דניאל פרק יב

דניאל פרק יב

(א) וּבָעֵת הַהִיא בתקופה שבה יתקיימו דברי הנבואה שנאמרו עד עתה (שמלך רומא יאבד את מלכותו). כאשר יגיע הזמן שבו מלכות רומא תפסיק להתקיים, ה' עתיד לשאול האם כדאי לאבד אומה גדולה כמו האומה הרומאית כדי להציל את ישראל,[1] יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ (כאשר ה' ידון אם כדאי לאבד את מלכות רומא למען עם ישראל) יעמוד המלאך מיכאל הגדול שעומד ללמד סניגוריה על בני ישראל,[2] וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא  נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא ועתיד להיות קטרוג גדול מאוד על בני ישראל, קטרוג שלא היה כמותו מאז היה עם ישראל לעם,[3] וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ בזמן הזה, ימלט עם ישראל וינצל מהפורענות, מלכות גוג תאבד ובני ישראל ינצלו,[4] כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר ואז יתקיימו כל דברי הנבואה הכתובים בספר (שבני ישראל יחזרו לשלוט על עצמם)[5]: (ב) וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ ויהיו רבים מהמתים שיזכו לחיות. הקמים לתחיה יהיו רק מתים מעם ישראל ולכן הדגש הוא שרבים יקומו לתחיה אבל לא כולם,[6] אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם חלק מהמתים יקומו כדי לחיות חיים נעימים לעולם. הכוונה לצדיקים שביניהם,[7] וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם וחלק אחר, הרשעים, יקומו כדי להתבזות לעולם[8]: (ג) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ והצדיקים שעסקו בתורה ובמצוות שיקומו לתחיה, יאירו כמו האור שבוקע מהשמיים,[9] וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים ומי שלימד אחרים את דרך ה', יאיר כמו הכוכבים בשמיים,[10] לְעוֹלָם וָעֶד גם המשכילים וגם מצדיקי הרבים יאירו לעולם ועד[11]: (ד) וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים דניאל! למרות שאתה מכיר חלק מדברי הנבואה על העתיד לקרות, עליך לכתוב אותם בצורה סתומה כדי שאנשים לא יבינו אותם (את דברי הנבואה),[12] וַחֲתֹם הַסֵּפֶר תכתוב את הדברים באופן שהם יהיו חתומים וסתומים, אל תפרש את הדברים מעבר למה שהותר לך,[13] עַד עֵת קֵץ (הדברים יהיו סתומים) עד שיגיע סוף הזמן שבו תבוא הגאולה,[14] יְשֹׁטְטוּ רַבִּים ואנשים רבים יחקרו כדי לדעת מתי תבוא הגאולה,[15] וְתִרְבֶּה הַדָּעַת אולם, רק כאשר יגיע זמן הגאולה, אנשים יבנו את הרמזים שכתבת הקשורים לזמן הגאולה. לא יהיה ניתן להבין את הרמזים הקשורים לגאולה הכתובים בספר דניאל לפני שיגיע זמן הגאולה[16]: (ה) וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים אני, דניאל, ראיתי שני מלאכים נוספים – חוץ מהמלאך שדיבר איתי עד עכשיו,[17] אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר אחד המלאכים עמד על צד אחד של נהר החידקל,[18] וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר והמלאך השני עמד על הצד השני של נהר החידקל: (ו) וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר אחד משני המלאכים שעמד על צד החידקל שאל את המלאך לבוש בגדי הפשתן שדיבר איתי עד עתה ועמד מעל החידקל:[19] עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת (אחד משני המלאכים שאל את המלאך שדיבר עד עתה עם דניאל) עד מתי יהיה מכוסה עניין הקץ? עד מתי יהיו סתומים ולא מובנים הדברים שנאמרו על הגאולה?[20]: (ז) וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר אני (דניאל) שמעתי את המלאך שהיה לבוש בבגדי הפשתן שעמד מעל לחידקל,[21] וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם המלאך הרים את יד ימין שלו ואת יד שמאל שלו לכיוון השמים (כדרכם של הנשבעים),[22] וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם המלאך נשבע בשמו של ה' שנותן חיים לכל העולם,[23] כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי (הדברים לא יהיו מובנים עד עוד שני זמנים וחצי).[24] בפסוק לא מבואר מהו בדיוק פרק הזמן שנאמר לדניאל וממתי מתחילים למנות פרק זמן זה,[25] וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ וכאשר ימורק העוון, כאשר בני ישראל כבר ייענשו על החטאים שלהם, וכבר לא יהיו צריכים להיות מפוזרים בגלות,[26] תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה (כאשר החטא של בני ישראל כבר יתכפר להם) כל העמים השולטים עליהם יכלו[27]: (ח) וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין ואני (דניאל) שמעתי את דבריו של המלאך, אך לא הבנתי את כוונתו,[28] וָאֹמְרָה שאלתי את המלאך שדיבר איתי:[29] אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה (שאלתי את המלאך) מהו הקץ שנרמז בדברים שאמרת לי[30]: (ט) וַיֹּאמֶר המלאך ענה לי: לֵךְ דָּנִיֵּאל דניאל! תפסיק לשאול אותי על דברי הגאולה הסתומים,[31] כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ היות ודברי הגאולה יהיו סתומים ולא מובנים עד שיתקרב זמן הגאולה[32]: (י) יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ (בבוא זמן הגאולה) דברי הגאולה יתבררו ויתלבנו,[33] וְיִצָּרְפוּ רַבִּים ויהיו רבים שיבואו לחשב את הקץ,[34] וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים והרשעים ירשיעו ולא יבינו שהייתה טעות בחישוב. כאשר הרשעים יטעו בחישוב זמן הגאולה, הם יכפרו ויאמרו שהגאולה לא תגיע, במקום להבין שהגאולה תגיע בזמן המיועד – אלא שהם טעו בחישוב הזמן,[35] וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ אך הצדיקים יבינו שהייתה טעות בחשבון והם לא יתייאשו מהגאולה[36]: (יא) וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד מהזמן שבו הפסיקו להקריב את קרבן התמיד (הפסיקו להקריב את קרבן התמיד שש שנים לפני חורבן בית המקדש השני),[37] וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם (הפסיקו להקריב את קרבן התמיד) ובמקום הקרבת הקרבנות הכניסו עבודה זרה שאין בה תועלת,[38] יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים (מעת הפסקת הקרבת קרבן התמיד) ועד לבוא הגאולה, יעברו אלף מאתיים ותשעים שנים.[39] אולם, איננו יודעים את המשמעות האמתית העומדת מאחורי החישובים האלה[40]: (יב) אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה אשרי מי שיחכה ארבעים וחמש שנים לאחר ביאת המשיח, עד שיעברו אלף שלש מאות שלושים וחמש שנה מעת הפסקת הקרבת קרבן התמיד. גם לאחר שהמשיח יגיע ויתגלה, תהיה תקופה נוספת שבה הוא ייעלם ולאחר מכן הוא יתגלה שוב[41]: (יג) וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ ואתה דניאל, עתיד ללכת לבית עולמך, אתה תמות (אין הכוונה שדניאל ימות כבר עכשיו, אלא כשיגיע זמנו להיפטר מהעולם),[42] וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין ולעת עתה אתה תנוח (לאחר שתמות) בגן עדן, אך לעתיד, בקץ הימים, בתחיית המתים, אתה תעמוד לקבל את שכרך יחד עם שאר הצדיקים[43]:

[1] רש"י.

[2] מצודות. מלבי"ם: מיכאל הוא מלאך שעומד מעל למערכת השמים והטבע. לכן, כאשר על פי מערכת השמים והטבע, מגיע חלילה לבני ישראל להיענש, מיכאל מלמד עליהם סניגוריה.

[3] רש"י.

[4] מצודות.

[5] רש"י. רס"ג: רק מי שכתוב בספר עתיד להינצל, ושאר בני ישראל לא ינצלו, וכך רק הצדיקים מבני ישראל יזכו להינצל. רלב"ג: התלבט אם הצרה המוזכרת בפסוק קשורה לבני ישראל או אם היא קשורה לאומות השונות, אך הסיק שגם אם מדובר על פורענות שתבוא על האומות השונות, גם בני ישראל יסבלו מכך משום שהם מפוזרים בין האומות.

[6] מצודות. א"ע הביא פירוש בשם ר' ישועה שאין הכוונה לתחיית המתים, אלא שבני ישראל בגלות נמשלו לישנים והפסוק עוסק בגאולתם של בני ישראל. בסוף דבריו כתב שהמשכיל יבין מי משני הפירושים צודקים: האם הכוונה לתחיית המתים (פירוש שלפי הא"ע מיוצג על ידי רס"ג) או שהכוונה לגאולת ישראל. בסוף דבריו כתב שדברי חז"ל לכאורה מוכיחים כשיטת רס"ג. אלא שיש לשאול: אם חז"ל פירשו את הפסוקים באופן דומה למה שפירש רס"ג, מדוע היה צריך בהתחלת פרק חלק להביא מקור לתחיית המתים מהמקרא? הרי תחיית המתים מפורשת בפסוקים של ספר דניאל? מלבי"ם: ישנם ארבעה יסודות הקשורים לתחיית המתים הכתובים בפסוק זה. א. המתים יחיו כאילו שעד עתה הם רק ישנו. ב. לא כולם יעמדו ויחיו בתחיית המתים. ג. בתחיית המתים יקומו לתחייה גם רשעים ולא רק צדיקים. ד. לאחר תחיית המתים, כל אחד יקבל את גמולו.

[7] מצודות.

[8] מצודות. לפי פירושו, כולם יקומו בתחיית המתים, אלא שהצדיקים יקומו לחיי עולם והרשעים יקומו לדראון עולם. רס"ג: לא כולם ימותו, וצלע זו של הפסוק עוסקת ברשעים שלא יקומו לתחיה, אלא יישארו בגיהינום ויירדו שם עד הדיוטא התחתונה. מלבי"ם: ישנן שתי סיבות לכך שתהיה תחיית המתים. א. כדי לשלם את הגמול לאלה שיחיו, אם לצדיקים שבהם ואם לרשעים שבהם. ב. כדי שהקמים בתחיית המתים יספרו לאנשים שיחיו באותו הזמן מיהו האדם החשוב בשמים.

[9] רש"י. רס"ג: הכוונה למי שלמד תורה לעצמו. רלב"ג: המשיכלים ילמדו את כולם כיצד ללכת בדרך התורה והם יגרמו לכך שיהיו רבים שיהיו מצדיקי הרבים, ואז כבר לא יהיה מקום לאמונה אחרת.

[10] מצודות. א"ע: מדרגת הכוכבים גבוהה ממדרגת הגלגלים בשמים ולכן מי שזיכה את הרבים ומדרגתו גבוהה ממי שצדיק לעצמו, נמשל לכוכבים. רס"ג: מצדיקי הרבים הם אלה שמלמדים תורה לתינוקות של בית רבן ומי שמוכיח את עם ישראל.

[11] מצודות.

[12] מצודות. מלבי"ם: ככל שיתקרב זמן הגאולה, יהיו פחות ספקות לגבי הזמן של הקץ. ברור שהגאולה תבא לפני האלף השביעי, וממילא ככל שעובר הזמן, מרחב הזמן שהגאולה יכולה להיות בו מצטמצמת.

[13] מצודות. לפי פירושו משמע שחתימת הדברים הינה כתיבתם באופן סתום ובחידות כדי שאנשים אחרים לא יבינו. א"ע כתב שהכוונה היא שגם הספר עצמו יהיה חתום באופן שלא יראו את הכתוב בו.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות. רלב"ג: איננו יודעים מיהם המלאכים האלה, אך הם נמצאים במעלה נמוכה יותר מהמעלה של גבריאל. א. הם היו על הארץ וגבריאל היה למעלה מהארץ. ב. הם שאלו את גבריאל על דבר הנבואה.

[18] מצודות.

[19] מצודות. א"ע: מוכיח מכאן שהמילה "איש" במקרא איננו דווקא אדם, אלא שהוא יכול להיות גם מלאך או כוכב.

[20] מצודות. מלבי"ם: צבא השמים ידעו שזמן ממשלתם תהיה מוגבלת ולכן הם ישאלו עד מתי יהיה קץ הפלא.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות. א"ע: בשבועה, צריך להישבע על דבר שקיים ועומד. מלבי"ם: השבועה הייתה יכולה להיות רק על הזמן הכי מאוחר שתבוא הגאולה, אך אם בני ישראל היו חוזרים בתשובה, הגאולה הייתה מתרחשת לפני זמן זה.

[24] מצודות.

[25] רלב"ג וכתב שנראה שזה מזמן התחלת הפצת הנצרות בתקופתו של קונסטנטין. רס"ג: קשר את הקץ בהקרבת כל הקרבנות וחישב שמדובר על 1290 יחד עם קרבנות המוסף והתמיד (אך יש עוד קרבנות שלא נלקחו בחשבון כמו פר העלם דבר של ציבור וכדומה). בסוף דבריו כתב שאין לנו עסק בחשבונות האלה.

[26] מצודות. רש"י: כאשר יכלה הכח של עם ישראל. א"ע: הכוונה לשלש וחצי שנים לאחר שייצא מלך הצפון על מלך מצרים, אלא שלא כתוב מתי ייצא מלך הצפון וממתי מתחילים למנות את שלש וחצי השנים.

[27] מצודות.

[28] רש"י.

[29] מצודות.

[30] מצודות. מלבי"ם: שאלתו של דניאל הייתה מה עתיד לקרות לעמים האחרים ששולטים עכשיו בעולם.

[31] מצודות.

[32] רש"י.

[33] רש"י. רלב"ג: אין הכוונה לחישובים, אלא שעם ישראל יתלבן ויצורף מהחטאים שלו על ידי הגלות. מלבי"ם: הכוונה שאותם עמים ששולטים עכשיו בעולם, עתידים להתלבן ולהתברר ולהכיר את אור ה'. אולם, יהיו מהם שלא יכירו באור ה'.

[34] רש"י. מצודות: יהיו רבים שיצדקו בחישוב הקץ.

[35] רש"י.

[36] מצודות.

[37] רש"י. רלב"ג: פירוש הפסוק הוא שמעת שיוסר קרבן התמיד ועד שתושמד העבודה הזרה שהושמה במקומה. כמו כן כתב שחז"ל היו נותנים הרבה תאריכים לביאת הקץ כדי שבני ישראל לא יתייאשו מהגאולה, אלא שכל התאריכים האלה עברו. מלבי"ם: לא ניתן לפרש פסוק זה על הסרת התמיד על ידי טיטוס, שאם כך, ייצא שהגאולה תבוא לאחר האלף השביעי, דבר שלא ייתכן שיקרה. מצד שני, לא ייתכן לפרש שהפסוק עוסק בביטול קרבן התמיד שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, שהרי בחורבן בית המקדש הראשון, נחרב הבית עד היסוד, ולא הוצבה עבודה זרה בבית. לכן פירש שהיו שלש תקופות שהוסר קרבן התמיד לאורך תקופת בית המקדש הראשון: א. בימי עתליה. ב. בימי אחז. ג. בימי מנשה. את הפסוק צריך לפרש על התקופה הראשונה, בתקופתה של עתליה, וקרבן התמיד התבטל בשנת 3060 לבריאת העולם, ולאחר שיעברו 1290 שנים מאז, בני ישראל יוכלו להיגאל (אם הם יחזרו בתשובה). יוצא שהזמן הראשון שבו היה אפשר להיגאל היה בשנת 4350 לבריאת העולם. לפי חישובו של המלבי"ם, זו בדיוק השנה שבה ניתן רשות לבני ישראל על ידי קיסר רומא לבנות את בית המקדש מחדש, דבר שאכן קרה, והתחילו לבנות את בית המקדש מחדש, עד שהייתה רעידת אדמה שמנעה את המשך העבודה.

[38] רש"י.

[39] רש"י וכתב שהחישוב הזה מסתדר עם מה שפירש בפרק ח פסוק יד (עיין בביאורנו ובהערות שם) הוזכר המספר 2300 ושם כתב רש"י שהכוונה לגימטריא. במצרים היו בני ישראל 210  שנה. מיציאת מצרים ועד לבניית בית המקדש עברו 480 שנה. ביהמ"ק הראשון היה בנוי 410 שנים. גלות בבל ארכה 70 שנה ובית המקדש השני היה בנוי 420 שנה. סה"כ יוצא 1590 שנה. אלא שצריך להוריד 6 שנים שקרבן התמיד היה בטל לפני חורבן הבית ולהוסיף 1290 שנים שכתובים בפסוק, ואז החשבונות מסתדרים. 

[40] מצודות.

[41] רש"י. מצודות: דניאל לא הבין את דברי המלאך וכל שכן שאנחנו איננו יכולים להבין. רלב"ג: ארבעים וחמש שנה לאחר סיום הגלות תסתיים מלחמת גוג ומגוג. מלבי"ם: לאחר שנת 4350, יעברו עוד 1335 שנים שאז תהיה גאולה שלימה יוצא שהכוונה היא לשנת 5685 מבריאת העולם (שנת תרפ"ה). המלבי"ם, שכתב את הדברים בשנת תרכ"ח, ממשיך עם החישובים על סמך הזמנים שנאמרו בפרק ז ובפרק ח וכותב שבניין בית המקדש יארך שלש שנים.

[42] רש"י. א"ע דחה את הפירוש שדניאל אמר את הפסוק הזה לכל אדם אחר שמנסה לחשב את הקץ, וכתב שאלו הם דברי המלאך לדניאל.

[43] רש"י. וכתב ש"הימין" הוא אחד משש המקומות שיש מסורת עליהם שנכתבה נ' סופית במקום מ'.

סיכום התועלויות לרלב"ג:

• על ידי הצער שאדם מתפלל על אחרים, תבוא ההשגחה של ה' על מי שהתפלל. דבר זה ייגרם על ידי הצום והתחנונים.
• ללמדנו שלמרות שבימי בית המקדש הראשון היו חטאים גדולים יותר מבית המקדש השני, כבר בזמן בניית בית המקדש השני נגזר שלא יעמוד לאורך זמן, בגלל החטאים שבני ישראל חטאו בהם בתקופת בית המקדש הראשון.
• ההשגחה האלוקית על עם ישראל תושפע על ידי המלאך גבריאל – אם המלאך מיכאל יצליח להתחזק.
• לפרסם את הייעודים שנאמרו בתורה (השכר והעונש) ושכמעט כולם כבר התקיימו.
• לפעמים הצדיקים ייענשו כדי שלא תושפע טובה על החוטאים.
• לפרסם את מופת תחיית המתים.
• גם לאחר תחיית המתים, העולם ימשיך ויהיה עדיין בחירה חופשית לאדם, כך שיהיו גם כאלה שיחטאו.
• להודיעו זמן הקץ. ה' קי"ח. לפי חישוב הרלב"ג, ביהמ"ק השני עמד 437 שנה ובית המקדש הראשון עמד 419 שנה.