אסתר פרק ד

אסתר פרק ד

להאזנה לפרק לחצו כאן

(א) וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה מרדכי ידע את כל מה שנעשה: הסכמתו של אחשוורוש להשמיד את היהודים ושליחת האיגרות,[1] וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו מרדכי קרע את בגדיו מרוב צער,[2] וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר מרדכי לבש שק במקום בגדיו הרגילים וכן שם על ראשו אפר,[3] וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר מרדכי הסתובב כך בתוך העיר,[4] וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה מרדכי בכה בקול עצוב[5]: (ב) וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ מרדכי הגיע עד לשער של הארמון של המלך אחשוורוש,[6] כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק היות והיה אסור להיכנס לשער האמרון בלבוש שק, היות ואין זה מכובד. מרדכי נעמד מחוץ לשער הארמון ולא נכנס פנימה לתוך הארמון, היות וכניסה של אדם הלובש שק מבזה את ארמונו של המלך[7]: (ג) וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ בכל מדינה ובכל עיר שהיה הצו של המלך מגיע על ידי שליחי המלך,[8] אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים היה אבל גדול ליהודים והם חזרו בתשובה,[9] וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד והיהודים צמו, בכו ואמרו דברי צער,[10] שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים הצדיקים הרבים היו שמים על עצמם לבוש של שק והיו שמים על ראשם אפר[11]: (ד) וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ הנערות ששירתו את אסתר והשרות שלה נכנסו אליה ואמרו לה שמרדכי מתהלך בלבוש שק,[12] וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד אסתר המלכה הזדעזעה מאוד,[13] וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי אסתר שלחה שליחים על מנת להלביש את מרדכי בבגדים ראויים,[14] וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו ומטרת השליחים גם הייתה לגרום למרדכי להסיר מעליו את השק שהוא לבש,[15] וְלֹא קִבֵּל מרדכי לא קיבל את דברי השליחות, מרדכי סירב ללבוש את הבגדים ולהסיר את השק מעליו[16]: (ה) וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ אסתר קראה להתך, מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ התך היה אחד השרים שאחשוורוש העמיד לפניה והוא היה נאמן על אסתר,[17] וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה אסתר ציוותה על התך לברר אצל מרדכי מדוע הוא בוכה ומדוע הוא לא קיבל את הבגדים שהיא שלחה אליו[18]: (ו) וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי התך יצא אל המקום שבוע עמד מרדכי,[19] אֶל רְחוֹב הָעִיר התך יצא אל הרחוב הראשי של העיר שושן,[20] אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ אל המקום שהיה לפני שער ארמונו של המלך אחשוורוש[21]: (ז) וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ מרדכי סיפר להתך את כל מה שעבר עליו (שהוא לא הסכים להשתחוות להמן),[22] וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וכן סיפר מרדכי להמן את ההסבר שנתן המן לשרים על הכסף שהוא הציע להביא אל אוצרותיו של אחשוורוש תמורת השמדת היהודים[23]: (ח) וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת ואת התוכן של האיגרות שבהן היה כתוב הציווי של המלך (צלע זו של הפסוק מחוברת לצלע הבאה),[24] אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם את האיגרות שפורסמו בשושן ובהם היה כתוב להשמיד את כל היהודים,[25] נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ מרדכי נתן להתך את האגרות שכתב המן כדי להראותם לאסתר ולספר לה על התוכניות של המן,[26] וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ וכן אמר מרדכי להתך שהוא מצווה על אסתר להיכנס אל המלך אחשוורוש, לפייס אותו ולבקש ממנו שירחם על העם שלה, על היהודים[27]: (ט) וַיָּבוֹא הֲתָךְ התך נכנס אל אסתר המלכה,[28] וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי התך אמר לאסתר את כל דבריו של מרדכי[29]: (י) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ אסתר אמרה להתך לחזור אל מדרכי,[30] וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי אסתר ציוותה על התך לומר למרדכי את הדברים הבאים[31]: (יא) כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ כל העבדים של המלך אחשוורוש, ואפילו האנשים הפשוטים שנמצאים במדינות שתחת שלטונו של אחשוורוש,[32] יוֹדְעִים הן השרים והן האנשים הפשוטים יודעים: אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא כל איש או אישה שייכנסו אל המלך כאשר הוא נמצא בחצר הפנימית ללא שהוא הוזמן על ידי אחשוורוש,[33] אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית כל אדם ללא יוצא מן הכלל (שיבוא אל אחשוורוש ללא הזמנה) – יומת, החוק הזה חל על כולם,[34] לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה (החוק חל על כולם) חוץ ממי שהמלך יושיט אליו את שרביט הזהב – הוא יחיה, גם אם נכנס אל המלך ללא הזמנה,[35] וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם ואני לא נקראתי להיכנס אל המלך כבר שלושים יום, ומן הסתם שהוא יזמין אותי אליו עוד מעט, ולכן אין צורך שאסכן את עצמי כבר עתה[36]: (יב) וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר השלוחים ששלחה אסתר אמרו למרדכי את דברי אסתר[37]: (יג) וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר מרדכי אמר לשליחים של אסתר לענות לה:[38] אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים אל תחשבי שאת תצליחי להינצל כאשר שאר היהודים יושמדו על ידי שתהיי מוגנה בארמון המלך[39]: (יד) כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת שהרי אם את תשתקי עכשיו (ולא תיכנסי אל אחשוורוש),[40] רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר ליהודים יהיה רווח והצלה ממקום אחר. בסופו של דבר היהודים יינצלו גם אם את לא תיכנסי אל המלך,[41] וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ ואילו את ובית אביך תושמדו מפני החטא שלך: היית יכולה לסייע לעם ישראל ולא עשית זאת,[42] וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת ומי יודע אם לא בשביל מה שקורה עכשיו, שאת יכולה להציל את עם ישראל, מונית להיות מלכה. יתכן שכל הסיבה שהומלכת להיות מלכה היא רק כדי שתצילי עכשיו את עם ישראל[43]: (טו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי אסתר הבינה שמרדכי צודק בדבריו והיא אמרה לשליחיה לענות למרדכי[44]: (טז) לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן לך ואסוף את כל היהודים שנמצאים בעיר שושן,[45] וְצוּמוּ עָלַי ותצומו עלי כדי שאצליח בשליחותי ולא איהרג,[46] וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם אל תאכלו ואל תשתו במשך שלושה ימים רצופים, גם ביום וגם בלילה,[47] גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן גם אני והנערות היהודיות המשמשות אותי – כולנו נצום,[48] וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת ואני אכנס למלך אחשוורוש בניגוד לחוק,[49] וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי וייתכן שכמו שאני כבר אבדתי מהעם שלי וכבר אינני נמצאת עם היהודים, כך גם איהרג על ידי אחשוורוש בגלל שאעבור על החוק ואכנס אליו ללא רשות[50]: (יז) וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי מרדכי עבר ברחבי העיר שושן,[51] וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר מרדכי עשה את כל מה שציוותה לו אסתר לעשות: אסף את היהודים ואמר להם לצום[52]:

[1] רש"י וכתב שהדבר נודע לו על ידי בעל החלום שאמר לו שהסכימו העליונים על כך משום שנהנו מסעודתו של אחשוורוש ומשום שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר. רינת יצחק: שאל מדוע שיתחייבו כליה על הנאה מסעודתו של אחשוורוש, הרי לכאורה אין זה חטא גדול? וענה על פי יסודו של רבינו תם בספר הישר שאם אדם נוטה לעבודת ה' ולמעשים טובים, הרי שהוא צדיק, ואם הוא נוטה למידות רעות ונפשו נוטה אחרי הענוגות, הרי שהוא רשע. היהודים לא שמעו בקולו של מרדכי שהתרה בהם שלא ייהנו מסעודתו של אחשוורוש משום שהם נטו אחרי התענוגות הגופניות ולכן מוכח על ידי השתתפותם בסעודה שהם היו רשעים. תרגום כתב שהדבר נודע לו על ידי אליהו הכהן הגדול שנשלח להודיע לו על כך כדי שיתפלל לפני ה'. כמו כן הסביר שעל ידי העצלות שהייתה בעם ישראל שהם נטו אחרי התענוגות הגופניות, הם גם לא למדו תורה, וחז"ל (בספרי) אמרו שרפיון מתורה גורם לעבודה זרה. אבן עזרא: פירוש הפסוק הוא שכאשר הדבר נודע למרדכי, הוא מיד קרע את בגדיו. ר"י נחמיאש: מרדכי ידע את הגזירה מפי אנשי העיר היות והדברים היו גלויים לאנשי שושן. מגילת סתרים: מרדכי ידע זאת על ידי רוח הקודש. מרדכי היה מוחזק לנביא, וקרע את בגדיו להראות שהגזירה כבר נגזרה (קריעה היא על דבר שכבר קרה), וניתן להעביר את הגזירה רק על ידי תפילות. מלבי"ם: "יושב בשמים ישחק". למרות שהמן תכנן שהגזירה תישאר בסוד, הדבר נודע למרדכי. מוהר"ם אלשייך: מרדכי ידע את כל הדיון שהיה בשמים שגרם לגזירתו של המן על ישראל, ומכך ידע גם שהשתדלות בדרך הטבע לא תועיל ללא חזרה בתשובה.

[2] תרגום. מגילת סתרים: מרדכי עשה זאת כדי שהעם יצטער ויתפלל גם הוא לאחר שיראו אותו מסתובב עם בגדים קרועים. רינת יצחק: הביא את פירוש הגר"א שהקריעה הייתה על המת משום שמרדכי ראה שימותו רבים מישראל אם תתקיים גזירתו של המן משום שהוא ידע זאת על פי נבואה. אולם הוא הביא בשם היוסף לקח שהקריעה הזו לא הייתה כקריעה על המת, שהרי מרדכי לא התייאש, אלא הוא ניסה להעביר את רוע הגזירה, אלא הקריעה נועדה לעורר את ישראל לחזור בתשובה.

[3] תרגום.

[4] תרגום. אבן עזרא פירש לפי שיטתו שהכוונה לעיר עילם. מלבי"ם: מרדכי התכונן לבטל את הגזירה בשתי דרכים מקבילות: תפילהו וזעקה לה' (לבישת השק והאפר), ופרסום הדבר בין כל העמים משום שהוא חשב שעל ידי פרסום הדבר, שאר העמים לא יתנו לדבר לקרות.

[5] תרגום. מוהר"ם אלשייך: כוחו של עמלק לשלוט בעם ישראל מגיע מהזעקה הגדולה שזעק עשיו בשעה שיצחק בירך את יעקב, וכנגד זעקה זו זעק מרדכי עכשיו זעקה גדולה ומרה.

[6] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): מרדכי הגיע אל שער המלך כדי שהוא יוכל לדבר עם אסתר, אולי על ידי אחת מנערותיה. מלבי"ם: מרדכי הגיע לשער החצר כדי שדבר הגזירה יוודע למלך או לאסתר. כמו כן כתב שהיה זה חידוש שמישהו בכלל התקרב לחצר המלך לבוש בשק. מוהר"ם אלשייך: מלשון הפסוק משמע לכאורה שמרדכי היה יכול להיכנס אל המלך לו הוא לא היה לבוש שק ואפר. אלא שמרדכי נמנע מללכת בעצמו אל המלך, והוא נעמד בכוונה בשער המלך, כדי שעם ישראל יבין שהגיזרה לא תעבור על ידי השתדלות טבעית. משום כך מרדכי הראה שהוא איננו מתכוון להיכנס אל בית המלך. כמו כן זו הסיבה שמרדכי תיקשר עם אסתר על ידי שליחים בסתר ללא ידיעת שאר היהודים.

[7] תרגום. ר"מ חלאיו: פירש שאפילו להגיע אל שער המלך עצמו – לא היה נהוג להגיע לבוש בגדי שק. מגילת סתרים: על ידי שמרדכי נעמד בפתח השער, כולם ידעו שהוא איננו מחפש לשנות את הגזירה על ידי השתדלות, אלא רק על ידי תפילה.

[8] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): דבר המלך פירושו הגזירה שנשמעה והדת היא הגזירה הכתובה. ר"מ חלאיו: הכוונה בדתו היא הכרזת הכרוז. מלבי"ם: דבר הגזירה התפרסם על ידי מעשהו של מרדכי, אבל לפני כן לא היה אדם שידע על הגזירה. כמו כן כתב שהפסוק לא כתב "בכל עיר ועיר", היות והאגרות הגיעו רק לעיר אחת בכל מדינה. מוהר"ם אלשיך: הפסוק מסביר מדוע מרדכי היה צריך ללבוש שק ואפר. כל שאר היהודים שחיו במדינות האחרות, חזרו בתשובה מיידית גם לפני שמרדכי לבש שק ואפר. אלא היהודים בשושן הסתמכו על כך שאסתר המלכה שתעביר את רוע הגזירה, ולכן מרדכי היה צריך לזעזע דווקא אותם על ידי לבישת השק והאפר. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שהיהודים בשאר המדינו פחדו משום שהם לא ידעו מה היה כתוב בספרים, ואילו יהודי שושן ידעו מה כתוב בספרים והם הבינו שיש להם עוד כשנה לקדם את פני הרעה.

[9] מלבי"ם.

[10] תרגום + אבן עזרא.

[11] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): היו משתמשים במצע של שק שעליו היה אפר כדי לשכב עליו. רינת יצחק: ישנה מחלוקת בפרשנים האם רק הגדולים שבישראל לבשו שק ואפר או שכולם עשו זאת. הדבר לכאורה תלוי בהבנה של מטרת השק והאפר: האם למטרת תשובה או למטרת צער בעלמא, והדבר תלוי גם כן בסיבת לבישת השק על ידי יעקב ובניו, שהרי אם יעקב ובניו לבשו את השק, מותר רק לאנשים החשובים שבדור ללבוש שק גם כן. מי שסובר שיעקב ובניו לבשו את השק משום צער ואבל ולכן רק אנשים חשובים יכולים לעשות זאת, סובר שמרדכי לבש שק ואפר לשם תשובה. אולם יש הסוברים שגם יעקב ובניו לבשו שק ואפר רק כדי לחזור בתשובה, ואם כן גם כדי לחזור בתשובה מותר רק לאנשים החשובים ללבוש שק ואפר. בדרך זו גם הסביר את הדין ודברים שהיה בין מרדכי לאסתר על החלפת הבגדים. אסתר חשבה שמרדכי לובש שק ואפר רק בגלל הצער של הגוף, ואם כן היה ניתן לכסות את השק שהיה על בשרו בבגדים ראוים, ומרדכי ענה לה שהוא לובש את הבגדים בגלל התשובה, ואם כן צריך גם לראות את השק והאפר.

[12] תרגום.

[13] תרגום. אבן עזרא: פירוש המילה "ותתחלחל" הינה רעדה. רלב"ג: אסתר חששה שמא שודדים לקחו את בגדיו של מרדכי. ר"א כהן צדק: יש אומרים שהיא הייתה מעוברת והיא הפילה את הולד. ר"מ חלאיו: הכוונה שנפרו אבירה ומערכת החיסון שלה הפסיק לעבוד, ולכן חז"ל פירשו שהכוונה שהיא פירסה נידה או שהוצרכה לנקביה. כמו כן הסביר שאסתר חשבה שאולי למרדכי לא היה מספיק כסף כדי לקנות בגדים.

[14] תרגום. מלבי"ם: אסתר רצתה לשמוע ממרדכי ממקור ראשון מדוע הוא מתאבל. היא שלחה לו בגדים כדי שהוא ישים אותם מעל גבי השק והאפר ואז הוא יכול להיכנס לארמון ולספר לה מה קרה. אולם מרדכי סירב אפילו לשעה אחת ולכן הוא סירב ללבוש את הבגדים ששלחה לו אסתר. באופ דומה פירש מוהר"ם אלשייך.

[15] תרגום. מוהר"ם אלשייך: ברור שאם מרדכי יסיר את הבגדים וילבש בגדים האחרים, הוא גם יסיר את האפר. אלא אסתר אמרה לו שגם אם הוא איננו חליף את בגדיו, לפחות שיוריד את האפר. בפירושו השני כתב שאסתר התכוונה שמרדכי ילבש את הבגדים שהיא שלחה מעל לבגדיו, אלא שעדיין היה צריך להסיר את האפר.

[16] תרגום. מגילת סתרים: מרדכי הראה בכך שההשתדלות לא תהיה הדרך לשנות את הגזירה, אלא צריך תפילה. על ידי הסירוב של מרדכי להוריד מעליו את הבגדים שמסמלים את התפילה, הוא הראה שרק כך יהיה ניתן לשנות את הגזירה.

[17] מלבי"ם. בתרגום הביא את דברי חז"ל שהכוונה לדניאל. אבן עזרא כתב שאין הכוונה לדניאל היות ולא ייתכן שדניאל חי כל כך הרבה שנים וגם לא ייתכן שהוא הפך להיות משרת של אסתר לאחר שהוא מונה למשרה מכובדת. אולם, את קושייתו השניה של האבן עזרא ניתן לתרץ שהתך לא היה משרת רגיל, אלא הוא היה בתפקיד של משרת שהיה נאמן על אסתר (ולאחר מכן ראיתי שגם ר"מ חלאיו כתב כן). בנוסח ב' הקשה האבן עזרא על פירוש חז"ל שהתך נקרא בשם זה משום שהוא נחתך מגדולתו (וגם לפי הסבר זה בחז"ל לא קשה קושייתו בנוסח א' היות וצריך כנראה לומר שהייתה סיבה שחתכוהו מגדולתו), וכתב על כך שאין דרכה של לשון הקודש לשנות אותיות אלא רק באותיות מסוימות. בסוף דבריו כתב שייתכן שצריך להסביר את דברי חז"ל שהסריס הזה היה נאמן כמו שדניאל היה נאמן כאשר הוא היה חי. בפסוק ט' כתב האבן עזרא בנוסח ב' שלא ייתכן שהתך הוא דניאל, שאםהיה דניאל, ברור שהוא לא היה רק עושה את שליחותה של אסתר, אלא היה גם מייעץ לה. ר"מ חלאיו חלק על האבן עזרא וכתב שדניאל כן היה יכול לחיות למשך השנים הללו. כמו כן כתב שניתן לסמוך על הדעה האומרת שהתך נקרא בשם זה משום שכל ענייני המלכות נחתכים על פיו, וממילא אין חובה לומר שהוא ירד מגדולתו. אלא שהוא הקשה על מדרש חז"ל שאם התך הוא דניאל, מדוע מרדכי לא שיתף אותו בכל העניין מלכתחילה, וגם עם כך ענה שייתכן שהיה עסוק בארמון עם אסתר. ר"א כהן צדק שאל על המדרש המופיע בפרקי דרבי אליעזר שהמן הרג את התך: הרי דניאל נמנה עם העולים לירושלים שנים לאחר מכן (עזרא ח,ב). לכן פירש את המדרש שהמן לא הרג את התך, אלא חבל בו באופן שכבר לא היה יכול למלא את שליחותו. עיין באוצר מפרשי התנ"ך לספר דניאל, אוצר המאמרים, מאמר א', שם הרחבנו בעניין שנות פעילותו של דניאל. מוהר"ם אלשייך: אסתר שלחה את התך שהיה מסריסי המלך ולא מהסריסי שלה משום שהיא רצתה להסתיר כמה שיותר את דבר השליחות. אחשוורוש העמיד את התך לפניה לא כדי שהוא ישמש אותה, אלא כדרך של חשיבות וכבוד, וממילא אם מישהו היה רואה את התך מדבר עם מרדכי, הוא לא היה מעלה על דעתו שהוא מבצע שליחות של אסתר.

[18] תרגום. רס"ג: הסביר את הכפילות "מה זה ועל מה זה" כשאלה "מה אירע ומה היה" ולא זכיתי להבין את ההבדל בין השניים לפי דבריו. חכמי צרפת: השאלה מה הוא עשה לך ומה עשית לו שגרם שהוא יצער אותך. ר"מ חלאיו: הכוונה היא מדוע הוא לבוש בשק ומדוע הוא לא קיבל את הבגדים שהיא שלחה אליו. "י נחמיאש: מה זה הבכי ועל מה זה שלא קיבל את הבגדים. מלבי"ם: אסתר לא ידעה אם מרדכי יסמוך על התך ולכן הוא ציווה את התך לחקור את מרדכי באופן עקיף ולבר קודם כל את שורש הפורענות שבגללה הוא לבש את השק והאפר ולאחר מכן לבר גם את התוצאות שיצאו משורש זה. מרדכי ענה שהשורש לצרה היא סירובו להשתחוות להמן והתוצאה היא שיש גזירה להשמיד את כל היהודים. מוהר"ם אלשייך: "ותצוהו" משמעו שאסתר ציוותה את מרדכי שיכבד את התך ויגלה לו מדוע הוא נוהג כך. זאת בניגוד ליחסו של מרדכי לשליחים הראשונים שהוא די התעלם מהם. את המילים "מה זה ועל מה זה" פירש שהכוונה היא שמרדכי יסביר מדוע הוא מצטער ומדוע הוא לא בא לפניה לומר את הדברים. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא מדוע מרדכי מצטער ומדוע הוא לא קיבל את הבגדים.

[19] תרגום. מוהר"ם אלשייך: התך התחכם ויצא כאילו אל רחוב העיר כדי שלא יבינו שהוא הלך בשליחותה של אסתר אל מרדכי.

[20] ר"מ חלאיו.

[21] ר"מ חלאיו.

[22] תרגום. מגילת סתרים: מרדכי אמר לאסתר שהוא זה שגרם לגזירתו של המן ולכן הישועה לא יכולה להיו ממנו. מוהר"ם אלשייך: הכוונה למה שקרה בשמים שמשה רבינו הציל את ישראל (ככתוב במדרש) ואליהו סיפר לו על האגרות ועל דבריו של משה שהצילו את ישראל.

[23] אבן עזרא. רס"ג: "פרשת" מלשון פירוט, המן פירט בפני השרים את סכום הכסף שהוא התחייב לתת לאחשוורוש. ר"א כהן צדק: במילה "ביהודים" יש י' יתירה לרמוז שבני ישראל נתנו עשרת אלפים שקל במחצית השקל כדי לבטל את גזירת עשרת אלפים השקל של המן. מלבי"ם: היה ניתן לפרש את הצעת הכסף של המן בשתי דרכים. א. מי שישמיד את היהודים ישמח על כך ויהיה מוכן לשלם על כך אל המלך. ב. ישלמו למלך מהשלל שיילקח מהיהודים לאחר השמדתם. מוהר"ם אלשייך: מרדכי אמר לאסתר שבפרשת הכסף רואים שמעשיו של המן היו גזירה משמים, שהרי המן הציע לאחשוורוש סכום כסף השווה לשקלי ישראל שניתנו במדבר. רינת יצחק: היו שתי סיבות לנתינת הכסף לאחשוורוש: א. כדי לקנות את היהודים בקניין. ב. כדי להשלים את המס שאחשוורוש היה גובה מהיהודים אם הוא לא היה משמיד אותם. אחשוורוש לקח את הכסף מהמן ומיד החזיר אותו כדי שיחול קנין על היהודים, אולם עניין המס היה יכול למחול לו על הכסף גם בלי שהוא לקח אותו מהמן. אסתר חשבה בתחילה שהכסף ניתן רק לשם השלמת המס ולכן היא חשבה שהיא אולי יכולה להימלט מהגזירה, ולכן מרדכי אמר לה שהיה גם קניין על היהודים ולכן גם היא קנויה להמן וממילא גם עליה חלה הגזירה.

[24] עיין בביאורנו לעיל ג,יד. מגילת סתרים: גם מלשון הפסוק הזה ניתן לראות שבאיגרות היה כתוב רק שמותר לאבד את היהודים, והכוונה הייתה להעבירם על דתם, ואילו המן פירש זאת שמותר לו להשמיד את היהודים. מלבי"ם: האיגרות שבהן היה כתוב הציווי להשמיד את היהודים היו חתומות ומרדכי לא היה יכול להראותן לאסתר. אולם מרדכי היה יכול להראות לה את תוכן האיגרות השניות שבהן היה כתוב רק שכל העמים צריכים להיות מוכנים בי"ג אדר לאירוע חשוב, ומתןך כך הייתה אסתר יכולה להבין את התוכן של האיגרות החתומות.

[25] תרגום. אבן עזרא: הכוונה לציווי לרוג את היהודים בשושן.

[26] תרגום. רלב"ג: מרדכי אמר להתך שיגיד לאסתר שבגללו באה הגזירה על היהודים, משום שהוא לא השתחווה להמן, וכאשר אסתר תדע שמרדכי הוא שגרם לצרה, היא תשתדל יותר כדי לבטל אותה. מוהר"ם אלשייך: מרדכי ציווה על התך שקודם יראה לאסתר את האגרות ולאחר מכן יגיד לה שאליהו הנביא אמר לו שתהיה תשועה לעם ישראל. לו קודם היו נאמרים דברי אליהו, אסתר הייתה מתפעלת פחות מהאגרות ביודעה שבשמים כבר אמרו שיהיה רווח ליהודים.

[27] תרגום. רינת יצחק: לפי השיטה מקובצת בכתובות (ג,ב) שההיתר של קרקע עולם (כפי שהובא באוצר המאמרים, מאמר ג') חל רק במקרה שהכריחו את האשה להגיע אל המלך, אבל כאשר היא מגיעה בעצמה אין זה נחשב קרקע עולם, קשה כיצד ציווה מרדכי על אסתר להיכנס אל בית המלך מרצון. אולם, לא זכיתי להבין דבריו, שהרי אסתר גם סיכנה את עצמה בכניסתה אל בית המלך ואסור לאדם להכניס עצמו לשעת סכנה, אלא שהיא עשתה זאת כדי להציל את כלל ישראל.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] תרגום. מגילת סתרים: אסתר בעצם שאלה את מרדכי האם עליה לסכן את עצמה להיכנס אל המלך למרות שהיא לא נקראה אליו כבר שלושים יום.

[31] רס"ג. תרגום: אסתר ציוותה על מרדכי שלא יתגרה בהמן. ברינת יצחק הסביר את נקודת המחלוקת בין מרדכי לאסתר בשני אופנים. א. מרדכי סבר שמותר לו להתגרות בהמן משום שהוא צדיק גמור (כדברי הגמרא בברכות ז,ב) ואסתר ענתה לו שהיות והמן ירצה להשמיד את כלל ישראל, ולא ניתן לומר על כל ישראל שהם צדיקים גמורים, אסור להתגרות בו. ב. במלחמת יעקב עם עשיו יש שיקולים נוספים מעבר לשיקולים של צדיק ורשע רגילים. אבן עזרא (נוסח ב'): אסתר ציוותה את התך ואת מרדכי שהדברים לא יתפרסמו. מלבי"ם: הכוונה שאסתר לא שלחה את התך פעם נוספת אל מרדכי כיוון שהיא חששה שיראו שהיא שולחת שליחים את מרדכי ויבינו את פשר השליחות. לכן היא שלחה שליחים אחרים, אלא שהיא ציוותה את התך לשלוח את השליחים הללו, וזה פירוש המילים "ותצוהו אל מרדכי". מוהר"ם אלשייך: אסתר ציוותה את התך לומר למרדכי את הדברים רק אם התך יחשוב שמרדכי יוכל לקבלם. לכן התך נמנע מלומר את הדברים למרדכי ורק אנשים נוספים שהיו נוכחים ושמעו את דבריה של אסתר להתך, הלכו ואמרו את הדברים למרדכי. כמו כן הביא את המדרש שאסתר אמרה ציוותה על מרדכי להפסיק ולהימנע מלהשתחוות להמן.

[32] אבן עזרא.

[33] תרגום. כמו כן כתב התרגום שהמן גזר שחוק זה יחול גם על המלכה.

[34] אבן עזרא. מלבי"ם: החוק גם ידוע לכולם ולכן אחשוורוש גם לא יוכל לוותר לי על כך, כשם שהוא לא היה יכול לוותר לושתי על שהיא המרתה את פיו בפני כולם.

[35] אבן עזרא וכתב שאין עוד הופעה של המילה "יושיט" בכל המקרא. כמו כן דחה את הפירוש ששרביט פירושו שרשרת. מלבי"ם: גם אם המלך יושיט לי את השרביט, הרי שבכך הוא יכפר על החטא שלי ויוור לי, אך לא אוכל לבקש ממנו באותו מעמד שיבטל את גזירתו מעבר לכך שיחון אותי.

[36] מלבי"ם. מוהר"ם אלשייך הסביר את סירובו של מרדכי לחכות. א. כדי שאסתר עצמה תטעם טעם מוות בבואה אל המלך למרות שלא נקראה אליו ובכך היא יכולה לכפר על עוון בית שאול. ב. משום שמשה רבינו עמד אז בתפילתו. ר"מ חלאיו: אחשוורוש קבע לכל אדם זמן מסוים שבו הוא יכול לבוא לפניו, ולא היה זה הזמן שהוא קבע לאסתר.

[37] מלבי"ם אלא שהוא פירש שהשלוחים של אסתר נשלחו על ידי התך. אבן עזרא (נוסח ב'): היו שני שלוחים.

[38] מוהר"ם אלשייך: כוונת הפסוק לומר שמרדכי אמר לשליח שיאמר את הדברים כאילו שהוא עצמו (מרדכי) מדבר אל אסתר משום שלא היה זה דרך ארץ שהשליח יאמר למלכה דברים קשים כאלה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שמרדכי אמר לשליח שיאמר את הדברים האלה רק לאסתר בלי שאף אחד אחר יהיה נוכח וישמע את הדברים. בפירוש נוסף כתב שבפסוק לא כתוב שאסתר הייתה מלכה, ומרדכי אמר לה דברים קשים כאילו שהיא איננה המלכה.

[39] רש"י. ר"א כהן צדק: מרדכי אמר לאסתר שאם היא לא תתערב, דווקא הרחוקים מהמלכות יינצלו ואילו היא והקרובים אליה ימותו. מלבי"ם: מרדכי אמר לאסתר שברור שהמלכתה למלכה נועד להציל את עם ישראל, ואם היא לא תציל את עם ישראל, ההצלה תגיע ממקום אחר, אך היא כבר לא תהיה במעלתה משום שהיא לא קיימה את ייעודה. כמו כן ציין המלבי"ם שלא ייתכן שה' היה תולה את כל ישועת ישראל באדם שיש לו בחירה חופשית.

[40] תרגום. מוהר"ם אלשייך הסביר את הכפילות. אם את תחרישי – זה יהיה רק את שתחרישי, אך יהיו אחרים שלא יחרישו והם יצילו את ישראל. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שאם היא תחריש מלכתה אל המלך, היא תחריש גם בכך שהיא תאבד. בפירוש נוסף כתב שאם היא תחריש עכשיו, היא תחריש גם אחר כך כשהיא כבר תיקרא אל המלך, היות וההצלה תבוא ממקום אחר.

[41] אבן עזרא. בנוסח ב' הסביר את ההבדל בין רווח להצלה. רווח היינו בגופם והצלה היינו בנפשם. המהדיר במהדורת מוסד הרב קוק כתב שלפי האבן עזרא, רווח איננו הצלה מוחלטת. כמו כן דחה את ההסבר האומר ש"מקום" בפסוק מכוון לה' יתברך, ולפי פירוש זה מרדכי אומר במפורש לאסתר שה' יושיע את ישראל בכל מקרה. שתי דחיות כתב: א. לא מצאנו במקרא שה' יתברך נקרא "מקום". ב. שם ה' לא נכתב במגילת אסתר משום שחששו שהפרסיים יעתיקו אותה ויחליפו את שם ה' בשם העבודה הזרה שלהם. חכמי צרפת: כאשר הקב"ה רואה שאין אדם שמציל את ישראל, הוא עושה זאת בעצמו. מוהר"ם אלשייך: הכוונה שיהיה רווח והצלה מאת משה רבינו כדברי המדרש. כמו כן הסביר כך שהמילה "רוח" נכתבה ללא י', כדי לרמוז שרוח תציל אותם, והכוונה לרוחו של משה רבינו.

[42] רי"ד. ר"י נחמיאש: שאל מדוע גם בית אביה צריך להיאבד, וענה שהכוונה בבית אביה היא למרדכי, ופירוש הפסוק הוא שאם מרדכי ואסתר לא ינסו להושיע את ישראל, הם יאבדו בחטאם. ר"מ חלאיו: מרדכי אמר שגם הוא יאבד משום שיהיה לו צער גדול או משום שהוא יהיה בארמון המלך והוא לא יוכל להינצל ממה שיקרה גם לאסתר. אבן עזרא (נוסח ב') כתב שהכוונה גם לבניו של המן שנמצאים בארמון המלך ואינם יכולים להימלט. מוהר"ם אלשייך: הכוונה לבית שאול משום שאסתר הייתה אמורה לכפר על חטאו שלא השמיד את עמלק, ואם היא לא תסכן את עצמה בבואה לפני אחשוורוש, היא לא תוכל לכפר על כך.

[43] אבן עזרא. רש"י פירש ש"לעת כזאת" הכוונה לשנה שלאחר מכן, ביום שבו אמורים להרוג את כל היהודים, וביום זה לא בטוח בכלל שאחשוורוש ירצה בה למלכה, היות והוא רוצה להשמיד את כל היהודים. ייתכן שמחלוקתם בפירוש המילים "לעת כזאת" קשורה בשיטתם לגבי סדר האירועים. רש"י סובר שמרדכי פעם מיד לאחר שהאיגרות נשלחו, ולכן "לעת כזאת" יכול להיות בדיוק שנה לפני שאמור להיות הגזירה, ואילו האבן עזרא סובר שייתכן שעבר זמן מאז שנשלחו האיגרות עד שנודע הדבר מלרדכי ועד שהוא התחיל לפעול, ולכן לא ניתן לפרש "לעת כזאת" על השנה שלאחר מכן. חכמי צרפת: מרדכי אמר לאסתר שלא ניתן לחכות לזמן מתאים יותר (שהרי הגזירה לא הייתה אמורה לצאת אל הפועל עד שנה אחרי כן), משום שאחשוורוש איננו יציב בדעותיו ובהרגשותיו, וייתכן שהוא יחליט יום אחד לגרש את אסתר מהמלוכה או להרוג אותה כמו שהוא עשה עם ושתי. מלבי"ם: אם תחכי שתהיי קרואה אל המלך, ייתכן שכבר יעבור מלכותך, היות וה' המליך אותך כדי שתיכנסי מיד אל המלך, ומחר הישועה תבוא על ידי מישהו אחר. מוהר"ם אלשייך: הכוונה שאסתר הגיעה למלכות כדי לתקן את חטאו של שאול.

[44] תרגום + אבן עזרא (נוסח ב'). התרגום כתב שהשליחים היו המלאכים מיכאל וגבריאל. מוהר"ם אלשייך: כוונת הפסוק שאסתר אמרה לענות למרדכי בלי שאף אחד אחר ישמע את הדברים.

[45] אבן עזרא. ר"מ חלאיו: אסתר אמרה שכל היהודים שנמצאים עתה בשושן יתכנסו ויצומו, גם אם הם אינם תושבי שושן. ר"א כהן צדק: אספו דווקא את היהודים שנמצאים בשושן בגלל שהם נהנו מסעודתו של אחשוורוש. מוהר"ם אלשייך: אסתר אמרה למרדכי שגם הוא מזרעו של שאול ולכן גם הוא צריך להיות שותף בתיקון העבירה של ההשתתפות במשתה של אחשוורוש כדי שישראל ייגאלו.

[46] אבן עזרא. רבים מהפרשנים (אבן עזרא, רלב"ג, ר"י נחמיאש) כותבים שבצום היה גם תפילה. ר"מ חלאיו: אסתר הקפידה רק על אכילה ושתיה ולא הקפידה על שאר הדברים האסורים בתענית, היות והתענית הייתה בפסח והגזירה עצמה הייתה אמורה לצאת אל הפועל לאחר זמן רב, ולכן לא ראתה לנכון שיקפידו על כל דיני הצומות. מדבריו רואים שהצום לא היה על הצלחת השליחות שלה בעיני המלך, אלא על הצלחת השליחות כולה וחזרה בתשובה על כל מה שהיהודים חטאו, שאם לא כן, הכניסה אל המלך הייתה מיידית והסברא שהצום היה לדבר שיקרה לאחר זמן רב איננה נכונה. מגילת סתרים: הצום היה על שהיא תמצא חן בעיני המלך, ושלא תבוא למשכב המלך, ואז הגאולה לא תבוא על ידה היות והיא תעבור על עבירה. רינת יצחק: אסתר ביקשו שיצומו עליה, כיוון שתפקידה בגאולה זו הייתה לכפר על ההנאה מסעודתו של אחשוורוש, ולכן ציוותה לצום כנגד מה שאכלו באיסור, וכך תצליח בשליחותה. כמו כן הסביר שלמרות שיש דין שצריך לצום על כל צרה שבאה על ישראל, הרי שכאן הצום היה רק לכפרה על שנהנו מסעודתו של אחשוורוש, ולכן לא נהגו בצום זה איסורי הנאה נוספים.

[47] תרגום. אבן עזרא: הצום היה יומיים ברציפות וביום השלישי אסתר נכנסה אל המלך. כמו כן כתב שאסתר סמכה על ה' יתברך ולא על יופיה, ולכן צמה, למרות שהצום מכחיש את היופי. ר"א כהן צדק כתב שבאמת משמע שהם צמו שלושה ימים רצופים ומצד שני כתוב שאסתר הזמינה את אחשוורוש למשתה ביום השלישי וברור שגם אסתר אכלה שם. ר"מ חלאיו כתב שיש מפרשים שהיו אוכלים בלילות (והוא כתב זאת בשם האבן עזרא אך כאמור האבן עזרא כתב שלא היו שוברים את הצום בלילה). מוהר"ם אלשייך: הכתוב מדגיש גם את האכילה וגם את השתיה. הצום מאכילה בא לתקן את האכילה בסעודת אחשוורוש, וההימנעות משתיה באה לתקן את שתיית היין בסעודת אחשוורוש שהייתה חמורה יותר משום שהיין שימש ליין נסך לעבודה זרה וגם משום ששתיית היין הייתה ברצון. כנגד "והשתיה כדת אין אונס", נכנסה אסתר אל המלך ש"לא כדת". כמו כן הסביר כיצד יתכן הדבר שכבר בי"ג התחילו לצום, היות והדיון של המן ואחשוורוש התחיל כבר בי"ב ורק החתימה על הספרים נעשתה בי"ג, ומרדכי ידע כבר לפני כן שהספרים נכתבו. בפירושו לה,ג כתב שהצום היה גם בלילה כיוון שעל ידי כך אסתר תיקנה את משתה אחשוורוש שארך שבעה ימים, ובמקום האכילה בשלושה מימי המשתה, ישראל צמו בלילות.

[48] ר"י נחמיאש. מגילת סתרים: נאמר "אצום" בלשון יחיד למרות שהכוונה גם לנערותיה משום שתכלית הצום היה על אסתר שהיא לא תחטא. ר"א כהן צדק ענה על השימוש בלשון יחיד בכך שאסתר אמרה שהיא איננה יכולה להתחייב בשם נערותיה שהם יצומו. מוהר"ם אלשייך: כל המתפלל על חברו נענה תחילה. על ידי שאסתר ושאר העם יצומו, הם ייענו כאחד, כי כל אחד צריך להיענות: ישראל על הגזירה שנגזרה עליהם ואסתר על שהיא באה לפני המלך בלי שהיא נקראה. שאר הנערות לא הבינו את הכוונה העומדת מאחורי הדברים, ולכן כתוב "אצום" בלשון יחיד.

[49] רש"י. ר"א כהן צדק: "ובכן" בגימטריה שבעים ושתיים. הכוונה שאסתר תיכנס אל אחשוורוש בשמות המופרשים (המורכב משבעים ושתיים אותיות).

[50] אבן עזרא. כמו כן הדגיש האבן עזרא שאסתר אמרה את הדברים על פי מחשבתה, ברור שהיא בסופו של דבר לא נאבדה. בנוסח ב' כתב שהכוונה היא שכמו שהיא כבר איננה מקיימת חלק מהמצוות מאז שהיא נלקחה לארמונו של אחשוורוש, אין שום צער בזה שהיא תמות עכשיו. רש"י: בפירושו הראשון כתב שהכוונה שכמו שאסתר כבר התחילה להיאבד על ידי שנלקחה לאחשוורוש, היא תמשיך להיאבד. בפירושו השני הביא את דברי חז"ל שהכוונה שעד עכשיו היא הייתה נבעלת לאחשוורוש באונס ועכשיו יהיה זה ברצון ולכן היא כבר תהיה אסורה על מרדכי. רס"ג: אם אני אובד, לפחות אובד תוך כדי השתלותי על עמי. רלב"ג: מרדכי אמר לאסתר שאם היא לא תתערב היא ובית אביה יאבדו. מכאן, שהיא בכל מקרה תאבד, וזה מה שהתכוונה אסתר לומר בדבריה "וכאשר אבדתי" – אני כבר נגזר דיני להיאבד "את ובית אביך תאבדו" ואם כן אין זה משנה אם אני איאבד על ידי הכניסה לאחשוורוש. רינת יצחק: לאחר שהביא את מדרש חז"ל שאסתר הייתה נאסרת על מרדכי כשבאה לאחשוורוש, התפלפל בשאלה מדוע לא היה יכול מרדכי לגרשה בגט שנכתב בכתב יד ולא צריך עדים על כך, וכך מרדכי היה יכול לשמור את דבר הגירושין בסוד ומצד שני היה יכול להחזיר אותה לאחר שנבעלה לאחשוורוש. לפי חלק מהשיטות שצריך עדי מסירה אין קושיא. בנודב ביהודה תנינא, אבן העזר, סימן קס"א כתב שמרדכי באמת גירש אותה בכתב יד, אלא שהוא לא היה יכול להחזירה מאחר שהוא היה צריך עדי קידושין.

[51] רלב"ג. תרגום: מרדכי עבר על חג הפסח בכך שהם התענו וכך הביא גם רש"י בשם חז"ל. אבן עזרא (נוסח ב'): מרדכי עבר אל היהודים שהיו בשושן (ור"מ חלאיו פירט שהכוונה שעבר משושן הבירה אל היהודים בשאר העיר) או שהכוונה שהוא עבר נהר כדי ללכת ולאסוף את היהודים שבשושן. מוהר"ם אלשייך: הכוונה שמרדכי עבר על חלק מדבריה של אסתר בכך שלא ציווה לצום מיד, אלא חיכה לט"ו בחודש. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שלמרות שאליהו הנביא אמר לו להעביר את רוע הגזירה מיד, מרדכי עבר על דבריו והקשיב לדבריה של אסתר שאמרה שקודם יש לצום שלושה ימים. רינת יצחק: לפי התרגום שהצום היה רק ביום ורק התפילה הייתה גם ביום וגם בלילה, הייתה כאן עבירה רק על שמחת החג אבל לא הייתה עבירה על מצוות עונג, משום שהם היו יכולים להתענג בלילה. כמו כן כתב ליישב שכאשר התענית הוא עונג (כמו בתענית חלום), מותר להתענות. בהמשך דבריו הביא את מחלוקת החזון איש והגרי"ז האם יש חיוב שמחת החג בכל שעה בחג או שמספיק לקיים את מצוות החג פעם אחת ביום. כמו כן ציין שביום טוב ראשון של פסח יש חיוב לשמוח דווקא בלילה, לעומת שאר החג שמותר שהשמחה תהיה בלילה או ביום, ולכן הגמרא (מגילה טו,א) כתבה רק שהעביר יום ראשון של פסח בתענית, למרות שהצום היה יומיים נוספים. בהמשך דבריו יישב את המדרש האומר שמרדכי לא רצה לצוות לצום כדי שלא יעברו על הימים הכתובים במגילת תענית (למרות שמגילת תענית עוד לא נכתבה עד אז, הרי שהיו דינים לגבי ימים מסוימים גם לפני שהיא נכתבה), ומדוע לא אמר שהוא אינו רוצה לצוות לצום משום שבימים אלו חל חג הפסח? וענה: משום שלאישה מותר לצום בחג, אך אסור לה לצום בימים הכתובים במגילת תענית. בסוף דבריו הביא שיטות האומרות שאכלו בפסח כזית מצה ועדיין נחשב שצמו משום שהם לא אכלו ככותבת. אלא שהחתם סופר הוכיח מהפסוקים במגילה שכאשר צמים אסור לאכול כזית ולשתות רביעית מהפסוקים במגילת אסתר, משמע שלא אכלו מצה ולא שתו ארבע כוסות, וכן המדרש הוכיח מצום זה שאדם יכול לחיות גם אם הוא אינו אוכל ושותה שלושה ימים, ואם כן מוכח שלא אכלו מצה.

[52] מלבי"ם. רינת יצחק: אסתר אמרה למרדכי שנאמר לה בנבואה שעליו לתקן על ידי בית דין שיצומו שלושה ימים.