משלי פרק ד

משלי פרק ד

(א) שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב עם ישראל בניו של ה'! עליכם לשמוע את דברי המוסר של ה' אביכם! הכוונה לתורה שמיישרת את האדם.[1] וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה עליכם להקשיב לדברי המוסר של התורה כדי לדעת את התבונה שטמונה בה[2]: (ב) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם שהרי נתתי לכם לימוד טוב, את התורה,[3] תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ את חוקי התורה שלי אל תעזבו[4]: (ג) כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי שהרי עם ישראל היה בן לה' יתברך,[5] רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי כאשר התורה ניתנה לי, הייתי היה עם צעיר ויחיד לפני ה'. הכתוב אומר שעם ישראל היה העם היחיד שקיבל את התורה, וקבלת התורה הייתה מיד לאחר שהוא נוצר ביצית מצרים. הדימוי לאמא נועד לדמות את הקשר בין ה' לעם ישראל באמצעותו ה' נתן לעם ישראל את התורה[6]: (ד) וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי במתן תורה, ה' הורה ואמר לעם ישראל את  הדברים הבאים:[7] יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ דברי התורה שלי יתמכו את לבך, לימוד התורה יחזק אותך,[8] שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה אם תשמור את המצוות שלי – אתה תזכה לחיי עולם שאין בהם מוות. הכוונה לעולם הבא[9]: (ה) קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה על ידי קיום המצוות, אתה תקנה חכמה ובינה,[10] אַל תִּשְׁכַּח אל תשכח דבר אחד מדבריי,[11] וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי ואל תסטה מהדברים שציוויתי אותך עליהם. על ידי הלימוד וקיום המצוות, תזכה לחכמה ובינה[12]: (ו) אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אל תעזוב את התורה – והיא תשמור עליך. אם לא תעזוב את התורה, ה' ישגיח עליך וישמור עליך מהפורענויות הבאות על העולם,[13] אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ תאהב את התורה, והיא תשמור עליך[14]: (ז) רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה בתחילה של לימוד החכמה, עליך ללמוד מאחרים. חכמה היא איסוף ידיעות רבות ממקורות חיצוניים,[15] וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה ולאחר שאספת ידיעות רבות, עליך לקנות גם "בינה", הבנת דברים לעומקם, והבנת דבר מתוך דבר. לימוד מסוג זה איננו נעשה על ידי שימוש במקורות חיצוניים, ודורש חשיבה מעמיקה ומאומצת (בכל קנינך מראה על המאמץ של כל הכוחות להבין דבר לעומק)[16]: (ח) סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תלך בדרך הסלולה של התורה – והיא תרומם אותך,[17] תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה ועליך לחבק את התורה ולדבק בה, וכך היא תכבד אותך[18]: (ט) תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן לימוד התורה ייתן לך כתר של חן על ראשך, אדם שילמד תורה – יזכה לחן מיוחד. אמנם, לא זו הסיבה ללמוד תורה, וצריך ללמוד תורה לשמה, אך בדרך אגב, גם זוכים לדברים נוספים,[19] עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ והיא תמסור לך עטרה, מעין בגד מפואר[20]: (י) שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי בני! עליך לשמוע את דבריי ולקבל אותם, להסכים להם,[21] וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים וכך תזכה לתוספת של שנות חיים רבות[22]: (יא) בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ הוריתי לך ללכת בדרך התורה,[23] הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁר ואני מוליך אותך בדרכים ישרות[24]: (יב) בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ כאשר אתה תלך – לא יהיו דבר שימנע ממך מללכת אל המקום שאליו תרצה ללכת,[25] וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל וגם אם אתה תרוץ בדרך – לא יהיה מכשול שיכשיל אותך מלהגיע אל היעד[26]: (יג) הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף תחזיק בתורה ואל תרפה ממנו,[27] נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ עליך לשמור את התורה בלבך – כי היא החחים הנצחיים. יש בחכמה התורה משום חיי נצח, משום שיש בה הרבה חכמה ותבונה[28]: (יד) בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא אל תלך בדרכם של רשעים,[29] וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים ואל תדרוך בדרך של אנשים רעים[30]: (טו) פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ תבטל את הדרך של הרשעים ואל תעבור בו,[31] שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר תסטה מדרך הרשעים ותעבור בדרך שאינה של רשעים[32]: (טז) כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ הרשעים אינם יכולים לישון לפני שהם עשו דבר רע לבני אדם,[33] וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא יַכְשִׁילוּ והשינה שלהם תיגזל אם הם לא יכשילו בני אדם[34]: (יז) כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע שהרי המאכל שלהם הוא מאכל של רשעים, כיוון שהם גוזלים את המאכלים שלהם,[35] וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ והם שותים יין שהם חמסו מאנשים אחרים (החמס דומה לגזל)[36]: (יח) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ ודרך הצדיקים דומה לאור שמתחיל להאיר בעמוד השחר, האור הראשון של הבוקר,[37] וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם האור של עמוד השחר הולך ומתחזק עד לחצות היום, כך דרכם של צדיקים לעלות במעלותיהם, בכל פעם הם עולים מדרגה נוספת בקומתם הרוחנית[38]: (יט) דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה דרכם של הרשעים חשוכה,[39] לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ הם אינם יודעים במה הם נכשלים. הרשעים כל כך טועים בדרכם, כך שאינם יכולים ליזהר שלא להיכשל[40]: (כ) בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה בני! תציית לדבריי![41] לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ תטה את אזניך כדי שלמוע את דבריי, תקשיב לדברים שאני אומר לך[42]: (כא) אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ אסור שדבריי יטו מעיניך, אתה צריך שהדברים שאני אמר לך תמיד יהיו זכורים לך,[43] שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ תשמור את דבריי שתמיד יהיו חרוטים על לבך, אל תשכח את דבריי[44]: (כב) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם (אסור שתשכח את דבריי) כי כל מי שמוצא את דבריי – הם יחיו אותו,[45] וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא והם מרפאים את כל בשרו על ידי שהם מסירים ממנו את המידות המגונות[46]: (כג) מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ עליך לשמור על לבך שלא יהרהר בדברים רעים – יותר מכל דבר אחר שאתה שומר עליו,[47] כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים שהרי הלב הוא האיבר שנותן חיים לגוף, ולכן צריך לשמור עליו הכי הרבה[48]: (כד) הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה תסיר ממך את עקימות הפה של אנשים אחרים. תוודא שלא תעשה משהו שיגרום לאנשים לדבר עליך דברים רעים,[49] וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ ותרחיק ממך עקימות של שפתיים – תימנע מעשיית דבר שעלול לגרום לאנשים לדבר עליך דברים רעים. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת[50]: (כה) עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ העיניים שלך צריכות להסתכל לכיוון של הדרך הישרה,[51] וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ ואז העפעפיים יוליכו אותך לדרך שהיא נכונה וישרה. הכוונה בפסוק לעפעפיים היא לאישונים של העין. כאשר אדם מלכתחילה מסתכל לכיוונים נכונים, בסופו של דבר הוא גם יילך בהם[52]: (כו) פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ תשקול את הדרך שבה הולכות רגליך,[53] וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ וכך כל דרכיך יהיו מתוקנות[54]: (כז) אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול אל תסטה ימינה או שמאלה מהדרך הטובה,[55] הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע תסיר את רגלך לגמרי מכל דבר רע[56]:

[1] רלב"ג. מיוחס לאבן עזרא: אחרי שהוכיח את הבנים שלו, הוכיח את שאר הבנים בעולם שישמעו את מוסר אביהם. ר"י נחמיאש: הבנים הם התלמידים והאב הוא הרב. גדולה מעלת הרב על התלמיד ממעלת האב על הבן, משום שהרב מביא את תלמידו לחיי עולם הבא.

[2] מצודות. רבינו יונה: על ידי המוסר, אתם תגיעו לבינה.

[3] תרגום ולפי פירושו "לקח" מלשון "לימוד". רלב"ג כתב ש"לקח" מלשון קנין.

[4] תרגום. רבינו יונה: הכוונה לדברי המוסר. מאירי: מביא כמה פירושים למילה "תורה" במקרא. א. כללים שעל ידיהם קובעים כיצד דבר נעשה ("תורת העולה"), התורה באופן כללי ("תורת ה' תמימה"), על חלק בתורה שעוסק בשלמות המידות ("תורת חכם מקור חיים"), הגרעין של התורה – שקדמה לעול ושה' ברא בה את העולם ("תורה יבקשו מפיהו"), הוראה אחת שיוצאת מהתורה ("מצוותי ותורותי"). בסיום הדברים כתב שבפסוק זה, אין חובה לומר שהכוונה היא לתורת ה', אלא למערכת חוקים עליו מדבר הכותב.

[5] רלב"ג. רש"י: הכוונה ששלמה המלך היה הבן של דוד, ודוד אהב אותו, ומשום כך לא ייתכן לומר שהוא מוכיח את הבריות בגלל שהוא שונא אותם, אלא ההיפך, זו תוכחה מתוך אהבה. רס"ג: המוכיח אומר שבדבר זה הוא היה דומה למי שהוא מוכיח אותו. רבינו יונה: אני הייתי בן שמקבל מוסר מאבי לרדוף אחרי החכמה. ר"י נחמיאש: שלמה אומר שלמרות שמדובר על בנים מפונקים, ויהיה קשה להם להשתנות, עדיין ייקחו מוסר, כי גם הוא היה כמוהם והצליח להתעלות בזכות המוסר של הוריו, וכל ההתחלות קשות.

[6] רלב"ג. רש"י: הכוונה שדוד אהב את שלמה מאוד ופינק אותו.

[7] רלב"ג.

[8] רלב"ג. רש"י: שלמה מספר את מה שדוד המלך הוכיחו, ואמר שכשם שדוד הוכיח אותו מתוך אהבה, כך הוא מוכיח את עם ישראל מתוך אהבה. לפי פירוש זה "אבי" הוא דוד. בפירוש נוסף כתב שהנביא הוא שאומר את הדברים (רש"י בפסוק קרא לשלמה המלך נביא), וה' השרה עליו את שכינתו. לפי פירוש זה, "אבי" הוא ה'. רבינו יונה: דברי התורה יהיו על לבך – אל תשכח אותם. מאירי: פירש את הצלע הזו באופן הפוך – האדם צריך לתמוך ולקיים את דברי התורה.

[9] רלב"ג. מתרגום ומצודות משמע לכאורה שהכוונה לחיים בעולם הזה. מאירי: הוסיף אפשרות שאולי מדובר על ציווי, שצריך לחיות על ידי קיום התורה (בפירושו הראשון כתב שמדובר על תוצאה – מעין מה שביארנו בפנים).

[10] רלב"ג. מאירי: קודם כל התלבט אם פסוקים אלו נאמרו על ידי דוד לשלמה, או ששלמה אמר את הפסוקים האלה מעצמו, ולבסוף הסיק שכנראה דוד אמר אותם לשלמה. לאחר מכן כתב שיש פירושים שונים לשורש ק.נ.ה א. מלשון מכירה. ב. מלשון בחירה. ג. מלשון חידוש דבר כלשהו (ה' קונה שמים וארץ). ד. השתדלות של אדם בפעולה כלשהי. כאן הפירוש הנכון הוא ההשתדלות, וכתב שיש שני אופנים לפרש צלע זו של הפסוק. א. מדובר על ציווי לקנות חכמה. ב. מדובר על "מקור", לא על ציווי, והכתוב אומר שחכמה שנקנתה – צריך ליזהר שלא לאבד אותה. רי"ד: הציווי הוא לקנות ממש בכסף את החכמה, אם אדם לא ימצא מישהו שילמד אותו בחינם. רבינו יונה: עליך לשקוד על לימוד התורה כדי שתדע מה לענות לאפיקורוס, ומהחכמה תגיע אל היראה ותבין את דרכי הצדק והמשפט.

[11] רלב"ג.

[12] רלב"ג. רבינו יונה: גם כאשר אתה עסוק בלימוד החכמה – אל תשכח את עבודת המידות.

[13] רלב"ג. אבן עזרא: הכוונה לחכמה. מאירי: התלבט אם הכוונה בשמירה היא הגמול, והתורה שומרת על האדם מכל נזק, או שהכוונה שעל ידי לימוד התורה זוכים לידיעות נכונות, והלימוד שומר על האדם מהגעה אל דעות כוזבות.

[14] אבן עזרא מכתב יד. רבינו יונה: הנצירה יותר מהשמירה. שמירה היא רק שמירה על החפץ שלא יינזק, ואילו נצירה היא טיפוח החפץ. ר"י נחמיאש: האהבה היא לימוד התורה לשמה, ורק על ידי לימוד התורה לשמה זוכים להגנת התורה. מאירי: צלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת.

[15] רש"י. רס"ג: ראשית החכמה היא שתרכוש אותה, ובשלב השני הקניין הופך להיות קניין ממשי. רלב"ג: לימוד החכמה לא דורש מאמץ רב (לעומת השלב של הבינה הכתוב בצלע הבאה). אבן עזרא: תשלם חלק מהונך כדי ללמוד את התורה, אך אם אתה צריך – תשלם את כל הונך בשביל זה. אבן עזרא בכתב יד: ראשית כל דבר היא החכמה, ולכן צריך לקנות אותה. רי"ד: התחלת החכמה היא ההחלטה לקנות אותה. מאירי: "ראשית" פירושו המבחר, והכתוב אומר שהחכמה המובחרת היא החכמה שנקנית בעמל. כמו כן כתב שבשלב הראשון, בתחילת הלימוד, צריך לקנות את החכמה מאחרים, כדי שלא להגיע לשיבושים, ובשלב השני הכתוב בצלע הבאה, צריך ללמוד גם לבד. בפירוש נוסף כתב ש"ראשית חכמה" היא יראת ה', והכתוב אומר שצריך שתהיה יראת שמים לפני שלומדים את החכמה העיונית. (בדבריו הציע המאירי פירוש נוסף שהמילה "ראשית" חסרה את האות ב, וכאילו כתוב "בראשית". לפי זה יוצא הפירוש דומה לפירושו של רלב"ג).

[16] רש"י. רלב"ג: בשביל הבינה צריך להתבסס על כל מה שלמדת קודם.

[17] רלב"ג ולפי פירושו "סלסלה" מלשון "סלול". רש"י פירש "סלסלה" מלשון "חיפוש". אבן עזרא פירש מלשון לרומם. רס"ג: תתמסר לתורה לגמרי. מאירי: מלשון להפוך בה ולהפוך בה, כמו שיוסף סלסל בשערו. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לנוי של התורה – צריך לגרום לתורה שתהא נאה. ר"י נחמיאש כתב ארבעה פירושים. א. מלשון מסילה, שצריך לדרוך בדרך התורה. ב. מלשון תמיכה וסעד. ג. מלשון להחזיק בה. ד. מלשון "מסילות בלבבם" – ללמוד את התורה בכוונה.

[18] רלב"ג. אבן עזרא: תלמד תמיד את התורה.

[19] רלב"ג. מאירי: יש חיבור בין המוסר לבין החכמה. רבינו יונה: תשכה שדבריך יהיו נשמעים.

[20] מצודות.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] רלב"ג.

[24] מצודות. מאירי: הצלע הראשונה של הפסוק עוסקת בעניין החכמה וצלע זו בעניין המידות.

[25] רלב"ג. רש"י פירש את הדבר באופן טכני – מי שהולך ללא רווח בין הרגלים בצעדיו – נופל. אבן עזרא: כאשר אתה תלך בדרך החכמה. מצודות: המקום שתלך בו לא יהיה צר ואז תוכל לרוץ בו. המאירי: הדרך שלך תהיה ללא מכשולים, ואז תוכל לרוץ בו.

[26] רלב"ג.

[27] רש"י. אבן עזרא: תחזיק במוסר שייסרתי אותך בו.

[28] רלב"ג.

[29] תרגום. אבן עזרא בכתב יד: אל תדרוך. מאירי: אל תשבח.

[30] רש"י שפירש "תאשר" מלשון דריכה. בפרשנים אחרים (רלב"ג, מצודות) מופיע פירוש של הליכה. מבחינת המשמעות אין הבדל בין הפירושים.

[31] רש"י. רס"ג: סטה ממחשבתך. אבן עזרא: מלשון "ותפרעהו כל עצתי" ובמהדיר שבהוצאת מוסד הרב קוק התלבט אם הכוונה לבטל ולרחק, או שהכוונה למפרע, שלא כסדר (כמו שכתוב "הקורא את המגילה למפרע"). מאירי: תשנה ממידותיך באופן שיהיה ניכר שאתה מופרש ממידותיהם, והוא משל להרחקה מהם, והכוונה לשינוי בדברים – גם בדברים שאין בהם עבירה.

[32] רש"י. רלב"ג: אם לא תוכל לבטל את הדרך, לפחות תסטה ממנו ואל תעבור בו.

[33] רש"י.

[34] תרגום.

[35] מצודות. רס"ג: פסוק זה נותן טעם לפסוק שלפניו. בגלל שהם אוכלים ושותים דברים אסורים, הם חוטאים הרבה ולא ישנים עד שהם חוטאים. מאירי: "לחמו" מלשון מלחמה, שהם גוזלים וחומסים. ר"י נחמיאש: כשם שאינם יכולים להיפרד מאוכל ושתיה, כך אינם יכולים להיפרד מרשע וחמס. וההפך לטובה: אם הוגים בתורה יומם ולילה, אפילו הזמן של האכילה והשתיה נחשב להם לעבודת ה'.

[36] מצודות. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית, אוצר המאמרים, שם הגדרנו את עניין החמס לפי השיטות השונות.

[37] רש"י. אבן עזרא: חסרה המילה "אור", כמיל הראשונה בפסוק, והכתוב עוסק באור הצדיקים שיוצא מדרכם. מבחינת משמעות הפסוק, אין הבדל בין פירושו לבין הפירוש של רש"י.

[38] רש"י.

[39] תרגום.

[40] רש"י. רלב"ג: זאת בניגוד לצדיקים שה' מאיר להם את הדרך.

[41] תרגום. רבינו יונה: פרשה זו פותחת עניין חדש. בפרק ב כתב שלמה המלך על עניין החכמה. לאחר מכן כתב כל שלושה עניינים: שלמות האמונה והביטחון (ג,א-כ), קיום התורה (ג,כא-כו), וכיבוד התורה והתרחקות מהרשעים (פרק ג מפסוק כז ועד סופו ופרק ד עד עתה). עתה עבר שלמה לדבר על עניין הזהירות, שיש בה ארבע פרשיות: זהירות במצווה, זהירות ביראה, זהירות מנזקי ממון ועל ההיפך מהזהירות, והיא העצלנות.

[42] תרגום.

[43] מצודות וראה לעיל ג,כא. רבינו יונה: יש שני סוגים של שכחת המצוות. שכחת עיקר המצווה, כגון שאם שכח שיש חיוב לשמור שבת, או שכחה של פרט של המצווה, כגון שאדם ידע על החיוב לשמור שבת, אבל כשהגיע הזמן, הוא שכח לקיים את המצווה. השכחה של הפרט חמורה יותר, משום שלאחר שיודע על עיקר חיוב מהצווה, עליו להימנע משכחת הפרטים. הכתוב כאן מזהיר את האדם שלא ישכח את הפרט של המצוות. בצלע הבאה, הזהיר הכתוב שלא לשכוח את עיקר המצווה. אדם יכול להימנע משכחת העיקר על ידי לימוד התורה באופן תמידי. את שכחת הפרט ניתן למנוע על ידי כתיבת תרי"ג המצוות, ולאחר מכן שהוא יתבונן ברשימה מידי פעם ויראה אם הוא מקיים את כולם. אם הוא רואה שהוא מקיים את המצוות, עליו לשמוח שמחה גדולה, כי השמחה היא חלק מהמצווה. מאירי: אל תיתן לאנשים אחרים להטות אותך (לשיטתו "יליזו" מבניין הפעיל, וחסר בפסוק מילת "מסיתים").

[44] תרגום.

[45] רש"י. רבינו יונה: הכתוב מדבר על ההשקעה שנדרשת בעשיית המצוות, ושאדם לא יתעצל בקיומן, הן עצלות הלב, והן עצלות המעשה. לכן גם אסור לאחר קיום של מצווה, כיוון שפעמים רבות העצלות ושחיית קיום המצווה גורמת לביטולן. חוקה: היא את מדרש חז"ל שהכוונה למי שמוציא את דברי התורה בפה, כלומר, שבלימוד צריך להוציא לומר בקול את מה שלומדים.

[46] רלב"ג.

[47] אבן עזרא בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה למצוות לא תעשה שאדם צריך להישמר מהם. רש"י בשם חז"ל כתב שהכוונה שצריך להישמר מכל מה שאמרה התורה. רלב"ג: תשמור שהשכל לא יתפתה ללכת אחרי תאוות. בפירוש המילה "משמר" כתב שהכוונה למאסר. רבינו יונה: עליך להישמר ממידות רעות כמו אכזריות או כעס.

[48] אבן עזרא. רלב"ג: מהשכל יש את החיים בגוף, ואם לא יבלבלו אותו עם הכוחות האחרים, הוא יישאר נקי וטהור. מאירי: השכל נקרא לב, וצריך לשמור עליו שלא יטה מהדרך שה' ציווה אותנו עליו. ר"י נחמיאש: תוצאות חיים פירושו השכר שיבא על האדם אם יקיים מצוות.

[49] רש"י. רבינו יונה: עיקשות הפה היא התעקשות של אדם שלא לחזור בו מטעותו ואינו מודה על האמת. מאירי: תוודא שלא יהיה אפשר לשגות בדברים שאתה אומר.

[50] רש"י. רבינו יונה: לזות שפתיים היא מי שאינו מודה על האמת. מאירי: כתב עוד שני פירושים. א. המילה "לזות" היא דיבור שנוטה מהאמת. ב. צריך לשנות את סדר האותיות, והכוונה לדברים נבזיים (מלשון זולות). על דרך הנסתר פירש שהכוונה שלא יהיו דיבורים כוזבים שסותרים את האמונה.

[51] רש"י. רבינו יונה: העיניים שלך צריכות להסתכל על מה שמגיע לך לפי דרגתך, שלא תתאוה לדברים שהם מעבר למעלתך.

[52] רש"י. רלב"ג: כנראה שפירש עפעפיים מלשון אוזניים, וכתב שהכוונה שאדם יוכל להקשיב ולעיין בדבר שנצרך לעיין בו. מאירי כתב שיש מפרשים שעפעפיים הינו הבשר שנפתח ונסגר כשפותחים וסוגרים את העין, כמשמעות של המילה בימינו.

[53] רש"י וכתב שהכוונה שצריך לשקול שכר מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד עונשה. רלב"ג: הכוונה שצריך לחקור כדי להגיע אל דרך הישר. תרגום: תימנע מללכת בדרכם של רשעים. מצודות: אסור לאדם ללכת בלי לחשוב. חוקה: כאן רואים שמה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך.

[54] תרגום.

[55] רש"י. רלב"ג: אל תטה מהאמת בכלל, ותסיר את רגלך מדעות נפסדות. מצודות: אדם צריך ללכת בדרך האמצע ולא בדרך קיצונית, אלא אם מדובר בדבר רע – אז הוא צריך להימנע ממנו לגמרי. חוקה: אל תטה ממה שחברך היה רוצה שתעשה לו. רי"ד: אל תטה מדברי תורה.

[56] תרגום. רי"ד: כל מפעולה שתעשה – תעשה אותה על דרך האמצע – אל תעשה פעולות קיצוניות.