משלי פרק ח

משלי פרק ח

(א) הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא הרי התורה קוראת לכם את הדברים שכתובים בפסוקים הבאים,[1] וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ והתבונה מרימה את קולה ואומרת לכם את הדברים הבאים. צלע זו חוזרת על הכתוב בצלע הקודמת[2]: (ב) בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים עֲלֵי דָרֶךְ התורה כביכול עומדת בראש ההרים שנמצאים ליד הדרכים שבהן עוברים אנשים רבים (כך שהרבה אנשים שומעים את הדברים),[3] בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה התורה כביכול מתייצבת על הדרכים כדי להודיע את דבריה לעוברים ושבים[4]: (ג) לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת התורה כביכול עומדת ליד שערים שיש עליהם תקרה,[5] מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה ובמבואה שלפני הפתחים, היא משבחת ואומרת[6]: (ד) אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא אנשים! אני קוראת לכם,[7] וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם ואני מרימה את קולי אל בני האדם כדי שישמעו את דבריי[8]: (ה) הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה פתאים וטפשים! עליכם להבין וללמוד את דברי החכמה,[9] וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב וכסילים – עליכם להבין ולשים לב לדברי החכמה[10]: (ו) שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר תשמעו את דבריי, היות ואומר דברים חשובים,[11] וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים והדברים שנאמרים כשאני מזיז את שפתותיי הם דברים ישרים. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[12]: (ז) כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי שהרי פי אומר דברי אמת, ואין בהם דברי גוזמא,[13] וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע ושפתותיי מתרחקות מלומר דברי רשע[14]: (ח) בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי כל מה שאני ואמר נאמר בצדק,[15] אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ אין בדברים שאני אומר דברים עקומים[16]: (ט) כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין כל הדברים שאני אומר הם דברי אמת למי שיש לו יכולת להבין אותם,[17] וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת ומי שמשיג דברי חכמה – רואה שהם דברים ישרים[18]: (י) קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף עדיף לכם לרצות לקחת את דברי המוסר שלי יותר ממה שאתם קוצים לקחת כסף,[19] וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר עדיף לכם להחכים מאשר לקבל זהב מובחר שנקרא "חרוץ"[20]: (יא) כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים שהרי החכמה טובה יותר מאבנים טובות ויקרות,[21] וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ וכל דבר אחר שאדם רוצה – אינו משתווה לחכמה. אין דבר בעולם, אפילו הדבר שאדם הכי רוצה, שמשתווה לחכמה[22]: (יב) אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה החכמה היא תנאי שאדם יוכל להשתמש בדרכי ערמה. הכוונה בשימוש בערמה לטובה, כמו מלחמות נגד יצר הרע וכדומה,[23] וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא ואני ממציא לכם את המידע שצריך כדי שתוכלו להינצל מיצר הרע. החכמה מצילה את האדם מיצר הרע[24]: (יג) יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע דברי המוסר אומרים: יראת ה' שונאת את הרע,[25] גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי הרע כולל גאווה (גאה וגאון),[26] ואדם שהולך בדרכי עבירה, ומי שעושה ההיפך ממה שהוא מדבר משום שהוא מתחנף וכודמה – את כולם אני שונא[27]: (יד) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בי, בתורה, יש עצה כדי להינצל מיצר הרע ולהתיש את כוחו,[28] אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה אני, התורה, נותנת לאדם את התבונה והגבורה להילחם נגד יצר הרע[29]: (טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ על ידי התורה, המלכים יכולים לשלוט, משום שהתורה מלמדת את המלכים את החוקים על פיהם הם ינהלו את ממלכתם,[30] וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק והשרים יחוקקו חוקים צודקים[31]: (טז) בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ על ידי תתקיים השררה של השרים. השרים יצליחו לשלוט בזכות התורה,[32] וּנְדִיבִים כָּל שֹׁפְטֵי צֶדֶק ועל ידי תתקיים השלטון של שופטי הצדק הנדיבים. אם השרים השופטים ישמרו את חוקי התורה – השלטון שלהם יחזיק מעמד[33]: (יז) אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב אני (התורה) אוהב את מי שאוהב אותי,[34] וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי ומי שדורש אותי, מנסה להבין אותי – יצליח להבין את התורה[35]: (יח) עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִתִּי על ידי לימוד התורה – אדם ישיג עושר וכבוד,[36] הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה והוא ישיג בצדק ממון רב בזכות התורה שהוא למד[37]: (יט) טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז הפירות שלי, השכר על לימוד התורה עדיף על סוגי זהב מובחרים שנקראים "חרוץ" ו"פז",[38] וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר והתבואה שלי, השכר על לימוד התורה, עדיף על כסף מובחר. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[39]: (כ) בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּךְ אני, לימוד התורה, גורם לאדם ללכת בדרך של צדק,[40] בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט (אני גורם לאדם) ללכת בשבילים של קיום הדין על ידי הצדק. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[41]: (כא) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ יש בידי אמצעים רבים כדי לתת למי שאוהב אותי (את התורה),[42] וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא ואני אמלא את האוצרות שלהם[43]: (כב) ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ ה' ברא אותי להיות קנויה לו בשעת בריאת העולם,[44] קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז זמן רב לפני שהוא ברא את הדברים ה אחרים (ה' ברא את התורה)[45]: (כג) מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ עוד לפני שהעולם נברא, הייתי מתוקנת מההתחלה. ה' ברא אותי עוד לפני שהעולם נברא,[46] מִקַּדְמֵי אָרֶץ הייתי מתוקנת לפני שהארץ נבראה[47]: (כד) בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי אני נולדתי עוד לפני שנבראו התהמות בעולם,[48] בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי מָיִם עוד לפני שהיו את האוצרות שאליהם נקוו מעיינות המים (התורה נבראה)[49]: (כה) בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ עוד לפני שההרים הוטבעו על ידי ה' בתוך המים, עוד לפני שההרים נבראו,[50] לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי ונבראתי לפני הגבעות[51]: (כו) עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת עוד לפני שה' עשה את הארץ ואת השווקים שבה. הכוונה לפני שה' ברא את העולם ואת המקומות הראויים ליישוב,[52] וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל ולפני שה' ברא את המקומות בארץ הראויים ליישוב בני אדם. צלע זו חוזרת על תוכן הצלע הקודמת[53]: (כז) בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי כאשר ה' הכין את השמים בבריאת העולם – כבר הייתי שם, כיוון שנבראתי לפני השמים,[54] בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם כאשר ה' שם את היקף הארץ על המים בשעת בריאת העולם (אני כבר הייתי שם)[55]: (כח) בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בשעת בריאת העולם, כאשר ה' חיזק את השמים שמעל לארץ, התורה כבר הייתה קיימת,[56] בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם כאשר ה' הגביר את המעיינות שנמצאות בתהומות – התורה כבר הייתה קיימת[57]: (כט) בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ כאשר ה' קבע את החוקים של הים – שלא יכסו את המקום הראוי ליבשה,[58] וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו והמים לא יעברו את המקום שה' קבע להם להיות בו,[59] בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ כאשר ה' חקק את יסודות הארץ – התורה כבר הייתה קיימת[60]: (ל) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן (עוד בבריאת העולם) הייתי גדלה אצל ה', ה' כביכול יגדל את התורה כמו הורה שמגדל את ילדו – עוד לפני שהעולם נברא,[61] וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם ובכל יום לפני בריאת העולם – הייתי שעשוע לפני ה',[62] מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת והייתי משחקת ומשמחת את ה' (התורה אומרת זאת על התקופה שלפני שהעולם נברא)[63]: (לא) מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ הייתי משחקת ומשמחת את האנשים בכל מקומות היישוב של העולם,[64] וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם והשעשוע שלי היה עם בני האדם – הם היו שמחים בי ואני הייתי שמחה בהם[65]: (לב) וְעַתָּה היות ואני כל כך חשובה (התורה),[66]בָנִים שִׁמְעוּ לִי הבנים, עם ישראל, עליכם לשמוע בקולי,[67] וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ ומי שישמור על דרכיי – יהיה מבורך[68]: (לג) שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ תשמעו מוסר ודברי חכמה,[69] וְאַל תִּפְרָעוּ ואל תבטלו את דברי המוסר[70]: (לד) אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם טוב לאדם ששומע לי ושוקד על דלתות בית המדרש בכל יום כדי ללמוד תורה ומוסר,[71] לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי (טוב לאדם) שכביכול שומר על המשקופים של פתחי בתי המדש, על ידי שהוא יושב ולומד שם[72]: (לה) כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים שהרי מי שמצא אותי, את התורה, ימצא חיי נצח,[73] וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה' והוא יוכל להוציא את רצונו מה', הוא יכול להיעזר בה' כדי להצליח לממש את רצונותיו[74]: (לו) וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ ומי שחוטא בי, מי שאינו מקיים את מה שאני אומרת, חומס את נפשו – הוא מרחיק את השלמות של נפשו,[75] כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת וכל מי שישנא אותי – יאהב את המוות, כיוון שעל ידי הלימוד אדם ישיג את השלמות וימנע את עצמו ממוות[76]:

[1] רש"י. מצודות: החכמה ניכרת ובולטת וכביכול היא אומרת מעצמה את הדברים האלה. חוקה: הכתוב הקביל בין מעשיה השליליים של האשה הזונה שבפרק הקדם, לבין המעשים החיוביים של החכמה.

[2] על פי רש"י.

[3] מצודות. אמנם לפי מצודות, מדובר על החכמה ולא על התורה, אך פירוש הפסוק איננו משתנה.

[4] רלב"ג: כאשר יש פיצול בדרכים שרק אחת מהן מובילה למקום הרצוי, התורה מכוונת את האדם באיזה דרך ללכת. רי"ד: התורה נמצאת בבתים שבדרכים ליד המקומות שמוכרים בהם יין ובשר. מאירי: למקום שאליו מתנקזם השבילים השונים המגיעים אל העיר, כך שיהיו הרבה עוברים ושבים שם.

[5] רש"י. מאירי: "יד" פירושו ציר של דלת. "קרת" פירושו עיר, והפירוש הוא שהחכמה נמצאת בשערי העיר. הכתוב כלל את כל המקומות שבהם המלך מודיע את דבריו: לפעמים במקומות גבוהים, לפעמים בפרשת דרכים ולפעמים בפתח ביתו.  כך גם החכמה מודיעה בכל דרך שהיא יכולה להודיע. בפירוש נוסף כתב שיש הדרגה בשלושת המקומות שהוזכרו. בתחילת הלימוד, החכמה רחוקה ונמצאת בראש מורמים, לאחר מכן היא מתקרב ונמצאת במרחק בדרכים עד שהיא מתקרבת ונמצאת בםתח הבית. בסוף דבריו הביא פירוש ש"בראש מרומים" נאמר על שלימות השכל, ואילו "ליד שערים" נאמר על שלמות המידות.

[6] תרגום. רש"י: "תרנה" מלשון זועקת. רלב"ג: התורה מכריזה באיזה פתח להיכנס, כשם שלפני כן נאמר שהיא אומרת באיזה דרך ללכת – גם כאשר יש פיצול של דרכים שרק אחת מהן מובילה אל המקום הרצוי. הכוונה שהתורה מדריכה את האדם כיצד להכריע במקרים של ספקות ברוחניות.

[7] תרגום. אבן עזרא: האישים הם העשירים ובצלע הבאה מדובר על העניים, והפנייה אל כל האנשים כולם. ר"י נחמיאש: הביא מדרשי חז"ל שההבדל בין "אישים" ל"אדם" נעוץ במדרגה של המדובר, והביא לכך כמה אפשרויות.

[8] תרגום.

[9] מצודות. רלב"ג: הערמה היא תורת הלוגיקה.

[10] מצודות.

[11] רש"י. רס"ג: דברים שנאמרים על דרך ההנהגה. גם לפי פירושו, נגיד הוא מי שמנהיג או מנהל את העם, אלא שהנגיד בפסוק הוזכר בהקשר של פעולת הנגיד ולא בקשר למעלתו. מאירי: "נגידים" מלשון למשוך, דברים שמושכים את הלב. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שהדברים נאמרים על הסדר. ר"י נחמיאש הוסיף את מדרש חז"ל שדברי התורה מגידים לאדם מה טמא ומה טהור.

[12] רלב"ג וכתב שהדברים שייאמרו לא נאמרים על דרך הגוזמא. ר"י נחמיאש: דברים שפותחים לכם חדרים במרום.

[13] רלב"ג.

[14] רלב"ג.

[15] תרגום.

[16] רש"י. ר"י נחמיאש: כאשר אדם עוסק בהם, הוא לא יבוא לידי חטא.

[17] אבן עזרא. תרגום תרגם מלשון "גלוי" (דומה לדברי אבימלך לשרה "ואת כל ונוכחת"). רלב"ג פירש מלשון יושר. חוקה: כסיל יחשוב שיש סתירות כל הזמן בתורה.

[18] רלב"ג.

[19] רלב"ג.

[20] רש"י.

[21] תרגום.

[22] רש"י.

[23] אבן עזרא ולפי פירוש זה, חסרה האות ב כאילו כתוב "אני בחכמה שכנתי ערמה". רש"י: הביא את מדרש חז"ל שאדם שלומד תורה, נכנסת בו ערמומיות של כל דבר. רלב"ג: במקומות שבהם נמצאת ערמה ודרך השתדלות, שהם הסדרים ההגיוניים.

[24] מצודות. אבן עזרא: כתב מספר פירושים. א. אצליח לרדת לסוף כוונתם של כל מי שדורש את החכמה. ב. כביכול החכמה מדברת ואומרת שהיא מכירה את כל דרכי הערמה. הדעת היא שלב מאוחר יותר לחכמה ולבינה. אבן עזרא בכתב יד: שכנתי עם אנשי ערמה. ר"י נחמיאש: הביא את מדרש חז"ל ש"ערמה" מלשון ערום, שדברי תורה אינם מתקיימים אלא במי שנעשה עליהם ערום, כלומר, שאינו רודף אחרי הממון. מאירי: "מזימות" מלשון מחשבות. כל חכמה עמוקה שצריך למחשבה ולהתבודדות. מאירי: הכתוב אומר שאדם שמתגאה אינו יכול ללמוד חכמה, מכיוון שהוא לא יסכים לקבל את דברי רבו, ותנאי מוקדם ללימוד החכמה היא יראת ה'.

[25] רש"י. רלב"ג: הכתוב איננו מפרט מהי יראת ה' כדברי רש"י, אלא אומר לאדם שהוא צריך להיות ירא שמים. אבן עזרא: הרע כולל את כל הדברים הרעים, והכתוב פירט רק חלק מהם.  בפירוש "דרך רע" פירש שהכוונה להנהגה רעה. "פי תהפוכות" פירש שאדם מתהפך מעניין לעניין. אבן עזרא בכתב יד: ה' שונא אדם רע. מאירי: הכוונה להנהגת אדם רע. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לכל מידה רעה.

[26] ר"י נחמיאש פירש בשם רס"ג שיש הבדל בין "גאה" ל"גאון". "גאה" הוא מי שעושה מעשי גאווה הקשורים לעצמו, כגון שהוא מסלסל בשערו וכדומה. "גאון" הוא מי שמתגאה על אחרים. בפירוש נוסף כתב שאין הבדל ביניהם, אלא שהכתוב כתב את שניהם כדי לחזק את העניין.

[27] מצודות. אבן עזרא: "תהפוכות" פירושו כל מה שנגד הטוב והיושר.

הן לפי רש"י בפירושו על הצלע הקודמת, והן לפי אבן עזרא, הטעם המפסיק לא אמור להיות לפני "ופי", אלא "ופי תהפוכות אמור להיות צמוד לרשימת הדברים הרעים שמוזכרים בפסוק. אבן עזרא כתב זאת במפורש. בסוף דבריו כתב שייתכן לפרש לפי בעל הטעמים, והפירוש הוא ש"פי", פותח אמירה חדשה של הכתוב. הכתוב אומר שהוא שונא את התהפוכות. מאירי: הכוונה לויכוחים בזמן הלימוד – שלא ישתבש על ידיהם.

[28] על פי רש"י לעיל (פסוק א). רלב"ג: פירש שהתכתוב מנה בפסוקים אלו חמשה אופנים של חכמה. הראשון, "עצה", כולל פתרונות מעשיים לבעיות שהתעוררו. התושיה היא החכמה המובילה אל הנימוס. מאירי: רק בחכמות ניתן למצוא עצה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לשלמות המידות. בפירוש "תושיה" כתב שהכוונה לאמיתת החכמה, ולפי הפירוש השני הכוונה לשלמות שכלית. ר"י נחמיאש: "תושיה" מלשון יסוד, התורה היא היסוד של העולם.

[29] על פי רש"י (לעיל פסוק א). רלב"ג: החכמה מאפשרת הבנה של סדר החוקים שבטבע. הגבורה מאפשרת הבנה של הפעולות שחורגות מהטבע והשגרה. הבינה מאפשרת סידור מדיני, קבוצתי, ועל פיה המלכים יכולים לשלוט, ולכן כתוב עליה "בי מלכים ימלכו". אבן עזרא: הכתוב השתמש בלשון "אני בינה" משום שהחכמה מהווה תנאי להגיע אל הבינה. מאירי: "אני בינה" הכוונה שלא ניתן להגיע לחכמה ללא ההדרכה של ה' בתורה.

[30] רש"י. רי"ד פירש באופן דומה. אם המלכים לא ישפטו לפי חוקי התורה – מלכותם לא תתקיים. רלב"ג: מדובר על הפילוסופיה שמדריכה את המלכים כיצד למלוך. מצודות: אם המלכים יקפידו לשמור את חוקי התורה – מלכותם תתקיים. אבן עזרא: התייחס לשאלה איך ניתן לומר שמלכים עתידים למלוך? היה ראוי שיהיה כתוב שאנשים ימלוכו! ופירש בשני אופנים. א. "ימלוכו" פירושו שתתחזק מלכותם. ב. הכתוב קרא להם מלכים על שם סופם – אך הפסוק מדבר על אנשים רגילים. אבן עזרא בכתב יד: המלכים שולטים בשבילי. מאירי: מלך אינו יכול לנהוג בתכסיסי מלוכה בלי שיהיה לו חכמה.

[31] אבן עזרא. ר"י נחמיאש: "יחוקקו" מלשון כתיבה.

[32] מצודות.

[33] מצודות. ר"י נחמיאש: יש ספרים שכתוב "ארץ" במקום "צדק".

[34] מצודות. רש"י הביא את מדרש חז"ל שה' אוהב את מי שאוהב את התורה. אבן עזרא: היה ראוי שיהיה כתוב "אאהב", אלא שהכתוב מחק אות אחת של א כדי להקל על הלשון. אבן עזרא מכתב יד: אוהב את מי שילמד אותי. מאירי: כאשר אדם רואה שהוא מתקשה בלימודו, ומשום כך הוא מפסיק ללמוד, הוא בעצם מתרחק יותר מהתורה, כמו אדם שחברו הולך למערב והוא הולך למזרח. התורה הבטיחה שכאשר אדם יצאמץ ללמוד אותו, היא תתקרב אליו ותאהב אותו. לכן, אם אדם רואה שהוא מתקשה בלימוד, אסור לו להפסיק ללמוד, אלא עליו להראות שהוא ממשיך ללמוד, ובסופו של דבר התורה תתקרב אליו.

[35] מצודות. רש"י כתב שיש במילה "ימצאנני" אות נ שכביכול מיותרת, והיא מסמלת את חמישים שערי החכמה שאדם יגיע אליהם אם יתאמץ.

[36] מצודות. רלב"ג: על ידי שאדם יגיע אל התנהגות שלמה, הוא יוכל להתעשר.

[37] מצודות. אבן עזרא: "עתק" מלשון חוזק ועובי. כמו כן פירש "צדקה" מלשון הצלחה ולא מלשון צדק.

[38] מצודות.

[39] מצודות. אבן עזרא התלבט אם בצלע זו חסרה המילה "טובה" והמילה "טוב" משרת את גם את הצלע הראשונה וגם את השנייה, או שהמילה "נבחר" משמעו גם בלשון נקבה, על אף שהיא נאמרה בלשון זכר. בכך יישב אבן עזרא את הצלע שנאמרה בלשון זכר, על אף שתבואה היא לשון נקבה.

[40] מצודות. רי"ד: אלך בדרכם של אנשים שאוהבים לעשות צדקה. מאירי: כתב שבפסוקים הללו יש שני פירושים. א. המוסר מדריך את האדם ללכת בדרך הצדקה, אבל לאדם אסור לפזר את ממונו ללא גבולות, ולכן בצלע הבאה כתוב עניין המשפט, הוי אומר, פיזור הממון צריך להיעשות עם מגבלות ודעת. בפסוק הבא כתוב "להנחיל אוהבי יש" והכוונה שמי שהולך בדרך המוסר, מצד אחד נותן צדקה, ומצד שני מגביל את עצמו, יקבל את כל מה שהוא צריך. ב. פירוש שעליו כתב שהוא הפירוש הנכון, אומר שהפסוק מדבר על עניין הלימוד. כאשר אדם לומד, עליו לשאול את כל השאלות, ולאל חשוב ששאלה מסויימת תעיד עליו שהוא שוטה. אולם, כשיתחיל ללמד, עליו ללמד לכל אחד כפי יכולתו, ולא להשוות בין כולם. כאשר יש חכם – ניתן להשפיע עליו את כל הלימוד, וזה מה שכתוב בפסוק הבא "להנחיל אוהבי יש" – לתת להם את כל הלימוד כנחלה שתהיה שלהם. ר"י נחמיאש: הכוונה שלא לרצות לצאת מהדרך של צדק ומשפט. בפירוש נוסף כתב שיש דרך אמצעית שבה צריך ללכת בשעה שעושים צדק ומשפט.

[41] תרגום. אבן עזרא: החכמה מוודאת שאדם אינו נוטה ימינה או שמאלה מהדרך האמצעית. רי"ד: אלך בדרכים של אנשים שאוהבים לעשות משפט.

[42] רש"י. רד"ק: הכוונה לדעת שמוסכמת. אבן עזרא: "יש" פירושו הקנין הנצחי בעולם הבא, והוא גם משמש לכינוי לממון של אדם בעולם הזה. ר"י נחמיאש: "יש" כולל את כל ענייני הממון. בפירוש נוסף כתב ש"יש" הוא ראשי תיבות של יראת שמים. בשם חז"ל כתב שהכוונה לשלוש מאות ועשר עולמות שהקב"ה עתיד להנחיל לצדיקים.

[43] מצודות.

[44] תרגום. רש"י: לפני בריאת העולם. לכאורה משמע כך גם מהתרגום בפירוש הצלעות הבאות ואין מחלוקת ביניהם. עיין אוצר לדרך, יסודות בעבודת ה' כרך א, שם הרחבנו בעניין התורה שנבראה לפני העולם. אבן עזרא: זו הייתה כוונתו בבריאה, אך לפי שיטתו לא ניתן לומר שהכוונה שהתורה קדמה בזמן לבריאה, משום שזמן עצמו מהווה חלק מהבריאה. גם המאירי כתב שהפירוש של הפסק הוא שהבריאה הייתה לשם החכמה. בפירוש נוסף כתב שהעולם נברא על ידי החכמה, ולפי פירוש זה היא קדמה במציאות לעולם. בפירוש שלישי כתב שהכוונה לשכל נפרד (המהדיר של מהדורת מוסד הרב קוק כתב שהכוונה למלאכים), שאדם אינו יכול להבין את מהותו, רק לדעת שהוא קיים. רלב"ג: הכוונה לגרמים השמימיים.

[45] תרגום.

[46] תרגום. רס"ג פירש "נסכתי" מלשון נבחרתי. רש"י פירש "נסכתי" מלשון שלטון. גם מאירי פירש מלשון שלטון, והכוונה שה' השליט את החכמה על העולם. אבן עזרא כתב יד: האות מ שבמילה "מעולם" היא מ היתרון. מבחינת הסבר הפסוק הוא מסכים לפרשנים האומרים שהחכמה והתורה קדמו לעולם.

[47] תרגום.

[48] תרגום. מאירי: "חוללתי" מלשון נבראתי, והכוונה שהחכמה נבראה לפני תהומות המים. כמו כן הסביר שהכתוב הזכיר דווקא את המים משום שהיסודות האחרים אינם מושגים על ידי האדם.

[49] תרגום. לפי פירושו, "נכבדי" מלשון להתאסף. מצודות פירש מלשון ריבוי.

[50] רש"י. תרגום, רלב"ג ומצודות פירשו לכאורה שהכוונה איננה שהם הוטבעו במים, אלא מלשון הטבעת חפץ, שההרים נקבעו בתוך הארץ. ר"י נחמיאש הביא שלושה פירושים. א. ה' שם הרים גדולים במקומות שבהם היו מכתשים גדולים והרים קטנים במקומות שבהם היו מכתשים קטנים. ב. ההרים שקועים במים (כפירוש רש"י). ג. שההרים נבראו (פירוש דומה לתרגום). מאירי הוסיף פירוש, שהארץ עצמה הוטבעה על המים.

[51] תרגום.

[52] אבן עזרא. תרגום: החוצות הם הנחלים. רש"י: הביא את מדרש חז"ל ש"ארץ" פירושו ארץ ישראל, ו"חוצות" פירושו הארצות שמחוץ לארץ ישראל. רי"ד: "חוצות" הם המקומות שמחוץ לעולם. ר"י נחמיאש: הכוונה למקומות שעתידים להיות שם השווקים. מאירי הסתפק אם "עשה" פירושו תיקן או ממש ברא.

[53] אבן עזרא.

[54] מצודות. מאירי: יש כאן רמז לעולם הגלגלים.

[55] רש"י.

[56] מצודות. מתרגום משמע שתרגם "שחקים" כעננים.

[57] רש"י.

[58] תרגום. רש"י: כאשר ה' קבע שהים ייבקע בקריעת ים סוף. ר"י נחמיאש: החול הוא שמבדיל בין הים ליבשה.

[59] תרגום.

[60] מצודות. לפי פירושו "בחקו" פירושו מלשון לחוקק. רש"י פירש מלשון "חיק", כלומר, שיסודות הארץ היו כביכול בחיקו של ה'.

[61] רש"י. מאירי: הכוונה לקיבוץ של מלאכים. ר"י נחמיאש: הוסיף את מדרש חז"ל שהתורה הייתה כלי אומנות של ה', שהקב"ה הביט בתורה וברא את העולם. בפירוש נוסף כתב שדברי התורה נכונים ואמינים. בפירוש נוסף כתב שמי שמקיים את התורה – הקב"ה משלם לו את שכרו באמונה.

[62] מצודות. רש"י תחם את הימים הללו לאלפיים שנה שהתורה נבראה לפני העולם. אבן עזרא: התלבט אם "שעשועים" שנאמר בלשון רבים הוא שם במקום תואר, כמו שכתוב "והיה ברכה" במקום "והיה ברוך", או שחסרה האות ב לפני המילה "שעשועים", וצריך לומר שמדובר על תואר.

[63] מצודות. מאירי: הדגיש שלמרות שלפעמים השורש ש.ח.ק נאמר בלשון לעג, יש מקומות שהכוונה לשמחה של ממש. את הצלע של הפסוק פירש שהשכל הנפרד גורם לאדם שנמצא בתלבל לשמוח. כמו כן הפסוק כתב "בתבל" ולא את כל התבל, משום שלא כולם מכירים במעלת התורה. ר"י נחמיאש: כאשר אדם מבין את התורה, הוא שמח בה.

[64] מצודות. רש"י פירש שמדובר על כך שהתורה שחקה על הרשעים שבדורות שמאדם ועד אברהם.

[65] מצודות. רש"י: המתנתי עד לדור המדבר כדי שיקבלו את התורה.

[66] מצודות.

[67] מצודות. אבן עזרא: דברים אלו נאמרו בלשון פיוס.

[68] תרגום.

[69] מצודות. רי"ד: המוסר הוא התורה.

[70] רש"י. תרגום: אל תתרשלו. אבן עזרא: אל תלמד את דברי החכמה לפני לימוד המוסר, ואל תבטל את לימוד המוסר באון כללי. רלב"ג: אל תימנעו משקידה על חכמה. בפירוש נוסף כתב שלא לפרוע את הדרכים שה' ציווה להשגת החכמה. חוקה: אל תסוגו לאחור כשתשמעו את דברי המוסר.

[71] רש"י. לפי פירושו "שוקד" מלשון שמירה. מצודות פירש מלשון מהירות, והכוונה שאדם ממהר להיכנס לבית המדרש. מאירי: פירוש המילה "אשרי" הוא קיבוץ ההצלחות. כמו כן הסביר שהתורה צריכה שקידה, משום שבכל פעם שאדם לומד, מתווספת לו קומה נוספת גם במה שהוא למד לפני הלימוד החדש. כך אם אדם לומד עשרה ימים, הוא לא למד בכל יום עשירית, אלא ביום השני הוא מחזק את הלימוד שלמד ביום הראשון. אבן עזרא: פירש את הפתחים בשני אופנים. א. הפתחים של בתי המדרש שבהם לומדים את דברי החכמה. לפי זה המזוזות נמצאות בפתחים האלה, וצלע זו חוזרת על הנאמר בצלע הקודמת. ב. מדובר על פתחי החכמה עצמם, והמזוזות הם התחבולות שיש בכל חכמה, והם המושכלות הראשונות.

[72] מצודות. רלב"ג: אדם מברר באיזה פתח להיכנס.

[73] רלב"ג.

[74] רלב"ג. אבן עזרא: כאשר אדם לומד תורה, הוא מוציא את רצונו של ה' אל הפועל.

[75] רלב"ג. רס"ג: הוא גורם לעוול לנפשו. אבן עזרא: פירש בשני אפנים. א. "חוטאי" מלשון חטא. ב. "חוטאי" מלשון חיסרון. כאשר אדם איננו משיג את החכמה, הוא חומס את נפשו מהאמת. מצודות: הוא מונע את קיום החיים הנצחיים לנפשו.

[76] רלב"ג. ר"י נחמיאש: הביא את דברי חז"ל שהכוונה לתלמיד חכם שיש לו כתם על בגדו, וגורם על ידי כך להשנאת התורה, או לתלמיד חכם שנותן לעם הארץ לברך לפניו, או למי שמבזה תלמיד חכם.