומת זאת, נבוכדנצר חשב על עצמו שהוא מלך מיוחד ולכן הטענה הזו איננה טענה.

[30] רש"י. רס"ג: יקירא היא לשון נבואה והכשדים אמרו לנבוכדנצר שהוא צריך נביא כדי שיאמר לו מהו החלום שחלם.

[31] מצודות. רש"י הביא את מדרש חז"ל שהכשדים אמרו שאהרן הכהן אינו נמצא עם האורים והתומים כדי שיוכל לומר מהו החלום. אמר להם נבוכדנצר שאם יש כח כ"כ גדול בידי הכה"ג, ובכ"ז הכשדים ייעצו להחריב את ביהמ"ק, מגיע להם עונש מוות, ואכן הוא הוציא אותם להורג.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות. דעת סופרים: הוזכר כאן רק התואר מלך ללא ציון שמו של נבוכדנצר כדי לומר לנו שזהו טיבם של מלכי אומות העולם וכך הם מתנהגים.

[35] מצודות. דעת סופרים: גזירה זו הייתה כדי להעניש את החכמים שעזרו לנבוכדנצר במסעות הכיבוש שלו.

[36] מצודות.

[37] מצודות. דעת סופרים: בשם החיד"א כתב שגזירתו של המלך לא כללה את דניאל (משום שהוא לא נכלל בין חכמי בבל ולא נקרא אל המלך), אלא הייתה יוזמה עצמאית של אנשים ששנאו אותו על יהדותו.

[38] מצודות. א"ע: שר הטבחים המוזכר כאן איננו אותו תפקיד של פוטיפר. פוטיפר היה השר שהיה אחראי על הבישולים ולכן שם המלך את שר האופים ואת שר המשקים בבית הסוהר שלו. לעומת זאת, כאן מדובר על שר שהיה אחראי להריגת האנשים שהיו מחויבי מיתה על ידי המלך. מלבי"ם: דניאל ישב בשער המלך ולכן ברור שהוא ידע על גזרתו של נבוכדנצר מיד כשהיא נגזרה. אלא שדניאל החליט בהתחלה שלא להתערב עד שהדבר יהיה נוגע לו. אולם, לאחר שבאו לפניו ורצו להרוג אותו, אם הוא היה מבקש זמן כדי לדעת את עניין החלום ופתרונו, היו באים אליו בטענות מדוע הוא שתק עד עכשיו. לכן דניאל עשה את עצמו כאילו הוא לא ידע על עניין הגזירה ולאחר שהודיעו לו, הוא ביקש זמן נוסף כדי לברר את הדברים.

[39] מצודות.

[40] רש"י. מצודות: השאלה הייתה מדוע היה הציווי להרוג במהירות גדולה כל כך.

[41] רש"י.

[42] רש"י.

[43] מצודות. רלב"ג: ההבדל בין חלום שיש בו אמת לחלום שאין בו אמת הוא שבחלום שיש בו אמת, יוכל בעל החלום להיזכר בפרטיו.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] רלב"ג.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] רש"י. דעת סופרים: היה לכאורה צריך להקדים את הקמת המלך להפלתו, אלא שדניאל הקדים את הפלת המלך משום שהוא הבין מהחלום שהכוונה היא שנבוכדנצר עתיד ליפול.

[54] מצודות.

[55] מצודות. דעת סופרים: יש קשר בין הפלת המלכים לבין הענקת החכמה. דניאל אמר בדבריו שאמנם ה' ביטל מעם ישראל את המלוכה, אך הוא עדיין נתן להם חכמה יתירה.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות. א"ע: כל המעשים גלויים לפני ה'.

[59] מצודות. א"ע: השבח הוא על שהאבות של דניאל היו נביאים אך האומות לא זכו לנבואה.

[60] מצודות. רלב"ג: הכוונה לגבורה ממש, משום שלא ניתן לקבל את דבר ה' ללא גבורה.

[61] מצודות. א"ע: החלום נודע רק לדניאל אלא שהוא אמר בלשון רבים משום שגילוי החלום היה גם בזכות של חנניה, מישאל ועזריה. מוכרחים לומר לפירושו שהכוונה היא שזכות הרבים של ארבעה צדיקים עמדה לדניאל בראיית המראה ולא שחנניה מישאל ועזריה היו במדרגת נבואה, שהרי בפירושו לפרק א פסוק יז כתב שחנניה, מישאל ועזריה לא היו נביאים. דעת סופרים: נאמר כאן שהחלום התגלה לנבוכדנצר משום שאם דניאל היה נשלח כנביא כדי להתריע בפני נבוכדנצר, נבוכדנצר לא היה מתייחס אליו.

[62] מצודות.

[63] מצודות. מלבי"ם: דניאל הלך דווקא לאריוך ולא נכנס מיד אל המלך כדי שאריוך יפסיק בינתיים להרוג את החכמים. כמו כן דניאל יעץ לאריוך שכדי שנבוכדנצר לא יכעס עליו על שהוא איננו הורג את החכמים, אריוך יביא את דניאל בפני המלך וכך הוא יכול לטעון שהוא היה תוך כדי הריגת החכמים, אלא שהוא מצא את דניאל שיודע את פתרון החלום.

[64] מצודות.

[65] מצודות. דעת סופרים: הבקשה להימנע מהריגת חכמי בבל נועדה לחסוך בחיי אדם או כדי להראות לכולם שבזכות אדם מישראל ניצלו כל חכמי בבל.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מצודות. מלבי"ם: אריוך אמר לנבוכדנצר שדניאל הביא את חכמתו מרחוק ולכן אין לבוא אל חכמי בבל בטענה על שהם לא ידעו לענות אל המלך. כמו כן הסביר שאריוך רק אמר למלך שדניאל יודע את פתרון החלום משום שהוא לא האמין שדניאל יודע גם את החלום עצמו.

[70] מצודות. מלבי"ם: נבוכדנצר הזכיר ששמו של דניאל הוא בלשצר משום שכך הוא הסביר את הבנתו של דניאל במקום שחכמי בבל נכשלו – הוא הבין שיש בדניאל כוח אלוהי.

[71] מצודות. דעת סופרים: הפניה של נבוכדנצר אל דניאל שונה מהפניה שלו אל החכמים. כאן פנייתו של נבוכדנצר עדינה ואילו לחכמיו הוא פנה בגסות. ייתכן שהדבר נובע מאישיותו של דניאל שהייתה מעוררת כבוד.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] רס"ג בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא לשם של אומה. רלב"ג: הגוזרים הם קוסמים. רש"י: מדובר על אחד המינים של בעלי השדים.

[75] מצודות. א"ע: דניאל הזכיר אלוה בלשון יחיד וזאת לעומת החכמים של נבוכדנצר שהזכירו אלוהים בלשון רבים.

[76] מצודות. מלבי"ם: במשפט זה הסביר דניאל לנבוכדנצר את התועלת שתהיה לו בחכמי בבל ומדוע לא כדאי שהוא יהרוג אותם. החלום הנוכחי מספר על מה יקרה באחרית הימים, על זמן מרוחק, ולכן ה' אומר את חלומו רק למלך גדול. אולם, החלומות הפשוטים יותר, אינם מחייבים אמירה דווקא למלך ובנבואה, ולכן ניתן להסתפק בפתרונות החכמים הרגילים.

[77] מצודות. לדבריו, יש בפסוק מעין כפילות: החלום ומה שראה נבוכדנצר בראשו.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות. רש"י: הקב"ה שמגלה את הרזים, הוא זה שגילה את מה שיהיה בעתיד.

[81] רש"י.

[82] מצודות. מלבי"ם: דניאל אמר לנבוכדנצר שהיה צריך לומר את פתרון החלום רק לאדם אחד ולא לכל החכמים, ולכן הדברים נאמרו דווקא לו.

[83] מצודות. מלבי"ם: דניאל אמר לנבוכדנצר שהוא ראה את החלום מצד שהוא המלך ולכן נאמרו לו דברים שלא נאמרו לאנשים אחרים.

[84] מצודות. מלבי"ם: בשעה שדניאל התחיל לספר את החלום לנבוכדנצר, נבוכדנצר התחיל לראות את החלום עצמו. לכן דניאל אמר לנבוכדנצר "צלמא דכן", הצלם הזה שאתה רואה עכשיו, הוא הצלם שראית בחלום.

[85] מצודות. רש"י: היה לו בסיס מאוד גדול.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] רש"י.

[89] רש"י.

[90] רש"י.

[91] רש"י.

[92] רש"י.

[93] רש"י.

[94] מצודות.

[95] מצודות.

[96] רש"י.

[97] מצודות.

[98] רש"י.

[99] רש"י.

[100] רש"י.

[101] רש"י.

[102] מצודות.

[103] רש"י.

[104] רש"י. מצודות: דניאל אמר שהחלום נאמר משום שהפתרון נאמר משמים ולא היה ניתן לדעת את הפתרון רק על ידי חכמה. א"ע: דניאל אמר בלשון רבים "נאמר" משום שהוא התכוון לומר שניתן לפתור את החלום "אני יחד עם החכמה", והדברים נאמרו על דרך המוסר.

[105] מצודות. רש"י בשם חז"ל כתב שבכל מקום בספר דניאל שכתוב "מלך מלכיא", הכוונה לבשר ודם, חוץ מבפסוק זה שהכוונה לה'. דעת סופרים: הכוונה כאן כפולה. דניאל מתכוון לה' אך נותן לנבוכדנצר לחשוב שמדובר עליו.

[106] מצודות.

[107] מצודות.

[108] מצודות. רש"י: לנבוכדנצר היה יכולת לשלוט אפילו על החיות. מצודות הביא את מדרש חז"ל לגבי היכולת של נבוכדנצר לרכב על ארי, אך השמיט חלק אחר מהמדרש שקשור ליהויקים.

[109] רש"י.

[110] מצודות. רס"ג התלבט במה בדיוק תבוא לידי ביטוי השפלות. האם בכך שמלכות זו תהיה חלשה יותר, גרועה ממנו או פחות מכובדת. מלבי"ם: היו שתי זרועות כדי לומר שהמלכות הורכבה ממלכות פרס וממלכות מדי.

[111] מצודות.

[112] מצודות.

[113] מצודות.

[114] מצודות וכתב שהכוונה למלכות ישמעאל שמצד אחד יכתוש גם את מי שנשאר ממלכות מדי ופרס ומצד שני לא כתוב שמלכות זו תבוא אחרי מלכות יוון משום שהם לא הצליחו להכניע לגמרי את מלכות יוון שבכל מקום. רס"ג כתב שהמלכות הרביעית היא ארם, אך א"ע הקשה עליו וכתב שמלכות ארם היא חלק ממלכות יוון ואינה נחשבת כמלכות בפני עצמה, ולכן יש לומר שהכוונה בפסוק זה היא למלכות ישמעאל.

[115] מצודות.

[116] רש"י.

[117] מצודות. רס"ג התלבט אם הכוונה שהמלך החלש ייעזר במלך החזק או שמא המלך החלש ייעזר בכוחות שניתנו לו ממלכות בבל החזקה. הממלכה המחולקת היא הממלכה שלאחר נבוכדנצר, והממלכה תתחלק למדי ופרס. חכמי התורה יהיו במדי, שמסומל בחלום על ידי החזה, וגיבורי המלחמה יהיו בפרס, שמסומל על ידי הזרוע. המלכות המחולקת בסוף הינה חלוקה בין ארם ישמעאל ועיין בדבריו של א"ע שדחה את דבריו של רס"ג, הובאו לעיל בהערות לתחילת הפסוק.

[118] מצודות.

[119] מצודות.

[120] מצודות.

[121] מצודות.

[122] מצודות. רש"י: הם יתערבבו עם העמים האחרים, אך באמת הדת שלהם תהיה שונה מהדת של כל העמים האחרים ולכן הערבוב לא יהיה אמתי.

[123] מצודות.

[124] מצודות.

[125] מצודות. רש"י: ציין רק את הרומאים ולא את הישמעאלים.

[126] מצודות.

[127] מצודות.

[128] מצודות.

[129] מצודות.

[130] מצודות.

[131] מצודות.

[132] מצודות.

[133] מצודות.

[134] מצודות. מלבי"ם: נבוכדנצר חשב שיש בדניאל אלוהות משום שהוא ראה שיש בו דבר שיוצא מגדר הטבע.

[135] מצודות.

[136] רש"י. רס"ג הוסיף אפשרות נוספת להסבר הפסוק שהכוונה היא שנבוכדנצר רצה שתמיד יתנו לדניאל מתנות.

[137] מצודות.

[138] מצודות. מלבי"ם: בתקופה זו היה מקובל לייחס אלוהות לכל דבר בנפרד – הל מיוחד לרוחות, אל מיוחד לגשם וכדומה. נבוכדנצר אמר שהוא מאמין שה' יתברך הוא האלוה שמאחד מתחתיו את כל האלוהים הללו.

[139] מצודות.

[140] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא לאחר שהמלך ראה שדניאל לא שם את עצמו לאלוה, למרות שהמלך כן עשה זאת.

[141] מצודות.

[142] מצודות.

[143] מצודות.

[144] מצודות.

[145] מצודות.

[146] רש"י על פי האמור בפרק א. א"ע: דחה את האומרים שמדינה היא מחוז, אלא הכוונה היא לעיר בירה. הוכחה לכך ניתן למצוא מאחשוורוש שהיה שולט על 127 מדינה, ואם הכוונה רק למחוזות, לא מובן מה הגדולה שלו.

[147] מצודות. א"ע: בשער המלך היו יושבים הדיינים והשופטים. מלבי"ם: דניאל ביקש שבמקום שהוא ימונה לשר על בבל, המינוי יינתן לחנניה, מישאל ועזריה, והוא עצמו יישאר לשבת בשער המלך.