איכה פרק ד

איכה פרק ד

(א) אֵיכָה יוּעַם זָהָב איך פניו של המלך יאשיהו שהיו כמו זהב נהיו כהים?[1] יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב איך ישתנו פניו של יאשיהו שהיו דומים לכלי זהב,[2] תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת איך בניו של יאישהו (אות דינה המקונן לאבנים) שהיו מאירים כאבנים טובות נשפכו בכל השווקים. הנביא מקונן על גורל יאשיהו ובניו[3]: (ב) בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז בני ציון היקרים שכאשר היו רואים אותם היו אומרים עליהם שהם יפים יותר מפז,[4] אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר איך הם נחשבו עכשיו ככדים של חרש שנעעשו על ידי הקדרים. המקונן מקונן על השינוי שחל במעמדם של בני ציון: במקום שיהיו יקרים יותר מפז, הם דומים עתה לכדי חרס[5]: (ג) גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן אפילו התנים שהם אכזריים, נוהגים לחלוץ אץ שדיהם על מנת להיניק את גוריהם,[6] בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר והבנים שלי, עם ישראל, היו אכזריים אפילו יותר מהתנים, היות והם נהגו כיענים במדבר שלא מאכילים את בניהם[7]: (ד) דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא מרוב צמא, הלשון של התינוקות דבק לחיך שלהם (כיוון שלא היה מי שישקה אותם מרוב אכזריות),[8] עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם התינוקות ביקשו לחם, אך לא היה מי שיושיט להם את פרוסת הלחם (בגלל אכזריות ההורים)[9]: (ה) הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת אותם שהיו רגילים לאכול מעדנים – השתוממו ברחובות המחוז. הם הסתובבו בחוץ בלי טעם,[10] הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת ואלו שהיו רגילים לגדול על תולעת שני (כלומר: שהם היו עשירים), חיבקו את האשפה. המקונן מדמה את ירידת מעמדם של העשירים כאילו שהם הסתובבו בחוץ ללא כל מטרה וחיבקו את האשפה[11]: (ו) וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם החטא של עם ישראל היה גדול יותר מהחטא של סדום שנהפכה. הפורענות שבאה על עם ישראל הייתה גדולה מהפורענות שבאה על סדום, ומכאן שגם החטא שלהם היה חמור יותר,[12] הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע הפיכתה של סדום נמשכה רק רגע אחד, ואילו הפורענות שבאה על עם ישראל הייתה לאורך זמן,[13] וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם לא נגעו בה (בסדום) ידי האויב, וזאת לעומת ירושלים שנחרבה על ידי האויב[14]: (ז) זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב הנזירים שהיו מגדלים שיער והיו נאים כל כך עד שהם היו זכים יותר משלג וצחים יותר מחלב,[15] אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם המראה שלהם היה אדום יותר מפנינים והגיזרה שלהם הייתה דומה לספיר. המקונן מתאר את היופי של נזירי ירושלים, ומדמה את יופים כאילו שהיו זכים יותר משלג, צחים מחלב, בעלי מראה אדום וגזרה שדומה לספירים[16]: (ח) חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת (הנזירים היפים) תאריהם הפך להיות שחור יותר מפחמים עד שלא היה ניתן להכיר אותם ברחובות,[17] צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ העור שלהם התקמט והיה יבש כמו עץ[18]: (ט) טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב עדיף למות מחרב האויב מאשר למות מרעב (ואילו חלק גדול מהעם בירושלים מת מרעב),[19] שֶׁהֵם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי היות ומי שמת מרעב, הכרס שלו נבקע וההפרשות יוצאות משם. חיילי האויב היו צולים בשר, והריח גרם לנפיחות הכרס בקרב תושבי ירושלים עד שלבסוף תוכן הקיבה יצאה, והיה בכך ביזיון[20]: (י) יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן בגלל הרעב הגדול, הנשים שהיו רחמניות הפכו לאכזריות והן היו מבשלות את ילדיהן,[21] הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי כתוצאה מהשבר שבאה על כנסת ישראל, כתוצאה מהפורענות שבאה על תושבי ירושלים, הילדים היו למאכל לאימותיהם[22]: (יא) כִּלָּה יְקֹוָק אֶת חֲמָתוֹ בפורענות הגדולה שה' הביא על עם ישראל, הוא הוציא את כל החימה, הכעס, שבער בה בשנים האחרונות,[23] שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ ה' הוציא את כעסו (אותו הנביא מדמה לחרון אף שיוצא ממנו אש),[24] וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ (המקונן ממשיך את דימוי הכעס לאש) על די הכעס, ה' כביכול הצית אש בירושלים ששרפה את כל יסודות העיר. ה' הביא חורבן גדול על ירושלים[25]: (יב) לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כל המלכים בעולם וכל התושבים בעולם לא האמינו לכך,[26] כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם (כל תושבי העולם לא האמינו) שהאויב, נבוכדנצר ונבוזראדן, יכנסו בשערי ירושלים[27]: (יג) מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הפורענות באה על תושבי ירושלים בגלל נביאי השקר שהתנבאו בה ובגלל הכהנים שהיו מקריבים לעבודה זרה,[28] הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים והם גרמו לשפיכת דם הצדיקים שישבו בירושלים[29]: (יד) נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם כאשר העיוורים היו הולכים ברחובות העיר, היו בגדיהם מתמלאים מדם ההרוגים (כיוון שהם לא יכלו לשים לב למקום שאליו הם הולכים, ובכל מקום היה דם רב),[30] בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם וחבריהם לא היו יכולים לגעת בבגדים שלהם (מ שום שהם היו מלאים בדם)[31]: (טו) סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ הגויים היו קוראים: סורו מהטמאים, מעם ישראל,[32] סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ סורו מהטמאים ואל תגעו בהם,[33] כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ שהרי הם הכעיסו את ה' וגלו,[34] אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר עם ישראל לא יוכל לגור יותר בין העמים בשלווה, אלא הוא ייצא לגלות[35]: (טז) פְּנֵי יְקֹוָק חִלְּקָם לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם הפנים הזועפות של ה' גרמו לכך שעם ישראל יתחלק בין הגויים, עם ישראל עתיד לגלות, והוא לא יביט בהם על מנת להציל אותם,[36] פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ (ה' כעס) מפני שכאשר עם ישראל ישב בשלווה, הוא לא כיבד את כוהני ה' ואת הזקנים[37]: (יז) עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל אנחנו עדיין היינו מלכים לעזרה שתבוא אלינו מצד מצרים – אבל עזרה זו לא באה,[38] בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ כל הפורענויות קרו כאשר אנחנו עדיין היינו מצפים לעם שבסופו של דבר לא הציל אותנו[39]: (יח) צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ האויבים היו אורבים לנו ברחובות העיר כך שלא היינו יכולים ללכת ברחובות,[40] קָרַב קִצֵּינוּ מָלְאוּ יָמֵינוּ כִּי בָא קִצֵּינוּ אנחנו אמרנו: "הקץ שלנו קרוב. התמלאו ימינו – מספר השנים שהיינו אמורים לחיות הסתיימה ועכשיו הגיע הסוף שלנו[41]: (יט) קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם האויבים שרדפו אותנו היו קלים יותר מהנשרים שבשמים. הנשר נחשב לעוף מהיר, והמקונן אומר שמהירותם של האויבים הייתה גדולה יותר משל הנשרים,[42] עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ האויבים היו רודפים אחרינו על ההרים, והם היו אורבים לנו במדבר[43]: (כ) רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְקֹוָק נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם המלך שלנו שנמשח בשמן המשחה, יאשיהו, שהיה חביב לנו כמו אוויר שנושמים עם אפינו, נלכד במארבים של המצרים,[44] אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם אנחנו אמרנו שבזכותו של יאשיהו אנחנו נזכה לחיות בין העמים. העם האמין שבזכותו של יאישהו, הוא יוכל להמשיך לחטוא בסתר, ובכל זאת לא יהיה חורבן[45]: ס (כא) שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם העם האדומי! את יכולה לשוש ולשמוח לזמן מועט (כאשר תחריבי את בית המקדש השני),[46] יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ האדומים יושבים בארץ עוץ,[47] גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי אך בסוף הפורענות תבוא גם עליך, ואת תשתכרי כל כך מהפורענות עד שבסוף תקיאי אותה. הנביא ירמיהו התנבא על הפורענות הגדולה שעתידה לבא על ארץ אדום[48]: (כב) תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן כנסת ישראל! נגמר העוון שלך ואת כבר קיבלת את עונשך על כל החטאים שבהם חטאת,[49] לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ ה' לא יגלה אותך פעם נוספת מעבר לגלות שתהיה בזמן בית שני,[50] פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם ואני (ה') אזכור את החטא שלך אדום ואעניש אותך על כך (אדום עתידה להיחרב בידי הפרסיים),[51] גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ החטא שלך גלוי לפני[52]:

[1] רש"י. תרגום: איך נהיה כהה הזהב שבבית המקדש. אבן עזרא הביא את פירושו של רש"י לגבי המילה "יועם" וכתב שיש פירוש נכון יותר, אך לא כתב אותו. במהדיר שבהוצאת מוסד הרב קוק הסביר שפירוש "יועם" הוא חיבור והכוונה היא שהזהב התחבר עם שאר המתכות, כלומר: הוא השתנה והפך להיות כמו שאר המתכות.

[2] רש"י על פי ביאור המהדיר בהוצאת מוסד הרב קוק.

[3] רש"י. בשם המדרש כתב שעל כל רביעית דם שיצאה מיאשיהו, היה הנביא מקונן, וזוהי קינתו על האבנים. תרגום: בהוצאת מוסד הרב קוק מופיעה גרסה "משתריין" ופירושו שהמחנות הכי טובים, המרגליות הקדושות מבית המקדש, התפזר בשווקים. אמנם במהדורות אחרות, הגרסה בתרגום היא "משתדיין" ופירושו שהם עצמ הושלכו לחוצות, ואין הכוונה למחנה, אלא רק למרגליות.

[4] רש"י.

[5] רש"י. פלגי מים: הנביא מקונן על כך שהזהב בבית המקדש, כלומר: ארון הברית, נגנז, וגם האבנים של בית המקדש פוזרו, ובכל זאת בסופו של התהליך, אפילו בני ציון הדרדרו למצב שכמעט ואין להם תקנה. תרגום: איך היו העמים הטמאים מושיבים אותם כנגד מיטותיהם ומסתכלים בהם, כדי שנשותיהם יולידו בנים יפים כמותם.

[6] רש"י. תרגום: בנות ישראל המפונקות חלצו שדיהן בפני האויב.

[7] רש"י. פלגי מים:הסביר את מדרש חז"ל שהתנים היו מגלים את שדיהם של הנשים על מנת להיניק את גוריהם, וכתב שהכוונה היא שירמיהו הנביא דימה את האויב לתנים, והם חלצואת שדיהם של הנשים על מנת להניק את בניהם. תרגום: מחלק צלע זו לשתי צלעות. א. "בת עמי לאכזר" – עם ישראל נמסר בידי אויב אכזר. ב. "כיענים במדבר" – האמהות סופדות אותם כמו היענים במדבר.

[8] תרגום.

[9] תרגום. אבן עזרא: "פרוש" מלשון פרוסת לחם, חתיכת לחם שנבצעה מכיכר.

[10] תרגום. פלגי מים: הם ראו את כל טוב בשווקים אך לא היו יכולים לקנות.

[11] תרגום. פלגי מים: הם רצו לשכב באשפה.

[12] רש"י. פלגי מים: זוהי תשובת הקב"ה. ה' אמר שהחטא של עם ישראל היה חמור יותר מהחטא של סדום, היות וסדום חטאו לפני שניתנ תורה, ואילו עם ישראל חטא לאחר מתן תורה ולכן היה עליהם לדעת מה ה' מצפה מהם.

[13] רש"י.

[14] רש"י ולפי פירוש זה "חלו" מלשון נגיעה. אבן עזרא הוסיף פירוש "חלו" מלשון חיילים, אך במשמעות אין הבדל ביניהם. תרגום: הסביר "ידים" מלשון נבואה, ואמר שהנביאים התרו בירושלים מה שלא היה בסדום.

[15] רש"י והעדיף פירוש זה על פירושו הראשון בו כתב שנזירים הם השרים. לפי רש"י, ירמיהו אמר שהנזירים היו זכים יותר משלג (וכן בשאר צלעות הפסוק). אבן עזרא פירש שהם נהיו זכים על ידי השלג. פלגי מים: המקונן מסביר מדוע היה חטא עם ישראל חמור כל כך. היו "נזירים", צדיקים בעם ישראל, ובכל זאת העם חטא. החלב מדמה את בעלי התשובה, כיוון שהדם הופך להיות חלב.

[16] רש"י. פלגי מים: האדמימות מסמלת את הדין והמקונן אומר שהיו דיינים בעם ישראל ובכל זאת עם ישראל חטא. גזרת הספירים מדמה את המוסרים נפשם על קדושת ה'.

[17] רש"י. פלגי מים: היית כל כך אכזרי עד שתוארם של הצדיקים הפך להיות שחור, מחמת עוני ורעב. "לא נכרו" פירושו שלא היה אף אדם שריחם עליהם.

[18] רש"י.

[19] רש"י. פלגי מים: הקב"ה בכוונה העניש את העם בירושלים בעונש חמור יותר כדי שיהיה מידה כנגד מידה.

[20] רש"י. לפי המהדיר במהדורת מוסד הרב קוק יש פירוש נוסף ברש"י, שהעשבים שהם ליקטו גרמו לכך שכריסם יתבקע. אבן עזרא: מי שמת ברעב, נדקר בסופו של דבר על ידי חיילי האויב, ולכן באו עליו שתי פורענויות, לעומת מי שמת רק בחרב, שבאה עליו רק פורענות אחת. תרגום: חללי חרב היו אוכלים ולכן הם היו מתים מהר יותר, היות והאוכל שבמעיים היה זב בגופם, וזאת לעומת המתים ברעב שהיו מתים לאט, היות וכריסם היה ריק.

[21] אבן עזרא בפירוש הטעמים. פלגי מים: עונש זה בא כתוצאה מעונש על התאכזרות העם לצדיקים.

[22] רש"י.

[23] רש"י.

[24] אבן עזרא.

[25] אבן עזרא.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] אבן עזרא בפירוש הטעמים. תרגום כתב שפסוק זה נאמר על ידי מידת הדין.

[29] אבן עזרא.

[30] רש"י. אבן עזרא: הם נעו כמו עיוורים, א אין הכוונה לעיוורים ממש. פלגי מים: הכוונה היא לחסרי דעת שמתנהגים כמו עיוורים. "בחוצות" פירושו שהחטאים שלהם היו נעשים בפרהסיא.

[31] רש"י. פלגי מים: תושבי ירושלים היו שופכים דמים רבים כל כך, עד שבגדיהם היו כל כך מלוכלכים והם לא היו יכולים לגעת בהם.

[32] תרגום. רש"י: חברי העיוורים היו קוראים זה לזה להיזהר לא לגעת בעיוורים כדי שהם לא יתלכלכו. אבן עזרא: עם ישראל היה אומר לגויים לסור ממנו. פלגי מים: הקריאה היא לסור מנביאי השקר הטמאים שגרמו לכל החורבן.

[33] תרגום.

[34] תרגום. רש"י: הכוונה שהם היו מטונפים. אבן עזרא: לגויים היו נוצות כמו לעופות. פלגי מים: סורו מנביאי השקר כבר עכשיו, למרות שעוד לא התברר לכולם השקר שהם ניבאו ועוד לא התגלה סירחונם. בעוד זמן יתגלה לכולם סירחונם, כאשר עם ישראל ייצא לגלות.

[35] תרגום על פי ביאור הרמב"ן ויקרא א,טז. ישנו הסבר נוסף שהובא במהדיר של מוסד הרב קוק בשם קול בוכים ש"לגור" פירושו לשון פחד, והכוונה שהגויים כבר לא יפחדו יותר מישראל.

[36] רש"י. פלגי מים: החטא של נביאי השקר וכוהני העבודה הזרה, התחלק בין כל עם ישראל, היות ועם ישראל לא כיבד את כוהני ה'.

[37] רש"י. תרגום: האומות לא כיבדואת הכוהנים, בגלל המצב הירוד והמושפל של עם ישראל.

[38] רש"י והביא מדרש שהמצרים יצאו בספינות לעזור לעם ישראל, אך בדרך ה' הביא רוח גדולה שגרמה להצפה של נאדות נפוחים בים. המצרים חשבו שמדובר על המעיים של אבותיהם שטבעו בים, ואמרו שלא יתכן לעזור לעם ישראל לאחר שעם ישראל גרם לאבותיהם לטבוע. אבן עזרא בפירוש הטעמים כתב שאותם עמים שעם ישראל ציפה שיעזרו לו, בסוף הם העמים שגרמו לחורבן (אשור ומצרים).

[39] רש"י.

[40] רש"י. לפי פירושו "צדו" מלשון מארב. תרגום פירש "צדו" מלשון שומם, והכוונה שהרחובות היו שוממים.

[41] תרגום. פלגי מים: ה' עשה חסד בכך שהוא קרב את הגלות, כך שעם ישראל לא יישאר בארץ כמניין גימטריא של המילה "ונושנתם". לו ה' היה מגלה את עם ישראל שנתיים מאוחר יותר, הוא היה צריך חלילה לכלות אותם.

[42] תרגום. פלגי מים: האויבים היו קלים ומהיהירם כדי שהם יספיקו להגלות את עם ישראל לפני מניין שנים שעולה בגימטריא למילה "ונושנתם".

[43] תרגום. עיין במילון אוצר מפרשי התנ"ך, שם הסברנו שהמדבר בלשון הכתוב הוא מקום מרעה. פלגי מים: בזכות האבות שנקראים הרים, ובגלל החטא שעם ישראל חטא במדבר – חטא העגל, היו צריכים האויבים מצד אחד להגלות את עם ישראל ומצד שני בזכות האבות ה' הקדים את הגלות.

[44] תרגום וכן פירש רש"י שהכוונה ליאשיהו. אבן עזרא כתב שלא יתכן לפרש כך, שהרי הצרות באו על עם ישראל לאחר מותו של יאשיהו. אלא שניתן להסביר שהצרות התחילו בנפילתו של יאשיהו, ודבר זה אירע בגלל שהוא לא שמע בקול הנביא ירמיהו שהזהיר אותו לא לצאת נגד מצרים.

[45] תרגום. להרחבה בעניין זה עיין אוצר לדרך על ספר מלכים.

[46] רש"י. פלגי מים: הכוונה שהם היו שמחים על הפורענות שבאה על עם ישראל בגלות בית ראשון.

[47] תרגום. בתרגום יש גרסה שאדום יושבת בארם, וכן כתב באבן עזרא, ובמהדיר של מוסד הרב קוק לפירושו של האבן עזרא כתב שלכאורה ממקומות אחרים משמע שאבן עזרא סובר שבני עוץ אינם ארמים.

[48] רש"י.

[49] רש"י. תרגום: ה' עתיד להביא את המשיח ואת אליהו הנביא. פלגי מים: יש הבדל בין העונשים שבאים על עם ישראל לבין העונשים שבאים על אומות העולם. כאשר עם ישראל נענש, חטאו מתכפר. אבל כאשר הגויים נענשים, הם מתחילים לקלל ולחטוא בחטאים שעד עתה היו נסתרים. לכן, דווקא העונש שיבוא על אדום יגרום לכך שחטאם יתגלה לעין כל.

[50] רש"י. אבן עזרא התלבט אם "לא יוסיף" כוונתו לה' שלא יוסיף להגלות את עם ישראל, או שמא הכוונה לחטא שלא יוסיף לגרום לעם ישראל גלות.

[51] תרגום.

[52] תרגום.