אסתר פרק ג

אסתר פרק ג

להאזנה לפרק לחצו כאן

(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אחרי שאסתר הומלכה למלכה ומרדכי הציל את אחשוורוש,[1] גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי המלך אחשוורוש גידל את המן בן המדתא ממשפחת אגג. הכוונה שאחשוורוש נתן להמן תפקיד חשוב,[2] וַיְנַשְּׂאֵהוּ אחשוורוש מינה את המן להיות ראש על כולם, להיו חשוב יותר מכולם,[3] וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ לכל שר בממלכתו שלאחשוורוש היה כסא. אחשוורוש הגביה את כסאו של המן מעל גובה הכסאות של השרים האחרים, ובכך הראה שהמן היה השר החשוב ביותר בממלכתו[4]: (ב) וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כל עבדיו של אחשוורוש שישבו בשער הארמון,[5] כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן היו כורעים על ברכיהם ומשתחווים בהשתטחות גופם על הארץ להמן, היות והמן עשה עצמו אלוה,[6] כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ שהרי כך ציווה המלך להמן(שכולם יכרעו וישתחוו לפניו),[7] וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה ואילו מרדכי לא היה כורע ומשתחווה להמן היות וראה בכך משום עבודה זרה[8]: (ג) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי עבדיו של אחשוורוש שישבו בשער הארמון שאלו את מרדכי:[9] מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ מדוע אינך מקיים את הציווי של המלך (ואינך משתחווה להמן)[10]: (ד) וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם בכל יום ויום, היו עבדיו של אחשוורוש שואלים את מרדכי מדוע הוא אינו משתחווה להמן,[11] וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם מרדכי לא קיבל את דבריהם, מרדכי לא הקשיב להם והמשיך להימנע מהשתחוואה להמן,[12] וַיַּגִּידוּ לְהָמָן עבדיו של אחשוורוש אמרו להמן שמרדכי איננו משתחווה לו,[13] לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי עבדי אחשוורוש רצו לראות האם מרדכי יעמוד בדבריו כשהוא אמר להם שהוא לא ישתחווה אף פעם להמן,[14] כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי מרדכי אמר לעבדי אחשוורוש שהוא אינו משתחווה משום שהוא יהודי ולכן אסור לו להשתחוות לעבודה זרה[15]: (ה) וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ המן ראה שמרדכי אינו משתחווה לו,[16] וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה המן התמלא בכעס על מרדכי[17]: (ו) וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ היה מגוחך בעיני המן להרוג רק את מרדכי לבדו,[18] כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי שהרי אמרו להמן שמרדכי הוא יהודי,[19] וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ המן רצה להשמיד את כל היהודים שנמצאים בממלכתו של אחשוורוש,[20] עַם מָרְדֳּכָי המן רצה להשמיד את היהודים היות והם היו מעמו של מרדכי[21]: (ז) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בחודש שהוא הראשון למניין החודשים של בני ישראל שהוא נקרא חודש ניסן אצל הכשדים,[22] בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בשנה השתים עשרה למלכותו של אחשוורוש,[23] הִפִּיל פּוּר היה אדם שהפיל פור. אדם זה היה מומחה גדול להפלת גורלות,[24] הוּא הַגּוֹרָל פירוש המילה "פור" הוא "גורל" (אלא שהמילה פור הוא בלשון פרסי),[25] לִפְנֵי הָמָן המומחה לגורלות הפיל את הגורל לפני המן,[26] מִיּוֹם לְיוֹם הגורל בדק באיזה יום יצליח המן בתכניתו להשמיד את היהודים,[27] וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וכן בדק הגורל באיזה חודש יצליח המן בתכניתו ועלה שהוא יצליח בכך בחודש השנים עשר לפי מניין החודשים של בני ישראל שנקרא חודש אדר אצל הפרסיים[28]: (ח) וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ המן אמר למלך אחשוורוש: יֶשְׁנוֹ יש עם אחד שיש בו את החסרונות הבאים:[29] 1) עַם אֶחָד העם הזה אינו מתערבב עם העמים האחרים,[30] 2) מְפֻזָּר העם הזה מפוזר בין העמים האחרים ולכן הוא עלול להסית את העמים האחרים למרוד במלך,[31] 3) וּמְפֹרָד העם הזה פרוד בתוכו, יש ביניהם הרבה מחלוקות,[32] בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ (העם הזה מפוזר ומפורד) בים כל העמים שנמצאים בכל מאה עשרים ושבע המדינות שנמאים תחת שלטונך,[33] 4) וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם החוקים שלהם שונים מהחוקים של שאר העמים,[34] וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים ולכן הם אינם מכבדים את החוקים של המלך (בניגוד לשאר העמים),[35] וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם וממילא אין שום תועלת בכך שהמלך יניח להם להמשיך לחיות על פני הארץ[36]: (ט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב אם הדבר הבא יהיה מקובל על דעתו של המלך,[37] יִכָּתֵב לְאַבְּדָם המלך יכתוב אגרות על מנת להשמיד אותם,[38] וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה ואני אגרום לכך שהאנשים הממונים על הטבעת המטבעות ישקלו עשרת אלפים כיכרות כסף,[39] לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ואת ככרות הכסף יביאו לבתי האוצר של המלך. המן הציע לאחשוורוש לשלם לו סכום של עשרת אלפים ככרות כסף על מנת שהוא יסכים להשמיד את היהודים[40]: (י) וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ אחשוורוש המלך הסיר את הטבעת שלו מעל היד שלו. בטבעת זו היה חותם אחשוורוש על החוקים ומסירת הטבעת להמן הראתה על מעלתו הגדולה של המן,[41] וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אחשוורוש מסר את הטבעת לידו של במן בן המדתא שהיה מזרעו של אגג העמלקי. מסירת הטבעת מראה שהמן יכול לקבוע חוקים בשם המלך,[42] צֹרֵר הַיְּהוּדִים המן היה אדם שרצה לעשות צרות רבות ליהודים[43]: (יא) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן אחשוורוש המלך אמר להמן: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ הכסף שרצית לתת לי (עשרת אלפים ככרות זהב) יישאר אצלך,[44] וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ ומותר לך לעשות ביהודים מה שאתה רוצה. אחשוורוש אמר להמן שלמרות שהוא מוותר על הכסף שהוצע לו, להמן עדיין ניתנה הרשות להשמיד את היהודים[45]: (יב) וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ סופרי המלך נקראו בתאריך י"ג ניסן (על מנת שיכתבו את הציווי של המן להרוג את היהודים),[46] וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה נכתב באגרות שהיו ממוענות לשליטים השונים ששלטו על כל מדינה מהמדינות שהיו תחת שלטונו של אחשוורוש את כל מה שהמן ציווה (להשמיד את היהודים). האחשדרפנים והפחות הם שני סוגים של שרים,[47] וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם וכן כתב המן אל כל השרים של כל העמים עליהם שלט אחשוורוש, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ לכל מדינה נשלחו איגרות בכתב שבו כתבו באותה מדינה (כמו צורת האותיות וכדומה),[48] וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ ואל כל עם נשלחה איגרת בשפה שבה הוא מדבר,[49] בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב הציווי שהיה באגרות נכתב בשמו של המלך אחשוורוש, באגרות נכתב שאחשוורוש הוא שציווה להרוג את כל היהודים,[50] וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ האגרות נחתמו בטבעת של אחשוורוש שניתנה להמן[51]: (יג) וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ וכן ציווה המן בשם אחשוורוש לשלוח את האגרות לכל מדינות המלך על ידי הרצים, השליחים שתפקידם היה להביא את אגרות המלך אל המדינות השונות,[52] לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים באיגרות היה כתוב הצו המלכותי להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים,[53] מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד הצו קבע שצריך להשמיד את כל היהודים ביום אחד: כולל את כל הגילאים, מנער ועד זקן, כולל את כל הילדים והנשים,[54] בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר היום שנקבע להשמדת היהודים הוא י"ג לחודש השנים עשר שהוא חודש אדר,[55] וּשְׁלָלָם לָבוֹז וכן כלל הצו המלכותי היתר לבזוז את כל השלל שיילקח מהיהודים[56]: (יד) פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה תוכן האגרות המפורש שנכתב באיגרות היה שבכל מדינה ממדינות המלך צריך להקפיד על החוק האומר שיש להשמיד את היהודים,[57] גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים הצו היה גלוי וידוע לכל העמים שהיו נתונים תחת שלטונו של אחשוורוש,[58] לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה כל העמים היו צריכים להיות מוכנים ליום הזה (י"ג אדר)[59]: (טו) הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ שליחי המלך יצאו במהירות ודחיפות בפקודתו של המלך,[60] וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה ובשושן הבירה, מקום מושבו של המלך, הצו ניתן עוד באותו היום (היות ולא היה צורך שהרצים ידיעו לשם),[61] וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת ואחשוורוש המלך והמן ישבו לשתות יין,[62] וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה והיהודים שבשושן היו נבוכים והם לא ידעו מה לעשות[63]:

[1] רש"י כתב שהקב"ה הקדים תרופה למכה. אבן עזרא: לאחר שעברו חמש שנים מהאירועים הקודמים. דבריו מבוססים על הנאמר בפרק הקודם (פוק ט"ז) שאסתר הומלכה בשנה השביעית למלכותו של אחשוורוש, ואילו בפסוק ז' כתוב שהמן הפיל את הפור בשנה השתים עשרה למלכות אחשוורוש). ר"מ חלאיו: לאחר הסיפור עם בגתן ותרש. מלבי"ם: יש מפרשים שפירשו שהכוונה שהדברים אירעו לאחר שאחשוורוש שכח שמרדכי הוא זה שהציל אותו ואמר לאסתר להזהיר אותו מבגתן ותרש, ואחשוורוש רצה מאוד לגמול לאסתר טובה על שהיא שהצילה אותו, ולכן הוא גידל את המן שיעץ לו להמליך את אסתר במקום ושתי. כמו כן כתב שהכבוד שניתן להמן הגיע באמת למרדכי, אלא שה' גלגל את הדברים שהמן קיבל את כבודו של מרדכי עד לנס.

[2] תרגום. בעניין היותו ממשפחת אגג, כך כתב ר"מ חלאיו וכן כתב האבן עזרא בפירושו לפסוק י'. רינת יצחק: "כל המיצר לישראל נעשה לראש" (סנהדרין קד,ב), ולכן ה' יתבר גרם לכך שאחשוורוש יגדל את המן.

[3] תרגום.

מדוע יש לכאורה כפילות בפסוק "גדל", "וינשאהו", "וישם את כסאו וכו'". אבן עזרא (נוסח ב'): גידל משמעו בעושר ואילו שאר הפסוק מדבר על נתינת תפקיד חשוב להמן. רלב"ג: גידולו של המן משמעו שעשה אותו אלוה כמו שנבוכדנצר ציווה לעשות לדניאל לאחר שדניאל פתר לו את חלומו. מלבי"ם: לא ניתן למנות מישהו לתפקיד חשוב כל כך בפתאומיות. לכן אחשוורוש מינה את המן לתפקידו הרם בהדרגתיות: קודם הוא גידל את המן על ידי שהוא מינה אותו לשר, ולאחר שעבר זמן, הוא גידל אותו עוד יותר עד שהוא מינה אותו לראש השרים, ולבסוף ציווה שישתחוו לפניו, למרות שבדרך כלל לא משתחווים לשר אחר בארמונו של המלך כדי שלא לפגוע בכבודו של המלך.

[4] אבן עזרא. בנוסח ב' כתב שחסר בפסוק המילה "כסאות". מוהר"ם אלשייך: פירש את הפסוקים באופן דומה למלבי"ם (הובאו דבריו לעיל), שאחשוורוש גידל את המן כדי להיטיב לאסתר על שהצילה אותו, אלא שהדגיש שאחשוורוש גידל את המן רק מעל השרים שהיו איתו, דהיינו שבעת רואי פני המלך, ואין הכוונה שהוא גידל את המן מעל לכל השרים בממלכתו.

[5] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): העבדים שבשער המלך הם השופטים. ר"א כהן צדק: הכוונה לסנהדרין. שני הפירושים האלה מסתמכים על הפסוק בתחילת פרשת שופטים "תתן לך בכל שעריך". ר"מ חלאיו הוסיף פירוש שיש בפסוק זה מקרא קצר, ומשמעו שכל העבדים של המלך, כולל אלה שנמצאים בשער המלך, היו כורעים ומשתחווים להמן.

[6] רש"י + אבן עזרא. ר"א כהן צדק כתב שאין לומר שהסנהדרין היו משתחווים לפני עבודה זרה של ממש, ולכן פירש שהכוונה שהמן עשה "אנדרטא", צלם שהיה לכבודו של המלך. לפי פירושו, בני ישראל התחייבו כליה משום שהשתחוו לעבודה זרה כפי שכתוב בגמרא (מגילה יב,א), והכוונה איננה לעבודה הזרה בימי נבוכדנצר כפי שכתב רש"י שם, אלא הכוונה לאנדרטא. אלא שהאנדרטא לא הייתה עבודה זרה של ממש, ולכן נחשב הדבר שהם עשו רק "לפנים" כפי דברי הגמרא שם. מוהר"ם אלשייך: גם ללא ציווי המלך, היה ראוי שכל עבדי המלך יכרעו בפני השר החשוב ביותר. אלא שאחשוורוש הוסיף בציווי שלו שצריך גם להשתחוות בפני המן, בפישוט ידיים ורגליים, ובכך שינה מהחוק הרגיל. אלא שהמן התחכם ועשה גם עבודה זרה, ובכך שינה מציווי אחשוורוש, שהרי הציווי היה להשתחוות "לו", להמן, ולא לעבודה הזרה (כפי שכתוב בצלע הבאה).

[7] רלב"ג. חכמי צרפת: הכוונה שאחשוורוש ציווה כך עבור המן, "לו" משמעו "עבורו". מלבי"ם: אחשוורוש מחל על כבודו ולא נתן להמן אפשרות למחול על כבודו שלו, וגם המן לא היה אמור בכלל לעסוק בהענשת מי שעובר על ציווי זה, היות ומדובר על צו שהיה תלוי רק במלך ללא נתינת שיקול דעת להמן.

[8] ר"מ חלאיו. רבינו בחיי: מרדכי לא נמנע מלשבת בשער המלך ובכך להימנע מחיכוך עם המן משום שאם הוא היה עוזב את עמדתו בשער המלך היה בכך משום עבירה על ציווי המלך. באופן דומה פירש האבן עזרא בהמשך בהסברו מדוע מרדכי פשוט לא ביקש מאסתר שתדבר עם אחשוורוש שיבטל את הגזירה הזו. מלבי"ם: מרדכי לא השתחווה אל המן משום שהיו אנשים שהאמינו על בני אדם מסוימים שהם מבני אלים ולכן היו משתחווים להם, ומרדכי לא ייחס לאדם שום כוח של אלוהו. כמו כן כתב שהציווי להשתחוות בפני המן היה רק על עבדי המלך שישבו בשער הארמון, ואילו מרדכי אמנם ישב בשער הארמון, אבל הוא לא היה מעבדי המלך, היות ובחוק הפרסי היה איסור שיהודי יהיה עבד. ראשון לציון: שאל מדוע כתוב "לא יכרע ולא ישתחווה" בלשון עתיד, וענה: מרדכי הכריז והודיע שהוא לא ישתחווה להמן אף פעם ולכן היה בכוונה מתנג באופן שלא ייראה שהוא ישתחווה. אם כאשר המן היה עובר מרדכי היה מוטה, הוא היה נעמד בכוונה כדי שלא יחשבו שהוא משתחווה להמן. מגילת סתרים: לפי הדין מרדכי היה אמור להשתחוות להמן, אלא שהסתלקה ממנו הבחירה החופשית. כשם שכתוב בשירת הים "אז ישיר", ופירוש חז"ל שהכוונה שאז עלה בליבם לשיר, כך אצלנו לא עלה על ליבו של מרדכי להשתחוות כיוון שנשללה ממנו הבחירה החופשית, ולכן הפסוק כתוב בלשון עתיד. רינת יצחק: מרדכי לא השתחווה למרות שלפי הרמב"ם שכשאמרו יעבור ואל ייהרג אסור לו להיהרג (בניגוד לשיטת תוספות) ולכן לכאורה מרדכי היה חייב לעבור על האיסור ולא להיהרג, היות וכאשר אדם גדול רואה שהדור פרוץ ויתקדש על ידי כך שם שמים, מותר לו להיהרג ולא לעבור. מוהר"ם אלשייך: הכתוב מדגיש שגם אם מרדכי לא היה אדם חשוב, אלא הוא היה רק "מרדכי" ללא שום תואר, וגם אם המן לא היה עושה עבודה זרה, הוא לא היה כורע ומשתחווה להמן.

[9] תרגום. באבן עזרא (נוסח ב'): מובא נוסח אחר, שבמקום שכתוב "עבדי המלך", כתוב "נערי המלך".

[10] תרגום. ר"מ חלאיו: נערי המלך שאלו את מרדכי על מה הוא סומך בכך שהוא אינו עושה כמו כולם.   מוהר"ם אלשייך: עבדי המלך שאלו את מרדכי מדוע אבותיו השתחוו לעשיו והוא איננו יכול להשתחוות להמן. מרדכי ענה להם שבאמת בנימין לא השתחווה לעשיו. על כך שאלו אותו: הרי בנימין לא צווה להשתחוות על ידי המלך ואילו עליך יש ציווי של המלך להשתחוות ולכן ראוי שתשתחווה.

[11] תרגום. מלבי"ם: עבדי אחשוורוש לא הלשינו על מרדכי מתוך שנאה, אלא שהוטל עליהם לוודא שכולם מקיימים את ציווי אחשוורוש, ולכן לאחר שהם התרו במרדכי כמה פעמים, הם נאלצו להלשין עליו. ראשון לציון: הסביר מדוע עבדי אחשוורוש אמרו להמן שמרדכי אינו משתחווה להם, הרי המן היה יכול לראות את הדברים בעצמו? אלא שבתחילה המן עשה לעצמו פסל של עבודה זרה, וברור שאחשוורוש לא גזר שמדרכי יעבור על דתו וישתחווה לעבודה זרה. לכן, עבדי אחשוורוש אמרו להמן שמרדכי אינו משתחווה לעבודה הזרה והם התחכמו שהמן יסיר את העבודה הזרה ממנו ולאחר מכן לראות אם מדרכי ימשיך שלא להשתחוות להמן למרות שלא היה עליו העבודה הזרה. לכן כתוב בפסוק הבא שהמן ראה שמרדכי אינו כורע ומשתחווה "לו", כלומר, להמן עצמו ללא העבודה הזרה. מלבי"ם: ההסבר של מרדכי לכך שהוא לא השתחווה בפני המן משום שהדבר אסור לו מצד דתו יכול להיות רק אם הוא נמנע מהשתחוואה בפני המן כשהוא רואה את המן מרחוק והמן לא רואה אותו, היות והשתחוואה זו הייתה מצד קבלת האלוהות. אולם, היה חוק נוסף שכאשר כל שר היה עובר בסמוך לאדם אחר, היה על האדם להשתחוות בפניו, לא מצד קבלת האלוהות, אלא מצד חשיבותו של השר ושררתו, ולכן עבדי אחשוורוש בדקו האם מרדכי משתחווה בפני המן כאשר המן עובר לפניו, וכאשר ראו שאין הוא משתחווה, הם הלשינו עליו.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] רש"י. אבן עזרא: שאל מדוע מרדכי לא הלך אל אסתר לומר לה שתבקש מאחשוורוש שיעביר אותו למקום אחר שאיננו שער המלך, וכך לא יראה את המן ולא יצטרך להשתחוות לו. תשובתו: למרדכי היה אסור לעזוב את שער המלך, ואם היה עוזב את שער המלך היה מתחייב בנפשו. מגילת סתרים: הכוונה שעבדי אחשוורוש רצו לראות האם טענתו של מרדכי שאחשוורוש לא רצה להעביר אותו על ההלכה היהודית, יעמדו במבחן המציאות. מוהר"ם אלשייך: היה ניתן להסביר שעבדי המלך אמרו למרדכי את הדברים יום אחרי יום ולא הלשינו מיד, וכן שהם הלשינו להמן ולא לאחשוורוש, משום שהם רצו בטובתו ולא רצו שיאונה לו כל רע. הכתוב אומר שמטרתם הייתה רק להלשין על מרדכי, משום שהם קינאו בו שהוא איננו משתחווה והם כן חייבים להשתחוות. הסיבה שהם לא אמרו זאת לאחשוורוש, משום שהם ידעו שאם אחשוורוש יידע שמרדכי איננו משתחווה, הא פשוט יהרוג את מרדכי, והם רצו להכניע את מרדכי להשתחוות בפני המן. לכן הם אמרו למרדכי בכל יום שהוא צריך להשתחוות, היות ועל ידי כך חשבו להכניע אותו, ולאחר שהם התייאשו מלשכנע את מדרכי להשתחוות הם פנו להמן ולא לאחשוורוש, היות וחשבו שהמן יעבור לפני מרדכי כשהוא זועם ומרדכי ישתחווה אליו מרוב פחד. בפירוש נוסף כתב הפוך. אם אחשוורוש היה יודע שמרדכי איננו כורע ומשתחווה להמן, ייתכן שהוא רק היה מעניש אותו להורידו מגדולתו, בעוד המן היה דואג שיהרגו את מרדכי, ובכך הם יבדקו האם הזכות שהוא יהודי ושאבותיו לא השתחוו לעשיו יעמדו לפניו כדי להצילו. בפירוש נוסף כתב שהם חששו שאם יאמרו לאחשוורוש, הוא יהרוג את מרדכי על שעבר על מצוות המלך, והם רצו שיהרגו את מרדכי על שביזה את המן. בהסבר נוסף כתב שלא הלשינו למלך משום שהמן עשה דמות של עבודה זרה, והציווי של אחשוורוש היה שישתחוו להמן ולא לפסל.

[15] רש"י. רינת יצחק: מרדכי אמר שהוא יהודי, וה' קנה אותנו ביציאה ממצרים שלא נהיה משועבדים יותר תחת ידו של אדם, ולכן מרדכי לא היה נחשב לעבד המלך ולא היה מחויב להשתחוות. ממילא מובן מדוע אחשוורוש לא היה אמור להרוג אותו. מרדכי לא נחשב למורד במלכות היות ומלכתחילה הציווי לא חל עליו שכן אינו נחשב לעבד של אחשוורוש, ולכן המן היה צריך לראות כיצד הוא יכול להרוג אותו.

[16] תרגום וכתב לפי שיטתו שהכוונה היא שמרדכי לא השתחווה לאנדרטא שהיה על המן. לכאורה יש סתירה בשיטת התרגום. לאורך פרק ג' כתב שלהמן היה אנדרטא, ולכן לכאורה הוא אינו מפרש שהכוונה לעבודה זרה של ממש. אלא שבתרגום לפרק ו' פסוק א' כתב שהמן עשה עבודה זרה של ממש. ברינת יצחק אצלנו נשאר בקושיא.

מדוע המן כעס רק לאחר שהוא ראה בעצמו שמרדכי אינו משתחווה לו? חכמי צרפת: עד עתה המן חשב שכולם משתחווים לפניו ורק לאחר שאמרו לו שמרדכי איננו משתחווה לו, הוא התחיל לשים לב לכך. מוהר"ם אלשייך: כאשר אדם רואה דבר בעיניו, הדבר משפיע עליו יותר מאשר אם רק סיפרו לו על כך. לכן המן כעס רק כאשר ראה במו עיניו שמרדכי איננו משתחווה בפניו. כמו כן הסביר שעבדי אחשוורוש היו מוכנים להסתפק בפעולה אחת של מרדכי, או כריעה או השתחוואה, ואילו המן היה מוכן להסתפק רק בשניהם. חבצלת השרון: הסביר (על פי התוספות בשבת עב,ב ד"ה "רבא") הסוברים שהיה מותר למרדכי להשתחוות להמן, היות ומותר להשתחוות לעבודה זרה שעובדים אותה מיראה, אלא שמרדכי לא עשה כן משום שהיו על המן צלמים נוספים או משום שהוא רצה לקדש את ה'. בתחילה חשב המן שמרדכי אינו משתחווה לו בגלל הצלמים, אך כאשר הוא ראה שמרדכי אינו משתחווה "לו", כלומר, בגלל קידוש ה' ולא בגלל הצלמים, הוא התמלא בחימה. חיזוק לדבריו הביא מהכתוב בהמשך המגילה (ה,ט). בפסוק שם כתוב שמרדכי לא קם ולא זע מפני המן, כלומר: שהוא לא פחד בכלל מהמן, ואם הסיבה היחידה שמרדכי לא השתחווה היה הצלמים, היה ראוי שמרדכי יזוע קצת מפני המן, גם אם הוא לא ישתחווה.

[17] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): כעס נקרא "חימה" היות וכאשר כועסים, הגוף מתחמם.

[18] תרגום. חכמי צרפת: לא היה מרדכי מעם אחר, לא היה חושב בכלל להשמיד את כל עמו. אלא שהמן חשב שהעם היהודי הוא העם החלש ביותר ולכן רצה להשמיד את כולו. מלבי"ם: המן חשב שמרדכי אינו משתחוה לו מתוך שנאה אישית ולא בגלל שיש עליו איסור מצד דתו, וזאת למרות שעבדי אחשוורוש אמרו שהמניעה מצד מרדכי נבעה מצד היותו יהודי, כלומר: מצד דתו.

[19] תרגום. חבצלת השרון: לאחר שאמרו להמן שמרדכי יהודי, הוא הבין שמלחמתו עם מרדכי איננה מלחמה פרטית, אלא היא מלחמה כללית של עם ישראל נגד עמלק, ולכן הוא רצה להשמיד את כל היהודים.

[20] תרגום. מוהר"ם אלשייך: יש בפסוק זה הדרגתיות. בתחילה המן פשוט לא רצה להרוג את מרדכי לבדו, משום שהדבר היה מבוזה בעיניו, ובעקבות זאת הוא החליט שהוא ישמיד את כל שבט בנימין. לאחר מחשבה נוספת הוא החליט שהוא ישמיד את כל היהודים. בהסבר נוסף כתב שאם המן היה הורג רק את מרדכי, הדבר היה ביזיון, כיוון שמרדכי היה בסך הכל אדם אחד. לכן המן הפך את מרדכי לסמל, לאדם ששולט על כל היהודים, ולכן הוא החליט שהוא משמיד את כל היהודים. בפירוש נוסף הסביר שהמן לא פחד ממרדכי למרות שהוא ראה שכל מי שרצה להשמיד את עם ישראל (כמו פרעה) נענש בידי שמים, משום שהמן כבר תכנן להחטיא את עם ישראל בסעודת אחשוורוש, וגם שאר היהודים שלא היו בשושן ולא השתתפו בסעודה צריכים להיענש משום שכל ישראל ערבים זה לזה. ר"מ חלאיו: המן רצה להשמיד את כלהיהודים כנגד הציווי שהוטל על כלל ישראל להשמיד את זכר עמלק.

[21] תרגום.

[22] אבן עזרא (נוסח ב'). מוהר"ם אלשייך: הכתוב מדגיש את היותו של החודש הראשון כ"חודש ניסן", היות וחכמים דרשו את השם ניסן על שם שנעשים בו ניסים לישראל, והכתוב מדגיש את טפשותו של המן שהוא בחר לערוך גורל להשמדת היהודים דווקא בחודש שנעשים בו ניסים ליהודים.

[23] תרגום.

[24] אבן עזרא (נוסח ב'). רש"י: הכוונה שהמן הפיל את הגורל, וכתב שמקרא זה הוא מקרא חסר היות ולא פורש בו מי הפיל את הפור.

[25] רש"י + אבן עזרא. מגילת סתרים: פירוש המילה "פור" הוא גורל, אלא שכאשר הגורל מופל לדבר רע הוא נקרא "פור" וכאשר הוא מופל לדבר טוב הוא נקרא "גורל". הפלת הפור היתה רעה לישראל ולכן הכתוב השתמש במילה "פור", ובצלע הזאת מציין הכתוב שלפני המן הייתה הפלת הגורל דבר טוב, היות ומבחינתו הוא רצה להשמיד את ישראל. לכן גם כתוב "לפני המן" למרות שהמן הוא זה שהפיל את הפור, היות והכתוב אומר שלפני המן הייה ההפלה בגדר דבר טוב. חכמי צרפת: אופן הפלת הגורל היה שהמומחה הניח בקלפי שני פתקים. על הפתק הראשון היה כתוב "ראוי", ומשמעו שבחודש זה ראוי להשמיד חלילה את ישראל, ועל הפתק השני היה כתוב "לא ראוי". התחילו מחודש ניסן שהוא החודש שבו נערך הגורל, ובכל חודש יצא הפתק עליו היה כתוב "אינו ראוי", עד שהגיעו לחודש האחרון, חודש אדר" ואז יצא הפתק "ראוי". רלב"ג: אם המן לא היה מצליח להעלות תאריך מתאים בגורל, הוא לא היה מבקש מאחשוורוש להשמיד את היהודים. ר"י נחמיאש: למרות שיש כמה מילים במגילה שנאמרו בלשון פרס ולא כתוב מה פירושם, הכתוב פירש את המילה "פור" כדי שנדע מדוע חג זה נקרא בשם "פורים". כמו כן חלק על חכמי צרפת בעניין אופן הטלת הגורל וכתב שבתחילה ניסה להפיל פור על הימים, אך הדבר לא עלה בידו, ולכן בסוף ערך גורל רק על החודש המתאים ויצא אדר, אך את היום בחודש קבע המן באופן שרירותי. המהדיר של מוסד הרב קוק כתב שר"י נחמיאש חולק גם על רי"ד, אך לעניות דעתי אין הדבר מוכרח, היות וניתן להסביר לפי רי"ד שהמן עמד בי"ג בניסן וערך את הפור, והוא החליט שהחודש שייצא בגורל, יהיה החודש שבו ישמיד חלילה את היהודים, אך היום בחודש נקבע לפי התאריך שבו ערך את הגורל בניסן. מלבי"ם: הגורל היה מסוג "פור". כמו כן הסביר את אופן עריכת הגורל. המן רצה להשמיד את עם ישראל בהקדם האפשרי, ולכן התחיל לעבור מיום ליום על על הימים, החל מי"ד (שהוא יום המחרת לעריכת הגורל) ויצא שככל שעבר על כל אחד מהימים, הגורל יצא לתאריך י"ג בחודש, כלומר: התאריך המאוחר ביותר שהיה יכול לצאת. לאחר מכן עבר על החודשים, החל מחודש אייר, וכך עבר על כל אחד מהחודשים עד יצא בגורל חודש אדר שהוא החודש המאוחר ביותר שהיה יכול לצאת. רינת יצחק: למרות שבדרך כלל אין מזל לישראל, כאשר הם חוטאים, הם נתונים תחת המזלות. כמו כן כתב שדווקא הגורל על הימים נקבע לפי המזלות, אך הגורל על החודשים לא נקבע לפי המזלות.

[26] אבן עזרא (נוסח ב'). מוהר"ם אלשייך: הכתוב אומר שהמן עתיד ליפול מגורל זה ולבני ישראל יהיה רווח והצלה. בסופו של דבר המן נתלה בחודש ניסן. בפירוש נוסף כתב שהכתוב מדגיש שהגורל הופל לפני המן, אך לפני ה' יתברך לא הופל גורל זה, היות וה' לא התכוון מלכתחילה להשמיד את ישראל.

[27] רש"י.

[28] רש"י + אבן עזרא (נוסח ב'). בנוסח א' כתב האבן עזרא את מדרש חז"ל שהמן קבע את חודש אדר לחודש שבו יהרגו את היהודים לפי דבריו משום שבחוש זה נפטר משה רבינו. בהסבר נוסף כתב שהמן ראה במזלות שחודש זה מתאים לכך. לפי שני ההסברים הללו יוצא שהחודש לא נקבע על פי הגורל, אלא שהמן קבע את החודש לפי שיקולים שעליהם הוא חשב (אם כי לפי חז"ל שאמרו שהיה זה בגלל פטירתו של משה אמרו שהחודש נקבע לפי גורל והמן חשב שזה טוב שזה יצא בחודש הזה בגלל פיטרתו של משה). בהסבר השלישי עליו כתב שהוא ההסבר הנכון, כתב שיצא לו בגורל חודש אדר, וה' גרם לכך בכוונה כדי שיהיה לעם ישראל זמן רב לחזור בתשובה. מוהר"ם אלשייך: בכך שהכתוב אמר "הוא חודש אדר", הדגיש הכתוב שחודש זה עדיין נשאר בשפע שנקנה בו היות ובחודש זה גם נולד משה רבינו.

[29] רבים מהפרשנים (אבן עזרא, ר"י נחמיאש, ר"מ חלאיו ועוד). העירו שהאות נ' והאות ו' שבסוף המילה הן אותיות שנוספו. מגילת סתרים: לכאורה המן היה אמור להתחיל את דבריו בתיאור החטא והסיבה שהוא רוצה להשמיד את בני ישראל. אלא שהמן ידע שגם אחשוורוש שונא אותם והיה מעוניין להשמידם לולי שהוא היה מפחד מסיבות שונות (שיאמרו שהוא עושה קרחה במלכותו וכו'). ולכן המן כיוון את דבריו להפגת החששות השונות של אחשוורוש. תחילה אמר שאחשוורוש איננו צריך לחשוש שמא הקב"ה יעניש אותו על כך, שהרי הקב"ה פיזר את עם ישראל וקיבץ את כולם תחת שלטונו של מלך אחד משום שהוא עצמו חלילה רוצה להורגם. כנגד חששו של אחשוורוש שיש תועלת בעם ישראל המפוזר בין האומות ומשום כך ייתכן ששאר העמים יקומו להגן על היהודים, אמר המן שעם ישראל "מפורד". מלבי"ם: המן גנב את ליבו של אחשוורוש בשני דברים. הוא לא הזכיר באיזה עם מדובר, ואם אחשוורוש היה יודע שהמן מתכוון ליהודים, הוא לא היה מתרצה בכך שהרי הוא ידע שהיהודים הם עם חכם. כמו כן המן לא אמר במפורש שהוא רוצה להשמיד את העם המדובר, אלא רק אמר "לאבדם" ואחשוורוש הבין שהמן רק רוצה לבטל את דתם. מוהר"ם אלשייך: המן חשש שאחשוורוש יתנגד להשמדת היהודים בגלל אחת מחמש הסיבות הבאות: א. אולי שאר העמים יעזרו ליהודים כיוון שהם קשורים אליהם (למשל בקשרי חתונה). על כך ענה המן שהיהודים הם "עם אחד" ואינם מתחתנים בגוים ולכן שאר העמים לא יעזרו להם. ב. שמא היהודים עצמם יתנגדו לכך ויתקוממו וימרדו במלך. על כך ענה המן "מפוזר", הם לא יוכלו להתקומם כיוון שהם מפוזרים במקומות רבים ואין דרך לאחד את כולם למרוד. כמו כן הם מפורדים ולא ניתן לאחד אותם. ג. שמא לאחר השמדת היהודים יהיה מקום שלא יהיו בו תושבים כלל, "קרחת". על כך ענה שהיהודים נמצאי "בכל מדינות מלכותך", בכל מקום יש מעט יהודים ולכן אין לחשוש מכך. ד. שמא שאר העמים יאשימו את המלך בהשמדת עם והם יחששו שהמלך ישמיד גם אותם. על כך ענה המן "ודתיהם שונות ... ודתי המלך", כלומר: הם משונים ואינם מקפידים על חוקי המלך ולכן העמים האחרים יבינו שהיה כאן מקרה מיוחד שהגיע להם להיאבד. ה. בהשמדת היהודים תהיה פגיעה במיסים שנגבים מהם. על כך אמר שאין שווה להניחם היות והם כל הזמן מזיקים למלך.

[30] אבן עזרא (נוסח ב'). באופן דומה פירש גם רלב"ג אלא שהוסיף שמפני זה היה ראוי שאחשוורוש יירא מהם יותר היות והדבר יכול להקל עליהם להנהיג מרד, כפי שבני ישראל נלחמו נגד העמים האחרים שלא הסכימו איתם (כמו עמלק). ראשון לציון: המן אמר לאחשוורוש שהיהודים כולם, "אחד", נמצאים בארצות שתחת שלטונו, ומצד שני הם מפוזרים בכל מדינות המלך ולכן אין חשש שתהיה "קרחת" בממלכה, כלומר: מקום ללא תושבים, אם ישמידו את כולם. בפסוק כתוב "בכל מדינות מלכותך" כיוון שהמן רצה שאחשוורוש יכתוב לו איגרת מיוחדת לכל עיר וממלכה עם הוראה להשמיד את היהודים שבה.

[31] אבן עזרא (נוסח ב'). בפירוש נוסף כתב שהיות והעם מפוזר, הוא עם מבוזה מאוד. ר"י נחמיאש: פירש בצורה הפוכה. עצם הפיזור של העם מהווה יתרון לאחשוורוש, משום שהפיזור ימנע את התנגדות היהודים להשמדתם. ר"מ חלאיו: העם גלה מארצו ואיננו מחובר במקום אחד אלא הוא מפוזר בין העמים.

[32] אבן עזרא. בנוסח ב' פירש שהכוונה שהם אינם אוכלים ושותיםעם שאר העמים.

[33] אבן עזרא. חכמי צרפת: אין אומה שפלה כמו עם ישראל. מלבי"ם: בדברים הללו בעצם אמר המן לאחשוורוש שהפיזור שלהם מצד אחד והשוני בהתנהגותם מצד שני עלול לגרום להפרעות בכל מדינות המלך.

[34] אבן עזרא. חכמי צרפת: הם אינן מתחתנים איתנו. ראשון לציון: אין שנאה כשנאת הדת, ולכן לתושבי הממלכות של אחשוורוש לא יהיה אכפת גם בעתיד שאחשוורוש יצווה להשמיד את כל היהודים. בנוסף אמר המן שהם אינם מקיימים את דתי המלך, כלומר: בימים המיוחדים אל המלך (כמו יום הולדתו), הם אינם משתתפים בשמחה. בהסבר נוסף כתב שהפסוק הזה מתחלק לשניים: חצי ממנו נאמר על ידי המן וחצי ממנו נאמר על ידי רוח הקודש. המן אמר על עם ישראל שהוא מפוזר בין העמים ואילו רוח הקודש אמרה שעם ישראל הוא עם אחד. המן אמר שהם מפוזרים בכל המדינות, ואילו רוח הקודש אמרה "מלכותך", כל המלכות של אחשוורוש הייתה רק בשביל ישראל. המן אמר "ישנו" ורוח הקודש אמרה "המיוחד בכל האומות". המן אמר "ודתיהם" ורוח הקודש ענתה "שונות" דהיינו שהם שונים, וכדברי הגמרא שכל עוד שבני ישראל שונים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין שום אומה יכולה להזיק להם. המן אמר "ולמלך אין שווה", אין שום תועלת בהם, ורוח הקודש אמרה "להניחם", שצריך להניח להם, שאם אחשוורוש יניח להם, זו תהיה גדולתו. מגילת סתרים: המן אמר שלמרות שגם העמים האחרים עוברים לפעמים בסתר על חוקי העמים, היהודים משנים גם את הדת שלהם ולפעמים מחמירים ומשנים מהחוקים שהם עצמם קבעו (כמו שקבעו שאסור לאישה לצאת כשראשה פרוע). מלבי"ם: גם כאשר יש שוני בין הדתות, יש נקודות השקה בדברים מסוימים. אצל היהודים יש כל כך הרבה פרטים עד שלא ניתן למצוא נקודת השקה לדתות האחרות.

[35] אבן עזרא. רש"י: עם זה אינו מעלה מיסים. מלבי"ם: גם בדברים שאינם קשורים לדת, כמו הכרעה בסכסוכים הנוגעים לממון, הם אינם נוהגים כפי חוקי המלך.

[36] תרגום + אבן עזרא. אבן עזרא הוסיף פירוש, שהמילה "שווה" משמעו מלשון תועלת. רס"ג: הכוונה שאין למלך סיבה להשאיר את המצב כפי שהוא, שהם אינם מקיימים את החוקים של המלך. חכמי צרפת: עדיף למלך שיקבל ממני עשרת אלפים ככרות כסף מאשר להשאיר את העם הזה. ר"י נחמיאש: אם המלך הרג את ושתי משום שהיא לא מילאה אחר ציווי המלך, כל שכן שכאשר יש עם שלם שאינו עושה כך, צריך להשמיד אותו. ר"מ חלאיו: אין שום תועלת בעם הזה. הוא אינו יכול לשרת בצבא כיוון שאנשיו חלשים והוא איננו מעלה מס למלך היות ואנשיו עניים. מגילת סתרים: ה' אינו רוצה להניחם, כביכול חלילה ה' רוצה בהשמדתם (היות ובכל מקום במגילה שנאמר המלך הכוונה לה' יתברך).

[37] רס"ג.

[38] רש"י.

[39] אבן עזרא (נוסח ב'). בנוסח א' כתב שהפסוק אמר תחילה לשון רבים: "עשרת אלפים" ולאחר מכן עבר ללשון יחיד "ככר כסף", ומכאן שהפסוק חסר ומשמעו "עשרת אלפים אלפי כיכר כסף", והיה צריך להיות כתוב בצורה של סמיכות, ובנוסח של סמיכות אכן שייך לסמוך לשון רבים ללשון יחיד.  רי"ד: עושי המלאכה הם אלה שיהרגו את היהודים. רלב"ג: המן חשב לפרוע את התשלום מהשלל של היהודים ההרוגים או שהמן היה עשיר גדול. ר"מ חלאיו: המן חשב דווקא על עשרת אלפים שקלים כנגד עשרת הדברות שבני ישראל עברו עליהם. מגילת סתרים: עושי המלאכה שהוזכרו בפסוק מזכירים את עשיית המלאכה במשכן, כיוון שזה לעומת זה עשה אלוקים. במשכן היה זה לקדושה וכאן לטומאה. מלבי"ם: המן רצה להרגיע את אחשוורוש שלא יחשוב שהוא יצטרך להוציא כסף על מלאכת איבוד היהודים ואמר לו שיש אנשים שמסכימים לעסוק במלאכה זו ואפילו לשלם למלך על כך.

[40] אבן עזרא. מגילת סתרים: המן שילם לאחשוורוש עבור כל יהודי מחצית השקל, ולכן ה' ציווה על כל אדם מישראל להביא מחצית השקל לבניית המשכן על מנת שהם יינצלו ממחצית שקל של המן על ידי תשלום מחצית השקל לבניית המשכן. אלא שהדברים תמוהים: א. מה עניין זה אצל זה? ב. מדוע מוקפים חוגגים פורים בטו'? ג. מדוע משה רבינו התקשה במחצית השקל (כדברי חז"ל), הרי בסך הכל כל אחד הביא את מחצית השקל שבביתו? אלא שיש יסוד ש"זה לעומת זה עשה אלוקים", הטומאה כנגד הקדושה. משה רבינו לא הבין איך הבאת מחצית השקל מורידה קדושה על עם ישראל עד שה' הראה לו, והמן רצה להשתמש בתשלום מחצית השקל עבור כל אדם מישראל כדי להוריד את הטומאה, אלא שהוא כבר לא היה יכול לעשות כן לאחר שמשה הוריד דרכם את הקדושה. הקדושה מתחילה מהכרכים המוקופים חומה, ובט"ו אדר, לאחר שנמחו כוחות הטומאה מהעולם, התחילה העלאת הקדוש, ולכן שמחים ועושים סעודה דווקא בט"ו. מוהר"ם אלשייך: יש סוג מטבעות מיוחד שלא היו משתמשים בו לקניות וכיוצא בזה, אלא היו שומרים אותם באוצרות המלך. המן אמר לאחשוורוש שהוא יביא לו מטבעות כאלה.

[41] אבן עזרא (נוסח ב'). ר"י נחמיאש: כתב שגם אחשוורוש היה שונא ישראל.

[42] רש"י + אבן עזרא (נוסח ב'). חכמי צרפת: לשון הפסוק מוכיח שאחשוורוש לא נתן את הטבעת להמן כדי להראות על גדולתו, שהרי לא כתוב שאחשוורוש נתן את הטבעת בידו של המן, אלא רק מסר לו את הטבעת כדי הוא יוכל לחתום על הציווי להשמיד את היהודים.

[43] ר"מ חלאיו. מלבי"ם: הכתוב רצה להדגיש שהאחריות מוטלת על המן ולא על אחשוורוש. אחשוורוש הסכים רק להעביר את היהודים על דתם והוא לא חתם בעצמו על האיגרות, כך שהוא לא ראה בעיניו שהמן מתכוון להשמיד את היהודים.

[44] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): הביא מדרש שכסף בגימטריא שווה לעץ, והכוונה שהמן ייתלה על העץ, אלא שאין לקבל דרש זה משום שאחשוורוש לא היה נביא וגם בגלל שאין דרכה של לשון הקודש לדבר בגימטריה. מלבי"ם: הכוונה היא שאחשוורוש הסכים לשלם להמן על העברת העם על דתו, היות והוא חשב שהמן מתכוון לשנות את הדרך המעוותת של אותו העם (ולשיטתו שאחשוורוש לא ידע שמדובר על היהודים). מוהר"ם אלשייך: אחשוורוש רצה להראות להמן שהוא מקנה לו חזרה את הכסף, כדי שהמן יעריך את הכסף שניתן לו חזרה. לכן אחשוורוש לא מחל על הכסף, אלא עשה קנין בכסף על ידי נתינת הטבעת להמן, ולאחר שקנה את הכסף, החזיר אותו להמן. רינת יצחק: אחשוורוש היה סבור שהוא יכול להקנות את היהודים להמן בקנין הגוף על ידי כיבוש.

[45] תרגום. מוהר"ם אלשייך: כאשר המן ביקש מאחשוורוש להשמיד את היהודים, הוא השתמש בכוונה בלשון שיכול להשתמע לשני פנים: "לאבדם" כדי לראות את התגובה של אחשוורוש. אחשוורוש ענה לו שהוא יודע שהמן השתמש בלשון שמשתמעת לשתי פנים ונתן להמן רשות לעשות כטוב בעיניו, גם להשמיד אותם.

[46] תרגום. אבן עזרא: בתחילה כתב שמרדכי ידע מיד שהאגרות נשלחו, ומיד צמו בני ישראל שלושה ימים ולאחר מכן תלו את המן, ולפי חשבון זה המן נתלה בניסן. לאחר מכן כתב שייתכן שמרדכי לא ידע מיד על האגרות ולכן אין הכרח לומר שהמן נתלה בניסן. מוהר"ם אלשייך: המן לא רצה להרוג את היהודים בז' אדר, היות ובמשך שבעת ימי האבל על משה רבינו היו זכויותיו של משה מגינות על עם ישראל. כמו כן קראו בספרים בי"ג ניסן ולא לפני כן משום שהמן רצה לחכות לאחר שייגמרו הזכויות של שנים עשר הנשיאים. אלא שיש להקשות על דבריו כיצד לא חיכה המן גם לאחר חג הפסח כדי שלא יהיו את הזכויות של חג הפסח?

[47] ר"י נחמיאש. מלבי"ם: הדגש הוא על שנכתב בספרים כציווי של המן ולא כציווי של אחשוורוש, היות והמן שינה מהציווי של אחשוורוש שדיבר רק על העברת העם על דתו.

בעניין פירוש המילה אחשדרפנים. אבן עזרא: מדובר על מילה אחת ודוחה את האומרים שמדובר על הרכב של שתי מילים. רי"ד: מדובר על מילה המורכבת משלוש מילים. אחד – דר – פנים. אחש פירושו גדול, והוא דר פנים, כלומר: שר גדול הדר לפני המלך. רלב"ג כל אחשדרפן היה ממונה על חלק גדול מהמלכות, וכל פחה היה ממונה על מדינה אחת. כמו כן ראה ביאורנו לספר עזרא ח,לו שם הובאו דבריו של פירוש דעת סופרים שכל אחד מהאחשדרפנים היה ממונה על מספר פחות.

[48] רש"י לקמן ח,ט.

[49] רש"י לקמן ח,ט. חכמי צרפת: האגרות נכתבו בכל הכתבים ובכל הלשונות ששימשו באותה המדינה. אם במדינה מסוימת היו מדברים במספר לשונות או היו כותבים בסוגי כתב שונים, נשלחו לאותה מדינה אגרות בלשונות השונים או בכתבים השונים שמשמשים את אנשי אותה מדינה.

[50] ר"מ חלאיו.

[51] ר"מ חלאיו.

[52] רש"י. מלבי"ם: המן שלח את האיגרות במהירות כדי שאחשוורוש לא ישים לב שהוא שינה מדבריו. כמו כן הוא נתן לכל שליט לחשוב שהציווי כולל את כל היהודים שנמצאים במדינתו ולא את כל היהודים בשאר מדינות המלך. מוהר"ם אלשייך: המן שלח שתי איגרות. לשרים הוא שלח פירוט של הציווי. אולם לשאר האנשים הוא לא פירט את תכניותיו. המן רצה שיאבדו את היהודים ביום שעלה בו הגורל, י"ג ניסן, והוא חשש שאם הוא ישלח לכולם את תכניותיו המפורטות, הגוים לא יתאפקו עד לתאריך זה והיהודים אולי יוכלו להתכונן ולהתגונן מפני כך. לכן הוא שלח את התכניות רק לשרים ואילו לשאר האנשים הוא רק שלח איגרות שהיה כתוב בהם שהם יתכוננו ליום י"ג אדר בלי להסביר מדוע. אולם, בשושן הבירה המן כב לכולם, הן לשרים והן לאנשים הפשוטים שהוא רוצה להרוג את היהודים בי"ג אדר. לכן גם כאשר אחשוורוש התיר למרדכי ואסתר לכתוב אגרות, הוא אמר להם שהוא נתן להם את בית המן, ואז אף אחד בעיר שושן לא יעיז להתנגד אליהם, אבל לגבי שאר האנשים בשאר המדינות הם היו צריכים למצוא תחבולות כיצד למנוע את הריגת היהודים, ולכן כתבו מרדכי ואסתר אגרות שלא יסתרו את האגרות הראשונות ושאכן צריך להתכונן ליום הזה אבל המוכנות תהיה לעזור ליהודים ולא ולהרוג אותם.

[53] ר"מ חלאיו חילק בין אופני המוות הכתובים באגרות. "להשמיד" הוא שם כולל לכל סוגי המוות. "להרוג" הוא הריגה על ידי חרב. "לאבד" היינו לאבד את הזכר שלהם לגמרי. אבן עזרא (נוסח ב') כתב באופן דומה. "להשמיד" פירושו ציווי כולל להשמיד את היהודים אך לא כתוב איך. "להרוג" פירושו אופן מסוים שבו יש להשמיד את היהודים. "לאבד" פירושו שיש להרוג גם את הילדים הקטנים כדי שלא יהיה חלילה זכר לעם ישראל. מוהר"ם אלשייך: "להשמיד" היינו את הבנים הקטנים. "להרוג" היינו את אבותיהם והיה בזה אכזריות שהאבות יראו במיתת בניהם. "לאבד" הכוונה שלא יקברו אותם. מגילת סתרים: אחשוורוש לא הסכים להרוג את כל היהודים, הוא רק הסכים להעביר אותם על דתם. אלא שהוא רצה שיעבירו אותם על דתם מתוך רצון, כמו שהוא עשה במשתה. המן שינה מדבריו של אחשוורוש וציווה להשמיד אותם על ידי גזירת שמד. לכן כתוב "להשמיד" את הדת היהודית, "להרוג ולאבד" פירושו "להרוג או לאבד", כלומר: הציבו ברירה בפני היהודים שהם יכולים לעבור על דתם או שהם ייהרגו. לכן אחשוורוש לא ידע מי באמת שינה מדבריו וציווה להעביר את היהודים על דתם באונס. כך גם מוסבר "פתשגן הכתב", יש פירוש של הכתב, היות ובאגרות עצמן היה כתוב רק להעביר את היהודים על דתם מרצון וניתנה פרשנות מצד המן שהכוונה היא להעביר אותם על דתם באונס. רינת יצחק: לכאורה לפי הגמרא במגילה (יג,א) שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, גם הגויים צריכים להיכלל בכלל יהודים, שהרי גם הם מצווים שלא לעבוד עבודה זרה. ענה על כך שני תירוצים. א. ישראל מצווים שלא לעבוד עבודה זרה אפילו בשיתוף ואילו הגוים אינם מצווים על כך. ב. הכוונה שכל מי שמוסר את נפשו על כך נקרא יהודי, כשם שמרדכי מסר את נפשו על כך, ואילו הגויים אינם מוסרים על כך את נפשם. בהמשך תלה את השאלה האם הציווי של המן להרוג את היהודים כלל גם את גרי התושב בשני התירוצים הללו. גר תושב מצווה של לעבוד עבודה זרה בשיתוף, ולפי תירוץ זה המן גזר גם עליהם. אולם גר תושב אינו מצווה למסור את נפשו שלא לעבוד עבודה זרה ולכן לפי התירוץ השני, לא נכללו גרי התושב בגזירתו של המן. את השאלה האם גרי תושב חייבים בקריאת המגילה (אם הם היו בגזירתו של המן) תלה בדברי הגרי"ז האם נשים חייבות במגילה משום שאף הן היו באותו הנס ולכן חל עליהן חיוב לקרוא את המגילה, ואז חיוב זה חל גם על גרי תושב שהיו בכלל אותו הנס, או שמא בדרך כלל נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן וכאן לא חל הפטור משום שהן היו באותו הנס, אך גר תושב שמלכתחילה איננו חייב במצוות, איננו חייב בקריאת המגילה למרות שגם הם היו באותו הנס. כמו כן כתב שהבית יוסף הביא שגם העבדים הכנענים היו בנס, ולכן לכאורה גם הם חייבים במקרא מגילה, אלא אם נאמר שהפירוש שגם הנשים היו באותו הנס היינו שהן היו שותפות להצלה כמו שאסתר סיכנה עצמה ואמרה לאחשוורוש את תוכניתו של המן, ואז העבדים הכנענים לא היו שותפים לנס וממילא אינם חייבים במקרא מגילה.

[54] ר"מ חלאיו.

[55] רש"י. ר"י נחמיאש כתב ששאל את הרא"ש מדוע קבע המן דווקא את יום י"ג אדר ולא את י"ב אדר (לשיטתו לעיל בפסוק ז' שהגורל היה רק על החודש ולא על יום מסוים בחודש). וענה שהקוסמים קובעים את היום לפי הימים שבהם מתגברת הלבנה, והלבנה מתגברת בשלושת הימים שלפני אמצע החודש.

[56] תרגום. רלב"ג: המן הוסיף ציווי זה כדי לתת מוטיבציה לעמים להרוג את היהודים כיוון שעל ידי כך הם יוכלו לקבל את השלל.

[57] רש"י ולפי פירושו, פירוש המילה "פתשגן" הוא הסיפור ובמקרה זה הסיפור או הציווי הכתוב באגרות, ובפרק ח,יג כתב שפירוש המילה "פתשגן" הוא שהדברים היו מפורשים, ומכאן שהוא סובר ש"פתשגן" פירושו התוכן המפורש באיגרת, כלומר: הדברים באיגרת נכתבו בצורה ברורה ומפורשת. אבן עזרא: פירוש המילה "פתשגן" הוא העתק. האיגרות הועתקו ונשלחו לכל המדינות ובפרק ח,יג הסביר שהסופרים כתבו את האיגרות רק למדינות הגדולות, ואילו לשאר המדינות שלחו העתקים שהעתיקו אנשים אחרים מהאיגרות שכתבו הסופרים. חכמי צרפת: "פתשגן" פירושו פתרון הכתוב באגרות. רי"ד הסביר את המילה פתשגן מלשון תופס, כלומר: הכתב העיקרי שבו. ר"מ חלאיו: "הדת" פירושו החוק שהועבר לתושבי הממלכה באמצעות כרוז. מלבי"ם: המן שלח שתי איגרות. איגרת אחת שהייתה פתוחה שהיה כתוב בה שעליהם להיות מוכנים למלחמה בי"ג אדר, ואיגרת שהייתה חתומה בטבעת המלך והיה אסור לפתוח אותה עד שיגיע י"ג אדר, ורק אז יידעו במי צוו להילחם. כך רצה למנוע פעולות הגנתיות של היהודים, או מעשים אחרים שהיו עלולים לבטל את תכניתו וכן את האפשרות שהיהודים יברחו למדינות אחרות. באופן דומה פירש במגילת סתרים לקמן ח,יא.

[58] רש"י.

[59] אבן עזרא.

[60] תרגום + אבן עזרא.

[61] רש"י. אבן עזרא (נוסח ב'): איננו יודעים בדיוק באיזה יום ניתנה הדת בשושן ולכן לא ניתן לחשב בדיוק מתי צמו היהודים. דרשת חז"ל שבני ישראל צמו בפסח הינם דעה יחידה. כמו כן גם אם צמו בפסח, אין זה עבירה על דברי תורה, היות והחיוב לאכול מצה ומרור קיים רק כאשר אוכלים אותם עם קרבן פסח. ר"מ חלאיו: הכוונה שהכרוז הודיע על כך בארמון המלך כדי שעבדי המלך יזרזו את שער העם לנהוג כך. מוהר"ם אלשייך: אנשי שושן הבינו מאחשוורוש שהוא רוצה שהם ישמידו את היהודים ולכן הם התחילו כבר מאז להתנכל אליהם. הם הבינו זאת היות והרצים יצאו דחופים בציווי של אחשוורוש, ומשום שהציווי כבר ניתן בשושן הבירה ולא חיכו עם פרסום הצו עד סמוך לתאריך המדובר וגם בגלל שהם ראו שאחשוורוש והמן ישבו לשתות.

[62] תרגום. מלבי"ם: הכתוב מספר שהמן גרם לאחשוורוש לשתו כדי שלא ישים לב לצו שיוצא באותו יום להשמדת היהודים. ר"א כהן צדק השווה בין מכירת יוסף, אז הלכו האחים לאכול לאחר מכירתו, לבין אכילת אחשוורוש והמן כאן לאחר שיצאו הרצים בדבר המלך עם הצו להרוג את היהודים.

[63] אבן עזרא. רלב"ג כתב שייתכן לפרש שגם הגוים היו נבוכים משום שהם לא הבינו מדוע צריך להשמיד עם שלם. ר"א כהן צדק: קרו הרבה אסונות לאנשי שושן לאחר שיצא הצו להרוג את היהודים.