דניאל פרק יא

דניאל פרק יא

(א) וַאֲנִי אני המלאך גבריאל,[1] בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי בשנה הראשונה למלכותו של דריוש במדי. הכוונה לדריוש הראשון מלך מדי שניצח את בלשצר מלך בבל ולקח ממנו את המלוכה,[2] עָמְדִי לְמַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לוֹ עמדתי וחיזקתי את דבריו של מיכאל שר ישראל. כאשר דריוש עלה למלוכה, ביקשו שרי פרס ומדי ממנו להכביד את העול על בני ישראל. המלאך מיכאל עמד וביקש רחמים מאת ה' יתברך שלא יכביד את העול על בני ישראל. המלאך גבריאל עזר למלאך מיכאל במעמד הבקשה[3]: (ב) וְעַתָּה אֱמֶת אַגִּיד לָךְ ועכשיו, אני (המלאך גבריאל) אומר לך (דניאל) דברים שיתקיימו ללא שינוי, דברים שיתקיימו במדויק,[4] הִנֵּה עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים עֹמְדִים לְפָרַס לאחר דריוש מלך מדי, יעמדו עוד שלשה מלכים שימלכו על פרס: כורש, אחשורוש ודריוש בן אחשורוש (דריוש השני),[5] וְהָרְבִיעִי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר גָּדוֹל מִכֹּל והמלך הרביעי שימלוך על פרס – דריוש השני – יהיה עשיר וחזק יותר מכולם,[6] וּכְחֶזְקָתוֹ בְעָשְׁרוֹ יָעִיר הַכֹּל אֵת מַלְכוּת יָוָן וכאשר הוא יהיה עשיר גדול וחזק מאוד, הוא יעורר את מלכותו להילחם נגד מלכות יוון[7]: (ג) וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר על יון ימלוך מלך גיבור וחזק. הכוונה לאלכסנדר מוקדון,[8] וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב שלטונו של אותו מלך יהיה עצום, הן מבחינת השטח שהוא ישלוט אליו והן מבחינת משך השלטון,[9] וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ מלך יוון יעשה כרצונו – הוא יכבוש את פרס מדריוש[10]: (ד) וּכְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ כאשר מלך יוון יתחזק מאוד – תישבר מלכותו – הוא ימות,[11] וְתֵחָץ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם (לאחר שאלכסנדר ימות) מלכותו תתחלק לארבעה חלקים: רומא, מצרים, ארץ ישראל ופרס,[12] וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ השלטון של אלכסנדר מוקדון לא יעבור לבניו, אלא לבני משפחה אחרים,[13] וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל והשלטון של יורשיו של אלכסנדר לא יהיה חזק כמו השלטון שלו,[14] כִּי תִנָּתֵשׁ מַלְכוּתוֹ שהרי שלטונו של אלכסנדר יתחלק לארבעה מלכים אחרים,[15] וְלַאֲחֵרִים מִלְּבַד אֵלֶּה ובנוסף לארבעת המלכים שירשו את אלכסנדר, חלק משלטונו יחולק גם למלכים אחרים, וממילא השלטון שלהם לא יהיה חזק כמו שלטונו של אלכסנדר[16]: (ה) וְיֶחֱזַק מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וּמִן שָׂרָיו לאחר שהממלכה תפוצל, המלך מצאצאיו של אלכסנדר שימלוך בדרום יהיה חזק יותר מהמלך המולך בצפון ומהשרים שיהיו לו. הכוונה שמי שישלוט על מצרים יהיה חזק יותר מהמלכים שישלטו על הארצות הצפוניות. בפרשנים נחלקו הדעות אם הכוונה בממלכה הצפונית היא לשלטון שבאזור סוריה או לשלטון שבאזור רומא,[17] וְיֶחֱזַק עָלָיו וּמָשָׁל מִמְשָׁל רַב מֶמְשַׁלְתּוֹ ומלך הדרום ינצח במלחמה את מלך הצפון, ולאחר מכן הוא יתחזק בשלטונו וימלוך על הצפון למשך תקופה ארוכה[18]: (ו) וּלְקֵץ שָׁנִים יִתְחַבָּרוּ ולאחר תקופה מסוימת, ירצו מלך הצפון ומלך הדרום להתפייס,[19] וּבַת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב תָּבוֹא אֶל מֶלֶךְ הַצָּפוֹן לַעֲשׂוֹת מֵישָׁרִים וביתו של המלך הדרומי תבוא אל מלך הצפון כדי לפייס בין אביה למלך הצפון,[20] וְלֹא תַעְצֹר כּוֹחַ הַזְּרוֹעַ כוחו של מלך הדרום לא ימנע את תבוסתו בידי מלך הצפון,[21] וְלֹא יַעֲמֹד וּזְרֹעוֹ וכוחו וזרועו לא יעמדו למלך הדרום למנוע את תבוסתו בידי מלך הצפון,[22] וְתִנָּתֵן הִיא וּמְבִיאֶיהָ וְהַיֹּלְדָהּ וּמַחֲזִקָהּ בָּעִתִּים ומלך הצפון ייקח בשבי את האנשים הבאים: בת המלך, השרים שהביאו אותה, אביה והיועצים על פי הכוכבים. הכתוב מתאר את מפלת מלך הדרום בידי מלך הצפון, וזאת בשעה שבתו של המלך תנסה לפייס ביניהם[23]: (ז) וְעָמַד מִנֵּצֶר שָׁרָשֶׁיהָ כַּנּוֹ (לאחר שהמלך הצפוני ינצח את מלך דרום) יעמוד אחד מבניו של בת מלך הדרום ויבסס את מלכותו,[24] וְיָבֹא אֶל הַחַיִל בנו של בת מלך הדרום יבוא אל המקומות שבהם נמצאים חייליו של מלך הצפון (ויכבוש אותם),[25] וְיָבֹא בְּמָעוֹז מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בנו של בת מלך הדרום יבוא אל הערים המבוצרות של מלך הצפון,[26] וְעָשָׂה בָהֶם וְהֶחֱזִיק (בנו של בת מלך הדרום) יוכל לעשות בערים המבוצרות של מלך הצפון ככל מה שיחפוץ והוא יחזיק בערים האלה וישלוט עליהן. הכתוב אומר שלאחר שמלך הצפון ינצח את מלך הדרום, יחזור בנו של בת מלך הדרום וינצח את מלך הצפון[27]: (ח) וְגַם אֱלֹהֵיהֶם עִם נְסִכֵיהֶם וגם צלמי העבודה הזרה יחד עם השרים של מלך הצפון,[28] עִם כְּלֵי חֶמְדָּתָם כֶּסֶף וְזָהָב וגם כלי הכסף והזהב ששימשו בבתי העבודה הזרה,[29] בַּשְּׁבִי יָבִא מִצְרָיִם (העבודה הזרה, השרים וכלי הכסף והזהב) יילקחו למצרים בשבי,[30] וְהוּא שָׁנִים יַעֲמֹד מִמֶּלֶךְ הַצָּפוֹן מלך הדרום החדש – בנו של בת מלך הדרום הקודם – יחזיק במלכותו לתקופה ארוכה יותר ממלך הצפון[31]: (ט) וּבָא בְּמַלְכוּת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב מלך הדרום החדש יגיע למעלתו של סבו – מלכותו תהיה גדולה וחזקה כמלכותו של סבו,[32] וְשָׁב אֶל אַדְמָתוֹ ומלך הדרום החדש יחזור לממלכתו במצרים[33]: (י) וּבָנָיו יִתְגָּרוּ צאצאיו של מלך הצפון יתגרו במלך הדרום,[34] וְאָסְפוּ הֲמוֹן חֲיָלִים רַבִּים צאצאיו של מלך הצפון יאספו חיילים רבים כדי לצאת ולהילחם נגד מלך הדרום,[35] וּבָא בוֹא וְשָׁטַף וְעָבָר הצבא של מלך הצפון יעבור בהמוניו על פני ממלכת הדרום, עד שהדבר יהיה דומה כאילו שחיילי הצפון שטפו את ממלכת הדרום,[36] וְיָשֹׁב וְיִתְגָּרֶה עַד מָעֻזּוֹ וצאצאיו של מלך הדרום יחזור ויתגרה בערים המבוצרות של מלך הדרום. הכוונה היא שמלך הצפון בסופו של דבר יתחזק ויתקוף את מלך הדרום[37]: (יא) וְיִתְמַרְמַר מֶלֶךְ הַנֶּגֶב מלך הדרום יילחם באכזריות וימרר את חיילי הצפון,[38] וְיָצָא וְנִלְחַם עִמּוֹ עִם מֶלֶךְ הַצָּפוֹן מלך הדרום ייצא להילחם נגד מלך הצפון,[39] וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רָב מלך הצפון יעמיד צבא גדול שיילחם נגד מלך הדרום,[40] וְנִתַּן הֶהָמוֹן בְּיָדוֹ אך הצבא הגדול יינתן בידיו של מלך הדרום. מלך הדרום ינצח במלחמה את מלך הצפון[41]: (יב) וְנִשָּׂא הֶהָמוֹן וְרָם לְבָבוֹ ליבו של הצבא הצפוני יגבה והם יתגאו על שהם יוצאים להילחם נגד מלך הדרום,[42] וְהִפִּיל רִבֹּאוֹת צבא הצפון יצליח להרוג רבבות מחיילי הדרום,[43] וְלֹא יָעוֹז אך בכל זאת צבא הצפון לא יצליח לנצח את צבא הדרום[44]: (יג) וְשָׁב מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רַב מִן הָרִאשׁוֹן מלך הצפון יחזור ויעמיד צבא גדול יותר מהצבא שתקף בפעם הראשונה,[45] וּלְקֵץ הָעִתִּים שָׁנִים יָבוֹא בוֹא בְּחַיִל גָּדוֹל וּבִרְכוּשׁ רָב ולאחר תקופה יבוא הצבא של מלך הצפון בכח גדול מאוד, עם צבא גדול ועם הרבה ממון, במטרה להילחם נגד מלך הדרום[46]: (יד) וּבָעִתִּים הָהֵם רַבִּים יַעַמְדוּ עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב באותו הזמן, יהיו רבים נוספים שילחמו נגד מלך הדרום,[47] וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן ויהיו רשעים מבני ישראל שירוממו את עצמם כדי להעמיד נבואה. הכוונה לרשעים מתוך בני ישראל שישמשו כנביאי שקר וינבאו על מלך הדרום שהוא המשיח שעליו ניבאו הנביאים,[48] וְנִכְשָׁלוּ אך נביאי השקר יכשלו ויהרגו אותם לאחר שיתברר שנבואתם כוזבת[49]: (טו) וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה לאחר מכן, יבא מלך הצפון פעם נוספת, ויקים סוללות עפר מול הביצורים של ערי הדרום במטרה לכבוש אותן,[50] וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת מלך הצפון יצליח לכבוש את הערים המבוצרות של מלך הדרום, וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ והאנשים העוזרים למלך הנגב (מלך הדרום) לא יצליחו לעמוד במלחמה מול מלך הצפון. העוזרים נקראו זרועות של המלך משום שעל ידי שהם עוזרים למלך, הם משמשים בעצם כזרוע ארוכה שלו,[51] וְעַם מִבְחָרָיו וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד ולמרות שהחיילים המובחרים של מלך הדרום יעזרו לו להילחם, לא יהיה בהם כח לעמוד מול חיילי הצפון והם יפסידו במלחמה[52]: (טז) וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו מלך הצפון יוכל לעשות ככל מה שהוא רוצה לממלכה הדרומית, ולא יהיה מי שימנע ממנו מלעשות כן,[53] וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדוֹ מלך הצפון יעמוד בארץ ישראל (שנקראת בפסוק ארץ הצבי) וישמיד את הארץ.[54] הכוונה לאנטיוכוס שיכבוש את ארץ ישראל[55]: (יז) וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל מַלְכוּתוֹ מלך הצפון ישים את פניו לבא עם צבאו החזק בכל מלכותו של מלך הדרום,[56] וִישָׁרִים עִמּוֹ ובני ישראל שנקראו ישרים יהיו גם הם עם מלך הדרום. מלך הצפון ילחם גם נגד בני ישראל,[57] וְעָשָׂה מלך הצפון יצליח (להכניע את מלך הדרום ואת בני ישראל),[58] וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן לוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ מלך הצפון יצווה על שר צבאו להשחית את בת הנשים – את בני ישראל שנמשלו ליפה שבנשים,[59] וְלֹא תַעֲמֹד אך עצתו של מלך הצפון לא תעמוד – הוא לא יצליח להשמיד את בני ישראל,[60] וְלֹא לוֹ תִהְיֶה ובת הנשים, בני ישראל, לא יהיו למלך הצפון, משום שמתתיהו החשמונאי ימרוד בו[61]: (יח) וְיָשֵׂם פָּנָיו לְאִיִּים וְלָכַד רַבִּים לאחר המלחמה נגד מלך הדרום, מלך הצפון ישים את פניו להילחם נגד האיים והוא יצליח לכבוש רבים מהם,[62] וְהִשְׁבִּית קָצִין חֶרְפָּתוֹ לוֹ וה' שהוא המושל על העולם ישבית את הבזיונות שבהם אנטיוכוס ביזה את ה'. כאשר אנטיוכוס יצא לכבוש את ארץ ישראל, הוא היה מבזה את ה' ואת ישראל. הכתוב אומר שה' ישבית את הבזיונות האלה על ידי שהוא יביא עליו יסורים שיבזו אותו, וכך קרה שאנטיוכוס לקה בשחין בדרכו להטיל מצור על ירושלים, ולאחר שאמר לעבדיו להחזיר אותו לעיר אנטוכיא, הוא מת כתוצאה ממחלות רעות שבאו עליו,[63] בִּלְתִּי חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ וה' יעניש את אנטיוכוס גם על החטאים האחרים שבהם חטא, על ידי ענישתו בעונשים נוספים על העונשים שיבואו עליו על שביזה את ה'. הכתוב אומר שמעבר לעונשים שיבואו על אנטיוכוס על שביזה את ה', ה' יביא עליו גם עונשים נוספים[64]: (יט) וְיָשֵׁב פָּנָיו לְמָעוּזֵּי אַרְצוֹ אחרי שיכבוש את האיים, יחזור מלך צפון לערים המבוצרות שבארצו,[65] וְנִכְשַׁל וְנָפַל אך מלך הצפון ייכשל וייפול בדרך חזרה לארצו. הכוונה שאנטיוכוס לקה בשחין בדרך חזרה לארצו,[66] וְלֹא יִמָּצֵא והוא, אנטיוכוס, לא ימצא עוד בעולם, כיוון שהוא ימות זמן קצר לאחר מכן[67]: (כ) וְעָמַד עַל כַּנּוֹ מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ ומי שיעביר את הנוגש ממקומו, מתתיהו החשמונאי, יעמוד יתבסס יותר,[68] הֶדֶר מַלְכוּת מתתיהו נקרא "הדר מלכות" על שם ההדר והגבורה שלו ושל צאצאיו, עד שצאצאיו ישלטו על עם ישראל,[69] וּבְיָמִים אֲחָדִים יִשָּׁבֵר אך המלכות של בני חשמונאי לא תאריך ימים,[70] וְלֹא בְאַפַּיִם וְלֹא בְמִלְחָמָה מלכות החשמונאים לא תאריך ימים – לא בגלל כעסם של אומות אחרות ולא בגלל שעם אחר ילחם ויכניע את המלוכה, אלא בגלל סכסוכים פנימיים בין אריסטובלוס להורקנוס[71]: (כא) וְעָמַד עַל כַּנּוֹ נִבְזֶה ולאחר מכן יעמוד עם בזוי ויתחזק במלוכה. הכוונה לרומאים,[72] וְלֹא נָתְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְכוּת הרומאים הינם עם שלא הטילו עליו משמים גבורה מיוחדת (בניגוד לממלכות האחרות שהצליחו לכבוש שטחים נרחבים בזכות גבורתם),[73] וּבָא בְשַׁלְוָה הרומאים יצליחו להשתלט על העולם על ידי שכנוע ודברי שלווה, ולא על ידי כיבוש מלחמתי,[74] וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת והוא החזיק במלוכה על ידי שהוא אמר לכולם דברי חנופה, וכך כולם אהבו אותו וסיפרו לו את סודותיו עד שהוא הצליח לנצל את המידע שהם סיפרו לו כדי להשתלט עליהם[75]: (כב) וּזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף יִשָּׁטְפוּ מִלְּפָנָיו וְיִשָּׁבֵרוּ גיבורי יוון שעד עתה היו שוטפים את האומות האחרות ומחריבים אותם, ישברו בפני הרומאים. הרומאים יצליחו להכניע את גיבורי יוון,[76] וְגַם נְגִיד בְּרִית וגם עם ישראל שיכרות ברית עם הרומאים, יוכנע על ידם בסופו של דבר. הכתוב אומר שבסוף התהליך, הרומאים יצליחו להכניע את ממלכת יוון החזקה וגם את ממלכת ישראל – וזאת למרות הברית שנכרתה בין ממלכת ישראל לממלכת רומא[77]: (כג) וּמִן הִתְחַבְּרוּת אֵלָיו יַעֲשֶׂה מִרְמָה מעת שהרומאים יכרתו ברית עם ישראל, הם יכבשו את כל המקומות במרמה, היות והם יראו לישראל כאילו שהם בני ברית,[78] וְעָלָה וְעָצַם בִּמְעַט גּוֹי הרומאים יעלו ויכבשו את כל האזור הסמוך לארץ ישראל עם מעט חיילים רומיים, משום שחיילים מישראל יסייעו לרומא לכבוש את האזור[79]: (כד) בְּשַׁלְוָה וּבְמִשְׁמַנֵּי מְדִינָה יָבוֹא מלך רומא יכנס למשמני המדינה על ידי דברי שלום. משמני המדינה הם המקומות שבהם אצורים אוצרות המדינה (הכסף והזהב). הכתוב אומר שעל ידי שמלך רומא יפתה את העמים מסביב, הוא יצליח להיכנס לתוך המקומות הרגישים במדינה, כמו המקומות שבהם אצורים האוצרות, וכך הוא יצליח להכניע את העמים גם ללא מלחמה,[80] וְעָשָׂה אֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו מלך רומא יעשה מעשים שגם אבותיו וגם אבות אבותיו לא עשו (בהמשך יפורטו המעשים האלה),[81] בִּזָּה וְשָׁלָל וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר מלך רומא יפזר אצל העמים שמסביב לארץ ישראל ביזה, שלל ורכוש רב, כך שהם יחשבו שהוא אינו צריך בכלל את רכושם,[82] וְעַל מִבְצָרִים יְחַשֵּׁב מַחְשְׁבֹתָיו אך מטרתו האמתית בפיזור הרכוש הייתה לרגל ולהכיר את המקומות המבוצרים של האויב, וכך הוא יוכל לכבוש אותם,[83] וְעַד עֵת עד שיגיע הזמן שהוא יכבוש את כל המבצרים בפועל[84]: (כה) וְיָעֵר כֹּחוֹ וּלְבָבוֹ עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב בְּחַיִל גָּדוֹל מלך רומא יעיר את כוחו, הוא יתחזק, על מנת לצאת ולהילחם נגד מלך הדרום,[85] וּמֶלֶךְ הַנֶּגֶב יִתְגָּרֶה לַמִּלְחָמָה בְּחַיִל גָּדוֹל וְעָצוּם וגם מלך הדרום יתעורר להילחם נגד מלך רומא עם צבא גדול וחזק,[86] עַד מְאֹד וְלֹא יַעֲמֹד מלך הדרום לא יצליח לעמוד מול מלכות רומא, אלא הוא יובס במלחמה,[87] כִּי יַחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת (מלך הדרום לא יצליח לעמוד מול רומא) היות והרומאים יחשבו מחשבות כיצד לנצח אותו, והם עשו זאת על ידי מתן שוחד לשרי צבא מלך הדרום על מנת שיבגדו במלכם[88]: (כו) וְאֹכְלֵי פַת בָּגוֹ יִשְׁבְּרוּהוּ מי שאוכל על שולחנו (של מלך הדרום) – ישבור אותו. השרים שאוכלים על שולחנו של מלך הדרום ימרדו בו,[89] וְחֵילוֹ יִשְׁטוֹף את החיילים של מלך הדרום – ישטוף מלך הצפון. מלך הצפון ינצח בניצחון מוחץ את חייליו של מלך הדרום,[90] וְנָפְלוּ חֲלָלִים רַבִּים ואז יפלו חללים רבים מחיילי מלך הדרום[91]: (כז) וּשְׁנֵיהֶם הַמְּלָכִים לְבָבָם לְמֵרָע שני המלכים: מלך רומא והורקנוס, יחרשו מזימות להרע לבני ישראל,[92] וְעַל שֻׁלְחָן אֶחָד כָּזָב יְדַבֵּרוּ והם (מלך רומא והורקנוס) ידברו ביניהם דברי כזב על מלכות ישראל, הם יסכמו ביניהם שצריך להשמיד את ממלכת ישראל,[93] וְלֹא תִצְלָח מחשבתם לא תצליח באותה תקופה. בני ישראל לא יוכנעו באותו הזמן,[94] כִּי עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד (בני ישראל לא יוכנעו באותו הזמן) היות ועדיין לא הגיע הזמן להכניע את ישראל. רק לאחר כמאה ושלושים שנה יוכנעו בני ישראל – בימיו של אגריפס השני (הנקרא ברש"י אגריפס בן אגריפס) שהיה בנו של אגריפס ונינו של הורדוס, התבטל השלטון היהודי בארץ ישראל לגמרי.[95] על מנת להבין את הפסוק, נביא את הרקע ההיסטורי לפסוקים האלה. כמאה ושלושים שנה לפני חורבן בית המקדש הראשון, מלך אלכסנדר ינאי על ישראל. לאלכסנדר היו שני בנים: הורקנוס ואריסטובלוס שחילקו ביניהם את השלטון: הורקנוס היה הכהן הגדול ואריסטובלוס היה המלך. בשלב מסוים, הורקנוס חזר בו מהסכם זה ויצא לכבוש את הממלכה מאחיו. מלחמה זו בין האחים גרמה להתערבותו של פומפיוס, מצביא רומי, לעלות ולכבוש את ירושלים ומאז התחילה ההתערבות של הרומאים בממלכת ישראל. התערבות זו נמשכה עד לחורבן בית המקדש השני על ידי הרומאים[96]: (כח) וְיָשֹׁב אַרְצוֹ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל מלך רומא יחזור לארצו עם רכוש גדול שהוא לקח כשלל ממלך הדרום,[97] וּלְבָבוֹ עַל בְּרִית קֹדֶשׁ ובלבבו הוא יחשוב איך להפר את הברית שהוא כרת עם העם הקדוש – עם בני ישראל,[98] וְעָשָׂה וְשָׁב לְאַרְצוֹ והוא באמת יעשה כך, הוא יפר את הברית עם בני ישראל ולאחר מכן הוא יחזור לארצו[99]: (כט) לַמּוֹעֵד יָשׁוּב וּבָא בַנֶּגֶב לאחר זמן מסוים, הוא יחזור להילחם בארץ הדרומית,[100] וְלֹא תִהְיֶה כָרִאשֹׁנָה וְכָאַחֲרֹנָה אך מבחינתו של מלך רומא, מלחמה זו לא תהיה מוצלחת כמו שתי המלחמות הקודמות שבהן הוא ניצח[101]: (ל) וּבָאוּ בוֹ צִיִּים כִּתִּים קבוצות וגדודים רומאים ימרדו במלך רומא,[102] וְנִכְאָה מלך רומאי ישבר קצת, הוא יפסיד במלחמה נגד האנשים שמרדו בו,[103] וְשָׁב וְזָעַם עַל בְּרִית קוֹדֶשׁ מלך רומא יחזור לארצו ויפר את הברית שהוא כרת עם בני ישראל,[104] וְעָשָׂה מלך רומא גם יאסוף חיילים רבים כדי שיילחמו נגד בני ישראל,[105] וְשָׁב וְיָבֵן עַל עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ מלך רומא יחזור ויתבונן ויראה שבני ישראל עזבו את קיום התורה ושיש הרבה שנאת חינם בתוכם, ולכן הוא יהיה בטוח שהוא יצליח לנצח במלחמה[106]: (לא) וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ ויהיו אנשים גיבורים מצבא מלך רומא,[107] וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז (יעמדו גיבורים של מלך רומא) ויחללו את בית המקדש שהוא המקור לחוזקם של בני ישראל,[108] וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד והם יבטלו את הקרבת קרבן התמיד,[109] וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם ובמקום שבו בנוי עכשיו בית המקדש, יעמידו הרומאים עבודה זרה אילמת, שאיננה יכולה לדבר[110]: (לב) וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת הרומאים יתחנפו לאותם אנשים מישראל שירשיעו ויעזבו את הברית שה' כרת עם בני ישראל,[111] וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ והכשרים בעם ישראל ימשיכו להחזיק ולעשות את מצוות התורה[112]: (לג) וּמַשְׂכִּילֵי עָם יָבִינוּ לָרַבִּים וחכמי התורה (כשושלת של בית רבי) ילמדו תורה לקהל בני ישראל,[113] וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים ולאורך תקופה ארוכה, אותם חכמים יוכשלו למות על ידי חרב, להבות, שבי וביזה[114]: (לד) וּבְהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט לאורך התקופה שחכמים אלו ימותו, הם יוכלו להיעזר קצת ולהינצל ממיתה בכמה אופנים (כמו תשלום שוחד לאויבים). לאורך הדורות, יהיו חכמים מעטים שיוכלו להינצל מהמוות,[115] וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת אך חלק גדול מהעם יתפתה לדברי החנופה של הרומאים ויצטרף לאויב במלחמתו נגד ישראל[116]: (לה) וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד עֵת קֵץ חלק מהחכמים יכשלו בחישובים מדויקים של הקץ, הם ינסו לחשב מתי בדיוק יגאלו בני ישראל, אך החישובים שלהם לא יהיו נכונים,[117] כִּי עוֹד לַמּוֹעֵד (חלק מהחכמים יטעו בחישוב הקץ) היות ועדיין לא הגיע הזמן להיגאל. אולם, הרצון של אותם חכמים להיגאל יטעה אותם לחשב חישובים שאינם נכונים, היות והאדם נגרר אח הרצון שלו[118]: (לו) וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ מלך רומא יוכל לעשות ככל מה שהוא ירצה ולא יהיה מי שימנע ממנו מלעשות זאת,[119] וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל והוא יצליח להתרומם בליבו מעל כל האנשים בעלי כח, מלך רומא יתמלא בגאווה על שאר העולם,[120] וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת ועל ה' הוא יאמר דברי גנאי נפלאים ומכוסים, דברי גנאי כל כך גדולים שמעולם לא נאמרו,[121] וְהִצְלִיחַ עַד כָּלָה זַעַם מלך רומא יצליח במעשיו נגד בני ישראל עד שיגמר הזעם של ה' עליהם (על בני ישראל),[122] כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה (זעמו של ה' על בני ישראל יגמר) כאשר ייעשה בהם כליון. לאחר שהרומאים יוכלו להשמיד חלק גדול מעם ישראל, ה' יסיים לכעוס על בני ישראל, ואז הרומאים לא יצליחו לפגוע בישראל יותר[123]: (לז) וְעַל אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין הרומאים לא יבינו מיהו האל של אבותיו והם יעבדו עבודה זרה במקום לעבוד את ה',[124] וְעַל חֶמְדַּת נָשִׁים מלך רומא גם לא יתייחס לחמדת הנשים, לכנסת ישראל שנקראת היפה בנשים,[125] וְעַל כָּל אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין מלך רומא לא יתייחס לאף אלוה – לא רק שהוא לא יתייחס לה' יתברך, אלא הוא לא יתייחס לאף אלוה של העמים האחרים, אלא רק לאלוהים שהוא עובד,[126] כִּי עַל כֹּל יִתְגַּדָּל שהרי הוא (מלך רומא) יתגאה על כולם ולא יתייחס לשום אדם או עם (ולכן הוא לא יתייחס לעם ישראל וינסה להשמיד אותו)[127]: (לח) וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים עַל כַּנּוֹ יְכַבֵּד כלפי חוץ, הרומאים היו מראים עצמם כאילו הם מכבדים את האלוה של כל עם שהם רצו לכבוש. בכך רצו הרומאים להתחנף אל העם ולהראות לו כאילו שהם מכבדים אותו, ומיד לאחר מכן הרומאים היו כובשים אותו בהפתעה,[128] וְלֶאֱלוֹהַּ אֲשֶׁר לֹא יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו יְכַבֵּד ועכשיו הרומאים מכבדים את האלוה שאבותיו לא הכירו,[129] בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת (הרומאים מכבדים אל האלילים) בזהב, כסף, אבנים יקרות ובדברים יפים אחרים[130]: (לט) וְעָשָׂה לְמִבְצְרֵי מָעֻזִּים עִם אֱלוֹהַּ נֵכָר מלך רומא יבנה בניינים גדולים ומבוצרים לעבודה הזרה של העמים האחרים (במטרה להחניף להם),[131] אֲשֶׁר יַכִּיר יַרְבֶּה כָבוֹד (כאשר מלך רומא ירצה לכבוש עם אחר) הוא יכבד מאוד את השרים שהוא יכיר מהעמים האחרים ויתחנף להם,[132] וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים מלך רומא ימנה את השרים האלה למושלים על אנשים רבים (וכך ירכוש את אמון השרים האלה),[133] וַאֲדָמָה יְחַלֵּק בִּמְחִיר מלך רומא גם יחלק אדמות לאותם השרים כדי שהם יתמכו בשלטונו. התמיכה במלך רומא היה המחיר ששרים אלו נדרשו לשלם על האדמות שניתנו להם[134]: (מ) וּבְעֵת קֵץ כאשר יגיע זמן הגאולה,[135] יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב (כאשר יגיע זמן הגאולה) מלך הדרום יכה את מלך רומא,[136] וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת ומלך רומא יסתער וילחם נגד מלך הדרום בסיוע של מרכבות, פרשים והרבה אניות,[137] וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר ומלך רומא יעבור בחוזקה בכל ארצות הדרום ויכבוש אותם[138]: (מא) וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי (לאחר שמלך רומא ינצח את מלך הדרום) הוא יעבור בארץ ישראל החמודה,[139] וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ יהיו ארצות רבות שיכשלו מפניו של מלך רומא, יהיו ארצות רבות שהוא יצליח לכבוש,[140] וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ אך הארצות הבאות ימלטו מידיו של מלך רומא, את הארצות הבאות הוא לא יצליח לכבוש:[141] 1) אֱדוֹם את ארץ אדום. 2) וּמוֹאָב את ארץ מואב. 3) וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן את הערים המובחרות של ארץ עמון[142]: (מב) וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת מלך רומא ישלח את ידו על מנת להכות בארצות רבות,[143] וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה ולא יינצל שום דבר מארץ מצרים – מלך רומא יצליח להשמיד לגמרי את כל ארץ מצרים[144]: (מג) וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם מלך רומא יצליח לשלוט על כל המטמונות של מלך מצרים: מטמונות הזהב, מטמונות הכסף וכל הדברים היפים של מצרים,[145] וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו מלך רומא יצליח גם לרמוס ולנצח את העם הלובי ואת העם הכושי[146]: (מד) וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן ולאחר מכן יהיו שמועות שיבואו למלך רומא, והוא ישמע שהיו עמים שתקפו אותו ממזרח ומצפון,[147] וְיָצָא בְּחֵמָא גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים ואז מלך רומא ייצא בכעס גדול על מנת להשמיד ולהחרים את העמים הרבים שתקפו אותו (החרמה היא מילה שמשמעותה גם כן השמדה ונכפלה כדי להדגיש את רצונו העז של מלך רומא להשמיד אותם)[148]: (מה) וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ מלך רומא יקים את ארמונו בין הים לבין הר המוריה,[149] וּבָא עַד קִצּוֹ ואז ממלכתו תבוא אל קיצה, מלך רומא יאבד את מלכותו,[150] וְאֵין עוֹזֵר לוֹ (מלך רומא יאבד את מלכותו) כיון שלא יהיה עם אחר שיעזור לו במלחמותיו נגד שאר העמים[151]:

[1] רש"י.

[2] רש"י.

[3] רש"י. מצודות: לא כתוב מה הייתה השאלה של מיכאל, וכתב שאולי השאלה הייתה שכורש יקח את המלוכה במקומו של דריוש וישלח את בני ישראל לארצם. בהמשך פירש שדברי המלאך נאמרו בתקופת מלכותו של כורש. מלבי"ם: הכוונה היא שהמלאך עזר לדריוש לקיים את הבטחתו להרשות לבני ישראל לבנות את בית המקדש מחדש.

[4] מצודות.

[5] רש"י בפירושו הראשון. לפי פירוש זה, דריוש נקרא כאן המלך הרביעי משום שהוא המלך הרביעי שמלך על מדי, והוא נקרא בפסוק גם בשם המלך השלישי וגם בשם המלך הרביעי. בשם יוסף בן גוריון כתב שלאחר שכורש מלך, מלך בנו שנקרא במבישה, ולאחר מכן מלכו אחשורוש ודריוש השני. לפי פירוש זה, בצלע הפסוק העוסקת במלך הרביעי, הכוונה לרביעי שימלוך לאחר דריוש הראשון. מצודות: המלאך דיבר בתקופת מלכותו של כורש. שלשת המלכים הם כורש, אחשורוש ודריוש השני. מלבי"ם: הכוונה שיעמדו עוד שלושה מלכים חוץ מכורש. עיין בספרנו אוצר מפרשי התנ"ך על ספר עזרא במאמר העוסק בכרונולוגיה של מלכי פרס.

[6] מצודות. רלב"ג: הכוונה לארתחשסתא השני שנקרא גם הוא דריוש. עיין אוצר המאמרים באוצר מפרשי התנ"ך על ספר עזרא, שם הרחבנו בעניין הזיהוי של ארתחשסתא ושל דריוש. א"ע: כתב בשם ר' משה הספרדי שהיו שישה מלכים לפרס: דריוש הזקן, כורש, אחשורוש, ארתחשסתא (שציווה שירושלים לא תיבנה לאחר שצרי יהודה פנו אליו), דריוש השני שציווה לבנות את בית המקדש, ארתחשסתא השני שאותו הרג אלכסנדר ובימיו עלו עזרא ונחמיה. בשם עצמו כתב שהיו חמישה מלכים: דריוש, כורש, אחשורוש שנקרא גם בשם ארתחשסתא, דריוש השני וארתחשסתא. מלבי"ם: המלך הרביעי הוא כורש ומה שנאמר לפני כן שיהיו עוד שלשה מלכים לפרס, הכוונה היא ללא כורש.

[7] רש"י. מלבי"ם: בתקופה הזו, לא היה מלך מיוחד ביוון, ולכן הייתה התעוררות להילחם נגדם.

[8] רש"י.

[9] דעת מקרא.

[10] רש"י. מצודות כתב שהוא גם הרג את דריוש.

[11] רש"י. רלב"ג: בני משפחתו ישימו רעל בתוך מאכלו. א"ע: אלכסנדר מת בגיל צעיר.כמו"כ כתב א"ע שבפירושו המבאר את הפסוקים שעד לחורבן בית המקדש השני, הוא הולך לקצר ללא התייחסות לכל הפרטים הרבים שהביא יוסף בן גוריון בדבריו. אולם, בפסוקים המתארים את שיארע לאחר חורבן בית המקדש השני, הוא יאריך, משום שפסוקים אלה עוסקים במה שעתיד לבא עלינו.

[12] מצודות.

[13] רש"י.

[14] רש"י.

[15] רש"י.

[16] רש"י.

[17] מצודות וכתב שהכוונה למלך רומי. א"ע: הכוונה לשלטון של ארם – סוריא. רס"ג ורלב"ג פירשו שהכוונה היא שמלך הצפון יתחזק על מלך הדרום.

[18] מצודות.

[19] מצודות. רלב"ג: הכוונה שמלך הצפון ומלך הדרום יבואו הקשרי חיתון ביניהם. רס"ג: כאשר מלך הדרום יראה שהוא כבוש תחת מלך הצפון, הוא יציע את ביתו לאישה כדי שהם יתפייסו.

[20] רש"י.

[21] רש"י.

[22] מצודות.

[23] מצודות. רס"ג: היולדה היא הנערה שמשרתת את בת המלך. מחזיקה הוא אביה שמחזיק אנשים בבית הכלא. א"ע: בת הדרום היא מלכת שבא, ומלך הצפון ינסה לקחת אותה לאישה ומלך הדרום ימנע זאת ממנה.

[24] רש"י. מצודות: הכוונה היא שאחד מבני בת מלך הדרום ישב על כסא המלכות של אביו. רלב"ג: מדובר על בן אחיה או בן אחותה של בת המלך. רס"ג: מדובר על אחיה של בת המלך.

את המילה "כנו" פירשנו על פי ביאורו של בעל המצודות שפירש מילה זו מלשון ביסוס. רס"ג כתב שהכוונה היא לשורש וענף, כאשר המשמעות היא לשורש וענף שיוצא ממלך הדרום.

[25] מצודות.

[26] רש"י.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] דעת מקרא.

[30] רס"ג.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] רש"י.

[35] מצודות.

[36] מצודות. א"ע: הכוונה שמלך הצפון יביא אניות עד לממלכתו של מלך הדרום.

[37] מצודות.

[38] מצודות. רס"ג הוסיף פירוש נוסף שהכוונה היא שהוא ינהג בשלטון – מלשון מרות.

[39] מצודות.

[40] מצודות. א"ע כתב שהכוונה היא שמלך הדרום יעמיד צבא גדול מול מלך הצפון.

[41] מצודות.

[42] רש"י. מצודות: הכוונה היא לצבא הדרום – הם יתגאו על שהם יכו חיילים רבים מצבא הצפון.

[43] רש"י.

[44] רש"י.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] רס"ג. א"ע: הכוונה לאנשים בתקופתו של שמעון בן שטח.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] רש"י. מפירוש רלב"ג משמע שהחיילים המובחרים יהיו של מלך הצפון ושחיילי מלך הדרום לא יוכלו לנצח אותם במלחמה.

[53] רש"י.

[54] רש"י.

[55] מצודות. גם רש"י פירש כך בפסוק יז.

[56] רש"י. מצודות: מלך הצפון יבוא עם צבאו החזק בארץ ישראל. גם כאן חזר מצודות על פירושו שהכוונה לאנטיוכוס.

[57] רש"י. מצודות: הרשעים מבני ישראל יחברו לאנטיוכוס. יש להבין לפי פירושו מדוע השתמש הכתוב בלשון ישרים כדי לתאר את אותם רשעים. א"ע: הכוונה שיכרתו ברית שלום עם מלך הצפון ואין הכוונה לישראל. רס"ג: מלחמתו של מלך הצפון תהיה ישרה בעיני ה' ולכן הוא יצליח בקרב.

[58] רש"י. רלב"ג: אנטיוכוס ינסה להשחית את הצדיקים בישראל שיתנגדו להתיוונות.

[59] רש"י וזיהה את מלך הצפון עם אנטיוכוס ואת שר הצבא עם פוליפוס שר צבאו. א"ע: בת הנשים היא מלכת שבא. מלך הדרום יאפשר להשחית את מלכת שבא מכיוון שהיא הסריחה ברשותו. רלב"ג: מדובר על חנה ושבעת בניה. רס"ג: הכוונה לבת מלך הדרום שיתן את ביתו למלך הצפון במטרה למנוע את המשך המלחמות.

[60] רש"י וצריך לומר לפירושו שמה שכתוב שהוא יצליח לעשות הכוונה רק לכבוש את בני ישראל אך לא להשמיד אותם.

[61] רש"י. א"ע: מלך הדרום לא יתחתן בסופו של דבר עם מלכת שבא. רלב"ג: חנה לא תיכנע לאנטיוכוס שהרי גם היא מתה כמו בניה.

[62] מצודות. רלב"ג: אנטיוכוס יפנה לאיים כדי לחפש גם שם אנשים יראי ה'.

[63] רש"י. רס"ג: הכוונה היא שמלך הצפון ינצח באיים את הקצין שחירף אותו. רלב"ג: מתתיהו יהרוג את שליחו של המלך.

[64] מצודות.

[65] מצודות. רלב"ג: הכוונה שאנטיוכוס ינסה לכבוש את ירושלים.

[66] מצודות.

[67] מצודות. רלב"ג: הכוונה שאנטיוכוס יפול מהרכב ולא יצליח לעלות לירושלים.

[68] רש"י. רלב"ג: בניגוד לפרשנים האחרים שסבורים שהפסוקים הבאים עוסקים בעניין רומא, סובר הרלב"ג שהכוונה בפסוקים אלה היא לאנטיוכוס ולהמשך שלטון היוונים. לפי פירושו, הכוונה בצלע זו של הפסוק היא שבנו של אנטיוכוס יעלה לשלטון ויעביר את בני ישראל מהתורה וימנע מהם קיום מצוות. בן זה של אנטיוכוס ימות מהר על ידי דמיטריוס – וזו כוונת הכתוב בהמשך הפסוק.

[69] רש"י.

[70] רש"י.

[71] רש"י.

[72] רש"י. רלב"ג: הכוונה לדמטריוס שאיננו מזרע המלוכה והוא ימשול על היוונים במקומו של אנטיוכוס.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות. א"ע: הכוונה שהם יצליחו להשתלט על בני ישראל ללא תכנון מוקדם, אלא יעשו הכל בסתר.

[76] רש"י. א"ע: הזרועות הם האניות. רלב"ג: הכוונה שהגיבורים ושרי הצבא של דימיטריוס יוכנעו.

[77] רש"י. א"ע: הכוונה לאחד מבניו של הורדוס שיוכנע על ידי הרומיים. רלב"ג: הכוונה ליהודה מכבאי שהיה כהן משוח מלחמה שנהרג על ידי דימטריוס.

[78] רש"י. א"ע: בגלל שיהיו רבים שיחברו לרומא, הוא יעלה ויכבוש ארצות נוספות.

[79] רש"י. רלב"ג: הכוונה שדימטריוס חילק את צבאו לשניים, כך שבמעט חיילים הצליח להכניע את יהודה.

[80] מצודות. רס"ג: משמני המדינה הם האנשים העשירים שמימנו את ההוצאות הצבאיות.

[81] מצודות.

[82] רש"י.

[83] רש"י. רלב"ג: דימטריוס יפזר את הממון כדי ללכוד בסופו של דבר את המבצרים ביהודה.

[84] רש"י.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] רש"י.

[88] רש"י.

[89] רש"י.

[90] מצודות.

[91] מצודות.

[92] רש"י. מצודות: הכוונה למלך הצפון – מלך רומא, ולמלך הדרום – מלך מצרים, שישלימו ביניהם ולאחר מכן יחליטו להציק לישראל. רלב"ג: פירש שפסוק זה נאמר גם על הורקנוס ואריסטובלוס ובכך משנה מפירושו לאורך הפסוקים שכתב שהפסוקים מדברים על מלכות יוון.

[93] רש"י.

[94] רש"י.

[95] רש"י.

[96] על פי ספר יוסיפון. השלמה לרקע ההיסטורי (ישנם פרטים רבים נוספים אך נראה רק את עיקרי הדברים): המלחמה בין אריסטובלוס והורקנוס ידעה מהמורות ובסופו של דבר מונה הורקנוס שוב לשליט על יהודה. הורדוס, בנו של אנטיפרוס (היועץ הרומי של הורקנוס) התחיל גם הוא לשלוט בסוריה ולאחר מכן שלט גם על ממלכת יהודה.

[97] רש"י.

[98] רש"י. א"ע: הכוונה להפרת הברית בין ארם לבני ישראל. רס"ג: הכוונה שמלך רומא ירצה לבטל את ברית הקודש, את קיום תורת ישראל. מלבי"ם: פירש שהפסוקים האלה עדיין עוסקים באנטיוכוס (לשיטתו הפרק מחולק לשניים. החלק הראשון עוסק באנטיוכוס והחלק השני עוסק ברומא). אנטיוכוס ניסה לסכסך בין שני האחים ששלטו על מצרים במטרה לנצל את הסכסוך ביניהם על מנת להשתלט על ארץ מצרים. האחים עשו ביניהם שלום, ומעמדו של אנטיוכוס ירד. משראו כך בני ישראל, מרדו גם הם באנטיוכוס ומינו לכהן גדול את הכהן הגדול שאנטיוכוס העביר מתפקידו. אנטיוכוס הרג רבים מישראל וניסה לתקוף פעם נוספת את מצרים, אלא שתושבי מצרים קראו לעזרתם של הרומאים שאיימו על אנטיוכוס שאם הוא לא ייסוג, הם יתקפו אותו. הפסוקים אינם מתארים את מלחמת החשמונאים באנטיוכוס, היות והדברים כבר נאמרו במראה הקודם.

[99] רש"י.

[100] רש"י. מצודות: הכוונה שבדיוק לאחר שנה הוא יחזור וילחם עם ארץ הדרום.

[101] רש"י. מצודות כתב שהמלחמה האחרונה היא המלחמה הכתובה בפסוקים הבאים.

[102] רש"י. מצודות: הכוונה שיהיו חיילים מהממלכה הדרומית שיתקפו את מלך רומא. א"ע: הציים הם האוניות.

[103] רש"י.

[104] רש"י.

[105] רש"י. א"ע: מלך רומא יחזור לארצו בבושת פנים והוא יכעס על אגריפס המלך.

[106] רש"י. א"ע: הכוונה שהוא ילחם נגד אנשי ירושלים שמרדו במלך והרגו את אנשיו. רס"ג: הכוונה לישמעאלים שלאחר שהגלו את ישראל חללו את מקום המקדש.

[107] רש"י. א"ע: דחה את פירוש הקראים שפירשו פסוק זה על מכה ועל הישמעאלים וכתב שהעבודה הזרה של הישמעאלים עדיין קיימת. כמו"כ דחה את הגימטריות שהביאו פרשנים שונים להסבר הקץ בפסוקים אלה, וכתב שלא ייתכן לומר כן משום שדניאל עצמו לא ידע את הקץ. מלבי"ם: הכוונה "ממנו" היא שהרומאים יהיו חזקים יותר מאנטיוכוס עליו דיברנו עד עתה.

[108] מצודות. מלבי"ם: המקדש נקרא מעוז משום שבניין המקדש בתקופת הרומאים היה גדול, מפואר וחזק יותר בהשוואה לבית המקדש שעמד בתקופתו של אנטיוכוס.

[109] מצודות. אמנם הוא כתב שביטול קרבן התמיד היה על ידי חורבן בית המקדש, אך המשנה במסכת תענית כתבה שביטול קרבן התמיד היה לפני חורבן בית המקדש.

[110] מצודות. רלב"ג: הרומאים חשבו שהעבודה זרה שלהם גרמה להשמדת בית המקדש.

[111] רש"י.

[112] רש"י. רלב"ג: הכוונה בצלע זו של הפסוק היא לחיילים הרומיים שהמשיכו להשחית את העיר ירושלים.

[113] רש"י.

[114] רש"י.

[115] רש"י. מלבי"ם: הכוונה היא שתהיה תקופה שבה חכמי ישראל יעזרו להילחם נגד הרומאים. הכוונה לתקופתו של בר כוכבא שרבי עקיבא היה נושא כליו.

[116] מצודות.

[117] מצודות.

[118] מצודות. מלבי"ם: כל יהיו מועדים, זמנים נוספים, שבהם יהיו גזירות שמד שייהרגו בהם חכמי ישראל וקדושי ישראל, אך בכל פעם לא הצליחו להשמיד לגמרי את בני ישראל.

[119] רש"י. א"ע: הכוונה לקונסטנטין מלך רומא שיצליח להכניע את בבל ולמשוך אותם לדתו.

[120] א"ע.

[121] מצודות. רלב"ג: הכוונה ליסודות האמונה הנוצרית.

[122] רש"י.

[123] רש"י. רלב"ג: הכעס יהיה בגלל שבימי מלכות יהודה בני ישראל התחייבו כליה.

[124] מצודות. רש"י: הכוונה היא שבני ישראל עבדו את העבודה זרה במקום לעבוד את האל שעבדו אברהם, יצחק ויעקב.

[125] מצודות. כנראה שצריך לפרש לפי רש"י שבני ישראל עצמם לא הכירו במעלתם. רלב"ג: הנוצרים יהיו פרושים מנשים.

[126] מצודות.

[127] מצודות.

[128] מצודות. רש"י לשיטתו שמדובר כאן על בני ישראל שלא עבדו את ה' והתחנפו לאומות האחרות על ידי עבודת האלוה שלהם. רלב"ג: המלך יעשה תמונה של האלוה שלו.

[129] מצודות.

[130] מצודות.

[131] רש"י. מצודות: מלך רומא יעשה כבוד רב ליושבים במבצרים האלה.

[132] רש"י. רלב"ג: מלך רומא יעשה את העבודה הזרה של הנצרות בכל מקום שיכיר.

[133] מצודות.

[134] מצודות. רלב"ג: הכוונה למס אמיתי שיעלו לו בעלי הקרקעות בתמורה למסירת הקרקעות לידיהם.

[135] רש"י.

[136] רש"י.

[137] רש"י.

[138] מצודות.

[139] מצודות. רס"ג: הצבי מלשון רצון ולא מלשון מובחר.

[140] מצודות.

[141] א"ע.

[142] מצודות. רלב"ג: הכוונה לתחילת הארץ שלהם מבחינה גיאוגרפית.

[143] מצודות.

[144] מצודות.

[145] מצודות בתוספת ביאור מביאורנו לפסוק לח.

[146] מצודות. רס"ג: הכוונה במסעדיו והמשמעות היא שהעמים האחרים יהיו זקוקים לו.

[147] מצודות.

[148] מצודות.

[149] רלב"ג. מצודות: כתב בסתם על הר אך לא ציין באיזה הר מדובר. רס"ג: הכוונה שהוא ינטה ממקומו למקום שבין הים להר צבי.

[150] מצודות.

[151] מצודות.